זרע קודש, על המועדים, חנוכהZera Kodesh, On Festivals, Chanukah
א׳על חנוכה ליום א
1
ב׳בגמרא שבת מאי חנוכה כשנכנסו יוונים כו' להבין ענין זה הלשון חנוכה ולמה הי' הנס רק שהי' הברכה בשמן והי' הנס ע"י כהנים ולא הי' ע"י גבורים אך ידוע שכל הניסים שעשה לנו אבינו שבשמים הם סימן ורמז והכנה לגאולה העתידה ב"ב. והנה עיקר הגאולה תולה באמונה ובטחון שבזכות אמונה יצאו ישראל ממצרים וע"י האמונה והבטחון יכולים הצדיקים להמשיך כל מיני טובות וגאולות וח"ו להיפך כמ"ש ד"ה ע"ה ולא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו ולהבין למה אמר כאן שם אלקים הלא לכאורה הי' ל"ל שם הוי' כי אלקים מדה"ד ואנו צריכים להאמין ולבטוח שיעשה עמנו חסד אך יובן ע"ד מתק לשון חז"ל שאמרו צדיקים מהפכין מדה"ד לרחמים ולהבין לשון מהפכין הי' ל"ל מבטלין אך שחז"ל רמזו כאן בדבריהם עצת צדיקים איך לבטל מדה"ד כי כבר צווחו קדמאי דקדמאי איך צדיקים מבטלין מדה"ד למדה"ר וכי יש שינוי רצון בהבורא ב"ה ח"ו אך הענין כן הוא שהקב"ה נתן כח ביד הצדיקים לצרף צרופים כמ"ש חז"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ וכן עושים הצדיקים ומצרפים צרופים אחרים בזה הצירוף עצמו כמו מנגע לעונג אם רואים נגע באדם וצדיקים בתפילתן הרואים אלו האותיות נגזרו ר"ל על האדם כח בידם ע"י תפילתם לעשות מאלו אותיות צירוף עונג או מפשע לשפע או איזה תחבולות אחרים לעשות צירוף כפי הצורך לאותו אדם או לאותו הזמן הן באותיות הקדומין או באותיות אחרונות או בא"ת ב"ש או בשערים אחרים מרל"א שערים או במספר כפי הסיעתא דשמיא וזה מרגלא בפי הצדיקים אם תפילתו שגורה בפי דהיינו שנשלח לי מן השמים נמצא לשון מתק חז"ל שמהפכין מדה"ד למדה"ר בצירוף אשר עשו לטובה מנגע לעונג וכדומה והשכל מאלו הדברים כי מאתו ית"ש לא תצא הרעה רק טוב כי טוב ה' לכל רק אם ח"ו הוא בהסתר פנים נראה שאינו טוב ח"ו כי הטוב גנוז ובכח האמונה והבטחון נתגלה הטובה הצפונה בהדין עצמו ונהפך למדה"ר כי הדין והצמצום הם לבוש למדה"ר וכשנתגלה הלבוש נראה פנימיות כי ממכה עצמה מתקן רטי' וידוע שהשם אלקים הוא מדה"ר והצמצום ובאמת הפנימיות הוא רחמים ע"ד ה' הוא האלקים והכל בכח הבטחון כידוע שם הבטחון הוא אוותיות אלקים באותיות הקודמין כדאיתא בספרי מוסר מהאר"י ז"ל שם אכדט"ם בטחו בה' עדי עד כי מספר החילוף הוא בגי' עד ולזה מרמז תיבת בטחון גי' עד עה"כ וזה הבטחון להאמין שיש בו פנימיות טובה אך שנסתר בלבוש באותיות אלקים הצמצום והאדם צריך לבטוח ב"ה בכל הענינים ואחז"ל עשר מלאכות יגע אדה"ר עד שמצא פת לאכול חרש וזרע קצר ודש וזורה ובורר וטוחן ומרקד ולש ואופה ובכל מלאכות צריך להתפלל ולבטוח בה' שישלח ברכתו כמ"ש חז"ל לעתיד יוציא הקב"ה חמה מנרתקה דהיינו שיסיר הלבוש והצמצום ויתראה החסדים אשר עושה עמנו בגלותינו והכל ככח הבטחון ולזה מרמז נרתק בגי' י"פ בטחון שצריך להיות בכל המדות ולזה צדיק נק' כהן לשון עבדות שעובד להשי"ת וכהן גי' בטחון ולזה תלה בכהן כל הענינים והובא אל הכהן בכח בטחונו רופא את הצרעת וטיהר את הטמאים וכיפר את העון ולזה הי' הנס של חנוכה ע"י הכהנים בכח שם הבטחון כי יש עוד בדברי האר"י ז"ל צירוף מאותיות אלקים היינו אמג"ל והיא ג"כ עה"כ גי' בטחון ובבטחון זה הכה דהע"ה את אויביו באמרו ג"ם א"ל יתצך לנצח וכו' שהוא החילוף של אלקים ולבשו החשמונאים קדושים קנאת ה' צבאות בבטחונם בה' בזה השם ונצחו כל אויבינו ועיקר הבטחון תלוי במדת החכמה כי החכמה מאין תמצא שבטוח שביכולת ב"ה להוציא הכל מאין ליש וכשגברה חכמת יון ומנעו את ישראל ובטלום מחכמת התורה ?והיראה נפלו ממדת הבטחון ולא הביטו אל החסדים הפנימים שיאמינו שה' הוא אלקים ויאמינו שממכה עצמה מתקן רטי' וזהו שהחשיכו עיניהם של ישראל כי בכל העשר מדות צריך להפשיט הלבוש והצמצום שיתגלה הפנימיות דהיינו הרחמים של הוי' וז"ש וירא ה' כי סר לראות שראה הקב"ה שמשה רבינו ע"ה ראה והביט אל במספר סר עשר הויות ומזה הי' הגאולה כנ"ל והם ב"פ עין גי' סר והחשיכו היוונים עיניהם מלהביט אל הרחמים שבתוך הלבושים דהיינו עשר הויות וכאשר הצדיקים החשמונאים הי' בכח בטחונם נעשה נס בהשמן ולזה תיקנו לנו מי" "שעשה "ניסים ר"ת שמן ואיתא בכתבי האר"י ז"ל לכוון בא"ת ב"ש אותיות בי"ט הוא לשון הבטה והסתכלות דהיינו שיבטח בשם ה' כמ"ש ז"ל לא נחש ממית וכו' רק כ"ז שמסתכלין כלפי מעלה כמו עיקר היחוד שמע ר"ת "שאו "מרום "עיניכם ולזה שמן צף למעלה לרמז על הבטה ומצינו שאליהו ואלישע זלה"ה משכו את הברכה רק לקמח ושמן שהצדיקים עושים תחבולה להמשיך הברכה בבטחונם בשמן וקמח גי' שני צרופים משם הבטחון בטחו בה' עדי עד ב"פ עד גי' קמח וכן שמן מרומז בו הבטחון כי שם החילוף אמג"ל הוא בגי' עד עה"א בגי' ע"ח שהם שלשה ראשונות אשר משם צריך להמשיך הברכה ע"י הבטחון לכל המדות אשר הוטבע באדם שהם חמשה ג"ג תנ"ה שבכל מדה יבטח בהשי"ת וה"פ ע"ח בגי' שמן ומהפכין המדות לחסדים וחסד עם ג' אותיותיו בגי' בטחון ולאחר שהחשמונאים גברו בבטחונם נעשה נס בהשמן ע"י שהפשיטו הלבוש והצמצום ונתגלה האור מעולם העליון לז' ימי הבנין ע"י ההויות הפנימיות שבאלקים וזכינו לאור שהוא עה"כ בגי' ח' הויות וקבעו שמונה ימי חנוכה ע"י בטחונם כי המשיכו משם הבטחון עה"א העולה ע"ח לעשר המדות העולה פ"ח עה"כ גי' חנוכה ונעשה נס בהשמן העולה על כל המשקין לרמוז שישראל יהיו עליון:
2
ג׳ליל ב
3
ד׳השמים כסאי והארץ הדום רגלי להבין זה נקדים פי' ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים לכאורה תיבת רגליו מיותר הלא ידוע שעמידה אינה רק על רגליו ולא בשום אבר והי' ל"ל ועמד ביום ההוא אך הנה ידוע שאדם נקרא הולך ומלאך נק' עומד ויש להבין שבחי' הליכה אינו שייך אלא למי שהוא מרחוק כ"א שנים עומדין יחד אין שייך ביניהם הליכה מזה לזה והיינו שגזרה חכמתו ית"ש להאיר מא"ס ב"ה עד המדריגה התחתונה וזה חסדו הגדול שמשפיע ממקום גדולתו א"ס ב"ה עד סוף כל עלמין עד שאמר לעולמו די ע"ד מרחוק ה' נראה לי ורחוק גי' שד"י שרואה שהשי"ת ב"ה מאיר אפי' בסוף כל עלמין עד שאמר לעולמו די אך הגם שרצון חסדו ית"ש להשפיע צריך לזה אתערותא דלתתא וע"י אהבתינו ויראתינו לתורה ומצות אנו דביקים באורו ע"ד כי נר מצוה ותורה אור וע"ז נקרא הולך שמוליך ההשפעה ממקום עליון כי תיבת הולך לפעמים לשון הנהגה כמו לשון חז"ל הוליך גט זה לאשתי וגם לשון הליכה שבזה שאדם הולך ממדריגה למדריגה יכול להמשיך ולהוליך עמו השפעות טובות לסוף המדריגה כמ"ש ע"פ לא אוכל עוד לצאת ולבוא כי דרך הצדיק שיוצא במחשבתו מזה העולם ומדבק במחשבתו בעולמות עליונים ויורד באהבתו לבני' ממולא בכל השפעות טובות אורו ית"ש וכן עשה משרע"ה שיצא ובא עד שהמשיך מ"ט שערי בינה לבני' ואח"כ אמר לא אוכל עוד לצאת ולבוא להמשיך שער הנו"ן כי וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה היינו ירד נו"ן כי כן גזרה חכמתו ית"ש עד לעתיד שיתגלה שער הנו"ן העולה מזה איך נק' הולך שלזה שני מדריגות שהולך למעלה ומוליך השפעה למטה ובחי' הליכה הוא בחי' אדני בגי' הולך עה"א ע"ד יש לך אדם שזיווגו הולך אצלו ויש שהולך אצל זיווגו ע"ד וה' הולך לפניהם ודו"ק. ונחזור לעניננו שמוליך השפעות עד למטה עד למרחוק בגי' הנ"ל ומהיכן מוליך ממקור השפעות שהם י"ג מדות וחנותי כו' שמקורם בשם אהי' והכל בזכות אבותינו אי"ו שהם חפרו הבארות היינו הכלים להמשיך שמה מים ממקור א"ס ב"ה דהיינו משם אהי' ולזה רומז ר"ת מאבותינו א"יו גי' אהי' וס"ת חילוף שם שדי היינו אותיות בק"מ שהם משכו השפע עד סוף כל עלמין וזה נעוץ סופן בתחילתן ותחלתן בסופן שאבות העולם בהליכן ע"ד אשר הלכו אבותיו לפניו היינו עד א"ס ב"ה ראשית הבריאה בהבראם באברהם עד סוף המדריגה שאמר א"א מי קראך אדון בעולם וזה נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן שאדון עולם בגי' אין סוף והיינו שבעבודתו בכל הה' מדות שנטבעו בעולם היינו הגדולה והגבורה וכו' משך מרצון עליון מקור הי"ג מדות המשכה להה' מדות וה"פ י"ג גי' אדני ולזה קראו אדון וכל ההשפעה הוא ע"י השמים ע"ד אני ה' אענה את השמים כו' היינו ששמים הוא י"פ טל וטל היינו ג"פ י"ג היינו מג"ר שהם נקראו אבות נשפע הטל ויתן לך מטל היינו ג"פ י"ג השמים גי' י"פ טל וכשנשפע מג"ר לז' מדות אז נתיחד קוב"ה וכנס"י בזכות י"ג מדה"ר וז"פ י"ג בגי' הוי' ואדני וזה השמים כסאי בגי' צ"א וכשישראל זוכים בעבודתם שיושפע כנ"ל שיהי' יחוד הוי' ואדני ע"י ז"פ י"ג מדות אז נמתקו כל הדינים וזהו והארץ כי ארץ בגי' אלקים ברבוע שהוא רי"ש ואלקים פשוט וה' אותיות גי' צ"א כמנין ארץ היינו שבזכות הי"ג מדות נעשה ארץ גי' ר"צה עה"א ועה"כ ונמתק שם אלקים במילואו גי' רצ"ה כידוע וזהו הדום רגלי כידוע כי הדום הוא מדת אדני וידוע שרגל בגי' שמות הוי' ואהי' במילואם כידוע מכוונת מועד שנקרא רגל ובזה נמתק אלקים במילואו בגי' ש' מספר הדום רגלי עם ב' תיבות וכל הנ"ל ע"י הצדיקים הנקראים הולכים מעולם התחתון לעולם עליון ומעלין לתחתון דהיינו לא"ס ביה בדביקותם ומא"ס לבחי' הנקרא אדון עולם כי מספר זה כזה וזה לכו ונלכה באור ה' ולכאורה כפל הלשון מיותר גם מלת באור אינו מובן והל"ל לאור כמו לאורו נסע ונלך אך לרמוז ע"י שצדיק נקרא הולך דהיינו ב' בחי' שעולה בהליכה למעלה ומוליך השפעה למטה וזהו לכו ונלכה כפל הלשון על שני בחי' אלו ובמה הולך ברגליו היינו אור ה' בגי' רגל שמאיר ה' ית"ש עד סוף כל דרגין וכ"ז בזמן הזה צריכין אנו למדת הליכה כנ"ל מרחוק ה' נראה לי ולעתיד אשר יהי' ה' אחד ושמו אחד ונהי' דביקים בטל עליון בגי' ה' אחד ואז ועמדו רגליו היינו שאור ה' יהי' בבחי' ועמדו וזהו רגליו עולה זה כנ"ל כמאמר אני אענה את השמים כו' ושמים יענו את הארץ כו' וזהו הי' רומז לנו בנס של חנוכה שנשפע שפע השמן כמנין שמים ומצאו בארץ כו' וזהו התירוץ על שמונה ימים כי גם מה שמצאו השמן בארץ הי' נס והשמים יענו את הארץ ממקור הי"ג מדות היינו משם אהי' ולזה רומז חותמו של כהן כי חותם גי' אהי' במילואו כנ"ל ומזה נשפע האור עליון להאיר בכל המדריגות כנ"ל ולכן מורידין אנו הנר חנוכה למטה מיו"ד להמשיך האור א"ס עד מדריגות אהי' עולם שמספר כ"א גי' אור:
4
ה׳ליל ה
5
ו׳אור זרוע לצדיק וכו' להבין הפי' מה זה ענין זריעה כמאמר הנביא זרעו לכם לצדקה הנה אחז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה ואומר לו גדל כי אנו רואים איך שזורעים החטה בארץ ומכסים אותה בעפר עד שתכלה ולא נשאר ממנה כלום רק מהתמצית שבתוכה היינו השרף הנקרא בס' היולי זאת מתחיל לצמוח וכח הצמיחה שבה בא מחמת שכל ידבר מושך לשורשו לבוא למקורו הראשון שכך הטביע קוב"ה בבריאותיו שיהי' כל דבר חפץ ומושך למקורו ומחמת כח הטבע מתחיל לצמוח בארץ שאחר שכלה הגשמיות והעביות מהחטה אז מתעורר כח הטבוע למשוך לשורשו והנה מחמת שמכוסה בעפר קשה על כח הטבוע לשבור מסך העפר ולעלות מן העפר לעשות פרי אז מכה עלי' כח מזלה אור שורשה היינו שמקרב אלי' הכוכב הממונה על המין זריעה הנ"ל ומגודל בהירות אור השורש מתחזק כח הטבוע שבחיטה לשבר מסך העפר ולעלות למעלה עד שהספרים רוצים לומר שזה הוא כוכבא דשביט זה שאנו רואים לפעמים כוכב נראה נופל סמוך לארץ היינו לסייע למינו להאיר עליו בהירות שורשו מלמעלה להתחזקות הטבע לצמוח ואז ממשיך עלי' הכח הטביעה שבארץ ממין זה כמאמר תוציא הארץ דשא עשב מזריע זרע למיניהו ומזה נתוסף על חטה אחת כמה חיטים מכח הארץ והכל מכח המזל והמזל יש עליו כמה דרגות עד למעלה שמקרב כ"א הבהירות זל"ז בדרך עילה ועלול וזה היא אני ה' אענה את השמים היינו כנ"ל ממדריגה למדריגה והשמים יענו את הארץ היינו כנ"ל במה שהמזל מכה ואומר גדל והארץ יענה את הדגן כנ"ל מכח הטביעה שנטבעה בה כנ"ל ומזה האדם יכול לשער דוגמתו כי האדם עולם קטן כאשר גזרה רצונו ית"ש ויקח עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים אז נטבע כח קדושתו ית"ש לאדם שצריך שימשיך עצמו למקור קדושתו אחר שבו חלק אלקי ממעל ואחר שגלוי וידוע הי' לפני הקב"ה ית"ש קושית כח העפרורית (נתן לו כח לשברם) והיינו ע"י התורה והמצות ורצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות והם הכוכבים המכה באור בהירות קדושה ואומר לו גדל ע"ד והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים וז"ש אור זרוע לצדיק שהאור נזרע בו והצדיק המקיים תורה ומצות נתגלה האור ממסך העפר ונתגדל בכל עת בתוספת קדושה מכח טביעת קדושת נשמתו וממשיך למקורו ע"י התורה הנקרא שמים והמצות הם הכוכבים כנ"ל ועכשיו נבוא לבאר שמחתינו בנס נר חנוכה אשר בהגלות יון אחז"ל החשיכו עיניהם של ישראל היינו שלא יכלו לקיים המצות והי' מסך המבדיל קשה לשבר הכח הטיבעית קדושת נשמתם הנזרע בהם כי גזרו על מצות סגולות להאיר נר"נ כי גזרה חכמתו י"ת לזכות אותנו במצות מילה להיות בבחי' נפש האדם והיינו ראשית שבירת כח העפר שבו אשר מהערלה כל כח התאוות רעות הנטבע בנפש המתאווה כאשר אמרנו פי' והוא יושב פתח האוהל היינו ברית המעור יע"ש ומצות מילה כח סגולת שבירת התאווה ומחזיק כח נפש הקדושה ועוד התחכם י"ת לזכות בחי' הרוח ע"י מצות ר"ח שהלבנה רומזת על בחי' רוח כמו הרוח שבאדם פעמים מלא ופעמים חסר הולך הרוח ושב הרוח על כל נשימת ונשימה צריך להלל וכן הלבנה ואי' בס' שבר"ח הולכים רוחות הצדיקים מג"ע ההחתון לעליון לקבל הארה וכמו שמצינו התחדשות הלבנה כן ורוח נכון חדש בקרבינו ועוד גבר עלינו חסדו ית"ש לזכותינו במצותינו ש"ק לחזק בחי' נשמה באור בהיר קדושת נשמה יתירה הכא ומכה אור בהירתה עלינו לומר גדל כנ"ל שבכח הקדושה שנתקרב עלינו אור נשמה יתירה ממקור העליון נתעורר כח טביעות קדושתו שבכח להוציא אור תעלומות נשמותינו לפועל לדבק בו י"ת לעלות למעלה למקור שורש נשמותינו וגזירת יון הי' לבטל זאת בכדי להחשיך מדור בהירות הקדושה המכה ואומר גדל וכאשר הגדיל חסדו בהוב"ש וגברו חשמונאים שהי' צדיקים גדולים ומשכילים כזוהר הרקיע וכוכבים האירו עינינו להוציא כח הטיבעית הקדושה ממשך העפרורות לאור באור מקור נשמותינו ולזה נרמז לנו הנס שמצאו פך שמן ישממנו האיר הכל שמנשמה אותיות שמן שמונח בעפר נתוסף כח באור הנשמה הטבועה באדם להתחזק על כח העפר נתוסף אור הנשמה בכל השבעה מדות ממעט אור שבכח הטבוע על כל שבעה המדות שנטבע באדם הכח האור המצות המכים בהירות להתחזק בחי' הטבע ולולא זאת החשיך מעט האור המוטבע בנו מחמת כח העפרורות ולזה עושים שמונה ימים שנעשה לנו נס גם בזה המעט אור שהי' בנו שלא כלה לגמרי ונשאר היולי להתוסף כנ"ל וזה שמחה גדולה להכח נשמה המוטבע שיש להכח להתחזק לעלות לשורשה לדבק בו י"ת ע"י המצות כנ"ל וזהו אור זרוע לצדיק שכאשר מתחזק לשרשו ולישרי לב שמחה ורמז שמח ר"ת "שבת "מילה "חודש שבסגולת מצות אלו נתעורר כח האור לנער מן העפר המסך המבדיל מבחי' נר"ן ולסימן ר"ת ולישרי לב שמחה עם ג' תיבות גי' נר חנוכה מאור הנזרע בארץ ולזה רמז שמחה ר"ת "מזמור "שיר "חנוכת "הבית. ונחזור לענינינו שהאור הנשמה נזרע בגוף כנ"ל שלקח עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים שגזרה רצונו י"ת להאיר עד סוף כל הבריאה בכח טביעת הקדושה בדבר ה' נעשו הכל דצח"מ עד שהצדק בהתקרבו לקדושה מוציא מכח אל הפועל לדבק הכל בשרשו בזה שמנצח כח העפר הגשמיות ומשבר וממשיך לשרשו ולהודות לה' ולזה נקרא צדיק עמוד העולם שהוא מתתא לעילא ע"ד בא חבקוק והעמיד על אחת וצדיק באמונתו יחי' שהוא העמוד שהעולם נשען עליו כמו השוקיים שהגוף נשען עליהם ולזה מלת רגל הוא לשון מועד ולשון רגל פשוט היינו רגלים שהצדיק צריך להגבי' ממדריגה התחתונה עד מדרגה העליונה שנקרא רגל מועד שניתן להתחכם ולהבין בעבודת ה' כידוע מגי' רגל שמרמז על חכמה עליונה היינו לעבוד את ה' אפי' בחכמה תתאי ע"ד בכל דרכיך דעיהו ולזה מותר לשנות מפני דרכי שלים הגם שהוא ממדה השפלה מאוד מדת השקר וכזה רבות וגדולה עבירה לשמה בכדי להוציא יקר מזולל השלך אמת ארצה וחסד הי' בתורה ומצות הם ככוכבים המכים לומר גדל ולזה נמשלה התורה למים שהולכים למקום היותר עמוק כן התורה מאירה לכל העומק ע"ד מאוד עמקו מחשבותיך כדי להוציא יקר מזולל כפי תהי' וזהו ר"ת מים "מוציא "יקר "מזולל שכל דבר הגדלים על המים ומוצאים כח הקדושה העומק שבארץ לבוא לשרשו וזהו הי' מרמז השמן שרומז על חכמה הנמצא בארץ מזה האירה המנורה שמונה ימים היינו חכמה עילאי ולזה מצות נ"ח למטה מיו"ד טפחים להאיר החכמה תתאי ומצותי' עד שתכלה רגל מן השוק היינו עד שיאיר גם החכמה התחתונה אפי' בדברי ערמה ושקר להוציא ממנה לחכמת אלהות וזהו אור זרוע פי' האור אשר במדריגות רגל היינו חכמה תתאי להגבי' אותה ולזה מרמז לצדיק בגי' רגל עה"כ וכשמגבי' החכמה תתאי לדבקה לשורשה חכמה עילאי הנק' אור ע"ד חכמת אדם תאיר פניו אז נקרא אור ה' שהוא בגי' רגל מועד כידוע מלת רגל ואז נק' צדיק תמים מתתא לעילא ומעילא לתתא ולזה יעקב נק' איש תם שכל החכמות אפי' חכמות חיצוניות האיר אותם לחכמה עילאי לעבודת ה' וזהו וידו אוחזת בעקב עשו היינו החכמה תתאי שהם בחי' עקביים הי' ידו אוחזת בהם לעבודת ה' הגם שהי' בבחי' ערמימיות כמ"ש ויעקבינו זה פעמיים ולזה אמר יצחק בא אחיך במרמה נוטריקון "משתכלה "רגל "מן "השוק היינו כנ"ל שהוציא יקר מזולל עד חכמה עילאי שהוא בחי' רגל הנק' מועד כידוע:
6
ז׳מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומי חנוכה תמני' אינון כו' וכשגברה מלכות בית החשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך א' של שמן כו' ונעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים הנה כתיב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כו' ולפי הנראה בכל גאולה שגאל אותנו ית' בגלות מצרים ומדי ויון ומה שיגאל אותנו ב"ב מאדום כל גאולה במדה אחת מאלו המדות' כסדרן כי בגלות מצרים אחז"ל שכרתו ישראל ברית לגמול זע"ז כו' ועי"ז נגאלו כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו' נמצא שגאולת מצרים הי' ע"י שעבדו את ה' במדת החסד וגאלם בחסדו ובידו הגדולה הוציא את הסגולה גדולה רומז למדת החסד וגאולתינו גאולת בבל נראה שהי' ע"י בחי' גבורה כי כן נמצא בפסוקי ישעי' אצל מפלת בבל אני צוותי למקודשי קראתי גבורי לאפי' כו' וכלי זעמו גם בירמי' אצל מפלת בבל נאמר חיצי' כגבור משכיל ובגלות מדי שהי' גזירות המן הי' הגאולה ע"י מדת תפארת ומתחילה הי' מדת תפארתינו בהסתר ואת זה לעומת זה עשה אלקים שהתגבר מדת תפארת שלהם והי' בחי' תפארתינו בגלות ולכן אחז"ל שהללו אמרו מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות כו' וציוה על ושתי שתבוא ערומה לפניו להראות את יפי' כי טובת מראה היא שהי' יופי בקליפה בחי' פאר ואח"ז הי' הגאולה ע"י התגברות יופי ותפארת של הקדושה ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואי' אך שהיתה ירקרקות כאמרם ז"ל ובגלות יון נראה שהי' הגאולה ע"י בחי' נצח בהקדושה והנה הגאולה ב"ב מהגלות הזה יהי' בבחי' הוד כי כתיב כל היום דוה וכתיב והודי נהפך למשחית ובגאולה יתהפך אותיות דוה לאותיות הוד וכשנתאבקו יעקב עם המלאך כתיב ויגע בכף יריכו כי שרו של עשו רצה להחליש כח יעקב כאשר הזכיר לו שיעבוד מלכיות ועכ"ז כל הגלות שלא נמשכו זמן ארוך לא החלישו רק בכף יריכו הרמוז למדת הוד בחי' ירך כידוע שעתה יש לו ממשלה גדולה עלינו זמן ארוך ויעקב היה סימן לבנים וכשיגאל אותנו בקרוב יהי' ע"י בחי' הוד דקדושה ולכן אמרו עד כי יבא שילה זה משה שיש לו הוד בשלימות שזכה לקרני הוד ובמדת היד נתן ליהושע כדכתיב ונתת מהודך עליו ובמדת הוד שהוא הוי' בנקודת קיבוץ הנקרא שורק יהי' קיבוץ גליות מד' כנפות הארץ וכתיב הוד והדר תשוה עליו והנה אחז"ל שהגאולה תהיה ע"י תשובה והנה בתשובה יש כמה בחי' ומעלות כי אנו מבקשים ממנו תמיד מחילה וסליחה ואומרים חנון המרבה לסלוח בחי' המרבה מורים שהוא בלא שיעור וערך כלל שאין אנו מבינים כלל ערך גדולת הסליחה על חטאינו לבקש עלי' רק אנו מבקשים לפי השגתינו וי"ת בטובו מרבה לסלוח אף על סליחה שאין אנו מבקשים כלל מקוצר השגתינו משל לבן כפר שלקח אבן וזרק בפלטרין של מלך ושבר את החלון המשובח והמפואר באבנים טובים אשר קבועים בו בו כמה וכמה מינים לאין שיעור ולהבן כפר אין השגה כלל ובא לפני המלך ומביא חלון אחר גרוע ממנו ונתנו למלך תחת זה החלון ומבקש מאתו שימחול לו (והקב"ה) והמלך הטוב בחסדו מוחל לו לוקח המלך זה החלון ומייפהו באבנים טובות ובמרגליות ובמלאכות נאות מאוד עד שנעשה כמו החלון הראשון ואח"כ הבן כפר מתחיל להבין הדב' עד"ז נוהג ית' בחסדו עמנו שמקבל בתשובה לפי ערכינו וסולח לנו ית' הרבה שאין אנו משיגים כלל ואחר הסליחה פוקח ית' עיני האדם בכל עת יותר ויותר להבין איך לא עשה עדיין תשובה כראוי רנ"ל במשל הנ"ל עד שיבוא לבחי' תשובה עילאי עולם התשובה ומשם ממשיך לתקן כל הז' מדות עד עולם התשובה היא נקראת אם הבנים והמדות נקראת בנים וממשיכים מבחי' אם הבנים עולם התשובה לתקן כל המדות עד מדת מלכות בחי' כנס"י הנקראת כה כמ"ש במ"א שנקראת כה על שהיא מלמדת אותנו תמיד איך להתנהג בתורתו ית' כה תדבר וכה תעשה ומלמדת אותנו תמיד איך לשוב אליו ית' כנ"ל שלאחר התשובה והסליחה נפקחו העינים איך לשוב אליו בלי שיעור והנה עולם התשובה הנ"ל הוא מדה השמינית מתתא לעילא ולכן מרומז באות חי"ת שהיא אות שמינית ולכן מילוי החי"ת הוא י"ת גי' קודש מרמז על בחי' חכמה כידוע כי כיון שהחי"ת רומז על תשובה ולתשובה צריך חכמה גדולה להתחכם איך לשוב ולהתגבר נגד היצה"ר שלא לחטוא עוד והנה שמן מרמז על חכמה כאמור שמן משחת קודש הפי' הוא שמן הוא בחי' חכמה קודש שע"י חכמה באים לתשובה ולכן מנהג העולם כשמברכין החודש מבקשים אז על תשובה כי "מי "שעשה "ניסים ר"ת שמן שמרמז על חכמה ותשובה כנ"ל גם כי השמן בא מהזית שהוא מר כאמור יהי' מזונותי מרורים כזית וכו' ומזית המר יוצא שמן המתוק אשר ממנו האור מורה על תשובה שמקודם נפשו מרה לו שע"י חטאו נפלו הנ"ק בקליפה וע"י התשובה אתהפך מרירא למתיקה ומביא אור וגאולה לעולם כנ"ל שהגאולה ע"י תשובה ואדם דוד משיח גי' זית שע"י השמן מזית שמורה על התשובה יבוא הגואל ב"ב והוא דוד בעצמו תיקונא דאדה"ר והנה אחז"ל שבגלות יון החשיכו עיניהם של ישראל פי' כי עשו מסך מבדיל מאוד והכריחו את ישראל לחטוא עי"ז החשיכו עיניהם של ישראל מלבוא לתשובה כראוי כי נעשו עורים וחשך עיניהם מלהביט גדולתו ית' ושצריך לשוב אליו על חטאיו נגדו ובית חשמונאי בצדקתם פתחו שערי התשובה והמשיכו מעולם התשובה עד שנמשך לכל המדות עש בחי' כה כנ"ל וז"ש בדקו ולא מצאו אלא פך א' של שמן ולא היה בו כו' כנ"ל שהתשובה שאנו עושים לפי ערך השגתינו הוא מעט מאוד כנ"ל במשל הנ"ל והשמן הרמוז לתשובה הי' מעט ונעשה נס והדליקו ממנו ח' ימים המדות נקראים ימים והאירו את כל הח' מדות מעולם התשובה עד בחי' כה כנ"ל ולזה יומי החנוכה תמניא אינון כי האירו הח' מדות והמשיכי מאות ח' שמרמז לעולם התשובה כנ"ל שהוא מדה שמינית בחי' אות ח' והאות ח' במספר קדמיי הוא במספר ל"ו ולרמז זה מדליקין ל"ו נרות בחנוכה להמשיך מאות ח' עולם התשובה שאות ח' גי' ל"ו וז"ש בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון כי כסליו גי' רבוע דשם אדנ"י בחי' מדות הנקראים כה תמני' אינון כנ"ל שהמשיכו עד בחי' כה בחי' שם אדנ"י שברבוע גי' כסליו וז"ש מאי חנוכה כו' שחנוכה אותיות ונו"ח כ"ה כי במגילה כתיב ונוח מאויביהם ועיקר האויב הוא אויב הפנימי כוחות היצה"ר והס"א שלא יתגברו שיאחזו בשום מדה ח"ו וז"ש חנוכה ונו"ח כ"ה שהיה מנוחה בכל המדות ולא היה אחיזה לשום אויב בהם גם ירמוז כי נח מרמז על מדת יסוד כידוע מענין נח בתיבה איך מרמז וכשנמתקו הגבורות נעשה יחוד בחי' יסוד עם בחי' מדת כה וזה מרמז חנוכה נו"ח כ"ה וכן בכל שנת מתעורר בזה הזמן ענין הנ"ל ע"ד שפי' שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה הכפל להורות על הנ"ל שהנס שהיה בימי אבותינו הוא ג"כ בזמן הזה שבכל שנה ושנה מתעורר ענין הנס הנ"ל ובחנוכה נשפע עלינו מהמדות הנ"ל דרך בחי' חלוני רקיע ולכן "להדליק "נר "חנוכה ר"ת חלון והו' שבאמצע תיבת חלון מורה על בחי' צינור שעל ידו נמשך השפע וחלון ר"ת "ל"ו "נרות "חנוכה שע"י הנירות פותחין חלוני רקיע כי ל"ו נרות נגד ל"ו צדיקים המרומזים בפסוק אשרי כל חוכי לו והצדיקים הם בחי' חלונות שאלולי הצדיקים הי' ח"ו בחי' חושך וע"י הצדיקים נמשך אור לעולם כנ"ל שבית חשמונאי בצדקתם האירו הכל כנ"ל:
7
ח׳ליל ב'
8
ט׳והי' ה' לך לאור עולם כו' נקדים לפרש ענין המזמור שיר חנוכת הבית כו' דענין השמחה בחנוכת הבית הוא כי הנ"ק שבעצים ובאבנים וכדומה דברים שנשתקעו בבנין ההוא נתעלו אלו הנ"ק ע"י שנלקחו לבית המלך לבנות לו מקום להשראתו שיהיה מקום לעבדו ית' והנ"ק שמחים מאוד בעליתן ואומרים ארוממך ה' כי דילתני כו' שהעלה ית' אותם ולא שמחת אויבי לי שהס"א והקליפות הי' חפצים מאוד שהנ"ק ישתקעו ח"ו בהם כן כל ענין המזמור מורה על העלאת נ"ק וכל הענין הזה הוא ג"כ בבע"ת שהנפש החוטאת שהיתה עד הנה בעמקי הקליפות והי' הס"א חפצם ורצונם שהנפש ההוא תשאר תמיד תחת ממשלתם ורשותם וע"י שעזרו ית' לעשות תשובה אומר ומשבח להשי"ת ארוממך ה' כי דילתני כו' ע"ד הנ"ל וכל המזמור מורה על ענין הנ"ל ה' אלקי שועתי אליך ותרפאינו שהתשובה הוא כרפואה לחולה כמ"ש ושב ורפא לו ואומר אח"כ ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור הכל מורה על מה שהי' מקודם משוקע בקליפות ועתה ע"י התשובה נתעלה וז"ש אח"כ הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה שאחז"ל שהשטן יורד ומסטין ועולה ומקטרג ואם בתוך כך שעולה השטן לפניו ית' להראות העוונות בתוך כך התחרט החוטא ועשה תשובה עד שהעוונות נעשו זכיות נתוסף לו שמחה ע"י העוונות שהביא המקטרג ואומר פתחת שקי השק מלא עוונות שהביא המקטרג ועי"ז ותאזרנו שמחה והנה הגם שהצדיק גמור ג"כ לו נאה להודות לה' על הטוב אשר גמלו תמיד ליתן לו כח ואומץ לכבוש את היצה"ר כמ"ש חז"ל אלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו רק כי הבע"ת מחמת צערו מקודם כשהי' משוקע בעוונותיו בחשכות גדול עי"ז מבין יתרון האור מן החושך וטועם מתיקות האור של עבודתו ית' יותר בשמחה כדרך המוצא דבר שנאבד לו שמח יותר מהמוצא מציאה חדשה ע"י שלבו יודע מרת נפשו מהחשכות הגדול שהיה לו ומשמח מאוד כשמאיר ית' עליו באורו הגדול וזהו שאנו מבקשים מאתו ית' אור חדש על ציון תאיר שהגם שע"י החטא הקדושה מסתלקת מהאדם מ"מ לא זזה לגמרי ונשאר ציון ורושם כמ"ש חז"ל לא זזה שכינה עד שעשתה שכינה רושם (הקדושה מקום לנוח בו) (ויהיה ברי' חדשה) ומבקשים אנחנו שיאיר אור חדש על הרשימה הזאת הנשארת עדיין בהאדם שעי"ז תמצא הקדושה מקום לנוח בו ויהי' ברי' חדשה כיון שית"ש מחדש בטובו בכל יום תמיד מ"ב והנה כל הענין הזה הוא מרומז בנס חנוכה שאחז"ל שהיוונים החשיכו עיניהם של ישראל להבין מה שרמזו לנו בלשון החשיכו עיניהם כי הנה ההשגחה הוא בעינים וע"כ נקראים הצדיקים עיני העדה ע"י שמשגיחים על הדור וגם ע"י שממשיכין השגחה מעיני ה' על כנס"י להשגיח עליהם בעינא פקיחא עינא טבא וב"פ אות עי"ן גי' ק"ם וז"ש משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' כי מעוררים עיני פקיחא עינא ההשגחה ב"פ אות עין גי' ק"ם והנה זאת עיקר אמונתינו שית"ש תמיד משגיח עלינו ועיני ה' משוטטות בכל הארץ וממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ ומנהיג העולם כילו ע"י עשר מדות שהם עשר הויות כידוע ויו"ד הויות גי' ב"פ עין שבעיני ה' אלו עיני אשגחותא מנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים וז"ש במשה וירא ה' כי סר לראות כי ראה שנתגלה אליו השכינה מתוך הסנה ואמרו ז"ל שהטעם כי בכל צרתם לו צר כביכול שהשכינה הוא עמהם בגלות וראה ית' שמשה סר לראות שרוצה להבין ענין השגחה זאת מב"פ עין ואמר לו ית' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים כו' וכן צריך האדם להתבונן בכל דבר שהכל מאתו ית' בהשגחתו ועי"ז יהיה ג"כ הוא טוב עין וידבק במדותיו ית"ש שמטיב לכל בעיני אשגחותא דילי' בבחי' עשר מדות עשר הויות כנ"ל כן יתקן האדם את מדותיו שיהי' כולם מתוקנים ומיושרים לעבודתו ית' כמ"ש עיניך לנוכח יביטו כו' שיהי' עיניו פקוחות על כל דרכיו לעשות רק הישר בעיני ה' למצוא חן בעיניו ולהעביר עיניו מראות שוא שיהי' עוצם עיניו מראות ברע ולקיים שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שיהי' תמיד עיניו אל ה' והנה היוונים היו ההיפך מהנהגות עין טוב הנ"ל ועשו הרע שהי' להם עינים רמות ורע עין היה ע"י שהי' יניקתם מקליפת נוגה שהיא קרובה לקדושה כמ"ש ונוגה לו סביב והיא מקבלת מאור הקדושה כי לפעמים הוא נכללת בקדושה ולפעמים בטומאה בין הקליפות כי סביב רשעים יתהלכון כמ"ש בכוונת ערב שבת יעו"ש הענין וזה שמצינו בריש מס' פסחים שנוגה הוא פי' יממא וגם הוא פי' לילי כנ"ל שסובלת ב' דברים שלפעמים היא בקדושה ולפעמים בהיפוך והנה היוונים שהי' יניקתם מאור נוגה י. הי' רע עין כי אור נוגה גי' הר"ת מרע עין עה"כ ולכן יון במילוי האותיות יו"ד וא"ו נו"ן עה"כ גי' ק"ם גי' ב"פ אות עי"ן שהי' להם עינים עין רעה וכשזה קם זה נופל שע"י שהי' להם ראות עין שלהם נחשכו עיניהם של ישראל והענין שעשו מסך מבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים ע"י ביטולם את ישראל מתורה ומצות והמשיכו את ישראל ללמד חכמת חיצוניות חכמת יוונית וללמוד ממעשיהם ועי"ז נחשכו עיניהם מלהביט בנפלאותיו ית"ש והשגחתו עלינו ומלהביט בתורת ה' כמו שאנו מברשים והאר ענינו בתורתיך גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך רק עכ"ז נשאר בנו רשימה וציון מהקדושה והיא שעומדה לאבותינו ולנו והאיר ית"ש באורו עלינו וממעט אור הקדושה שהי' בנו נתרבה ונתפשט וזהו שאחז"ל שהיוונים טמאו כל השמנים ולא נשאר רק פך אחד קטן של שמן כי שמן רומז לחכמה שהיא בחי' ראשית כמ"ש ראשית חכמה ומבחי' חכמה יוצא אור כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו וכן שמן הוא ראשית שהוא עליון על כל המשקין וממנו יוצא אור ולכן כתיב אוצר נחמד ושמן בנוה החכם ששמן וחכמה הם בבחי' אחת כנ"ל וכן אחז"ל חמרא וריחנא פקחין וכתיב לריח שמניך טובים והיוונים טמאו כל השמנים כנ"ל שהמשיכו אותנו לחכמת טומאות חיצוניות כנ"ל ולא נשאר רק פך א' של שמן רומז להרשימה של חכמה הקדושה הנשארת בנו ואמרו בתוס' שהי' הפך שמן טמון בקרקע שלא ניטמא בהיסט יעו"ש רמוז שהי' הקדושה מסתרת בצמצום גדול ולא הי' כח בקדושה להיות בוקע ועולה לתקן את נפשינו כראוי כנ"ל ונעשה נס במעט השמן זה ונעשה הרבה והדליקו ממנו ח' ימים רומז לתקן המדות בשרשם בחי' אם הבנים שמחה שר"ת מזמור "שיר "חנוכת "הבית הוא שמחה רומז שבחנוכה המשיכו מאם הבנים שמחה והחשמונאים בקדושתם החזירו את ישראל בתשובה והיתה הקדושה בוקעת ועולה ונעשה לנו אור גדול ונעשה תיקון עינים שלנו ונלקח ראית עינים של ס"א כמ"ש בכוונות בענין נירות שבת ע"פ רמה ידך בל יחזיון וכן אי' במד' למה להם לרשעים לראות יסומו עיניהם ויחשכו עיני הס"א ואצלינו האר עינינו וישמח לבנו כי ע"י הנר מצוה הוא תיקון העינים ע"ד שאחז"ל בנר שבת שפסיעה גסה נוטלת א' ממאור עיניו וע"י הסתכלות בנר של שבת נתקן האור וזה הנס רומז בפרשה שקורין בחנוכה ב"פ והנה שבע שבלים עולים בקנה א' מלאות וטובות רומז למעט השמן הנשאר בפך וממנו המשיך לתקן כל הז' מדות כנ"ל וז"ש בקנה א' כו' ואמר אח"כ והנה חלום גי' עה"א והכילל חנוכה ולכן מצות חז"ל להדליק נ"ח למטה מי"ט לרמוז שלא יתיאש אדם א"ע מעבודתו י"ת הגם שאינו מרגיש הקדושה כ"כ בהתגלות בלבו ואבריו וזהו למטה מעשרה ע"ד שאחז"ל מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה עכ"ז כיון שלא זזה מאתו הרשימה וציון של הקדושה ורמז במה שמדליקין למעלה מג' טפחים שאינו עדיין כארעא סמיכתא דהיינו שלא נתבטלה הקדושה עדיין לגמרי בחומריות ועפרוריות ולכן הגם שהלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם ה' שיטיב ברצונו את ציון ורשימו של הקדושה שבו עד שיהי' מאיר באור גדול לעבודתו ית"ש והנה כל הענין של חנוכה הוא הכנה לגאולה העתידה ע"י משיח צדקינו ב"ב ואנו מדליקין בשמן זית ותמצא רמז כי עלה זית עב"כ (במילואה עה"א וג"כ) גי' משיח בן דוד (עבדך עם ד' תיבות) וז"ש והנה עלה זית טרף בפ' וכן הר"ת מזמור שיר חנוכת הבית עה"ת והכולל גי' משיח שהמזמור הזה רומז על נס חנוכה כנ"ל והיא הכנה לגאולה העתיד' כי נתפרסם כבוד מלכותו שההנהגה הכל מאתו ית"ש כנ"ל בעיני ה' שהם העשר הויות והאירו עינינו באור גדול וז"ש בפסוק שהתחלנו והי' ה' לך לאור עולש כו' כי אז עין בעין יראו בשוב ה' את שיבת ציון כמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כו' ויבינו הכל שכל הדברים שבעולם הכל בהשגחתו ית"ש ואז יה' הנהגה ע"י השמות אלו בלי שום אמצעי לדבר למשל פעולת השמש עתה להאיר ושאר דברים כמו הצמיחה כמ"ש ממגד תבואת שמש כו' ושאר דברים שהשמש פועל שהשגחתו ית"ש מתלבש לדבר זה באמצעיות פעולת השמש ולעתיד כתיב לא יהי' לך עוד השמש לאור רק והי' ה' לך לאור כנ"ל שיהי' הנהגתו ית"ש בלי לבושים ואמצעים רק הכל ע"י שיאיר באורו ית"ש על הרשימה וציון של הקדושה שנשאר תמיד בנו כמ"ש המחזיר שכינתו לציון מודים אנחנו לך כו' והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך שית"ש מחזיר שכינתו לציון הקדושה שבנו ועושה לנו ניסים ונפלאות ולכן אח"כ נתקן על הניסים כו' שהי' ע"י שהחזיר ית"ש שכינתו לציון הקדושה. והאיר לעם סגולתו באור נפלא מאוד כנ"ל וכן נזכה גם עתה ב"ב ועיין בעין יראו בשוב ה' את שיבת ציון והי' לנו ה' לאור עולם ויבוא שילה זה משה כי הנס בשמן ע"י שמנה של תורה ושילה עה"כ גי' נר חנוכה עה"א מורה כנ"ל:
9
י׳ליל ג
10
י״אואני בחסדך בטחתי יגל לבי כו' כי גמל עלי הנה כתוב בספרים ששם י"לי הוא כתוב על מצח השור שבמרכבה שבקרנוהי מנגח את כל שרי אוה"ע שלא יוכלו להרע לישראל והנה אחז"ל שהיוונים אמרו לישראל כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל הענין כי כבר אמרנו שיניקת יון הי' מקליפת נוגה שסביב הקדושה והוא התחלת התפרדות מקדושה ולכן היוונים יש להם חכמת חיצוניות כמ"ש חז"ל מענין חכמת יוונית כי חכמה נקראת ראשית כמ"ש ראשית חכמה והיא חכמ' הקדוש' חכמת התור' שאין חכמה כחכמת התורה ואת זה לעומת זה עשה אלקים ונגה שהיא התחלת התפרדות מהקדושה והיא ראשית הקליפות שסביב הקדושה היא ג"כ יש לה חכמות רק באמת חכמתם הוא חיצוניות לא חכמה פנימיות ואמתיות רק על שקרובה לקדושה קרובה היא לחכמה אבל אין בחכמתם ממש רק על שהם קרובים לחכמה לזה תמצא שהמילוי של אותיות יון גי' חכמה כזה יו"ד וא"ו נו"ן לרמוז שאותיות השורש של יון קרוב לחכמה אבל אין בהם חכמה אמיתיות רק חכמים המה להרע וצריך האדם להזהר מאוד שלא יהי' ח"ו לקליפת נוגה הנ"ל יניקה בחכמתו שלא להשתמש חכמתו לדברים בטלים או ליצנות ולדבר עבירה ח"ו שאז יגרום לקליפת נוגה להיות לה אחיז' בחכמתו ויגרו' לה אור להאיר לאוה"ע ח"ו שכבר אמרנו שחכמה הוא אור כאמור חכמת אדם תאיר פניו ולכן ע"י יניקתם מהחכמה יאיר להם ח"ו כנ"ל בענין היוונים שהחשיכו עיניהם של ישראל ע"י המשכתם אותם לחכמת חיצוניות שלהם וזה הי' עיקר כוונת היוונים שהי' חכמים בעיניהם ורצו שישראל ימשיכו להם אור ע"י יניקתם מהקדושה ע"י התערב את ישראל בחכמת טמאות ולעקור אותם מאמונתם הקדושה וזהו שרצו לבטל אותם מהמצות שבת חודש ומילה שהם נקראים אות שהם זכרון ואות ומופת על אמונתינו בו ית"ש ועי"ז יבטלו הצלם אלקים מישראל וכתבנו במ"א שהצלם אלקים הוא אותיות שם הק' הנ"ל יל"י שמאיר על פני האדם הצדיק שב' יודי"ן הם ב' עינים והחוטם כמו למ"ד כמ"ש אפך כמגדל כו' שהוא אות למ"ד ורצו היוונים לבטל זה הצלם מישראל ועי"ז לא יהי' השור שבמרכבה שכתיב עליו שם זה מנגח בקרנוהי בשביל ישראל ויהי' אדרבא ח"ו דינים ר"ל על ישראל ממנו כי היוונים הי' להם אחיזה באות שמבחי' יוסף שהוא אות ו' מהשם הוי' כי הד' גליות כ"א יש לו אחיזה באות א' משם הוי' והם הי' גליות שלישי ואות ו' אות שלישי להוי' וה"ו הוא עמוד עולה מאחרית לראשית ורצו להגביר ראשית הקליפה ואדרבא יהי' דינים ח"ו על ישראל מבחי' שור שבמרכבה שהוא פני שור מהשמאל ששמאל הוא מרמז לגבורה ודין ורצו שתתגבר ע"י שור הנ"ל שמשמאל קליפת נוגה שנוגה גי' דין וז"ש שהיוונים אמרו כתבו לכם על קרן השור קרן ר"ת "ראשית "קליפת "נוגה שזאת הי' כוונתם להגביר קליפת נוגה שהיא בחי' ראשית כנ"ל שיהי' לה התגברות בבחי' חכמה שבה שחכמה הוא אור כנ"ל וקרן הוא אור כמ"ש כי קרן אור פניו ואמרו על קרן השור ששור הוא לשון הסתכלות ע"ד אשורנו ולא קרוב כו' כנ"ל שמחשבתם היה לגרום להם אור וראיית עינים וח"ו להחשכות עיני ישראל כנ"ל כשיש להם אור הוא החשכות הגדול כי מכוונים רק לגזור גזירות ויסיר מפניהם הצלם אלקים השם הכתוב על השור שבמרכבה כנ"ל בדרך זה היתה חכמתם להרע אמנם נסרחה חכמתם ותחשכנה עיניהם מראות הפוך כוונתם וימותו ולא בחכמה כי ה' הפיר עצתם הנבערה והתגברו החשמונאים ע"י אחיזתם מאוד באמונתם החזקה בחכמת התורה כמ"ש וזדים ביד עוסקי תורתיך שהיא חכמה האמיתיות הפנימיות ואין חכמה כחכמתה וכמ"ש הן יראת ה' היא חכמה ומחכמה זו יוצא אור לעולם (ע"כ כתיב וזדים ביד עוסקי תורתיך) וזה שנקראו חשמונאים שהי' מבחי' חכמה שהיא בחשאי ע"ד סייג לחכמה שתיקה ונתגברו בכח זכות יוסף הנקרא שור כמ"ש במגלה עמוקות שאנטיוכס גי' יוסף וכן יוסף גי' מלך יון שהוא הנגדיות להם והוא שמר את הברית שרצו הם לבטל וכבר אמרנו שכל כוחם של היוונים הי' ע"י שהי' קרובים לחכמה כנ"ל שאותיו' המילוי של יון גי' חכמה וזהו בחי' ראשית ועי"ז היה להם מאור עינים ונגד כוחם הוא יוסף שהוא בחי' מילוי אות ו' והי' בו חכמה כמ"ש כי אין נבון וחכם כמוך שהוא אחז ביראת ה' הוא חכמה כמ"ש את האלקים אני ירא בחי' ראשית חכמה יראת ה' והוא הי' בו בחי' אור עין בשלימות כמ"ש בן פורת יוסף ובן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור ועל שהם אמרו כתבו לכם על קרן השור הי' מפלתם ע"י יוסף שנקרא שור כמ"ש בכור שורו כו' שהי' בו הצלם אלקים בחי' השם הכתוב בשור שבמרכבה הי' בו זה הצלם בשלימות ולכן השור שבמרכבה הי' מנגח בקרנוהי לשר יון ע"ד שנאמר ביוסף בכור שורו כו' קרניו בהם עמים ינגח ומה שרצו היוונים להגביר כח הדין משמאל נהפך עליהם ונעשה הנס שישראל בבטחונם המתיקו הדין ע"ד כי ה' יהי' בכסלך כמ"ש במ"א שכסליו גי' רבוע שם אדנ"י שמורה דין ושם אדני היא מדת מלכות שנקרא כה שכבר כתבנו הטעם במ"א ונעשה הנס בשמן שהוא עליון על כל המשקים וממנו אור יוצא לעולם לרמוז שהנס הי' ע"י שמנה של תורה שחכמה שלה היא עליונה על כל החכמות ואורה זו תורה ושמן נקרא טוב כמ"ש כשמן הטוב מורה על יוסף הצדיק כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב ויוסף הוא הצדיק טוב היפך היוונים שהי' יניקתם מאור נוגה גי' רע עה"כ ונעשה ח' יומי חנוכה נגד מילה שניתנה בשמינית שרצו היוונים לבטל ובח' יומי חנוכה בח' ימים יש קצ"ב שעות נגד קצ"ב בריתות שבתורה כמ"ש בתוס' סוטה בשם הירושלמי פא"נ היפך יון שהתכוונו לבטל אותנו מהמצות שנקראים אות וברית ולבטל אותנו מאמונתינו ח"ו וע"י האמונה שהי' בנו שהוא בחי' צדיק כמ"ש וצדיק באמונתו יחי' נמשך חיים לנו ועי"ז נכרתו היוונים במכות גדולות וחלאים רעים ולזכר אלו הניסים אנו מדליקין ומברכים להדליק נ"ח ואנו מכוונים להדליק גי' ע"ב ס"ג מ"ה כמ"ש בכוונת והמלואים מלבד השמות השורש הם גי' אמונה לרמוז שהנס הי' ע"י בחי' צדיק באמונתו יחי' כנ"ל ומדליקין נר חנוכה בשמאל שהי' הנס ע"י בחי' יוסף הנקרא שור ופני השור משמאל והר"ת של אבגית"ץ גי' שור ונתקיים מ"ש ועתה יגדל נא כח ה' בחי' ורב תבואות בכח שור כמ"ש במ"א ואנא בכח גדולת גי' להדליק נר חנוכה עה"כ שנתגדל כח ה' ע"י שור שבמרכבה שמנגח בקרנוהי וכתוב עליו שם יל"י ס"ת של פסוק שהתחלנו ואני בחסדך בטחת"י יג"ל לב"י כ"י גמ"ל על"י והתיבות שהשם הוא בסופם שהם בטחתי יגל לבי עם ג' תיבות והכולל גי' ג"כ להדליק כ"ח וכל ענין נ"ח הי' הכנה לגאולה העתידה כנ"ל וכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים וכבר כתבנו ענין זה על חנוכה ולענינינו נרמז כי רגליו גי' ח"פ שם אל עה"כ נגד מדות הנמשכים מבחי' חכמה כי גאולה העתידה ג"כ תהי' ב"ב ע"י התורה הנרמזת בשמן של נ"ח כמ"ש כי יתנו בגוים עתה אקבצם וע"י חכמת התורה נזכה להאיר ולתקן כל המדות וימשוך הארה לכל המדות משם אל הראשון מי"ג מכילין דרחמי כידוע שמשם נמשכין הש"ע נהורין משם א"ל ב"פ אל"ף למ"ד גי' ש"ע וזה מרומז בתיבת רגליו כנ"ל שגי' ח"פ שם זה של (אל"ף למ"ד) א"ל כנ"ל וה' יאיר עינינו במאור תורתו אמן:
11
י״בליל ג
12
י״גבפסוק אל ה' ויאר לנו אסרו חג בעבותים וכו' הנה שם אל הוא חסד כמ"ש חסד אל כל היום וכששם הוי' מתמלא בחסדים אז ויאר לנו בא אור וז"ש אל ה' כשמיחד אל עם הוי' ומתמלא בחסדים אז ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח פי' כי מצינו בספרים שהכתיבה בר"ה וחתימה ביו"ה וגמר דין בהו"ר עכ"ז אף שיוצאים הפתקין הנגזרים אין להם כח להתקיים עד חנוכה אולי יתקן האדם מה שעיות נמצא שקדושת החג נמשך והולך עד חנוכה שאז רשות לקיים הפתקין לכך יש לו לאדם להמשיך ע"ע ולקשר קדושת החג סוכות עד חנוכה וז"ש אסרו חג פי' קשרו החג בעבותים חג הסוכות שלוקחין בו ענף עץ עבות וקושרים הד' מינים בעבותים ולכן נק' חג הסוכות חג בעבותים תקשרו הקדושה מהחג הזה עד קרנות המזבח הוא חנוכה שאז היה חנוכת המזבח ולהבין למה נקרא חנוכת המזבח הלא חנכו לעבודת בהמ"ק יום זה כמה דברים וכלים שולחן ומנורה מזבחות ושאר דברים עכ"ז נקרא הכל ע"ש המזבח וכן בימי חשמונאי שטהרו כל כלי בהמ"ק ועכ"ז כולם נקראו ע"ש טהרת המזבח וחנוכה כי הנה כל הכלים שהי' במשכן ומקדש כולם רומזים לדברים עליונים ע"ד שכתבתי במ"א ע"פ הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעוונותיהם שכל כלי המקדש רומזים על האדם איך האדם יקדש אבריו שהכלים רומזים עליהם עד שיהיה האדם עצמו מרכבה לשכינה ומשכן לה' כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכתיב אוהל שיכן באדם והנה כל כלי רומז לאבר אחד והמזבח רומז ללב שבו זביחת היצה"ר ולכן החוטא הי' מקריב קרבנו על המזבח לרמוז שיזבח יצרו שבלבו ויקדש את לב וכל הקרבנות כתובים בספר ויקרא והתחלת ויקרא כתיב באל"ף זעירא ומתחיל אדם כי יקריב מכם והנה אחז"ל אתם קרוים אדם כי הנה עיקר חיי האדם הוא הדם שבו וישראל מקושרים באלופו של עולם ומצרפין א' עם דם ונעשה ממנו אדם וזהו אתם קרוים אדם ואוה"ע קרוים דם כי מופרדין מאלופו ש"ע והתאוות באים מרתיחת הדם ע"כ עיקר הכפרה בדם והנה חטא האדם הוא מחמת שאלופו ש"ע הי' קטן בעיניו בעת החטא כי אלו היה מבין באותו זמן גדולתו ית"ש שלית אתר פנוי מני' וממלא וסובב כלעלמין הוא בוש להמרות את המלך בפניו אמנם בעת החטא הי' היצה"ר מסמא את עיניו והי' רחוק מהביט אל ה' והלך אחר תאוות הדם שבו ולרמז זה נכתב בתחילת ענין הקרבנות ויקרא באלף זעירא ולכן עיקר הכל הוא המזבח הרומז ללב לזבוח אל זר שבלבו ולכבוש כל התאוות וגיאות ושאר מדות שפלים שהם נגד רצון ה' שהכל בא מכח שמפריד הא' מאדם ונעשה דם המסבב לו כל תאוות רעות והא' נעשה זעירא בעיני החוטא בעת החטא משא"כ כשאדם כובש כל התאוות ואלופו ש"ע גדול בעיניו ומחשבתו תמיד בהיכל מלך גדול ונורא אז אשריו ולזה כתיב אשריך ישראל באלף רברבא שזהו אשריו שאלופו ש"ע גדול בעיניו וגם אשריו לשון חיזוק שמחזיק א"ע תמיד לכבוש התאוות והיצה"ר ולזה הי' בגלות יון שהחשיכו עיניהם של ישראל בצרות ולהבין מאין בא החושך באותו הזמן הלא השמש הי' זורח אמנם חשכות הי' בעבודתו ית"ש שעשו מסך מבדיל בינם לקונם במה שמנעו אותם מעבודתו ית' והתגבר עליהם היצה"ר מהביט אל גדולתו ית"ש והעבירה הי' קטן בעיניהם מחמת שמה' הי' לבם שכוח ואח"כ עשו ישראל תשובה והמשיכו אורו ית"ש עליהם וזבחו את היצר שבלבם והי' מתמלא ית"ש בחסדים כנ"ל אל ה' ויאר לנו ולכן הי' מאיר להם והנה במה שזבחו את היצה"ר המשיכו הארה משמות אל הוי' ולכן מזבח גי' אל הוי' והנה ב' השמות עה"כ וכן מזבח עה"כ גי' חן נמצא יש בפסוק זה ב"פ חן אל ה' גי' חן ומזבח גי' חן כנ"ל וז"ש תשואות חן חן לה ב"פ חן הנ"ל שע"י זביחת היצה"ר שבלבו שנקרא מזבח גי' חן זכו להם אורות ב' שמות אל ה' גי' חן והנה החן נמשך משם אהי' כי כתיב וחנותי את אשר אחון בעת שיהי' ראוי לחון אותו וחנותי אותי תיכף ולכן כתיב חן כפול בפסוק וזה בחי' שם אהי' כמ"ש אהי' שלחני אליכם שאף שאינכם עתה ראוי לגאולה מ"מ במה שאהי' לכם לאלקים בזמן הראוי בזה עתה נגאלים וראוים לחן כנ"ל והנה השם אהי' הוא השם שנקרא ית"ש קודם בריאות העולם שאמר ית"ש אברא ברואים ואהי' להם לאלקים וז"ש עלה במחשבה לפניו ית"ש לברוא במדה"ד כו' הפי' שעלה במחשבה לפניו לברוא בשם אהי' רק כי רבוע אהי' א' א"ה אה"י אהי ה גי' דם הוא דין ולכן שיתף מדה"ר שם הוי' ואף ששם אהי' הוא רחמים רק שבאמת הדין שעלה במחשבה הוא עצם הרחמים שהדין הוא למנוע א"ע מהחטא בכל האפשר ובאם נברא העולם כן לא הי' אפשר לחטוא ולא הי' שכר ועונש ולכן שיתף כו' וברא התשובה שהיא מדה"ר כי אין רחמים גדול מזה שעבד נקלה יחטא נגד מלך גדול ונורא ויקבלנו בתשובה נמצא שם אהי' הוא עצם הרחמים ומרומז בו דין ברבוע דם ולכן השם הראשון מי"ג מדה"ר שמקודם שם אהי' השם הראשון הוא אל הוא בחי' חסד חסד אל ומרומז בו דין לשון אילי הארץ חוזק והנה אהי' בריבוע דם והוי' גי' יין וז"ש "ימינך "ה' "נאדרי "בכח ר"ת ביין לרמוז שאף שימינך הוא והוי' הוא חסד עכ"ז נאדרי הימין בכח וגבורה כי הב' שמות גי' יין כנ"ל שהם חסדים מרומז בו דין ע"ד הנ"ל וזה הכל ע"ד שאמרו בזוה"ק שערי דדוקנא שמורים מדה"ר קשישין אינן לאכפי' דינא והנה שיעור השמן לנ"ח הוא מ"ד דרה"ם הוא ע"ד הנ"ל שראשית הבריאה משם אהי' הוא רחמים גמורים וברבוע גי' דם והכהנים חשמונאים הי' עבודתם ביראה גדולה והנה שורש היראה בחכמה כי ראשית חכמה יראת ה' וחכמה היא ראשית הבריאה כי חכמה מאין תמצא קודם הבריאה שהיה עדיין הכל אין החכמה נמצאת שהחכמה הוא בחי' מחשבה ע"ד עלה במחשבה לבראות במדה"ד כי שם בחי' יראה גי' גבורה ולכן הבית חשמונאי ע"י יראתם הי' כח בידם להמשיך חסדים מחכמה ראשית הבריאה ולכן נעשה להם הנס בשמן כי שמן מורה על חכמה ולכן כשמריקין אותו מכלי אל כלי אין קולו נשמע כמו שאר משקין כי מורה על חכמה דבר שבחשאי וכן הכהנים עצמם מרומזים בבחינה זו של שמן כי עבודת הכהנים הי' הכל בחשאי ומחשבה ולהלוים בשיר וקול והכהן במחשבה ולכן הכהנים ע"י יראתם המשיכו מבחי' מחשבה שהוא ראשית הבריאה כנ"ל ולכן נשלח להם ברכה בשמן בחי' חכמה ששם היתה עבודתם ויראתם ולכן השיעור מ"ד דרה"ם שמן לנרות לרמוז לזה שצריך להמשיך ע"י הדלקת נ"ח בשמן בחי' חכמה להמשיך חסדים משם מקודם הבריאה שאז היה ית"ש נקרא בשם אהי' ואהי' ברבוע גי' דם ולהמשיך משם לעוה"ז ולכן מצות הדלקת נ"ח למטה מי"ט לרמוז להמשיך חסדים כנ"ל מבחי' חכמה שמן כנ"ל לעוה"ז מראשית הבריאה שחכמה מרמזת ליו"ד של שם הוי' שהי' ית"ש מהוה העולם וכל הויות והיוד בחי' חכמה התחלה לזאת הוי' והנה ע"ד הנ"ל שהתחלנו שאל ה' ויאר לנו ששם אנ הוא רחמים גמורים ועכ"ז מרומז בו דין כנ"ל שזה בחי' שם אהי' שהוא רחמים וברבוע גי' דם ומהשמות הנ"ל בא ונמשך האור כמ"ש ויאר לנו שאהי' ברבוע דם והוי' הוא מספר ע' הם נגד הע' ימים שמסוכות עד חנוכה וכנ"ל שזה פי' אל ה' שמהם בא אור ואל בחי' שם אהי' שהוא מקור לי"ג מדה"ר ורמוז בו דין מדם והוי' גי' ע' ולכן אסרו חג בעבותים קדושות חג הסוכות עד קרנות המזבח חנוכה והם ע' ימים נגד ב' שמות הנ"ל וכן מחנוכה עד פורים ע' יום נמצא ב"פ עין ב' עינים מה שהחשיכו אוה"ע עינינו ואח"כ ליהודים היתה אורה ולכן פורים משתה ושמחה יין נגד הע' ימים שמנס חנוכה לנס פורים ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עומדת בחצר נושאה חן בעיניו ב' עינים כנ"ל וענין חן כנ"ל כן יגאלינו ה' ב"ב אנס"ו:
13
י״דליל א
14
ט״והנה ענין שקבעו חז"ל שמונת ימי חנוכה ולהדליק בהם לזכר הנס העיקר הוא לבוא מזה ליראה את ה' אלקינו כל הימים כיון שהנרות של חנוכה אסור להשתמש בהם אלא לראותן בלבד ויראה הוא אותיות ראי' ונמשך יראה לאדם מראי' של קדושה וכמ"ש במ"א מענין מצות עליות הרגל כמ"ש יראה כל זכורך כו' ודרשו חז"ל כדרך שבא לראות כך בא ליראות וכתבנו שע"י ראי' זו הי' נכללים בקדושה והנה מצינו שקראו חז"ל להיראה מאתו ית"ש א"ס ב"ה קראו את היראה הזאת יראת שמים כמ"ש ויהי מורא שמים עליכם ואמרו אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים וכן כ"פ לשון זה ויש להבין זה וכי צריך להתירא מהשמים הלא שמים הם נבראים וא"צ להתירא משום נברא רק מהבורא הכל א"ס ב"ה גם יש להבין מ"ש למען ירבו ימיכם כו' כימי שמים כו' והכתיב כי שמים כעשן נמלחו כו' ואינם נצחיות משא"כ אנו כתיב חלק ה' עמו וחלק ה' וודאי הוא נצחי לאין קץ ותכלית וסוף כיון שהוא חלק מא"ס ב"ה גם יש להבין מ"ש ז"ל בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים וכי אלקינו ית"ש הוא בשמים לבד הלא השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו וכתיב את השמים ואת הארץ אני מלא ומלוא כל הארץ כבודו וממלא וסובב כל עלמין רק הענין מכ"ז כי שמים מורה על ענין גבוה מכל גבוה כיון שלעיניו הוא דבר הגבוה יותר מכל מה שיש בעולם כיון שאין אנו רואים בעולם השפל רק מה שלמטה מן השמים ולא הגבוה יותר וכמ"ש שור שמים גבהו ממך כי השמים גבוהים מכל מה שיש בעולם וכל דבר הגבוה שבעולם השמים גבוהים יותר ולכן השמים מורים על גבוה על כל גבוהים רם על כל רמים אלקי האלקים ואדוני האדונים מלך על כל מלכים מושל על כל מושלים שאין גדול וגבוה מבלעדיו והנה מבשרי אחזה אלקי כי יש באדם כל שיעור קומה עליונה כמ"ש בס' שאדם לשון אדמה לעליון ויש בו ג"כ עניני בחי' שמים וארץ כמו שדרשו ז"ל ע"פ יקרא אל שמים מעל ואל הארץ לדון עמו על הנשמה והגוף והנשמה הוא השכל אלקי השוכן במוח והוא ע"ד הנ"ל כי המוח שגבוה יותר מכל האברים בו שוכן השכל ונקרא שמים והוא לשון אש ומים כמ"ש חז"ל והענין כי מצינו בס' שחכמה ובינה הם תרין רעין דלא מתפרשין והם נקראים אבא ואמא והענין כי השכל הוא אב להוליד כל הדברים שעושה והשכל מנהיגם ומולידם ומגדלם כאב לבן ואומר לו שמור מצותיו וחי' וע"י החכמה מתנהגים האברים וכל המדות וכל העשיות ולכן יתכן לקרות להחכמה והשכל אב וכבר אמרנו שהשכל נקרא שמים על שהוא גבוה מכל הקומה מתנהג על ידו לכן נקרא אב וזהו הפי' בזמן שישראל משעבדים את לבם לאביהם שבשמים להמדריגה הגבוה מעל גבוהים והנה מצטרף בהמוח להשכל הנ"ל בחי' גבורות קדושות חזקות להתכעס על הראוי לכעוס עליהם וזהו נקרא בינה שכתוב בס' שדינין מתערין מיני' וב' כוחות הנ"ל נקראים אבא ואמא כי מולידין כל המדות ועשיות שכל הנהגה שבאברים על ידם וכ' בס' שב' כוחות הנ"ל שבשכל שנקראי' אבא ואמא נק' איש ואשה והוא ע"ד חז"ל בילקוט בראשית שטבע אשה רך ושל האיש קשה גם אחז"ל הטיל יו"ד באיש וה' באישה ולכן כ' בס' שחו"ב מרומזים באותיות וה' דהוי' הנלע"ד הנ"ל והם בחי' אש ומים המרומזים בשמים והנה אשה ר"ת "אם "הבנים "שמחה מודה על כח הנ"ל שבשכל שנקרא אמא שמנהגת המדות שנקראים בנים לאב ואם וכוחות השכל הם בהשכל יתאחדו ולא יתפרדו וז"ש שהם תרין ריעין דלא מתפרשין ויש בחי' שנקראת כלה ר"ת "כי "לה' "המלוכה והוא מדת מלכות וכ' בס' שזאת המדה מתיחדת עם דודה לפרקים כי עתה אין השם שלם ואין הכסא שלם ואין מלכותו נראה עתה בשלימות משא"כ מדת חכמה ובינה מתיחדין תדיר כנ"ל ששמים כולל אש ומים ונכללים בתיבה אחד מורה על יחודם וז"ש לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת שתמיד היא נלקחת מאיש כי יחודם תדיר ולעתיד שיתגלה כבוד מלכותו ויהי' ה' אחד ושמו אחד ויהי' הבחי' שנקראת עתה כלה תהי' אז ג"כ יחודה תדיר וז"ש ביום ההוא תקראו לי אישי כי אז יהי' בחי' יתירה ותהי' מדה זאת ג"כ נקראת אשה ר"ת "אם "הבנים "שמחה וז"ש מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה כי רחל היא עקרת הבית והיא מורה על מדת מלכות היא השכינה ששוכנת בתחתונים והיא עמנו בגלות כמ"ש חז"ל בכ"מ שגלו שכינה עמהם ולעתיד שיושיבה ית"ש למקומה יחזיר שכינתו לציון ויהי' היחוד ג"כ עמה תדיר תהי' גם היא אם הבנים שמחה ותגל העקרה בקיבוץ בני' לתוכה בשמחה ואז תהי' נקראת אשה ר"ת "אם "הבנים "שמחה ותהי' כמו מדת בינה עתה וז"ש בס' שלעתיד יהי' משם הוי' יהי' ב"פ י"ה מורה על הנ"ל שמה שעתה היחוד באותיות וה' אין היחוד תדיר בהם כמו באותיות י"ה שמורים על חכמה ובינה ולעתיד יהי' ג"כ היחוד תדיר ויהי' שוים להאותיות י"ה עתה ויהי' גם הם גבוהים כחכמה ובינה ויתוקן כל העולמות ב"ב נזכה לזה. והנה אחז"ל על כמה דברים בא ואראך דוגמתן בעוה"ז לכן נאמר שהענין שיוגמר ב"ב לעתיד הי' הנס חנוכה מעין זה והענין ע"ד שכתבנו כי דבר הגבוה מכל נקרא שמים ויש ב' בחי' חכמה ובינה כלול עניני חסדים גדולים בחכמה וגבורות קדושות בבינה והם נכללים במוח והוא הגבוה מכל האברים וכולם מתנהגים על ידו וכל המדות מתילדין על ידו לכן לחכמה ובינה שבמוח הגבוהים מכל יש לקרות שמים וז"ש שמים אש ומים כנ"ל שחכמה ובינה הם בחי' אש ומים רחמים וגבורות שהם תרין ריעין דלא מתפרשין לכן מתיחדין בתיבת שמים לאחד והנה מה שכל שבמוח הכלול מחו"ב בא אור לאדם לראות איך להתנהג א"ע במדותיו לשעבד את לבו לאביו שבשמי' ע"פ עצת החלק אלקי שבקרבו לילך בדרך האמת והוא ע"י האור השכל מהמוח הנ"ל הכלול מחו"ב כי זה עיקר ההפרש בין ההולך בחושך או סומא לההולך ביום או רואה האור הגם שאמרו ז"ל שסומא מברך ג"כ יוצר המאורות כי גם הוא נהנה מן האור שעי"ז אחרים רואים ומצולים אותו מן הפחתים ומן הקוצים והברקנים וגם עושין לו כל צרכו רק עיקר ההפרש בין סומא לרואה את האור שהאינו רואה את האור ואחרים מוליכן אותו והוא רוצה לילך לצד מזרח יכולין להוליכו לצד מערב ואומרים לו שקר שהוא לצד מזרח וכן יכולין ליתן בידו כלי של נחושת ואומרים לו שהוא של זהב והוא אינו מבחין בין האמת להשקר אבל מי שרואה את האור ע"י האור מבחין בין האמת להשקר וכן ע"י השכל המאיר לאדם איך יתנהג בדרך האמת משא"כ הכסיל בחושך הולך הגם שרואה באור השמש כיון שאין לו אור החכמה והשכל להאיר לו בדרך האמת ולכן יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון אור מן החושך וז"ש שלח אורך ואמיתך המה ינחוני כו' וז"ש חז"ל ע"פ והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך זהו מלכות יון שהחשיכו עיניהם של ישראל ואמרו כתבו לכם כו' שאין לכם חלק כו' והגם שהי' השמש מאיר להם גם אז עכ"ז נקרא חושך על שמנעו את ישראל מלילך בדרך האמת באור השכל המאיר ע"י שגברה אז יד הס"א שהוא שקר ושלחו יד במקדש ה' כמ"ש מפני היד שנשתלחה במקדשיך וגבר אז החשכות מאד מלהכיר האמת והי' כמו העולם התוהו שכיון דכתיב והארץ היתה תוהו ובוהו מוכרח שיש בו איזה הוי' הגם שהוא תוהו ובוהו רק הענין כמו שרואין שלפעמים נופל לאדם מחשבות שאינם ליראת שמים ואינם לצורך עצמו ולא לצורך ישוב העולם כלל שנופל לו במחשבתו אלו היה דבר זה כרצונו הי' עושה בזה כך ובאמת יודע שלא הי' ולא יהי' הדבר הזה כלל לכן תיכף ומיד בא לו למחשבתו מה לי למחשבות כאלו שאינם לצורך כלל טוב לי לחשוב דבר שהיא לצרכי ולצורך יישוב ותיקון העולם וזהו המחשבה האחרונה הוא מחשבה אמיתיות לצורך תיקונו ותיקון העולם ומעורבות תוך המחשבה שאינו טוב ליישוב העולם והם המחשבות שבעולם התוהו שהי' בו הוי' קצת וקצת אור ואמת רק שהחושך והשקר הוא מרובה ומבטל לאור האמת ואין יכול להבדיל האמת מהשקר דוגמת הסומא הנ"ל עד"ז הי' בגלות יון חשכות גדול שלא הי' אפשר לישראל לעשות עבודה שלימה עבודה תמה בלתי לה' לבדו בלי מחשבות פסול וזהו ענין תוהו ובוהו וחושך שדרשו ז"ל על גלות יון מה כתיב אחריו ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור שלהיות האור הזה המעורב בהחשכות יהי' הוי' וקיום ויתרבה ויתוסף האור עד שיתבטל החושך ויהי' כח להמחשבות הטובות האמיתיות מהחכמה ובינה והשכל המאיר להתרבות ולהתפשט ויתגלה האמת לאמיתו ויתבטל השקר וכן הי' בימי חשמונאים שמסר ית"ש את היוונים שרצו להשכיחם תורת אמת ולהעבירם על חוקי רצון האחד האמת ית"ש מסרם ית"ש ביד עוסקי תורתו ונתבטל השקר ונתגלה האמת כמ"ש ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך וענין זה הי' מורה על התחלה מגאולה העתידה שיתוקן העולם לגמרי ואת רוח הטומאה ושקר יעביר מן הארץ ויתגלה האמת ויהי' ה' אחד ושמו אחד וע"י שאנו זוכרין נס חנוכה ומדליקין נרות אנו ממשיכין גאולה העתידה וכמ"ש מודים אנחנו לך כו' הטוב כילא כלו רחמיך ולכן ע"י נ"ח אנו ממשיכין תיקון כל העולם שהוא ע"י אור האמת כנ"ל ולכן תמצא שאלקים יהי אור ויהי אור עה"כ גי' להדליק נר חנוכה ול"ו נרות ל"ו תיבות והכל מורה שהמשיכו את האור שהוא אור האמת מחכמה ובינה המאירים ונקראים שמים כנ"ל לזה בא האור ובא להם ברכה בשמן גי' שמים מורה על מקור האמת וכ"ז הכנה והתחלה על גאולה עתידה כנ"ל שאז יתבטל השקר ויתגלה האמת ויתוקן העולם ואז יהי' ה' אחד ושמו אחד והשם והכסא שלם ומדת מלכות שנקראת עתה כלה תקרא אז אשה כנ"ל ושאשה ר"ת "אם "הבנים "שמחה כשיהי' מושיבי עקרת הבית ואז אשה יראת ה' היא תתהלל והנה יראת ה' עה"א וב' תיבות גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וא"ו כ"ף ה"ה לרמז שע"י נ"ח וראייתם ממשיכין יראה כמ"ש בפתיחת דברינו ושנס חנוכה הי' התחלה לגאולה העתידה שאשה יראת ה' היא תתהלל ויהי' היחוד תדיר ותקרא אשה כנ"ל כן יהי' ב"ב ונזכה לאורו של משיח ומשיח ר"ת "מדליקין "שמונת "ימי "חנוכה רומז שמצוה זו תקרב ביאתו ב"ב וז"ש ג"כ מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה המיצר עה"כ גי' נ"ח ע"ה מורה כנ"ל שמתחילה הי' אור במיצר כנ"ל בענין עולם התוהו וחושך שמעורב בו אור רק שהוא במיצר ואח"כ ענני במרחב יה ענני גי' להדליק עה"כ ורומז על ק"פ שנה שהי' בגלות יון וקרוב הי' לנו אלקינו בכל קראינו אליו וענני במרחב מרחב גי' נר הכירו הכל טובתו ית"ש עמנו ע"י נפלאות שעשה לנו בנ"ח ונתרבה האור שהי' תחילה במיצר גם רומז במרחב יה שיתרחבו אותיות יה שהמילוי שלהם ג"כ יה יתרחבו שגם אותיות וה' יהי' מהם אותיות י"ה והשם יקרא יהי"ה כנ"ל בביאת משיחינו ב"ב שחנוכה הי' התחלה לגאולה העתידה כנ"ל ב"ב:
15
ט״זליל ב
16
י״זהנה ענין הנס בשמן ומה שקבעו לנו בהדלקת הנרות להדליק למטה מיו"ד מורה לנו שלא ימעט בעיני האדם שום עשי' לעבודתו ית"ש לעשות נ"ר לפניו שאמר ונעשה רצונו והגם שיודע בעצמו שאין לו כ"כ שכל וחכמה הצריך לעשי' זו הוא יעשה מה שמוטל עליו לעשות ויבטח כי ה' יתן חכמה ודעת לנפשו ולכן בימי החשמונאים שהיוונים גזרו שלא לעשות המצות הגם שעכ"ז הי' ישראל יכולין לעבדו ית"ש באמונה בלבותם ושאר מצות המסורים ללב עכ"ז מסרו ישראל נפשם על שמנעו מאתם עשיות המצות באברים הנגלים כי זה עיקר העבדות בעולם העשי' להמשיך קדושתו ית"ש בעשיות גשמיות בהמצות אע"פ שאין לו חכמה כ"כ ה' ית"ש ישלח ברכתו ותרבה חכמתו כשהוא יעשה את שלו בעשיות המצות ולכן בימי החשמונאים שרצו לעבדו ית"ש במצות מעשיות שלח להם ית"ש ברכתו בשמן הרומז לחכמה להורות ע"ז שאפי' ע"י עשיות גשמיות לעבודתו ית"ש מתרבה עי"ז החכמה וז"ש כולם בחכמה עשית שזה עושה השית"ש להמשיך החכמה לכל העשיות אפי' במדריגה נמוכה מאוד כמו שאמרו ז"ל הוי זהיר במצוה קלה ג"כ ולכן אחז"ל מצות נר למטה מעשרה הגם שמקום נמוך הוא מאד שאדם צריך להשפיל א"ע לשם ובפרט שאחז"ל שאין שכינה שורה למטה מעשרה ואיך נעשה מצוה במקום שאין שכינה שורה רק שכ"ז מורה לנו שכל עובדא ומעשה שלנו אפי' העשי' הנמוכה מאוד אנו פועלין בגבהי מרומים שמשם מושך השם שכינתו למטה עד שעי"ז נמשיך שלעתיד יתוקן כל העולם ויהי' מקוים ומלאה כל הארץ דעה כמים לים מכסים הרי שתשרה שכינתו גם למטה מעשרה ותיקון העולם והאדם הוא ע"י שהאדם משפיל עצמו למטה ע"ד שכ' בס' שהעולם התיקון הוא ע"י השם מ"ה מורה כי כל התיקון ע"י השפלה והכנעה וכל השפל ביותר מתוקן ביותר ולכן כתוב בס' בכוונות לכווין בחנוכה בהוי' בניקוד חירק וזה מורה כנ"ל שעי"ז שמשפיל עצמו עי"ז ממשיך גם שם הקדושה כי החיריק הוא הניקוד של אות וע"י הנקודה מתנענע האות והיא החיות של האות והוא עכ"ז למטה מן האות מורה על הענין השפלה שעי"ז כל התיקון והוא במדת נצח והוא ענין נפילת אפיים ולכן מצינו שית"ש חתם באות ברית קודש בבשרינו במקום שהוא למטה מכל הגוף שכבר הוא בין הירכיים שהוא לבר מגופא והברית קודש עצמו נקרא כבר ע"ש יריכיים כמ"ש חז"ל ע"פ שים נא ידך תחת יריכי ואחז"ל ששמירת הברית גורם לחכמת התורה ואם ח"ו פוגם הברית ומושך בערלתו גורם לו ערלת הלב הרי שע"י דבר מצוה שהוא למטה מאוד גורם לו חכמה ולכן רצון היוונים הי' לבטל מצות מילה חודש שבת שנקראים אות ברית מילה וברית שבת וכ' בס' שרצו להגביר כח הערלה מורה על הנ"ל ויש לרמוז כי כח הערלה עה"כ גי' נר חנוכה כי הם רצו להגביר כח הערלה ונהפוך הוא שהחשמונאים בטלו כח הערלה ונעשה מזה נס חנוכה והדלקתן שמורה על דבר שלמטה דוגמת הברית קודש ע"ד הנ"ל ולכן שמונת ימים חנוכה נגד מילה שניתנה לשמונה כמ"ש וביום השמיני ימול עי"ז נמשך אור מאם הבנים שמחה מדת בינה מדה שמינית ותמצא רמז שיום השמיני ימול גי' להדליק נר חנוכה עם כוללים ול"ו נרות הצריך להדלקה והנה נר ר"ת "נפש "רוח כי ה' ית"ש נתן לאדם נר"נ והנה נפש הוא הנפש הבהמיות שמתאווה לגשמיות ורוח הוא לשון רצון ויש רצון טוב ולהיפוך כמ"ש במ"א שלכן מצינו כמה לשונות בחי' רוח ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה כו' וכתיב ועבר עליו רוח קנאה רוח טהרה וכמה לשונות כי ענין רוח הוא הממוצע בין נפש לנשמה וברוח הוא הרצון והבחירה להרע או להיטיב אך עכ"ז אין רוח מורה על שכל כזה להכריח גם הנפש הבהמית לעבודתו ית"ש רק נשמת שדי תבינם וכ"כ שנירות חנוכה מורים ע"ז שעיקר העבדו' בעשיות מצות בגשמיות אפי' בבחי' רוח נמוכה בלי חכמה גדולה וזהו עיקר העבדות בנפש רוח ועי"ז מתרבה אור החכמה לכן נר ר"ת "נפש "רוח וגם נפש רוח גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וא"ו כ"ף ה"א עה"כ להורות שחנוכה מורה ע"ז לעבדו ית"ש במצות גשמיות ועי"ז נבטל כח הערלה כמו שהי' בימי חשמונאים שביטלו כח הערלה והגבירו כח הקדושה וכמ"ש שע"ז מורה הברית קודש שבין הירכיים למטה מהגוף ומ"ש חז"ל שיעקב חזר על פכים קטנים הוא הפך קטן של שמן של חנוכה שזהו הי' עבודת יעקב להמשיך אז הנס של חנוכה וזה הי' התאבקותו עם המלאך שרצה לבטל ענין חנוכה והענין הוא ע"פ הנ"ל כי יעקב בו נכלל התורה שהיא כלולה ביו"ד דברות שבהם קע"ב תיבות שהוא י' עקב ומור' ג"כ על עשיות המצות בחי' עקב וכמ"ש במ"א ולכן חזר על פך קטן של חנוכה שמור' כנ"ל והמלאך שהתאבק עמו רצה להגביר כח יון שרצונם להגביר כח הערלה לפגום בחי' ברית קודש שמורה על דבר שלמטה להמשיך שם הקדושה וז"ש ויגע בכף יריכו ורצה לבטל נס חנוכה שמורה על דבר שלמטה כמו הברית בין הירכיים ותמצא כי ויאבק איש עמו עה"א גי' להדליק נר חנוכה עם ג' תיבות ול"ו נירות דחנוכה שזהו הי' התאבקות יעקב עם המלאך וכשגבר יעקב וישר אל המלאך ויוכל לו אמר לו אז שלחני כי עלה השחר כבר המשכת האור שרצית להמשיך והשחר עה"א והכולל גי' להדליק נר חנוכה שאמר לו כבר המשכת האור המאיר כשחר נכון ותיבת כי עלה השחר גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וא"ו כ"ף ה"ה עה"כ ושלחני ר"ת "להדליק "שמונה "ימים "נר "חנוכה כבר המשכת ואח"כ הוכרח להודות לו על הברכות ע"ד הנ"ל שאפי' בדברים הנמוכים בעשיות גשמיות יומשך חכמה עליונה וכל דברים הנמוכים יתעלו וא' לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל יהי' שמך וכתבתי בזה במ"א שמורה על עשיות מצות בחכמה גדולה הנמשכת ע"י דברים הנמוכים וכנ"ל שע"ז מורה נס חנוכה ולכן כתב בספר אוצר הכבוד שעל כתר העליון של י"ה ית"ש כתיב עמי ישראל לי ותיבת עמי ישראל עה"כ גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וי"ו כ"ף ה"י כנ"ל שחנוכה מורה על עשיות המצות בהדברים הנמוכים וזה עולה על כתרו ית"ש ותמצא שאחר כל הענין יעקב עם עשו ושרו כתיב ויצב שם מזבח גי' עה"א וג' תיבות להדליק נר חנוכה שעיקר החנוכה נקרא על שם המזבח ע"ד חנוכת המזבח ולכן ויצב שם מזבח להודות להשי"ת שזכה להמשיך נ"ח וגבר על עשו ושרו והתחלת המשכת הנס התחיל עדיין מעבודתו של אברהם כי כל מעשה האבות הי' הכל עבור בניהם והגמר המשכת הנס הי' ביעקב בחיר האבות וישר אל מלאך והמשיך האור כנ"ל ובאברהם כתיב ויבן שם מזבח לה' גי' להדליק נר חנוכה עם התיבות:
17
י״חויותר יעקב לבדו ויזרח לו השמש כו' ויבא יעקב שלם עיר שכם כו' הנה כתוב בספרים ויותר יעקב לבדו ופירשו רז"ל פכים קטנים שהי' זה כד שמן של חנוכה עיין בשל"ה הק' על התורה ונראה לרמז עד"ז הענין של חנוכה בכל הפרשה כיון שהיתה אז עבודת יעקב אבינו ע"ז ונבאר ענין הנירות שאנו מדליקין בחנוכה לזכר הנר שהי' אז כדי לעורר אור נשמתינו נר ה' נשמת אדם להתגבר בעבודתו ית"ש ולהתגבר על היצה"ר ולשוב בתשובה כמו שהחשמונאים הקדושים התגברו ומסרו נפשם על קדוש השם כי כיון שהיוונים הי' גבורים ורבים מהם כמ"ש אנו בהודאה מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים א"כ לא הי' בטבע שהחשמונאים יתגברו עליהם ואין סומכין על הנס א"כ וודאי מסרו עצמם על קדושת השם ולא רצו לבטל מצותיו ית"ש בשום אופן ועשו תשובה גדולה ובטחו בהשי"ת שאין מעצור לה' להושיע ברב או במעט ועכ"ז לא סמכו על הנס רק אמרו הן מציל אותנו הן לא לא נסור מתורתו ומצותיו ית"ש ועי"ז מצאו חן בעיני השי"ת שמחל לעמו ישראל על חטאתם אשר חטאו לפניו ית"ש שבשביל זה הי' תחילת גלות יון ועי"ז באו ליראה גדולה כמ"ש כי עמך הסליחה למען תורא שמקודם הסליחה עבירה גוררת עבירה ועוונותיו מבדילין בינו לבין אבינו שבשמים מלבוא ליראתו ית"ש רק ע"י מציאות חן בעיני ית"ש ע"י התשובה באין ליראה ותיקנו ביתר שאת להמשיך קדושתו שמו ית"ש לא למען כבודם וכמו שאנו אומרים ואחר כן באו בניך כו' וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול זהו הי' כל כוונתם לא שיקחו מלכות ושררה וכבוד רק עבור קדושת שמו ית"ש כמ"ש ראה נא בענינו וריבה ריבנו ומהר לגאלינו גאולה שלימה למען שמך וכל הכח הקדוש הזה הנחיל לנו יעקב בהתאבקו עם המלאך ומסר נפשו בשביל קדושתו ית"ש כי צריך להבין עכ"פ קצת לפי ערך שכלינו מה זה התאבקות עם המלאך שהוא רוחני וע"כ שהי' ההתאבקות ג"כ ענין רוחניות שהמלאך שרו של עשו רצה להפילו לאיזה מחשבה וכדומה שעי"ז יבוא למניעה מעבודת השי"ת אכן יעקב עמד בתקפו וגבורתו נגדו וזהו ע"ד שפי' וידו אוחזת בעקב עשו שידו לשון כח שכוחו של יעקב בעבודתו הי' אפי' בהדברים תחתונים מאוד כמ"ש במ"א ע"פ לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל שעתה בעוה"ז העבדות דווקא בדברים תחתונים כגון תפילין מעור הבהמה וציצית מצמר ועי"ז בא זכרון כל המצות כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כו' ראה עד היכן הדברים מגיעין שי"ת רצה שיעבדו ישראל אותו בדברים גשמיים עקביים וזהו כל עבודת יעקב אצל לבן עבודתו עבור שני בנותיו ומלאכתו שהי' רועה צאנו כי ידע יעקב שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה להביא הקדושה לכל הדברים התחתונים ולהעלותן לשורשן וזהו הי' ענין התאבקות המלאך עמו שרצה להפיל בו ולהביאו לאיזה מחשבה המונעתו וז"ש ויגע בכף יריכו שהירך הוא הדבר התחתון רומז ששרו של עשו שולט שם זהו הי' התאבקות בהתגברות כחו אשר שם בדברי' הגשמיי' התחתוני' לבטל שם את יעקב מעבודתו בהדברים גשמיים והנה כבר אמרנו שזהו ענין חנוכה להמשיך אור למטה מעשרה למקום אחיזת הקליפות ולהכניעם שם וז"ש בספרים שחזר על פכים קטנים של חנוכה להמשיך שם הברכה ממקור עליון להדברים קטנים גשמיים לנצח שם את השטן היצה"ר וע"ז בא שרו של עשו ויגע בכף יריכו הנ"ל ובדרך זה מובן מ"ש בספרי' ויגע בכף יריכו על נצח ושהחשמונאים תיקנו זה הכל מורה על ענין ניצוח היצה"ר בדברים גשמיים לעבוד גם בהם את השי"ת וכל זה הכח הנחיל יעקב כו' ולכן נרמז בענין זה עניני חנוכה שדיבר לו יעקב לא אשלחך כ"א ברכתני שיהי' ברכה בשמן של חנוכה בימי חשמונאים שהי' רק מעט שמן ונעשה נס ודלק כל הח' ימים שמורה על המשכה ממקור עליון אפי' לדברים שפלים גשמיים ואמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל אותיות לי ראש שע"י העבדות בדברים הגשמיים תעלה למעלה למעלה עד כתר שעל הכתר יוצרינו ובוראינו ית"ש כתוב עמי ישראל לי וזהו מורה ישראל לי ראש שכתובים על כתרו ית"ש שעל ראש עליון ית"ש ועמי ישראל גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וי"ו כ"ף ה"י שמורה על הנ"ל שענין חנוכה שמדליקין למטה מעשרה מזה מגיע התענוג עד כתר עליון ששם כתוב עמי ישראל לי וממשיכין משם וזש"ה לא יעקב כו' כ"א ישראל כנ"ל וכתיב אח"כ ויזרח לו השמש שמש הוא אור המאיר למטה מורה על אור הגדול שמשם ממשיכין אור בחנוכה שמש עה"א גי' במילוי חנוכה חי"ת נו"ן וא"ו כ"ף ה"א ואח"כ כתיב ויבא יעקב שלם עם ב' כוללים גי' להדליק נר חנוכה עם ל"ו נרות שמדליקין ואח"כ אמר עיר שכם עם ב' תיבות וכולל גי' חנוכה במילוי הנ"ל חי"ת נו"ן וא"ו כ"ף ה"א הרי שכל ענין חנוכה רמז בפ' שכ"ז המשיך יעקב לנו מה יפה ירושתינו:
18
י״טליל ד
19
כ׳בהעלותך לפי שהלהב עול' כתיב בהדלקתן לשון עלי' שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי' להבין דברי חכמי' וחידותן ורמיזתן כי לכאורה קשה פשיטא כיון שמדליק שתהא דולקת כמצותה לא ילך מאליו הנר עד שתהא דולקת יפה כדי שלא תכבה רק תדלוק כמצותה גם מה זה הלשון שלהבת עולה מאלי' ול"א מאליו ונראה מקודם ליישב קושית הפוסקי' הלא הנס הי' רק בז' ימים ולמה אנו מדליקין ח' ימים דהנה הזוה"ק בפ' בראשית ופ' פקודי דף רכ"ז מקשה איך כתיב ואתם הדביקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום הא כתיב אש אוכלה הוא וע"ש ולעניותינו נראה להבין זה ע"ד הזוה"ק שם וז"ל מאן דבעי למנדע חכמתא היחודא קדישא יסתכל בשלהובא כו' הלא סלקא אלא כד אתחזא במלה עבה ובשלהובא דסליק אית נהורין חד חוורא וחד תיכלא תחותי' כו' ועל נהורין חוורא שרי' נהורא סתימא דאקיף לי' והנה זה היחוד הוא ד' אותיות שם הוי' והפתיל' ואור חוורא ותיכלא ונהורא סתים דאקיף לי' והנה מאורות הקדושים אלו ע"י השתלשלו' מאותיות הוי' יש בנו ג"כ ה' כוחות אלו כי נשמותינו חלק אלקי ממעל וגופינו מקבל אור הנשמה וידוע שיש נר"נ וכ"ז מקבל הגוף הרי הוא דוגמת הנר ממש שהפתילה מקבלת להגוונין שבנר והעליון הוא נהורא המקיף ונהורא חוורא כן הנשמה היא למעלה מנפש רוח ואינה מושגת כלל וכלל כמו אור עליון שבנר הנ"ל שקראוהו בזוה"ק נהורא סתים וכ"א נעשה כסא לחבירו נמצא שיש בכ"א מישראל ג"כ ד' אותיות הוי' וכמ"ש ושכנתי בתוכם ולכן נקרא ית"ש אל אלקי ישראל שהוא אל ע"י אלהות השוכן בישראל כי הכל נשתלשלו מאורו ית"ש אור א"ס ב"ה וכן מצינו שקרא הקב"ה ליעקב אל ע"י שנתדבק מאוד חלק אלקי שבו בהתדבקות החלק בהכל אור א"ס י"ת וכן כתבנו על ענין שם ב"ן שמורה על התדבקות הקב"ה וכנס"י וכיון שאנו אחוזים בשם הוי' השוכן כביכול אתנו ע"י שעבודתינו לו ית"ש בגוף ונר"נ ד' אותיות הוי' ממילא אנן בעצמינו האש אוכלה שבו ד' הנ"ל כי שרשינו משם א"כ ל"ק קושית זוה"ק איך נוכל לקיים ואתם הדביקים בה' כיון שאש אכלה הוא כיון ששרשינו משם הוי' ע"י נר"נ וגוף שרשינו מאש אכלה הנ"ל וכמ"ש והי' בית יעקב אש והנה דביקותינו בו ית"ש הוא ע"י התקדשות השבעה שערים שבנפש שני עינים ואזנים ונקבי החוטם והפה והנה השבעה שערים הנ"ל אנו רואין שכ"א אינו פועל בפעולתו כ"א ע"י הבל ואויר כמ"ש כ"ז במ"א שלכן אין אדם רואה צד השני שעל גבות העינים מפני שאין אויר וכן עד"ז האזניים וכל הז' שערים צריכים לאויר והבל ועי"ז פועלין פעולתן ועד"ז פי' א"א ז"ל המה מהבל יחד שע"י שמקדש את ההבל מכ"ז שערים עושה יחוד כי עי"ז מתדבק בו ית"ש והנה הבל הנמשך לז' שערים שבנפש הוא מקום עליון גבוה מאוד שקודם שבעת ימי הבנין שהם שבעה מדות ושם מתיחדין כל השבעה מדות ומשם נשפע לשערים ע"ד שהי' הכה"ג ממשיך ביוה"כ (אחת) שקידם ז' מדות זי"ה להו' מדות וכמ"ש וכך הי' מונה אחת ואחת אחת ושתים וכו' עד אחת ושבע והנה בהבל עליון הנ"ל שקודם שבע המדות שמשם נמשך ז' הבלים לשבעה שערים ושם הוא המתקת הדינים והכנעת הקליפות ולכן ז"פ הבל גי' יד רמה ע"ד שכ' בכוונת עש"ק ע"פ רמה ידך בל יחזיון שמורה על הכנעת הקליפות והכל ע"י הבל עליון המאיר ומשפיע לז' הבלים הנ"ל והנה הבל העליון הנ"ל כולל מג"ר שקודם ז' מידות לכן ז"פ הבל גי' עה"כ יו"ד הויות לרמוז שכלול בהם השפעת י"ס והם שע"נ גי' י"פ הבל מכל יו"ד מדות והנה השבע שערים הצריכים להבל הנ"ל נקרא מנורה וכמ"ש בפ' בהעלותך כי שבעה נרות המנורה מרמזין לשבעה שערים שבראש ולכן אנו רואין שגם הנר א"א לדלוק כשלא יהי' לו הבל שאם תסגור הנר בצנצנת אחת שלא יהי' לו הבל לא ידלק וכן מנורה ששורה כח אור הנ"ל ג"כ מהבל כמו השבעה שערים ולכן נקראים מנורה והנה המשכת הקדושה מהבל העליון לשבעה שערים הנ"ל העיקר ע"י מצות מעשיות שאנו עושין בגוף כי זהו עיקר תענוגי ית"ש ועי"ז אנו דביקים בשם הוי' כנ"ל שבגוף ונר"נ הם ד' אותיות הוי' וממשיכין ע"י מצות מעשיות שעושין בגוף אור ה' לעוה"ז כיון שעובדים אותו ית"ש בדברים גופנים גשמיים ועי"ז ענין יחוד הוי' אדני כמ"ש ע"פ ונגלה כבוד ה' והנה אחז"ל מצות בטילות לע"ל ולהבין הלא כל פרי מעשינו בעוה"ז העבודה צורך גבוה לעשות יחודים כנ"ל ע"י שאנו עובדים אותו ית"ש בגוף ונר"נ וכ"א כסא לחבירו ועובדים אותו ית"ש בדברים גופנים ועי"ז אנו גורמין מיין נוקבין להיחוד כמ"ש בס' וכשיהי' מצות בטילות מהיכן יהי' מ"נ להיחוד העליון ית"ש רק נראה שכמו שקודם הבריאה שהי' רק הוא ושמו לבד ואדם אין לעבוד ולגרום מ"נ והי' היחוד מני' ובי' כמ"ש בס' וזה ע"י התענוג שצפה ית"ש שיקבל מעם קרובו כשיבראם ויעבדו אותו בדברים גשמיים עד"ז יהי' לעתיד היחוד מני' ובי' והי' ה' אחד ושמו אחד ונהי' דביקים בו ית"ש ולכל דברים הארציים דצח"מ יבא בהם דעת וכמ"ש ומלאה הארץ דעה שהארציות ג"כ ימלא דעה וזה ע"י שאנו עובדין אותו ית"ש עתה במצות מעשיות גופניות יהי' אז היחוד מני' ובי' וכו' וכמ"ש ע"פ ונגלה כבוד ה' שהעיקר העבדות במצות מעשיות גופנים וזה תענוג ית"ש ועי"ז מעוררין אור העליון וכבר כתבנו שעי"ז מתקדשים שבעה שערים שבנפש שעליהם רומז הדלקת המנורה בשבעה נרות לקדש הז' שערים הנ"ל ולהמשיך מהבל העליון המאיר להם וזה המשיכו החשמונאים הקדושי' בקדושתם מהבל העליון המאיר להם לז' הבלים ע"ד הכה"ג שהמשיך כנ"ל אחת ואחת עד אחת ושבע נמצא לא קשה ג"כ קושיות הפוסקים הא על יום אחד הי' להדליק ולא הי' הנס רק לז' ימים ולמה אנו עושין ח' ימים שאדרבה עיקר מקור הנס היה נמשך מבחי' עליונה השמינית שלמעלה וזהו למעלה מז' מדות ומשם נמשך לעוה"ז לזי"ה ולכן עושין זכר למקור הנס וזהו הי' ע"י התקדשות השבעה שערים המשיכו מהבל עליון ואתם הדביקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום ע"י הדבקת גופם ונר"נ לשם הוי' ונתדבקו באש אוכלה ד' דברים שבנר משם המשיכו הנס לנר חנוכה ועי"ז ממשיכין מאור הגנוז התנוצצות האור שלעתיד שאז יהי' היחוד מני' ובי' וז"ש שידליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי' שתפעול בהדלקתך שהגוף יהי' כסא לנפש ונפש לרוח ורוח לנשמה ע"י התקדשות השבעה שערים שהדלקת נרות מורה ע"ז כנ"ל ותפעול שתהא שלהבת נהורא סתימא דאקיף נשמה עולה מאלי' של הפתילה שהוא הגוף המקבל אור כמו נוקבא המקבלת מהמשפיע ועי"ז תפעל מיין נוקבין שיהי' לעתיד היחוד מני' ובי' שלהבת עולה מאלי' ולרמז שקאי על נר חנוכה כמ"ש הרמב"ן בפ' בהעלותך תמצא אל מול פני המנורה עה"כ גי' להדליק נר חנוכה עם ל"ו נרות שמדליקין ועי"ז אנו דביקים בשם הוי' ע"י הגוף ונר"נ שהם ד' דברים שבנר מצוה ולכן ואתם הדביקים בה' עה"א גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וא"ו כ"ף ה"א ואש אוכלה הוא גי' ל"ו נר חנוכה לרמז כנ"ל שאנו דביקים בה' ע"י ד' דברים שבנר ולכן אנו דביקים באש אוכלה ואע"פ דאכיל כולא אנו דביקים ב"ה וחיים לכולנו וכ"ז נמשך לנו בנ"ח כנ"ל:
20
כ״אליל ד
21
כ״בוירא אלקים את האור ויבדל בין האור ובין החושך יש להבין ע"ד מ"ש יוצר אור ובורא חושך אף שבריאה גבוה מיצירה כתוב בריאה בחושך כי מחמת שגבוה ביותר ונסתר מאוד מאתנו נעלם ממנו אורו מהשיגו ולכן כתב בו חושך ועד"ז ויבדל אלקים בין האור ובין החושך פי' לפי שבחי' חושך גבוה מאוד עד שלנגדינו הוא גבוה יותר עד שאין אנו יכולין להסתכל בו ומקודם בריאת העולם הי' משתמשין בערבוביא הב' בחי' אור וחושך רק שאח"כ גנז החושך שהוא הבחינה שנעלם מאתנו ואין אנו יכולים להסתכל בו ולהנות מאורו וגנזו לצדיקים לע"ל כמשז"ל שגנז האור הראשון כי הוא אור הראשון שהי' בתוך החושך ומשם ממשיכין הצדיקים כל הטובות והנה זהו מדתו ית"ש להוציא אור מחושך וכן מכל גלות וחשכות יוצא אח"כ אור כמשז"ל וחושך על פני תהום שרומז לגליות שהגליות נקראים חושך ואח"כ מוציא מהם אור וכמ"ש אור לי"ד בודקין וכן נרות חכוכה וכן בפורים ליהודים היתה אורה כי כן מידתו ית"ש להוציא אור מתוך חושך וכן בכל בחי' גבורות משותפי' בהם רחמים וז"ש "אל "ישוב "דך "נכלם ר"ת "אדני שמורה דין ואעפ"כ ע"י רחמים הם נמתקין וכן כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל לנו גי' אלקים ועכ"ז נעשה ממנו בחי' גדולה שהוא רחמים וחסדים ועיקר המתקת הדינים הוא ע"י מה שאדם שפל ונבזה בעיני עצמו ומשים עצמו כאין ע"ד ונחנו מה ולכן לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה "לב "נשבר "ונדכה ר"ת לנו (גי' אלקים) וס"ת גי' אור שמשם אלקים גי' לנו נעשה אור וחסד וגם שם אלקים אינו בוזהו ומרחם עליו כשהוא לב נשבר ונדכה ולכן תיקון העולמות הי' ע"י שם מה ונקרא בספרים מה החדש שמקודם היה בונה עולמות ומחריבן והתיקון הי' ע"י מה החדש והוא שם הוי' במילוי אלפי"ן והנה שם מה והוי' וטוב שהאור הנמשך מהם נקרא טוב כמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב גי' נחל שע"י שאדם משים עצמו למה ומחכה תמיד רק לה' וזה ר"ת "נפשינו "חכתה "לה' ר"ת נחל ממשיך מנחל עליון ר"ת "נוצר "חסד "לאלפים וכן "להדליק "נר "חנוכה ר"ת נחל להמשיך מנחל עליון ולהמתיק כל הגבורות ולעשות מחושך אור וכן מצינו כי זית מורה על גבורות כמ"ש יונה יהי' מזונותי מרורים כזית ועכ"ז יוצא ממנו אור להוציא אור מחושך ולהמשיך ע"י הדלקת נ"ח בשמן מנחל עליון כו' כמ"ש ורבבות נחלי שמן:
22
כ״גליל ג
23
כ״דבהעלותך את הנירות במדרש אתה מוצא י"ב שבטים הקריבו נשיאיהם קרבנם לחנוכת המזבח ונשיא שבט לוי לא הקריב כלום ומי הי' זה אהרן דכתיב ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי והי' אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי אמר לו הקב"ה אל תירא לגדולה מזו אתה מתוקן הקרבנות בזמן שבהמ"ק קיים נוהגין אבל הנרות לעולם וכ' הרמב"ן שקאי על נרות של חנוכה שנעשה הנס ע"י הכהנים החשמונאים ולהבין זה למה שאר ענינים של בהמ"ק בטילים ומצות הדלקת נרות לעד קיימת ע"ד הנ"ל שזכו לנס חנוכה שאינו בטל לעולם ונראה הענין כי הבורא ית"ש כשברא כל הברואים ורצה שכולם יתקיימו ויהי' להם חיות מאור קדושתו ית"ש ורחמיו המרובים עליהם יושפע תמיד לכן כלל את שורש כולם מתחילה במדה אחת המחי' והמקיים והמרחם והנותנת חן על כל הנבראים והי' מתחילה כל הבריאה כולה כלולה בנקודה אחת הזאת והוא בחי' חכמה כמ"ש כולם בחכמה עשית והחכמה היא בחי' נקודה אות יו"ד שהוא רק נקודה והנקודה היא התחלה לכל דבר שכל דבר שרוצין לעשות הן עשי' או כתיבה צריך מקודם לעשות נקודה קטנה ואח"כ להתפשט מנקודה זאת העשי' או כתיבה הרי שהנקוד' קודמת לכל דבר וזה בחי' חכמה הכוללת ומוקדמת לכל הנבראי' והיא נותנת חיות לכל הנבראי' כמ"ש והחכמה תחי' והוא ברחמים רבים על כל הנבראי' שיצאו ממנו והיא אב לכלם ולכן נקראת אב ומרחם על כל הנבראי' כרחם אב על בנים והיא מעמדת ומקיימת כולם והחכמה מתפשטות עד סוף כל המדריגות ומקימות כולם וע"ד שאמר הרב הק' מרימנאב מהר"מ זצ"ל שמפלאות תמים דעים יוצרינו י"תש שאדם גבוה ורחב יכול לעמוד על רגלים אע"פ שאינם רחבים כ"כ ואם תעשה צורה כזאת ותרצה להעמידה א"א לעמוד רק זהו ע"י החכמה שנתן ית"ש במוח האדם והיא נשתלשלה מחכמה עליונה לכן שואף אל שורשו למעלה כמ"ש רוח בני האדם העולה הוא למעלה נמצא שהחכמה נותנת כח להרגלים שיוכל לעמוד עליהם שהם סוף ועקב של האדם והחכמה היא נותנת חן להנבראי' ע"ד שפי' כי בו שבת אל מכל מלאכתו שבש"ק מאיר שם אל שבאותיות מלאכה ונותן חן לכל הנבראי' ומלאכות שברא י"ת ע"ד היוצר שעושה כלי חרס כ"א לעצמו ועדיין אין להם חן עד שמחפה אותן כולם בבדיל וציפוי אבר וקוניא עי"ז מצאו חן כן בש"ק האיר הקב"ה אור החכמה בעולם. והחכמה היא בחי' שם אל מידה ראשונה מי"ג מדה"ר כי שם אל הוא ג' יודי"ן וא' דשם ס"ג הוי' במילוי ששם שוכן אור החכמה כנ"ל שיוד בחי' נקודה מורה על חכמה וכן אות א' אלוף חכמה הרי שם זה מורה על חכמה וזה האיר בש"ק שבאו כל הדברים לשורשם נקודת החכמה הנותנת חן לכן בא תשוקה גדולה לכולם לדבק באור הזה שכל דבר שואף לשורשו כמ"ש בספרי' והמפורשי' ע"פ ויכולו השמים והארץ וכל צבאם שויכולו לשון תשוקה וזה ע"י שהאיר עליהם אור כללות שורשם וז"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם שמתחילה נעשו ואחר העשי' צריך מציאות חן וז"ש וברוח פיו כל צבאם שצבאם לשון יופי כמו שפי' תוס' בחולין דף ס' על מ"ש שם שכל הנבראי' בצביונם נבראו דכתיב וכל צבאם הרי שצבאם לשון יופי וחן והנה שם הוי' ברבוע מתתא לעילא ה' ה"ו ה"וה ה"וה"י גי' חן מורה כנ"ל שמציאת חן הוא ע"י חזרת דבר ותשוקתו לשורשו ע"י הארת אור שורשו עלי' לכן השם מתתא לעילא והנה החכמה נקראת אור כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו כי החכמה היא מאיר לכל דבר שלכל דבר צריך שימוש החכמה והשכל כשרוצה לעשות או לדבר איזה דבר צריך להתחכם בשכלו איך לעשות ולדבר ומאיר לו שיוכל לבוא להדבר ההוא כמו באור שרואין כל הדברים שלא יכשל ויוכל לבוא למחוז חפצו והנה אחז"ל במס' בבא בתרא מתנה יש לה הפסק ירושה אין לה הפסק הענין ע"ד הנ"ל שהחכמה נקראת אב כי היא מולדת כל הנבראי' ומחי' אותם ומקיימן ונותנת רן להם ע"ד שאחז"ל במשנה פ"ב דעדות האב זוכה לבן בנוי בכח בעושר ובחכמה ובשנים שנותן לו כח וחן וחכמה והעמדה וקיום בעושר ושנים וכבר אמרנו שחכמה ג"כ בה קיום כל הנבראי' בלי הפסק ולכן אחז"ל ירושה אין לה הפסק כי עיקר ירושה מאב כמ"ש בפ' יש נוחלין ואב מורה על בחי' חכמה שאין לה הפסק ומתפשטות עד סוף כל המדריגות כנ"ל וזהו פי' המדרש הנ"ל שלכן מצות נרות לעד מקיימת כי מדליקין בשמן שמורה חכמה גם אור הוא חכמה כנ"ל והחכמה אין לה הפסק כנ"ל שמתפשטת עד סוף כל המדריגות עד מדריגות רגלים בלי הפסק בכל קומת האדם עד שע"י החכמה שבראש יודע האיך לילך ברגליו ומעמדת ומקיימת אותם ולכן בחג שנמשך אור העליון לעוה"ז נק' רגל ורגל גי' אור ה' אור החכמה שמתפשטות עד סוף כל המדריגות וז"ש נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי שאפי' לרגלים מאירה התורה החכמה עליונה והנה כ"ז הענין נמשך בחנוכה ע"י נרות חנוכה כמ"ש הרמב"ן שז"ש שלך לעד קיימת על נרות חנוכה ומצותן להדליק בשמן שמרמז על חכמה ולהאיר אור החכמה בעוה"ז ומצותה שתדליק עד שתכלה רגל מן השוק להמשיך אור החכמה שבעוה"ז עד סוף רגל עד כלות הרגל לבטל כל החשכות שבמדריגות תתתונים מפני האור וזהו שרמזו חז"ל שאמרו עד שתכלה רגל מן השוק רגלי דתרמודאי תרמודאי גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וי"ו כ"ף ה"י שאז ממשיכין אפי' עד סוף מדריגות רגלי תרמודאי לבטל כל החשכות וכשממשיכין אור רגל אז נתקיים מ"ש ה' באור פניך יהלכון ברגל ולכן ה' באור פניך יהלכון עה"כ גי' להדליק נר חנוכה עם ג' תיבות וג' כוללים לרגלי דבריך גי' להדליק נר חנוכה עה"כ ונר לרגלי עה"א וכולל גי' להדליק נר חנוכה עה"א הכל לרמז שבחנוכה ממשיכין אור החכמה עד סוף כל שיעור קומה עד בחי' רגל לבטל כל החשכות ולהאיר כל המדות והבחי':
24
כ״הליל ה
25
כ״וונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר הנה ציוה לנו ית"ש לעשות מצות מעשיות בגשמיות בגופני הגשמיי ועי"ז נדבק בו ית"ש ולהבין זה איך במצות מעשיות בגשמיות בגוף הגשמיי נוכל לדבק בו ית"ש שהוא רוחני בתכלית הרוחניות ולית מחשבה תפיסה בי' רק הענין כי האציל י"ת תרי"ג אורות רוחנים נעלמים מהשיגם והם שורש התרי"ג משיעור קומה העליונה ושם שורש התורה אור והנה הנשמה שהיא חלק אלקי ממעל כלולה ג"כ מתרי"ג אורות הנ"ל והתורה היא חיות כוחות כל הנפשות שבישראל ולכן ששים ריבוא נשמות וששים ריבוא אותיות לתורה והנשמות כולם עמדו בהר סיני ושם קבלו כ"א כח חלקו בתוה"ק והנה הנשמה מתלבשת בגוף העשי' בדפוס של רמ"ח אברים ושס"ה גידים גשמיים ובו תתפשט הנשמה בתרי"ג כוחות הרוחנים שיש בכל אבר כח השומר לעשות מצוה שכנגד אבר ההוא וכן עד"ז בשס"ה גידין כח רוחניות בכ"א השומר שלא לעבור על שום ל"ת שבתורה וע"י גוף תגלה הנשמה תרי"ג כוחות הרוחנים הנעלמים בתוך תרי"ג גופנים כנ"ל בעוה"ז הגשמיים להראות כשרון כחה הנעלם בתוך הגוף וע"י קיום מצות הגשמיים בהגוף שהנשמה בתרי"ג כוחות מלובש בו זהו מפתח לפתוח בו מקור התרי"ג אורות הנעלמים מאוד שבשיעור קומה העליונה ששם שורש התורה והנשמות שנבעו משם ועי"ז ירד שפע וברכה מהאורות הנ"ל להנשמה שמקיימ' המצות ע"י דמות הגוף התחתון הנבנה מתרי"ג אברים ושס"ה גידין גשמיים ומצא מין את מינו וניעור שע"י השפעת כח אור שורש המצוה החיות הרוחני שבמצוה ההוא לנפשינו מתחזק כח הנפש שכנגד מצוה ההוא מאוד ע"י כח החיות הרוחנים הנמשך לה ושורש כל המצות והתורה הוא אלהותו ית"ש מקור כל החיות והתורה היא גילוי אלהותו ית"ש וישראל שמקיימין התורה מעוררין רוחני' התורה שמותיו ית"ש ויכנס בדביקות אור המצוה לשורש שורשה דביקותו ית"ש ומובן שפיר שע"י המצות הגשמיות דביקים בו ית"ש ע"י הנשמה הרוחני בהתעוררות כח אורות המצות ומצות דרבנן ג"כ כולם יש להם שורש ואסמכתא בתורה רק לכל זמן ועתשיצא הדבר מכח לפועל כי הדבר תלוי לפי התעוררות התחתונים ומהותם ואיכותם ומדריגתם וענפי כוחות שבנשמות ובנפש שבכל דור ודור ואז הוסיפו החכמים לעורר איזה כח העליון שיצא בזמן ההוא כפי התעוררת כח אורות עליונים בעת ההוא והכח ההוא קבלו חכמי ישראל בסיני שנתן שם כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש כמ"ש חז"ל ומה שחידשו הוא לפי נשמתם ודורם ונראה דזה פי' הברכה שאנו מברכין על מצות דאורייתא ודרבנן אשר קדשנו במצותיו וצונו על כו' הפי' שצות הוא לשון התחברות כמ"ש חז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה וז"ש אשר קדשנו במצותיו בדביקותו בו ית' לדבק בו ית"ש ע"י שצוונו על המצוה הזאת וחיבר ית"ש כח נפשינו למצוה זאת שעושה בעת ההיא וז"ש על התחברות וציונו על כו' שעי"ז אנו דביקין בשם הוי' המהוה כל הויות ונותן כח וחיות להאבר ההוא מאבר נפשינו ע"י צינור השפע שאנו ממשיכין במצותינו ומתחזק ומאיר כוחות נפשינו למצוה זאת וז"ש וציונו על כו' שחיבר כוחות נפשינו להמצוה והנה כ' בס' שצריך להבין שני כתובי' כתוב אחד אומר בדבר ה' שמים נעשו שמשמע שהכל נברא ע"י הדיבור שהיא התגלות המחשבה הנעלמת וכתיב כל אשר חפץ ה' עשה משמע שברצון לבד הי' העשי' ונראה שדברי' הגשמים הי' צריך לבוא עשייתן הגשמי ע"י מדריגות דבור שהוא ענין התגלות אבל העולמות הרוחנים והרוחניות המלובש בגשמי הי' התגלות ממדריגות רצון והנה ע"י מצות שאנו מקיימין בגשמיות מעוררין רצון העליון לחבר ולהשפיע לעוה"ז הגשמיי ומשפיעין מאור הגנוז מא"ס הנעלם מכל רעיון והשגה לעוה"ז הגשמי ע"י שאנו מקיימין במעשים הגשמים רצון העליון א"ס ית"ש ממשיכין טובות וברכות והשפעות ע"י צינורי המצות מאיר א"ס לעוה"ז והשפע' הזאת מחברת הא"ס המשפיע לעוה"ז המקבל השפעה כי הנשפע הוא המחבר בין משפיע למקבל וזהו ענין יחוד הוי' אדני שמיחדין רצונו ית"ש המהוה כל הויות אור הגנוז עילת העילת השכל הנעלם מכל רעיון לעוה"ז שנקרא ית' בשם אדני שעכ"פ יש לנו השגה שיש אדון בעולם כמ"ש אברהם אבינו מי קראך אדון בעולם וכמ"ש דניאל למען אדני ודרשו חז"ל למען אברהם שקראך אדון וע"י המצות מייחדין כנ"ל שממשיכין מאור א"ס לבחי' אדון עולם שבעוה"ז ולכן א"ס גי' אור וכן אדון עולם גי' אור לרמז על התחברות ונעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן והנה כל המשכה הנ"ל מאור הגנוז ונעלם הוא צדקה שעושה עמנו ית"ש שנתן לנו כח זה לעשות המצוה ולהמשיך צדקה מאתו ית"ש כי באמת כתיב מי הקדימני ואשלם וז"ש אני המדבר בצדקה וכמו שצדקה שנותנין מחבר את המשפיע והמקבל ע"י הנתינה של צדקה כן השפעת האור מאור הגנוז מחבר את א"ס ית"ש לכנס"י הוא מלך אוהב צדקות דכתיב כי צדיק ה' צדקות אהב כדי שיהי' אתערותא דלתתא לעורר כח צדקה עליונה להשפיע לנו ביתר שאת וכן אברהם יצחק ויעקב המשיכו ממקורות עליונים ממקורות השפע לז' מדות ז' ימי בנין שבעוה"ז כמ"ש במ"א על פי' רש"י ע"פ וארא אל אברהם כו' וארא אל האבות והכל ע"י צדקה שעשו כמ"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו את דרך צדקה עי"ז עררו כח צדקה עליונה ממקומות עליונות והמשיכו מאור א"ס המהוה כל הויות לבחי' אדון עולם שבעוה"ז ועשו יחוד הוי' אדני בכל אחד משבעה מדות ולכן אברהם יצחק יעקב גי' ז"פ הוי' אדני עה"כ והנה למאורות שבעוה"ז צריך להמשיך מאור הגנוז ונעלם מזה ע"י צדקה כנ"ל מעוררין כח הצדקה עליונה להשפיע להם ולכן כתיב שמש צדקה ומרפא והנה נרות חנוכה שלא ניתנו להשתמש בהם אלא לראותן בלבד הוא שע"י הראי' באור המצוה יתוקן כח הראי' שבאדם ונזכה על ידם לבוא ליראה כי יראה אותיות ראי' כי כתיב ואנוכי הסתיר אסתיר את פני כו' כביכול כמי שממסתתר א"ע שחבירו לא יראה אותו וכשרוצין לחפש דבר הגנוז מחפשין בנר כמ"ש אחפש את ירושלי' בנרות וכמ"ש חז"ל במס' פסחים שחפוש הוא בנר וע"י אור הנר דחנוכה מחפשין יראתו ית"ש כי כתיב אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' וז"ש באורים כבדו את ה' כבדו גי' לב שע"י האור שלכבוד ה' כמו נ"ח שאין לנו להשתמש בהן אלא לראותן בלבד כדי להודות ולהלל לשמך הגדול כו' ומבינים גודל כבודו ית"ש וגודל טובותיו עלינו בניסיו ונפלאותיו בא יראת שמים ללב וכ"ז הכח המשיכו החשמונאים הקדושי' בגודל יראתם בכח נשמתם שקבלו בסיני כנ"ל והמשיכו מאור הגנוז ונעלם להמאורות ולכן נעשה נס במאורות כי המשיכו מא"ס שגי' אור לאדון עולם שגי' ג"כ אור ולכן מאורות גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וא"ו כ"ף ה"י עה"כ שע"י נ"ח ממשיכין מאור הגנוז להמאורות וכ"כ שזה ע"י צדקה מעוררין כח צדקה עליונה ולכן כ' בש"ע הנערים מסבבין בחנוכה על הפתחי' וחנוכה עה"כ גי' צ' לרמז על צדיק חונן ונותן ואנו מברכין אקב"ו להדליק נ"ח ע"ד הנ"ל שחיבר אותנו לאור מצוה כדי לחזק כוחות נפשינו לעבודתו להאיר להם אור רוחני של המצוה לבוא עיז' ליראה וליחד הוי' אדני בכ"א מ"ז מדות ולכן ז"פ הוי' אדני עד"כ גי' חנוכה במילוי ו"או ה"א עה"כ: (כאן חסר)
26
כ״זאחז"ל מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו כו' כבר כתבנו במ"א שאינו מובן כלל עכ"ז למה קראו זמן הנס בהוספת האור בשמן בלשון חנוכה גם להבין מה שקבעו חז"ל פרסומא ניסא על הלילות והא גם בימים הי' הנס שלא הי' בו להדליק אלא יום אחד והדליקו שמנה ימים והגם דשרגא בטיהרא מאי מהני אך עכ"ז יש להבין דהא גם בלילה אין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד והי' זה אפשר גם ביום וגם הא גופא טעמא בעי למה אין לנו רשות להשתמש בהן גם קבעו חז"ל וטיהרו את מקדשיך והדליקו נרות בחצרות קדשיך והאיך היה אפשר לטהר את בהמ"ק כיון שלא היה אפשר להמציא שמן אחר עד אחר שמונה ימים כמ"ש במהרש"א ובמפורשים שהיה צריכים הזאה שלישי ושביעי ונראה הענין כי אחז"ל אור שברא הקב"ה ביום ראשון כו' גנזו לצדיקים לע"ל והנה זה האור נעלם מהשיגו כיון שהוא גנוז לעתיד וצורך האור הזה שמשם ממשיכין הצדיקים כל האורות והטובות והישועות מאור הנעלם הזה כמו שפי' הרב הק' מוה' אלימלך זצ"ל שמ"ש חז"ל וגנזו לצדיקים לע"ל פי' שגם בעוה"ז ע"י קדושתם ודביקותם עתידים לבוא על אותו האור להמשיך ולהביא משם כל הטובות לעולם והנה זה נמשך ע"י מדת יוסף הצדיק שהוא צי"ע ומדתו עולה עד האור הגנוז כנ"ל להמשיך משם השפעות טובות וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך צפנת גי' כתר ויוסף נק' צפנת פענח גי' אור כתר עה"כ שהוא אור נעלם וכשנמשך ע"י מדת יוסף כנ"ל אז נמתקו כל הגבורות שבהם אחיזת אוה"ע ולכן אחז"ל והבור ריק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו מורה שהי' יוסף יכול לבטל כח נחשים ועקרבי' הם כוחות הקליפות והיא מכניעם עד"ז נכון מה שסמכו חז"ל בשבת דכ"ב שני מימרות משמי' דרב תנחום כו' מים אין בו אבל נחשים ועקרבי' יש בו והענין ע"ד הנ"ל שיוסף הוא המשבר ומכניע במדתו מדת יסוד צדיק את כל אחיזת הקליפות ואוה"ע והנה קליפת מלכות יון הי' בקליפה נגד מדת יוסף כמ"ש בס' מג"ע שמלך יון גי' יוסף גם כתבתי במ"א יון במילוי יו"ד וי"ו נו"ן עה"א גי' יוסף ולכן גזרו היוונים לבטל המילה שהוא בחי' יוסף גם גזרו על בנות ישראל שכל בתולה הנשאת תבעל לטפסר תחילה כי רצו להגביר קליפת ערות הארץ הפוך יוסף שגדר א"ע מן הערוה ועמד בנסיון הגם שהיה במצרים ערות הארץ שהיו כולם שטופי זימה ועי"ז המשיך יוסף ממקור הנעלם הנ"ל וכוונת יוונים הי' לבטל המשכת האורות ממקור הנעלם ע"י מדת יסוד יוסף הקדוש כי הם היו בקליפה נגד מדה זאת וי"ל שז"ש חז"ל בס"פ במה בהמה בשעה שנשא שלמה את בת פרעה נעץ גבריאל קנה בים ונבנה עליו כרך גדול ופי' רש"י שהוא מיצר לישראל והוא של יון כי כשנשא שלמה את בת פרעה שהיתה ממצרים ממקום ערות הארץ נתגברה הקליפה זאת שנגד מדת יוסף ולכן נבנה עי"ז כרך של מלכות יון והנה החשמונאי' בגודל התשובה שעשו והמשיכו אור גדול לנשמתם עי"ז המשיכו אור העליון הנעלם מהשיג ועי"ז המשיכו אור חדש במקום שהי' תחילה חושך ע"י שנתקיים בהם ורוח נכון חדש בקרבי שחדשו בקרבם להאיר אור ממקור נשמתם לחנך עצמם לעבודתו ית"ש וביטלו כל המחשבות והרע שבקרבם ע"י תשובה גדולה ולכן נעשה להם הנס בהשמן אותיות נשמה ולא הי' ראוי אלא ליום אחד ונעשה נס והדליקו בו שמונת ימים נמצא שהדליקו במקום הי' ראוי להיות חושך רק מחמת קדושתם המשיכו גם שם אור ומהיכן המשיכו אור הזה מאור הגנוז לצדיקים לע"ל כנ"ל וזה הי' ע"י שמקיימין מצות מילה ומסרו נפשם ע"ז ותיקנו מדת יוסף עי"ז הדליקו הנר מאור הקדום הגנוז כנ"ל שיוסף ממשיך משם למטה להכניע עי"ז כל הקליפות המונעי' וז"ש חז"ל מצות נ"ח למטה מעשרה להמשיך למטה לעולמות התחתונים לבטל חשכות הקליפות מהתחתונים וזהו ענין מאמרם נ"ח שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כו' והבור ריק אין בו כו' נחשים ועקרבי' יש בו מובן ע"ד הנ"ל שמדת יוסף להמשיך האור הנעלם למטה לבטל כח הקליפות ולכן בא למקום נחשי' ועקרבים לבטל כוחם וזה ג"כ הענין אור הנר של חנוכה כנ"ל להמשיך מאור הנעלם למטה להכניע הקליפות אבל אם הניחה למעלה מעשרי' אמה שמורה על עולמות העליוני' ששם מקור הנעל' עצמו א"צ לנו להדליק שם ששם האור בשורשו גנוז ושם אין שום פגם נשמ' וא"צ לנו להמשיך אור ולהדליק רק אנו צריכים להמשיך האור משם וזה פרסומא ניסא כשמפרסמין ומגלין המשכת אור הגנוז למטה והנה ע"י המשכת האור כנ"ל מבטלין כח הקליפות ע"י כח התעוררת התשובה כמו שעשו החשמונאים ועי"ז נתקן מ"ש בתורה מארת חסר שמורה על אחיזת הקליפות ע"י מיעוט לבנה שהאור חסר בה רק תקנו התחלת גאולה העתידה שיהי' אור הלבנה כאור החמה ולא יהי' שום מיעוט וזה ע"י שהמשיכו מדת יוסף שהוא מילוי אות ו' דשם הוי' כמ"ש בס' שהמילוי הו"ו הוא יוסף תולדות יעקב יוסף וע"י מדת יוסף הנ"ל המשיכו ממקור אור הגנוז הנעלם לשני המאורות להאיר אור הלבנה כחמה ונעשה ממארת מאורות מלא בו' של יוסף וז"ש טובים מאורות שברא אלקינו יצרם בדעת בבינה ובהשכל מורה על המשכה מג"ר חכמה בינה ודעת להמאורות ואז טובים מאורות שגם אור הלבנה מאיר כחכמה והנה על תי' מאורות כתיב שם מע"ב שמות והוא הא" א" והוא ר"ת "השולח "אמרתו "ארץ וזה מורה על הנ"ל שז"ש השם גבולך שלם והוא יסוד יוסף ואז השולח אמרתו ארץ אמרתו אותיות מאורות נמשך למדת ארץ מדת לבנה וזהו ע"י מדת שלום יסוד וגם אמרתו מורה על אמירה רכה מורה על המתקת הדיני' שע"י מדת יוסף כנ"ל שהוא יבטל אחיזת הקליפות ע"י המתקת הדינים ומזה בא רפואה וז"ש עד מהרה ירוץ דברו כמ"ש ישלח דברו וירפאם לכן על טובים מאורות שרומז על מילוי הלבנה כשם הנ"ל שר"ת כנ"ל ומורה על זה ועל המתקת הדינים ושם זה ר"ת "התחת "אלקים "אנוכי שאמר יוסף כנ"ל ששם זה מורה על מילוי המאורות ע"י ו"ו שלו נעשה ממארת מאורות ונמתקו כל הדינים וכ"ז נמשך בנר השמן שבחנוכה חנוכה בוא"ו ה"ה גי' מאורות מלא גי' אמרתו ונתישבו הדקדוקים שלכן אין לנו רשות להשתמש בנ"ח להורות שהמשיכו לגילוי האור הנעלם מהשיג שבעצמותו ית' א"א שום השגה והשימוש זה האור הוא הכנה לכל האורות שאנו יכולין להשיג ומאור שהי' להדליק ביום הראשון נעשה נס שהדליקו כל הח' ימים וזהו לשון חנוכה חנוך בעבודתו ובתשובה ועי"ז יבוא אור הנעלם לגילוי שאנו מחנכין עצמינו בעבודתו ית"ש בעוה"ז כדי לבוא על אור הגנוז הנ"ל וז"ש וטיהרו את מקדשיך והדליקו נרות טהרו לשון אור כמו שרגא בטיהרא וזה מקור אור הגגוז הנעלם ולכן שרגא בטיהרא מאי מהני כי אז אין הנר מאיר כ"כ כי בטל וחוזר לשרשו לטיהרא וז"ש וטיהרו את מקדשיך שעוררו בתשובתם את מקור הטהרה שהוא אור הנעלם מזה המשיכו האור למטה שיהי' אור הלבנה כחמה והדליקו נרות בחצרות כו' וכ"ז ע"י שנתקיים בהם ולב טהור ברא לי אלקים וטהור פי' לשון אור והכל ע"י תיקון מדת יוסף ממארת מאורות בחי' חנוכה במילוי כנ"ל וחנוכה לשון חנוך ולכן בימים ההם הי' ג"כ חינוך למשכן כנ"ל והוא ע"ד חנוך לנער לשון חינוך ולכן נ"ח בלילה לרמוז שהמשיכו הי' אור הלבנה כחמה ע"י המשכה מאור הגנוז הנ"ל:
27
כ״חליל ה
28
כ״טבספר יצירה המליך אות פ' בממשלה וקשר לו כתר וצר בהם כוכב בעולם יום חמישי בשנה ואוזן שמאל בנפש כו' הנה הקשו המפורשים למה עושין חנוכה שמונה ימים הרי לא הי' הנס רק בשבעה ימים דעל יום א' הי' שמן בפך שמצאו ונראה דהענין כי האדם צריך לראות לתקן שבעה מדות שבו שהטביע ית"ש באדם שהם מדותיו ית"ש שמנהיג בהם עולמו כמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' וז"ש עשה את האדם ישר כו' שהטביע ית"ש כוחות המדות העליונות השתלשל אותם למטה בדרך אור ישר מלמעלה למטה ועשה בהם את האדם שיהי' לו אלו הכוחות המדות שעבודתו יהי' שבכל המדות אלו יתדמה לעליון כמ"ש חז"ל מה הוא רחום כו' להיות דבוק במדותיו ית"ש ויעלה המדות שבו לו ית"ש בדרך אור חוזר מתתא לעילא וע"ז מורה שמו אדם לשון אדמה לעליון וזה עיקר עבודת האדם תמיד בכל עת בכל מידה שהוא בעת ההיא שיראה להפריד הרע מטוב להבדיל בין האור ובין החושך כי את זה לעו"ז עשה אלקים ויש נגד מדות הקדושות אלו שבע תועבות נגד אלו שבקדושה וז"ש חז"ל מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא והענין כי אלו השבעה מדות כ"א כלולה מכולם למשל במידת החסד כלולה ג"כ מדת גבורה כי הרוצה להתחסד ולהתנהג במדה זו תמיד לעשות חסד ורחמים צריך הוא ג"כ לצורך הנהגות החסד להתאכזר על הרשעים וללבוש מדת גבורה ודין נגדם שאם לא יעשה כן לא יהי' קיום להנהגות החסד כמ"ש חז"ל כל המרחם על האכזרים לסוף נעשה אכזר על הרחמנים וכן האב משקה לבנו בחליו רפואת משקים המרים וכדומה דברים שמוכרח להתנהג בגבורה נמצא שגבורה כלולה בחסד ועד"ז מחמת אהבתו וחסדו על בנו מתפאר עמו ומנצח שונאיו וכדומה כל המדות כלולים זב"ז למשל נצח שבתפארת הוא שלפעמים אדם רואה איזה דבר נאה מאוד ונכנס תפארת הדבר בלבו ועושה כל הנצחונו' לבוא הדבר שיהי' שלו נמצא שת"ת גרמה לו מדת הנצח ובזה תבין שכל המדות עד"ז כלולה כ"א מכל הז' מדות וז"פ ז' גי' מ"ט וצריך האדם לתקן מדותיו כ"כ עד שיתקן גם הז' מדות שהם לעומת הקדושה שגם הם כלולים עד"ז והם המ"ט פנים טמא לתקנם ג"כ לעבודתו ע"י שמברר ומבדיל הרע מטוב ולתת גבול וקצבה לכל מדה ומדה כמה יעסוק בה ע"ד הנ"ל כי זה לשון מדה שהוא גבול וקצבה כדבר המדוד במדה וזה ענין הספירה לאחר שהוציאנו ית' ממצרים ערות הארץ שהי' שם כל הז' תועבות שהם מ"ט פנים טמא הנ"ל ולכן אחר שהכניסנו ית' תחת כנפיו והוציאנו מהטומאה אנו צריכין לספור מ"ט יום לתקן הז' מדות אפי' שהם נגד הקדושה שהם כלולים זה מול זה והן מ"ט כנ"ל ועי"ז קבלנו אח"כ התורה במ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא וב"פ מ"ט עולה צח וז"ש דודי צח כו' והנה תיקון המדות עד"ז צריך להיות ע"י חכמה בינה ודעת כמחז"ל אם אין דיעה הבדלה מנין שאינו יודע להבדיל בין קודש לחול וטמא וטהור ואור וחושך ע"ד הנ"ל רק ע"י השכל שנתן בו השי"ת משם ממשיך ע"ע מחכמה עליונה לתקן כל המדות שבו כנ"ל ולהמליך אותו ית' בכל מדה ומדה שיתנהג בהם רק לפרסם כבוד מלכותו ית"ש וע"ז מורה מדה השביעית מדת מלכות שכלולה מכל המדות שבכולם יתנהג לתכלית זה וכשאדם מתנהג כן אז הוא צדיק מושל ביראת אלקים הקב"ה גוזר והצדיק מבטל ומושל על הגבורות ודינים וממשיך חסדים לעולם כי כתיב אמרו לצדיק כי טוב שע"י שהוא מתנהג בכל מדה ומדה בטוב שבה הוא צדיק מושל כנ"ל ולכן יוסף הצדיק הי' מושל ושליט ומפרנס הכל ע"י תיקון מדותיו ומדתו הוא נקראת טוב וכן שלח יוסף ליעקב עשרה חמורים נושאים מטוב כו' כי מדתו להמשיך ממדות עליונות ע"ע והי' מדמה צורה ליוצרה ע"ד הנ"ל לדמות לעליון והכל ע"י המשכה ממקור ח"ב ודעת וז"ש טובים מאורות שברא אלקינו יצרם בדעת בבינה ובהשכל כו' שלהתנהג בכל מדותיו בטוב לאור ולהבדיל בין האור ובין החושך צריך דעה בינה והשכל ועי"ז כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל גי' ב"פ גבורה שע"י התנהגות במדותיו כנ"ל בהמשכת דעה בינה והשכל עי"ז מושל על הגבורות ונעשה צדיק מושל ביראת אלקים כנ"ל ביוסף ויראה וגבורה גי' תבל ולכן השם מע"ב שמות הרמוזים בשבח אל אדון וכו' רשום על תיבת מושלים שם חע"ם גי' עה"כ ז"פ טוב להורות על מה שדברנו שעי"ז נעשה מושל ע"י שתיקן כל המדות והתנהג בהם בטוב ונעשה מהם ז"פ טוב גי' השם הנ"ל עי"ז הוא מושל כנ"ל גם מושל אותיות שלום שרב שלום וברכה ממשיך מש"ע אורות עליונים גי' שלום וגם השם חע"ם הנ"ל רשום בפ' והי' אם שמוע על תי' לכם שהוא אותיות מלך להורות ג"כ שענין תיקון המדות בטוב שיהי' ז"פ טוב הרמוז בשם הנ"ל הוא ע"י שמקבל עול מלכותו ית' בכל מדה ומדה מהז' מדות והנה מדת מלכות נק' פה כי תיקן המדות לקבל עול מלכותו ית' בכל מדה הוא ע"י מדת חכמה כנ"ל והפה הוא מגלה החכמה שבלבו ומוחו ולב רכם ישכיל פיהו ולכן מדת מלכות שבחכמה נק' פה ופה במילוי כזה פ"ה ה"ה גי' צ"ה והענין כי ע"י תיקון המדות ע"ד הנ"ל שמדמה צורה ליוצרה ע"י התדבקותו במדותיו ית' מה הוא רחום וכו' עי"ז ממשיך מי"ג מדה"ר לכל מדה מהז' מדותונעשה עי"ז יחוד הוי' אדני גי' ז"פ י"ג נגד המשכת י"ג מדה"ר להז' מדות הנ"ל ולעתיד שמאותיות ו"ה שבשם הוי' יהי' ג"כ אותיות י"ה ע"ד ביום ההוא יהי' ה' שמהוי' נעשה יהי' ע"י התגלות אור י"ה למטה ונמצא כמו שהיחוד של עתה הוא הוי' אדני עד"ז לעתיד יהי' היחוד יהי' אדני גי' מילוי אות פה כנ"ל שמרמז על מדת מלכות שבה מתגלה אור החכמה מאותיות הנ"ל שבדיבור נתגלה החכמה כנ"ל והכל ע"י שנתקנו הז' מדות בטוב ע"י שקיבל עומ"ש בכל מדה ומדה ונגלה מדת מלכות הכלולה בכל מדה ומדה ע"ד מלכותך מלכות כל עולמים שבכל מדה מהמדות כלולה בה מדת מלכות וע"י התגלות כבוד מלכותו כנ"ל עי"ז וממשלתך בכל דור ודור שע"י תיקון המדות נעשה מושל כנ"ל על להיות מושלים בקרב תבל וכשיתגלה כבוד מלכותו יהי' התגלות אור י"ה למטה שבמלכות מתגלה החכמה ויהי' יחוד יהי' אדני גי' מילוי פ"ה הרמוז למדת מלכות והנה כל הענין שדברנו הי' הכל בנס חנוכה שמתחילה החשיכו עיניהם של ישראל בגזירתם שעי"ז פעלו שלא השגיחו ישראל על הטוב מדותיו ית' להתנהג בהם לדמות צורה ליוצרה ואח"כ עשו ישראל תשובה ותקנו מדותם והתיקון הי' ע"י המשכה מחכמה שע"י השכל מתקנים הז' מדות והחכמה הוא מדה שמינית עליהם ולכן נעשה נס בשמן הרומז על מדת חכמה מקום שמשם המשיכו התיקון ועי"ז נעשה מושלים בקרב תבל כנ"ל ונתגלה כבוד מלכותו עלינו שמלכות מגלה אור החכמה ולכן הנס לשמונה ימים דוגמת שמונה ימי מילה שמרמז על מדת מלכות הרמוזה במילה שרצו לבטל לפ"ז לא קשה קושית המפורשים הרי הנס לא הי' רק שבעה ימים ולפי דברינו אדרבא עיקר הנס במדה השמינית שלמעל' מז' מדות ושם במדת חכמה נתרבה האור בשמן מדת חכמה ומשם נמשך הברכ' להמדות הרמוזים בז' ימים שאח"כ וצריך לעשות זכר למקור הנס ולכן עושין ח' ימים וז"ש בס"י הנ"ל המליך אות פ"ה בממשלה כי אות פה רומז על מדת מלכות כנ"ל שהוא פה כלי הדיבור שנתגלה בה אור החכמה וז"ש שהמליך בממשלה כי ממשלה עה"כ גי' ח"פ שם ב"ן ששם הזה הוא במדת מלכות הוא ענין התגלות מדת מלכות בכל מדה ע"ד מלכותך מלכות כל עולמים הנ"ל והמשכה מחכמה ולכן פה היא ח"פ יו"ד רומז להנ"ל והוא ענין מילה לשמונה כנ"ל ואמר וברא בו כוכב כי כוכב עה"כ גי' מ"ט רומז לתיקון המדות שכל מדה כלולה מז' מדות גי' מ"ט שזה שורש התורה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא וכתבתי במ"א שתי' כוכב מרמז על אריגת התוה"ק בכ"ב אתוון ושם הוי' ואמר שברא יום חמישי בשנה שיום חמישי מרמז על מדת הוד שהוא סוף המדות בפסוק לך ה' הגדולה והגבור' כו' וכי כל בשמים כו' הוא מדת יסוד הכוללם וכן מלכות ע"ד הנ"ל וע"י הודי' לו ית' על הניסים שעש' עמנו עי"ז מתקנים המדות והנס של חנוכ' הי' במדת הוד ורמוז ענין חנוכה באות פ' שמרמז על מדת מלכות כנ"ל שע"י תיקון המדות וקבלת מלכותו ית' הי' הנס ולכן תמצא שפ"ה ה"ה וממשלה עה"א גי' להדליק נ"ח עה"כ ואמר שברא אוזן גי' ג"פ אהי' עה"כ רומז לתיקון המדות ע"י המשכה של מקור המדות בדיעה בבינה ובהשכל שהם קודם התגלות המדות כי הם קודם המעש' במדות וזהו בחי' שם אהי' עתיד אני להתגלות ורמז זה באוזן שהוא כלל הגוף שארז"ל חרשו נותן לו דמי כולו מטעם הנ"ל שבו המשכ' ממקורות המדות ומשם נשפע לכל הגוף ולכן נס אור חנוכה שהי' ממקורות המדות עד בחי' מלכות רמוז כאן כנ"ל:
29
ל׳ליל שבת יום ו' דחנוכה
30
ל״אהנה כבר רמזנו ענין חנוכה שהוא הכל ע"י תיקון המדות והנה מדת יוסף הצדיק יסוד כוללת המדות ונקראת טוב כנ"ל שתיקן כל המדות בטוב ולכן בפ' מקץ שנתגדל יוסף עי"ז רמוז ענין תיקון המדות ונס נ"ה כי מילוי דיוסף יו"ד וי"ו סמ"ך פ"ה עה"א דיוסף גי' חנוכה עה"א וכולל ולכן נתגדל ע"י חלום שחלום עה"א והכ' גי' ג"כ חנוכה והענין זה שנתגדל ע"י חלום הי' ע"ד הנ"ל שהוא כולל המדות והוא רמוז במילוי הו' שהו"ו הוא מדת יעקב ואלה תולדות יעקב יוסף שבדיבור ה"וו מדברים עוד ו"ו ולכן כתיב ביוסף יפה תואר ויפה מראה שהי' בו שופרי' דיעקב ושופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדה"ר ויוסף קיבל שופרי' הנ"ל על התכללת בו מדת יעקב והי' לו עוד מדתו מו"ו הב' שהוא מילוי דו' ולכן יפה תואר נגד מדת יעקב ויפה מראה נגד מדתו והמראה הוא ענין החלום כמ"ש במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו ולכן נתגדל יוסף ע"י החלום שרומז על מדתו וכבר אמרנו שענין חנוכה רמוז ביוסף שהוא כללות המדות בטוב ולכן חלום גי' חנוכה כנ"ל ולכן סיפר פרעה החלום לפני יוסף והגם שסיפר ג"כ לפני חרטומי מצרים עכ"ז לא נכתב ספור החלום בתורה רק לפני יוסף והחלום הוא רומז לענין יוסף ונ"ח וז"ש והנה עומד על היאור אותיות הי' אור רומז על המשכת אור מחו"ב הרמוזים באותיות י"ה מהוי' משם ממשיכים להאיר כל המדות עד מדת יוסף הכוללת ולכן כתיב כאן ש"פ היאור ע"ד הנ"ל ועיקר המשכת האור מאותיות י"ה מחו"ב והענין שכתיב ומתוק האור לעינים כי כשעיניו אינם פתוחות אינו רואה את האור רק ע"י העינים ניכר האור וב"פ ע' גי' חו"ב ורומז ג"כ באותיות י"ה שעיקר החכמה הרמוזה באות יו"ד להתחכם האיש איך לעשות תשובה באמת לפניו ית"ש לפקוח עינים עורות להביט אל גדולתו ית"ש והתשובה רומז באות ה' כמאחז"ל מ"ט כרעא דה' תלוי דמאן דרוצה ליעול יעול בהך וע"ז מורה י"ה להתחכם ולשוב וזה הי' בחנוכה בתחילה היוונים החשיכו עיניהם של ישראל מלהתחכם להתבונן בגדולתו ית"ש ומלעשות תשובה הרמוז בב"פ עין גי' חו"ב ואח"כ המשיכו ישראל מאותיות י"ה לתקן מדותיו כולן ולקבל עומ"ש שהוא מדה שביעית ולכן אמר והנה שבע פרות עולות מן היאור שהוא אור מחו"ב שפרות רומז לד' מלואי הוי' וג' מלואי אהי' גי' פרות עה"כ ואהי' והוי' הם רומזים לחו"ב ומרומז לתקן שבע מדות מן היאור שהיא אור מחו"ב שמשם נמשך האור להז' מדות וז"ש אל ה' ויאר לנו שנתמלא הוי' בחסדי' כמ"ש חסד אל כל היום כי אותיות י"ה שם חסדים גדולים ולכן נעשה נס בשמן גי' כ"ו פעמי' י"ה לרמז שכל שם הוי' נתמלא בהחסדים מאותיות י"ה ונשפע החסד דרך כל הש"ץ אוירים שמן השמים עד לארץ יש אוירים כמנין שמים ונטהרו כל אוירי' והאירו אותם ע"י המשכה ממדת חכמה בחי' שמן וז"ש ועתה יגדל נא כח ה' שגדולה הוא מדת חסד כמ"ש לך ה' הגדולה כו' על שחסדו ית' הוא בלי שיעור וגדול מאוד ומשפיע עד סוף כל המדות ועי"ז נמתקו גם הי"ד עתים של רעה הנחשבים בקהלת י"ד עתים לטובה וי"ד עתים לרעה וכשנשפע החסד מאותיות י"ה כנ"ל ונתמלא כל הויות בהארת אות י"ה ונעשה י"ה פעמים הוי' אז נמתקו כל הכ"ח עתים וז"ש ועתה יגדל נא כח ה' הכ"ח עתים ע"י שהשם הוי' נתגדל פי' שנתמלא בחסדים הרמוזים בתי' גדולה מאותיות י"ה וזה ענין הש"י עולמות שמנחילין לכל צדיק וצדיק ע"י שקונים קנה חכמה קנה בינה וב"פ קנה עולה ש"י ועי"ז ממשיך מהחסדים של שם אל י"פ אל גי' ש"י והנה עיקר החסדים נמשכין ביום ש"ק דכל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין וממנו נשפע לכל ימי השבוע והנה החסדים נמשכין ע"י שממתיקין אותיות בגד כפרת שהם דגושים ודגש נק' חזק כי מורה על עוד אות כמוהו והם דמיון אותיות מנצפך שהם כפולי' ולכן מורי' דין וצריך להמתיק אותיות בגד כפרת גי' שבת עם ז' ימי השבוע לרמז הנ"ל שבשבת נמתקין ונמשכין הטובות מהם לז' ימי השבוע ותמצא שנר שבת עם הז' מרגלאין שכ' בכוונת לכיון בהם בליל שבת וה"ח כוללים של הנר והז' מרגלאין הוא כמספר הטובות שנמשכין מאותיות בגד כפרת הכתובין בס"י שהם חכמה עושר זרע חיים ממשלה שלום חן להורות ע"ז שהכל נמשך ע"י השבת וע"י השבת נמתק הזמן גם הכ"ח עתים כנ"ל ועתה יגדל נא כח ה' והכל ע"י תיקון המדות ולכן גם נס חנוכה הי' ע"י זה כנ"ל ואומרים שהיה הנס בימים ההם בזמן הזה פי' שנמתק הזמן ולכן כופלי' בימים ההם בזמן הזה להורות כנ"ל:
31
ל״בבסעודה ג' של שבת חנוכה
32
ל״גואל שדי יתן לכם רחמים כתוב במד' כמה תפילות חייב אדם להתפלל בכל יום שלשה כו' נגד ג' אבות עתים הם לתפילה שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי בשעה שהציבור מתפללין הנה רמזו לנו כאן ענין התפילה להמשיך מג"ר להמדות כי הג' אבות המשיכו כ"א ממקור המדות העליונות חב"ד שהם קודם לפעולות המדות כמו שמבשרי אחזה אלקי שמחשבה קודמת למעשה והמחשבה כלולה מ"ג מיני מחשבות שהם מג' מוחין שמתחילה נפלה במחשבתו לעשות איזה דבר ואח"כ נופל בדעתו המניעות והסברות המונעות מלעשות דבר זה ואח"כ יש דעת המכריע בניהם לעשות דבר זה אך שלא באופן שאמר בלבו מתחלה אמנם באופן אחר שלא יבטלו המניעות אותו ולא יהי' חסרון בדבר וזה מורה על שיש ג' כוחות במוח שמשם משתלשל לעשות הדבר שחושב והעשי' הוא ע"י כוחות הגוף שרומזי' לז' מדות ולכן ר"ת של הז' מדות חג"ת נהי"מ גי' תפלה עה"כ מורה להמשיך מהמוח ע"י תפלה ודביקות לתקן המדות כמ"ש לעיל והנה כבר רמזנו וכתבנו שהנס חנוכה הי' ע"י תיקון המדות ולכן לוקחין השמש ומדליקין הנרות והנרות עומדים למטה מי"ט והשמש מורידין אותו למטה להאירם זה ענין הנ"ל שאמרנו שממשיכין מהמדות מקורות עליונות למטה ולכן ר"ת מהאבות גי' אהי' שהוא ענין הרצון שעלה ברצונו ית' לברוא את העולם ואמר אברא נבראים ואהי' להם לאלקי וס"ת מהאבות אותיות בק"ם שהוא חילוף שם שדי שהוא מדת יוסף שהוא סוף המדות וכבר כתבנו שלכן נמשך הנס משמן בחי' חכמה עד סוף כל המדות ולכן להדליק נ"ח גי' עה"כ תפלה עה"א שכבר הקדמנו ענין תפלה הוא ג"כ להורדת שפע מהמקור להמדות עד סוף מדת יוסף וז"ש ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים שיוסף המשיך מנקודת קמץ שהוי' בנקודת קמץ הוא בבחי' שם אהי' והמשיך יוסף עד סוף כל הז' מדות שהמשיך מאהי' להוי' ולשם אדני ושמות אלו גי' קי"ב הר"ת של "יעינו "ביום "קראינו כמספר ז"פ נקודת קמץ שכל קמץ במספר ט"ז ולכן זכה יוסף למלכות על שהמשיך לשם אדני מדת מלכות בענין נס נ"ח שהמשיכו עד סוף כל המדות וזה הכל רומז בתי' ואל שדי יתן לכם רחמים שיעקב המשיך הנס דנ"ח כי אל שדי עה"כ גי' נ"ח עה"א וגי' רצון רומז על המשכת הנס דנ"ח מרצון עליון בשמן שהוא חכמה ור"ת "אל "שדי "יתן "לכם "רחמים הוא ישראל שגי' הר"ת של כח"ב ג"גת נהי"מ רומז להמשכה הנ"ל וישראל עה"א גי' ג"פ יעקב שגי' קפ"ב ועה"א גי' הקף מילוי שם אל שהוא חסד אל והענין כי אברהם עבד ה' באהבה ונקרא אברהם אוהבי ויצחק עבד ה' בפחד כמ"ש פחד יצחק הי' לי ויעקב הי' יושב אוהלים ב' אוהלי' של אברהם ויצחק וכ"א מהאבות המשיך ע"י מדתו חסדים משם אל שהמילוי גי' הקף ולכן ישראל רמוז בו ג"פ יעקב שהוא קו האמצעי ומשפיע גודל רחמי' ונק' אח"כ ישראל להורות שכל הג' אבות כלולי' בו וז"ש ואל "שדי "יתן "לכם "רחמים ר"ת ישראל שיושפע גודל הרחמים מכל בחי' הג' אבות כנ"ל וגם אל שדי גי' רצון וגי' משה שהתפלל שהתפילות של משה על ישראל יהיו לרצון ואומר המד' מתחילה שעת להתפלל בג' תפילות הרמוזי' כאן בהמשכה מרצון עליון מג' מדות מקורות עליונות לזי"ה הרומז בישראל ותפילה כנ"ל וגם התפלל על ענין חנוכה שהי' המשכה משם אל חסד עליון עד בחי' שדי כנ"ל וה' יעורר חסדים ורחמים אכי"ר א"ס:
33
ל״דליל ב
34
ל״ההמליך אות ר' בשלום וברא בו שבתאי בעולם ויום שישי בשנה ונחיר שמאל בנפש כו' הנה כבר רמזנו באותיות בג"ד כפר"ת איך נמשך נס חנוכה ע"י המשכה מחכמה עליונה שנקראת שמן עד סוף כל המדות ולתקן הכל כנ"ל שמתקנים גם ה"ז מדות הפכיים ולתקן כל אשר פגמו בהם בהמדות והכל יכולי' לתקן ע"י המשכה מחכמה העליונה וכמ"ש למעלה שלזה ניתנה התורה במ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא ע"ד שתקנו מדותיהם והוציאו הנ"ק גם מז' מדות הפכיים שכל מדה כלולה מ"ז והם מ"ט ונראה שע"י שאנו עושין כן משפילים כל האומות וכל המקטריגים ולכן לוקחין השמש מלמעל' ומורידי' אותו לנרות חנוכה שהם למטה מעשרה להורות שי"ת משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עדי מרום שהשמש שהי' גבוה מורידין אותו למטה ומדליקין ממנו הנרות שעומדים למט' ומאירם והשמש משמש להם ולכן משפיל גאים גי' להדליק נ"ח עם ד' אותיות של גאים להורות שמכניעי' לעשו שהוא מתגאה עלינו עם כל אחיזתם באותיות גאים וכן מגביה שפלים עה"כ גי' להדליק נ"ח עם ג"כ ואומרים משפיל גאים עדי ארץ כי עשו הי' לו אחיז' באותיות' שמו גי' שלום. ומורידין אותו מאוד ויעקב לקח הנ"ק הרמוזי' בשמו וכתיב ויבא יעקב שלם כו' ולכן אומרים עדי ארץ שעה"כ גי' עשו ואומרי' מגביה שפלים עדי מרום גי' שלם עד ויבא יעקב שלם עדי מרום עה"א גי' שלום עה"כ והנה שלום הוא מדת יוסף שהמשיך עד סוף המדות וזה נרמז במ"ש המליך אות ר' בשלום וברא בו שבתאי מורה שנמשך מבחי' ראשית חכמה לכל המדות כי ר' וז"פ חכמה עה"כ גי' שבתאי כי ר' הוא ראשית חכמה ור"ת רצון ולכן המליך אות ר' בשלום להורות שנמשך מרצון עליון לכל המדות עד שמוציאין הנ"ק מעשו שגי' שלום ושלום לנו ומתקנים גם עשו שיהי' תחת הקדושה ויהי' משמאל ומימין על ישראל שלום כנ"ל שלכן ברא בו שבתאי גי' כנ"ל להורות שנמשך עד סוף המדות ולכן ברא בו יום שישי שהוא מדת יוסף יסוד ושישי גי' כתר כשתצרף הפעולה של נקודת חירק במקום יו"ד כי יוסף הוא בחי' צדיק וכתיב וצדיק יסוד עולם ואחז"ל שע"ז העמוד העולם עומד וממשיך מכתר כמ"ש במ"א על ענין צפנת פענח ונחיר שמאל בנפש רמז ע"י שמתקנים השמאל שגי' עשו ונחיר הוא מקום הכעס והדין כמ"ש חרון אפו וגם שם ממתיקי' ע"י המשכה מחכמה לכל ה"ז מדות כנ"ל וכל הענין הו' בחכמה שהמשיכו משמן חכמה לכל המדות וביררו כל הנ"ק מאוה"ע וזהו הי' הברכה בשמן חכמה לישראל שנמשך לכל המדות כנ"ל:
35
ל״וליל ז
36
ל״זהמליך אות ת' בחן וברא בו צדק בעולם ושבת בשנה ופה בנפש כי הנה ענין חנוכה הוא לחזק א"ע בעבודת השי"ת וחנוכה הוא חינוך לעבודתו לילך בעבודתו ית"ש בחכמה שממשיכין ע"י הדלקה בשמן שהוא מורה על מדת חכמה ומשם יוצא אור כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו וגם חנוכה הוא לשון חן כמ"ש יאר ה' פניו אליך ויחונך והנה ענין החן רואין שנמשך ע"י האור כי בחושך כשאין רואין הדבר אין שייך לומר זה הדבר יש לו חן כיון שאין נראה כלל ואין ניכר תפארת הדבר ההוא נמצא החן נמשך ע"י האור ולכן כתיב יאר ה' פניו אליך ע"י האור ויחונך בחן והנה האור נמשך מחכמה כנ"ל ובחכמה רמוז שם ע"ב דיודי"ן כי היו"ד הוא ראשית הכל שמנקודה יכול לעשות כל האותיות וזה ירמוז על חכמה שהוא ראשית חכמה ושמן מרמז ע"ז וממנו יוצא אור והנה המצרי' אמרו הבה נתחכמה לו ופרשנו שאמרו שילמדו אותנו חכמתם חכמת חיצוניות שלהם שלכן הי' מצרים ד' מאות פרסה דוגמת א"י שהי' ג"כ במדה זאת כי ארץ ישראל אוירו מחכים שנמשך מד' יודי"ן דע"ב שבחכמה וד' יודי"ן הם ארבעי' וכ"א כלול מעשר הרי ד' מאות וכן חכמת חיצוניות של מצרים הי' לעומת חכמת א"י שבקדושה וזה נמשך עד שאח"כ הי' חכמת יון נגד הקדושה ועי"ז הי' מחשיכין עיניהם של ישראל מלהביט לחכמת א"י חכמת אמת שהוא חכמת התורה וביטול זה הי' ע"י שנתוסף הנס בשמן שהוא החכמה שמשם יוצא אור הקדושה וע"י הארה זו נתבטלה חכמת יון ונתגברה הקדושה והענין כי יש ש"י עולמות שמנחילין לכל צדיק וצדיק והם ש"י אורות עליונות והנה אלו הש"י הם ק"ג מימין וכן משמאל וק"ד באמצע במדת תפארת ונוטה לימין נמצא כמנין אור בימין והנה אנו יכולין להמתיק גם אותן שבשמאל שיהיו בחסדי' כעין אותן שבימין וזה ענין המנחה ששלח יעקב לעשו ואמר מנחה הוא שלוחה כו' כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני כי רצה להמתיק אותן הק"ג אורות שבשמאל ששם אחיזת עשו גי' שמאל עה"א והכולל ואמר אכפרה פניו שיקח מאתו פנים של רע של עשו ע"י מנחה ויבוטל אחיזתו בק"ג שבשמאל וימתיקם ואחרי כן אראה פניו של עשו כי הנה פרשנו מ"ש יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות שע"י שראו בקדושה הי' ניכר אור בהירות הקדושה עליהם ונראה עליהם אור הקדושה כדרך הרואה במראה מלוטשת שמתראה כמראה הצורה שכנגדה וכן אמר יעקב שאראה פניו ואולי ע"י שאראה פניו יתראה בו פנים של קדושה שלו וז"ש ואח"כ אראה פניו אולי ישא פני פי' ישא ע"ע פנים של קדושה שלי ע"י שאתראה נגדו תתגבר כח הקדושה ויבוטל כח הטומאה והנה אחז"ל ויותר יעקב לבדו א"ת לבדו אלא לכדו הוא כד שמן של חנוכה ועי"ז ביטל הוא כח השר של עשו כי ענין נ"ח שלא ניתן להשתמש בהן אלא לראותן בלבד הענין שעי"ז יחקק אור הקדושה אור החנמה בלבנו שהתורה היא מבחי' חכמה כנ"ל ובחנוכה נתוסף האור בשמן הנ"ל ונתבטל חכמת יון שהוא אחיזת בת' כנ"ל שהוא מד' יודי"ן כנ"ל וע"י שנתגברה חכמת התורה שהיא ראשית חכמה נתבטלה אחיזת בחכמה בד' יודי"ן וז"ש ויאבק איש עמו עד עלות השחר שתי' השחר עה"א והכ' גי' להדליק נ"ח ועי"ז נתבטל כח שרו של עשו ואמר שלחיני כי עלה השחר הנ"ל ויאמר לא אשלחך כ"א ברכתני שתודה על ברכת השמן דנ"ח שאז נתרבה אור החכמה ונתבטל חכמת חיצוניות והנה אז נתקיים יאר ה' פניו אליך ויחונך כנ"ל וישא ה' פניו אליך ע"ד הנ"ל שע"י התכללית בקדושת אור יוצא מחכמה עי"ז נחקק הקדושה בלבנו וכביכול אנו נושאין פני עליון צלם אלקים כמ"ש באור פניך יהלכון וכשנתקן הצלם ע"י הארה הנ"ל שאנו נושאין חן ע"י האור כנ"ל ועי"ז נתקן מדת מלכות ונושאת חן בעיניו י"ת ולכן יש שם שגי' חן הוא השם הוי' ברבוע מתתא לעילא ה' ה"ו הו"ה הו"ה"י זה רומז על העלאת מדת מלכות מתתא לעילא ע"ד ששמעתי מהרב הקדוש מסדילקב ע"פ לא תבושי ולא תכלמי רק שיתהפך לאותיות תשובי מלכות שמדת מלכות תשוב ותתעלה מתתא לעילא כנ"ל ולכן השם מע"ב שמות שגי' שלו חן והיא יח"ם רמוז בפ' והי' אם שמוע על תי' מהרה גי' נר ובשבח אל אדון רמוז על תי' מלכות רמוז כנ"ל להורות שע"י הנר נמשך החן ולכן רמוז על מהרה גי' נר הכוונה שמדת מלכות תתעלה ותאיר ותמצא חן ולכן רמוז השם גי' חן על מלכות ולכן בחנוכה שאנו ממשיכין חן הנ"ל זאת חנוכה גי' מלכות עה"כ ולכן קוראין כן יום האחרון שנמשך עד סוף הימים שרומז על מדת מלכות וז"ש בס"י על סוף אותיות בג"ד כפר"ת שרמוז בהם נס חנוכה כנ"ל ועל אות ת' אמר שהמליך אות ת' בחן וברא בו צדק בעולם ושבת בשנה ופה בנפש זה הכל מורה על מה שדברנו שאות ת' הוא ענין הת' פרסו' הנ"ל שזלע"ז עשה אלקים וע"י החכמה שרמוזה בד' יודי"ן מבטלין כחם וממשיכים חסדים משם אל חסד אל וזה ענין המנחה הנ"ל שרמזנו בענין יעקב שם ע"ב ושם אל גי' מנחה והמליך בחן הנ"ל שע"י האור הנמשך משם זה שהוא ראשית הי"ג מדות במקור העליון שם אהי' ראשית הבריאה עי"ז נעשה האור אל ה' ויאר לנו וע"י האור הוא חן כנ"ל ואמר וברא בו צדק בעולם הוא ענין מלכות הנ"ל להעלותה למקור עליון ואח"כ יורדת מלאה מכל טוב שפע עליון מעילא לתתא נמצא שמתחלה עלתה לקבל ואח"כ יורדת השפע משם אל לתתא וב"פ א"ל אדנ"י עב"כ גי' צדק שמדת מלכות נקראת צדק כנ"ל ב"פ אל אדני שמתחלה עולות לשם אל ומתיחדת שם לקבל שפע ואח"כ ממשכת משם א"ל לבחינתה להשפיע למטה ואמר שבת בשנה שהוא יום השביעי רומז על מדת מלכות מדה שביעית ופה בנפש רומז על מדת מלכות כי כל הנהגתו המלוכה הוא ע"י הדיבור שעושין העם מה שמדבר המלך ולרמז כ"ז תמצא שזאת חנוכת המזבח עה"א גי' י"פ שמות אל אדני עם האותיו' והכ' גי' צ"ו וי"פ צ"ו גי' כנ"ל זהו רומז שבחנוכה ע"י האור נשפע הארה משם אל לכל העשר מדות ומיחדת עם מדת מלכות כנ"ל ובזכות הדלקתינו כנ"ל יתגלה מלכותו עלינו ב"ב א"ס ע"י שנמצא חן בעיניו ית' ויאר ה' פניו אלינו וההתחלה לגאולה היה בחנוכה ותמצא כי יאר ה' פניו אליך ויחינך גי' להדליק נ"ח מורה כנ"ל:
37
ל״חליל ו' דחנוכה
38
ל״טאחז"ל שמצאו פך שמן חתום בחותמו של כה"ג מה שהי' ענין הנס בהחותם כי זה מורה על המשכת הנס והתרבות והתגלות האור הטוב והענין כי הנה כשגומרי' איזה דבר ורוצין שלא ישלוט עיני זר בדבר ההוא ולא יהי' יודע מה בתוכו חותמין הדבר ההוא בחותם נמצא שהחותם הוא סוף הגמר של הדבר ההוא ולכן הסוף נק' חותם וכמ"ש בך חותמין והחותם זה שהוא הסוף כנ"ל מורה על ראשית הדבר כי החותם מורה שיש כאן דבר הנעלם שנחתם בחותם כדי להעלימו מעיני זר עד שיבוא לידי מי שרוצין שיבוא לידו הדבר ההוא הוא פותח החותם ורואה הדבר ונוטלו והנה קודם הבריאה הי' הטוב נעלם ולכן ברא ית' העולם להיטיב לנבראיו שיתגלה הטוב הנעלם וז"ש בזוה"ק שבאה אות ט' לפני הקב"ה שיברא בה העולם ואמר ית' טובך גנוז בגווך הגם שבעצמה של אות ט' בראה ית' כך לאות ט' שטובה גנוז בגווה ואין זה חסרון לעצם האות ט' עכ"ז לא רצה ית' לברוא בה העולם מחמת שהטוב גנוז בה והבריאה הי' להיטיב לנבראיו שיתגלה הטוב הגנוז וזהו כל עבודתינו להמשיך טובתיו ית' מהעלם לגילוי וז"ש בנס חנוכה שהיה חתום בחותמו כו' כי כתוב בס' שחותם עה"כ גי' ג' מלואי אהי' והענין כי שם אהי' מורה על הנעלם שעתיד להתגלות ושם זה מורה על שאמר ית' קודם הבריאה אברא נבראי' ואהי' להם לאלקי נמצא ששם זה מורה על דבר הנעלם שעדיין לא נתגלה והוא כענין הדבר הנחתם בחותם שנעלם הדבר ההוא ולכן ג' מלואי אהי' גי' חותם ואח"כ ברא ית' הבריאה להיטיב לנבראיו שיתגלה הטוב הנעלם לישראל עם קרובו שהבריאה הי' בשבילם וחתם ית' הבריאה בטוב הוא שם הגושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא שבר"ת את השמים ואת הארץ גי' טוב והוא החותם של בריאה שיתגלה הטוב לישראל המודי' ומשבחי' לו ית' על טובותיו וז"ש אשר תנה הודך על השמים שג' מלואי אהי' גי' תנ"ה וגי' חותם והטוב הנעלם הנ"ל כשמתגלה בא הודי' לו ית' עי"ז וכמ"ש בתפילה וכל החיים יודוך סלה ויהללו שמך באמת כי טוב שלא יהי' הטוב נעלם הגם דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד מ"מ כשאין התגלות הטוב וליכא פרסומא ניסא אין כביכול כ"כ הודי' לו ית' ואומרי' הטוב שמך ולך נאה להודות כשיפתח ה' את אוצרו הטוב ומתגלה האור הגנוז והנה אמרו ז"ל שהיוונים החשיכו עיניהם של ישראל ממצותיו ית' הממשיכין האור הטוב מהעלם לגילוי והי' גזירתם לבטל את ישראל ולמונעם מלקבל השפעות הטוב הנעלם שית' מחדש בטובו בכל יום תמיד מ"ב ומאיר לארץ ופותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע ומשפיע טובות לעמו ישראל ולכן גזרו היוונים על מילה ושבת שעי"ז ישראל מקבלים הטובות מאתו ית' ועל החודש התחדשות הנ"ל שית' מחדש בטובו כנ"ל וחודש גי' י"ב צרופי הוי' שמשפיע ית' על ידם אור ל לבנה והאור מתחדש להלבנה וזה מורה על התגלות הטוב וראשית לאחרית שהטוב הרמוז בר"ת את השמים ואת הארץ כשפע למדת מלכות שהיא סופה דכל דרגין והוא בחי' שם אדני ושם אדני והטוב גי' לבנה וז"ש ראשי כתם פז שמהראש הוא ראשית הטוב הנעלם נמשך עד מלכות שהוא השם אדני הנ"ל ופז גי' אדני והטוב וזהו הכל מרומז בענין החותם הנ"ל שמורה על דבר הנעלם וגם על סוף כל דרגין כנ"ל שחותם הוא סוף הדבר מורה על התחברות ראשית ואחרית כנ"ל בענין ראשו כתם פז וכשעשה לנו ית' נס וביטל מחשבות זדים היוונים הנ"ל נתגלה האור הטוב ובא הברכה בהאור שנתרבה האור ובא מהעלם החותם לגילוי ונתגלה טובותיו ית' ונתקיים יאר ה' פניו אליך ויחונך וקראו השם חנוכה נגד הדברים שרצו לבטל כי חנוכה גי' מילה עה"א וחנוכה במילוי חיית נו"ן וי"ו כ"ף ה"י גי' הכסא תצרף מ"ד דרהם שהוא השיעור של השמן הרי גי' שבת עה"א נגד שבת שרצו לבטל ובא התחדשות אור בכל לילה נגד חודש שרצו לבטל שרצו שלא יתגלה לנו אור הגנוז וית' אדרנא הוסיף לנו אורם ולכן ה' באור פניך יהלכון עם ד' תי' וה"כ גי' להדליק נ"ח עם ג' כוללים והארת פנים הוא ע"י המחשבה שהמחשבה ניכר בהפנים כמ"ש הכרת פניהם ענתה בם ולכן כתיב חכמת אדם תאיר פניו שהארת פנים הוא חכמה והחכמה תחי' וז"ש באור פני מלך חיים ופני מלך מדת חכמה הארת פנים הנ"ל שנמשך האור הטוב לבחי' מלך מדת מלכות שם אדני כנ"ל ולכן באור פני מלך חיים עה"א גי' להדליק נ"ח עם ג"כ וז"ש וטהרו את מקדשיך לשון אור כמו שרגא בטיהרא מאי מהני שהמשיכו האור עד סוף כל הבחי' ולכן להדליק נ"ח עם ג"כ גי' ה' באור פניך יהלכון עם ד' תי' והכילל כנ"ל
39
מ׳והנה מה שגזרו היוונים על חודש וכי מה העשי' בר"ח שגזרו ע"ז בשלמא על שבת גזרו לעשות מלאכה בו לחלל שבת אבל ר"ח מה מצוה בו שגזרו לבטל רק וודאי שגזרו שהב"ד לא יקדשו החודש כי ענין קידוש החודש הי' כי ארז"ל שמש ידע מבואה והירח לא ידע מבואה פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה שבלבנה נכלל כל ב' מדות חסדים על ישראל וגבורות על שונאי ישראל וחו"ג נקראים ארוכה וקצרה וכמ"ש במ"א שלכן ארוכה נקראת רפואה והחולי קצירי והנה ישראל מונים ללבנה והי' כח ביד ב"ד להגביר איזה מדה שהי' רוצים אם מדת ארוכה או מדת קצרה וז"ש חז"ל שקל קלא פסק בה ועיין רש"י שם וי"ל חול ממש שצעקו עלי' לאורתא בעינין לקדושך ואת קיימת הכא כי זה הכח ביד הצדיקים גם הרמז שישראל מונים ללבנה שפעמים באה בארוכה ופעמי' בקצרה שגם בישראל יש ב' בחי יש צדיקים גמורים שעובדים אותו ית' מנעוריהם ויש בע"ת ועל ב' אלו אחז"ל יש קונה עולמו בשעה א' ויש קונה עולמו בכמה שנים וזה מרומז בענין ארוכה וקצרה ולכן אחז"ל שבקידוש החודש ראש ב"ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש הענין כי רצו להמשיך חסדים עלינו ויש ה' חסדים וצריך להמשיך החסדים מג"ר שהם שלש קדושות שאומרים בקדוש' ג"פ קדוש נגדם והנה הראש ב"ד שהוא נגד מדת ראשית ולכן הי' כחו יפה להמשיך מהמד' עליונ' של הג"ר הוא מדת אין משא"כ שאר העם לא הי' כוחם רק להמשיך החסדים מחויב ולכן ראש ב"ד אומר פ"א מקודש נגד קדושה עליונ' בחי' אין וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש ב"פ נגד שני קדושות חו"ב ומזה המשיכו החסדים ה' חסדים והחסדים מכונים בשם מים כידוע וה"פ מים גי' מקודש ומשם המשיכו טהרה על ישראל כמ"ש חז"ל מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל והנה היוונים רצו לבטל המשכת החסדי' אלו ולבטל הטהרה מישראל ולכן גזרו ג"כ לבטל המקוה וטבילתם של נשי ישראל בהם שהי' כוונתם לבטל הטהרה והקדושה מישראל ולקלקל הצינורות מהמשכת החסדים ע"י שיהי' בישראל ח"ו בועלי נדות יקלקלו הצינורות העליונים וכשעשה ית"ש לנו ניסים ומסר טמאים ביד הטהורי' אנו מדליקין נ"ח עם ל"ו נרות גי' מקוה הטהרה גם נר חנוכה במילוי רי"ש חי"ת נו"ן וי"ו כ"ף ה"א עם ב"כ ובצירוף מ"ד דרהם שמן שצריך ליתן בנרות ול"ו נרות חנוכה ותמצא שמ"ד ול"ו ונ"ח במילוי כנ"ל גי' ביפ מקודש ולרמוז שנתגברה הקדושה והטהרה היפוך כוונתם של היוונים רק לכל ישראל הי' אור וקדושה וטהרה:
40
מ״איום ו' דחנוכה
41
מ״בבמד' רות והנה מנורת זהב כולה וגלה על ראשה ושבעה נרותי' עלי' וכו' ושבעה מוצקות מנורת זהב כולה אלו ישראל דכתיב כולך יפה רעיתי וגלה על ראשה זה הקב"ה דכתיב ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם ושבעה נרות עלי' זה יום השבת שישראל משמרין אחת לשבע ושבעה מוצקות אלו ז' ימי השבוע וז' ספרי תורה הנה אחז"ל בתחילה עלה במחשבה לבראות במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר שיתף עמו דייקא אבל באמת צריך ג"כ להדין שעלה במחשבה שדין זה היא גבורות ממותקות והוא בחי' נקודה ראשונה נקודת קמץ שהוא מקמץ כדרך גבורה המצמצת ומקמצת וזה הצימצום הוא חסד גדול כי לא הי' אפשר לקבל אם לא הי' ע"י צמצום כמו התינוק שלא הי' יכול לינק מהרדים רק ע"י הנקב קטן שבדד ולכן כתיב וקמץ הכהן מורה שקמץ הוא חסד בחי' כהן כי זה הדין המקמץ הוא בעצמו חסד והנה קמץ נקוד ורקיע כמ"ש בתיקונים ונחשב למסכר ט"ז והוי' בנקוד ד' קמצין ד"פ י"ו גי' דין וכבר כתבנו שדין זה הוא חסד גדול וצריך להמשיך משם מנקודת קמץ לכל ז' מדות שתחתי' ואז י"פ קמץ גי' קי"ב גי' אהי' הוי' ואדני שמורה על המשכה מבחי' ראשית לבחי' אחרית ועי"ז ממתיקין כל הדינים וקי"ב גי' הוי' אלקים מורה על המתקת הדין של אלקים ע"י המשכת שורש המתקת הגבורות בחי' קמץ וכל המשכה הוא ע"י יוסף ומדתו מדת צדיק וצי"ע עמוד אחד שעלי' העולם עומד וצדיק שמו כמ"ש חז"ל כי צדיק הוא בחי' צינור הממשיך מהמקור ומשפיע להמקבלי' מבחי' ראשית בחי' נקודת קמץ לבחי' אחרית ועושה יחוד בשמות הנ"ל וז"ש ויצא יוסף כו' ויעבור בכל ארץ מצרי' ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים שהמשיך הנקודת קמץ לכל שבע מדותי ומיחד כנ"ל וכשיוגמר היחוד יהי' גאולה העתידה וכ' בס' שמה שעתה שמו ית"ש נק' הוי' יהי' אז נקרא שמו ית"ש יהי' והיחוד עתה הוא הוי' אדני ואז יהי' היחוד יהי' אדני גי' וז"ש המ"ד הנ"ל והנה ראיתי מנורת זהב כולה רומז על בחי' גבורות ממותקות כי זהב בחי' גבורה וזהב עה"א גי' חשבון קמץ שהוא נקודה קמץ ורקיע עה"כ והנה ע"י המשכה יהי' הגאולה ע"ד הנ"ל בהמשכה מראשית לאחרית וז"ש המ"ד ע"ז כולך יפה רעיתי שאז היחוד שמות אדני יהי' גי' יפה ושבעה מוצקת מורה על המשכה משם לז' מדות ז' קמצים וזהו ע"י בחי' יוסף כנ"ל וכתבנו במ"א שהנס שבימי החשמונאי הי' ע"י בחי' יוסף שלכן כתוב בס' מלך יון גי' יוסף ויון במילוי גי' יוסף יוע"ש וע"י המשכה שיוסף ממשיך יהי' הגאולה ע"ד הנ"ל ובחנוכה הי' התנוצצת הגאולה ולכן חנוכה עה"א וכ' גי' יפה וז"ש המ"ד על ענין שבת וז' ימי השבוע והתורה שע"י שבת שהוא המקור עליון ממשיכין לזי"ה שנגד ז' ימי השבוע שהמתיק הכל כנ"ל בענין ז"פ רמץ וכ"ז ע"י קדושת התורה שחצבה עמידי' שבעה להמתיק הכל כנ"ל:
42
מ״גמצות נ"ח להדליק למטה מעשרה רומז שלוקחין נ"ח מלמעלה ומורידים אותו למטה ומדליקין הנרות רומז להמשיך האור אפי' למדריגות הנמוכות כי כולם בחכמה עשית מלאה הארץ ובכל הברואי' יש בהם נ"ק מבחי' חכמה רק שהוא מלובש בכמה מלבושים צמצומים וכן היוונים הי' להם חכמת נמוכות חכמת הטבע ושאר חכמות וכל אלו החכמות יש בהם נ"ק המחי' אותם שאל"כ לא הי' אפשר שיהי' במציאות כלל וכלל והנה היוונים רצו ללמוד אותנו אלו החכמות וע"ד שפי' הבה נתחכמה לו כו' שהמצרי' ג"כ רצו ללמוד אותנו חכמת חיצונית והנה החכמה נקראת אור וכמ"ש חכמת אדם תאיר פניו והנה באלו החכמות חיצונית שיש בהם נ"ק מחכמה עכ"ז הוא מלובש בכמה מלבושי' וצמצומים והאוה"ע מלבישים אותם בלבוש חושך מצד הקליפות וחיצונים ואין ניכר כלל וז"ש שהיוונים החשיכו עיניהם של ישראל בחכמת חיצונית הנ"ל והנה העיקר למצוא בכל הדברי' הנ"ק המחי' הדבר ולגלות אותו מכל הלבושי' וליקח את הדבר הזה לעבודתו ית"ש אפי' הדברי' הגשמיים הנמוכי' שכל פעל ה' למעניהו ועי"ז מגלה הנ"ק מחשיכותו בתוך הלבושי' וז"ש שצריך להדליק עד שתכלה רגל מן השוק שאפי' בעקב שכלה הרגל גם שם בבחי' עקב שרומז למדריגות נמוכות מאוד צריך למצוא האור וכמ"ש רגל שהוא ענין יעקב יו"ד עקב והנה זהו העיקר עתה בעוה"ז לעבוד את ה' במדריגות הנמוכות כמו שלוקחין עור לתפילין וצמר לציצית וכמ"ש במ"א ע"פ לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל כו' שע"י שאנו מקיימין המצות עתה בגשמיות נזכה לעתיד לקיימם ברוחניות אורות עליונים ויהי' ומלאה הארץ דעה את ה' והנה הדלקת נ"ח רומז על הנ"ל שממשיכין האור למטה כנ"ל ועי"ז נזכה לגאולה העתידה ארז"ל כליו' יועצי' הגם שהם מאברי' הנמוכי' שלמטה מהפרסה ואין באברי' הפנימיים אבר נמוך יותר מהכליות עכ"ז יש בהם שכל ליתן עצה כי עצה מורה על דבר שכבר נפתח החכמה והתבונה מדבר ההוא וכבר חקר בדעתו אם לעשות הדבר או לחדל רק שאינו יודע העצה הנכונה נמצא שעיצה הוא דבר סוף המדריגות ולכן הכליות שהם סוף אברי' הפנימי' יועצו' כנ"ל שזה מורה שעיצה הנכונה הוא לקיים את התורה אפי' בבחי' הנמוכות ולכן כתיב בוחן כליות ולא בוחן המוח רק כי זהו עיקר עבודתו ית"ש לקיים המצות בדברי' הנמוכי' כנ"ל בתפילין של עור וכדומה והנה כ"ז רמזו חז"ל במה שצווי להדליק בשמן הנרות חנוכה ולברך כי שמן ולהדליק נ"ח ול"ו נרות של חנוכה גי' תתקמ"ד גי' חכמת יונית לרמז שהוציאו הנ"ק מבחי' נמוכה מחכמת יון כנ"ל שבכל דבר יש אור ובחכמתם הי' מלובש האור ומזה בא הנס שנתרבה האור אח"כ בשמן עי"ז ומברכין להדליק נ"ח על הל"ו נרות גי' כנ"ל והנה כ' בס' שכל עקר אינו מוליד עצה נכונה להתחדשות וכליות מולידי' שמהם התגלות הלידה ואמרנו שזהו בענין הכליות לכן ית"ש בוחן כליות ולכן בוחן כליות גי' להדליק נ"ח עה"א והכולל מהתיבות שזהו מורה על קיום מצותינו בגשמיות בבחי' כליות שהם נמוכות והנה שבת חודש מילה גי' אל"ף צ"ט וכ"כ במ"א שכ"ז רמז בנרות חנוכה ולכן תמצא שרמז במ"ש בגמ' מצות נ"ח איש וביתו ענין זה שאמרנו להמשיך למדריגות תחתונות וז"ש איש וביתו לרמוז לבחי' מקבל שהבית מקבל כל מה שבתוכה והרמז לקבל ע"ע ע"י הדלקת נ"ח עומ"ש לירא מפניו ויראה הוא האוצר להבית וחז"ל אמר חבל על דלית דרתא היראה לקבל הכלי אם אין יראה אין כלום שהיראה הוא הבית ולקבל הכל ורמזו ענין הנס בחודש מילה שבת כי הנ"ח איש וביתו עה"א וד' תיבות גי' חדש מילה שבת גם הנ"ח איש וביתו עה"ח גי' במהרה יבוא משיח בן דוד צדקינו ויגאלנו עה"א הנ"ל שנ"ח הוא זכר על גאולה העתידה שיהי' ה' לאור עולם לנו ולכן תמצא ג"כ שמצות נ"ח גי' זכר על גאולה העתידה עם ד"כ:
43
מ״דליל ה
44
מ״המאי חנוכה כו' הנה ע"י נס חנוכה יכול אדם לחזק בטחונו בו ית"ש כשמתבונן גודל הנס שעשה ית"ש שמסר גבורי' ביד חלשים ורבים ביד מעטים ע"י בטחונם בהשית"ש רואי' ששקר הסוס לתשועה ואין המלך נושע ברוב חיל גבור לא ינצל ברוב כח רק עין ה' אל יריאיו ומושיע לכל החוסי' בו ועי"ז יבוא האדם לבטוח בה' ויהי תמיד בלבו ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם וכן ע"י הנס שעשה ית' בהשמן שלא הי' בו רק מעט ונעשה מהמעט הרבה רואה האדם כי אין מעצור להשית"ש להושיע ברב או במעט ועי"ז לא יפנה אל רהבי' ושטי כזב הבלי עוה"ז רק יחשוב ברכת ה' הוא תעשיר והמרבה לא יעדיף והממעיט לאי יחסיר ואף אם יאמר האדם זהו יהי' אם הייתי צדיק הייתי יכול לבטוח בה' שלא יקפח שכרי ויאכילני פרי מעשי אבל אני יודע בעצמי מעשי שלא יצאתי ידי חובתי נגדו ית"ש וא"כ איך אוכל לבטוח בה' שיגמול לי טובות מה שאינם לפי תגמול מעשי זה עצת היצה"ר אבל באמת לא כן הדבר כי ית"ש הטוב ומיטיב לרעים ולטובים וטוב ה' לכל ולכן בטחון לשון טיחה ודייבוק שידבק האדם בבטחונו ולא יסור ממנו בשום סיבה ואופן וכמ"ש לא"א בבשורת הזרע והארץ כתיב והאמין בה' ויחשבי' לו צדקה שאברהם חשב בעצמו שיעשה ית"ש צדקה עמו הגם שאינו לפי מעשיו כמ"ש ואנוכי עפר ואפר וחשב בעצמו שאינו כדאי שיטיב לו ית' עכ"ז בטח בה' שיעשה לו צדקה וזה רומז ג"כ בנס חנוכה שהי' השמן חתום בחותמו של כה"ג כי אמר ית' לאברהם בך חותמין נמצא שחותם הוא בחי' חסד שמתחסד ית"ש עם הכל ובזה בטח אברהם כנ"ל ויחשבי' לו צדקה שיתגבר חסדו על כל הדינים וישפיע לנו חסד וזהו ענין חנוכה חג כ"ה להמשיך חסדים לכנס"י שנקראת כה כמ"ש במ"א על שמלמדת אותנו איך לעשות ואיך לעבוד ה' וע"ד כה תעשו וכה תברכו והנה חנו גי' דין והמתיקו הדין ועשו ממספר דין חנו בחי' מנוחה הוא חסדים שש"ק שכל החסדים נשפעים בו נק' יום מנוחה וז"ש חנוכה שהמשיכו החסדים למדת כה וז"ש ועתה יגדל נא כח אדני שגדולה הוא בחי' חסד יתגבר כ"כ עד שימתקו כל הדינים בענין נס חנוכה הנ"ל ולכן כח במילוי גי' להדליק נ"ח וז"ש יגדל נא כח שיגדל ויתמלא תי' כח ויתגלו ויתפרסמו ניסי' ית"ש כמו שהי' בחנוכה והנה כשאמרו ישראל שירה על הים כללו בהשירה כל הניסים שעתיד ית"ש לעשות עמנו ובכל עת כשבא העת על זאת הנקודה שהי' אז בעת הנס מתעורר קנס ויש לרמוז כי עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה רמזו נס חנוכה שעזי עה"א גי' חנוכה עה"כ וזמרת כי זמרת גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וא"ו כ"ף ה"ה והנה הנס בשמן נשפע מאותיות י"ה שהם מקורות הי"ג מדה"ר וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו כדאי כו' כן הברכה בהשמן שלא הי' ראוי להדליק כ"כ ולכן ארך אפים ורב חסד עה"א והכולל גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן ו"ו כ"ף ה"ה וז"ש עזי וזמרת יה גם יה ויהי לי לישועה עה"א גי' להדליק נ"ח עם ג' כוללים של תיבות וכולל ומה שאמרנו בענין בטחון על חנוכה ורמוז בטחו בה' עזרם ומגינם הוא גי' להדליק נר חנוכה עה"א.
45
מ״וליל ה (הדרוש הזה כפול הוא לעיל ליל ד' אמנם לא אביתי לשנות מכפי שמצאתי בהכ"י)
46
מ״זוירא אלקים את האור ויבדל בין האור ובין החושך יש להבין ע"ד מ"ש יוצר אור ובורא חושך אף שבריאה גבוה מיצירה כתיב בריאה בחושך כי מחמת שגבוה ביותר ונסתר מאוד מאתנו נעלם ממנו אורו מהשיגו ולכן כתיב בו חושך ועד"ז ויבדל אלקים בין האור ובין החושך פי' לפי שבחי' חושך גבוה מאוד עד שלנגדינו גבוה יותר עד שאין אנו יכולין להסתכל בו ומקודם בריאת העולם הי' משתמשין בערבוביא בחי' אור וחושך רק שאח"כ גנז החושך שהוא הבחינה הנעלם מאתנו ואין אנו יכולים להסתכל בו ולהנות מאורו גנזו לצדיקים לעיל כמשז"ל שגנז האור הראשון כי הוא אור הראשון שהיה בתוך החושך ומשם ממשיכין הצדיקים כל הטובות והנה זהו מדתו ית' להוציא אור מחושך וכן מכל גלות וחשכות יוצא אח"כ אור כמז"ל וחושך על פני תהום שרומז לגליות שהגליות נקראים חושך ואח"כ יוצא מהם אור וכמ"ש אור לי"ד בודקין וכן נרות חנוכה וכן בפורים ליהודים היתה אורה כי כן מדתו ית' להוציא אור מתוך חושך וכן בכל בחי' גבורה משותפים בהם רחמים וז"ש "אל "ישוב "דך "נכלם ר"ת אדני שמורה דין ואעפ"כ ע"י רחמים הם נמתקין וכן כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל לנו גי' אלקים ועכ"ז נעשה ממנו בחי' גדולה שהוא רחמים וחסדים ועיקר המתקת הדינים הוא ע"י מה שאדם שפל ונבזה בעיני עצמו ומשים א"ע כאין ע"ד ונחנו מה ולכן לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה "לב" "נשבר" "ונדכה" ר"ת לנו וס"ת אור שמשם אלקים גי' לנו נעשה אור וחסד וגם שם אלקים אינו בוזהו ומרחם עליו כשהוא לב נשבר ונדכה ולכן תיקון העולמות היה ע"י שם מה ונקרא בספרים מה החדש שמקודם היה בונה עולמות ומחריבן והתיקון היה ע"י מה החדש והוא שם הוי' במילוי אלפי"ן והנה שם מה והוי' וטוב שהאור הנמשך מהם נקרא טוב כמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב גי' נחל שע"י שאדם משים א"ע למה ומחכה תמיד רק לה' וזה ר"ת "נפשינו "חכתה "לה" ר"ת נחל ממשיך מנחל עליון ר"ת "נוצר "חסד "לאלפים וכן "להדליק "נר "חנוכה ר"ת נחל להמשיך מנחל עליון ולהמתיק כל הגבורות ולעשות מחושך אור וכן מצינו כי זית מורה על גבורות כמ"ש יונה יהי' מזונתי מרורים כזית ועכ"ז יוצא ממנו אור להוציא אור מחושך ולהמשיך ע"י הדלקת נ"ח בשמן מנחל עליון כנ"ל כמ"ש ורבבות נחלי שמן:
47
מ״חליל ו' דשבת חנוכה
48
מ״ט(עיין בהפ' מה ששייך ג"כ לכאן)
49
נ׳ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך הנה כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף כי הברית יסוד משפיע מהגוף מדת יעקב ומדת אמת במדת יעקב איש תם ותרגומו גבר שלם פי' שלם במדות כי אברהם עבד להשי"ת במדת אהבה חסד ויצחק במדת פחד ויעקב במדת שניהם בחסד וגבורה וזה נק' שלם במדות שכן ראוי לאחוז לפעמי' במדת חסד להתחסד עם הראוי לחסד ולפעמים להפוך לכעוס על עוברי רצונו ית' ולהתגבר על יצרו וכמ"ש חז"ל כל המרחם על האכזרים לסוף נעשה אכזר על הרחמוני' נמצא שאינו שלם במדה רק כשאחוז בשניהם וזהו הדרך האמת הדרך הממוצע והנה מדת אהבה ויראה נמשכין ממדת חו"ב ע"ד שפי' מה שפירש"י וארא אל אברהם כו' וארא אל האבות כי אברהם יצחק ויעקב המשיכו ממקורות עליוני' נק' אבות ומבינה דינין מתערין ואחז יצחק במדת הפחד ויעקב בחי' דעת הכולל חו"ב והוא יושב אוהלים של אברהם ויצחק ולכן נבון וחכם גי' יעקב ומדת יוסף עולה עד הדעת להמשיך ממקור הנעלם של כתר המשפיע חו"ב ולכן אמר אין נבון וחכם כמוך שאתה מגלה וכולל מדת חו"ב כמו יעקב שגי' נבון וחכם וז"ש אחרי הודיעכו' על בחי' דעת שאתה שכולל חכמה ובינה שאתה כולל בחי' יעקב כבון וחכם אתה כולל ולכן קרא לו צפנת פענח שפנח וגילה אור של הכתר גי' צפנת וצפנת פענח גי' אור כתר עה"כ שע"י מדת יוסף מתגלה אור הצפון הנעלם גם פענח גי' יצחק כי יצחק מדת צפון מורה גבורות וכשהגבורה היא בלא המתקת החסדים נראה שאין צורך בה משא"כ ע"י המתקת החסדים נתגלה צורך מדת גבורה כנ"ל שהשלימות רק בשניהם ואז נתגלה כמדת פחד יצחק ג"כ טוב כי הוא גבורת ממותקות האור של בחי' צפון ע"י מדת יעקב ויוסף שהיו שלימים במדות כנ"ל:
50
נ״אליל ב
51
נ״בבס"י המליך אות ג' בעושר וקשר לו כתר כו' וצר בו מאדים בעולם יום שני בשנה ואוזן ימין בנפש זכר ונקבה הנה כתבנו בפ' ויקרא הענין שצותה התורה להביא קרבן ועיקר הקרבן לכפרה בזריקת הדם דהנה יש באדם ב' כוחות כח הקדושה העליונה הנשמה הקדושה שחפיצה נעשות רצון בוראה ויודעת שאין שיעור לגדלות התורה ויש באדם כח הנפש הבהמיות והיצה"ר המפתה אותו לתאוות ומותרות הבאים מצד רתיחת הדם ותגבורותיו וצריך האדם לבטל זה ולהכניע כוחם ע"י שידע אחרותו וגדולתו של אלופו של עולם ית' ומרומז באות א' וכשיצטרף זה להדם שבו אז נק' אדם כי עי"ז אדרבא רתיחות הדם שבו ותגבורותיו מביאו להתלהבות ודביקות בו ית' כי האות א' ג"כ מרומז בו דם כי א' צורת יו"י גם צורת יו"ד כמ"ש בס"י ושניהם גי' דם עה"א ולכן הא' זו נותן חיות קדושה לכל גם א' ר"ת אהי' שהשם זה ברבוע גי' דם וזה הצירוף א' לדם הוא מהמשכת שם הוי' במילוי אלפי"ן גי' מה שע"י הא' שבמי לוי וא"ו גי' אדם ובלא הא' הנ"ל נשאר דם ואם יודע אדם שהכל מלא מאלופו ש"ע ולית אתר פנוי מני' שזהו ענין מילוי ממשיך הא' הנ"ל לתוך הדם כנ"ל ומצרף דם שלו לאלופו ש"ע נקרא אדם ואם ח"ו האדם מגביר התאוות אז נתמעט הא' לכן א' זעירא בויקרא שמדבר בקרבנות החוטא שריבה הדם ונתמעט הא' מאדם ולכן צריך שיעורר א"ע לזרוק הדם לרצונו לפני ה' שעי"ז יהי' נקרא אדם וזהו שהתחיל אדם כי יקריב כו' וזרקו הדם כו' וי"ל שלזה מרמז מצות נ"ח כי אז"ל היוונים החשיכו עיניהם של ישראל הוא שרצו לבטל המצות מישראל דכתיב בהו כי נר מצוה ותורה אור והיו יושבי חושך מלראות פני מלך חיים כי נתגבר כח הדם שבכבד וטחול שרומזי' לכוחות הס"א שהם חושך ואופל וכשצעקו אל ה' בצר להם והחשמונאים הדריכו את ישראל בדרך התורה והמצות שלח להם השי"ת ישועתו האיר האור להם מחשכות נפשם ומהחושך בא אור שניתוסף להם מצות נ"ח וניתוסף אור ועל מעט אור וקדושה שהי' עדיין בישראל האיר ית' באור גדול נתרבה אור קדושה שבהם וכן אנו מבקשים אור חדש על ציון תאיר וזהו בכלל וכן הבקשה בפרט על כאו"א מישראל שיתעורר הנ"ק שבו ויזדכך נפשו בעשיות מצותיו ית' ויצרף את הרתיחת הדם שבו לאלופו ש"ע ית' וזה האור ממשיכין משם אהי' שמשם כל הגאולות כמ"ש בגאולת מצרים אהי' שלחני אליכם וזה ע"י שאנו מאמינים שית' יהיה לעתיד נגלה בכל הארץ כבודו ויגלה כבוד מלכותו עלינו עי"ז אומר ית' אהי' להם לאב ולמלך ואע"פ שאינם כדאי אתן להם אור חדש ושולח הארה לנפשות ישראל וכבר אמרנו ששם זה ברבוע גי' דם שנותן כח להרתיחת הדם לאדם שיהיה להתגברות קדושה ולזה רמזו לנו קדמונינו שצריך ליתן מ"ד דרהם שמן לנרות מורה על המשכת קדושה הנ"ל שברבוע גימ' מ"ד שמצוה זו יאיר לנפשו לעורר דמו להתחבר עם אלופו ש"ע ית"ש שע"ז מרמז א' דשם אתי' וא' שבתוך וא"ו דשם מ"ה. והנה כשמצרפין דם האדם כנ"ל להא' שג"כ מרומז בה דם כנ"ל א' דאהי' שברבוע גי' דם וכן א' בב' צורות גי' דם עה"א ב"פ דם גי' פ"ח וזה רומז הפח נשבר ואנחנו נמלטנו ע"י שבירת כח רתיחת הדם שב"פ דם הנ"ל גי' פח עי"ז נמלטנו מהיצה"ר וס"א והנה פח עה"כ גי' חנוכה לרמוז שאז המשיכו כ"ז וביטלו רתיחת דמים הנ"ל מלהיות מתאוה לתאוות ושיהי' מרתיחת זה התלהבות והדלק' בלבותם לעבודתו ית"ש שיהי' אור חדש וכן הי' עי"ז הנס שנתרבה האור בהשמן שלא הי' להדליק רק יום א' והדליקו ח' ימים הרי שהי' אור חדש וז"ש בס"י המליך אות ג' בעושר כי אז"ל שבאה אות ג' לפניו ית"ש שיברא בה העולם והשיב ית"ש שצריכה להיות אצל הד' שיהי' גומלת חסדים כי גד ר"ת "גומל "דלים והנה כשממשיכין כנ"ל משם אהי' לז' המדות החסד עליון נעשה ח"פ חסד גי' עושר וז"ש המליך אות שמספרה שלשה מורה על ג"ר שמשפיעין לז' מדות ונעשה ח"פ חסד ומתרבה השפע בכל העולמות וכמו שהי' בחנוכה שלא הי' להדליק רק על יום א' ונתרבה האור עוד על ז' ימים ומ"ש וצר בהם מאדי' כי כוכב מאדי' מרמז על דם והפך הדם לדם מילה ודם טוהר ומ"ש ואוזן ימין בנפש זכר ונקבה כי אוזן עה"כ גי' אדני וזהו נחלה עבר על נפשינו כי נהפך הנחל לר"ת "נוצר "חסד "לאלפים ונחל עליון ושפע ור"ת נחל "להדליק "נר חנוכה ונחל גי' פ"ח רומז לב"פ דם הנ"ל וגם נחל אותיות חלן שפתח לנו ית"ש חלונות רקיע להשפיע שפע ברכה וכל טוב סלה:
52
נ״גבספר יצירה המליך אות ד' בזרע וצר בו חמה בעולם ויום שלישי בשנה כו' הנה אחז"ל במד' בהעלותך את הנרות כו' וכי לאורה הוא צריך והלא כל מ"ם שנה לא הלכו אלא לאורו אלא עדות הוא לישראל כו' והנה נ"ח שאין אנו רשאין להשתמש לאורן ואין אנ צריכי' להם רק לראותן בלבד כדי להודות ולהלל לשמו הגדול על ניסיו ונפלאותיו וטובותיו עמנו עי"ז נזכה במהרה להאיר נרות המנורה לפניו ית"ש שא"צ לאורו רק עדות לישראל ששכינתו שוכן בתוכינו ונזכה ג"כ לאור הגנוז שיהי' דבר שא"צ לתשמיש העולם שהרי ראינו שהאור ההוא נגנז מתשמיש העולם רק הוא אור קדוש שנמשיך משם לזכך ולקדש נפשינו ביראתו ית"ש והנה הכלל לענין היראה שויתי ה' לנגדי תמיד כמ"ש הרמ"א ריש או"ח ועתה צריכים אנו לצייר בלבנו כאלו ה' עומד נגדינו וכאילו עומד לפני מלך מה"מ אבל לעתיד שנזכה לאור הגנוז הזה לקדש נפשינו כנ"ל ויקוים והי' לך לאור עולם אז יהי' כל תנועתינו והרגשתינו בו ית"ש ומלאה הארץ דעה את ה' והנה מצות נ"ח שאין בו צורך שימוש רק מצות ראי' עי"ז נמשיך מאור הגנוז הנ"ל שאינו צריך ג"כ לשמוש ממשיכין משם יראה אותיות ראי' כמו במצות ראי' ברגל הי' ממשיכין יראה כן בחנוכה ע"י ראית הנרות ויראה גי' רי"ו כי בכל גאולה אנו ממשיכין אור מג"ר ג"פ חסד גי' רי"ו כמו שגאולת מצרים הי' ברי"ו אותיות דשם ע"ב כמ"ש חז"ל בשמו גאלן וכן בגאולת חנוכה הי' ג"כ ג"פ חסד מג"ר גי' ראי' וגי' ג"כ גבורה כי שם בג"ר גבורות ממותקות וצריך אדם להמתיק הגבורות ע"י התדבקות במדותיו ית"ש להיות ג"כ ארך אפים ורב חסד עי"ז יהי' פועל המתקת הגבורות בחסדים ויהי' הגבורות לצורך החסדים ויהי' גבר עלינו חסדו ועי"ז יתקיימו כל הנ"ק שנבלעו בקליפה ויכול להעלותן ואדרבא בעליות הנ"ק יכלו להתגבר על הטומאה וכמ"ש הללו את ה' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו וכ"ז בצדקתו ית"ש עלינו ולכן המתקה זו נק' צדקה וז"ש ישפוט תבל בצדק תבל גי' ב"פ רי"ו גי' ג"פ חו"ג שהמיתוק הגבורות בחסדים בצדקה שעושה ית"ש כנ"ל ועי"ז ועמים במשרים שישבחוהו כל האומים וכן האדם ע"י צדקה שעושה ומתגבר על טבעו ממתיק הגבורות ומזה בא הולדה כי הגבורות בחי' נוקבא ומשתוקקין שיתמתקו בחסדים שהם בחי' דכר כמו האש' שמשתוקק' לבעלה כמ"ש ואל אישך תשוקתך ולכן כשנמתקין הגבורות בעולמות עליונים בא מזה בחי' הולדה וזהו שאתה גבור לעולם אדני ר"ת גי' אל"ד וזהו ע"י מוריד הטל שטל הוא מורה על המתקת גבורות כי הטל יורד בנחת מאוד והנה כבר כתבנו שלא רצה הקב"ה ליקח הג' מהד' לברוא בהג' העולם כי הג' משפיע להד' גומל דלים מורה כנ"ל שממתקת הגבורות כי ב"פ גבורה עולה עם הג' תי' דל"ת או תלד והוא ג"כ לשון דלת ופתח שנפתח אז הרחם דנוקבא שהוא סתום כמ"ם סתומה נפתח ונעשה מהמ"ם ב' דלתי"ן ומקבלת הזרע ואח"כ נעשה מהמ"ם ד"ד להשפיע שפע לעולם ויהי' כי גבר עלינו חסדו יגבר חסד זרע וז"ש המליך אות ד' בזרע ע"י הצדקה שהגימל משפיע לה וממתקת גבורותיו בא זרע גי' גבר חסד ובא הולדה כנ"ל וצר בו חמה בעולם שמורה על המתקת גבורות ע"י שמשפעת ללבנה ומורה על גבורות ממותקות כי לעתיד יוציא הקב"ה חמה מנרתקה ונרתק הוא שם אדני לבוש לשם הוי' דכתיב כי שמש ומגן ה' ובחמה שיוציא ית"ש לעתיד אחז"ל רשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאי' בה דכתיב שמש צדקה ומרפא כי יהי' גבר עלינו חסדו מהגבורות ממותקות ועל האוה"ע יהי' דינים מהם והנה הכל נשפע ע"י מדת יסוד שנק' טוב כידוע וההשפעה ע"י יסוד דדכורא ויסוד דנוקבא וע"ז מורה יום השלישי שנכפל בו כי טוב להריק שפע וברכה בתגבורות חסדו ית"ש וכ"ז המשיכו בחנוכה מג"ר כנ"ל ותמצא כי צדקה מרפא עה"כ גי' להדליק נ"ח עם ג"כ לרמוז כנ"ל.
53
נ״דליל ד'
54
נ״הבס"י המליך אות ב' בחיים כו' וצר בו נוגה בעולם ויום רביעי בשנה ועין שמאל בנפש כו' הנה על נרות חנוכה אנו אומרים דנרות הללו קודש הם מורה על חכמה עליונה שנקראת קודש כמ"ש בדרוש פסח שלשון קודש הוא לשון נסתר יותר מקדוש ולכן מורה על חכמה שמאין תמצא והיא נסתרת ולכן מדליקין את הנרות בשמן דכתיב בי' לריח שמניך טובים וחמרא וריחנא פיקחין וגם אור מורה על חכמה כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו ומרומז לנו בזה שענין הנס הי' שהחשמונאים המשיכו מחכמה העליונה חסדים להמתיק ניצוצות שבתוך החושך ולהוציאם שגם בחושך יש אור והראי' שיש ברואים שרואין בתוך החושך והנה אחז"ל שהיוונים החשיכו עיניהם של ישראל היינו ע"י שרצו ללמד אותנו חכמתם שהוא בחושך ועכ"ז בכל דבר יש ניצוצי קדושה שמאירים שם כי בלעדם הי' הדבר נתבטל מהעולם וכן המצרים אמרו הבה נתחכמה לו ללמוד אותנו חכמתם שהוא בחושך ולבטל אותנו מאור תורה ומצות שהוא מחכמה העליונה וכשהוציא ית' אותנו משם ניתן לנו אותן האורות והניצוצות ונוסיף לנו אור כמ"ש ולכל בנ"י הי' אור במושבותם ולהמצרים נשאר חושך כפול וז"ש ויאר את הלילה שהלילה הוא חושך אותו החשכות האיר לנו במה שהוציאנו האור שבתוך החושך והחכמה היא נרמזת באות יו"ד שהיא רק נקודה שהיא התחלה לכל אות שרוצה לכתוב ובהנקודה אין ידוע עדיין איזה אות רוצה לכתוב וכן מדת חכמה ג"כ נסתר וכולם בחכמה עשית והיא נעלמת בתוכם ולכן שם הוי' שהוא במילוי יודי"ן מורה על חכמה שם זה גי' חסד היא החסד עליון מאת הבור א"ס ב"ה שמשפיע חכמתו לאותיו' הוי' ונתמלא ביודי"ן והנה מילוי גי' אלקים שמורה קצת גבורה כי האותיות המילוי מחמת שאינם קרובי' כ"כ להשורש כהאותיות עצמם לכן יש בהם קצת אחיזה להחושך והנה כל מה שהוא יותר רחוק מהשורש מתלבש יותר עד שכל העולמות נתמלאו מאור א"ס ב"ה ע"י צרופי' ומילואי' ומילוי מילואים לאין שיעור וכשיצאו ישראל ממצרי' והאיר לנו אותו החושך היינו שגם המילוי נמתק וז"ש בצאת ישראל ממצרים כו' "היתה "יהודה "לקדשו ובר"ת שם מע"ב שמות גי' עה"כ מ"ו כמנין מילוי שם ע"ב היינו שנמתקו הדינים מהמילוי ונתקדשו ונטלנו הניצוצות מהחושך וניתוסף לנו חיים והה נשארו פגרים מתים ולזה השם הזה ג"כ בר"ת "לא "המתים "יהלל" יה גי' מ"ו עה"כ שע"י שניטל מהם הנ"ק ויניקתם מהמילוי לכן גם בחייהם קרוים מתים כיון שניטל מהם חיות הקדושה וכן הי' בענין נס חנוכה שמתחילה הי' ליוונים הרשעי' אחיזה בקליפת נוגה וכמ"ש במג"ע שקין ר"ת "קליפת "יון "נגה ותי' נוגה לפעמי' הוא אור ולפעמים חושך כמ"ש חז"ל בריש מס' פסחים ונוגה עולה דין מחמת שיש לה אחיזה בהמילוי שרומז לדין ולזה בק"ש על תי' אלקים אחרים נכתב שם הנ"ל יל"ה מע"ב שמות שרומז לדין כנ"ל שגי' מילוי שם ע"ב שמילוי גי' אלקים וכן בשיר אל אדון נכתב שם זה על מפיקים נוגה על תי' נוגה וזהו פי' מלאים זיו ומפיקי' נוגה כמו שהי' בנס חנוכה אז ע"י החשמונאים ע"י שהוציאנו הקדושה מנוגה שהי' בה אחיזת היוונים בהמילוי הנ"ל כן אנחנו ע"י הדלקת נ"ח מלאי' זיו ע"י נר מצוה ומפיקי' לשון הוצאת הנ"ק מנוגה ונעשה נוגה מלשון אור כנ"ל שמשמש בב' לשונות ור"ת "ממלאים "זיו "ומפיקי' "נוגה הוא מזון שעי"ז נמשך לנו שפע ברכה ע"י קיבוץ נ"ק ונקודת קיבוץ שהוא שורק כ' בס' שהוא בחי' ירך שמאל ונגד בחי' ירך זה הוא חנוכה מרמז שע"י מצוה זו נזכה לקיבוץ גליות ולכן מצות נ"ח למטה מעשרה לכוף עצמינו להדלקת נרות לרמז להמשיך חכמה עליונה למטה והחכמה מאין תמצא ומשם נמתקי' כל הדינים ומבטלת אחיזת החיצונים ולכן מצות נ"ח עד שתכלה רגל מן השוק הוא בחי' רגל הקוף שיורד למטה מאוד כמ"ש בזוה"ק ולבטל גם משם אחיזת החיצונים וגם אמרו ז"ל עד דכליא רגל דתרמודאי כי י"פ אדני עם י' תי' וכולל גי' תרמודאי כי שם אדני מורה דין וצריך להדליק עד סוף דרגין להמתיק הכל וז"ש בס"י המליך אות ך' בחיים כי כתיב בכוונת תפילין לכוון אהי' הוי' אה"י גי' חיים וה"ס המוחין כי יש "עיבור "יניקה "מוחין ור"ת מ"ע"י וז"ש ע"כ המו מעי לו רחם ארחמנו שישלח רחמים מכתר למוחין עיבור יניקה וז"ש המליך כו' המליך אות כ' רומז לכתר המשיך משם חסדים גדולי' לשמות שגי' חיים וצר בהם נוגה להמתיק הדינים ולבטל אחיזת הקליפות ויום רביעי בשנה הוא רומז למדה רביעית נצח וב"פ נצח עה"כ גי' רביעי עה"א ועין שמאל בנפש כי החכמה נקראת עינים כמו החכמי' נקראי' עיני העדה וחכמה חיצונה נק' עין שמאל והמשיך מכתר עליון להעלות הניצוצות מהם והנה כ' עם נונה עה"א גי' חנוכה ועין שמאל ונוגה גי' להדליק נ"ח עה"א ול"ו נרות וגם כ' נוגה רביעי עין עה"א גי' להדליק נר חנוכה:
55
נ״וליל ה
56
נ״זהנה בח' ימי חנוכה הי' הנס ע"י החשמונאי' שעבדו באמת את השית"ש והי' כוונתם לתקן מדת הוד וכמ"ש וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול ובמדת הוד שם נקודת קבץ ונקודה זאת עומדין ג' נקודות באלכסון כי דבר שהוא באלכסון הוא מחבר הקצוות ומעלה ומטה כמו אם תעמוד עמוד בבית באלכסון מזויות של מזרחית צפונית עד זויות דרומית מערבית ממעלה למטה באלכסון כבר נכללים ומתקבצין בזה האלכסון כל הו"ק ולכן הנקודה זאת שמורה על קבוץ היא עומדת באלכסון ונקודה זאת נקראת שורק מורה על התקבצות כל נקודת האמת שהשקר יוכרח להודות על האמת ולהפך אות שקר לאותיות שרק והענין כי הקוף היא יורדת למטה מן כל האותיות מורה שבה אחיזת השקר והוא מפרדת בין האותיות שר ונעשה שקר מורה על שקר אבל שרק מורה שהרע נפרד מהטוב ונתברר האמת מתוך השקר ונתחברו האותיות שר וז"ש ואנוכי נתתיך שורק כולו זרע אמת וז"ש אשרקה להם ואקבצם שכשיהי' השרק משקר שיתברר האמת ממנו והשקר יודה על האמת וזה הוא בחי' נקודת קבוץ ולכן ואקבצם והנה בחנוכה שהי' מפלה לאנשי השקר ונתברר האמת הוא בחי' נקודת שורק בחי' קבוץ ולרמז שיש קב"ץ שעות בחנוכה מורה על נקודת קבוץ בחי' הוד שימי חנוכה קב"ץ שעות ניתנו להודות ולהלל והנה חנוך שר העולם שהי' הולך באמת לעבדותו ית"ש כמ"ש ויתהלך חנוך את האלקים ובירר האמת מהשקר וחיבר אותיות שר והפריד הקוף שהולכת למטה נעשה שר העולם כי בירר אותיות שר משקר וחנוך עה"א והכולל גי' חנוכה לרמז הנ"ל שפעולת חנוך וחנוכה אחת הוא לברר מהשקר את האמת ועיין מ"ש עוד מזה בפ' במדבר על מ"ש חז"ל וגמירי דאי עביד שרקרק תרי זימנא וכו' ההוא בדאי הוי יע"ש ע"ד הנ"ל ואנוכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת.
57
נ״חליל זאת חנוכה
58
נ״טואשה אחת כו' ויאמר לכי מכרי את השמן כו' ואת ובנייכו תחיי בנותרי נקדי' הכ' והנה עלה זית טרף בפי' ודרשו חז"ל לשון מזון ובפי' לשון מאמר שאמרה יהיו מזונותי מרורין כזית ביד הקב"ה כו' ולהבין למה דווקא הלשון כזית ולא דבר אחר מר ונראה ע"ד מזון וצידה השביע לנפשינו שמזון וצידה הוא כפול לשון גם להבין לשון צידה דווקא רק הענין כי איך תהי' הזנת נפש הרוחני הנאצלת ממקור הרוחני ניזונת באלו מזונות הגשמיים רק הענין ע"ד שכ' בפ' האזינו על ענין גשם ומטר וטל שכ"א רוחני יותר מחבירו שגשם הוא נותן כח הגשמיי להצומח ומטר ר"ת "מראה "טעם "ריח שהוא בחי' רוחני וטל הוא עוד יותר רוחניי שאין ניכר ירידתו כלל וזהו ההשפעה הרוחניות שבכל מאכלי' נעלם בתוכם כמו הנשמה בגוף ומזה נהנית ונזונית הנשמה ולכן אחז"ל ע"י שהרעותי את מעשי קפחתי את פרנסתי ולכאורה יפלא מה ענין החטא נגדו ית"ש מקור הרוחני למזונות הגשמיים רק כי כל נשמה מישראל שהיא רוחני' יש לה צינור שבו מעבר האור השפע הרוחניות מצד נשמתו הקדושה וע"י תורה ומצות הם המפתח לפתוח מקור העליון וירד שפע וברכה ואור לכ"א דרך מעבר נשמתו וע"י החטא מקלקל הצינור ועוונותינו סותמין הצינור ועוונותיו מבדילין צינור נשמתו מן מעיין הגדול מקור הקדושה וממילא ע"י הרעותי את מעשי קפחתי פרנסתי כי כיון שאין שפע הרוחני' נשפע ממילא אין גשמיי וז"ש מזון וצידה מזון הגשמיי ומה שניצוד בתוכו הוא החיות השפע הקדושה הרוחני הנעלם בו ולכן מזה השביע לנפשינו הרוחני' ועד"ז של מזונות הוא הזית שהאור נעלם בתוכו כי השמן גנוז בהזית וממנו האור יוצא והאור הטוב גנוז ונעלם מאוד בהזית וזה רומז לגבורות ממותקות שנראי' שהם דינים ולכן הזית בעצמו מר ויוצא ממנו אור מתוק שבאמת הם חסדים גדולים רק שנעלמי' בתוכם ועתידין להתגלות ולכן עתה קרוב לביאת משיח שיתגלה ב"ב יש חבלי משיח כי כמו שהשמן אינו יוצא מזית רק ע"י כתישה כן האור יוצא ע"י יסורין ומבררין הנ"ק ועד"ז פי' הרב ה"ק מהר"מ מרימנאב ונותן אותן למכתשת בעיה"כ ושוחקן יפה יפה כדי שתהי' דקה מן הדקה כי יתרון אור מחושך ועתה קרוב לגאולה יש חבלי משיח כי הוא ע"ד עיה"כ שקרוב ליוה"כ שהוא עלמא דחירות ואז הכתישה והדחק יותר והנה המזון ג"כ מגבורות ממותקות כי זן גי' אל הוי' והוא ע"ד אור הנ"ל כמ"ש אל ה' ויאר לנו ושם אל הוא מבחי' גבורות ממותקות כי מילוי דשם ס"ג עיקרו ג' יודי"ן וא' גי' אל ושם ס"ג הוא במדת בינה שדינין מתערין מנה והיא בעצמה רחמים הממתיק כל הדינים ומשם המזון מצפון זהב ומשם החיות אור המחי' הנשמה כנ"ל שהחיות רוחני' הגנוז במזון ולכן אחז"ל שמזבח מזין כי מזבח גי' אל הוי' שמשם נמשך מזון ואחז"ל בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו והענין ע"ד הכ' אני ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ יענה את יזרעאל כי כל השפעות צריכים שילכו דרך משפיע ומקבל והמשפיע הוא במדת חסד שדרך החסד להשפיע והמקבל הוא בדלות וצמצום שצריך לקבל וזה בחי' גבורה והשפעה הזאת הוא ממוצע ביניהם ומחברם וממתיק המשפיע בחסד שלו את בחי' גבורה של המקבל ולכן המזון ג"כ הולך דרך משפיע ומקבל והם שמים וארץ ועי"ז הולך מהעלם לגילוי וזהו בחי' זכר ונקבה משפיע ומקבל וכן השמן הנ"ל שהוא גנוז בהזית כשצריך לבוא לגילוי הוא ע"י בחי' משפיע ומקבל בכלי בית הבד ע"י כתישה כנ"ל והם בחי' דכר ונוקבא ולכן זו"נ גי' שמן לרמז הנ"ל ורומז ג"כ שע"י שמן שהוא בחי' חכמה אור כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו וכתיב להצהיל פנים משמן נמתקו הגבורות של מדריגות מקבל נוקבא ונכללו בחסדים דדכר ולכן זו"נ גי' שמן וכן שמים גי' שמן וגי' זו"נ ושמים ממתיק הגבורות של הארץ כמ"ש אני ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ הארץ גי' אלקים במילוי ההי"ן עה"כ שהוא בחי' דין כמ"ש בכוונת רצה והנה עי"ז חוזרין הנ"ק אח"כ לשורשן כמ"ש במ"א ע"פ כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה פי' שאז ישוב לשרשו ע"י האדם האוכל בקדושה ועובד אח"כ את השית"ש ומדבר דברי תורה ויראה בכח האכילה ההוא חוזרין הנ"ק לשרשן הרמתה ולכן כמו שבזמן שבהמ"ק קיים הי' המזבח מכפר כי חזרו הנ"ק שהפיל ע"י עוונותיו וע"י קרבן חוזרין לשרשן ע"י קרבן מבעלי חיים ומנחות ונסכי' כן שולחנו של אדם מכפר עליו כי הוא החזרת הנ"ק לשורשן כנ"ל והנה החזרת הנ"ק לשרשן הוא ע"י שם חב"ו ר"ת "חיל "בלע "ויוקיאנו וע"י שם בי"ט ולכן חילוף שם בי"ט בא"ת ב"ש הוא שמן כנ"ל ששמן הוא השפעה הנעלמת והולכת דרך משפיע ומקבל עד שמתגלה האור ואח"כ חוזרין הנ"ק שבו לשורשן ע"י שם בי"ט גי' אהי' מורה שחוזר לשרשו שקודם התגלות האור הוא בחי' שם אהי' שמורה על קודם התגלות ולכן על קרא לשמש ויזרח אור על תי' אור כתיב שם חב"ו מע"ב שמות להורות על הנ"ל שע"י התגלות האור מוציאין הנ"ק כי האור דוחה החושך של חשכות הגשמיות ושל הקליפות ומשבר ודוחה החשכות והמסכי' והעומקים שהנ"ק הוא שם ומוציאן לחזור לשורשן ולכן הב' שמות חב"ו ובי"ט הם רומזי' בשמן ואור כנ"ל שעל תי' אור כתיב שם חב"ו ושמן בא"ת ב"ש בי"ט והנה לפ"ז יפה אמרה יהי' מזונותי מרורים כזית דייקא שכמו שהאור נעלם בהזית והולך דרך כמה מדריגות עד התגלות האור והמרירות שבזית חוזר לאור ומתוק הוא לעינים ומברר נ"ק מעמקי הקליפו' כן יהי' מזונותי כנ"ל שמזונות באים מגבורות ממותקות ובהם חיות נעלם בתוכו וע"י שולחנו של אדם שמכפר מבררין הנ"ק והנה הדינים שעושה י"ת הם מאור הגנוז הנעלם כי ענין נס הוא דבר חדש שאינו מטבעו של עולם והי' הדבר גנוז ונעלם מתחלה שיהי' כך ואח"כ נתגלה ולכן "מי "שעשה "ניסים ר"ת שמן וחליפו שם בי"ט שע"י הנס שעושה ית"ש ומאיר מאור הגנוז ונעלם נכנעי' האומות והס"א והנ"ק מתבררין ע"י שם בי"ט הוא מלשון הביטה וראה להשגיח ולהביט בנפלאותיו ית"ש ומורה על הבטה שמביט ית"ש עלינו לעשות לנו ניסים ולהאיר לנו מאור הגנוז הנ"ל שעל תי' אור כתיב שם חב"ו וכבר אמרנו שהכל צריך לילך דרך משפיע ומקבל בחי' שמים וארץ לזה תמצא שכל ענין זה מרומז בתי' חנוכה שאז נעשה הנס ע"י שמן גי' זו"נ וגם חיל בלע ויקיאנו הוא מספר נ"ח גם זכר נקבה בראם עה"א והכולל גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן ו"ו כ"ף ה"ה ושמים וארץ גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וי"ו כ"ף ה"י עם ל"ו נרות שכל הענין הזה של הולכת השפע מהאור הנעלם ע"י שמים וארץ זו"נ וענין בירור נ"ק ע"י שם חיל בלע ויקיאנו הכל נרמז בחנוכה שאז זמן הורדת השפע ובירור נ"ק עד שיתגלה ב"ב האור הנעלם בהזית יתגלה בשלימות שזית גי' אדם דוד משיח השי"ת ישלחנו לנו ב"ב ועלה זית עם ב' תיבות גי' משיח בן דוד עבדך עם ד' תיבות שנזכה להתגלות מלכותו עלינו ב"ב אמן:
59
ס׳ליל זאת חנוכה
60
ס״אהנה היום אחרון של חנוכה נקרא זאת חנוכה ויש ליתן טעם כי הנה השכינה הקדושה נקראת צבאות על שכונסת בתוכה כל צבאי צבאות שברא ית"ש כאמרם ז"ל על חנה שהזכירה בתפילתה שם צבאות שאמרה מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך ומדה זאת שוכנת עמנו תמיד וע"ז נאמר כי אני ה' שוכן בתוכם וכתיב אני ה' השוכן בתוך כו' רומז לבחי' זאת ונקראת אני כמ"ש במ"א ולכן נקראת שכינה ששוכנת אתנו ולכן כשישראל בגלות אזי כביכול גם השכינה בגלות כמ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם כו' כי אני ה' אלקיהם ולכן כשיצאו ישראל ממצרי' כתיב והוצאתם את צבאותי המדה הזאת שהיתה שם עמנו והנה שם זה של צבאות הוא גי' ת"ק מספר המילוי של שם שדי וכבר אמרנו שבחנוכה ממשיכין האורות ממדות עליונות בחי' מלכות וזהו חנוכה להמשיך להמדה שנקראת כ"ה היא מדת מלכות הנקראת צבאות כנ"ל והיא מספר המילוי של שדי כנ"ל ולזה אמרו כדי שתהא מזוזה שכתוב עלי' שם שדי מימין ונ"ח שמורה על פרסומי ניסא התגלות כבוד מלכותו משמאל נגד השם שדי ועל שאותיות המילוי מורה על יותר גבורות מאותיות השורש לכן נ"ח בשמאל שמורה גבורה ובמצות נ"ח כל הגבורות נמתקין וז"ש יקרא אל השמים מעל ידוע שפי' מעל כמו ממעל רק יש תיבות חסרות מאותיות השורש והנה שמים גי' שמן וממעל גי' להדליק עה"כ מורה על הדלקת שמן שמברכין עליו להדליק ואל הארץ לדון עמו ואל הארץ עה"א גי' נ"ח עה"כ לדון עמו שיהי' הדין נמתק מעליהם וז"ש ההופכי הצור אגם מים כו' כי יש אלקים במלוי גי' עה"כ צור והוא מורה על גבורות חזקות וז"ש ההופכי הצור הזה אגם מים עושה ממנו חסדי' בחי' חלמיש למעינו מים חלמיש ר"ת ח' "ימים "מצוה "להדליק "שמן עי"ז נמתק בחי' צור הנ"ל כי למעינו מים שנמתק הכל בשורש העליון ממעיין העליון והנה היום האחרון של חנוכה שהוא מורה על ההמשכה הנ"ל למדת מלכות שנקראת צבאות כנ"ל שהח' ימים בהם נמשך מג"ר מבחי' אם הבנים שמחה ר"ת "מזמור "שיר "חנוכת "הבית וממשיכין עד בחי' מלכות מדה השמינית מבינה ע"ז מורה יום הח' של חנוכה לכן נק' זאת עב"כ של חנוכה גי' צבאות גם גי' מלכות עה"כ ותיבת זאת גי' ח"פ נא כי אומרי' ב"פ אנא ה' הושיעה נא ובהם ד"פ נא וכן באנא ה' הצליחה נא עד"ז ח"פ נא גי' זאת שנא לשון בקשה שמבקשים שיתמשך הארה מאם הבנים שמחה עד מדת מלכות מדה שמינית ממנה וכ"ז הכנה לגאולה העתידה ב"ב ולכן כי לה' המלוכה ומושל בגוים ומושל גי' נ"ח עה"א ול"ו נרות שמדליקין וגם תמצא שלהדליק נ"ח גי' ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד עם ז' תי' וב' כוללים של הוא ושמו ית"ש שיהי' אחד ורמז ג"כ ע"ד שכ' בס' שלעתיד יהי' מהשם הוי' אותיות יהי' והוא ע"ד שפי' ששם אהי' מורה על ראשית המחשבה כשאמר ית"ש אברא נבראים ואהי' להם לאלקי כן עד"ז מה שיהי' נקרא שמו ית"ש לעתיד יהי' הוא ע"ד פי' הנ"ל שלא תחשוב שלעתיד שיהי' התגלות אלקותו י"ת כבר יהי' הכל מושג לא כן הוא רק הכל יקראו אותו ית"ש יהי' לשון עתיד שבכל עת ישיגו יותר את גדולתו ית"ש כי אין שיעור וסוף וקץ לגדולתו ע"ד שאחז"ל ת"ח אין להם מנוחה כו' רק ילכו מהשגה להשגה תמיד והנס חנוכה שהוא הכנה להנ"ל לכן היחוד שיהי' לעתיד כמו עתה הוי' ואדני כן אז השם יהי' ואדני וגי' חנוכה עה"א והכולל ואחר שאומרים ביום ההוא יהי' ה' א' ושמו אחד כנ"ל אומרים ישתבח ר"ת ח' "ימים "בהם "תדליק "שמן שעי"ז תזכו לגאולה ב"ב כנ"ל:
61
ס״בזאת חנוכה
62
ס״גהנה תקנו לנו חז"ל בנוסח על הניסים כו' רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם ואח"כ מסרת גבורים כו' כמה ענינים שלכאורה נראה שהם כפולי' במלות שונות ונראה כי הכל תקנו על ענין מדות העליונות שממשיכי' האור בחנוכה לכל מדות העליונות שהנה מצינו ששורש האור בעולם הבריאה וזה שאנו מברכים ברכת יוצר אור על המאורות ואומרי' יוצר אור ובורא חושך שהאור נמשך מעולם הבריאה ונק' חושך לערכינו שאין אנו יכולים להשיג שם כמ"ש ע"פ ויבדל אלקים בין האור ובין החושך שהחושך שהוא בעולם הבריאה כמ"ש בורא חושך משם יוצא אור והנה ידוע ששם אל שדי בבריאה ולכן נ"ח עה"א גי' אל שדי עה"כ גם להדליק נ"ח עם ג' תיבות גי' יוצר אור עה"א והכולל כי בעולם הבריאה מילוי שם הוי' בגי' ס"ג חשוב הוי' וס"ג גי' חנוכה ומשם לעולם הבריאה ממשיכין האור לעולם היצירה ששם שמות אל הוי' ומשם לעולם העשי' ששם שמות אל אדני ולכן להדליק נ"ח גי' אל שדי אל הוי' אל אדני עה"א של השמות ועם ג' כוללים שכל העולמות נמשך להם האור וכל המדות העליונים מאירות באור גדול וזה שתיקנו חז"ל בנוסח הנ"ל עשר לשונות נגד עשר מדות ורמוזי' בנוסח שסדרו לנו רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם שזה דרך כלל ענין הנס נגד שלשה מדות ראשונות שהם שרשי המדות ואח"כ מתחיל לפרוט מה הי' הנס מסרת גבורים כו' עד וזדים ביד עוסקי תורתיך פורט כאן ה' ענינים נגד ה' מדות הסדורים בפ' לך ה' הגדולה והגבורה כו' וההוד ואחר שפרט ה' ענינים נגד הה' מדות הנ"ל פורט עוד נגד כי כל בשמים וארץ הוא בחי' יסוד שבו נכללים ולך ה' הממלכה הוא מדת מלכות שמקבלת שפע כל המדות נגד שני מדות הנ"ל תיקנו לנו שני ענינים כוללים נגד ב' מדות והוא ולך עשית שם גדול וקדוש זהו מדת יסוד הכולל וכן כאן כלל הענינים שפרט עד הנה הוא שלך עשית שם גדול וקדוש ואח"כ אמר ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה נגד מדת מלכות שמקבלת השפע מכל המדות ואם נחשב הג"ר כאחת והכללים כאחת יש כאן ח' דברים נגד הג"ר שכאחת נחשבים ואח"ז הז' מדות כולם מתיחדים ומאירים ונגד זה ח' ימי חנוכה והאות ח' הוא מורה על ענין יחוד וכן כתוב בס' שכל האותיות שיש בא"ב ומתיחדים שנים למנין ח' הם ששה אותיות א"ז ב"ו ג"ה והוא שם קדוש והענין כי יש שמות אהי' הוי' הוי' ואדני אהי' ואדני והענין ששם אהי' מורה על ראשית המחשבה הקדומה שאמר ית' אברא נבראים ואהי' להם לאלקי ואח"כ שהי' מהוה ית' כל הויות ע"ז מורה שם הוי' והכל ברא לכבודו שיהי' ית' אדון עליהם ומנהיג עולמו בשם אדני ויחוד אהי' והוי' מורה שידע ויאמין שכל הויות שנבראים בעולם כולם נבראו ברצונו ית' והכל נקשרים בראשית המחשב' בחי' שם אהי' הנ"ל ויחוד הוי' ואדני מורה שצריך להאמין שכל הנהגות ומאורעות שבעולם הכל מאתו ית' המהוה כל הויות הוא ית' בעצמו המנהיג עולמו בשם אדני ויחוד אהי' ואדני מורה על אמונתינו שתהי' אחרית כראשית ששם אדני שהוא התגלות בחי' אחרית יהי' כמ"ש אשת חיל עטרת בעלה כמו מדת כתר שהוא ראשית שם אהי' כנ"ל וכ"ז רומז באות ח' שבשמות המתיחדים כנ"ל הם ח' אותיות ונגד יחוד אלו השמות תקנו ח' ימי חנוכה להורות שאז יחוד כל השמות הנ"ל ולזה תמצא באותיות הקודמת בא"ב לאותיות חנוכה הם גי' יון ואותיות המאוחרות בא"ב לאותיו' חנוכה הם יב"ק רומזים שקודם נס חנוכה הי' ממשלת יון וע"י נס חנוכה נתיחדו הי"ג שמות העולים יב"ק ולכן אות ח' שמורה על יחודים אלו כנ"ל עם הסגול שאות ח' העולם קורין בסגול חי"ת וסגול גי' להדליק נ"ח עג"כ וכן תמצא שזאת חנוכת המזבח גי' שמע ישראל עם ב' תיבות וכולל. או זאת חנוכת המזבח עם ג"ת גי' שמע ישראל ותיבת ה' אלקינו ה' אחד עה"א ו"כ גי' להדליק עה"א וביחוד הנ"ל נחשך עיני הס"א ומפילין אותה לנוקבא דתה"ר ומכניעין בזה קליפת לילית מחלת גי' תתקנ"ח והכנעתם ע"י זאת חנוכת המזבח שעם ג' תי' ו"כ ג"כ גי' כנ"ל וכן שמע ישראל עה"א וכולל גי' לילית מחלת עם ב"כ ולכן מתחיל הכ' בלשון נקיבה זאת חנוכת המזבח ומסיים אחרי המשח אותו לשון זכר כי מתחילה מתחיל בלשון נקיבה להורות על התגברות נוקבא קדישא על נוקבא דס"א ע"י שנמשך להם מיחודים הנ"ל ואחר שנמשך להם היחודים הנ"ל וגברה נוקבא קדישא נכללת בבחי' דכר והנה יחוד של שמע ישראל הנ"ל נקרא יחודא עילאי ונרמז בחנוכה כנ"ל ויחוד ברוך שם כבוד מלכותו ל"ו נקרא יחודא תתאי ויחוד זה רמוז ג"כ בחנוכה כי יחוד זה בעולם היציר' ע"י מט"ט חנוך ונשפע לאות ה' אחרונה חנוך וה' הוא אותיות חנוכה ומדליקין בשמן כי השמן ר"ת "מט"ט "נער "שר "הפנים כמ"ש בס' שנקרא נער ע"ד חנוך לנער והנה הר"ת וס"ת של ברוך שכמל"ו עם הו' תיבות גי' להדליק נ"ח וכן כבוד מלכותו גי' להדליק נ"ח עה"א וג' תיבות והנס הי' ע"י חשמונאים מלשון חשאי שפי' שתיקה וזה רמוז על יחוד זה ע"ד שארז"ל נאמר לברוך שכ"מ לא אמרו משה לא נאמרי' אמרו יעקב משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה כו' הביאו לה בחשאי ולכן אומרים אותו בחשאי הענין כי יעקב ומשה הם המשיכו היחוד לה רק משה מלגו ויעקב מלבר והם רמוזים ג"כ בלהדליק נ"ח שעה"א וג' תיבות גי' יעקב משה עה"א ועל ידיהם ממשיכין האור כי הם מקור האור כמ"ש חז"ל ע"פ וילן שם כי בא השמש שיעקב נקרא שמש כמ"ש והנה השמש כו' משתחווים לי שהשמש קאי על יעקב ומשה אחז"ל פני משה כפני חמה נמצא שהם הי' בחי' אור וגם ע"פ הדרך שאחז"ל לריח שמניך טובים כו' מי שעוסק בשמנה של תורה שהתורה נמשלה לשמן והנס שעשה ית' בשמן מורה לנו עד"ז שית' יאיר עינינו בתורתו וממעט החכמה בתורה שיש לכ"א מישראל יהי' הרבה כמ"ש גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך וכ"ז מורה על יעקב ומשה שיעקב אותיות יוד עקב מורה על יו"ד דברות שבהם קע"ב תיבות כמ"ש במ"א שיעקב הוא מקור התורה וכן במשה כתיב תורה ציוה לנו משה ויעקב בירך את יוסף ואמר לו ואני נתתי לך שכם א' כו' שכם ר"ת "שמים "מספרים "כבודו וגם ר"ת "שם "כבוד "מלכותו ענין היחוד הנ"ל כי יוסף הוא בחי' מט"ט שנקרא נער כנ"ל וביוסף כתיב והוא נער את כו' ולכן חנוכה שמורה על היחוד הנ"ל הי' ע"י בחי' יוסף גי' מלך יון ועי"ז הי' מפלתו של מלך יון כנ"ל וע"ז מורה מה שקרא יוסף שם בנו הבכור מנשה כי נשני וכו' מנשה ר"ת "מט"ט "נער "שר "הפנים שמנשה אותיות השמן מורה על נס חנוכה בשמן ובנו השני קרא אפרים כי הפרני אלקים בארץ עניי מורה על פרסום הנס שמוסיפין והולכין להדליק בכל לילה יותר כמו הנס שהי' בכל לילה יותר וע"ז מורה אפרים לשון ריבוי וכ"ז הכנה לגאולה העתידה כמ"ש כ"פ והגאולה תהי' בזכות התוה"ק תורת משה עד כי יבא שילה גי' משה וכן נ"ח עה"א גי' משה עה"כ ולכן להדליק נ"ח עם ג' תיבות גי' משיח בן דוד עבדך עה"כ שיבא לגאלינו ב"ב א"ס:
63