זרע קודש, על המועדים, פסחZera Kodesh, On Festivals, Pesach
א׳קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים כו' הנה יש קול ודיבור ומדריגות קול אין להשיג כמו כשאדם מוציא קול בלא דיבור אין יודעים מה כוונתו והדיבור הוא התגלות והקול הוא הכנה לדיבור שע"י הקול יבא הדיבור וזה בחי' השם אהי' והוי' שכשאמר ית"ש נעשה אדם הי' הכנה בחי' קול שהוא בחי' שם אהי' שאמר ית"ש אברא בא' שידעו מאלקותי ואח"כ כשעשאו ובראו בפועל הי' בבחי' שם הוי' מהוה הויות ואהי' והוי' גי' מ"ז ועם הי' מאמרות שבהם נברא העולם ובא ע"י אלו המאמרות בבחי' ההכנה שם אהי' לבחי' שם הוי' מהוה כל הויות ג' זן שבמזון נכלל כל מיני השפעות מזוני דאוריית' וכל הטובות ע"ד לא רעב ללחם ולא צמא למים כו' וז"ש ואני תפלתי לך ה' עת רצון פי' שכשנעשה יחוד שמות הוי' ואהי' בכל עשרה מאמרות י"פ הוי' ואהי' גי' עת שע"י יחוד אלו השמו' כנ"ל מתעורר רצון שיהי' העת והעונה אשר יאתה לו ית"ש להושיע וכן הי' בגאולת מצרים ע"י שמות אהי' והוי' שמתחלה התחיל ע"י שם אהי' כמו שאמר אהי' אשר אהי' כו' אהי' שלחני אליכם כמ"ש במ"א שבכח שם אהי' התחיל הגאולה שהגם שלא הי' ראוים עדיין מכ"מ אמר ית"ש אהי' להם לאלקי לעתיד בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקי' כו' ואח"כ נתגלה שם הוי' כמ"ש למען תדע כי אני ה' כו' כי אין כה' אלקינו וז"ש קול דודי הנה זה בא מורה לבחי' שם אהי' שהוא בחי' קול הכנה לדיבור והנה ביונתן ב"ע כתב שמה שהי' יוסף מקודם לכן כ"ב שנה במצרים גם כן נחשב לגלות מצרים נמצא שהי' שם רל"ב שנה כמנין מלואי הוי' לתקן הכל ולהוציא כל נ"ק מכל בחי' של אותיות המלואים ע"ד שכתבנו בפ' שמות ובפ' בא ע"ש ולרמז קול דודי הנה זה בא גי' רל"ב עם הג' אותיות רל"ב גי' רל"ה מנין קול דודי הנה זה בא לרמוז שאחר רל"ב שנה נתעורר הגאולה מבחי' קול הנ"ל מקדושת השם אהי' ואח"כ כשהי' הגאולה הי' מבחי' שם הוי' מדלג על ההרים גי' יוד הויות שנתפשט הרחמים בכל עשרה מאמרות:
1
ב׳וספרתם לכם ממחרת השבת כו' הנה אנו רואין בדיבורינו שמחר אומרים על היום שאחר ערב אבל לאחר היום דהיינו על ערב הלילה אין אומרים מחר הגם שהלילה הולכת אחר היום והלילה שייך ליום המחרת והוא יום אחר עם כל זה אין קורין אותו מחר וכאן דמתחילין לספור בליל שני של פסח אמר וספרתם לכם ממחרת השבת נמצא שהכתוב קרא כאן להערב הלילה מחר מה שלא מצינו כן בשום מקום לקרות את הלילה מחר רק את היום וגם להבין מ"ש בס' שישראל כשיצאו ממצרים הי' להם מדריגות גדלות והי' במדריגה גדולה ואח"כ נפלו ממדריגתן והוצרכו לספור ספירה ולהבין את זאת הא גם אח"כ הי' להם השגה נפלאה שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא רק הענין שבלילה ראשונה נתעורר עליהם מדריגה עליונה מאוד שאין להשיג ולית מחשבה תפיסה בי' בעולם העליון הזה שמשם נשתלשל ובא הנס יצמ"צ ולכן ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך כי גם למלאך אין שם השגה ותפיסה והי' ישראל בטלים במציאות לאור העליון הזה וידעו שאין להם שום השגה וזהו מדריגה עליונה מאוד ואח"כ נדמה להם שמשיגין קצת אלקותו י"ת והארתו עליהם וזהו נפילה ממדריגתן שלא היו בטלים במציאות כמקודם ולכן ראתה שפחה על הים כו' שהי' להם השגה ולא היו בטלים כמקודם בלילה הראשונה שהבינו שאין שיעור וערך וקץ להדבר לפי מחשבות אדם והנה כתיב יוצר אור ובורא חושך הגם שבריאה גבוה ועליון מיצירה ובוודאי האור יותר גדול באמת רק מחמת שהאור ההוא אין להשיג נקרא חושך נגד יצירה שיכולין להשיג אורה וכן בכל העולמות עד"ז מה שאין יכולין להשיג נקרא חושך לגבי זה שיכולין להשיג ולראות האור ההוא ולזאת כתיב ישת חשך סתרו וכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד וכן כולם הגם שהערב הי' התחלת הבריאה וקרוב יותר לבחי' רצון הקדוש עכ"ז נקרא ערב לשון חשכות כי שם אין להשיג ואח"כ נשתלשל עד בחינה שיש להשיג ונקרא בוקר ועל הבוקר אומרים מחרת נמצא שעל בחינה שיש להשיג קורין אותה מחרת אבל הבחי' שאין להשיג אין נקרא מחרת כנ"ל ובזה נבין שפיר שלכן נקרא כאן לילה שני' של פסח מחרת כנ"ל שביצירה הגם שג"כ שם אורות נעלמים מ"מ נגד עולם הנקרא בריאה שנעלם יותר נקרא יצירה אור ובריאה חושך כן כאן כיון שביום הראשון הי' אור שאין להשיג כלל ולית מחשבה תפיסה בי' ובלילה שני' התחיל להשיג נקרא זה מחרת כנ"ל שבחינה שיש בה השגה נקרא מחרת גם בתיבת מחרת מרומז ענין רמ"ח מ"ע שנתן לנו י"ת שגזרה חכמתו י"ת ברמ"ח מ"ע אלו שבהם יהי' נשתלשל אור א"ס מהעלם אל הגילוי שהרמ"ח מ"ע הם רמ"ח המשכות מאור א"ס להאיר ע"י מעשה המצות שהם הכלים לאור הנעלם ההוא ובהם מתגלה כמ"ש במ"א ע"פ כי נר מצוה שהנר הוא כלי מוכן לקבל האור המאור בהנר שהוא דבר סתום מאוד ונשתלשל ממקום גבוה ועליון מאוד ובהמצות מתגלה האור ההיא ולכן רמ"ח מ"ע אותיות מחר שהוא ענין התגלות האור כנ"ל והנה י"ת ברא העולם בעשרה מאמרות הם עשר מדות עשר ספירות ופי' ספירות מלשון אבן ספיר והנה האבן ספיר באמת אין האבן בעצמו מאיר רק מחמת שהוא אבן צח ומלוטש מאוד עובר האור שמאיר מעבר האחד של הספיר ונראה זה האור מעבר השני של הספיר והאור עובר דרך עובי הספיר נמצא שכשאנו רואין את הספיר מאיר מוכרח שיש איזה אור חוץ מהספיר מעבר השני ומאיר ע"י הספיר לעבר זה וכן הענין בעשר ספירות נקראים ספירות בדרך זה שקדושה העליונה הנעלם מכל נעלם וסתום מכל סתום משתלשלת ומאירה דרך הי"ס והן העשר מאמרות שברא י"ת בהם העולם שע"י אלו המאמרות תתפשט קדושתו י"ת בעולם עד שיכול בשר ודם קרוץ מחומר לדבר במציאותו י"ת שבאמת הוא דבר הפלא ופלא גדול רק ע"י הי' מאמרות מזהיר ומספיר ומאיר דרך שם קדושתו של אלקי עולם עד שבא קצת לגילוי קדושתו י"ת וספרתם לכם לשון הארה והזהרה וספירה כנ"ל וממה תמשכו ספירה והארה זאת כנ"ל שלשון ספירה הוא שדבר אחד מאיר מצד השני ואמר הכתוב ממחרת השבת ששבת הוא בחי' מה שאין להשיג כלל כמ"ש חז"ל שאמר י"ת מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה נמצא ששבת ויצמ"צ הוא בערך זה במדריגה אחת שאין להשיג ומחרת הוא לשון הארה ולאחר הבחינה שאין להשיג מתחיל בחינה נקראת מחרת ונקראת בוקר כנ"ל ומהארה זו תמשכו הספירה כנ"ל שמחרת מרמז על רמ"ח מ"ע שהם ג"כ המשכת מאור הנעלס וז"ש מיום הביאכם את עומר התנופה תנופה גי' ישראל וענין עומר כ' בס' שהוא בחי' עומר לגולגולת ששם מגלגולת נשפע למוח וז"ש בקע לגלגולת בקיעה ראשונה הגבוה ועומר עשירית האיפה יו"ד משם הוי' ושם ישראל עלו במחשבה ובשבילם ברא י"ת העולם ונשתלשל העולם לידי בריאה ונחשב להם שהם גרמו כל השתלשלות הבריאה ע"ד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו וז"ש מיום הביאכם שאתם מביאין את עומר בחי' המחשבה הנ"ל שאתם גרמתם למחשבה הקדומה לברוא העולם בשבילכם עם ישראל התנופה גי' ישראל משם תמשיכו הארה לשבעת ימי הבנין שבע שבתות תמימות.
2
ג׳אמרו ז"ל מתמניא בניסן עד סוף מועדיא אתותב חגא דשבוע' שהי' בייתוסין אומרים עצרת אחר השבת שמנין הספירה מתחיל ממחרת השבת בראשית וחכמינו ז"ל הוכיחו שפי' וספרתם לכם ממחרת השבת הוא מחרת יו"ט ראשון של פסח כי הנה אמרו ז"ל שאמר י"ת למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם יע"ש דמסקנת הגמרא דנשמה יתירה הודיע להם ולא לגויי הארצות לכל אוה"ע לא הודיע זה והענין שהודיע להם העולם העליון הקדוש שמשם קדושת שבת קודש ומשס נתוסף נשמה יתירה לנו שומרי שבת נמצא מוכח מזה דאמר י"ת לך והודיעם ואזל משם והודיעם מוכח דאפשר להודיע זה העולם שמשם קדושת שבת ויש מחשבה תפיסה בי' להבין הדבר ולהשיג השגה מעולם העליון הזה אבל בנס יצמ"צ מצינו דלית מחשבה תפיסה בי' בעולם העליון זה שמשם בא הנס יצמ"צ ומשם אנו ממשיכין הארה בכל פסח כנ"ל כי יסד לנו בעל מסדר ההגדה אפי' כולנו חכמים כו' וכל המרבה לספר ביצמ"צ הרי זהמשובח ולכאורה אינו מובן מה יהי' הריבוי סיפור הזה כיון שהוא דבר קצוב לומר הניסים שעשה עמנו ונוכל זה לספר באיזה שעות ומה יהי' עוד הריבוי ובפרט אם כולנו יודעים את התורה והמעשה הכתובה בתורה הניסים שעשה י"ת ומה יהי' עוד הריבוי רק ע"ד הנ"ל כי נס יצמ"צ א"א לספר כלו כי לית מחשבה תפס תפיסה בי' בעולם זה שמשם נשתלשל הנס ואם יספר אלף שנים לא יגיע לקצה הסיפור כיון שאין שיעור וערך וקץ להדבר לפי מחשבות אדם לתפוס בעולם עליון נמצא שקדושת יום ראשון של פסח שיצאו ממצרים גבוה ועליון יותר מקדושת שבת ולכן לא הי' לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף כי אין להם שם שום השגה ותפיסא וז"ש ה' ילחם לכם ואתם תחרישון כי הי' צריך מקום גבוה מאוד שאין שם השגה לדבר בו ועוד ראי' ע"ז שאנו אומרים בשבת קודש זכר ליצמ"צ מוכח שיצמ"צ גדול יותר כיון ששבת קודש הוא זכר לו וודאי הנזכר גדול יותר ושבת זכר ליצמ"צ לעורר את העולם שיצמ"צ משם והמתעורר גדול יותר וקטן נתגלה בגדול ובמ"ת התחיל י"ת אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ והבייסותין ימ"ש שאינם מאמינים בדבר שאין שכלם תופס כי כן דרכם הרע ולכן אמרו שא"א להיות שאמרה תורה לספור הספירה חמשים יום דהיינו להמשיך שכליות בכל השבעה מדות וכ"א כלול מז' ולהמשיך זה מי"ט ראשון של פסח כיון שהוא נעלם וסתום מאוד והם אינם מאמינים שעבודתינו הולך למקום שא"א להשיג ולית מחשבה תפיסה בי' שורש כל השרשים רק דרכם לדבק בענפים ולכן בחרו לספור הספירה משבת בראשית אף שוודאי הרשעים אלו לא הי' להם שום השגה והרגשה בקדושת ש"ק רק עכ"ז מחמת שידעו שקדושה של שבת ניתנה להודיע אמרו שמזה נוכל להמשיך המ"ט מיני שכליות אבל באמת שנמשיך ממדריגה ובחי' עליונה של יו"ט הראשון של פסח משם נמשיך המ"ט מיני חכמות שע"ז אמר י"ת תספרו חמשים יום כי כתיב ויקרא אלקים לאור יום וחכמת אדם תאיר פניו ובאור פני מלך חיים והחכמה תחי' נמצא שחכמה נקראת יום ונמשיך חמשים מיני שכליות וחכמות לכל השבעה מדות כנ"ל ולעתיד גאולה העתיד' תהי' עוד ממדריגה עליונה גבוה יותר ממדריגת יצמ"צ ואז נוכל להשיג המדריגה שמשם הי' יצמ"צ דעתה לית מחשבה תפיסא בי' ולעתיד תתגלה זאת הבחינה רק מדריגה היותר גבוה שמשם יהי' גאולה העתידה גם אז לא יבואו להשגה ולכן אמרו ז"ל שגאולה העתידה יהי' עיקר ויצמ"צ טפל ונמשיך אז מהמדריגה עליונה יותר עין לא ראתה אלקים זולתיך.
3
ד׳כי תבואו אל ארצכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן והניף את העומר כו' במדרש זש"ה אשר קצירו רעב יאכל אשר קצירו זה פרעה רעב יאכל זה משה כו' ד"א אשר קצירו זה המן רעב יאכל זה מרדכי כו' אמרו ז"ל פרעה שהי' בימי משה הוא אמה וזקנו אמה כו' להבין זה כי הנה המצרים הי' עובדים למזל טלה ושם הי' אחיזתם שהוא הבכור במזלות ורומז שהי' אחיזתם של מצרים במקום גבוה עליון ובזה התגאו אבל באמת הם רק כקוף בפני אדם כי הם אחיזתם רק בעולם התוהו שהי' מים במים ולא בעולם התיקון ולכן הי' הגזירה שלהם להשליך במים וכמו שהי' בעת הבריאה שאמרו ז"ל רפש שהון כו' כן הי' עתה ביצמ"צ שאף שאחיזתם ושר של מצרים ומזלם הי' הכל גבוה מאוד עכ"ז אין אחיזתם במקום גבוה רק בחיצוניות אבל בפנימיות ישראל עלו במחשבה להיות על ידם עולם התיקון ואף שבחיצוניות הקליפה קדמה לפרי עכ"ז במחשבה עיקר כוונת הנטיעה על הפרי והם אחיזתם רק באדם הבליעל שהוא כקוף בפני אדם ויעקב חבל נחלתו ית"ש וכוללים כל השתלשלות ודביקותינו נצחיות א"ס ותכלית וז"ש שפרעה שהיה בימי משה זקנו אמה שכמו בקדושה י"ג מדה"ר תיקוני דיקנא כן להבדיל באדם הבליעל ושם היה אחיזתם של מצרים ולכן היה זקנו ארוך אמה ככולו ופרמשתא אמה וזרת כי היה ערות הארץ שטופי זימה ולכן מחמת שהיה אחיזתם במקום גבוה כזה היו עובדים לטלה בכור שבמזלות טלה גי' דם ורבוע אהיה ששם זה קודם הבריאה שאמר ית"ש אהיה לאלקי ע"י שאברא נבראים וחשב פרעה שבזה יהי' לו לעולם ח"ו שליטה על ישראל וז"ש כי רעה נגד פניכם דם אני רואה עליכם במדבר כח מזלו שגי' דם גם מחמת ששר שלו הוא שמו רהב גי' אור חשב שהוא מבחי' עולם התיקון יהי אור ובאמת שהיה רק מסיטרא דקליפה שהם הבל ותוהו אין בהם ממש רק לכל בנ"י היה אור במושבותם ולמצרים חושך והדם נהפך לדם פסח ששחטו הטלה שגי' דם והי' ישראל המחצדי חקלא להכניע ע"ז שלהם ולהוציא החיות ולקצור אחיזתם שהי' להם בחיצוניות ראשית הבריאה ודם רבוע אהיה נעשה חלב גמורים לא רק דם על שונאינו הכאת בכוריהם ומטלה נעשה טל ה' כי אבותינו א"יו בהבארות שחפרו המשיכו כ"א הי"ג מדה"ר ג"פ י"ג גי' טל שנמשך מוחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו כדאי והגון ולכן טל אינו נפסק אף שאין כ"א כדי לו כי נמשך כנ"ל מי"ג מדה"ר מבחינה שקודם הבריאה אמר ית"ש וכי למגנא אנא נקרא רחום וחנון ובפסח מתגלין המקורות של י"ג מדה"ר ולכן מברכין ביום א' של פסח טל וכתיב כטל חרמון שיורד ע"פ מדותיו שמשם נשפע למדות ולכן סופרים ספירת העומר אח"כ שעומר לשון מדה ממחרת השבת ששבת הוא קודם הבריאה ואח"כ זי"ה וכשמתחילין המדות צריך ספירה. והזדככות שכל ענין יצ"מצ הכל כענין בריאות העולם ולכן אסור לאכול עד הקרבת העומר מורה להתחלת הבריאה ואז ביצ"מצ בא להם הדיבור הקדוש הזה פה סח כי כן כתיב בס"י שבאות ה' ברא ניסן בשנה טלה בעולם והמליך אות ה' בשיחה ולכן מברכין טל כנ"ל ובא הדיבור הקדוש ומטל הוא טלה שהעלו לקדושה גם יש עוד רמז בה' כי אות ח' רומז לחטא כנ"ל שלכן נתנו דם על המשקוף ושתי המזוות דוגמת אות ח' לתקן זה ולעשות מהח' ה' שרומז על התשובה שחותר ית"ש חתירה לבע"ת מפתח שעל רגל ה' כמאמרם ז"ל דצריך הבע"ת לכנוס שם בפתח זה ונעשה מחמץ מצה גם שורפין החמץ וז"ש המדרש ע"פ וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר שהעומר הוא ראשית בחי' גולגולת כמ"ש עומר לגולגולת ושם הוא המחשבה שישראל עלו במחשבה ומשם זמיר וקציר והכרתת החוחים והקוצים הקליפות ואוה"ע שאין להם אחיזה בעולם זה שנקרא ארוך שמשם נשפעים הי"ג וטל הנ"ל רק הם נאחזים בגבורות שהם יש להם מדה וגבול כמו שמצינו שרפואה נקראת ארוכה והחולי קצירי כמ"ש כדקציר ורמי בערסא וכן מצילינין אקצירי ואמריעי והענין כי חסדיו ית"ש אין להם שיעור וערך וסוף ולכן מצינו שמדת חסד נקרא גדולה גדול בלא שיעור ולכן הרפואה שהוא בחסדו ית"ש נקראת ארוכה והחולי שאין לו השפעה ממדת החסד זה רק הוא בהשפעה ממדת הגבורה נקרא קצירי כי הגבורות הם במדה וגבול שלא יתפשטו ולכן האוה"ע שאין אחיזתם בעולם העליון הזה שנקרא ארוך נקראים קצירי וז"ש אשר קצירו זה פרעה וכן המן רעב יאכל זה משה ומרדכי שהמשיכו הארה מטל זה העליון לכל זי"ה וז"פ טל גי' רעב עה"כ וכיון שנמשך הארה מטל זה העליון לכל הז' מדות עי"ז נכרתו פרעה והמן שאין להם אחיזה בטל זה וכן גער חית קנה גי' ז"פ טל וכן "ראשי' "גוים "עמלק ר"ת גער שע"י שממשיכין מעילם העליון מקור הי"ג מדה"ר שהמשיכו האבות כנ"ל ג"פ י"ג גי' טל ונמשך לכל המדו' משם מכריתין הרשעי' ורחמי' גדולי' לישראל ממנו:
4
ה׳מה שהספירה בפסוק נאמר חמשים יום ואנו סופרים רק מ"ט יום יש לומר הענין כי הוא דוגמת זבה שאחז"ל יום שפוסקת בו אינו עולה למנין נקיים אף שמקצת היום בכ"מ ככולו מ"מ אינו עולה ונמצא בספירת האשה שבעה נקיים באמת הם שמונה עם יום שפוסקת בו ואינם עולים רק לז' כן כאן הספירה לנקיות מטומאת מצרים ובאמת גם היום ראשון של פסח היו כבר טהורים אך שהיה דוגמת יום שפוסקת בו ולכן אנו אין סופרים לנקיים רק מיום ב' של פסח ועם היום ראשון באמת הם חמשים יום וז"ש וספרתם לכם כו' תספרו חמישים יום שבאמת הם חמשים יום נקיים עד יום ראשון של פסח שגם בו התחיל הטהרה וע' במ"א עוד מזה:
5
ו׳במדרש בני בכורי ישראל כו' אנכי הורג את בנך בכורך יתעלה שמו י"ת שהוא מגיד מראשית אחרית באברהם הוא אומר אשר יעבודו דן אנכי מהו דן מכות בכורות שנקרא נגע אחד כו' מהו בני בכורי ישראל בנים שאבותם ברכן אותם במעשיהן זה אברהם שנאמר ברוך אברם לאל עליון כו' ד"א בנים של מי שנטל הבכורה כו' וכשאמר יתברך למשה עוד נגע אחד אביא כו' אמר משה הגיע הסימן א' הי' אברהם כו' כי כ' בכוונת ברוך גי' רל"ב עה"א נגד ד' מלואי הוי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ולהבין הענין כי התורה שמותיו של הקב"ה כי כל התור' בכלל' נשתלשלה משם הוי' הקדוש המילואים ומילוי המילואים עד השתלשלות כל התורה מכמה מלואים דמילוי מלואים עד שמשם הוי' נשתלשל ע"י כמה מלואים כל התורה וענין המילוי של השמות הוא התפשטות השם מהמקור לענפים שמסתעפים ממנו והעולם נברא ע"י התורה נמצא בכל דבר שבעולם נשפע שפע מאותיות משם הוי' ע"י כמה מיני מלואים ויש רק בנקודה ותגים ושרטוט וסרגול משם הוי' מזה משתלשלים כל הנבראים וכללות מילואי שם הוי' הם ד' אלו שגי' רל"ב ולכן גי' ברוך לשון בריכות מים שיורדין ממקום גבוה למקום נמוך כן מתפשט משמות כנ"ל ובמקומם העליון נקרא בחירה הנ"ל הוא ברוך זה שאחר התפשטות מלשון בריכה כנ"ל במקורו נקרא בכור ונעוץ סופן ברוך בתחילתן בכור כנ"ל. וז"ש במדרש מגיד מראשית אחרית שאחרית עה"כ גי' כתר הוא ג"כ ע"ד הנ"ל נעוץ סופן בתחילתן שנמשך השפע מהמדריגה העליונה כתר לבחי' אחרית וז"ש המדרש שאבותם ברכו אותם כו' ברוך אברם שהמשיך מבחי' בכור למדה הנקראת ברכה להתפשט בחי' בכור לכל המדריגות ובחינות ומדות ולכן ז"ש בני בכורי ישראל ד"א בנים של מי שנטל הבכורה יעקב ולכן קורין קדש לי כל בכור ביום ג' של פסח יעקב הי' שלישי להאבות וכשחל יום ג' בשבת קורין ביום ד' של פסח שהוא ג' לספירה מורה למדת תפארת ומורה ג"כ על נקודת חולם שעל האות רמז למדריגות בכור הנ"ל כי יעקב הוא בחי' בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה וסולם מוצב ארצה וראשו כו' וממשיך מבחי' בכור לבחי' ברוך כנ"ל ולכן מדתו תפארת שלכאורה אינו מובן למה מרמזים השני תוי"ן שהי' לקרות המדה פאר כמו נצח וכולם שאין בהם ת' רק כי התי"ו מרמזת על סוף השתלשלות מא' עד ת' שהוא סוף התפשטות ולכן הת' הרגל שיש לה לחוץ מן האותיות הוא כי רצה ית"ש שיהי' שכר ועונש ובחירה בין טוב ורע בעולם וצריך ליתן קצת חיות להס"א כח הרע ויונקים מרגל התי"ו שיוצאת לבר אבל בכ"ב אותיות עצמם אין להם אחיזה רק רגלי' של הת' יורדת להחיותם נמצא שהת' הוא סוף כל התפשטות וזהו בדרך אור ישר ובאור חוזר התי"ו תחילה האותיו' כנודע מחזרת תשר"ק נמצא שהת' היא כוללת הראש וסוף וכן מדת יעקב תפארת כנ"ל מבריח מן הקצה אל הקצה ולכן נתנו במדתו שני תוי"ן ת' ראשית ות' אחרית כנ"ל מגיד מראשית אחרית שגי' כתר כנ"ל:
6
ז׳במדרש ויקח משה את עצמות יוסף עמו עליו הכתוב אומר חכם לב יקח מצות שכל ישראל עסוקים בכסף וזהב כו' אמר הקב"ה ליוסף אמרתי אנכי אכלכל אתכם כו' בזכות עצמותיך הם עושין פסח קטן שנאמר ויהי אנשים אשר הי' טמאים לנפש אדם כו' זה יוסף כו' דהנה בכל הצדיקים יש ב' ענינים אחד מה שכל העולם רואים צדקתו רק שעקר צדקתו אינו זה שרואים כי לב מלכים אין חקר ויש צבועים שנדמה ג"כ מבחוץ שהם צדיקים ובקרבם טמון ערמתם לא כן חלק הצדיק שאדרבא עיקר צדקתו בפנימיותו ועצמיותו ולכן הצדיק הוא בחי' ו' שהוא מרמזת למדת צדיק ומילוי ג"כ ו' רומז כנ"ל שפנימיות שלו ג"כ צדקתו כי צריך הצדיק לכלול בשני מיני בחי' מדת צדיק כמו שבפרטות הי' צריך להיות יוסף הצדיק ובנימין הצדיק כן בכל צדיק צריך לכלול שני בחי' וז"ש אנכי אכלכל אתכם ב"פ כל שכל הוא בחי' צדיק ונכלל בו שני בחי' צדיק ב"פ כל כל והנה עיקר ירידת יוסף למצרים הי' שיהי' מושל ושליט עליהם ע"י צדקתו כנ"ל ועי"ז הי' נקל קצת השיעבוד על ישראל וכן מצינו כל זמן שהי' חי לא נשתעבדו בישראל ובזכותו יצאו ישראל ולכן ויקח משה את עצמות יוסף רומז לעצמותו ופנימיות של יוסף שהי' גם מדתו של יעקב כלול בו כמ"ש אלה תולדות יעקב יוסף שהי' כולל מדת יעקב ג"כ ומשה שראה כאן שיהי' צריכים לגבורה ודין על מצרים וז"ש הכתוב ימינך ה' נאדרי בכח שאף שהי' צריכים רחמים על ישראל הי' צריך ג"כ בחי' נאדרי בכח וגבורה על מצרים ויוסף נקרא שור וכתיב ורב תבואות בכח שור והוא גי' שם קדוש של ר"ת אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה שימין יהי' ג"כ בכח ולכן לקח עצמות יוסף שנקרא שור והוא מבחי' שור שבמרכבה והכניע קליפות חמור של מצרים שנקראים חמורים ולכן ה' ילחם לכם ר"ת "חכם "לב "יקח "מצות שבזה שנטל עצמות יוסף בחי' כח שור הי' נלחם י"ת עם המצרים בשבילינו ואמר שע"י עצמותיו של יוסף זכו לפסח שני שכמו שהי' הוא כולל שני בחי' הנ"ל של צדיק כן בפסח והי' שני ענינים חיצוניות ופנימיות כי כתיב ועצם לא תשברו בו שהי' צריך להיות שה תמים לרמוז על מדתו של יעקב תם כמו שיוסף הי' ג"כ כלול מהמדה של יעקב כנ"ל וחיצוניות הטעם הי" שעצם לא תשברו בו כדי שיראו המצרים ויכירו שזה אלהיהם לבזות אותם וצלי אש להיות ריחו נודף ובפרטיות הי' על שני מיני צדקות של יוסף ג"כ פסח ראשון ופסח שני וז"ש המדרש על שאמר אנכי אכלכל כו' ב"פ כל בחי' [צדיק] זכו לפסח קטן כנ"ל. ומה שהצדיק נקרא כל על שהוא שלם בכל המדות כי מי שהוא שלם במדה אחת לבד אינו נקרא צדיק ותיבת כל ואת מורין ריבוי כי את הוא התחלה מא"ת ב"ש שמחבר ב' אותיות מא"ב הרחוקים זה מזה וכל הוא הסיום מא"ת ב"ש ומורה על בחי' צדיק המחבר וכן ו' הוא ריבוי כי הוא ג"כ מורה על בחי' יסוד המשפיע ומחבר לעצמו את מי שמשפיע אליו.
7
ח׳אז ישיר במדרש הה"ד ואני אשיר עוזך וארנן לבוקר חסדך כו' עוזך בים כו' בכל השנויים שאנו רואין ועושין בלילה הראשונה של פסח כדי שישאל הבן הוא כדי להחזיק באמונה ע"י מה שאנו מתרצים לו אח"כ כי המינים מתמיהים שהוא י"ת אחד הפשוט ואיך יצאו מאתו שני הפכיים חסד וגבורה וכדומה שאר המדות שלפעמים מתנהג עם אחד בטוב ועם אחד בהפכו ובאמת שי"ת אחד הפשוט ורק השינוי מפאת המקבלים וישראל עלו במחשבה והם עיקר הבריאה וי"ת מנהיג העולם הכל לטובת ישראל ולפעמים עושה טובות לעולם בשבילם ולפעמים כשאוה"ע קמים על ישראל אז ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה והכל לטובת ישראל נמצא שהכל מדה אחד וזהו שאלת הבן איך עושים כמה שינויים לזכר שעשה י"ת לנו בעת הגאולה והא י"ת אחד הפשוט ואיך יצאו מאתו הפכיים ואומרים לו עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאינו ה' אלקינו משם ועשה לנו חסד ביד החזקה על המצרים גבורה ובים נראה י"ת כבחור חגור כלי זיין והכל לטובתינו כנ"ל וזהו ענין הספירה להבין את זאת איך שכל המדות הם במקור האחדות במקור המדות ואין שלימות מדה אחת רק עם חברתה להכלל עמה למשל מדת החסד אין שלימותה להתחסד עם הכל רק כשיש לו ג"כ מדת אכזריות על הרשעים אזי הוא שלימות החסד כמו שאחז"ל כל המרחם על האכזרים לסוף כו' וזאת יתבונן האדם בימי הספירה שהגם שרואה האדם בעצמו השתנות המדות לפעמים מחכמה ולפעמים בהיפוך ולפעמים כועס ולפעמים מתרצה וכן כל המדות ובוודאי כ"ז נשתלשל ממקום עליון לא יאמר ואיך מפועל אחד יצא כל אלה רק ידע כנ"ל שכולם אחד הם וז"ש שבע שבתות תמימות תהינה ע"ד ויעקב איש תם כי אברהם אע"ה עבד אותו י"ת במדת החסד ויצחק במדת פחד יצחק ויעקב עשה מהם כוללות והראה שבשני המדות צריך לעובדו ועשה ממדות אברהם ומדות יצחק אחדות אחד תמימי' ולכן נקרא תם וז"ש שהשבע שבתות שמרומזים להשבע מדות יהי' תמימות שתוכלל אחת עם חברתה כמ"ש במ"א בענין שבירות המדות ולכן סופרים רק מ"ט יום הגם שבתורה כתיב תספרו חמשים יום רק כי בחי' שער הנו"ן כולל כל המדות הארבעים ותשעה ושם נכנסים המ"ט לאחדות המקור הכוללם וא"צ לספור שם בפרטות והנה כל ענין אכילת מצה בפסח מורה על ענין זה שמצינו במצה כמה שינויים כי המצה צריכה שתהי' בהתחברות כל החלקים יחד לא כשאור וחמץ שמגבי' חלק וחלק ועכ"ז מצינו ג"כ שמצה מורה על התפרדות כי אסור שתיגע מצה אחת בחברתה ועד"ז בתורה יותר ממלא אות בין אות לאות פסול ונגיעה ג"כ פסול כי באמת כתיב פעם בתורה מצות שהוא לשון צוותא והתחברות ולפעמים כתיב מצת חסר שהי' מצה ומריבה כי מורה כנ"ל שלפעמים צריך לשנוא את הרשעים כמ"ש תכלית שנאה שנאתים לאויבים הי' לו ואז יכול לאהוב ולהתחבר עם הצדיק כי מי שאינו שונא את הרשע תכלית שנאה אינו יכול לאהוב את הצדיק תכלית אהבה כי הענין מהופך ומתנגדי' זה לזה ולכן נקראת מצה מיכלא דמהמנותא לידע כמ"ש אני ה' לא שניתי רק השינוי מצד המקבלים שענין זה הורה לנו י"ת במצה שלא' צריך לשנוא ואחד לאהוב הכל לפי מעשיו כן להתנהג וגם י"ל שנקראת מיכלא דמהמנותא כי האמונה תלוי באהבת ישראל הצדיקים כמ"ש אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד כו' ומצה מורה על התחברות כנ"ל שאסורה כשנתפרדה חלקיו מורה על התחברות אבל כבר אמרנו שזה תלוי בזה שכשאוהב לצדיק בתכלית האהבה שונא את הרשע בתכלית השנאה כי זהו ענין כל המדות שלימותם בהתכללותם יחד כנ"ל והנה זהו מרומז באז ישיר אז שהז' מדות באין לא' מקור האחדות וז"ש שר לא נאמר אלא ישיר לע"ל שעיקר האחדות בכל המדות יהי' אז לע"ל ולכן הביאו ז"ל ע"פ זה הה"ד ואני אשיר עוזך מורה למדת גבורה וארנן לבוקר חסדך שהוא מדת חסד אף שהם שינוי הפכים רק הוא כמ"ש הכ' כאן אז ישיר כנ"ל שהם ממקום האחדות שהז' מדות מתיחדים בהאל"ף של אז וז"ש במדרש ואני אשיר עוזך בשעה שאמרו שירה על הים כו' וארנן לבוקר חסדיך אותו בוקר שהשקפת על מצרים דכתיב ויהי באשמורת הבוקר ד"א הבוקר של המן ד"א בוקר של התורה כו' הכל לכוונה הנ"ל הולך רק שבפי' ראשון הוא שבפעם אחד הי' בחי' וענין שני הפכיים הנ"ל חסד וגבורה ולפי' השני הי' בשני פעמים שעוזך על הים ובוקר המן או בתורה.
8
ט׳ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ובזוה"ק לא תתערו מלה כו' שלא יתפללו כלל כי הענין שבכאן הי' הכל דוגמת הבריאה שהי' מקטריגים הללו אומרים אל יברא וכן כאן הי' מקטריגים הללו עע"ז כו' כמ"ש לעיל בפי' קדש ורחץ והנס הי' צריך להיות ממקום עליון יותר מכל בחי' מדריגות הדיבור רק מעולם המחשבה ששם ישראל עלו במחשבה כדי שיתגלה מלכותו עלינו וז"ש ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה משם אהי' מקור י"ג מדה"ר שקודם הבריאה אמר אברא העולם ואהי' לאלקי על הנבראים וישראל עלו במחשבה שיקבל מעבודתיהם תענוג גדול ומשם הי' הנס וז"ש ברוח קדים לשון קדם קודם העולם והנה שם ב"ן ברבוע ג"כ גי' קדם להורות על הנ"ל שקודם הבריאה שבא לפניו תענוג זה שיקבל מעם בנ"י שיקבלו מלכותו ושם ב"ן שהיא הוי' במילוי ההי"ן מורה על מדת מלכות כידוע וברבוע שמורה על התפשטות מאות לאות גי' קדם שקודם הבריאה עלה במחשבה לברוא בשביל זה שיתפשט מלכותו עלינו והוא השם ב"ן מורה על מדת מלכות כנ"ל וגם מרומז בהנ"ל כי הוי' במילוי ההי"ן מורה על תשובה כמ"ש חז"ל שהאות ה' מורה על תשובה דכרעא דה' תלוי' אליו י"ת ורבוע שם זה גי' קדם שזה עלה במחשבה הקדומה לברוא העולם והגם שאמרו המלאכים עתיד הוא למחטי קמך ברא י"ת התשובה שברחמיו וחסדיו הגדולים מקבל את האדם בתשובה נחזור לעניננו שרוח קדים הוא בחינה שקודם הבריאה וז"ש ברוח קדים עזה כי שם עלה במחשבה לבראות במדה"ד והארכנו במ"א כי זהו גבר עלינו חסדו שמתגברים החסדים כ"כ על בנ"י שעלו במחשבה עד שמחמת אהבתם יורדים גבורות חזקים על אוה"ע המצירים לישראל וזה נמשך מי"ג מדה"ר וז"ש ברוח קדים עזה עז מדה"ד נמשך משם אהי' מקור י"ג מדה"ר וכ"ז מרומז בפ' הנ"ל ה' ילחם לכם אותיות מלך שעלה לפניו כאן תענוג שהי' במחשבה הקדומה שיקבל מעם קרובו במה שיקבלו מלכותו עליהם ור"ת של פסוק זה ה' ילחם לכם ואתם תחרישון גי' תנ"ו כמנין ג' מלואי אהי' עה"כ כי ג"פ אהי' נאמר בפ' אהי' אשר אהי' כו' אהי' שלחני אליכם וכתבנו מזה במ"א ומשם אהי' נתעורר חסדים עלינו וגבורות חזקים ועזים על מצרים כנ"ל מי"ג מדה"ר ששם הראשון הוא אל אלף למד במילוי גי' מנין הס"ת מפסוק זה כשתצרף אותיות עצמן של ר"ת וס"ת שהם יו"ד אותיות והצטרפות הר"ת כי מורה כנ"ל שמשם אהי' שמרומז מילואיו בר"ת נתעוררו הי"ג מדה"ר ששם הראשון הוא אלף למ"ד ואותיות אמצעיות מפסוק זה ה' ילחם לכם ואתם תחרישון עה"א וה' תיבות והכולל גי' י"ג פעמים עז כנ"ל שמחמת שנתעוררו י"ג מדה"ר וגבר עלינו חסדו והי' גבורות עזים על מצרים ועלינו חסד גדול.
9
י׳א"י מה שאמר רוח קדים שרוח הי' כדי שישתלשל הנס ע"י מדריגות רוח לעוה"ז כי יש גי' בחי' נר"ן שהנפש הוא נוטה לבהמיות והנשמה רוחניות ומדריגות הרוח מחברם כי הרוח הוא הבל שההבל הוא ממוצע בין גשמיים לרוחנים כי אצלינו האויר וההבל לרוחני יחשב ונגד הרוחניים העליונים נחשב לגשמיי האויר של ההבל וכאן שהי' צריך הנס להשתלשל מעולם העליון גבוה מאוד הי' רוח קדים עזה להשתלשל ע"י מדריגות הרוח והאויר הנס לעוה"ז.
10
י״אבמדרש כחוט השני שפתותיך בשעה שאומרים את השירה ומדברך נאווה שאומרים זה אלי ואנוהו כפלח הרמון רקתיך כו' כי הרקנין שבך רצוף מצות כרמון ואצ"ל המצומתים והצנועים שבכם כמגדל דוד צווארך מה שגידל אתכם דוד בספרו לגוזר י"ס לגזרים הפי' כחוט השני כי יעקב חבל נחלתו שאוחזים ישראל במקור נשמותיהם למעלה שנשמותיהם חלק אלקי ממש וכ"א מישראל משורש אור נשמתו יורד אור מלמעלה אל נשמתו דרך צינור מיוחד שיש לו וזה הצינור הוא כמו להבדיל בגשמיות חבל וחוט ואם אוחזים בקצה חבל וחוט למטה ומנענע אותו למטה מנענע כל החבל למעלה עד מקום קישורו ולכן כל איש מישראל יש כח זה בידו להמשיך שפע אור גדול מלמעלה עד שמגיע לנשמתו דרך הצינורות וכל העולמות מתחברין ע"י שפתותיו ודיבורו בתפילה ושירות ותשבחות אליו י"ת וז"ש כחוט השני מורה על בחי' תקות חוט השני הנ"ל האוחז במקור נשמותינו כן שפתותיך ומדבריך כנ"ל שע"י הדיבור ממשיכין דרך חוט השני הנ"ל ואחז"ל אפילו רקנין שבך מלאים מצות כנ"ל שכ"א מישראל יש בידו כח להמשיך ע"י מעשיו שעושה דרך חוט הנ"ל ומכ"מ ממשיך כ"א לפי ערכו ולפי אחיזת נשמתו בהשורש וע"י מעשים טובים שעושה וכ"א לפי בחינתו ממשיך ולא הכל שוים בזה וז"ש כמגדל דוד צווארך כו' לגוזר י"ס לגזרים להרבה גזרים הפי' שכ"א לפי בחינתו וערכו השיג שהצדיקים הגדולים בוודאי הי' אז אוחזים בשורש נשמותיהם בדביקות נפלא עד שלא ראו כלל קריעת י"ס הגשמיי מחמת דביקותם כמעט שלא היו כלל בעוה"ז רק ראה בעולמות העליונים שורש קריעת י"ס הוא מורה סופה דכל דרגין ונמתקו שם כל הדינים ע"י שם קר"ע ויש שראו ג"כ קריעת י"ס הגשמיי אבל הי' להם השגה נפלאה גם בעולמות עליונים והבינו שורש הנס ויש שלא ראו רק בקריעת י"ס הגשמיי וז"ש לגוזר י"ס לגזרים שהי' לכ"א בפ"ע השגה בקריעת י"ס לפי ערכו ולפי בחינתו הגם שראתה שפחה כו' עכ"ז מדריגות ומדריגות ובחינות הרבה וכן במן אח"זל הצדיקים יורד לתוך פיהם הפי' שהי' יורד לתוכם השגה נפלאה משורש המן והשיגו מזה נעימות וידידות עריבות גדול בתוך פיהם.
11
י״בבמדרש מה יפו פעמיך בנעלים כשאתם עולים לפעמי רגלים שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך כו' שהיו נועלים בעד כל הצרות להבין למה דווקא בשלש פעמים בשנה הקריבו ישראל עולות ראי' אבל בכל השנה אף אם עלה לראות את פני ה' לבהמ"ק לא הקריב עולות ראי' גם להבין ענין הקרבן של עולת ראי' הוא ע"ד שכתבנו ע"פ בית יעקב לכו ונלכה באור ה' שאור ה' גי' רגל שברגלים נמשך אור א"ס ב"ה אור ה' עד המדה שהוא אחרונה וסוף כמו רגל ונמשך שפע מבחי' ראשית לאחרית בחי' הרגל וכן רגל גי' אין סוף והוי' ואדון עולם והוי' שנמשך אור א"ס לכל הויות שבעולם מה שהי' מהוה י"ת כל הויות שבעולם שהוא אדון עליהם וזהו ענין עולי רגלים שהי' מקריבין עולות ראיה בהמה גשמיי להורות ע"ז שנשתלשל האור ממדריגה העליונה עד שנמשך להגשמיות וזה הכח הי' להם רק בשלש רגלים ולא בכל השנה ולכן בכל השנה לא הקריבו עולות ראי' וז"ש על ענין עולי רגלים פעמיך בנעלים שאנו רואין שנעל הוא אפילו למטה מרגל גם לשם נמשך הארה ועי"ז היו נועלים בעד כל הצרות כי באור פני מלך חיים ונמשך כל הטובות לישראל אמן.
12
י״געוד במדרש אז ישיר משה הה"ד נופת תטופנה שפתותיך כו' אמר משה לפני הקב"ה באז חטאתי לפניך שאמרתי ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה לכן אני מקלסך באז ישיר משה כו' הנה ענין גלות מצרים הי' כלל הדברים לתקן הז' מדות ולכן תיכף כשהוציאם ממצרים צוה לספור ספירות העומר לתקן הז' מדות שכ"א כלולה מז' ולהבין זה הוא כי כל המדות צריך לתקן להיות מדות שבורות למשל כשמתנהג במדת החסד לא יתחסד לכל רק גם אז צריך להתנהג במדת גבורה לנגד שונאי ה' וישראל וכן בכל המדות להתנהג עד"ז ולכן היו רד"ו שנים במצרים כי כל מדה מהז' מדות ידוע שכלולה מעשרה נמצא הז' מדות נחשבים לשבעים וז"ש בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה כללות נשמתם ממקור הז' מדות שכ"א כלולה מעשרה והנה יש מדות נקראים אבות להז' מדות הם הג"ר שהם החכמה והבינה והדעת המכריע איך להתנהג במדות אלו ה"ז מדות כי לכל מדה צריך חכמה איך להתנהג ותחילה נופל הדבר במחשבתו זהו ממדות חכמה ואח"כ מתפשט הדבר בבינתו איך יוכל לבוא הדבר לידי גמר ואח"כ בדעת המכריע חושב איך טוב לו אולי טוב לפניו שלא יעלה הדבר והנה בכ"א מג' מדות הנ"ל נכללו הז' מדות נמצא נחשבים הז' מדות לג"פ ז' וכ"א כלול מעשרה עולה רד"ו וזהו מרומז בהשם אהי' בחי' ג"ר שבכ"א נכלל ז' מדות וג"פ ז' גי' אהי' וזהו הי' טענת משה אף ע"פ שפתוהו י"ת ז' ימים לילך בשליחותו לפרעה ובוודאי לא במקרה הי' הז' ימים רק שהי' נגד ז' ימי הבנין שצריך לתקנם במצרים ולכן לא רצה משה לילך בשליחות כי ראה שעדיין לא נתקן כי הי' עדיין שנה או יותר קודם רד"ו שנים כי כל מכה שהי' אח"כ הי' משמשת חודש וגם נכסה משה מהם לאחר שליחות הראשון כמו שמבואר בבחיי שכמו שיהי' נכסה משיח הגואל האחרון כן הי' אז לכן הבין משה שעדיין אין העת לגאולה אבל י"ת ידע שיהי' צריך להיות אח"כ כל מכה משמשת חודש וכנ"ל ולכן שלח אותו ואמר לו כה תאמר כו' אהי' שלחני אליכם כנ"ל שרומז לתקן הז' מדות ואמר ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה כי אהי' ברבוע גי' דם אבל באמת אח"כ כשנגמרו הרד"ו שנים תיקון הז' מדות ונהפך הדם על מצרים ולנו הי' חסדים גדולים כי השם זה הוא מקור הי"ג מדה"ר והנה תיקון הז' מדות צריך להיות בכל הארבע יסודות שבכל יסוד יתקן הז' מדות וד"פ ז' גי' כח בזה הכח דן י"ת למצרים וז"ש ימינך ה' נאדרי בכח בכח זה וד' יסודות אלו נמשכים משם הוי' וזה ועתה יגדל נא כח ה' גי' דן כמ"ש אשר יעבודו דן אנכי והנה כל מדה כלולה מ"ז כנ"ל והם ז"פ כח גי' ים סוף שבכח זה קרע י"ת הים גם רומז על השפעה משם אהי' שהוא מדה נקראת אין שהחכמה מאין תמצא שחכמה הוא כח מה שהוא יותר יש מאין כי מה הוא דבר מה ועל דבר אין שייך לומר מה ונשפע משם אהי' שהוא מדת אין לחכמה כח מה ומחכמה נשפע לז' המדות וז"פ כח גי' ים סוף שנשפע כח זה לכל המדות ולנו הי' חסדים גדולים ולכן קריעת ים סוף גי' י"פ חסדו שנתמלאו כל העשרה מאמרות בחסדו י"ת אבל הכל רק לנו אבל למצרים נתמלאו כל המדות בכח וגבורה לעשות נקמה בגוים ונדמה ית"ש כבחור חגור כלי זיין ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה כו' על אויביו יתגבר נמצא אף שכתוב השם הוי' מ"מ ה' איש מלחמה שמחמת גודל חסדו עמנו לוחם בשונאיהם של ישראל וזהו שאמר עזי וזמרת יה כו' שנמשך הארה מי"ג מדה"ר שמקורם הוא השם אהי' כנ"ל לכל הז' מדות שכ"א כלול מז' והם מ"ט ונמשך הארה מי"ג מדות לכל מדה מהמ"ט ומ"ט פעמים י"ג עם הכוללים של העשרה מאמרות ויו"ד ספירות גי' זמרת שזה הי' זמרה ושמחה לנו וזמיר עריצים של מצרים ועזי עה"כ גי' נחל רומז להנ"ל שנמשך מי"ג מדה"ר ע"י המשכה מבחי' "נוצר "חסד "לאלפים ר"ת נחל וז"ש על לעתיד והחרים ה' את לשון ים מצרים כו' והכהו לשבעה נחלים פי' ע"י שימשיך השפע ממדות נוצר חסד לאלפים לכל הז' מדות ולז"א אח"כ והיתה מסילה לשאר עמו כו' ז"פ נחל עם שם אל שם הראשון מי"ג מדה"ר גי' ג"כ זמרת ואמר עזי וזמרת יה כי הי"ג מדות מקורם השם הוי' שמקורו הוא יה שמחציו תתמלא תיבתו לעתי' וז"ש המדרש הנ"ל שאמר ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך כו' אבל עתה אז ישיר משה שכבר נתקן הז' מדות ונצטרף אלופו ש"ע לז' המדות שעבדו לו י"ת בכל הז' מדות וזהו מורה תי' אז שי"ת מתלבש באז כן כתב במדרש וזה שפיר' רש"י שר לא נאמר אלא ישיר רמז לעתיד לבוא והנה כ"מ שאר"זל לע"ל פי' הרב הק' מוה' אלימלך שהפי' שע"ז הדבר עתידים ישראל אף בחייהם לבוא ואין הפי' דווקא לעוה"ב רק גם בחייהם וכן כאן לא אמר שר דהוי אמינא דווקא הדור דעה הי' אפשר להם לתקן מדותיהם (כ"כ להיות להם השגה) ועי"ז השיגו לומר שירה זו ולא לאדם אחר שאינו מדור דיעה זה לז"א לע"ל שעתידין ישראל כשירצו לבוא לזיכוך הז' מדות ולצרף אלופו ש"ע י"ת יוכל לבא לשיר השירה כנ"ל וע"ד הנ"ל שעיקר שורש הגבורות יתהפכו לחסדים לנו והגבורות צריכים להכניע שונאינו וזהו חסד הגדול לנו זהו שאר"זל שלויתן ישחוט השור בסנפיריו שיגבר מדת הגבור' על הנהגה של מדת החסד כמו שהי' ביצמ"צ נראה י"ת כבחור וז"ש שישחוט להשור מורה על מדת חסד כנ"ל שהוא ר"ת מאנא בכח כו' שם הראשון החסד ויתגברו הגבורות שלא יתחסד עם שונאי רק עם עמו וזהו יהי' עיקר הרחמים הגבורות ההם ולכן בפ' ה' כגבור יצא כו' כתוב שם הוי' רחמים והגבורו' ההם יהי' ע"י התעוררותינו בדביקות נפלא לה' שלויתן לשון דביקות וז"ש שלויתן ישחוט השור.
13
י״דוירא ישראל את מצרים מת על שפת הים כי הנה המי' מורה חסד ובא פורעניות למצרים על ידו וכן המבול הי' במים ומבול גי' חסדו והענין כי כתיב ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים מרחפת אותיות אמצעיים הם רפ"ח ורפ"ח גי' ד"פ חסד שחסדו י"ת מתפשט בכל הד' עולמות אבי"ע ואותיות שהם סביב רפ"ח הם מ"ת וז"ש כאן שמצרים מת על שפת הים שהגם שהמים חסד מ"מ השפעה שהם אותיות שבקצה תי' מרחפת שנאמר במים הם מת ובזה הדין עשנו:
14
ט״וויסע משה את ישראל מים סוף במדרש אמרו לו ישראל להיכן אתה מוליכני אמר להם לאלים כו' ומרפידים לסיני אמרו לו לכל הן דאת אזיל וסביל לון אנן עמך דבקה נפשי אחריך הה"ד משכני אחריך נרוצה כי ים סוף הוא מדת מלכות סופה דכל דרגין ולכן נקרא סוף רק שנמשך לה השפע ממדה נקראת מי אותיות ים גם נמשך לה השפע מה' מדות כ"א כלול מעשרה גי' ים ואח"כ ויבאו מדבר שור הוא לשון הבטה הוא מדה של יסוד יוסף שיוסף נקרא שור והוא לשון הבטה שנמשך מעינא פקיחא כמ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך כו' וכן השם הראשון משם י"ב שרומז לחסד כידוע שבשבוע ראשונ' מימי הספירה שהוא חסד רומז על השם הראשון הר"ת של אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה גי' שור גם ה"פ מיכאל עה"כ גי' שור שמיכאל הוא מלאך של חסד גם מדבר שור רומז ליעקב מדת תפארת כידוע שגוף וברית חשבינן חד גם כי ע"י הבטה מביטין על הכל להקדושה והיופי שהוא ממדת תפאר' ומביט על תפארתו ית"ש ולכן אמר להם כו' ומרפידים לסיני שקבלת התורה שם הי' שהתורה נמשכת ממדת תפארת וז"ש המדרש ע"ז "משכני "אחריך "נרוצה ס"ת אמן הוא יחוד הוי' ואדני כי ים סוף הוא סופה דדרגין מדת מלכות ית"ש הנרמזת בשם אדני ות"ת מרומז בשם הוי':
15
ט״זבמדרש מה תצעק אלי הה"ד והי' טרם יקראו ואני אענה ב"פ הוא אומר ואני ואני ומשה אמר ראו כי אני אני הוא כו' אלא כל מי שעושה רצון הקב"ה ומכוין את לבו בתפלה שומע לו ית"ש בעוה"ז וכן בעוה"ב כי ע"י שעושה רצונו של מקום מביא ומכניס השפע מהרצון העליון הנקרא בחי' אין לכל המדות עד למדת מלכות שנקראת אני כי מי יוכל לומר דרך גדולה אני רק המלך יוכל לומר אני שמושל בכל ונעשה אחרית כראשית שאחרית עה"כ גי' כתר שהוא ראשית ואני כאין נעוץ סופה דכל דרגין הנקראת אני לרישא דכל דרגין הנקראת אין וכן הי' במצרים ולכן ח"י שמות בשירה להורות כי נשפע מבחי' אין לט' מדות מלמעלה למטה וכן מלמטה למעלה נעוץ סופן בתחילתן ומקדש אדני אף שכתיב בא"ד נחשב להוי' כנ"ל שעיקר החסדים לנו כשעושה דין בשונאינו וז"ש שב"פ הוא אומר ואני שנכלל גם בחי' אין באני וז"ש טרם ט' רם שמקודם הי' בט' טובך גנוז בגווך כמ"ש ית"ש לט' שמטעם זה לא יברא בה עלמא רק בב' שפתוחה וע"י השפעה הנ"ל נתרומ' הטוב שבט' ונעשה טרם בבחי' בית פתוח ובים הלכו כל שבט והים מקיף כל שבט לעצמו דוגמת מ"ם סתומה י"ב ממי"ן גי' ב"פ רם גי' תלמוד ומכניעין עי"ז הלילית גי' ת"ף וז"ש ותקח מרים הנבואה התו"ף ביד'.
16
י״זועברתי באמ"צ אני ולא מלאך והכתי כל בכור אני ולא שרף ובכל אלקי מצרי' אעשה שפטים אני ה' אני הוא ולא אחר. צריך להבין הענין מה שבעל מסדר הגדה סידר כאן מלאך ושרף ושליח ואח"כ ולא אחר דהנה האדם שעושה עבירה ע"כ שיש באותו עשית עבירה איזה ניצוץ קדוש דאל"כ איך הי' אפשר שיבא לתשובה משל לאדם שמשוקע כולו בתוך טיט היון איך אפשר שיעלה וע"כ שגם בעבירה יש נ"ק והוא כח התשובה הוא ניצוץ קדוש מחיות אלקות שבה וכמ"ש במ"א רק שזה החיות הוא סתום מכל סתום ונסתר ונעלם מאד ועכ"ז מועיל לו זה החיות אלקות שיכול לעלות אח"כ ממצולות העבירו' ולעשות תשובה והנה יש לבושים חיצונים ויש לבושים פנימיים וכמ"ש האר"י ז"ל על שני יה"ר שאומרים אחר ברכת השחר שיש חיצוניות דחיצונית ויש חיצוניות דפנימיות והענין ע"ד שהארכתי בפ' תצוה בענין הני מאני דרבנן דבלי מחופיא דידהו יע"ש ויש בזה כמה ענינים יש שהפנימיות וחיצוניות שניהם טובים רק שהחיצונית הלבוש גס יותר מהפנימיות ולפעמים הלבוש רק רע לבד למשל בענין העבירה כנ"ל שרק שמלובש בה הפנימיות הטוב ויש שהלבוש אינו רע למשל שעוסק במו"מ הגם שזה אינו פנימיות שטוב הי' יותר שיעסוק בתורה ותפילה עכ"ז צריך הוא לכך לפרנס אשתו ובניו ע"ד שדרשו ז"ל ע"פ עושה צדקה בכל עת וכן צריך היא למו"מ להחזיק בניו לתורה וכדומ' מצות שעושים בממון נמצא שהפנימיות הוא טוב וגם הלבוש אינו רע כ"כ כיון שעושה המו"מ בהיתר לא בעבירה ח"ו ועד"ז כמה ענינים וע"ד שכתבנו במ"א בכמה לבושים ומדריגות היתה נשמת דוד המלך עד שיצאה לאור היוצא מזה שיש פנימיות מלובש בחיצוניו' מאוד והנה המלאך הוא לבוש להפנימיות שבו החיות הקדושה שבו אבל הוא ג"כ קדוש הגם שהוא המלבוש להחיות וענין השליח מורה שהוא לבוש גס יותר כי מורה שנשתלח מהקדושה ונודע מהאר"י ז"ל שלא הי' אפשר למלאך לבוא למצרים כי הי' נתגשם מחמת שהי' ערות הארץ מקום טומאה גדול וז"ש האר"י אני ולא מלאך שביצירה כו' וז"ש הן מלאך שיש לו לבוש הן שליח ע"ד הנ"ל ומפרש אח"כ הטע' אני הוא ולא אחר שא"א באחר להיו' בבחינה זו שההעלם יהי' נתגלה אח"כ וז"ש אני הוא שהוא מורה על נסתר שאינו כאן ונסתר מלראות ואני מורה על התגלות כיון שאומר אני מוכרח שאומר כן להרואין אותו וז"ש אני הוא אני יכול לגלות הנסתר ונעלם מכל נעלם ולא אחר שיהי' יכול לבוא מבחי' הוא לאני מנסתר לנגלה ולעתיד שיתגלה ההעלם מ"ש ואנכי הסתיר אסתיר פני ויהי' מעביר ית"ש ממשלת זדון מן הארץ ויתגלה כבוד מלכותו עלינו ואמר ית' ראו עתה כי אני אני הוא שמה שהי' מקודם במדריגות אני הוא נסתר וגם נעלם נעשה עתה בכל רק בבחי' אני ולא יכנף עוד מוריך ונגלה כבוד ה' כו' והנה הגם שיש העלם ר"ל שמשוקע מאד מ"מ יש עוד העלם ונסתר מחמת שגבוה מאוד ע"ד יוצר אור ובורא חשך שנק' חשך לערכינו שאין אנו משיגין האור הגדול וביצמ"צ שנתגלה ההעלם שהי' משוקע מאד הי' נעוץ סופן בתחילתן ותחילתו בסופן להעלם גבוה מאד וז"ש אנכי ארד עמך מצרימה כביכול לירידה נחשב אבל ואנכי אעלך משם גם עלה שע"י עלי' של העלם הנ"ל המלובש מאד כשיעלה אז נעוץ סופן בתחילתן ועלה תעלה לבחינת העלם הגבוה מאד ועליון מאד ולכן ביום הראשון של פסח שהי' אז עלית העלם זה אנו מברכין טל שגי' יו"ד ה"א וא"ו ה"א שטל זה הוא קיום טל העולמות עליונים ותחתונים וכולם מיחלין ומצפין לטל זה וכ"א לפי ערכו כן בחי' טל שלו והטל הוא נעלם מכל נעלם ונסתר ירידתו מכל ברי' והוא ע"י שעלה אז בחי' העלם הגדול שהי' בתוך מצרים וזהו פי' המדרש ועבר ה' לנגוף כו' אין כגבורותיו וכמעשיו שנאמר גדול אדונינו ורב כח הקב"ה קדוש וטהור ופשט ידיו בטמאים למה בשביל שגדול ונורא הוא ובשביל ישראל כו' אנכי ארד עמך כו' הוא ע"ד הנ"ל שבשביל שגדול הוא לכן לא ירד מלאך ושרף רק ית"ש בעצמו ולכן הבטיח ואנכי ארד עמך כו' גם עלה כנ"ל:
17
י״חוהבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן הנה מצינו שכל הראשית צוה ית"ש שיקדישו לשמו ית' כמו העומר וראשית הגז וביכורים ובכור כו' וכמ"ש קדש לי כל בכור ולהבין הענין גם מ"ש במדרש ע"פ קדש לי כל בכור אמר הקב"ה למשה כשם שעשיתי יעקב בכור דכתיב בני בכורי ישראל כך אני עושה למלך המשיח בכור דכתיב אני בכור אתנהו והזהר לישראל כשם שבראתי את העולם ואמרתי להם לזכור את השבת זכר למע"ב כו' כך זכור את יום הזה אשר יצאתם ממצרים ולא יראה לך שאור שבעת ימים כנגד ז' ימים שבין הגאולה לקריעת י"ס כו' כשם שהשבת מתקיימת אחר שבעה ימים כו' משל למלך שנשא אשה כו' כך ישראל כו' וכמה גלים קשים עברו עליהם עד קי"ס והנה י"ל שמה שהקב"ה צוה לקדש הראשית כי הקליפה קדמה לפרי ולכן צוה ית"ש שיקדשו את זה לשמו ית' שגם זה יפרידו את הקליפה ממנו להקדיש לשמו והטעם שהקליפה קדמה לפרי וכן היצה"ר קודם ליצ"ט לפתח חטאת רובץ והיצ"ט בא אח"כ ולכאורה הי' ראוי להיות להיפוך שהקדושה תהי' להון קדימה רק הענין ע"ד שאחז"ל עלה במחשבה לפניו ית"ש לברוא במדה"ד כו' וקשה מה דין שייך כיון שעדיין לא חטאו גם ארז"ל שאמרו המלאכים על בריאת העולם עתיד היא למחטי קמך בל' ודאי ולכאורה מנין ידעו זה דהא הבחירה והברירה בידו שלא לחטוא רק הענין כי מדה"ד מורה על חסרון וצמצום למשל מי ששלם בגופו וממונו וכל עניניו הוא שורה במדה"ר מורה על השלימות ומדה"ד מורה על חסרון והנה אין שלימות רק בבורא ולא בנברא שכיון שהוא נברא זהו בעצמו חסרונו שאינו בורא רק נברא והגם שברא ית"ש כל הבריאה רק להטיב עכ"ז כיון שנברא דרך עילה ועלול כבר יש חסרון וצמצום ואמרו המלאכים עתיד הוא למחטי קמך כיון שכבר יש בו חסרון ויהי' לו בחירה לחטא בוודאי יחטא ועד"ז פרשנו ראשו כתם פז כי אז"ל שהלבנה קטרגה ואמרה א"א לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד כו' וקטרוגה הי' כי הבינה כנ"ל שתיכף בראשית הבריאה יש חסרון וכתם והבינה כיון שיש לאדם כח ובחירה לחטוא בוודאי יחטא ועי"ז כביכול יסברו המלאכים שנצחו אותו ית"ש לכן עשתה היא בקטרוגה עבירה לשמה כדי שיהי' לאדם תירץ על על חטאו שמחמת שנשמתו עוברת במעבר הלבנה שכבר חטאה מזה קיבל כח לחטא וית' ידע כוונתה הטובה לעבירה לשמה ואם לא יאמר לה שתתמעט לא תתקיים כוונתה הטובה כיון שלא יהי' היכר בה שעשתה עבירה ועכ"ז כיון שית' ידע טוב מחשבתה לא הי' יכול בעצמה להמעיטה כיון שבאמת אין מגיע לה עונש לכן אמר לה לכי ומעטי עצמך ועכ"ז כיון שית' אמר לה לכי ומעטי כו' אמר הביאו עלי כפרה כו' כיון שכוונתה היה לשמי וזהו מרמז ראשו כתם פז שפז גי' לבנה ובראשיתה הי' לה כתם ועי"ז בא כפרה לישראל ולכן "ראשו "כתם "פז ר"ת כפר ולכן ג"כ זהו הפי' בתחילה עלה במחשבה לבראות במה"ד כנ"ל ראה שאין עולם מתקיי' פי' נצחיו' ע"ד הנ"ל כי אין שלימות נצחיות רק בבורא ושיתף מדה"ר ואמר וכי למגנא אנא נקרא רחום וחנון ומרחם עליו מי"ג מדה"ר שהראשון הכוללם הוא שם א"ל ושם זה הוא המשלי' החסרון עד שלעתיד יהי' ישראל נקראי' בשם אל כמאמרם ז"ל ויהי' נצחיים ויהי' ה' אחד ושמו אחד ויתיחד הנברא בבורא ולא יהי' בו חסרון ואין בידינו לחקור את זאת איך יהי' אפשר זה כי זהו שאלת מה לפנים ומה לאחור ואנו אומה ישראלית מאמינים הגם שא"א להבין כי כן אמרו הנביאים והחכמים ושיכרות ית"ש עמנו ברית חדשה שלא תופר וכריתות ברית הוא ששניהם לא יתפרדו ושיהי' אחדות שלם בניהם ואיך אפשר שיהי' אחדות ביניהם כשאחד שלם ואחד חסר וע"כ שגם בהחסר משלים חסרונו ע"י שיתקן גם את הראשית שממנו בא החסרון והנה אמרו ז"ל אין פתיחת הקבר בלא דם מורה ג"כ כנ"ל כי ההולדה הוא דוגמת התחלת הבריאה שיש בה חסרון וצימצום ודין ולכן מוכרח להיות דם מורה דין וכן במצרים שהי' דוגמת בריאות עולם כמ"ש לעיל הי' התחלת התגלות הקדושה במכת דם וכתבנו במ"א שאהי' ברבוע גי' דם כי שם זה הוא הראשית והשפיל ראשית המזלות שהי' עובדין למזל טלה מזל הראשון וטלה גי' דם והנה באמת שהראשית הוא בחסרון מזה בא כפרה כמ"ש ולכן "פטר "כל "רחם ר"ת כפר כנ"ל שאין פתיחת הקבר בלא דם מורה כנ"ל והנה באמת הגם שעשו הוא ראשון ללידה עכ"ז יעקב היה בכור כי ישראל עלו במחשבה ולכן בני בכורי ישראל וכן אותיות יעקב אותיות יבקע אותיות י' בקע כי הי' הוא התחלה ופתח לכל האותיות והוא בחי' נקודת פתח שהוא דוגמת בקיעה והיא בקיעה ראשונה וז"ש בקע לגולגולת שגולגולת הוא ראשית הכל ועליון מהכל ולכן כתיב קודש ישראל לה' ראשית ע"ד כחי וראשית אוני ובפסח נתגלה זה כי ית"ש אמר בני בכורי ישראל ותמאן לשלחו הנני הורג את בנך בכורך ונתגלה שאנו ראשית הכל ולכן כתיב ונתנו הדם על הפתח לרמוז על נקודת פתח בקיעה ראשונה ולעתיד יבא הכל לראשית המחשבה ויהי' אור הלבנה כאור החמה ומה שהקליפה קדמה לפרי והפרי גנוז בה לעתיד תתקן גם הקליפה ותהי' שומרת לפרי ומקליפת נחש יהי' ר"ת "שומר "נפשות "חסידיו כמו שמצינו בגמ' כ"פ עכנא דהדרי למערת קברי צדיקים ומנחש יהי' גי' משיח והנה יצמ"צ שהי' ז' ימים מיום שיצאו עד שנקרע הים שאומר במ"ד הנ"ל שהם נגד שבעת ימי בראשית והם נגד שתא אלפי שתא הוי עלמא וחד יום שכולו שבת א"כ שביעי שכנגד יום שכולו שבת ואז יקרע הים ע"י שם ק"רע ש"טן ששטן גי' נחש עה"כ ורומז שלעתיד יקרע ית' כל המשטין ומונע מעבודתו והראשית ג"כ יתוקן וכמו שיעקב הי' בכור כן משיח כמ"ש במ"ד ומ"ש במ"ד שכמה גלים עברו בין יום ראשון לשביעי מורה כנ"ל על ביטול ומניעות מעבודתו מס"א דנחש ושטן קודם שיקרע ומונעים מלעובדו ית"ש במדותיו חסד וגבורה תפארת ונצחון והודי' והתקשרות וכ"א כלולה מכולם הרי ל"ו וכ"א כלולה מי' הרי י"פ ל"ו גי' ש"ס ועה"כ גי' נחש ע"הא שהמניעות מסטרא דנחש ולעתיד יתהפך לטוב להיות שומר לפרי כנ"ל והנה עומר ראשית קצירכם מורה על הנ"ל כי עומר לגולגולת שהוא הראשית ועליון כנ"ל ועומר גי' ש"י מורה על השלמת החסרון ע"י שם אל כנ"ל בכל העשרה מאמרות וזהו ענין הספירה לעומר לתקן את נפשותינו עד שיושלם החסרון ונוכל להדבק באלקים חיים דביקות נפלא כן יהי' לנו ב"ב אמן:
18
י״טבמדרש כשהיתי נותן לכם את המן נתתי עומר לכ"א ואני מבקש עומר מכולכם כו' אימתי הן תמימות כשהן עושין רצונו של מקום עוד במדרש הן אתם מאין ופעלכם מאפע כו' תועבה יבחר בכם שור שתעבתם בו כו' שור או כשב או עז כי יוולד כו' הנה כתיב מאין יבוא עזרי כי הבריאה הי' יש מאין והענין כי ית"ש ברא עולמו להטיב ובראו בעשרה מאמרות ומאמר הוא אמירה רכה ונמשך טובה זו מאמירה רכה עד עשרה מאמרות הרי יו"ד טובות שהם י"פ אל שהוא שם החסד כמ"ש חסד אל כו' ומאין יבוא עזרי כי אין הוא בחי' כתר וכתב בס' אוצר הכבוד שעל כתרו ית' כתיב עמו ישראל לי ולכן נשפע לנו החסד משם מכתרו ית"ש דרך יו"ד מאמרות וזהו יש מאין כי י"פ אל גי' יש נמשך מאין בחי' הנעלמה ששם עלה ברצונו הפשוט לברוא העולם ביוד מאמרות ואדם שהוא עניו מאוד כמו דכתיב במשה והאיש משה עניו מאוד עי"ז ממשיך מאין הנ"ל הטוב לכל היוד מאמרות וזאת הבחי' אין שאין משיגין אותה הוא בחי' בקע לגלגול' שלמעלה מהמוח והמוח יש לו ב' קרומין ויש עוד קרום דק מאוד הדבוק מאוד לגולגולת ואין נראה שם שיש אויר כלל ובאמת יש שם אויר דק מאוד ונקרא בס' אווירא דכיא והוא אויר שאינו נתפס כלל ובזאת הבקיעה עלה ברצונו הפשוט לברוא העולם ביוד מאמרו' בחי' י' מדות הנכללים ג"כ באדם ומבשרי אחזה אלקי שיש באדם ג' כלי המוח וז' כלים להז' מדות והנה בחי' בקע לגלגולת זה הוא בחי' נקודת פתח הפתיחה הראשונה לי' מאמרות וזהו עמר לגלגולת עמר גי' ש"י גי' י"פ אל כנ"ל ממשיכין מבחי' גלגולת כנ"ל ומשם נותן ית"ש לכל צדיק ש"י עולמות וז"ש ית' אני נותן עמר לכאו"א מישראל וית' מבקש עמר אחד מכל ישראל לגרום ע"י אתערותא דלתתא דלהון לעורר את בחי' בקע לגלגולת הנ"ל לחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב להשפיע טובה לכל העולם שנברא ביוד מאמרות בי"פ אל גי' עמר והנה בתורה כתיב תספרו חמישים יום ואנו סופרים רק מ"ט רק כי שער הנו"ן הוא פלא ומכוסה שא"א להשיגו ולכן הי' קוצרים העומר בחשאי לא בדיבור לעורר מחשבה עליונה רצונו העליון רצונו הפשוט וזהו עיקר מבקשתינו כמ"ש ואני תפלתי לך ה' עת רצון וז"ש אימתי הן תמימות כשעושין רצונו של מקום שממשיכין רצון העליון בהם בימי הספירה ואם הם תמימות ונתקיים תספרו חמשים יום וז"ש ז"ל תועבה יבחר בכם על השור כי שור גי' שם הראשון משם מ"ב אב"ג ית"ץ הוא שם החסד שמתחיל להתגלות ואומרים אנא בכח גדולת ימינך רומזים אל הרצון שהוא מוציא את הכח שברצון אל הפועל ע"י ימין שרומז לחסד ואנו מבקשים לעורר רצון זה שהוא בכח וז"ש ורב תבואות בכח שור מהרצון העליון המשפיע הכח לשם החסד שגי' שור ורב תבואות בכח שור הנ"ל עם אותיות א"י דאדני הממתיק לאותיות דן שבו מרומזים בתיבת בראשית ר"ת "רב "תבואות "בכח "שור וא"י דאדני הנ"ל ושור הוא לשון הסתכלות והשגחה עלינו מרצון העליון וז"ש בזוה"ק בעתיקא תליא מילתא בחי' כח גדולת ימינך כי לית שמאלא בעתיקא רק הכל ימין חסד.
19
כ׳שור או כשב או עז הם נגד מדות אברהם יצחק יעקב שור מורה למדת החסד כנ"ל שגי' שם החסד אב"ג ית"ץ ושהוא לשון הבטה בעינא פקיחא על כנס"י עז לשון עזות מורה על מדת יצחק גבורה וכשב מדת יעקב שהכבשים טבעם רחמי' מדת יעקב כי יולד הולדת המדות וקורין זה ביום ב' של פסח יום הקרבת העומר שהוא לשון מדה שנולדו המדות משא"כ יום א' של פסח הוא מורה לקודם הולדת המדות ובלא מיצר וגבול ומדה ואמר מיום השמיני והלאה ירצה שאז נשלמו זי"ה ועד"ז בח' ימי מילה.
20
כ״אאמרו ז"ל ביום הנפת העומר הי' מעטרין שוקי ירושלים בפירות רמזו כי השוק היא אבר התחתון שבאדם שגם למדריגות תחתונות הכניסו הקדושה ע"י העומר והענין כי באחד בניסן הקריבו קרבנות מתרומה חדשה שנתנו כ"א מחצית השקל בקע לגלגולת הענין כנ"ל שתחלת הויתו של אדם מגולגולת ובענין אויר דק הנ"ל שבין הקרומין והגלגולת שיכול להיות שזה האויר קטן יותר מחוט השערה ועכ"פ מבשרי אחזה אלקי שבעולמות עליונים יש ג"כ בחי' בקע לגלגולת ששם היתה בקיעה ראשונה בגלגולת העליון והכוונה בפסח להוי' בנקודת פתח שהוא דוגמת בקיעה וזהו בחי' חכמה שת' בראשית בחכמתא ואח"כ מקריבין עומר שהוא מדה וזהו עומר לגלגולת לחבר המדה לגלגולת ולכן מתחילין לספור אז ספירה נגד המדות והי' מעטרין אז שוקי ירושלים מורה על מדות תחתונות ג"כ הי' מעטרין בפירות בחי' עליונות שבקדושה ועד"ז בענין מצא גט אשה בשוק כו' מורה ורומז לאשה יראת ה' השכינה הקדושה יש חילוק בין הבעל מודה או לא שכביכול השכינה נשתלחה מבעלה ית' למדריגות תחתונות כמ"ש ובפשעכם שלחה אמכם אם אין הבעל מודה ורוצה בזה אין פועלין בקטרוגם כלום ומחזירין האשה לבעלה כמ"ש אי ספר כריתות אמכם ועד"ז המוציא כלאים בבגדו פושטן אפי' בשוק שגם במדריגות תחתונות צריך לראות שלא יהי' ח"ו בחי' כלאים ולפשטן.
21
כ״בליום ג' של פסח
22
כ״גקדש לי כל בכור דהנה אמרו ז"ל אשה מזרעת תחלת יולדת זכר ולהיפוך איש מזריע תחילה יולדת נקבה והנה גאולתינו ממצרים הי' בבחי' שירה חדשה נוקבא שיולדת וחוזרות ויולדות כמ"ש כי הי' הגאולה באתערותא דלעילא לבד שלא הי' מצידנו שלא עשינו עדיין דבר שראוי לגאול אותנו רק שאמר ית' וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו כדאי ונשפע עלינו מאתו ית"ש רוח טהרה וקדושה ותשובה הכל בעזרתו ית"ש ובהתערותא לבד בלא קדימת התעררותנו באתערותא דלתתא ולעתיד רוצה ית' שיהיה כמ"ש שובו אלי ואשיבה אליכם ויהי' שיר חדש בחי' דכר שיהי' אשה מזרעת תחילה וכ' במפורשים שלכן אז יולדת דכר כי זרע הזכר הבא אח"כ גובר כן לעתיד יהי' כי גבר עלינו חסדו על אתערותא שלנו ויהי' בחי' דכר והנה הטיפה השפע היורדת היא בחי' אות י' ויש י' עילאי י' הראשונה דהוי' וי' תתאי יו"ד אות אחרון משם אדני והם בחי' מ"נ ומ"ד והיו"ד מורה על מדת חכמה שהוא הראשית כן היו"ד מורה ראשית לכל האותיות והנה צריך שיהי' התעוררות מכנס"י בחי' מ"נ תחילה וז"ש קדש לי כל בכור שביו"ד בחי' ראשית חכמה נקרא בכור וז"ש קדש לי כל בכור שתתעורר אתה הקדושה תחילה מבחי' חכמה היו"ד של מ"נ ויהי' יו"ד תתאי שלך קודם היו"ד עילאי וקדש לשון הכנה כמו אי' הקדשה ולא יהי' קדש שאתה תכין מקודם בחי' בכור שלך ובזה פטר כל רחם בד"ז יפתחו שערי הרחמנות ויתגבר עלינו חסדו ולכן הי' מצות ראי' ברגלים רק לזכרים לא לנקבות כמ"ש יראה כל זכורך שהמצוה לגרום שהשפעה וההולדה יהי' בבחי' דכר.
23
כ״דליום ה'
24
כ״הפסל לך כו' במדרש פסל לך הפסולת שלך ומשם העשיר משה אמר הקב"ה לישראל נתתי את כל טוב ארץ מצרים ומשה שעסק בעצמות יוסף יהי' עני אתן לו הפסולת שיתעשר הנה דרשו ז"ל ותרא אותו כי טוב הוא שנתמלא הבית אורה הענין כי משה הי' תיקון הבריאה כמו האור שנגנז כמו שדרשו ז"ל ע"פ וירא אלקים את האור כי טוב כו' וגנזו לצדיקים לע"ל שהאור זה הוא תיקון הבריאה וכן משה ולכן נתמלא הבית אורה בלידתו מאור הנפלא הזה ודרשו זה ע"פ ותרא אותו כי טוב כי באור כתיב וירא אלקים את האור כי טוב ולכן ע"י משה שנקרא טוב ניתנה התורה שאין טוב אלא תורה כמ"ש ז"ל ויוסף הי' צדיק וכתיב אמרו לצדיק כי טוב ולכן משה שנקרא טוב לקח את עצמות יוסף והי' כולל משה את כל התורה כי עליו אמרה ילדה אשה אחת ס"ר בכרס אחד שהי' כולל כל הס"ר נשמות ישראל שכל הבריאה בשבילם והם תיקון כל הבריאה לכן משה שכוללם הי' תיקון כל הבריאה כנ"ל והס"ר נשמות ישראל הם נאחזים בס"ר אותיות התורה לכן משה שכולל נשמות ישראל כולל ג"כ התורה והוא בעצמו הי' ממש התורה כמ"ש בס' עשרה מאמרות שאלו זכו ישראל הי' משיגין הדברות העשרה מעשר אצבעותיו של משה ולא הי' צריכים לשמוע אותם והנה הגם שצדיק נקרא טוב יש עוד בחינה שלמעלה מטוב שאינו מרגיש כלל מה הוא ואין ההרגש כלל אם הוא טוב והוא אחוז במדות העליונות שמשם נשפע העתים וזהו שהביא המ"ד שם הפ' עת כנוס אבנים וז"ש פסל לך פסל גי' י"פ טוב שבכל היו"ד מאמרות ובכולם כתיב טוב והכל כלל משה וכלל התורה שנקראת טוב ונובלות חכמה שלמעלה תורה כמ"ש ז"ל וז"ש הפסולת שלך וזהו העשירות שלו שהי' כולל התורה וזהו על שלקח עצמות יוסף שנקרא טוב כנ"ל ומשה הי' תיקון כל העולם כנ"ל ונרמז בתיבת אדם ר"ת "אדם "דוד "משה שמדוד נתקן המלוכה וממשה התורה כנ"ל.
25
כ״וליום ו'
26
כ״זלמה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו יש להבין וכי מי אמר להם שלא יקרבו גם משמע שידעו שיהי' אח"כ ג"כ מותר להקריב רק צערם הי' שלא יהי' הקרבן במועדו רק הענין שהם הרגישו בנפשם שא"א להם להתלבש בקדושה זו הצריך להקרבת הקרבן גם ידעו מ"ש בזוה"ק שממתינים השרים העליונים הממונים על השערים העליונים ואין סוגרים אותו עד ז' ימים אחר זמן פסח שני רק טענתם הי' עכ"ז אינו שוה לעושה במועדו והי' התשובה ככל חוקת הפסח ששוה ממש לבמועדו.
27
כ״חויש לרמוז במ"ש ז"ל איש נדחה ואין צבור נדחין שע"י שפורש עצמו מצבור נדחה מקדושתו וכשמתחבר איש אחד לחבירו נעשה ב"פ איש גי' תרכ"ב שנעשין מרכבתו י"ת.
28
כ״טליום ז'
29
ל׳ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים צריך להבין משמעות הפ' הזה דקריעת י"ס הי' ע"י רוח שהרחיב את הים ונעשה יבשה ולמה צריך לעשות הנס ברוח קדים הלא אמרו ז"ל תנאי התנה הקב"ה עם הים בראשית הבריאה להבקע מפני ישראל בנס משונה שא"א להשיגו ובשידוד המערכת ועוד דכתיב וישם את הים לחרבה ואח"כ ויבקעו המים ואם כבר נעשה יבשה והי' ישראל יכולין לילך ביבשה בתוכו מה צריך עוד להבקע ונראה הענין כי ידוע שכשיצאו ישראל ממצרים יצאו מן מ"ט שערי טומאה להקדושה ועכ"ז לא הי' יכולין לקבל התורה עדיין עד שהוצרכו לספור שבע שבתות לשבעה נקיים ונראה שהוצרכו לבוא בים ג"כ מקודם ביום השביעי לצאתם ממצרים שהי' כעין טבילה בים ע"ד שכ' התוספת במס' שבת שקודם השלמת ז' נקיים היו רגילים לטבול ג"כ וענין הטבילה והטהרה שקיבלו בהליכתן בים הי' ע"י אמירת השירה שבה הכריתו והכניעו כל כוחות הס"א והקליפות והטומאה עד שהי' יכולין לקבל הקדושה כמו שמקבלין טהרה ע"י טבילה כי קודם ששברו המסך המבדיל בין הקדושה שהם כוחות הס"א המבדילים לא הי' אפשר להם לקבל הטהרה משל לא' שבא לטבול בנהר בימות החורף והנהר נקרש בקרח אם בא לטבול ולטהר עצמו א"א לו לטבול ולקבל טהרה עד שישבור מקודם את הקרח הקרוש מלמעלה ואח"כ מקבל ע"י הטבילה במים הטהרה ולכן אומרים בכל יום פסד"ז מרה קודם ק"ש ותפילה שהם דברים העומדים ברומו של עולם וצריך לאומרם בקדושה וטהרה לנר"ן במחשבה זכה ולכן מכריתין תחילת הקליפות ע"י פסוקי דזמרה ואמירת השירה לזמר כל עריצים ולהכרית החוחים והקוצים הסובבים ומעכבים השפעת הקדושה והטהרה ממקור עליון כ"כ בספרים שיש מן הארץ עד לרקיע ש"ץ אוירים מלאים קליפות ולכן נקרא החזן ש"ץ על כי ע"י השירות ותשבחות שמשורר בקול נעים בגילה ורנן נכרתים ונסתלקים הקליפות מן הש"ץ אוירים ולכן שם קר"ע שטן הוא בתפילת ר' נחוניא בן הקנה בר"ת "קבל "רנת "עמך "שגבנו "טהרינו "נורא שע"י רינה מקבלין טהרה כי ע"י הרינה נקרע הכוחות הס"א כי ענין השירה הוא ממדת גבורה שע"י התלהבות לבו באש הגבורה משורר כענין שלהובין דרחומי ועי"ז מעוררין הגבורות הקדושות שהיו במחשבה הקדומה כמ"ש חז"ל עלה במחשבה לבראות במדה"ד והם לאכפיא דינא כמ"ש בזוה"ק שע"י שורש הדינים נמתקים הדינים ואז נכרתים הס"א והרשעים ומתגלה הקדושה והטהרה על ישראל וז"ש ויולך ה' כו' ברוח קדים עזה פי' רוח קדים המחשבה הקדומה ורוח הוא לשון רצון שנתעוררו הגבורות קדושות על הקליפו' והרשעים כמ"ש והרשעים כים נגרש ור"ת רוח קדים עזה שם קרע כנ"ל בשם "קרע "שטן וזהו שתרגום על ובנ"י יוצאים ביד רמה בריש גלי מורה על ראשית התגלות הבריאה ור"ת גלי "גבור "לא "ינצל ור"ת "גבור "לעולם "ה' שע"י התגלות גבורות קדושות נופלים גבורות של הס"א והרשעים וז"ש שהחריב את הים כי תוקף הים מורה עכ"ז וז"ש וישם את הים לחרבה לשון חורבן ועי"ז ויבקעו המים מתגלי החסדים נקראים מים.
30
ל״א(אינו יודע מקומו)
31
ל״בבמדרש משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח זש"ה בשובה ונחת תושעון שהיו ישראל במצרים עע"ז אמר י"ת למשה כ"ז שישראל עובדין לאלקי מצרים לא יהי' נגאלים לך אמור להם משכו ידיכם מע"ז ושחטו אלהיהם של מצרים שבכך יהי' הקב"ה פוסח עליכם הוי בשובה ונחת תושעון שהנה הענין שצוה י"ת אותנו בקרבן פסח וכן בענין אכילת מצה שצריך שימור משעת קצירה ועכ"פ משעת טחינה ולישה וכן בענין ד' כוסות של יין בליל פסח היא לאחר החטא של אדה"ר אמר לו י"ת בזעת אפיך תאכל לחם ואחז"ל כמה יגיעות יגע אדה"ר עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וניביט וקצר ודש ומעמר וזרה ובורר וטוחן ואופה חשבו שם עשר מלאכות שעשה עד שאכל פת כי בחטאו נתערבו נ"ק וע"י המלאכות שעשה אדה"ר בירר את הטוב מן הרע וכשמבררין הטוב מן הרע מתבטל כמוץ אשר תדפנו רוח כשמבררין האוכל מאתו וכן אנו במעשינו צריכין לעשות הכל עד"ז ובכל מאכל אשר יאכל צריך לברר נ"ק המעורב טוב ברע כמו שהי' הענין אח"כ בפועל במצרים ונשתעבדו שם וה' גאל אותם ובירר הטוב מהרע והרע הם המצרים נפלו ולכן כל עיקר עבודתינו בפסח הוא לברר נ"ק וזהו שאנו עושים שימור להמצות וטורחים בהם בלישה ואפי' ושימור שבכ"ז יתבררו נ"ק שנפלו בחטא אדה"ר ואמרו חז"ל עץ שאכל אדה"ר ממנו חטה הי' כו' וח"א גפן הי' ולכן מצוה עלינו לאכול מצה שהוא מחטה ולשתות יין מגפן לתקן חטאו ולברר נ"ק שנפלו ע"י חטא אדה"ר ובפרט הנ"ק שנפלו על ידינו בעוונותינו וכל אדם מברר ע"י אכילת מצה ושתית הד' כוסות יכוון לברר הנ"ק כנ"ל מה שנפלו ע"י חטאו ח"ו וכן הענין באכילת קרבן פסח שצותה התורה ליתן על המשקוף ועל שתי המזוזות את הדם ועי"ז ופסח ה' על בתי בנ"י ולהבין הדבר וכי י"ת צריך לאות וסימן איזה הם בתי בנ"י רק הענין כי המשקוף ושתי המזוזות הם דוגמת אות ח' שאות ח' רומז לחטא כמ"ש בזוה"ק דאמר י"ת לאות ט' הא ח' לקבליך כשאמרה שיברא י"ת בה העולם וכד תתחברין כחדא היא חטא והטעם שבאות ח' רומז חטא שהחית פתוח למטה שרומז על מי שהולך אחר תאוותו העוה"ז מפתח תמיד לעוה"ז לילך אחר תאוות וז"ש בספרים שהשם חב"ו הוא לברר על ידו נ"ק והוא כשהאדם חוטא ע"י שפתוח לתאוות עוה"ז ואח"כ רוצה לחזור בתשובה צריך להפוך הפסח שתחת שפתוח למטה יהפוך אותה לצדדים ויעשה ממנה אות ב' שפתוח לצד א' ואח"כ צריך עוד לעשות שומר לפתח שלא יצא ח"ו לחטוא בזה הפתח שפתוח לצדדין אף שכבר אינו פתוח כ"כ כמקודם שהי' למטה ועתה רק לצדדין עכ"ז צריך עוד שומר הפתח והשומר הוא התורה שלא יצא מסוג וגדר התוה"ק והתורה מרומזת באו' ו' שהלוחות הי' ארכן ורחבן ששה טפחים ובהם כלול כל התורה וזה רומז בשם הק' חב"ו שאחר שהי' פתוח למטה לעוה"ז כח' יפנה א"ע מזה כאות ב' ויעמיד שומר כאות ו' שהוא דוגמת שומר והיא התוה"ק שגדרה ושמור אותו מכל רע וכמו שבזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' הקרבנות באים לכפר על האדם שע"י הקרבנות נתבררו נ"ק שנפלו ע"י חטאו כן ע"י התוה"ק יתבררו נ"ק שנפלו ע"י חטאו ולכן "ותן "חלקינו "בתורתיך ר"ת זה השם חב"ו שעי"ז השם בירור נ"ק וזהו ע"י תורה וזה שאמ"זל ששאל א"א ע"ה באיז' זכות יתקיימו בניו כו' ואמר לו ית"ש בקרבנות כו' בזמן שאין הבהמ"ק קיים יתעסקו בתורה ויהי' חשוב לפני כאילו הקריבו קרבנות כמ"ש זאת התורה לעולה ולמנחה כו' שהתורה מכפרת כקרבנות כי ע"י התורה יתבררו נ"ק שנפלו בחטאו ויתוקן מה שקלקל נחזור לעניננו שבאות ח' מרומז חטא וצוה ית"ש לתת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות שהוא דוגמת אות ח' שרומז לחטא להורות שמכיר חטאו ומתחרט עליהם כענין וחטאתי נגדי תמיד והנה עיקר החטאים באים מתגבורת ורתיחות הדם כמ"ש בפ' ויקר' שלכן עיקר הכפרה בזריקות הדם ולכן נתנו כאן הדם שממנו באים החטאים כמ"ש בריש כל מרעין אנא דם על המשקוף ומזוזות אות ח' חטא כנ"ל לומר שמתחרט עכ"ז ורוצ' לקרב עצמו ודמו לו ית' ועי"ז ופסח ה' על בתי בנ"י שבזה יכופר החטאים ויתבררו הנ"ק וזהו ענין שמו של הקרבן הזה פסח שכתיב בזוה"ק שאמרה אות פ' לפניו ית' שיברא בה עלמא דפורקני' כו' בה רשים ודא הוא פדות ואמר ית' אבל בך אתרשים פשע בטמירו כגוונא דחיווא כו' נמצא שבאות פ' מרומז פשע ובאות ח' חטא ולאות סמ"ך דעאלא קמי קב"ה למברא בה עלמא דבי אתקריאת סומך ה' לכל הנופלים ואמר לה ית' אנת צריך לאתרך ולא תזוז מני' דאי אנת נפיק מאתרך מה תהא מאינון נפילין דסמיכין עלך וזהו אותיות פסח שהס' באמצע אותיות פ' וח' דחטא ופשע בם רמיז והס' סומך אותם שלא יפלו ולא יפול האדם לשחת ח"ו ע"י חטאו רק יהי' לו סמיכה לחזור בתשובה ויקרב א"ע לה' בהקרבת קרבן פסח ויתן הדם על המשקוף והמזוזות כנ"ל ויתבררו נ"ק ויהי' סמיכה לנפילתו וזהו ענין קרבן פסח כנ"ל מה שמרומז באותיות אלי וכן קמח גי' פסח כנ"ל שע"י עשיות וטרחות שטורחי' בקמחא דפסחא יתוקן כנ"ל וכן לחם ויין ג' פסח לרמוז כנ"ל שע"י אכילת לחם עוני המצה שצוה ית' לאכול וע"י שתיית יין בד' כוסות יתוקן חטא אדה"ר וכל מה שפגם ח"ו כל אדם בעצמו ויתברר הנ"ק ולכן מלחמות אברהם במלאכים שהי' בפסח שנלחם עמם ובירר הטוב מרע והרע נפל ולכן אח"כ ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין שגי' פסח כנ"ל וז"ש המ"ד משכו ידיכם מע"ז כו' שבכך עתיד ית' לפסוח עליכם כנ"ל שהפסח הי' לרמוז על תיקון חטאים וז"ש בשובה ונחת ע"י תשובה כנ"ל תוושען בכל מיני ישועה.
32