זכור ושמור, שער רביעי; הלוח והחגים מהחורבנות עד היום, פרק שבעה עשר; השיבה אל הארץ ואל האדמה; בין קודש לחולZakhor VeShamor, Gate IV, Chapter XVII

א׳השיבה אל הארץ ואל האדמה —בין קודש לחול

ב׳א. שיבה לקדושה או ל'חילון לאומי'?
"אנו, יש לומר, שבנו הביתה. הציונות היא שובנו אל היהדות עוד לפני שובנו אל ארץ היהודים" (בנימין זאב הרצל בקונגרס הציוני הראשון, התרנ"ז, 1897).¹מבחר כתבי הרצל ה, תל אביב תרצ"ט, עמ' 100. למה התכוון הרצל בדברו על "שובנו אל היהדות עוד לפני שובנו אל ארץ היהודים"?

ג׳ככל הנראה, כוונתו הייתה לשיבה מהתבוללות גמורה אל יהדות מסורתית-לאומית, זו שמציינת שבתות וחגי ישראל מבלי לשוב אל הקפדה הלכתית מלאה ובלא לשוב אל הקודש בכל ממדיו. הרצל היה איש מסורתי,²ראו: י"צ זהבי, מהחתם סופר ועד הרצל, ירושלים תשכ"ו, עמ' 264 302; י' וייס, הרצל — קריאה חדשה, תל אביב 2008, בייחוד עמ' 41 153. ו'השיבה הביתה' הייתה עבורו הצהרת נאמנות יהודית. זו גם הייתה תוצאת הקונגרס.

ד׳האם היה זה מהלך של קודש יהודי מתעורר או של לאומיות חילונית?

ה׳כעשרים שנה לפני כן (חנוכה התרל"ט) חרשו אליעזר ראב ובנו יהודה עם חבורת נכבדים את 'התלם הראשון' באדמת פתח תקווה. ר' יהושע שטמפפר אחז במחרשה ופרץ בבכי: "אשרינו שזכינו לכך, היותנו מהלכים אחרי התלם הראשון שחורשת מחרשה יהודית באדמת הנביאים, לאחר שנעדרנו מארץ אבותינו משך שנות הגלות הארוכה — ברוך ה' שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".³י' ראב, התלם הראשון, ירושלים תשמ"ח, עמ' 63. המתאספים אחזו במחרשה בעיניים דומעות, בלהט ובדבקות של יהודים האוחזים בספר התורה בהקפות של שמחת תורה. וכי אפשר שלא לשמוע את הופעת הקדושה על פני האדמה?

ו׳בשנת "אֶעֱלֶה בְתָמָר"⁴על העלייה הראשונה מתימן שנקראה בשם טעון המשמעות "אֶעֱלֶה בְתָמָר" (=תרמ"ב) על פי הפסוק בשיר השירים (ז', ט) ראו: י' רצהבי, ‏'זכרונות ר' יוסף הלוי על עליית ראשונים', קתדרה 17, תשמ"א, עמ' 128 141; נ' דרויאן, '‏שכונות ראשונות לעולי תימן בירושלים, תרמ"ב תרע"ד', קתדרה 13, תש"ם, עמ' 95 129. על 'העלייה הראשונה' מרוסיה בעקבות הפרעות שכונו 'הסופות בנגב' ראו: ש' לסקוב, הביל"ויים, תל אביב תשל"ט. על עמדות הרבנים שתמכו בעליות ראו: א"י סלוצקי, שיבת ציון, ורשה תרנ"ב. על גלי עלייה קודמים ראו: א' מורגנשטרן, משיחיות ויישוב ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה הי"ט, ירושלים תשמ"ה. (תרמ"ב) התחיל שוב גל חשוב של עלייה (מרוסיה עד תימן) ושל ייסוד מושבות, אולם הייתה זו שנת שמיטה.⁵זאת לפי החשבון ההלכתי העובר במסורת הדורות; ראו: משנה תורה הלכות שמיטה ויובל פ"י הל' ב ו. פולמוס השמיטה הטיל מבוכה גדולה בלב רבנים ובלב איכרים וצרכנים — האם אפשר לקיים חקלאות יהודית מתחדשת על פי דיני השביעית וקדושתה? האם יש ערך לחקלאות יהודית באדמת הארץ בלי קדושת השביעית?

ז׳ערב שנת תרמ"ט כבר יצא ההיתר הידוע,⁶ראו תיאור הדיונים והוויכוח בעיתונות הירושלמית אצל ש' שטרנברג, היתר תרמ"ט, תל אביב תשמ"ו. חתום על ידי הרב יצחק אלחנן מקובנה ופוסקים חשובים נוספים שישבו בגולה. ההיתר בנוי כולו על כך שהקדושה המלאה עדיין לא חזרה לאדמות הארץ, ולפיכך ניתן להפקיע את הקדושה על ידי מכירת האדמה לנכרי לשנה השביעית.⁷ראו בהרחבה במבוא לספרו של הראי"ה קוק שבת הארץ (יפו תר"ע; ירושלים תשי"א; כפר דרום תשנ"ג), וכן בהקדמת הרב ש"ז אוירבך לספרו מעדני ארץ, ירושלים תש"ד. לסיכום בהיר של הדעות השונות ראו: י"צ רימון, שמיטה, ירושלים תשס"ח, עמ' 278 323. מולם קמו בתי הדין החרדיים בירושלים ובצפת, יצאו למלחמת חרמה נגד הפקעת הקדושה ותמכו באכילת פֵּרות וירקות שגדלו באמת אצל נכרים.⁸לפי עמדת ה'בית יוסף' (שו"ת אבקת רוכל, סימנים כד כה), קרקעות של נכרים בארץ ישראל מופקעות מקדושת הארץ כל עוד הן בידיהם, וכך נהגו בירושלים. אמנם, לדעת מבי"ט (שו"ת המבי"ט א, סימנים יא, כא, ריז, שלו) ובנו מהרי"ט (שו"ת מהרי"ט א, סימן מג) אין כוח לנכרים להפקיע את קדושת הארץ לפֵרותיה (בגמרא נחלקו בכך — גיטין מז ע"א; ירושלמי דמאי פ"ה, כד ע"ד), וכך פסק ה'חזון איש' (שביעית, סימן ט, יח; סימן כ, ז). לפי זה קדושת שביעית קיימת גם בפֵרות וירקות של נכרים בארץ.

ח׳שני הצדדים נשענים על נכרים — אלה על מכירת הקרקע באופן פורמלי ועל טיפוח חקלאות יהודית ללא קדושת שביעית, ואלה על טיפוחה וחיזוקה של חקלאות נכרית בשנת השמיטה ללא קדושת שביעית.⁹למעט שיטת ה'חזון איש' שנזכרה בהערה הקודמת. הרב קוק התנגד לרעיון של יישוב הארץ בלי שיימצא בה שום נכרי, ואף ראה סכנה מוסרית ומעשית בתיאורים של איבה לערבים. ראו: אורח משפט, ירושלים תשמ"ה, סימן סד; אגרות הראיה ב, ירושלים תשכ"ב, איגרת שצח, עמ' נו; איגרת תרסז, עמ' רעח רעט. המשותף (כמעט) לכולם הוא שאין קדושת שביעית, והמחלוקת היא על עצם קיומה של חקלאות יהודית בלי קדושה.

ט׳מאז חלפו שנים רבות, אנו ניצבים בשלהי שנת השמיטה השמונה עשרה (התשע"ה) מהיתר תרמ"ט, וכמעט שום דבר עקרוני-הלכתי לא השתנה במחנות התורניים החלוקים.¹⁰לשם הדיוק, הפוסקים הספרדיים ראו את 'היתר המכירה' בשביעית מרווח ופשוט כמו 'מכירת חמץ' בפסח. ראו מאמרו של הרב עובדיה יוסף, 'בענין היתר מכירת קרקעות בשביעית', בתוך: י' שויקה וח' סבתו (עורכים), מנחת אהרן, ירושלים תש"ם, עמ' 35 78; וראו: שו"ת יביע אומר, חלק ג, יורה דעה סימן יט; חלק ח, חושן משפט סימן ב. לעומתם, הרב קוק קבע שיש לבחון את ההיתר מחדש בכל שביעית, כיוון שיסודו בחוסר בררה ובהיעדר אפשרות קיום אחרת לחקלאות היהודית המתחדשת. ראו למשל באיגרתו המפורסמת לרידב"ז מצפת, אגרות הראיה ב (לעיל, הערה 9), איגרת תקנה, עמ' קפד ואילך; וראו להלן, הערה 24.

י׳לציון כבר עלו כארבעה מיליון יהודים מכל כנפות תבל,¹¹כשש מאות אלף (!) עלו עד קום המדינה, וכשלושה וחצי מיליון (!) עלו מכוחה של מדינת ישראל. במדינת ישראל העצמאית חיים כיום יותר משישה מיליון יהודים ישראלים. על המשמעויות ועל ההודיה ראו בספרי נס קיבוץ גלויות, תל אביב תשע"א. מדינת ישראל קמה וזכינו בה לישועת ה' בנסים מופלאים. חזרנו אל ההיסטוריה בהיקף ובעצמה גדולים בהרבה מאשר בתקופה החשמונאית¹²בירושלים החשמונאית עמד בית המקדש בריבונות יהודית בלי חסות זרה, בשונה מאוד מהמצב בימינו, אך הממלכה החשמונאית לא שלטה בנגב כלל, ספגה מפלות צבאיות והייתה תלויה ברומא, שבסופו של דבר השתלטה עליה. ואף ברוב תקופת הבית הראשון, שבה התפלגנו לשתי ממלכות נפרדות שאף לחמו זו בזו פעמים אחדות.¹³ניתן למנות לפחות שבע מלחמות (אחים) בין ממלכת ישראל וממלכת יהודה בימי הבית הראשון. בנפתולים כואבים שמרנו על אחדותנו ועצרנו כמה פעמים על סף מלחמת אחים.¹⁴בין ההגנה לאצ"ל בסזון, בהטבעת האנייה אלטלנה וגם ברצח ראש הממשלה יצחק רבין. מדינת ישראל מנצחת ומשגשגת בחסדי ה'.

י״אגם החקלאות הישראלית מוכרת ברחבי העולם ומאירה אור לגויים. איש חשוב ביפן אמר לחקלאי ישראלי מיטבתה: "אתם נתתם לעולם את התנ"ך ואת ההשקיה בטפטוף".

י״באולם השער הגדול אל קדושת השביעית בחקלאות של ארץ ישראל נשאר נעול במנעולי נכרים. רק מעטים מצאו דרך אל 'אוצר הארץ' עם 'אוצר בית דין'¹⁵אוצר בית דין' אינו נזכר במשנה וברמב"ם. יסודו בתוספתא (שביעית פ"ח הל' א ב, מהד' ליברמן עמ' 200) לפי פירוש רמב"ן לתורה (ויקרא כ"ה, ז). הרב קוק ראה בכך תוספת על 'היתר המכירה' (אגרות הראיה א, ירושלים תש"ג, איגרת שיג, עמ' שנא), ואילו ה'חזון איש' (שביעית, סימן יא, ז) ראה בזה תחליף ל'היתר המכירה' שאותו שלל. ראו סיכום ממצה אצל רימון (לעיל, הערה 7), עמ' 260 268; וראו בהרחבה: ז' וייטמן, לקראת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל, אלון שבות תשנ"ג, עמ' 176 198. ובו קדושת שביעית ממש, וגם הם חלוקים ביניהם על גבולות ההיתר. האם השיבה אל האדמה מבשרת גם שיבה אל הקודש?

י״גחלוצים והוגים חגגו את השיבה אל הטבע ואל האדמה בשירה גדולה, בדרך כלל רוחנית-חילונית מאוד, אוניברסלית, משחררת, מחדשת קשר בראשיתי של אדם ואדמה.¹⁶למשל, שירי ביאליק על הטבע שנכתבו עוד ברוסיה ('זוהר', 'צפרירים', 'משירי החורף א ה' ועוד) והערגה לטבע הארץ ישראלי בשירו 'אל הציפור'; שירו של ש' טשרניחובסקי, 'האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו'; הגותו של א"ד גורדון כבר ב'מכתב מארץ ישראל' ובייחוד במסה 'האדם והטבע'; ועוד. וראו: א' שביד, היחיד — עולמו של א"ד גורדון, תל אביב תש"ל, עמ' 91 122; מ' צור (עורך), את אינך בודדה במרום — מכתבים מא.ד. גורדון ואליו, תל אביב 1998, עמ' 124 146. תודה למוקי צור על הסיוע. הקודש כמעט לא תפס מקום בחגיגה זו.

י״דהיו ניסיונות לחדש חגיגות אביב וביכורים בשדות,¹⁷ראו: מ' צור וי' דניאלי, יוצאים בחודש האביב, ירושלים תשס"ד; צ' שוע ואחרים (עורכים), אל ארץ חדשה אתה עובר — ההגדה הקיבוצית של פסח ותולדותיה משנות השלושים של המאה העשרים, תל אביב תשע"א, בייחוד על חידוש טקס קציר העומר בקיבוצים, עמ' 186 197. תודה לבנימין יוגב (בוג'ה) ממכון החגים בבית השיטה על סיועו. והם השפיעו על אווירת החגים בעיקר בקהילות התנועה הקיבוצית.¹⁸למרות היחלשות השיתופיות הקיבוצית חגיגות העומר עדיין מתקיימות בעיקר ברמת יוחנן, וחגיגות הביכורים מתקיימות בעיקר בגן שמואל. כיוון שגידול תבואה תופס כיום מקום שולי משתתפים בחגיגות אלו כל הענפים ואף המפעלים, אולם עדיין מתבצע קציר סמלי עם ציטוטים שיריים ממשניות קציר העומר (מנחות פ"י מ"ג). בשנים האחרונות אין מביאים עוד ביכורים לקרן הקיימת אלא מעבירים את התמורה למפעלי חסד וסיוע. חגיגות אלה עוררו פולמוס בין הרבנים וההנהגה הציונית ובין הקיבוצים, הן בגלל חילול חג ושבת בפרהסיה, הן בגלל האופי החילוני של הטקסים, שלא הביאו (וגם לא יכלו להביא) בהם ביכורים לה' אלא לקרן הקיימת.¹⁹כך למשל, נחמה לייבוביץ (עיונים בספר ויקרא, ירושלים תשמ"ג, עמ' 353 354) כתבה ביקורת חריפה נגד טקסים אלה מנקודת מבט דתית. הביקורת שלה אף מצוטטת בהרחבה בספרו של צ' שוע על ההגדה הקיבוצית (לעיל, הערה 17, עמ' 187).

ט״ועם ראשית החגיגות בעמק יזרעאל בחג השבועות תרפ"ו עלתה השאלה של חילול קדושת החג בטקס של קציר ותהלוכות תוך שימוש בכלים חקלאיים. קבוצת רבנים מרבני 'המזרחי', ובראשם הרב הראשי לארץ ישראל הראי"ה קוק, יצאה לעמק יזרעאל כדי לנסות ולהביא לכך שהחגיגות לא תתקיימנה בחג עצמו (וכמובן לא בשבת), אם בדברי תוכחה, ואם — כדרכו של הרב קוק בארץ — בלשון של קירוב וחיבה; אולם הניסיון נכשל. לא נוצר מפגש ולא חיבור בין קודש לחול.

ט״זאחרי אספת מחאה גדולה בירושלים בהשתתפות הרב קוק (שנפגע מיחסם של החלוצים לבקשותיו) נמשך הוויכוח בהנהלת התנועה הציונית ובקרן הקיימת²⁰פולמוס זה לא הוזכר בספרו של צ' שוע על ההגדה הקיבוצית (לעיל, הערה 17). והוחלט (יחד עם ח"נ ביאליק ובהנהגת מ' אוסישקין) לקיים עם בתי הספר העבריים בארץ טקסי 'זכר לביכורים' שאינם מתקיימים בחג עצמו. על הקיבוצים הדבר לא השפיע, ומ-1930 ואילך התקיימו החגיגות בעין חרוד במתכונת הקיבוצית מבלי להתחשב ברבנים ובציבור הדתי-ציוני, ואף לא בהנהגה הציונית.

י״זהקדושה שבטבע הארץ ישראלי נותרה רעיון מופשט — אין לנו מקדש או מזבח להביא אליהם ביכורים לה', ואיש גם לא ניסה להקים כאלה.²¹מקדש או מזבח, אפילו לשם ה', היו עלולים להקים לתחייה גם את עבודת האלילים העתיקה (דוגמת הודו או עדות הנביאים על חטאי אבותינו), שממנה קשה עד מאוד להיגמל. הזרם ה'כנעני' בשירה העברית ובספרות (למשל, השיר 'בלדה לבעל ולאשרה' של ש' טשרניחובסקי, וספרי מ"י ברדיצ'בסקי הספוגים השפעתו של ניטשה) מעיד על הפיתוי הפגני החמור שעמד על הפתח; אולם החילוניות החלוצית הצמיתה כל ניסיון 'כנעני' פגני, ברוך השם! תופעת החילון והשפעת המודרנה יש בהן אפוא מיסוד הנס הנסתר. לכן נשארו החגים הישראליים בנויים על הזיכרון ההיסטורי: ליל סדר עם פרעה ויציאת מצרים, זמן מתן תורתנו וזכר סוכות המדבר; אלא שמלחמות ישראל וישועות ימינו נושקות וחוברות לסדר פסח, למצות, לסוכות ולנרות החנוכה החשמונאית.

י״חיותר מכל החגים שומר 'ליל הסדר' על מקומו כחג משפחתי-היסטורי, ורוב מוחלט של הציבור בישראל מתכנס ומציין אותו. גם בתנועה הקיבוצית נאחזו בסדר פסח על משמעותו ההיסטורית אך הציבו חלופה להגדה המסורתית.²²על ההגדה הקיבוצית, נוסחיה וגלגוליה ראו: צ' שוע (לעיל, הערה 17).

י״טאווירת הטבע הארץ ישראלי תופסת מקום נכבד מאוד בגני הילדים, בבתי הספר (הממלכתיים והממלכתיים דתיים) וכמובן בזמר הישראלי ובמרחבי השפעתו. אמנם לבתי הכנסת כמעט ולא חדר הגל הזה, למרות המגוון העצום של בתי הכנסת בעדות ישראל, וזאת משום שגלי הזמר הדתי-חסידי יצרו חלופה ברורה והותירו את הזמר הישראלי מחוץ לשערי הקודש.

כ׳הראי"ה קוק תיאר את השיבה אל הטבע הארץ ישראלי כנושאת בחובה קודש פנימי מוסתר, חבוי 'בסתר המדרגה', שביציאתו לאור בהמשך הדרך יוכל לחולל את "אור חיי אליהו" ולהתחבר אל הקודש בגלוי.²³ראו: אורות, ירושלים תש"י, אורות התחיה כט לד, עמ' עח פ. ראו גם לפני כן: "הקדושה שבטבע היא קדושת ארץ ישראל" (שם כח, עמ' עז), וראו עוד לעיל, עמ' 56, הערה 12.

כ״אאולם, הראי"ה בעצמו נאלץ לסמוך את ידיו על היתר המכירה בשביעית,²⁴ראו למשל את האיגרת שכתב הראי"ה לרידב"ז מצפת, גדול המתנגדים להיתר (אגרות הראיה א, לעיל, הערה 15, איגרת שיא, עמ' שמו שנ). חשוב לזכור כי הנצי"ב מוולוז'ין, רבו של הראי"ה, שעמד בראש הרבנים חובבי ציון, התנגד להיתר המכירה דווקא מתוך השאיפה לשוב אל אדמת הארץ בקדושה. המונהג כעת בפעם השמונה עשרה, ומציאות זו מצביעה על הקושי העקרוני בחיבור בין הארץ והאומה ובין הקודש.²⁵על הקושי הזה כתב הראי"ה קוק: "המציאות אין לה כנפים מהירים כאלה אשר לחיזיון" (אורות, לעיל, הערה 23, אורות התחיה ג, עמ' נב); וראו בספרי המקור הכפול — השראה וסמכות במשנת הרב קוק, בני ברק תשע"ג, עמ' 294 298. דווקא 'שמיטת כספים' מגלה סימנים ראשונים של צמיחה ושל חיבור (ברוח חזון הנביאים) בין הקודש ובין 'צדק חברתי'.²⁶יזמת 'שמיטה ישראלית' (בכנסת ובארגונים ישראליים, בשיתוף מתחדש של דתיים וחילוניים) יחד עם המאבק הנרחב לצדק חברתי פותחות פתח לשינוי במשמעות השמיטה — יהי רצון שנזכה!

כ״בב. חזון המקדש
אנו מתפללים בכל יום "והשב את העבודה לדביר ביתך", ובציפייה זו מקופלת גם השיבה אל המשמעות הכפולה של החגים — חקלאות ארץ ישראלית הנושאת פניה אל הקודש בהבאת ביכורים ובכורות, תרומות ומעשרות של אביב, קציר ואסיף, ניסוך יין ומים ואור שמן; כל זה יחד עם עלייה המונית לרגלים וחיבור מלא של החגים ההיסטוריים — מיציאת מצרים עד קיבוץ גלויות — עם חגי הטבע הארץ ישראליים הקשורים למקדש.

כ״גאולם מחסומים כבדים ניצבים על הדרך הזאת, אפילו אם היו רוב היהודים מוכנים להסכים על חזון המקדש שבתפילה גם למעשה:

כ״דא. השיבה אל האדמה ואל חקלאות יהודית בארץ ישראל התחוללה בדור האחרון שבו עוד הייתה אפשרית, רגע לפני המהפכה שהפכה את החקלאות בכל העולם למפעל שבו אנשים מעטים מייצרים מזון ומאכילים עם רב. המהפכה הטכנולוגית בעולם הפכה גם את החקלאות הישראלית המפותחת למגזר יצרני-מודרני, שבו נוטלים חלק כשלושה אחוזים בלבד מן הישראלים במעגל הראשון, ועוד כמה אחוזים במעגל התומך. במצב כזה לא תהיה משמעות רבה לציבור הרחב בסדרי תרומות ומעשרות, ביכורים ובכורות או שביתת אדמות בשנה השביעית, שלא לדבר על קרבנות מן החי ומן הצומח. הטבע עצמו משתנה לנגד עינינו עם חקלאות מתוחכמת ותעשייתית.²⁷רק לדוגמה: תרופות אנטיביוטיות נגד מחלות ומגפות; זנים משובחים של פֵּרות וירקות בגידולי חממות; ייצור המוני של מזון מוכן מכל הסוגים; היעלמות כמעט מוחלטת של חיות טורפות (ראו פירוש רמב"ן לוויקרא כ"ו, ו), עד כדי הצורך להגן על שארית החיות מפני הכחדה בחוקים מיוחדים להגנת החי והצומח מפני האדם; תחליפי בשר סינתטיים שייתכן שיהיו בקרוב גם טעימים וגם זולים בהרבה.

כ״הב. נקודה נוספת היא שאלת הקרבנות מן החי, המפורשים בתורה, אל מול 'חזון הצמחונות והשלום',²⁸זהו השם שנתן הרב הנזיר, ר' דוד כהן, לחוברת שבה לקט ממאמרי הרב קוק על טעמי המצוות. החוברת יצאה לאור בירושלים בתשמ"ג. ראו גם בספרי המקור הכפול (לעיל, הערה 25), עמ' 148 151. המעוגן אף הוא בגן העדן של ראשית הבריאה. הרב צ"ה קלישר ראה את הרעיון הציוני משולב בחידוש העבודה במקדש, ואף התחיל בדיונים הלכתיים עם גדולי דורו.²⁹ראו בספרו דרישת ציון, ירושלים תשכ"ד, עמ' קכב קעב. לעומתו, הרב קוק התלבט בכך מאוד ואף ניסח את הדיון התורני הצפוי להתקיים בסנהדרין עתידית בשאלה זו.³⁰ראו: קבצים מכתב יד קדשו ב, ירושלים תשס"ח, עמ' טו יז. ידועה הדרשה של הרב קוק על הפסוק "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת" (מלאכי ג', ד) — קרבנות מנחה מן הצומח יתקבלו לרצון כמו הקרבנות מן החי שהיו קרבים מימי עולם בשנים קדמוניות.³¹ראו: עולת ראיה א, ירושלים תשכ"ב, עמ' רצב. אולם הרב קוק חזר וכתב שרק לסנהדרין גדולה המקובלת על כל ישראל תהיה סמכות מן התורה להורות בשאלות כאלה,³²בקטע שנזכר לעיל, הערה 30, וכן בקונטרס מיוחד על חידוש הסנהדרין שפורסם בירושלים בשנת תר"ף, מובא אצל מ"י צוריאל, אוצרות הראי"ה א, ראשון לציון תשס"ב, עמ' 316 317. שימו לב לקטעים היותר אופטימיים שם, שבהם מדובר על תהליך מדורג לקראת חידוש הסנהדרין בעתיד. והוא היה מודע היטב להיעדר כל סיכוי נראה לעין לכנס יחד את כל חכמי ישראל לחידוש הסמיכה ולהקמת סנהדרין כזאת בהסכמה רחבה.³³ראו: אגרות הראיה א (לעיל, הערה 15), איגרת שג, עמ' שמא. אמנם, הרב קוק קיווה שבמשך הזמן תתקבל סמכותה של הרבנות הראשית בכל ישראל, וזה יוכל להיות גרעין צמיחה ל'בית דין גדול' עתידי. ראו: חזון הגאולה, ירושלים תש"א, עמ' רצז.

כ״וג. הבית הראשון שבנה שלמה היה גורם מכריע שדחף לפילוג הממלכות בין יהודה וישראל (רחבעם וירבעם) ולהקמת מקדשי העגלים בממלכת ישראל יחד עם פילוג הלוח והחג בחודש השביעי/ "הַשְּׁמִינִי" (מל"א י"ב, כו-לג).

כ״זבימי הבית השני פרשו קבוצות גדולות של 'צדיקים וחסידים' מן המקדש, שנחשב בעיניהם 'טמא' בגלל הוראות ההלכה של חכמי ירושלים, ואף קבעו להם לוח מועדים שונה מזה שנהג במקדש ובקרב רוב היהודים.³⁴ראו לעיל בפרק השנים עשר.

כ״חבוודאי אין חפץ לה' במקדש לשכינת כבודו, אם עצם הקמתו ודרכי ניהולו מפלגות את עמו ובעיקר את עובדי ה' לכיתות כיתות, במקום לאחד את כל ישראל העולים לרגל; אבל איה נביאים וחכמים, אנשי חזון ומעשה, שימצאו דרך תורנית-יצירתית לחדש ימינו כקדם, להכריע בכל השאלות הגדולות של מקדש וקודשיו, וגם למצוא את החיבור בין הטבע המתחדש ובין ההיסטוריה הישראלית העצמאית לפי משמעות החגים המקוריים במציאות ימינו — וכל זה בהסכמה רחבה של כל הקבוצות, העדות, הזרמים, הישיבות והחסידויות?³⁵על יעד צנוע הרבה יותר כתב הרב יהודה אלקלעי בספרו מנחת יהודה: "בוודאי הגמור לא לרצון ה' הוא שכל כך נהיה מחולקים ומפורדים [בנוסחי תפילה ובמבטא] שלא נוכל לקרוא פסוק אחד... כאחד או להתפלל יחד", ואף הוא תלה את התיקון ההכרחי בכך "שתשוב עטרה ליושנה וימונו זקנים בעלי תושיה, שמהם תצא תורה לכל ישראל" (כתבי הרב יהודה אלקלעי א, ירושלים תשל"ה, עמ' 247).

כ״טג. החגים באווירה ארץ ישראלית
בינתיים ישנה התחדשות משמעותית בלוח החגים (ימי הזיכרון והעצמאות והשינוי באווירה של ימי ספירת העומר), ועוד כמה חידושים קטנים באופי החגים שאפשר להצביע עליהם: חגיגות הנטיעות בט"ו בשבט³⁶על הפער בין משמעותו המקורית של ט"ו בשבט כראש השנה לפֵרות האילן בעונה שאין בה פֵּרות שבעת המינים ודומיהם, ובין הנטיעות שזמנן בחורף ולאו דווקא בשבט, ראו לעיל בפרק העשירי. (הקרן הקיימת יחד עם המורים ובתי הספר); הזמר הישראלי וחיבורו אל החגים לפי עונות השנה; תרבות הטיולים, האירועים החגיגיים, הכינוסים והיציאה אל הטבע.

ל׳בשבתות ובימים טובים של חגי התורה תרבות הטיולים נושאת אופי חילוני מאוד ופורצת את כל גדרי ההלכה והקדושה,³⁷החברה להגנת הטבע מארגנת כבר שנים רבות טיולים נפלאים ברחבי הארץ, אך למרבה הצער, תוך כדי חילון מרחיק לכת ופריצת גדרי ההלכה הבסיסיים ביותר של שבת וחג. אבל בימי חול המועד ובימי החנוכה והפורים היא לובשת אופי של מפגש חגיגי כלל ישראלי, שכן הלכות חול המועד (וכמובן, הלכות חנוכה ופורים) מאפשרות לכולם מפגש כזה בלי פריצת גדרות.

ל״אבשנים האחרונות נעשים ניסיונות ראשוניים לגיבוש הסכמות שיאפשרו את הרחבת המפגש הכלל-ישראלי גם לשבתות (אקטואליזציה של פרשת השבוע, 'שבת ישראלית' — אירוח הדדי של משפחות דתיות וחילוניות³⁸יזמה הלכתית וציבורית של רבני 'בית הלל'. בשבת הראשונה שנקבעה לאירוח השתתפו 6000 משפחות; ראו באתר של 'בית הלל'.) ולחלק ממועדי החגים (תיקון ליל שבועות³⁹ארגון 'רבני צֹהר' יחד עם ארגונים ומוסדות תרבות מוביל זה שנים תכניות 'תיקון' לחברה הישראלית בליל שבועות; ראו באתר 'צֹהר'.).

ל״בבנוסף ישנה התעוררות גדולה לגבי צום יום הכיפורים ותפילותיו (עם התחלות של וידוי ישראלי⁴⁰בשנים האחרונות ניסחתי וניסחו רבים אחרים הצעות של 'וידוי ישראלי' כחלק מן הצורך בחשבון נפש קולקטיבי, במיוחד ביום הכיפורים.). יום זה נעשה יום שבתון מובהק, היחיד המוסכם בחברה הישראלית.⁴¹מלחמת יום הכיפורים העצימה מאוד את משמעותו הישראלית של יום הכיפורים. לפי סקר גוטמן, סקר מקיף ויסודי לבדיקת עמדות הציבור הישראלי ביחס לדת ולמסורת (נעשה לראשונה בשנים תשנ"ב תשנ"ג ומאז עוד פעמיים; ראו לעיל, עמ' 79, הערה 17), 71 80 אחוז מהציבור הישראלי צם ביום הכיפורים. תל אביב הפכה ביום הכיפורים לעיר של אופניים עקב שביתה כמעט מלאה של נסיעות כלי רכב בכבישים. מנגד, תקיעת השופר של ראש השנה עדיין לא פרצה אל הזיכרון המשמעותי הכלל ישראלי.⁴²זה שנים שאני מציע לקיים תקיעות שופר במתנ"סים ובמקומות כינוס ציבוריים בראש השנה, כדי שתקיעת השופר לא תישמע בבתי הכנסת בלבד, ויהיה לה מעמד דומה לזה של נרות החנוכה ושל המצות בפסח. בינתיים הדבר טרם קרה בהיקף משמעותי.

ל״גד. שביעי של פסח ויום העצמאות⁴³להרחבה בנושא ראו ספרי נס קיבוץ גלויות (לעיל, הערה 11), עמ' 85 93.

ל״דכאמור, יש עוד שינוי משמעותי, רשמי וקבוע בלוח החגים הישראלי — יום העצמאות. המנדט הבריטי הסתיים בחצות ליל שבת, ו' באייר תש"ח, אולם יום הכרזת המדינה נקבע לה' באייר כדי להימנע מחילול שבת. כך נקבע ה' באייר כיום העצמאות של מדינת ישראל המתחדשת, כמדינה יהודית שיום השבת הוא יום המנוחה הרשמי שלה.

ל״הלתאריך זה — ה' באייר — ישנה משמעות ייחודית בלוח העברי הקבוע (מאז ימי הגאונים): יום זה חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל היום השביעי של חג המצות ('שביעי של פסח' בלשון חז"ל).

ל״ודורשי סימנים מצאו קשרים בין כל ימי חג המצות ('פסח') ובין ימי חג וצום אחרים במהלך השנה:⁴⁴סימנים אלו מיוחסים לרב סעדיה גאון, גדול חכמי הלוח הקבוע, ומובאים בטור, אורח חיים, סימן תכח.

ל״זא"ת: היום הראשון של חג המצות חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל תשעה באב — חורבן כנגד גאולה.

ל״חב"ש: היום השני של חג המצות חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל חג שבועות — עומר מול ביכורים.

ל״טג"ר: היום השלישי של חג המצות חל תמיד באותו יום בשבוע שבו מתחיל ראש השנה — ניסן מול תשרי.

מ׳ד"ק: היום הרביעי של חג המצות חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל היום שאחרי שמיני עצרת, שבו מציינים בגולה את סיום קריאת התורה ('שמחת תורה') — תחילת חגי התורה מול סיומם האחרון.⁴⁵ראו לעיל בפרק השמיני.

מ״אה"צ: היום החמישי של חג המצות חל תמיד באותו יום בשבוע בו חל צום הכיפורים — תחילת החגים לפי חודשי הירח מול חיתום שנת החמה.⁴⁶ראו לעיל בפרק התשיעי.

מ״בו"פ: היום השישי של חג המצות חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל פורים (שעבר) — נס ההצלה בגלות⁴⁷ראו לעיל בפרק השישה עשר. מול נס היציאה ממנה.

מ״גוהנה, הסימן האחרון היה חסר⁴⁸בעל השפת אמת (חנוכה תרמ"א, ד"ה חנוכה ופורים, מצוטט לעיל, עמ' 96, הערה 47) כתב ברוח קודשו שחנוכה ופורים הם הארות 'מדרבנן' משלושת הרגלים שבתורה — חנוכה (שמונה ימים) כנגד סוכות (שמונה ימים עם שמיני עצרת); פורים (יום אחד — "קִיְּמוּ וקבל [וְקִבְּלוּ קרי] הַיְּהוּדִים", אסתר ט', כז) כנגד שבועות (יום מתן תורה); ולכן "מקוים אנו להיות עוד" חג מדרבנן כנגד פסח, לפי הפסוק "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז', טו). עד שהושלם בדורנו:

מ״דז"ע: היום השביעי של חג המצות ('שביעי של פסח' בלשון חז"ל) חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל ה' באייר, יום העצמאות המקורי — בקיעת ים סוף מול תקומת המדינה.

מ״הבין שני הימים הללו יש דמיון ברור. לפי מסורת חז"ל⁴⁹ראו: סדר עולם פרק ה, מהד' רטנר עמ' 23 24; מגילה לא ע"א (קריאת שירת הים ביום טוב אחרון של 'פסח'); רש"י לשמות י"ד, ה. ופרשנות התורה ("דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים", שמות ג', יח; ח', כג), פרעה התחרט על שילוח בני ישראל לאחר שלושה ימים, ובקיעת ים סוף התחוללה ביום השביעי החותם את חג המצות.⁵⁰בפרשיות המועדות לא נתפרש שום תוכן ליום השביעי, וגם אין בו קרבן מיוחד. לפי פשוטו של מקרא חג זה רק חותם את שבעת הימים מתוכם (בשונה מעצרת של שמיני הבאה אחרי שבעת ימי חג הסוכות). לכן אין ביום הזה אפילו הלל שלם. המסורת שבקיעת ים סוף התרחשה ביום השביעי מתגלה רק בקריאת התורה. בקיעת ים סוף וטביעת הצבא המצרי חוללו את העצמאות של העם היוצא ממצרים, שכן היציאה הראשונה ממצרים הייתה לזמן קצוב באישורו של פרעה, ואילו בקיעת ים סוף הייתה מלחמה מול צבא מצרי רודף, לאחר שהתברר לפרעה שבני ישראל יוצאים לחלוטין משליטתו. טביעת הצבא המצרי הפכה את עם ישראל היוצא ממצרים לעם ריבוני.

מ״והתורה עצמה מציגה את המערכה בים סוף כמלחמת ה' נגד פרעה וצבאו, ולפי דעתי גם כמטרה המפורשת של יציאת מצרים:

מ״זוַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים [אף]⁵¹כפירושם של ר' משה הכהן ג'יקטיליה (מובא בפירוש ראב"ע שם) ושל רמב"ן (שם), ודלא כפירוש רש"י. כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה [לבקש עזרה וחסות].⁵²ראו מאמרי 'דרך ארץ פלשתים', מגדים ג, תשמ"ז, עמ' 21 32, נדפס גם בספרי נס קיבוץ גלויות, ירושלים תשס"ח, עמ' 62 75 ובאתר שלי (www.ybn.co.il). וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות י"ג, יז-יח).

מ״חהשיבה למצרים כדי לבקש עזרה וחסות היא תמרור אזהרה למלך ישראל בספר דברים: "וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד" (י"ז, טז).⁵³מפסוק זה למדו חז"ל שיש איסור מן התורה לשוב מצרימה כבני חסות; ראו: ירושלמי סוכה פ"ה, נה ע"ב; פירוש רמב"ן לשמות י"ד, יג. רעיון זה מפורש גם בדברי נביאים המתייחסים בבירור לפסוקי פרשת המלך בתורה: "הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם ה'... הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם" (ישעיהו ל', א-ב); "הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ..." (שם ל"א, א).⁵⁴ראו גם: הושע ז', יא, טז; ח', יג; ט', ג; י"א, ה; ירמיהו ב', לו לז.

מ״טדרך ארץ פלשתים' הייתה דרך צבאית מצרית המוגנת על ידי מצודות, והיא מופיעה בציור מצרי מפורסם (שפרסם גארדינר).⁵⁵A.H. Gardiner, ‘The Ancient Military Road between Egypt and Palestine’, The Journal of Egyptian Archaeology 6, 1920, pp. 99-116; וראו: א' אורן, 'מצודה מצרית בדרך הצבאית ממצרים לכנען', קדמוניות ו, תשל"ד, עמ' 101 103; הנ"ל, 'מצודת "מגדול" בצפון מערב סיני', קדמוניות י, תשל"ז, עמ' 71 76. יציאה בדרך זו הייתה עלולה לשמר את מעמדם של בני ישראל כבני חסות. גם מלכי כנען בעת ההיא ראו את עצמם כבני חסות של פרעה (כלשון מכתבי ההתרפסות והכניעה שנמצאו בארכיון המצרי באל-עַמַרנה⁵⁶לדוגמה: בירידיא מלך מגידו הביע את נאמנותו המוחלטת לפרעה במילים: "תחת רגלי מלכי, אדוני ושמשי, שבעתיים ושבעתיים משתטח אני" (תרגום שלי על פי תרגומו לאנגלית של וו"פ אולברייט, מובא באסופה:J.B. Pritchard [ed.], Ancient near eastern texts – relating to the old testament, Princeton 1955, letter 244, p. 485). ובמכתב אחר: "...משתטח אני על הבטן ועל הגב" (שם, מכתב 234).).

נ׳שיבת ציון והקמת הבית השני בחסות כורש, דריווש ואַרתַחשַׁסתא מלכי פרס⁵⁷עזרא א', ב ג; דה"ב ל"ו, כג; אסתר ז', ד ("וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ"); נחמיה ט', לו לז ("הִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים... וּבְצָרָה גְדֹלָה אֲנָחְנוּ"). הדגימה בבהירות מהו ההבדל בין יציאת מצרים כעם ריבוני ובין אוטונומיה יהודית תחת חסות של מעצמה בכפוף לרצונם השרירותי של השליטים.

נ״אבקיעת ים סוף ניתקה את עם ישראל באופן מוחלט מחסות העם המצרי והעניקה לו עצמאות גמורה. מאז טביעת הצבא המצרי בים סוף לא התחולל עוד נס כזה. אחרי החורבן חזר עם ישראל לחסות בצל זרים במשך אלפי שנים — עד מלחמת העצמאות.

נ״בהחלטת האומות המאוחדות (בכ"ט בנובמבר) הציבה בסיס של הסכמה בינלאומית לחלוקת הארץ, והיא מקבילה לאישורו של פרעה (תחת הלחץ) ליציאה ממצרים.

נ״גאי-ההסכמה של הערבים הובילה למלחמת השחרור והעצמאות, וזו הסתיימה בניצחון על הצבא המצרי שפלש לארץ בתגובה על הכרזת העצמאות — הקבלה מפתיעה לטביעת הצבא המצרי בים סוף.

נ״דיתר על כן, המעצמה הבריטית, ממשלת המנדט הבינלאומי לטובת 'בית לאומי' לעם היהודי בארץ ישראל, עזבה את הארץ אחרי שהתכחשה לחובתה (ב'ספר הלבן'⁵⁸ראו: נ' קצבורג, מחלוקה לספר הלבן — מדיניות בריטניה בארץ ישראל 1936 1940, ירושלים תשל"ד. ובסיוע הצבאי ללגיון הירדני ולצבא המצרי). בתום מלחמת העצמאות שלחו הבריטים מטוסים ממצרים מעל כוחות צה"ל באזור ניצנה בגבול מצרים, וכוחות צה"ל הפילו חמישה מטוסים בריטיים. כך נסתיימה המלחמה בהמחשה ברורה של עצמאות מדינת ישראל הריבונית אל מול ניסיון השתלטות של המעצמה המנדטורית.

נ״הה. התחדשות ימי הספירה — מפסח לשבועות
השינוי בלוח החגים אינו נוגע ליום העצמאות לבדו. ימי ספירת העומר בכלל הפכו ל'חול המועד'⁵⁹ראו רמב"ן בפירושו לתורה (ויקרא כ"ג, לו), שהגדיר את ימי ספירת העומר כעין 'חול המועד' בין שבעת ימי חג המצות ובין עצרת של זמן מתן תורתנו. של חגיגת אביב ארץ ישראלית (במשמעות המודרנית) יחד עם שיבת ציון ההיסטורית השלישית, וכל זה בין פסח ויציאת מצרים לחג הביכורים והתורה. האבלות על הרוגי ביתר והגלויות נדחקה מפני ההתחדשות שקשה מאוד לעמוד מולה:⁶⁰אפילו בחוגים תורניים לא כולם מגדלים 'זקן אבלים', ואצל בעלי הזקן אין האבלות ניכרת כלל. לעומת זאת, האווירה החגיגית גם בימי הזיכרון תופסת את מקומה הציבורי ברוב המקומות.

נ״ויום הזיכרון לשואה ולגבורה⁶¹עוד לפני קביעתו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה על ידי הכנסת קבעה הרבנות הראשית לישראל את יום צום עשרה בטבת כ'יום הקדיש הכללי' על קרבנות השואה שיום מותם לא נודע; אולם יום זה לא יכול היה לשמש תחליף ליום זיכרון ממלכתי, ורישומו בציבור הלך ונחלש. יום הזיכרון הממלכתי היה קשור ביום פרוץ המרד בגטו ורשה (ערב פסח תש"ג), כיוון שמדינת ישראל רצתה לשאוב עוז ותעצומות לא רק מקרבנות השואה אלא גם מלוחמי הגטאות. אי אפשר היה לקבוע יום כזה בפסח, אך במקרה נמצא (בשנה שבה החליטו על כך) שיום פרוץ המרד לפי התאריך הכללי נופל בכ"ז בניסן, ומשום כך נקבע יום זה כיום הזיכרון לשואה ולגבורה. על הצלחתו של 'תכסיס' זה יש לומר "מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת [גם אם] הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ" (תהילים קי"ח, כג). אי אפשר לחוג את עצמאות ישראל בלי לעבור תחילה בשתי התחנות האלה בהפרש של שבוע: יום הזיכרון לקדושי השואה ולגיבורי המאבק להישרדות, ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. — לקראת סוף השבוע השני לספירה.

נ״זיום הזיכרון לחללי צה"ל בכל מלחמות ישראל — לקראת סוף השבוע השלישי לספירה, ולמחרתו יום העצמאות למדינת ישראל.

נ״חל"ג בעומר⁶²ל"ג בעומר צוין בעבר כיום של הישרדות יהודית גם בגוף ("שאומרים שאז פסקו [תלמידי רבי עקיבא] מלמות" — טור, אורח חיים, סימן תצג על פי ספר המנהיג לראב"ן הירחי, ירושלים תשל"ה, עמ' תקלח, בשם ר' זרחיה הלוי) וגם ברוח (מעשה רבי שמעון בר יוחאי במערה); אולם 'ליל המדורות' בארץ ישראל כיום נראה יותר כיום זיכרון ללוחמי ביתר הקדושים והגיבורים, בדור שזכה לראות את חזון רבי עקיבא מתקיים — עצמאות יהודית! — לקראת סוף השבוע החמישי לספירה.

נ״טיום ירושלים⁶³אחר שזיכני ה' ועמדו רגליי על הר הבית כלוחם בחטיבת הצנחנים במלחמת ששת הימים, שמעתי מפי הרב הראשי לישראל דאז, הרב איסר יהודה אונטרמן (כשהסביר את ההסכמה הכללית של הרבנות הראשית לישראל לומר הלל בברכה ביום ירושלים): "בהכרזת המדינה שאלנו את בורא עולם שאלה, ולא ידענו אם תצלח דרכנו; בששת הימים קיבלנו תשובה!". — בסוף השבוע השישי לספירה, שבוע לפני שבועות.

ס׳הוויכוחים השטחיים סביב המועדים החדשים⁶⁴א. כבר החת"ם סופר כתב שציבור יכול ואף חייב לקבוע יום הודאה על נס; ראו: שו"ת חת"ם סופר, אורח חיים, סימנים נא, קצא; יורה דעה, סימן רלג. לדעתו, שורש החיוב להודות ולהלל הוא מן התורה.
ב. צפירת זיכרון איננה מנהג גויים. אין שום מדינה בעולם שנוהגת כך כיום. בעבר נהגו כך רק בממלכה הבריטית לאחר מלחמת העולם הראשונה. מגבעות ועניבות הן מנהגי גויים מובהקים הרבה יותר, אולם כל דבר שאינו מיוחד לעבודת אלילים אלא לכבוד או לתועלת לא נאסר משום חוקות הגויים. ראו: הגהת רמ"א על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קעח סעיף א.
ג. איסור התענית והמספד הקדום בחודש ניסן הוא עד סוף המועד בלבד, ומנהגי האבלות בספירת העומר התחילו לדעת פוסקים רבים כבר בניסן. כך נפסק גם בשולחן ערוך (ראו: אורח חיים, סימן תצג סעיף ג, וברמ"א שם). לכן אין שום בעיה בקביעת יום הזיכרון לשואה בכ"ז בניסן. מתגמדים לנוכח התופעה עצמה — שיבת העם היהודי אל הארץ ואל ההיסטוריה. שיבה זו נחתמת בלוח החגים הישראלי בחותם משמעותי הדומה לזה של הבית השני (מגילת תענית⁶⁵חיבור הלכתי של חכמי ישראל מימי הבית השני המונה לאורך השנה (מניסן) כשלושים וחמישה ימים האסורים בתענית, ומקצתם גם במספד, ביניהם חנוכה ופורים. חלק ניכר מן המועדים מציינים ישועות וניצחונות מהתקופה החשמונאית, וראו: ו' נעם, מגילת תענית — הנוסחים, פשרם, תולדותיהם, ירושלים תשס"ד, עמ' 19 27 (המועדים עצמם נמנים מעמוד 165 ואילך).). החותם הישראלי מתחבר בחיבור היסטורי אל חותם התורה⁶⁶ההתחדשות הזו בימי ספירת העומר מובילה אל חג השבועות, ובמקורה היא מתאימה מאוד למתן תורה, שכן התורה ניתנה בסיני לעם ריבוני ועצמאי. במהלך ימי ספירת העומר והביכורים, עם גילוי ישועת ה' בחיי האומה המתנערת מעפר הגלות⁶⁷קריאת השיר של ר' שלמה אלקבץ לעלייה המונית לארץ ישראל ("לכה דודי... קומי צאי מתוך ההפכה... התנערי מעפר... התעוררי התעוררי") וגם קריאות אחרות לא נענו בזמנו על ידי המוני בית ישראל שבתפוצות (ראו ספרי נס קיבוץ גלויות, לעיל, הערה 11, עמ' 51 65).
על ההקמה מעפר של 'כנסת ישראל' בשנת 600 לאלף השישי, היא שנת הת"ר (1840 למניינם), נאמר בזוהר: "וכד ייתי אלף שתיתאה... שית זמנין כדין הוו שתין לאקמא מעפרא, ובכל שתין ושתין מההוא אלף שתיתאה... ובשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא ויתתקן עלמא לאעלא בשביעאה... וכנסת ישראל יוקים לה מעפרא וידכר לה קודשא בריך הוא" (וירא, קטז ע"ב קיז ע"א).
תרגום: וכאשר יגיע האלף השישי [לספירת הבריאה הנהוגה בעם ישראל]... שישה זמנים אז יהיו להקים מעפר הגלות, ובכל שישים שנה מאותו האלף השישי [תהיה הזדמנות]... ובשש מאות שנה לאלף השישי ייפתחו שערי החכמה למעלה ומבועי החכמה למטה, וייתקן העולם להתעלות באלף השביעי... וכנסת ישראל יקים אותה הקב"ה מעפר [הגלות] ויזכור [=ויפקוד] אותה.
ראו גם: א' מורגנשטרן, משיחיות ויישוב ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה הי"ט, ירושלים תשמ"ה. אל חיי ממלכתיות, ועם שאיפה לתיקון חברתי ולהתחדשות.

ס״או. מבט לעתיד
כדי להציב גם כיוון דרך לעתיד ברצוני להציע שלוש הצעות מעשיות:

ס״ב1. לנהל 'סדר ליל עצמאות' בדומה לסדר ליל פסח — 'סדר שני' של גאולה. אין חג בישראל בלי מנהגי שולחן וסעודה. טקסים ממלכתיים חשובים ומרגשים ותפילות חגיגיות ממלאים את המרחב הציבורי, אבל הבית והמשפחה זקוקים אף הם לסדר חג, והיציאה לטיולי טבע ומורשת זקוקה גם היא לפרקי קריאה ושיר.

ס״גבמשפחתנו נהוג סדר ליל עצמאות זה שלושים שנה, וכעשר שנים עם אורחים רבים. ספרי נס קיבוץ גלויות⁶⁸לעיל, הערה 11, עמ' 339 343, ופרקי המקראה והשיר, עמ' 40 66, 94 127, 157 183, 218 245, 300 329. מכיל הצעה לסדר כזה, שבו כמה מרכיבים:

ס״דא. פרשת 'מקרא ביכורים' (דברים כ"ו, א-יא) במקום קידוש. בקריאת פרשה זו אנו כוללים גם את הפסוק שאינו מופיע בהגדת ליל הסדר: "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שם, ט),⁶⁹למרות דברי המשנה (פסחים פ"י מ"ד), "ודורש מ'ארמי אֹבֵד אבי' עד שגומר כל הפרשה כולה", כל ההגדות של פסח עוצרות לפני "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה...", ככל הנראה על פי הנוסח שנקבע בבבל (ראו לעיל, עמ' 152 הערה 86). על כך כעסו אנשי ההגדה הקיבוצית (ראו לעיל, הערה 17), ואריה בן גוריון טען בלהט: מדוע לאחר שחזרנו לארץ ישראל לא חזרו 'הדתיים' לנהוג לפי המשנה? בביתנו משלימים את הפרשה גם בליל הסדר וחוזרים ומשלימים אותה בליל יום העצמאות. לצדו של שולחן ערוך בשבעת המינים.

ס״הב. ברכת הלחם מן הארץ על מצה וחמץ, זכר לקרבן תודה שהיה קרב עם סל מצות "עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ" (ויקרא ז', יג). זהו ביטוי מדויק לגשר בין פסח וחג המצות ובין חג השבועות, ששתי חלות הביכורים אשר קרבו בו במקדש נאפו דווקא חמץ (ויקרא כ"ג, יז).⁷⁰ראו לעיל בפרק השלישי, וביתר הרחבה במאמרי 'חמץ ומצה בפסח, בשבועות, ובקרבנות הלחם', מגדים יג, תשנ"א, עמ' 25 45 ובאתר שלי (www.ybn.co.il).

ס״וג. כל אורח ובן בית מספר מהיכן התקבצו הוריו או הורי הוריו ומה עבר עליהם בדרכם לציון, וכל משתתף בוחר דמות המסמלת בעיניו את השיבה לארץ וקורא או מספר עליה. כמובן, בין קטעי קריאה וסיפור שרים שירי ארץ ישראל ושירי תודה ועצמאות.

ס״ז2. בערב חג השבועות, ביום האחרון לספירת העומר הוא יום שבעת השבועות, חשוב לחזור ולכונן טקסי ביכורים בשדות החקלאיים וגם במפעלי תעשייה ומלאכה. תלמידי חכמים ובני תורה יבואו למפגש מעצב עם חקלאים, עם בני קיבוצים ומושבים ועם אנשי תעשיה וייצור. תלמידי חכמים ובני תורה יישאו דברים על החקלאות ועל הייצור, והחקלאים והיצרנים ידברו על התורה. תרומות הביכורים יפרנסו מפעלי צדקה וחסד, שיקום וצדק חברתי.

ס״חמפעל כזה בהיקף נרחב יכול להשלים את 'תיקון ליל שבועות' ההולך ומתרחב ולבנות את החג עם כפל המשמעות המקורי שבו: מפגש הביכורים עם קבלת התורה.

ס״טערב חג השבועות הוא הזמן הנכון לטקסים כאלה לא רק בגלל ההכרח למנוע את חילול החג, אלא גם מפני שלחמי הביכורים למקדש בחג השבועות יצאו מן השדה לפחות יום אחד לפני כן.

ע׳3. הקמת ארגון גג בירושלים — 'אסיף' — לכל אגודות החסד ומפעלי הצדקה והתיקון החברתי כבסיס למקדש העתידי, תוך גיבוש מחודש של הלכות תרומות ומעשרות ו'מעשר כספים'. המיזם יכלול גם הלוואות בלי ריבית וקרן שמיטת כספים בחסות נשיא המדינה, הכנסת והרבנות הראשית.

ע״אהדרך למקדש חייבת לעבור דרך התיקון המוסרי-חברתי, כפי שנאמר בפירוש לגבי חגי התורה:

ע״בוְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ (דברים ט"ז, יד).

ע״גכפי שנאמר גם בדברי הנביאים:

ע״דהֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם (ישעיהו נ"ח, ז).⁷¹ראו גם: ישעיהו א', טז יז, כז; נ"ח, ו ח, יג יד.

ע״הוכדברי השיר במזמורי תהילים:

ע״וה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ. הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ (ט"ו, א-ב).

ע״זיהי רצון שנהיה ראויים לכך ונזכה להיראות לפני ה'.⁷²בפסוק "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה" (בראשית כ"ב, יד), המילים "ה' יִרְאֶה" פירושן 'ה' יבחר' (את המקום, את המועד ואת הקרבן), כמו בפסוק "אֱלֹהִים יִרְאֶה [=יבחר] לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" (שם, ח). ראו בספרו של אבי מורי ז"ל, ארץ המוריה — פרקי מקרא ולשון, אלון שבות תשס"ו, עמ' 3 7. מכאן שגם במילים "ה' יֵרָאֶה" בהמשך הפסוק 'ראייה' היא בחירה. 'להיראות לפני ה'' פירושו להיות ראוי לבחירתו.