זרע קודש, על המועדים, לקוטי מהר"םZera Kodesh, On Festivals, Likkutei Maharam
א׳כתבי קודש הללו העתק מכתב ידו הק' ולשונו הזהב של אא"ז הרב הצדיק המפורסם מוהר"ר מנחם מענדל זצלה"ה אב"ד ליסקא אביו של אא"ז הרב המחבר הכת"ק הנ"ל.
1
ב׳פ' בראשית (תקס"ד)
2
ג׳אם תטיב שאת יש לומר אם תטיב היינו שתלמוד תורה כמו דאיתא במשנה אין טוב אלא תורה שאת תהי' יוכל להגבי' כל הנציצות שנפלו בשבירה וגם כל הדברים בטלים שדיבר יוכלו להגביה ע"י התורה ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ יש לדקדק הלשון לפתח ויש לומר דאיתא שבעה שערים לנפש כדאיתא בספר יצירה דהאדם צריך לשמור את כל הפתחים דהיינו הפה שלא לדבר להר"ע והעינים שלא להסתכל במקום עבירה וזה שאמר הפסוק לפתח חטאת רובץ פי' על כל הפתחים רובץ היצה"ר להחטיא את האדם ואליך תשוקתו שתשוקה של יצר הרע להחטיא את האדם לזה אמר הפסוק אם תיטב היינו שתלמוד תורה לא זה שלא תחטא דתורה מצילה ומצלי' מן החטא אלא אף שאת כנ"ל דע"י התורה תוכל להעלות את כל הדברים בטלים אפי' אבל אם לא תיטב היינו שלא תלמוד תורה תוכל לבוא לידי חטא כי היצה"ר משתוקק תמיד להחטיא אותך ואתה תמשול בו פירש שיש לך בחירה למשול על היצר הרע:
3
ד׳פ' נח (תקס"ב)
4
ה׳ויולד נח שלשה בנים קאי אדלעיל נח איש צדיק תמים בדורותיו את האלקים התהלך נח שאפילו בדור שלו הי' הולך את האלקים ותמיד הי' יראת ה' על פניו כמו היש דורשין לשבח ולא כיש דורשין לגנאי כי אם לגנאי למה להתורה למיכתב בתורה בשלמא לשבח נכתב בתורה שנילמוד מנח שאף אם הדור אין יפה לא ילמוד האדם מהם כמו נח אבל אם לגנאי איזה מוסר בא לנו מזה ויש לומר ויולד נח שלשה בנים קאי אדלעיל דעיקר תולדותיהן של צדיקים הוא מעשים טובים וזה שאמר הפסוק ויולד נח שלשה בנים את שם כו' דהאדם צריך לדבק עצמו בחסד וגבורה ותפארת וזה שאמר את שם שהי' בו מדת חסד דשם הוא כהן לאל עליון הוא איש חסד וגם מצינו בנביאים ראשונים כתיב גבי ויעש לו שם פירש שם רש"י שעסק בגמילות חסדים ואת חם הוא גבורות דחם הוא לשון אש ואת יפת הוא לשון תפארת כמו יפת תואר הוא לשון נאה ויפה:
5
ו׳(תקס"ג)
6
ז׳ויגברו המים ותרם התיבה מעל הארץ יש לדקדק מאי בעי ללמדינו הלא פשיטא כשהמים רבים הספינה מתרומם במים אך יש לומר רמז מוסר וגם פירש על פסק אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי וגומר עפי' דמים היינו תורה כמו שכתוב כל צמא לכו למים והפסוק רוצה לרמוז שאם האדם לומד תורה אזי כשבא אחר זה להתפלל אזי מקבלים התפילה ועולה למעלה מפני שתפילה שאחר לימוד הוא בוודאי בקדושה ובדחילו ורחימא ופרחת לעילא וזה שאמר הפסוק ויגברו היינו פה המתגבר במים היינו תורה ותרם התיבה מעל הארץ היינו שהתיבות של התפילה עולה למעלה מן הארץ וגם אמרתי פירש על הפסוק הנ"ל אך טוב וחסד דיש לדקדק מאוד דמסיים הפסוק ושבתי בבית ד' לאורך מהראוי היה לכתוב ואשב בבית ה' בדרך תפילה כי ושבתי בבית ה' משמע שהוא וודאי אך עפ"י דאמרינין בגמרא רבה דעסיק בתורה לבד חיי ארבעים שנין אביי דעסיק בתורה ובגמילות חסדים חי' שתין שנין והנה דוד המלך ע"ה לא הי' לו שום שנין לחיות רק מה שהאבות נתנו לו משלהם אבל בלא זה לא הי' לו שום שנין וזה שהתפלל דוד אך טוב היינו תורה כדאיתא אין טוב אלא תורה וחסד היינו גמילות חסדים ירדפוני כל ימי חיי ואעסוק בתורה ובגמילות חסדים אז בוודאי ושבתי בבית ה' לאורך ימים יהי' לי בוודאי אריכות ימים ולא אצטרך להנדבות שנדבו לי האבותינו.
7
ח׳פ' לך לך (תקסמ"ך)
8
ט׳כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמר דרך ה' וכו' יש לדקדק מהראוי הי' לכתוב לשמור את דרך וכו' לשון צווי והלשון ושמרו משמע שממילא יהי' זה ושמרו אך יש לומר עפ"י המשנה כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו ויש לדקדק על התנא מאי דתולה רוח המקום ברוח הבריות ולכאורה הוי למימר בהיפך כל שרוח המקום נוחה הימנו רוח הבריות נוחה הימנו אך יש לומר דבאמת אם אדם רוצה להגיד מוסר לחבירו אם חבירו מרוצה עם המגיד מוסר נכנס דברי המגיד באזניו ומקבל המוסר והולך בדרך הטוב אבל אם אין מרוצה עם המגיד אין נכנס באזניו דברי המגיד וזה שאמר התנא כל שרוח הבריות נוחה הימנו ואז נכנס דברי המגיד בלב השומע ומקבל ממנו מוסר והולך חבירו בדרך הטוב ויש עוד בחינה בזה אם צדיק אחד הוא מרוצה לעם אז למידין הכל ממעשיו הטובים ואינו צריך כלל לצוות להם רק שרואין האיך היא מתנהג במדותיו עושין הם גם כן כמותו וזה שאמר הפסוק גבי אברהם שהי' איש חסד והי' מטיב עם הכל ובוודאי הי' אהוב לכל כי ידעתיו אשר יצוה לשון צוותא את בניו ואת ביתו אחריו ואז כשהוא ידבק עצמו עמהם ושמרו דרך ה' פירש שממילא ישמרו דרך ה' אף שלא יצוה להם בפיו כי ממנו יראו וכן יעשו לכך נאמר לשון ממילא:
9
י׳פ' וירא (תקס"ג)
10
י״איוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם יש לומר רמז מוסר אע"פ שאדם לומד תורה צריך שיראה לשבור המדות רעות שהורגל בהן מנעוריו וז"ש יוקח נא מעט מים פי' מים הוא תורה פי' שילמוד תורה אף מעט רק ורחצו רגליכם היינו שתרחוץ הרגילות שלו ואז כשילמוד תורה אחר שישבור ההרגל ממדות רעות והשענו תחת העץ שאז יעלה התורה למעלה משא"כ התורה שלומד בלא דחילו ורחימא לא פרחה לעילא:
11
י״בפ' חיי שרה (תקסמ"ך)
12
י״גויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שים נא ידך תחת יריכי ואשביעך כו' אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו הפי' יש לומר כן בדרך רמז ויאמר אברהם היינו הנשמה אל עבדו זקן ביתו הוא היצה"ר שהוא מלך זקן שבא לאדם תיכף כשנולד שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך כו' היינו עבד שהצדיק מבקש מהיצה"ר שלא יטה אותו מדרך הטוב שלא יסית היצר את האדם רק מה שבהכרח דהיינו לפרות ולרבות ולאכול די חיותו הכל רק לעבודת ה' אבל לא לדברים אחרים ובפרט כשיעשה איזו מצוה לא יהא לו בו שום תערובות רע למשל כשמתפלל לא יהיה בו שום פני' ח"ו וכבר אמרו חז"ל תולדתיהן של צדיקים הם מעשים טובים הם הנקראים בנים וז"ש הפסוק אשר לא תקח אשה לבני אשה הוא לשון זיוג היינו שלא תזווג איזה תאווה או פני' לבני היינו המעשים טובים וזה מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו היינו העוה"ז שאני יושב בקרבו ועוה"ז נקרא כנעני שגופי יושב בעוה"ז לא תפיל בי מחשבות עוה"ז:
13
י״ד(תקס"ב)
14
ט״ועיין לעיל על פסוק ויאמר אל עבדו זקן ביתו ע"ש ויש עוד לומר אף דאיתא במדרש בירך אותו בכל היינו שהשליטו על יצרו אעפ"כ היה משביע ליצה"ר שהמצוה שיעשה יהא בלי שום פני' ומה גם שיביא הכל אל הקדושה ולהמתיק כל הדינים וז"ש כי אם אל ארצי ואל מולדתי היינו מקור הנשמות:
15
ט״זפ' ויצא (תקס"ב)
16
י״זויצא יעקב מבאר שבע י"ל היינו התורה כתיב חצבה עמודיה שבעה היינו שבעה ספרים עם ויהי בנסוע כשאדם הולך בטל מתורה אז כל העולם דומה לו כמישור כאילו הוא בן חורין וילך חרנה וזאת נותן לו הפסוק עצה אם אינו בעל תורה צריך להחזיק בעמוד התפילה שהוא עבודה עמו דאיתא על התורה ועל העבודה היינו תפילה וז"ש ויפגע במקום אין פגיעה אלא לשון תפילה היינו שצריך אדם להתפלל למקום שהוא הקב"ה וילן שם י"ל ג"כ לשון תפילה כי בא השמש אחר ששקעה השמש היינו התורה צריך להחזיק בעבודה שהיא תפילה ויקח מאבני המקום היינו האותיות התורה ותפילה הם נקראים אבני המקום ששורה בתוך האותיות וישם מראשותיו היינו שצריך להתפלל בכוונה עם המוח שבראש ויחלום הוא לשון חיזוק שאדם צריך לחזק עצמו כמו דאיתא בגמרא לשון הדר חלים ואמרינן ד' דברים צריכין חזוק וז"ש ויחלום והנה סולם מוצב ארצה דסולם בגי' קול היינו אף שמוצב ארצה שאנו מתפללים בזה העולם אבל וראשו מגיע השמימה דתפילה הוא עולה לשמים שהוא ברומו של עולם והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים דכל העולמות יש להם עלי' ע"י תפילת ישראל וכן להיפך ח"ו או י"ל וילן שם כמו דאיתא וילן שם אמרינן שלו בעומקא של הלכה כן נאמר כאן שלן בעומקא של תפילה כמו שנאמר ממעמקים קראתיך:
17
י״חפ' וישב (תקסמ"ך)
18
י״טוישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה בדרך רמז דבאמת האדם צריך להיות לו יראה ואהבה ובמה ניכר האהבה כשהוא מוסיף על עצמו כי כן דרך האוהב שמוסיף על עבודתו בשביל האהבה אבל לא כן היראה שעושה רק מחמת יראה עושה רק שלא לעבור על דברי המצוה אבל אינו מוסיף וז"ש וישב יעקב היא בחינה קטנה ממדריגות ישראל מגורי הוא לשון דירה כמו אשר גר שם וגם לשון יראה כמו הן גר יגור וז"ש רמז וישב יעקב כשהוא בבחי' קטנה בארץ מגורי אביו המדריגה אחרונה הוא אדני שהוא דירה להוי' כמו וה' בהיכל קדשו שאדני נקראת היכל של הוי' והוא עדיין במדריגות יראה הוא בארץ כנען סמוך לקליפ' ואלה תולדות יעקב יוסף ויוסף בן שבע עשרה שנה היינו תולדות יוסף פי' שיוסיף בכל יום על עבודתו שמקודם ואז יבוא למדריגת אהבה ויוסף בן שבע עשרה שנה הוא במספר שם אהו"ה שהוא רחמים פי' כשיבוא למדריגות אהבה היינו כשיוסיף עבודתו בכל יום אז ישרה עליו רחמים גמורים כי מספר שבע עשרה הוא מספר שם הנ"ל שהוא רחמים.
19
כ׳(תקס"ב)
20
כ״אוישב פירש"י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ כו' יש להקשות קושיות הגמרא אטו צדיקים מי סני להו תרי עלמא אך י"ל דבאמת איתא צדיקים אין להם מנוחה בעוה"ב היינו שילכו מחיל אל חיל כן בעוה"ז אין להם מנוחה פי' שצריכים בכל יום להוסיף על עבודתם ולא לעמוד על מדריגה אחד וז"ש רש"י ביקש יעקב לישב בשלוה היינו שיעמוד על מדריגה אחת היינו בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף היינו שצריך להוסיף בכל יום כן י"ל בדרך רמז וז"ש ברמז הפסוק וישב יעקב בארץ מגורי אביו היינו דיעקב הוא מדריגה קטנה בארץ מגורי אביו היינו מלכות שהוא דירה מגורי לשון דירה שהוא בית של שם הוי' כמו שכתיב וה' בהיכל קדשו שהשם אדני הוא היכל להוי' וידוע ששם אדני הוא יראה וז"ש וישב יעקב בארץ מגורי אביו היינו שהי' במדריגה קטנה שהוא יראה והאדם צריך לבוא למדת אהבה היינו שמחמת אהבה יוסיף בכל יום משא"כ במדריגות יראה הוא תמיד על מדריגה א' וז"ש בארץ כנען שמי שיש לו רק יראה עדיין אפשר לקליפות להתדבק בו שנקרא כנען ואלה תולדות יעקב יוסף היינו אבל עיקר תולדות אדם הוא יוסף היינו שיוסיף אהבה בכל יום וכן מבואר לעיל ג"כ בפ' וישב בשנת אשתק"ד.
21
כ״בפ' ויגש (תקסמ"ך)
22
כ״גויגש אליו יהודא ויאמר בי אדוני וכו' כי כמוך כפרעה י"ל רמז על התפילה כמו דאיתא מצינו הגשה לתפילה עפ"י דאמרינן כל המשתתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו וכתב מהרש"א ע"ד עמו אנכי בצרה וי"ל דבאמת נשמת אדם הוא חלק אלקי ממעל נמצא כביכול גם השכינה יש לה צער כשיש צער לאדם וכן ראוי לאדם לכוון בתפילתו שמתפלל על צער השכינה וזה שרמז בפסוק ויגש אליו יהודא כשאדם יגש להתפלל ויאמר בי אדוני פי' שהאדם יאמר בי אדוני היינו בי בגופי שורה אדוני היינו השם כי כמוך כפרעה פרעה הוא לשון התגלות וזה כמוך כפרעה היינו כמו שבהתגלות הוא צער לאדם כן כביכול כמוך לזאת מהראוי להתפלל כן ואז יהיה תפילתו נשמע וזה הוא הפירש בגמרא כל המשתתף שם שמים בצערו פירש שמתפלל על צער השכינה כשיש לאדם צער כמו דאיתא בגמרא בזמן שאדם בצער שכינה אומרת קלני מראשי קלני וכו'. גם י"ל בי הוא מספר י"ב הם י"ב גבולי אלכסון נכלל גם באדם:
23
כ״ד(תקנטי"ת)
24
כ״הועיניכם אל תחום על כליכם רומז דגוף של אדם הוא כלי בית קיבול לנשמה ואמר הפסוק שלא יחוס האדם על הכלי שלו היינו הגוף ולא ילך אחר תאוות הגוף רק כדי להוציא ניצוצות הקדושים מותר לאכול וז"ש ועיניכם אל תחוס על כליכם כי טוב כו' דלשון כי הוא בלשון אלא היינו אלא טוב כל ארץ מצרים הניצוצות הקדושים לכם היא לכם הוא לשון שלכם יהא היינו להוציא ניצוצות הם טוב ארץ מצרים לכם הוא זה מותר.
25
כ״ופ' ויחי (תקסמ"ך)
26
כ״זויתחזק ישראל וישב על המטה יש לומר רמז מוסר על מי שהוא בחינת ישראל צריך לחזק עצמו לתורה ולעבודה אבל וישב על המטה פי' שלא יתלה המע"ט שעושה רק על המטה שהיא השכינה כמ"ש רש"י על ראש המטה היא השכינה כן צריך האדם לתלות הכל בהשכינה שהיא עוזרת אותו.
27
כ״ח[תקנטי"ת]
28
כ״טהמלאך הגואל אותי מכל רע הוא יברך. יש לדקדק אמאי לא קאמר המלאך שהציל אותי מכל רע ולמה אמר הגואל גם לדקדק אמאי קאמר המלאך הוי למיכתב ה' הגואל אותי ועוד קשה הוי למיכתב המלאך שבירך אותי הוא יברך וכו' אך י"ל דבאמת אם הגזירה מצאת ח"ו ורוצים לבטלה צריך להניח הגזירה על האומות כמו שכתוב ואתן אדם תחתיך ע"ד כתיב בפסוק בישעי' נתתי כפרך מצרים דהאומות הם כופר לישראל וז"ש הגואל אותי מכל רע היינו שגאל אותי היינו לשון פדייה וכופר נפש היינו שנתן האומות תחתי לכופר נפש ובזה חל הברכה עלי והקללה על האומות הוא יברך את הנערים וגו' ומטעם זה אמר המלאך דמלאך הוא מספר שם הוי' ומספר שם אדני להמתיק הדינים.
29
ל׳פ' שמות (תקסמ"ך)
30
ל״אויאמר אל עמו הנה אמרתי פירוש כמו שהובא בפרשה זו בספר תולדות יעקב יוסף והוספתי נופך על ויבן ערי מסכנות לפרעה היינו היצה"ר עושה פעולות שיהא ח"ו עניות בישראל שלא יוכל ללמוד ולעבוד ה' במחשבות הק' ע"י בלבול הדעת מחמת עניות וז"ש בגמרא עניות מעביר על דעת קונו פי' מעביר על דעת קונו היינו לשון התחברות שאין יכול לחבר עצמו במחשבות טהורות עם קונו אף אם לומד ועובד אינו יכול ללמוד במחשבה צלולה שיוכל לחבר עצמו עם השם ומפני זה אמרו לשון דעת ולא אמרו דברי קונו.
31
ל״ב[תקנטי"ת]
32
ל״גתכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר הרמז בזה דתפילה נקרא עבודה והנה צריך להתפלל מתוך כובד ראש והעיקר דתפילה יהא הכל לצורך השכינה למשל אם האדם מתפלל על ממון צריך לכוון שיהא לו ממון על צורך עשיות המצות או אם מתפלל על אריכות ימים של בניו יכוין העיקר שהבנים יאריכו ימיהם לצורך עבודת ה' ולתורתו וזה שרמז הכתוב תכבד העבודה על האנשים שיתפללו מתוך כובד ראש כנ"ל ויעשו בה היינו שהתפילה יהא רק לעשות תיקון לשכינה כנ"ל פי' אף שהתפילה היא לצורך עוה"ז עולם העשי' יהא הכל בה היינו לצורך השכינה ואל ישעו בדברי שקר היינו על הבלי העוה"ז וזה שרמז במסורה ישועו אל ה' ולא ענם היינו האדם מתפלל רק לצורך עוה"ז אזי ישועו ולא ענם רק יתפלל לצורך השכינה אז יענם:
33
ל״דפ' וארא
34
ל״הושמי ה' לא נודעתי י"ל עפ"י דאיתא בזוהר נודע בשערים בעלה כל חד לפום שיעורין דלי' לפי מה דמשער בלבי' והנה במשה כתיב אשר ידעו ה' פנים בפנים כי השגתו היה יותר מכל אדם וז"ש למשה ושמי ה' לא נודעתי להם פי' שלא היה להם השגה גדולה כמו משה בשם הוי'.
35
ל״ו(תקס"א)
36
ל״זוידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים יש לדקדק הלא התורה נצחיות והאיך שייך היום המוציא כי המוציא לשנא דאפיק משמע כמו דאיתא בגמרא גבי המוציא לחם אך י"ל דקאי על יצה"ר גם היום עפ"י דאמרינן בגמרא יצרו של אדם מתחדש בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו כו' שנאמר ה' לא יעזבנו בידו ויש לפרש גם סיפא דקרא ולא ירשיענו בהשפטו עפ"י דאמרינן צדיקים יצר טוב שופטן רשעים יצר הרע שופטן וזש"ה ולא ירשיענו בהשפטו היינו דיצר הרע לא ישפוט ויש לפרש לשון שופט היינו לשון הכרע דהיינו אם מזדמן לאדם לעשות איזו דבר ואינו יודע אם היא עבירה או מצוה היצר הטוב שופט הדבר אם היא מצוה וזה וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים היינו מתחת היצר הרע כי אלמלא הקב"ה עוזרו כו':
37
ל״ח[תקסמ"ך]
38
ל״טבפסוק ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה י"ל דבאמת מדת של תלמידי אברהם הוא רוח נמוכה ונפש שפילה דהנה הקב"ה אמר למשה שיוציא את ישראל ממצרים בשם הוי' שהוא למעלה מהטבע ויעשה עמם לפנים משורת הדין אבל ישראל הי' נמוכי רוח ונפשם הי' שפל מאוד כראוי ואמרו בלבם שאינם ראוים לפי מעשיהם להוציאם ממצרים כי ידעו בעצמם שאינם יוצאים ידי חובתם במעשיהם לגודל גדולת הבורא ית' וז"ש ולא שמעו מקוצר רוח ומעבודה קשה פי' שקשה מאוד לעבוד עבודת ה' כראוי ומפני זה לא האמינו למשה שיוציאם ממצרים וז"ש משה להשם הן בני ישראל לא שמעו אלי פי' שאין להם אמונה גדולה כזו האיך אוכל להוציא העיקר תלוי כאשר אדם ממשיך על עצמו וז"ש ואיך ישמעינו פי' באיזה זכות אוציאם אם אין להם אמונה כמו דאיתא בספרי מוסר החדשים שאי אפשר לעשות פעולה לאיש לאיזו הצטרכות אם זה האיש אין לו אמונה בזה.
39
מ׳פ' בא (תקס"א)
40
מ״אכי אני ה' הכבדתי את לבו קשה למה היה צריך הקב"ה להגיד למשה טעם על השליחות זה ויש לומר עפ"י דאמרתי כבר פירש בגמרא דיומא על הא דאמרינן שם גוים מרקדין בהיכלו אי' נוראותיו ומשני הן הן גבורותיו ואמרתי עפ"י דאיתא בגמרא על פסוק רק אתכם ידעתי כו' ע"כ אפקוד עיין בגמרא ולכך היה הקב"ה אומר אל יקשה מה שאני מכה אותו מעט מעט וא"ת שיוחזר בתשובה וזה שאמר לו הקב"ה אל תירא שבוודאי לא יחזור בתשובה ואגבה ממנו הכל ואשלח עליו כל המכות וז"ש כי אני הכבדתי את לבו אך אעפ"כ היה קשה למשה רבינו למה להקב"ה לשנות הטבע של חיים שבאמת בדרך הטבע של אדם היה לפרעה להודות שהשם הוא משגיח בכל הפרטים כאשר ראה במכות הקודמים אך באמת שהקב"ה הכביד את לבו ע"ז קשה אעפ"כ היה להקב"ה להכות אותו בפעם א' ולמה לו לשנות הטבע של אדם ע"ז אמר השם למשה עוד טעם דהיינו ולמען תספר באזני בנך וגו' פי' שהשם רצה להכניס בלב כל ישראל השגחות הבורא ולזה הוצרך להביא המכות מעט וכל מכה בפנים שונות כדי להראות לישראל השגחות ושיקבע בלב ישראל ובני בניהם גודל האמונה ומפני זה היה מוכרח להכביד את לב פרעה שלא יעשה תשובה כדי שיוכל להביא עליו כל המכות וממילא יראו כל ישראל ג"כ גודל ההשגחות ויקבע האמונה בבניהם ובבני בניהם.
41
מ״בפ' בשלח
42
מ״גויסב אל' את העם דרך המדבר ים סוף פי' שהסב מהם הדינים שנקראו אלקים דרך המדבר ים סוף היינו עבור שלומדים תורה שנקרא ים התלמוד:
43
מ״דוחמושים עלו ב"י מאמ"צ פירש"י אחד מחמשה י"ל דרך רמז שהכתוב מלמד אותנו דאדם יש לו חמשה מדריגות נ"ר נשמה חי' יחידה ורומז שגם באחד מהמדות הנ"ל יוכל אדם לעלות מארץ מצרים היינו מיצה"ר המיצר אותנו אם הוא אף במדריגה קטנה צריך לחזק עצמו ליראה:
44
מ״ה(תקסמ"ך)
45
מ״וויסב א' את העם דרך המדבר וכו' וחמשים עלו בני ישראל יש לדקדק למה כתיב את העם ולבסוף כתיב בני ישראל וי"ל דרך מוסר דהנה שני דרכים לבוא לידי דביקות או בתורה או בתפילה וזש"ה בדרך רמז ויסב אלקים את העם ויסב הוא לשון קרבות כמו דאיתא בפסוק ויסב את לב ישראל (אל) ויסב את העם היינו שאינם בעלי תורה דרך המדבר לשון דיבור היינו שמקרב הקב"ה את פשוטי העם בתפילה ים סוף היינו מלכות שנקרא ים סוף דצריך לעלות בתפילה מקודם למדת מלכות כמו בזאת יבוא אהרן אבל בני ישראל הם הלומדים הם יש להם עלי' ע"י התורה שהוא חמשה חומשי תורה וזה שכתוב וחמושים הוא ע"י התורה שנקרא חמושים עלו בני ישראל היינו הלומדים:
46
מ״ז(ג"כ תקסמ"ך)
47
מ״חואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר י"ל פרעה הוא היצר רע אומר על ישראל הם נבוכים בארציות היינו בעיסקי עוה"ז לפיכך סגר עליהם הדבור כשבאים להתפלל סגר עליהם המדבר היינו הדבור הוא מבולבל במחשבות זרות:
48
מ״ט(תקנטי"ת)
49
נ׳מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו י"ל הוי למכתב ויסעו לים דזה היה עיקר ציווי אך יש לומר דהתורה נצחיות בכל זמן ורמזה התורה לכל הדורות כשיצעקו אל ה' העיקר הוא במסירות נפש ויוציאו עצמם מהמדריגה שהיה להם מקודם רק ילכו ממדריגה למדריגה ויוציאו עצמם מדרך הטבע שהיה להם וכמו שאמרתי טעם על מה שאמרו חז"ל כל המעביר על מדותיו כו' מפני כשמעביר על מדותיו הוא מוציא עצמו מהטבע וזה הוא כמו מסירות נפש וז"ש הפסוק הנ"ל ויסעו הוא לשון עקירה ממקומו כמו מסיע אבנים יעצב בהן וז"ש ויסעו שיעקרו עצמם להיות למעלה מהטבע ויבואו לעלמא דחירות היינו בינה ואז יומתקו כל הגבורות וז"ש התנא אם אין אני לי היינו אם אין אני רק לצרכי דהיינו לי רק בשביל כבוד הבורא ית"ש מי לי היינו מדת מי שהיא בינה לי משם מסייעין לי ששם עלמא דחירות שכאשר בא במסירות נפש לעולם הבינה משם מסייעין לו:
50
נ״אפ' משפטים (תקסמ"ך)
51
נ״בואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה כו' פירש"י מן הסתם טריפה הוא בשדה יש לדקדק ראוי לכתוב ובשר טריפה בשדה לא וכו' אך י"ל רמז דהפסוק מרמז מוסר לישראל אנשי קודש קודש היינו לשון הכנה והזמנה פי' שיהי' ישראל תמיד מוכנין לעבודת ה' וזה ואנשי קודש תהיון לי שתהיו מזומנים תמיד לי כמו הרי את מקודשת לי רק אם אדם אוכל איזה מאכל אשר לא טהור הוא מטמטם את לבו ואז אין יכול לשרות קדושה עליו רק סט"א הוא עשו איש שדה וז"ש תהיון לי רק ובשר בשדה טריפה היינו שבא משדה טריפה היינו סט"א לא תאכלו שלא יטמטם לבבכם ועפי"ז י"ל פירש בגמרא מפני מה ראשיהם של בבל סגלגלים מפני שאין להם חיות פקחות מגלגלות עגולות י"ל עגולות היינו שפעם עולה ויורד פעם חלה עליהם קדושה ופעם יורדים מהקדושה ואמר להם הילל מפני שאין להם חיות פתחות פי' חיות היינו החיות שבא לאדם מהאכילה אינם אוכלים בקדושה היינו בחכמה בכוונת טהורות:
52
נ״גפ' תרומה (תקנ"ט)
53
נ״דויקחו לי תרומה י"ל רמז דהתורה מלמד אותנו שאנחנו נהי' מוכרים עצמינו להקב"ה דהלשון ויקחו הוא לשון מכירה כמו דאיתא במס' ע"ז דאין לוקחין פרה אדומה מן הנכרי דברי ר' אליעזר עיין שם ברש"י דפירש שם בגמרא דויקחו אליך פרה אדומה ויקחו לשון מכירה נמצא העיקר שנהי' רק נמכרים לעבודת ה' ולא לשום דבר אחר מעולם הזה וז"ש הפסוק ויקחו לי שתהיו נמכרים רק לי וזה א"א להיות רק אם אדם הוא מובדל ומופרש בהתבודדות מבני אדם וז"ש הפסוק תרומה מאת כל איש תרומה הוא לשון מופרש היינו שנהי' מופרש ומובדל מאת כל איש כפי שאנו רואין בכל יום שא"א לעבוד ה' באמת ובתמימות ובקביעות רק אם האדם מופרש ומובדל מבני אדם מלעסוק עמהם כלל גם י"ל פי' בגמרא כספים אין להם שמירה אלא בקרקע י"ל רמז כספים היינו שיהא נכסוף לאהוב הבורא בקביעות אין להם שמירה אלא בקרקע היינו שיהי' עניו ויהא כמו עפר וקרקע בעלמא ואז אין לו שום תאווה לעוה"ז כלל דמי שהוא עניו אין לו שום תאווה לדבר עוה"ז כלל רק לעבודת ה' לבדו. גם י"ל מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי כמו דכתיב בשמואל א' קפיטל ז' והכינו לבבכם אל ה' ועבדוהו לזה אמר כאן הפסוק מאת כל איש אשר ידבנו לבו היינו שהכין ונדב עצמו לעבודת ה' לבד תקחו את תרומתי זה היא תרומת ה' היינו שמופרש רק לה' לעבדו בתמימות ובקביעות:
54
נ״ה[תקסמ"ך]
55
נ״וויקחו לי תרומה פירש"י לי לשמי י"ל ויקחו לשון לימוד כמו קח לך אשת זנונים שילמדו ישראל להרים שמו של הקב"ה ולא תאמרו ללמוד דווקא מאדם גדול רק מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי פי' מי שידבנו לבו ללמוד לאנשים דרכי ה' בתמימות תקחו את תרומתי תלמדו מאתו האיך להרים שמו של הקב"ה וזאת אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת היינו השלשה מדות חסד גבורה תפארת שיהיו המדות האלו הכל לכבוד הבורא:
56
נ״זפ' תצוה (תקסמ"ך)
57
נ״חואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן ויש לומר דהקב"ה אמר למשה רבינו שהי' לו מדת ענווה יותר מכל ישראל לכך אמר לו ואתה שיש לך מדת ענווה בשלימות תוכל ללמוד לישראל מדת ענווה כמו דאיתא ביחזקי' המלך וחבל עול מפני שמן שהי' נוח לדורו כשמן וזה שאמר הפסוק ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך כמו קח לך אשת זנונים שמן זית שילמוד לישראל שיהי' זה לזה כשמן מחמת מדת ענווה:
58
נ״טפ' תצוה תקנטי"ת
59
ס׳ואתה תצוה יש לדקדק למה נאמר דווקא ואתה אך י"ל עפ"י רמז שהקב"ה אמר למשה שהוא יתחבר לבני ישראל שיהי' להם אחדות תצוה הוא לשון צוותא רק אם אדם רוצה שיהי' לו שלום ואחדות עם חבירו צריך הוא להיות נכנע ועניו נגד חבירו ואז יכול להתחבר עם כל אדם משא"כ אם יש לו גאווה לזאת אמר הקב"ה למשה דייקא ואתה שאתה עניו מכל אדם תהי' נאה דורש ונאה מקיים משא"כ אדם אחר שיגיד להם שיהי' להם שלום ויהיו נכנעים זה לזה לא ישמעו אלי' כי יאמרו טול קורה וכו' וזה שאמר ויקחו אליך לשון לקח טוב לשון לימוד שילמדו ממך שיהיו ענווים כמו קח לך אשת זנונים פירש רש"י שם שהוא לשון לימוד ויקחו אליך שמן זית זך שיהא כל אחד נוח לחבירו כשמן כמו שכתוב בישעיה וחבל ?טול מפני שמן פי' שם רש"י חזקי' המלך שהי' נוח לדורו כשמן. כתית שיהא כל אחד כתית לשון דכ"א ואז כשיהי' להם זו המדה. למאור ויהי' אור נגה עליהם להעלות נר תמיד ויהא השכינה שורה עליהם תמיד כמו שכתוב אני שוכן את דכא:
60
ס״אפ' זכור
61
ס״בזכור את אשר עשה לך עמלק הרמז דכל אדם יעלה על זכרונו מה שעשה לו עמלק היינו סם היצר הרע אשר קרך בדרך דהיצר הרע מפיל על אדם עצלות שיהי' עצל מלעשות מצוה כמו שאמר שלמה טמן עצל ידו בצלחת קרך הוא לשון קר וצונן שמפיל על אדם קרירות שיהי' עצל מלעשות מצות ובהיפך לעבירה בוער באדם כאש להבה לעשות העבירה ויזנב כך כל הנחשלים ויזנב הוא לשון הבער כמו משני זנבות האודים מבואר בפסוק בישעי' קפיטל ז' ואתה עיף ויגע עיף לשון צמא ועיף לעשות העבירה ויגע מלעשות מצוה כמו לא הוגעתיך בלבונה ולא ירא אלקים מלעשות עבירה או עיף ויגע קאי על עשיות מצות ולא ירא אלקים קאי על עשיות עבירה דירא הוא יראת חטא והי' בהניח ה' א' לך מסביב היינו אף שעשית תשובה ויש לך אז מנוחה מהיצר הרע כמו שאמר דוד ולבי חלל בקרבי תמחה את זכר עמלק היינו שלא ישאר שורש היצה"ר כדי שלא יוכל להכשילך כמו שאמרו ואל תאמין בעצמך כו':
62
ס״גפ' כי תשא
63
ס״דכי תשא כשתרצה לישא את ראש בני ישראל שיהי' להם עלי' לפקודיהם פי' אם יהי' נפקד מהם איזה דבר כמו לא נפקד ממנו איש אזי ונתנו איש כופר פי' שצריך כל א' מישראל ליתן כופר נפשו פי' שעיצה מהשם הוא שכל אחד מישראל ימסור נפשו על הדבר שנוגע לכלל ישראל ואז יהי' להם עלי' כמו שמצינו בקריעת ים סוף שהי' צריכים למסירות נפשם:
64
ס״ה(תקנטי"ת)
65
ס״וכי תשא את ראש בני ישראל רמז עפ"י שנא' בהושע כראש על תלמי שדה ראש הוא לשון מר שהוא דינים ומרמז הפסוק כי תשא את ראש בני ישראל היינו שתרצה לישא את הדינים דהיינו ראש כנ"ל לפקודיהם מחמת שיש בהם איזו חסרון לשון לא נפקד ממנו איש נותן הפסיק עיצה טובה ונתנו איש כופר נפשו היינו שצריך למסירות נפש על כל מצוה כי זה עיקר שימסור נפשו לעבוד הבורא ית"ש במסירות נפש:
66
ס״זפ' ויקהל
67
ס״חששת ימים תעשה מלאכה פי' שצריך כל אחד בכל שבוע לעשות מלאכה היינו ללחום מלחמה עם היצר ולהתגבר עליו מחדש זהו מלאכה כי מה שהורגל אדם מכבר אינו מלאכה רק כמו טבע רק צריך בכל שבוע להתגבר יותר מכפי שהי' מקודם ואז כשיבוא שבת יהי' קודש פי' שממילא יבוא לאדם קדושה:
68
ס״טפ' ויקרא
69
ע׳אדם כי יקריב מכם קרבן לה' יש לומר דהפסוק מרמז לנו שנהי' שפלים וענוים וזהו מדריגות אדם הוא בגימטרי' מה כמו ואנחנו מה וזה שאמר הפסוק אדם כי יקריב פי' דאם זה שמביא הקרבן הוא במדריגות אדם כנ"ל שהוא נכנע מכם קרבן לה' פי' לא יהא צריך למלאך או לשליח אחר שיביא למעלה לפני הקב"ה התפילה שהיא במקום קרבן או קרבן עצמו רק מכם קרבן לה' פי' מכם דייקא תיכף כשיוצא התפילה מפיכם תבא תיכף לפני הקב"ה כי ה' אוהב ענווים ומקבל תיכף התפילה:
70
ע״א(תקס"א)
71
ע״באדם כי יקריב מכם היינו תפילה שהיא כקרבן וזה שאמר מכם מן הבהמה היינו שצריך להיות נכנע כבהמה כמו דאמרינן בגמרא אדם ובהמה תושיע אלו בני אדם שמשימין עצמן כבהמה. מן הבקר היינו לשון ביקור כמו קרבן שהי' צריך ביקור כן צריך האדם לבקר עצמו מכל מום קודם התפילה מן הצאן היינו שלא יסמוך על זכותו כלל רק מן הצאן היינו עפ"י דאיתא במגיד של בית יוסף שצאן היינו נצח והוד שמהם בא השפע ליסוד:
72
ע״גפ' צו (תקס"ג)
73
ע״דומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד מלאת ימי מלואיכם פירש כל שבעים שנה של אדם לא יצא מקדושתו עד יום מלאת ימי מלואכם היינו עד שימלא ויתקן וימלא להחזיר כל הניצוצות הקדושות:
74
ע״הפ' שמיני (תקס א)
75
ע״ווהתקדשתם והיתם קדושים י"ל דהתורה כפל והתקדשתם אל יאמר האדם שזו די שיקדש עצמו פעם אחד ולא בקביעות לזה אמרה התורה והייתם קדושים היינו שתראו להיות תמיד בקדושה בקביעות וזה והייתם קדושים היינו שישאר הקדושה אצליכם וכל פעם תוסיפו הקדושה כמאמר החובת הלבבות אם אין תוספת אין חיבה:
76
ע״זפ' מצורע תקנטי"ת
77
ע״חזאת תורת המצורע יש לומר רמז התורה מודיע לנו מה יהי' תורת המצורע הא המוציא רע היינו השטן שמדבר ומלשין על ישראל לפני הקב"ה ביום טהרתו היינו כשיבוא משיח ויהי' השטן אז מלאך הקדוש כמו דאיתא בספרי מוסר שיקחו ממנו אל"ף למ"ד וישאר רק ס"מ והובא אל הכהן היינו אותיות אל משמו יהי' (מכאל):
78
ע״טאו יש לומר דיש לדקדק למה נאמר לשון נקיבה וראוי הי' לכתוב זה יהי' תורת המצורע אך יש לומר דזאת היא השכינה ואומר הפסוק זאת היינו השכינה תהי' תורת המצורע היינו מי שהוא מצורע היינו נגעי בני אדם מן העבירה שבידו ונשמתו מצורע תלמוד אותו השכינה גם לדקדק והובא אל הכהן הוי ליכתוב ובא אל הכהן רק י"ל דהקב"ה מגלגל סיבות שיבוא הבעל עבירה אל הכהן היינו הצדיק שעובד ה' בתמימות שהוא יוכיח אותו על התשובה ויצא הכהן אל מחוץ למחנה היינו לפעמים מגלגל הקב"ה שיצא המוכיח מביתו לבית הבעל עבירה ללמוד אותו על התשובה רק הקב"ה אין מגלגל סיבות הנ"ל רק כשהאדם בעצמו מהרהר בתשובה אז מסייעין אותו מן השמים וזה שאמר הפסוק ביום טהרתו היינו ביום שמעצמו בא לו הרהור תשובה וזה שאמר אח"כ וציוה הכהן ולקח למטהר היינו שרוצה לטהר עצמו מצוה לו הכהן הנ"ל שתי צפרים היינו שנותן לו הכהן עיצה שילמוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה חיות טהורות היינו שילמוד בקדושה:
79
פ׳(תקס"א)
80
פ״אזאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו וכו' ויצא הכהן וגומר והנה נרפע נגע הצרעת מן הצרוע ופירש אור החיים מן הצרוע היינו שרפואה יהי' מן הצרוע בעצמו היינו שיעשה תשובה אבל מהראוי לכתוב והנה נרפא הצרעת ממנו בלשון קצרה אך יש לומר דאיתא בגמרא מה תקנתו של לשון הרע יעסוק בתורה דכתיב מרפא לשון עץ חיים וז"ש הכתוב זאת תהי' תורת המוציא רע היינו הבעל לשון הרע ביום טהרתו כשרוצה לעשות תשובה והובא אל הכהן היינו שילמוד לשמה שהוא תורת חסד ויצא אל מחוץ למחנה היינו שילמוד בהתבודדות והנה נרפע נגע הצרעת מן הצרוע דהיינו ממקום שהצרעת בא א לו היינו מהפה שדיבר לשון הרע משם בא לו גם הרפואה היינו שילמוד תורה באותו פה שדיבר לשון הרע ובזה תירץ על תנא אחד שהוזכר במדרש שאמר שהי' לברוא אדם בשני פיות אחד לדברי העוה"ז ואחד לתורה אבל ברא הקב"ה את האדם בחכמה בפה א' כדי שיהא יוכל לתקן אותו פה שדיבר בו לשון הרע באותו פה ילמוד תורה ויכופר עוונו:
81
פ״בפ' אחרי (תקס"א)
82
פ״גאת משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו יש לומר דזה אינו ציווי דא"כ הי' לכתוב שמרו משפטי כמו שאמר ישעי' נביא ואם רוצה הפסוק לומר על קיום המשפט ומפני זה אמר תעשו ראוי לומר עשו בלא תי"ו אך יש לומר דזה הבטחה שהבטיח ה' לעמו הצדיקים כמו שנאמר ותגזור אומר ויקם היינו שהבטיח לעמו הצדיקים את משפטי תעשו היינו שבידכם יהא לעשות משפט היינו דינים בהעכו"ם ולהפוך הדינים על העכו"ם רחמים לישראל רק ואת חקותי תשמרו דזה אין יכול לעשות רק מי ששומר חוקי השם וחוקים הם חוץ לדרך הטבע שאין השכל מחייב לעשות רק בדרך חוק ואז מדה כנגד מדה יהא יוכל לשנות הטבע ויהפוך מדת הדין לרחמים על ישראל וכמו שאמרתי זה כמה שנים על פסוק רחוק מרשעים ישועה כי חוקך לא דרשו והפירש הוא כך רחוק מהעולם ישועה כי חוקך לא דרשו דאם הי' עושים החוקים בוודאי הי' השם עושה להם מדה כנגד מדה והי' שולח להם ישועה אף שלא כדרך הטבע כמו שהם שומרים החוקים ועושים אותם אף שהחוקים הם נגד השכל והטבע וזה שאמר הפסוק כאן את משפטי תעשו פירש שאתם תעשו המשפט ויהי' יכולת בידכם להפוך הדינים על העכו"ם רק ואת חקותי השמרו וכנ"ל כאשר תשמרו החוקים אז את משפטים תעשו יהא היכולת בידכם מדה כנגד מדה כנ"ל וק"ל:
83
פ״דפ' קדושים
84
פ״הקדושים תהיו איתא במדרש יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם והוא פלא אך יש לומר דבאמת עיקר העבדות של ישראל ליחד כל העולמות עד א"ס ב"ה וליחד כל המדות היינו הספירות ואיתא במפרשי התורה וגם במאה שערים שחיבר הרקאנטי דאיסור לבישת שעטנז הוא שלא יתערב דין ורחמים רק כלאים בציצית או בגדי עבודה מותר כלאים מפני שהם קדושה גדולה וגם בענין איסור עריות מבואר גם כן הטעם שם שלא יתערבו הענפים להיות שורש אחד מהם עיין שם במאה שערים הנ"ל אבל למעלה בשמים שם הוא יחודן זה שאמר המדרש קדושים תהיו שיתייחד הכל יכול כמוני פירש שתרצה ללבוש שעטנז ותערב גם כן דין ורחמים או עריות שתדבק הענפים בהשורש ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם פי' שם למעלה הקדושה גדולה אבל בכאן אין כלאים וק"ל:
85
פ״ופ' קדושים תקנטי"ת
86
פ״זקדושים יש לדקדק מה שאמר דבר אל כל עדת ישראל שיהי' קדושים ולכאורה יש להמליץ על ישראל וכי אפשר איש שעוסק בדרך ארץ שיהי' קדוש כמלאך אך יש לומר דהתורה מזהיר את כל ישראל שיהיו מוכנים לעבודת ה' קדושים הוא לשון הזמנה והכנה ובאמת הקב"ה אין רוצה רק הכנה כמו דאמרינן הבא לטהר מסייעין אותו וזה שאמר קדושים תהיו שתהיו מוכן לעבודה ואז אסייע לכם כי קדוש אני פירש גם אני מוכן לסייע לכם שתהיו עובדי ה' כמו שנאמר כמים הפנים אל פנים ונאמר ומשחרי ימצאוני:
87
פ״ח(תקס"ג)
88
פ״טקדושים תהיו מדקדקים למה למכתב אני ה' אלקיכם רק לכתוב כי קדוש אני י"ל כמו שאמר שלמה בכל עת יהי' בגדיך לבנים דאדם צריך להיות תמיד מוכן שתוכל לשרות עליו שכינה ושלא ימצא בו מום ואז יהי' יוכל לקבל כל השפעות וטובות מהשי"ת וזה שאמר קדושים תהיו לשון הכנה שתהי' תמיד מוכן לקבל כל הטובות ובלי פגם כי קדוש אני מפני שאני מוכן להשפיע לכם כל הטובות לזאת תראו לשמור עצמיכם משום פגם כדי שתוכלו לקבל כל הטובות וזה שאמר המדרש יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני ה' אלקיכם פי' אף שאתם תהי' מזמינים עצמיכם לקבל אנוכי מזומן יותר להשפיע לכם יותר מה שהעגל רוצה ליניק הפרה רוצה להניק וזה שאמר אני ה' אלקיכם שאני אביכם ויש לי רחמנות עליכם יותר:
89
צ׳פ' אמור (תקס"א)
90
צ״אובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף יש לדקדק הלשון תחל אמת עפ"י גמרא דרשינן לשון חולין עושה כו' אבל יש לומר דרך רמז תחל הוא לשון תחילה דהפסוק מזהיר את האדם מלהרהר בזנות ח"ו אף שלא יבואו לידי ממעשה דהרהור פוגם במחשבה שהוא חכמה הנקרא אבא וזה שאמר כי תחל לזנות דהיינו תחילה שתחשוב בהרהור את אביה היינו חכמה עליונה הוא מחללת דפוגם בחכמה לכן הקב"ה נותן עיצה באש היינו התורה תשרוף את המחשבה רעה:
91
צ״בוינזרו מקדשי בני ישראל יש לומר מוסר שלא לדבר דלטורין על ישראל דישראל נקראים קודש כמו שכתוב בירמי' קודש ישראל לה' כל אוכליו יאשמו וזה שאמר הכתוב וינזרו מקדשי בני ישראל שלא לדבר עליהם:
92
צ״גפ' בהר
93
צ״דהן לא נזרע ולא נאסוף תבואתינו יש לדקדק היתור לשון כי בוודאי כשלא יזרעו בוודאי אין מה לאסוף אך יש לומר דכך פירש הפסוק וכי תאמרו מה נאכל הן לא נזרע ולא נאסוף פי' דעיקר האכילה של ישראל הוא להוציא נציצות הקדושות לזה אומרים ישראל הן לא נזרע והאיך נאסוף את תביאתינו היינו הניצוצות הקדושות:
94
צ״הפ' בחוקותי תקנטי"ת
95
צ״ואם בחוקתי תלכו כו' ואת כו' יש לדקדק מהראוי לכתוב ואם את מצותי וכו' אך יש לומר דבאמת מי שרוצה להתחיל לעבוד ה' העיקר התחלה הוא אמונה ומשם יוכל לילך ממדריגה למדריגה שנאמר בזאת יבוא אהרן אל הקודש ואין זאת אלא שכינה שנקראת אמונה ואמונה הוא בדרך חוק אף שאין מבין הטעם רק בדרך אמונה שהוא כמו חוק שאין לו טעם כמו כל החוקים שאין להם טעם נמצא כשאדם מקיים מצות החוקים שאין לו טעם מכל שכן שיעבוד ה' במצות שיש להם טעם וזה שאמר הפסוק אם בחוקותי תלכו היינו שתשמרו החוקים שלי אני ערב לכם שבוודאי מכל שכן ואת מצותי תשמרו ואין ספק כל ללכך לא נכתב ואם את מצותי וכו' בדרך ספק כי בוודאי תשמרו כנ"ל:
96
צ״ז(תקסמ"ך)
97
צ״חאם בחוקותי תלכו שהשמים נקראים חוקים כמו שכתוב בחוקות השמים היינו דכל אדם צריך הליכו בעולמות העליונים ואז לא יבוא לידי חטא כאשר ידמה בעיניו שהוא בעולמות עליונים:
98
צ״ט(תקס"א)
99
ק׳אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם י"ל מאי שייכות החוקים לגשמים וי"ל עפ"י דאמרתי לעיל בפ' אחרי פירש על רחוק מרשעים ישועה כי חוקך וכו' ע"ש ועפ"י דברים הנ"ל נכון כאן דאמרינן קשה מזונתיו של של אדם כקריעת ים סוף וי"ל טעם דקריעת ים סוף לא הי' עד שנכנסו בים עד חוטמו והי' עושים חוץ לטבע לזה מדה נגד מדה נקרע להם הים אף שהוא נגד הטבע ואמרינן קשה מזונתיו של אדם כקריעת ים סוף היינו שאם האדם בוטח ומקיים החוקים אף שלא כדרך הטבע ויש לו אמונה בהבורא שיזמין לו פרנסתו אזי נותנין לו פרנסתו אף שלא כדרך הטבע מדה כנגד מדה וזה שאמר הפסוק אם בחוקותי תלכו שיקיימו החוקים שהם חוץ לשכל אנושי דהיינו שלא כדרך הטבע אזי אתן לכם פרנסה אף שלא כדרך הטבע וזה ונתתי גשמיכם בעתם היינו פרנסה:
100
ק״אפ' נשא (תקסמ"ך)
101
ק״באיש איש אשר יעשה מכל חטאת האדם ואשמה הנפש וכו' יש לדקדק על מכל חטאת האדם וכי הוא חיוב שהאדם יחטא אך יש לומר מוסר גדול דהתורה רמזה לנו אף אם יעשה האדם חטא בשוגג מה שיוכל להתנצל דזה הוא מחמת שהוא אדם למשל אם רואה קרי בלילה וירצה להתנצל עצמו דזה הוא מחמת טבע של אדם לזה אמרה התורה ואשמה הנפש ההוא הנפש דייקא כמו שאמר שלמה בספר משלי גם בלא דעת נפש לא טוב דבוודאי רואה קרי בוודאי מוכרח שעשה איזה עביר' ביום כמו דאיתא בספרי מוסר אם אדם מדבר ביום להר"ע או דברים בטלים או איזו הסתכלות או איזו הרהור ביום מזה יבא לידי קרי בלילה וזה שאמר ואשמה הנפש ההוא דנפש הוא רוח ממללא כמו דאיתא בתרגום על נפש חי' רוח ממללא וכנ"ל שהי' מדבר איזו דיבור שלא כהוגן מזה בא לידי קרי ואין לו התנצלות רק מחויב לעשות תשובה:
102
ק״ג(תקס"ב)
103
ק״דאיש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם עיין לעיל וכעת הוספתי פירש סוף פסוק והתוודו את חטאתם דעון הוצאת זרע לבטלה יכתב על המצח אפילו בשבת כדאיתא בספרי' וזה שאמר והתוודו את חטאתם אשר עשו שיהא בעיניו החטא כאילו עשה וכאשר יתוודה יכופר וימחוק החטא מן המצח וזה והשיב אשמו בראשו וישוב האדם לזכות בראשו וחמישיתו יוסף עליו היינו כשישוב לא די שיתוקן הנפש כי גם כל החמשה היינו נפש רוח ונשמה חי' יחידה יתוקן גם כן כאשר יתוודו על חטאתו:
104
ק״האו יש לומר וחמישיתו היינו חמשה חומשי תורה פי' שתיקון החטא יהא כשילמוד תורה כדאיתא בספרי מוסר אם רגיל לקרות דף אחד ילמוד שני דפין ובזה יכופר עוונו:
105
ק״וגם יש לומר רמז בפרשה זו בפסוק וחמישיתו היינו ה' מוצאת הפה היינו שיתקן הפה שלא לדבר דבר בטל:
106
ק״זעוד בפרשה הנ"ל ע"פ אהרן ובניו יהי' עבודת בני הגרשוני וגומ' במשמרת כל משאם יש לומר בני הגרשוני כמו שאמר דוד כי גרשוני מהסתפח בנחלת ה' וזה שאמר עפ"י אהרן יהי' עבודות האנשים שהם מגורשים מעבדות ה' מחמת היצר הרע מוטל על אהרן הכהן להורות להם לכל משאם שיש להם מהיצה"ר דהיינו במשמרת שיעשה להם משמרת כדי להפר עצת היצר מאתם:
107
ק״ח(תק"ס)
108
ק״טאיש כי יפליא לנדור נדר להזיר לה' רמז שאדם שרוצה לדבק עצמו ולבוא עד עולם הבינה שנקרא נדר ולעשות זיווג או"א יפליא הוא לשון פלא שהוא חכמה כל אשר יצא מגפן היין לא יאכל דאיתא דאילן שאכל אדה"ר גפן הי' ומזה גרם יצר הרע בעולם וזה שאמר מכל אשר יצא מגפן היין מכל מה שהיצר נהנה לא יאכל היינו לא יהנה כמו לא יהנה.
109
ק״יפ' בהעלותך
110
קי״אאל מול פני המנורה יאירו כו' יש לומר דספירת ת"ת נקרא פנים ואיתא איזו דרך שיבור לו האדם כל שהוא תפארת כו' וז"ש דבר אל אהרן שהוא מדת חסד שירגיל עצמו למדת ת"ת שהוא ממוצע כמו שנזכר לעיל וזה אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנירות היינו השבע מדות יהי' פוני' הכל אל האמצע היינו מדת ת"ת וזה שכתב רש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה אף שהי' ממדת החסד פנה עצמו אל מדת ת"ת כמאמר רבי הנ"ל:
111
קי״ב(תקס"א)
112
קי״גבהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ובזה יבואר גם כן בהסדרה פסוק מקברות התאוה נסעו חצירות ויהי' בחצירות למה למיכתב כלל לדורות להיכן נסעו גם לדקדק לענין מה נכתב בפסוק ויהי' בחצירות גם מה שכתוב בסוף הסדרה ואחר כך נסעו מחצירות למדבר פארן ויש לומר עפ"י דאיתא בשערי ציון שבעה שערים לנפש עיין שם לזאת מזהיר אותנו הפסוק בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות להיות השבעה שערים רק לשם שמים היינו אל מול פני המנורה היינו לתקן הכל במדת פנים ולא לאחוריים שמשם יונק הס"א רק השבעה שערים הנ"ל יהיו הכל מוכנים לעבודת ה' ולא לעוה"ז וזה שאמרו בגמרא אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' וצריך להבין מה זה שממית עצמו ויש לומר במה שמשנה מדותיו ויהפוך רצונו הכל לעבודת ה' וממית המדות רעות שיש לו אז התורה מתקיימת אצלו וזה שאמר הפסוק מקברות התאוה היינו שמקבר כל התאות וממית' עצמו נסעו חצירות היינו חצרות בית ה' יוכל לבוא להתורה שהוא חצר ה' ויהיו בחצירות ויהיו לשון קיום ואז יהי' התורה מתקיים בו כמו שאמרו חז"ל אין תורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו ואחר נסעו העם מחצירות למדבר פארן היינו כשילמוד התורה אז יהי' יוכל לבוא למדבר פארן היינו שהדיבורים שלו יהא להם התפארות ויוכל לבא למעלה הדיבורים והתפילות שלו.
113
קי״דאו יש לומר דתחילה צריך האדם לבוא להשער היינו מלכות כמו שכתוב זה השער לה' ואח"כ יבוא לתפארת שהוא מדבר פארן.
114
קי״ה(תקס"ב)
115
קי״ואל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מפני שיש שבעה שערים בנפש יהי' הכל לעבודת ה' או שבעת הנרות היינו התורה שהוא שבעה מפני הפרשה של ויהי בנסוע יש שבעה ספרים בתורה או יש לומר כדאיתא בזוהר פ' שלח דף קע"ג דהדיבור יש לו שבעה שייפין דמתנענען בהדה ואלו הן ליבא ריאה קנה לשון שנים שפוון בשר וזה שאמר שהדיבור יהא בקדושה רק אל מול פני המנורה היינו בלי שום פני' רק לשם שמים היינו אל מול פני המנורה.
116
קי״זגם יש לומר אל מול פני המנורה יאירו היינו שבכל יום יוסיף להאיר אור חדש ויהי' מוסיף והולך וזה שאמר להגיד שבחו של אהרן שלא שינה היינו כמו שאמרתי כל המעביר על מדותיו היינו שצריך בכל יום להעביר על כל מדותיו היינו שכל מדה ומדה יוסף בכל יום וכמו שאמר קטורת מעולם לא שנה בה אדם וז"ש להגיד שבחו של אהרן שלא שינה היינו מה שעשה פעם לא עשה כמו אתמול רק הוסיף בכל יום.
117
קי״ח(תקסמ"ך)
118
קי״טקח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער בדרך רמז הלווים לשון ילוה אלי היינו דביקות שאנשים שהם דביקים בהקב"ה וטהרת אותם כיצד הזה עליהם מי חטאת היינו שיחזיקו עצמם שהם חוטאים לבל יתגאו במעשיהם והעבירו תער על כל בשרם היינו עפ"י דאיתא בתקונים מכל החי אלו זכוון מכל בשר אלו חובין וז"ש כאן והעבירו תער על כל בשרם היינו שיגלחו מאתם כל בשרם היינו החובין היינו אפילו עבירות קלות וכבסו בגדיהם שיכבסו כל הבגידות שעשו.
119
ק״כפ' שלח תקס"ב
120
קכ״אועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם יש לומר רמז דהתורה רמזה לישראל שיעשו להם ציצית בכדי שישמרו עצמם משום נדנוד חטא אף אחד מששים והרמז כמו דאיתא בפסוק ישעי' והי' מוטת כנפיו מלא רוחב ארצך פי' רש"י שם דכנפיו הם אחד מששים וזה שרמז התורה על כנפי בגדיהם שלא יבגוד בהקב"ה אפילו אחד מששים כשיסתכל בציצית יזכור לשמור עצמו שלא יבוא לידי עבירה אפילו אחד מששית שערי היתר.
121
קכ״בפ' קרח תקס"ב
122
קכ״גבוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר יקריב אליו י"ל לפי פי' רש"י הלשון כפול גם מקודם כתיב והקריב ואחר כתיב יקריב י"ל עפ"י דאמרתי כבר על פסוק בפ' תשא והי' נכון לבוקר וגומר עד סוף פסוק אמרתי רמז על כל אדם שיראה לקרב לעבודת הבורא מנעוריו היינו בבוקר ועלית בבוקר אל הר סיני שילמוד תורה שהיא מהר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר שתעמוד לי נגד היצר"ע שהוא הר כמו שאמרו חז"ל נדמה לו כהר וזה שאמר' התורה רמז בכאן בוקר ויודע דהיינו יודע לשון חיבור היינו מוסר לאדם כשהוא עדיין בנעוריו היינו בוקר ויודע ה' היינו שיחבר עצמו עם הבורא ומפרש הפסוק את אשר לו היינו גם דברים של עוה"ז היינו את אשר לו היינו מה ששייך להגוף ואת הקדוש היינו אפילו בדברי קדושה היינו בתורה או בתפילה יהי' הכל בלי שום פני' והקריב אליו צריך אדם לראות שיהא קרוב לה' היינו שילמוד ויתפלל בדחילו ורחימא ואמר הפסוק ואת אשר יבחר זה קאי על האדם כשיהי' לו בחירה זו שיבחור לעצמו להיות דבוק ב"ה אז יקריב אליו יהא הקב"ה בעוזרו ויקרב אותו אליו כמו שאמרו חז"ל בא לטהר מסייעין לו.
123
קכ״דפ' חוקת תקס"ב
124
קכ״הזאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר קשה למה לי לאמר ויש לומר ע"פ דמדקדק האור חיים מפני מה נכתב כאן התורה הי' לכתוב כמו גבי פסח זאת חקת הפסח ולמה לי כאן התורה ויש לומר כאן רמז על אותן התלמידים שלומדין תורה בלחישה ואיתא בגמרא ברורי' דביתהו דר' מאיר חזיי' להאי תלמיד דגרס בלחישה בטשה בי' ואמר הלא כתיב ערוכה בכל ושמורה וזה רמז בכאן זאת חוקת התורה אשר ציוה ה' היינו שילמוד באמירה ולא בלחישה ועוד יש לומר רמז מוסר על לשון הרע עפי' דאמרינן בגמרא האמנם אלם צדק תדברון מה יעשה אדם בעוה"ז ישים עצמו אלם יכול אף לד"ת כן ת"ל צדק תדברון וזה שאמר הפסוק בכאן זאת חקת התורה אשר ציווה ה' לאמר היינו התורה רשאי אתה לומר כנ"ל בגמרא צדק תדברון אבל לא לדבר להר"ע על חבירו רק יעשה עצמו אלם ואדרבא אמרו בספרי מוסר מהראוי כשאדם מזכיר את חבירו ראוי לברכו ולדבר טוב עליו ולעורר רחמים עליו ועפי"ז אמרתי פירש המשנה משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו יש לדקדק אי כפי' רש"י שם מהראוי לכתוב זכות הוא בידו מה זה לשון תלוי בו אך יש לומר עפ"י הנ"ל דפירוש הוא כן משה זכה וזיכה את הרבים שתמיד הי' מזכה את הרבים כשהי' מדבר על ישראל הי' מזכה אותם ודן אותם לכף זכות בכל ענינים ובזה הי' מעורר רחמים עליהם מלמעלה כמו דאיתא אתערותא דלתתא אתערותא דלעילא:
125
קכ״ו(תקס"ג)
126
קכ״זעיין לעיל בשנת תקס"ב וכעת יש לומר על הדקדוק שמדקדק האור חיים למה נכתב כפל התיבת לאמור ויש לומר דבאמת צריך ללמוד בדחילו ורחימא ואורייתא וקוב"ה חד ומרמז לנו התורה היאך ללמוד היינו שילמוד בדחילו ורחימא ויקשר עצמו בהבורא וזה שאמר הפסוק זאת חוקת התורה אשר ציוה ה' היינו לשון צוותא שיחבר עצמו בשעת הלימוד עם השי"ת וזה שאמר הפסוק לאמר היינו כשתלמוד התורה בהתקשרות השם ולא לשום פני' אז גם בשמים יקבלו תורתו של אדם ויאמרו זו היא תורתו של פלוני כמו דאיתא בזוהר כשהנשמה יתירה אחר שבת באה למעלה אומרים מה חדשת היום ויגידו למעלה תורתו של פלוני וזהו שכתב בפסוק לאמור. פ' פנחס תקס"א
127
קכ״חבקנאו את קנאתי בתוכם י"ל בתוכם הוא מיותר אך י"ל דעיקר משבח אותו התורה שעשה בזריזות תיכף בלי שום ישוב הדעת מחמת גודל היראה וזה שאמר הכתוב בקנאו את קנאתי בתוכם דייקא היינו תיכף:
128
קכ״ט(תקס"ב)
129
ק״לפנחס בן אלעזר בן אהרן וי"ל וכי לא ידעינן דפנחס הוא בן אלעזר בן אהרן אך יש לומר דהכתוב בא לספר השבח של פנחס בזה מפני שבדרך הטבע מי שבא מסטרא דגבורה אין חידוש שעושה משפט ודין בזריזות כי יש לו טבע של גבורה לזאת יקל בעיניו לעשות משפט בזריזות אבל מי שהוא מסטרא דחסד קשה עליו שילך נגד הטבע שיש לו לזה מפרש הפסוק לחידוש על פנחס אף שהי' בן אלעזר בן אהרן והי' כולם מסטרא דחסד אעפ"כ הי' עושה בזריזות הנקמה אף שהי' נגד הטבע שלו אעפ"כ עשה בזריזות הקנאה לכבוד הבורא י"ת וזה שאמר הפסוק בקנאו את קנאתי בתוכם היינו תיכף בלי ישוב וזה שאמר ולא כליתי את בני ישראל מפני שאם לא הי' עושה בזריזות תיכף הי' ח"ו מתחיל הנגף וזה שאמר השיב את חמתי ולא כליתי וגומ' שלא הי' מתחיל כלל הנגף מפני שפנחס עשה תיכף בזריזות:
130
קל״א(תקס"ג)
131
קל״בעיין לעיל וכעת הוספתי לתרץ עפ"י הדברים שמבואר לעיל יש לתרץ הדיקדוק שמדקדק האור חיים על פסוק שכתוב השיב את חמתי ולא כתיב הסיר את חמתי וגם מה שכתיב ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי שהוא לכאורה אך למותר כי הלא כתיב לעיל בקנאו את קנאתי אך לפי דברי המבואר לעיל. שהפסוק משבח את פנחס אף שהי' בטבע איש חסד לבש עצמו במדת גבורה לעשות רצון קונו והיפך מדתו מחסד לגבורה ומטעם זה אמר הקב"ה הנני נותן לו את בריתי שלום היינו שיומתקו הגבורות שזה לשון שלום ויש לומר בהיפך ממה שכתבתי לעיל דשם כתבתי שלא התחיל כלל חימה של הקב"ה וכאן אני אומר שבאמת כבר התחיל החימה רק אחר שפנחס היפך מדתו כנ"ל גם הקב"ה היפך מדתו כביכול שאף אחר שהתחיל החימה השיב הקב"ה את חמתו וזה שכתוב בפסוק ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי פירש אף אחר שהתחיל הקנאה של הקב"ה השיב את החימה בזכות פנחס שהוא הפך מדתו כנ"ל גם הקב"ה הפך מדתו מגבורה לרחמים:
132
קל״גפ' מטות תקס"א
133
קל״דונכבשה הארץ לפניכם ואחר תשובו והייתם עד סוף פסוק י"ל מקודם על משנה הילודים למות כו' והחיים לידון י"ל פירש הילודים עיקר כוונות הבורא היה למות כמו שאמרו בגמרא מה יעשה אדם ויחי' ימות והפירש כן אם ירצה שיחי' לעוה"ב ימות עצמו בעוה"ז על התורה והמצוה וזה הילודים העיקר למות שימות ממנו כל התאוות עוה"ז והמתים להחיות פירש כשימות עצמו מהתאוות עוה"ז אז יהיה נקרא חי והחיים לידון פירש כשיהיה חי היינו שיהיה צדיק הנקרא חי כמו שכתיב בן איש חי ואז החיים לידון פירש שיהא יכול לידון היינו לגזור אומר שהקב"ה ישלח רפואה למי שצריך או שאר דברים כמו שכתיב ותגזור אומר ויקם:
134
קל״הפ' דברים (תק"ס)
135
קל״ואלה הדברים אשר דבר משה וכו' בערבה וגו' עד סוף הפסוק י"ל דמשה הוכיח את ישראל ולימד אותם לבטל הדינים וז"ש בעבר הירדן היינו להעביר הדינים שנקראים ירדן בערבה מול סוף לימד אותם לזאת אמר להם בערבה היינו לשון מתוק היינו אם יעסקו בדברי עולם הזה שהוא ערב ויהיה לו תאווה לדבר אזי ישבור תאוותו ויזכור את יום המיתה כדאיתא בגמרא אי אזיל מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה וז"ש מול סוף שיזכור הסוף של אדם ואז יהא יוכל לשבור התאווה אף שהוא ערב בין פארן ובין תופל היינו שיחזיק אדם עצמו בדרך הממוצע היינו בין פארן היינו התפארות ובין תופל ולבן לקיים בכל עת יהי' בגדיך לבנים וחצירות שיהא אדם כחצר שהכל נכנסין לתוכה:
136
קל״זפ' ואתחנן (תקס"ב)
137
קל״חבעת ההיא לאמר יש לדקדק לאמר הוא מיותר אעברה נא לדקדק מהראוי לכתוב אעלה נא ארדה נא מהו לשון אעברה י"ל דהפסוק מרמז בתפילה מה שראוי לדורות הבאים להתפלל להקב"ה שיצילם מיצר הרע כי עיקר בריאת האדם הי' בגין דישתמודעין לי' ושלא יאכל אדם נהמא דכסופא בבואו לעוה"ב וזה שאמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר זה התפילה גם הדורות הבאים אחריו כמו שעשה התפלל שיבוא לארץ ישראל כן יתפללו ישראל אתה החילות פי' אתה החילות להראות את עבדך היינו החילות היינו התחלות בריאות העולם הי' להראות את גדלך ואתה הוא לשון חסד שעיקר בריאות העולם הי' להיטיב לברואיו ולהראות את גדלך זה חסד אשר מי יעשה כמעשיך וכגבורותיך יש לומר מדת מי הוא בינה אשר משם דינין מתערין מיני' וגם הוא עלמא דחירות ויתפלל האדם ויאמר להקב"ה אעברה נא פי' שאני נבראתי לירד לעוה"ז ולעבור דרך עוה"ז כדי לעשות מצות ולבוא לעוה"ב שהוא ארץ עליונה וזה שיבקש כל אדם אעברה נא בעוה"ז ואראה את הארץ היינו שאעשה מצות ואזכה לראות הארץ העליונה ואל יהא לי שום מניעה מיצר הרע כדי שאזכה לראות הארץ העליונה.
138
קל״ט(תק"ס)
139
ק״מבהפטורה קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלהינו והי' העקוב למישור והרכסים לבקעה יש לומר דהנביא רוצה להוכיח הן במילי דמצוה שיהי' בלי שום פני' וז"ש פנו דרך ה' כשעוסק במצות ובתפילה כמו שנאמר והלכת בדרכיו שיהא ההליכה בדרכיו רק לש"ש בלי פני' עוד מוכיח הנביא ישרו בערבה וגו' היינו כשעוסק במילי דעלמא בדברים הכרחיים הן באכילה הן במשגל שהכל נעשה בתאוות עוה"ז אמר ישרו בערבה היינו לשון ערב ומתוק מסילה לאלקינו עפ"י דאיתא בספרים כשיש לאדם איזו תאוות עוה"ז ישער בעצמו מהיכן בא זה התענוג בוודאי מן השמי' בדרך השתלשלו' דכל הטעמים המה מהבורא ב"ה ואז צריך האדם להת ישב הלא זה התענוג הוא ממקו' גבוה מוטב אדבק עצמי בבורא שממנו בא כל התענוגים ובכל התאוות ידבק עצמו במדה שלמעלה שממנו בא התאווה זה מהקדושה וז"ש ישרו בערבה אף מדברים המתוקים מעוה"ז יהא משם מסילה לאלקינו יבא לקדושה במדות שלמעלה כנ"ל והי' העקוב למישור ויעלה אף העקוב:
140
קמ״אפ' עקב (תק"ס)
141
קמ״ביש לומר רמז עקב תשמעון את המשפטים רמז למה שכתוב בזוהר לא תגנוב פסיק טעמי' דבמשפט מותר לדיין לגנוב דעת הבעל דין כדי לחקור ולבוא על האמת וזה שמרמז הפסוק והיה עקב הוא לשון ויעקבינו פעמים שהדיין רשאי להיות רמאי תשמעון את המשפטים בשעה ששומע את המשפטים אשר ישפטו עצמם הבעלי דינים לפניו:
142
קמ״ג[תקס"ג]
143
קמ״דוהי' עקב תשמעון יש לומר דהתורה מדבר על מדת ענווה פי' כשתהי' מחזיק עצמך לעקב אז בוודאי תשמעון את המשפטים כי ענווה גדולה מכולן. (ועוד פי' אחר עיין לעיל תק"ס):
144
קמ״הפ' ראה (תקס"ב)
145
קמ״וראה אנכי נותן לפניכם היום וגו' את הברכה אשר תשמעון אשר אנכי וגו' ואת הקללה אם לא תשמעו וגו' וסרתם מן הדרך אשר וגו' לדקדק מאי דקאמר נותן לפניכם היום הלא כבר נתן התורה גם לדקדק את הברכה אשר תשמעון הוי למיכתב אם תשמעון גם לדקדק מה שכתוב ואם לא תשמעון וסרתם מן הדרך אשר אני הוי למיכתב תיכף אשר אנכי וי"ל אשר תשמעון היינו הכרוזים שיש בעולם בכל יום להחזיר את האדם בתשובה:
146
קמ״זפ' שופטים (תק"ס)
147
קמ״חשופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך דהיינו שכל אדם מחויב לשפוט עצמו בכל עת ושוטרים היינו הרודים בעם כן האדם צריך להיות רודה בהגוף אם באה לידו איזו תאוה יהי' מושל על התאוה בכל שעריך היינו כפי מה שמשער כל אחד בנפשו במה יוכל לכוף את היצה"ר כמו דאמרינן בגמרא אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יעסוק בתורה וי"ל מפני מה יהא יוכל לבטל היצה"ר בהתורה וי"ל דבאמת תאות העבירה הוא מחמת עוה"ז שהוא נברא בהטבע ובאמת אנחנו ישראל צריכים להוציא עצמינו מן הטבע וזה כשעוסק בתורה הוא וא"ו של שם הוי' מוציא עצמו למעלה מן הטבע שהוא עוה"ז שנברא בהי"א דעולם העשי' הוא נברא בהי"א וז"ש במסכת אבות כל המקבל עליו עול תורה ונמצא הוא דבוק בוי"ו של שם הוי' דהתורה היא מדת תפארת שהוא וי"ו פורק ממנו עול מלכות שמשם באים הדינים שהוא דינא דמלכותא דינא ובזה שהוא מדבק עצמו בוי"ו שהיא התורה ממתיק הדינים שהוא עול מדת מלכות ועול דרך ארץ שהוא עוה"ז שהיא ארץ דמדת מלכות נקרא ארץ אבל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו וכו':
148
קמ״טפ' תצא (תקס"ג)
149
ק״נכי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' א' בידך י"ל דקאי על יצה"ר על אויבך דהוא אויבך ונתנו ה' בידך כדאיתא אלמלא הקב"ה עוזרו לאדם לא היה יכול לו ושבית שביו תראה להוציא מן השבי הניצוצות הקדושות וראית בשבי' אשת יפת תואר היינו השכינה ולקחתה לך לאשה תראה לדבק עצמך בהשכינה ע"י לימוד התורה שנקרא אשה:
150
קנ״אאו י"ל דפסק מגיד לנו כי תצא מהתורה למלחמה תדע שבוודאי אם יבטל מלימודו אז יקום עליו מלחמות יצה"ר:
151
קנ״בפ' תבוא (תקס"ג)
152
קנ״גכי תבא אל הארץ אשר ה' נותן לך נחלה וירישתה וישבת בה זה מוסר שהאדם יעסוק בתורה ובעבודה בקביעות ולא רק במקרה וז"ש כי תבוא אל הארץ למדת מלכות שנקרא ארץ אשר ה' נותן לך דהיינו שהוא בסיוע מהקב"ה וירישתה פי' שתראה שיהא לך בדרך ירושה שאין לה הפסק וישבתה בה ואין ישיבה אלא לשון עכבה היינו שתתעכב בעבודת ה' ולא יהא עבודתו רק לפי שעה בדרך מקרה:
153
קנ״דושמת בטנא והלכת אל המקום וגו' בטנא הוא כלי י"ל שיעשה הכל ע"י היראה דיראה היא אוצר שמצניעין בתוכו כמו שכתוב יראת ה' היא אוצרו ומתוך היראה היינו מלכות משם יוכל לבוא אל המקום היינו מדריגה עליונה כמו שכתוב בזאת יבוא אהרן אל הקודש וזה השער צדיקים יבואו וכו'
154
קנ״האו י"ל רמז טנא הם טעמים נקודות אותיות שישים עצמו בטנא כמו שאמר ר' בער זצק"ל בא אל התיבה שהאדם צריך לבוא בתוך התיבה:
155
קנ״ופ' נצבים (תק"ס)
156
קנ״זאתם נצבים היום ראשיכם וגו' מחוטב עצך עד שואב מימך י"ל מהראוי לכתוב מחוטב עצים ואמאי כתיב עציך בכ"ף אך התורה מרמז בזה הפרשה שקורין תמיד קודם ר"ה שכולם נצבים לדון לפני ה' בר"ה ויהא בטחון לכולם שיצאו בדימוס מהמשפט רק שיעשו תשובה ועיקר תשובה הוא, עזיבות החטא וגם ללמוד תורה כמו דאי' מי שרגיל ללמוד דף אחד ילמוד שני דפין וז"ש הפסוק כולכם נצבים לפני ה' א' שהדין יהפוך לרחמים שהוא שם הוי' ובמה אומר הפסוק מחוטב עציך היינו שכ"א יחטוב העץ שהוא כלול חסד וגבורה דאדם נקרא עץ השדה שיחטוב היינו שיבקע ממנו הרע דהיינו עזיבות החטא ועד שואב מימיך היינו שישאוב מי התורה שנקרא מים שילמוד יותר וכנ"ל.
157
קנ״חאו מחוטב עציך כמו דאי' במס' בבא בתרא בוקע עצים יסכן בם היינו מי שלימד תורה ע"ש:
158
קנ״טפ' האזינו (תקס"ב)
159
ק״סכנשר יעיר קינו על גוזליו וגו' א' בדד ינחנו יש לדקדק מאי שייכות לדלעיל אך י"ל דהפסוק מרמז לנו כל הימים שמן ר"ה עד שמיני עצרת היינו כנשר יעיר קינו היינו ר"ה כמו דאיתא ברמב"ם עורו מתרדמתכם דהשופר מעורר את האדם על גוזליו ירחף היינו יהכ"פ שהשכינה מרחף על ישראל ישאהו על אברתו היינו סוכות הוא ששכינה סוכך אז על ישראל ה' בדד ינחנו קאי על שמיני עצרת דאז הקב"ה מייחד עצמו רק עם ישראל כדאיתא במדרש משל למלך שעשה סעודה אח"ז בוחר עצמו יום אחד שאוכל רק בנו עמד.
160
קס״אלקוטים
161
קס״בה' רועי לא אחסר וגו' נפשי ישובב מאי שייך להפסוק דלעיל אך י"ל עפ"י דאיתא במשנה קדושין ר"ש בן אלעזר א' ראית מימיך חי' ועוף כו' והם מתפרנסים שלא בצער וכו' אלא שהרעותי את מעשי וז"ש דוד ה' רועי לא אחסר כו' על מי מנוחות ינהלני פי' שאתפרנס במנוחה שלא בצער ואם תאמר שהרעותי את מעשי לזה אמר נפשי ישובב פי' אם נפשי הוא משובב היינו לשון וילך שובב בדרך לבו לזה אמר הלא בידך שתעזור לי שאילך במעגלי צדק ותעשה למען שמך שאוכל לעבדו מתוך שמחה:
162
קס״גיש לומר פירש בגמרא שאמרו כל המעביר על מדותיו מעבירין כל פשעיו והנה בדרך פשוט זה קאי על מדת הכעס אבל י"ל דזה קאי על כל מדות טובות שיש לכל אדם צריך בכל יום לעבור על מדתיו היינו מי שיש לו מדת חסד צריך להוסיף המדה בכל יום ולעשות חסד יותר מיום אתמול ונחשוב שבזה מגדיל הספירה של חסד למעלה וכן בכל המדות גבורה להתגבר נגד יצה"ר ונגד אויבי השם וכן במדת תפארת וכן בכל המדות וזה צריך להיות במסירות נפש ולפי דברינו יש להבין מה שנאמר בכוונות התפילה בחול קדוש שהחסד יעלה לחכמה וכן בכל השלשה פעמים והכל במסירות נפש יש סמך לדברינו הנ"ל.
163
קס״ד(תק"ס)
164
קס״הבפסוק מן המיצר קראתי וכו' ענני במרחב יה י"ל הנשמה אומרת מן המיצר היינו שצר לי מאוד שיצר טוב אומר כך ויצר רע אומר כך וז"ש מן המיצר קראתי יה קראתי הנשמה יה הוא או"א כדרך התינוק כאשר צר לו קורא לאביו ולאמו להוציאו ממיצר ענני במרחב יה דבאמת התורה נקרא מרחב כמו דכתיב ארוכה מארץ מדה ורחבה כו' או כמו בתהלי' רחבה מצוותך דבאמת אמרינן בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין וז"ש ענני במרחב יה היינו יו"ד ה"י הוא תורה שבכתב ותורה שבע"פ וע"י התורה שנקראת מרחב וזה ענני במרחב יה היינו תורה שבכתב ושבע"פ הם מצילין אותי מיצר רע.
165
קס״ו(ג"כ תק"ס)
166
קס״זגם י"ל על פסוק ה' לי לא אירא כו' היינו ה' לי היינו כשהשם לי להצילינו מיצה"ר לא אירא מה יעשה לי אדם דיצר נקרא אדם בליעל ועוד ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי דבאמת היצר בא לפעמים לא' להסית אותו בדבר עבירה ומגיד לו שהוא מצוה וז"ש ה' לי בעוזרי פי' שכשהשם הוא בעוזרי להצילינו מיצה"ר אז ואני אראה בשונאי היינו שאני יכול לראות בשונאי שהוא מסית אותי לעבירה והוא אומר לפני שקר שהוא מצוה אבל אני אין ציית אותו מפני שאני רואה שהוא שונאי:
167
קס״חנחזור להעתיק הליקוטים (תקס"א)
168
קס״טי"ל פי' בפסוק בעת ההוא אחפש ירושלים בנרות י"ל דהקב"ה יחפש את הלב הנקרא ירושלים שהוא באמצע הגוף וכמ"ש חופש כל חדרי בטן.
169
ק״ע(תקס"ב)
170
קע״אגם אמרתי ע"פ ה' רועי לא אחסר היינו שהתפלל דוד שלא יחסר ממנו הימים רק יהא כמו אברהם שהיה בא בימים כפי' הזוהר שבא לעוה"ב בכל הימים והי' לו לבוש לעוה"ב.
171
קע״ב(ג"כ תקס"ב)
172
קע״גפי' על משנה משה זכה וזיכה את הרבים וכו' זכות הרבים תלוי בו יש לדקדק הלשון תלוי בו אך י"ל כמו שאמרתי גבי גדעון כתיב לך בכחך זה ואמרתי בכחך זה תיכף כשלמדת סנגוריא עליהם תיכף נהפך מדה"ד לרחמים ולא כמשמעות ברש"י שזה תשלום השכר על שלמד סנגוריא רק כמו שאני אומר כנ"ל שוה ממילא תיכף כשהצדיק מלמד זכות על האדם תיכף נהפך מדה"ד לרחמים וז"ש המשנה משה זכה וזיכה את הרבים פי' שמשה היה רגיל תמיד לדבר טוב על ישראל וזיכה אותם תמיד בזה היה פועל תמיד רחמים על ישראל וז"ש זכות הרבים תלוי בו פי' הוא היה גורם הזכות על ישראל בזה שזיכה אותם תמיד.
173
קע״ד(תקס"ג)
174
קע״המשנה פת במלח תאכל ועל הארץ כו' י"ל דכל הסעודה נקרא ע"ש פת במלח תאכל פי' כמו דאי' בכוונת דמלח גי' ג' הויות ועל הארץ תישן היינו בעסקי עוה"ז תהי' ישן כמו אני ישינה ולבי ער פירש"י שם ישינים מן העבירות וחיי צער תחי' כמו דאי' בחובת הלבבות אם דאגתך על עוה"ב יוסיף ה' דאגך היינו וחיי צער תחי' שתצער עצמך תמיד על עוה"ב:
175
קע״וד' יתננו להיות מנוחלי עוה"ב אמן:
176
קע״זתמו הלקוטים מהגאון הקדוש מהר"ם זלה"ה זי"ע שבח לאל בורא עולם
177