זרע קודש, על התורה, כי תבואZera Kodesh, On Torah, Ki Tavo
א׳ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר כו' ושמת בטנא והלכת כו' הנה לראות עיניני שהאילן יש לו "שורש "וענפים "ועלין "ופירות והר"ת מהם שפע שהכל נשפע מאתו ית' בד"ז כמ"ש במ"א והתכלית מכל האילן הוא הפרי שזהו החלק מהמבחר והנה המבחר מכל דבר נקרא ראשית והנה אנו רואין פלא גדול שהנשמה הוא רוחניות עליון ונקשרת בגוף הגשמיי עפר מן האדמה שהוא היפך הנשמה וטבעו לתאות עוה"ז היפך הנשמה שמשתוקקת למעלה והפלא עוד יותר שמתקשרים יחד ע"י אכילה שהיא דבר גשמיי ואיך תתקשר הנשמה להגוף ע"י דבר גשמיי רק שבאמת יש גם בכל האוכלים גשמיים רוחניות שמלובש בתוך הגשמיות של המאכל ובזה פי' מזון וצדה השביע לנפשינו שיש רוחניות מלובש וניצד בגשמיות המאכל וכשאדם אוכל אז נכנס בתוכו גשמיות המאכל ורוחניותו והגוף נהנה מגשמיות המאכל והנשמה מרוחניות המאכל ועל ידי זה מתקשרים וזה שאמר מזון וצידה השביע לנפשינו מזון הגשמיי וצידה הרוחני הניצד ומלובש בתוכו ולכן השביע לנפשינו שגם הנשמה שבע מהמאכל ע"י שיש רוחניות בתוכו והנה אמרו ז"ל שאין לתינוק דעת עד שיטעום טעם דגן וכן אמרו עוד אין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן ולהבין דבריהם כי אותיות התוה"ק בחי' דעת של כל הנבראים ויצורים ונעשי' ולכן משה שקיבל התורה הי' דעת של כל ישראל כמ"ש בספרים והנה ית' ברא הכל באותיות התורה כנ"ל שיש בתוך המאכלים ג"כ דבר רוחני מאותיות התורה שנברא בו ולכן פרי האדמה גי' משה לרמוז שהדעת שהי' משה כולל דעת זה הוא בפרי האדמה הנאכלים ולכן הנשמה נזון מהם ולכן אין בתינוק דעת עד שיטעום טעם דגן שהוא פרי האדמה וכשיש בו דעת יודע לקרות או"א רמזו בזה כי יש בעולמות עליונים מדת חו"ב נקראים או"א ויש בחי' דעת וע"י דעת יכולין לבוא לבחי' חו"ב והנה אמרו ז"ל בראשית נמי מאמר הוא ולהבין א"כ למה לא נכתב בו ויאמר רק מחמת שהוא הבחי' העליונה מכל הבחי' שהוא בחי' הממוצע בין הבריאה לקודם הבריאה ועדיין הוא בבחי' אין שאין עדיין התגלות הבריאה ולכן אין שייך לכתוב בו ויאמר אף שמאמר הוא שבו התחיל התגלות הבריאה מ"מ א"א לכתוב ויאמר שמורה על התגלו' והנה הבריא' הי' ע"י י"ג מדה"ר כמ"ש כשאמר יתב' לברוא העולם וכי למגנא אנא נקרא רחום וחנון וא"כ השם הראשון שהוא אל ית' שהוא ראשית הממוצע הנ"ל ומצות בכורים שהוא מהראשית מרמז בחי' העליונה הנ"ל ולכן בראשית ר"ת "ראה "אדם "תאינה "שביכרה "בכורים "יביאנה וביכורים עה"כ גי' ?ט"פ אל שממשיך משם אל שהיא בחי' הראשונה מי"ג מדה"ר ומבחי' העליונה מי' מדות שממשיך לכל הט' מדות וז"ש ולקחת מראשית להמשיך מראשית הנ"ל וכ"ז יכול להמשיך ע"י שיסתכל שהכל ממנו ית' וית' מחי' כולם בנ"ק שבתוך כל הדברים ובאכילתו יעל' הנ"ק שבמאכלים שהוא המבחר והראשית שבהם וז"ש ולקחת מראשית כל פרי האדמה כנ"ל הדעת שבהם שגי' משה ובפרט בא"י דאוירא דא"י מחכים שהיא ארץ הקדושה ויש שם קדושה הרבה בארץ וכשיאכל מפרותי' יעלה הנ"ק כנ"ל וז"ש מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך ושמת בטנא ר"ת "טעמים "נקודות "אותיות שתעלה הנ"ק לשורשם בחי' טעמים נקודות אותיות שבה נברא הכל כנ"ל וגם רומז לשעבד האדם תיכף בימי בחרותו את כוחות הגשמיות מהאדמה שנברא ממנה שממנה בא לו תאוות גשמיות וז"ש ולקחת מראשית כו' אשר תביא מארצך כו' והנחתו לפני ה' אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך לשעבד הכל לו ית':
1
ב׳ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך ע"ד שפי' אבי הגאון ז"ל ע"פ שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת כו' שמקדים הקום ועשה טוב קודם השב ואל תעשה להיות סור מרע רק צריך להיות בדרך נכון להיות סור מרע קודם ויפרוש מתאוות וארציות קודם וזה שאמר כן יתן לידידו שינה ע"ד שפי' ז"ל ע"פ אני ישנה ולבי ער אני ישנה מן העבירות וז"ש כאן העצה שתקח קודם ותחלה לראשית כל פרי האדמה רומז לפרי המצות תחלה לזה תביא ותקח אשר תביא מארצך שתביא זאת לפניו מה שאתה סור מרע ופירש מתאוות וארציות לשמו ית' ובסוף אומר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל לברכם בהשפעות טובות ושיוכלו לבוא ע"י סיוע מאתו ית' לבחי' ועשה טוב בשלימות גמור כיון שקיימו וקבלו לסור מרע יסייעם ית' לו עשה טוב:
2
ג׳"השקיפה "ממעון "קדשך (מן השמים) ר"ת הוא השם הק"ם השם הכתוב על ולעבדו בוהי' אם שמוע והוא ג"כ ר"ת "משני "קצות "הכפורת דהנה יש ג' מלואי אהי' וד' מלואי הוי' ונקראים שבע מרגלאין שהם השמות שנקרא ית' בבריאות העולם כי כשעלה במחשבה להבראות נקרא שמו ית' אהי' שאמר אברא נבראים ואהי' להם לאלקי והוי' נקרא שמו ית' כשהי' מהוה כל הויות והנה המילוי של השמות מורה על התפשטות הקדושה מאותיו' השמות להמילוי ג"כ וע"י שמות אלו במילואם נתפשטה הקדושה בעולם ולכן כתוב בכוונת שבשב' יכוון בז' ברכות בכל ברכה לא' ממילוי אלו השמות כי בשבת שניתוסף נשמה יתירה לאדם מתפשטות הקדושה בעולם וע"י השמות אלו בא שלימות לכל הנבראים ולכן כתיב רפאות תהי' לשריך רפאות גי' השמו' הנ"ל כי רפואה כוללת כל מיני טובות שצריך להשלימות כי החולי נקרא קצירי על שאין לו השפעות מבחי' ארוך שהוא עולם עליון נקרא ארוך משם באים השפעות ארוכה ומרפא ולכן נקרא ארוך שאין שיעור לטובה שנשפעים משם ולכן נקראת מדת חסד גדולה בלי שיעור וכן שמים וארץ גי' השמות אלו במילואן כי על ידם הוא התגלות בריאת שמים וארץ שנתפשטת הקדושה בהם וגם עתה אנו צריכים השפע ע"י מלואי' השמות אלו וצריך לעורר מחתא לעילא בכל היוד מדות ולהמשיך בכל היוד מדות מעילא לתתא ולכן כפורת גי' המרגלאין אלו ועוד ה"כ מרמז על יו"ד מתתא לעילא ויו"ד מעילא לתת' וע"ד הנ"ל הפי' ודברתי אתך מעל הכפורת כי דבור הי' בחי' התגלות כי אין אדם יודע מה ברצון חבירו רק ע"י הדיבור וז"ש ההתגלות שהוא בחי' דיבור הוא מעל הכפורת כנ"ל ב' שמות וה"כ מורה כנ"ל וז"ש בין פורת יוסף כי הי' בחי' צדיק שע"י נשפע השפע הנ"ל וז"ש מרגליות טובה הי' תלוי' בצווארו של א"א ע"ה רומז למרגלין הנ"ל וכל חולה נתרפא משם ואברהם הי' זוכה לשפע מהם כי הוא הי' הראשון שגילה אלקותו ית' בעולם בחי' מילוי השמות הנ"ל ואלו השמות משפיעים לנו טובות והתגברות החסדים שכל האומות יראו מאתנו וז"ש בשבעה דרכים ינוסו לפניך בחי' שבעה שמות הנ"ל עי"ז יפול יראה ופחד עליהם וז"ש השקיפה ממעון עה"כ גי' כפורת שמורה על השמות שע"י ההשגחה עלינו לטוב' וי"ל זהו רמז הכתוב אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת שאלו השמות קרא עצמו ית' כדי שנוכל לפארו ולהללו העצמותו ית' לית מחשבה תפיסה בי' ואיך הי' יכולים להללו רק ע"י התגלות השמות הנ"ל גם הק"ם גי' ג"פ אל אהי"ה עה"כ שהם שמות שבראשית כנ"ל בשם אל וכן שם אהו"ה גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא והם בכ"א מג"ר וג"פ שמות הנ"ל עה"כ גי' הק"ם מורה כנ"ל:
3
ד׳הנה ידוע שהקללות שבתוכחה יש בהם רמזים על טובות רבות לישראל ונ"ל לרמוז ג"כ בפי' הפסוק ידבק ה' בך את הדבר עד כלותו אותך מעל האדמה אשר אתה בא כמה לרשתה שהטובה הגנוז בה הוא כי כתיב דבר אתה למען תצדק כי האדם צריך להתנצל לפניו ית' ע"ד שאמרו ז"ל גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב השאור שבעיסה ושיעבוד מלכיות יה"ר שתכניעם כו' וכן אמר אליהו ואתה הסיבות את לבם אחורנית וכן כתיב למה תתענו ה' מדרכך תקשיח לבנו מיראתך הגם שידע הנביא שית' רוצה שנלך בדרכיו רק עכ"ז אמר כן והתנצל שרצונינו לעשות רצונך ומזה יש לו ית' תענוג ומצוה ספר אתה למען תצדק כנ"ל שרצונינו לעשות רצונך ומבקשים אנו מאתך ית' שתעשה את אשר בחוקיך נלך כי הגם שהבחירה ניתנה לאדם עכ"ז בידו ית' להטות לבבינו לאהבה וליראה את שמו ע"ד שביקש ד"ה ע"ה לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי ואנו מבקשים השיבינו אבינו לתורתך כו' ונן עניני תפילות עד"ז והאדם צריך להתפלל עד"ז תמיד בכל עת ובכל שעה עד שיהי' מעורר רחמנותו ית' ע"ע שיהי' עת רצון לפניו ית' לשמוע תפילה אליו ולא יהי' נסוג אחור מלהתפלל ע"ז תמיד לא יהי' עיף ויגע ולא ינוח מלהתפלל עד שימצא עת רצון ע"ד שפי' הרב הקדוש מוה' אלימלך ז"ל וכבר צווח אנא השם ונשמע קולו ביריחו שצריך לצווח זמן רב עד שישמע קולו לפניו ית' להיות לריח ניחוח לפניו ית' כביכול כדרך המפתה את אחד לאיזה דבר שמדבר יום יום עד שמוצא עת שמתפתה אליו ובאמת גם זה הדיבור שמדבר האדם כן לפניו ית' זה בעצמו ג"כ בעזרתו ית' שהוא ית' מדבק ושולח את הדיבורים אלו בפיו וז"ש ידבק ה' בך את הדבר פי' שישלח וידבק בך הדבר פי' דברים טובים עד כלותו אותך לשון כלתה נפשי תשוקה שיחשוק אותך ע"ד כי באבותיך חשק ה' כו' מעל האדמה כו' פי' הגם שאתה על אדמה שפילה ע"י הדיבור הנ"ל יחשוק אותך ית' ויעשה את אשר בדרכיו תלך:
4
ה׳ואכלת בשר בניך ובנותיך אשר נתן לך ה' כו' האיש הרך בך והענוג מאוד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו אשר יותר מתת לאחד מהם מבשר בניו אשר יאכל כו' הפי' שתאכל כדי שיהי' לך כח להוליד בני' ולגדלם וזהו באיש פשוט והרך בך והענוג מאוד זה אינו מתענג כ"כ מאכילה רק ממה שיש לו רעים ואהובים ואשה ובנים ומשפיע להם כל צרכיהם מזה יש לו תענוג יותר מאכילתו וז"ש הרך בך והענוג מאוד תרע עינו תרע לשון ריעות באחיו ואשת חיקו וביתר בניו אשר יותיר שמתענג בזה שיש לו בנים טובים להותיר אחריו וגם מתענג ממה שמשפיע להם וז"ש מתת לאחד מהם בכ"ז מתענג יותר מבשר בניו כו' כנ"ל בענין אכילתו כדי שיהי' בשר לבני' שיוליד כנ"ל באיש פשוט רק ביתר מדרגה כנ"ל:
5
ו׳ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם באמ"צ במדרש הה"ד בני אם תקח אמרי כו' משל לבנו של מלך אמר לאביו סיימנו בעולם שאני בנך אמר לבוש פרפוריא דידי כו' כך ישראל כשיצאו ממצרים הי' הענן הולך לפניהם ועשן המערכה ועשן הקטורת עולה והי' שני זקוקין דינור יוצאין מבין שני בדי ארון והורגין נחשים ועקרבי' והי' אוה"ע אומרים כו' אין אלו אלא אלקות שכל מעשיהם באש כו' הנה ית' גאל אותנו ממצרים בשמותיו היוצאים מפסוקים ויסע ויבוא ויט שהם ע"ב שמות והי' לנו חסד גוול חסד גי' ע"ב ולאוה"ע הי' בחי' גבורה בחי' שופטים ודינים ע"ב סנהדרין דהיינו ע' סנהדרין וב' סופרים הדיינים היושבים לפניהם א' מימין וא' משמאל ונגד זה ציינו המקובלים השם הוי' בכ"ד עיינין וי"ל שזהו בחי' כ"ג סנהדרי קטנה עה"כ ועל כ"א מכ"ד עיינין יש ג' תגין והם יחד ע"ב תגין נגד סנהדרי גדולה כנ"ל וע"ב תגין וכ"ד עיינין הם יחד צ"ו ולהבין קצת מה שמרמזים. הוא כי אמרו ז"ל שהעומד בתפילה יתן עיניו למטה ולבו למעלה וכן אמרו ז"ל בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים כו' פי' דבריהם הוא שהאדם צריך להסתכל תמיד על גדולתו ורוממותו ית"ש ואם אין לנו שכל להבין רוממותו ית' מצד עצמותו כביכול עכ"פ אנו מחויבים להכיר גדולתו של יוצר בראשית מפאת נפלאותיו וניסיו שבכל יום עמנו וטובותיו שבכל עת שאין שיעור וערך להם זהו ענין הסתכלות כלפי מעלה הסתכלות בלבו למעלה וז"ש בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה על רוממותו ית' וגם צריך האדם להסתכל תמיד על שפלות האדם ובפרטות על שפלות עצמו ונגד זה יכיר חסדיו ית' שעכ"ז עושה ית' חסדים שאין שיעור עמו וז"ש שעי"ז ישעבד את לבו לאביו שבשמים ויתן עיניו למטה להסתכל על שפלותו ולבו למעלה להסתכל על רוממותו ית' וכשאדם מסתכל כן ומקיים בזה עיניך לנוכח יביטו אז ממשיך ע"ע השגחתו ית' כמ"ש כי רם ה' ושפל יראה כנ"ל ואני את דכא אמרו ז"ל שאתי דכא שמגביהו ית' בהשגחתו ית' כי כתיב אל ישוב דך נכלם רק מגביהו ית' ומה שהי' דך מקודם נעשה ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך ומנכלם נעשה נמלך כממליך אותו ית' וזה ענין הכ"ד עיינין מרמזים ע"ז שכשאדם אצל עצמו דך אז משגיח ית' עליו בהשגחתו הנפלאה בחסדו כנ"ל שהכ"ד עיינין יש עליהם תגין כמנין חסד ועל שונאיו נעשה מהם דינים לפרע כנ"ל והתגין והעיינין שהם נגד סנהדרי גדולה וקטנה כנ"ל גי' צו גי' יפ"ה עה"כ וכתיב הנך יפה רעיתי שאותיות הנך אין להם זיווג באותיות א"ב כידוע שמרמזים על יחודו ית' עם כנס"י ומשגיח עליהם בהעיינין הנ"ל לעשות עמהם חסד ששניהם העיינין ותגין גי' יפה וז"ש הנך יפה עיניך יונים מרמז על ענין העיינין הנ"ל והנה את זה לעומת זה עשה אלקים וצריכים אנו ע"י מעשינו שנוציא הנ"ק גם מהקליפה שע"ז נקראת צו לעומת הקדושה וח"ו ע"י חטא האדם הוא להיפך ששפחה תירש גבירתה ומפיל גם את צו שבקדושה והבטיחנו ית' אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך קבץ גי' ב"פ צו שיקבץ ית' את הנ"ק אף מצו שלעומת הקדושה בקליפה ולרמוז זה כרת ית' עמנו קצ"ב בריתות שנוציא הנ"ק גם מצו שבקליפה ונכרות ברית עמו י"ת והכל ע"י הנ"ל בפי' לבו למעלה ועיניו למטה על שפלותו ויכיר חסדיו י"ת וכן ע"ז מרמז מצות בכורי' שהי' כי תבוא אל הארץ ויהי' לך כל טוב ופן ורם לבבך ושכחת ותאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וצוה י"ת ראה תאנה שבכרה כורך עלי' גמי ר"ת "גדולים "מעשי "ה' שיכיר גדולתו י"ת מזה וטובותיו ויכניע א"ע לפניו כי זה כל הענין מפ' מקרא בכורים מתחיל בגנות ומסיים בשבח שיכיר שפלותו ויכיר חסדיו וטובתיו י"ת ובכורים א' מס' סמך ר"ת "סליחה "מחילה "כפרה כנ"ל שעי"ז ממשיך על עצמו השגחתו י"ת כמ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים כו' ואומר י"ת אם יהי' נדחך בקצה השמים משם כו' ומוחל וסולח י"ת ואז נעשה מ"ש י"ת והייתם לי סגולה מכל העמים סגולה גי' סלח ע"י השגחתו י"ת בעיינין הנ"ל ומקבץ גם מה שלעומתן בקליפה יש בהם איזה נ"ק וזהו משעבדים את לבם לאביהם שבשמים כי יש בחי' עולם שנה נפש והקדמונים נתנו סימן עשן ר"ת כנ"ל ובכ"א יש בחי' לב שהוא העיקר כמו בבחי' שרואים בבחי' נפש שהעיקר נפש שהעיקר הלב וצריך לשעבד כ"ז לעבודתו י"ת וג"פ לב גי' צו בחי' הכ"ל שממשיך ע"ע ע"י השגחתו על שפלותו ורוממות הבורא וז"ש רז"ל במדרש הנ"ל שהי' עשן המערכה ועשן הקטורת עולה מרמז על בחי' עשן כנ"ל והי' שני זקוקין דינור כו' רומז להנ"ל שגם הנ"ק מבחי' הצד שבקליפה ג"כ נתברר וז"ש שהי' הורג נחשים ועקרבים רומז להקליפות שנתבטלו ע"י הדיבור בירור הטוב מהם והכל ע"י השגחתו י"ת בבחי' כ"ד עיינין הנ"ל שאוה"ע הם דינים והם בחי' אש ומשפט ולנו הם חסדים גדולים כי י"ת אין דן אותנו באש הדינים כי אנו בנים למקום וכתיב בתורתו לא יהי' בך מעביר בנו ובתו באש רק משגיח עלינו בעיינין הנ"ל בבחי' חסד שבהם כנ"ל הע"ב צרופים מויסע ויבוא ויט מדת חסד וז"ש בפסוק כאן אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם באמ"צ פי' שעשה את השם הוי' לבחי' הנ"ל בכ"ד עיינין ובזה גאלם י"ת וז"ש עשה ה' לעיניכם בחי' עיינין עשה את השם הוי' באמ"צ ומזה הי' דינים למצרים ולנו חסדים נפלאים כנ"ל.
6
ז׳עוד על מדרש הנ"ל דהנה כתיב את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים כו' וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כו' דכתיב בס' שעל כתר של מלכינו י"ת כתוב עמי ישראל לי שית' כביכול מתפאר ומכתיר א"ע בנו והכל ע"י שאנו מאמינים בני מאמינים כמ"ש בא"א ע"ה והאמין בה' ויחשבה לו צדקה כי בתחילה הי' הילוכו ודרכו בקדושה ע"י אצטגנינות גדול' שבלבו כמ"ש חז"ל שמתחילה הי' סבור שהחמה יש בה ממש והי' משתחווה לה ואח"כ לירח כו' עד שידע שאלקותו י"ת אין להשיג וזהו עיקר החכמה להשיג זה שאין להשיגו י"ת בשום חכמה רק באמונה ואמונה גדולה מחכמה שכל זמן שהוא הולך בחכמה אין יכול לילך רק עד מקום שהשגתו וחכמתו מגעת שם משא"כ כשהולך באמונה מגיע עד מקום גבוה עליון שמכתיר אותו ית"ש וז"ש והאמין בה' ויחשבה לו צדקה שחשב ית' צדקה וזכות לא"א ע"ה על האמונה יותר מחכמה שהי' מאמין מה שהוא משיג משא"כ עתה האמין על מה שלא השיג ואמונים נוצר ה' וזהו ענין חוקים שנתן לנו ית' שהוא מצות שאין להם טעם רק באמונה הגם שכתוב במדרשים ובספרים איזה טעמים עכ"ז נדע שאין זה כל טעמי המצוה כיון שהכתוב קראו חק שאין להשיג בחכמה כמ"ש אמרתי אחכמה והוא רחוקה ממנו שרחוקה מחכמה רק אמונה ולכן כתיב שכל מצוותיך אמונה שזהו כלל כל המלות וחק גי' גיהנם שכל המקיים חוקיו ניצל מגיהנם כי י"ת מפאר ומכתיר א"ע בבחי' אמונה שלנו שגבוה יותר עליונה מבחי' חכמה והאדם המחזיק א"ע בבחי' אמונה גורם שיאמר י"ת שיהי' לו לאלקים כמ"ש הוא יקראינו אבי אתה אלי צור ישועתי וז"ש את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים שאתה גורם שיאמר הוא י"ת שיהי' לך לאלקים וע"י אתערותא דלתתא שלך תפעול אתערותא דלעילא שישלח לך י"ת שתהי' מקבל עליך עומ"ש בשלימות וז"ש וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה שתהי' מקבל עליך לשמור חוקיו שהם בלא טעם כלל רק באמונה וזהו בחי' סגולה בלא טעם ולכן הוא ית' משפיע לנו מוחנותי את אשר אחון כו' אע"פ שאינו כדאי כו' כמ"ש כ"ז באר היטב במ"א שי"ת במשפט עושה צדקה ע"י שאנו שומרים חוקיו והנה המדרש הנ"ל שהתחיל בפסוק הנ"ל בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך מסיים אני נותן לכם מרב טוב כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך כו' בשביל שאמרו נעשה ונשמע הפי' אם תקח אמרי אמורה הנ"ל את ה' האמרת כ ' וה' האמירך כו' ומצותי תצפון אתך מצות שהטעם שלהם צפונות ואין להשיגם רק באמונה וז"ש וידעו הכל שאתם בניו כי י"ת מתפאר בנו כנ"ל ועי"ז זוכה למה רב טובך אשר צפנת צפנת גי' כתר כנ"ל שי"ת מכתיר א"ע בבחי' אמונה הנ"ל ועל כתרו כתיב עמי ישראל וזהו שמסיים בשביל שאמרו נעשה ונשמע שקבלו עומ"ש בשלימות באמונה גמורה והקדימו נעשה לנשמע באמונתם ובזה מתפאר ומכתיר י"ת כנ"ל.
7