זרע קודש, על התורה, תצוהZera Kodesh, On Torah, Tetzaveh
א׳ואתה תצוה כ' בזוהר חדש על שאמר משה מחיני נא מספרך כו' לא נזכר כלל בפ' תצווה כי על שמסר נפשו על ישראל ומשה הי' כלל נשמות ישראל כמ"ש על משה ילדה אשה אחת ששים רבוא בכרס אחד נכלל נשמתו בכלל ישראל ולא הי' בפרטות בפני עצמו כי מסר נפשו עליהם וז"ש ואתה תצווה תחבר את בנ"י ולכן לא נזכר בפרשה ההוא כי נצטווה ונתחבר ונכלל את בנ"י:
1
ב׳ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך כו' להבין למה לא אמר אתה תצוה גם הת' של תצוה לכאורה מיותר שהי' לו לומר צוה גם אח"כ כתיב ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך כו' ג"כ יש לדקדק למה לא אמר אתה בלא ו' ועוד יש כמה דקדוקים בכתוב זה ואח"כ כתיב ואלה הבגדים אשר יעשה חושן ואפוד ומעיל כתונת תשבץ ומצנפת ואבנט קשה דלא חשב הציץ שהוא ג"כ בכלל השמנה בגדים גם כבר נתעוררו המפורשים למה לא נזכר בפרשה זו ונראה הענין כי הלבושים הי' מכסים ומסתירים הפנימיות המלובש ונתכסה ונסתר בהם והנה הלבושים הקרובים יותר להפנימיות הם יותר חשובים ולכן יש לבושים חיצונים המלבישים גם לאלו הלבושים הפנימיים והחיצוניים הם גרועים יותר מהפנימיים וכדי שלא יתקלקלו הפנימיים לובשים אותם והנה כתב בס' שהצדיק הוא מתלבש בתוך עם בנ"י שהם נעשו לבושים אליו והוא הפנימיות שלהם והנה אנו רואים בצדיקים גדולים כשבא עליהם איש רשע מדברים ג"כ עמו ובוודאי מתלבשים ג"כ בו הגם שהוא מלבוש גרוע מאוד להם רק הנה ידוע שצריך ליתן קצת מקצת יניקה לס"א שיהי' להם חיות קצת ולא יקטרגו על עוונותיו וכדומה ולכן כדי שלא יצטרך הצדיקים ליתן להם יניקה מהפנימיות או ממלבושים הטובים שבישראל שמתלבש הצדיק בהם כנ"ל לכן לובש הלבוש הגרוע הזה ומתלבש בהרשע להיות לו לבוש גרוע ליתן להחיצונים לבוש חיצוניות ולא ינקו מהפנימיות ולבושים פנימיים וזהו פי' דברי רז"ל הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו פי' למה לובשים בגדים גרועים ומתלבשים בהרשע שהוא מאני דבלו ואמרו מחופיא דידהו של החיצונים שיתנו להם יניקה מזה ולא יקלקלו בגדים חשובים וזהו הי' ענין יהושע כהן גדול דכתיב ויראיני את יהושע הכהן הגדול עומד כו' והשטן עומד על ימינו לשטנו כו' ויהושע הי' לבוש בגדים צואים כו' הסירו הבגדים הצואים כו' והלבש אותך מחלצות וישימו צניף הטהור על ראשו וילבישהו בגדים הענין כנ"ל שמחמת שהשטן הי' עומד על ימינו לשטנו נתן לו חלק מלבושים הגרועים החיצונים שהי' לבוש ע"ד הנ"ל ואח"כ הי' לו לבושים פנימים ממעש"ט ע"ד הנ"ל וכן בענין המשכן שהי' בתוכו הארון העדות שהוא מלביש להלוחות והי' בתוך המשכן של קרשים ואח"כ הי' יריעות שש משזר כו' עד שבחוץ הי' יריעות עיזים שהם הי' בחי' לבושים חיצונים כמ"ש בס' שמרמזים ע"ד הנ"ל והנה אמר י"ת ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והמשכה זו שישכון ית"ש בתוכ"ם הי' הכל ע"י משה שמשה הי' הפנימיות של כל ישראל והיא פתח את הפנימיות מקור הקדוש' מי"ג מדה"ר מוחנותי את אשר אחון שאז נתגלו לו הי"ג מדה"ר מבחי' שם אהי' והנה השם הזה הראשית מהשם הוא אות אלף והאלף מתפשט לאות ה' שאח"כ עד כל השם הקדוש ומרע"ה המשיך ממקור הפנימיות האלף שבשם אהי' שהוא ראשית התפשטות בחי' פנימיות ומשם המשיך משה לישראל והוריד להם האורות עליונים ע"ד שפי' במ"א מ"ש לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה שע"י דביקותו הגדול בקדושה ואח"כ נתדבק בישראל עי"ז הוריד להם בקדושה עליונה ואח"כ התעורר בהם אתערותא דלתתא ועי"ז הוריד להם קדושה עליונה יותר וכן תמיד עד שאמר לא אוכל עוד כו' והנה בפרשה זו שנזכרו הלבושים הבגדים לא נזכר משה כדי לרמוז שהוא בחי' דעת והוא בחי' פנימיות לכל והוא המשיך לכל הפנימיות ולכן אמר ואתה בתוספת ו' אות ו' שאות זה הוא דוגמת צינור שעל ידו הולך השפע מלמעלה למטה ואמר ית' אתה תהי' כצינור בחי' אות ו' ואמר אח"כ איך הדרך לזה ואתה תצווה את בנ"י לשון צוותא והתחברות שמתחבר עמם ויקחו אליך שיקחו עצמם אליך שאתה תמשיך להם שמן בחי' השפעה זית זך גי' ד"פ אלף שתמשיך מאלף של שם אהי' והוא מקור הד' עולמות שבכל עולם מאבי"ע יש לכל עולם לפי ערכו אורות אותיות שם אהי' וד"פ אלף מד"פ אהי' גי' זית זך ותמשיך להם חסדים זכים בלי תערובות דין כלל ואמר אח"כ עוד איך שיעשה את כל ישראל מלבושים אל עצמו והוא יהי' הפנימיות להם וימשיך להם וז"ש ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך כו' אמר ואתה באות ו' כנ"ל שאתה תמשיך הפנימיות לו כי הוא לבוש לך רק הוא לבוש הראשון הקרוב להפנימיות ואח"כ ואת בניו אתו הם לבושים ללבוש הפנימי ואמר כסדר נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר לבושים כסדר כל א' לבוש לחבירו ואח"כ ועשית בגדי קודש כו' לבושים גם להם ואמר אח"כ ואלה הבגדים כו' ולא אמר כאן הציץ כי הציץ הוא על המוח כמ"ש והי' על מצחו לרצון כו' וזהו המשיך משה אח"כ שהוא הי' הפנימיות בחי' מוח הפנימיות לכל והי' מתלבש בהם והמשיך להם כנ"ל והוא מעורר בהם אתערותא דלתתא והמשיך להם בכל עת יותר וז"ש ואתה הקרב אליך את אהרן כו' מתוך בנ"י שבנ"י מתוך לבד תעורר אתערותא שיהי' כלים מוכנים להשפיע להם כל טוב אמן:
2
ג׳וע"ד הנ"ל שהפנימיות הי' גנוז בלבושים עד"ז הי' הנס של פורים שהי' נס נסתר ובאמת אנו רוצים בניסים נגליים הגם שלנו אין חילוק כמו אדם שנעשה עשיר אין חילוק אצלו באיזה אופן נתעשר רק שאנו חפיצים שיתקדש שמו ויתפרסם אלקותו ית"ש וז"ש ואנכי הסתיר אסתיר כו' שאפי' שאעשה הנס יהי' בהסתר וזה פי' הגמ' אסתר מן התורה מנין דכתיב ואנכי הסתר אסתיר כו' ולכאורה הלא אם הי' ית' ח"ו מסתיר פניו מאתנו הי' ח"ו כלי' רק הפי' שהנס הי' באמת בהשגחה עלינו רק בדרך הסתר שאוה"ע הי' יכולין לומר שהוא דרך הטבע וז"ש ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות כו' ולכאורה מה לנו בזה הסיפור רק להורות הי' בלבושים בהסתר ולא בהתגלות ומרדכי הי' בחי' משה בדורו הפנימיות שבתוך הלבושים וז"ש חז"ל שלחה כו' שלחו לה הלא כתבתי לך שלשים ולא רבעים כו' כי לא הי' הנס רק בבחי' הסתרה ושיהי' בבחי' ג' אותיות ראשונות מהוי' ולא בבחי' אות רביעי מדת מלכות בחי' שם אדני שהוא בחי התגלות שיתגלה שהיא אדון על כל הארץ וזאת הוא גלות השכינה שאין ניכר אדנותו בכל העולם וכן הי' אז דאכתי עבדי דאחשוורוש אנן עד שמצאו מקרא כתוב כתוב זאת כו' בספר מ"ש במגילה ספר גי' שם רומז לבחי' מלכות שנקראת שם כי ע"י שכתוב בספר עי"ז נתגלה לכל וע"י שאנו מפרסמים הניסים נסתרים ומגלים אותם בספר עי"ז יעשה לנו י"ת ניסים נגליים בבחי' כל הד' אותיו' הוי' ויראו כל אפסי ארן את ישועתו ית"ש:
3
ד׳ששה משמותם על כו' ואת שמות הששה הנותרים על אבן השנית להבין הלשון של הנותרים משמע שנותרים לאחר זמן הלא כמה פעמים מצינו וחברת את חמש היריעות לבד ואת שש כו' ולא הנותרים רק הנה כתיב בס' שנפש חי' של אדם הוא שמו שכל אדם שואב חיותו מאותיות של שמו והראי' כשאדם ישן וקוראין לו בשמו מקיץ וניער משנתו אף שלא נגעו בשום אבר מגופו רק הוא מטעם הנ"ל כיון שקוראין בשמו שהוא חיותו וכיון שמנע נעים ומעוררין משנתו ע"י קריאה זו לכן מקיץ משנתו והענין מה שחיות של אדם הוא שמו כי קוב"ה ואורייתא וישראל אינון חד וכל התוה"ק שמות של קוב"ה אף שכתובים שמות בני אדם ושאר ספורים בתורה הכל צרופי שמותיו ית"ש וכל ישראל כ"א חיותו מאותיות התורה כנ"ל שיש לו אחיזה בהם רק אפשר שאינם אלו האותיות בעצמם רק בחילוף א"ת ב"ש או "אל ב"ם וכדומה בכל הרל"א אלפי ביתות כידוע שמתחלף ברל"א שערים ועד"ז הי"ב שבטים הקדושים שהם נגד הי"ב צרופי הוי' שכ"א מהשבטים הי' מושך חיות מצירוף אחר ולפ"ז הצירוף שהי' מושך חיותו הי' צריך העבדות שלו להיות לו ית"ש ושמותם הי' ראובן ושמע ן כו' ובאמת בכ"א משמותם מרומז השם הוי' הצירוף המורה על חיות ועבדות זה השבט רק עד"ז החילוף ברל"א שערים צרופים ולכן כללות התוה"ק מרומז בישראל שר"ת י"ש "שישים "ריבוא "אותיות "לתורה וזה פי' עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם כי שבי ר"ת "שמות "בני "ישראל כנ"ל שכ"א יש לו אחיזה בתורה והוא שמו וזהו כלל התורה לשמות בני ישראל ושבי גי' י"ב הויות לרמוז כנ"ל שהי"ב צרופי הוי' ע"י התחלפותם ברל"א צרופי הם שמות בני השבטים הקדושים לקחת מתנת באדם התוה"ק שהוא חיות הנשמה שבאדם אתם קרוים אדם ומתנות הוא השפעות הקדושות שמשם הנשמות כמו שכ' האר"י ז"ל על ישמח משה במתנת חלקו ויע"ש ור"ת של ו"לקחת "מתנות "באדם הוא לבם שם מע"ב שמות כי ישראל נקראו לבו של הקב"ה וזה ללבי גלית כי הם משורשים בתוה"ק שבה ל"ב אלקים דבראשית ול"ב הם אותיות דהתחלת וסוף התורה אותיות לב ולכן צריכין ישראל להיות באחדות ולב אחד וכתבו המפורשים שע"ז מרמז נתינת מחצית השקל וחלק לבם עתה יאשמו ולבם ר"ת ג"כ "מלחמה "לה' "בעמלק ולכן הי' בחי' לב של הס"א ויצא ממנו בלעם ג"כ אותיו' לבם והע' הוא הע' תלוי' של יכרסמנה חזיר מיע"ר ועמלק ובלעם הוא אהבה ויראה בקליפה כמ"ש בליקוטי מהר"ש מאוסטרפאלי כי אהבה ויראה מצטרפין אותיותיהם חצי תיבה מזו והראש התיבה וכן מזו תצרפם וכן חצי השני מב' תיבות תצרפם ויהי' ג"כ צירוף יראה אהבה ועד"ז בלעם ועמלק גם לבם גי' חסד שזה מחסדו ית"ש שבשמות ישראל משורשים בתוה"ק שהוא שמותיו י"ת ושמותיו ית"ש שומרים אותנו מכל רע ומשפיעים לנו כל טוב ולכן הר"ת מ"לקחת "מתנות "באדם שהוא לבם כשתחליף בא"ת ב"ש הוא שם יכ"ש מר"ת "יחידך "כבבת "שמרם שכשישראל מתאחדין ולא חלק לבם נקראים יחידיך וע"י שדבוקים ישראל בשמו ית' כנ"ל שמרומז בלקחת מתנות באדם עי"ז ית' כבבת שמרם מכל רע והנה כתיב בכוונת על השוה ומשוה קטן וגדול שיש ב' מלאכים שעומדים על אחורי המשקל הא' רפאל גי' שוה והוא מלאך של חסד עומד מימין המשקל ומלאך א' עומד משמאל שמורה גבורה שמו קצפיאל שהוא ג"כ גי' שוה לרמוז על הנ"ל כי שוה גי' עה"כ י"ב צרופי הוי' ומשם משתלשלים שמות השבטים ומצינו בשבטים שיש מהם ששה שהי' עומדים על הר גריזים על הברכה וששה מהם עומדים על הקללה בהר עיבל כי ששה מהם מורה על מדת חסד וששה על מדת גבורה וצריך ליחד ולהמתיק הגבורות בחסדים וליחדם והענין כי יש ו"ק בחסד ו"ק בגבורה וכשנכללו נעשו מכ"א י"ב וכן ע"י התאחדות ישראל נכללו כ"א מחסדים וגבורות ונמתקו הגבורות ולכן המלאכים האלו כ"א גי' י"ב צרופי הוי' לרמוז על כללותן והנה אפוד עה"כ גי' אלקים ולכן הי' הכהן לבשו מאחוריו כידוע שאחוריים בחי' דין ופנים בחי' רחמים וחשן גי' משיח הוא מדת חסד ומניע הנחש שגי' חשן ולכן הי' הכהן לבשו על לבו ולכן הי' שתי כתיפות יוצאת מאפוד לחבר האפוד לחושן גי' משיח שהוא במדת חסד כדי להמתיק הדינים משם אלקים מאחוריים כנ"ל להמתיקם ע"י התאחדותם בחסדים והנה כתיב וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו כנ"ל חסד אל כל היום כי י"ת באחדותו רצונו רק להטיב ולזה בראו ית"ש העולם עולם חסד יבנה ומה שברא ג"כ מדת גבורה ודין הוא רק להטיב ולקיום העולם שברא בחסדו מלך במשפט יעמיד ארץ שהי' שכר ועונש כדי שיראו מלפניו ית"ש ויעשו רצונו ויוכל להטיב ולכן נפרעים מרשעים שמאבדים העולם וז"ש חז"ל בתחילה עלה במחשבה לבראות במדה"ד כו' ובאמת לא נתבטל ח"ו מחשבתו ית"ש רק שבאמת מרשעים עוזבי תורתו נפרע במדה"ד כי מלך במשפט יעמיד ארץ נמצא שמדת גבורה היא אצלו ית"ש כמו שמצניעין כלי עונשים לענוש לאחד שיעבור על רצונו אבל באמת רוצה שהכל יעשה דבריו ורצונו ולא יצטרך לענוש וז"ש כאן ואת שמות הששה הנותרים פי' הששה שמורים על בחי' גבורה כנ"ל שהיו עומדים בהר עיבל על הקללה דכתיב על אבן השנית ולכן נקראו חסדים הנותרים כי ששה הנותרים רומזים על מדת גבורה והמדה הזאת לא נעשה להשתמש בה רק להותירה כשיהי' הכל עושין רצונו ית"ש רק משתמש בה לפעמים להעניש הרשעים שנפרע ית' מהם כמו שנפרע מהמן ומשאר רשעים והנה השל"ה כ' שמה שאחז"ל מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו שכל אלו גי' אדני והענין כי שם אהי' בריבוע מורה דם כי רבוע מורה דין וגבורה וענין רבוע הוא התפשטות האורות מהשם והנה עלה במחשבה לבראות במדה"ד כי המחשבה הי' קודם הבריאה ואז נק' שמו ית' אהי' כי אמר אברא נבראים ואהי' להם לאלקי' ואהי' בריבוע גי' דם ועם אהי' פשוט גי' אדנ"י שזה השם מורה על מדת מלכות מלך במשפט יעמיד ארץ ומורה זה השם למדה"ד כמלך ואדון שדן את עבדיו והנה זה השם מורה על שמו י"ת אחר הבריאה שהי' אדון על עבדיו שברא רק ע"ד נעוץ סופן בתחילתן ותחלתן בסופן וסוף מעשה במחשבה תחילה שהדין שעלה במחשבה תחלה לפניו שהוא משם אהי' כנ"ל נשתלשל בסוף המעשה לשם אדני שיעמיד העולם במשפט להפרע מרשעים וז"ש מגילה לשון התגלות שבמפלת המן שעשה ית"ש משפט ברשעים נתגלה הדין שהי' במחשבה הקדומה בחי' שם אהי' שברבוע גי' דם ועם שם אהי' פשוט גי' אדני ולכן הימים שקוראים בהם המגילה גי' אדני לרמוז כנ"ל שנגלה מהמחשבה לסוף המעשה ונעוץ סופן בתחילתן "ואת "שמות "הששה ר"ת שוה וע"ז אמר הנותרים ע"ד הנ"ל ששבטים אלוהי' מורים על גבורה ודין ונכללו בחסדים ולכן ר"ת שוה שגי' עה"כ שי"ב כנ"ל.
4
ה׳א"י ששה משמותם על האבן האחת כו' ואת שמות ששה הנותרים כו' דהנה כבר כתבנו בזה מענין הב' מלאכים שעומדים אחורי המשקל כמ"ש האר"י ז"ל על השוה ומשוה קטן וגדול שכ"א מאלו המלאכים גי' שוה ויש לרמוז עוד כי ואת שמות הששה ר"ת ג"כ שוה כנ"ל להורות שבחי' גבורה המרומז בתיבת הנותרים כנ"ל ענין מותרות הוא נמתק ונכנע תחת הימין והחסד גובר כוחו שממליץ המלאך רפאל שגי' שוה שעומד מימין וממליץ בזכות אבותינו אברהם יצחק ויעקב שלאברהם נתוסף ה' וליצחק ש' כמ"ש ושבועתו לישחק ויעקב נתוסף לו לפעמים אות ו' הרי אותיות שוה וב"פ שוה דהיינו ב' מלאכים הנ"ל גי' תרכ"ב שהם מרכבה עליונה ועל ידם בא לנו ישועה וז"ש כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה והכל בזכות האבות כנ"ל וזהו ענין הב' כתיפות כאן מימין ומשמאל כמו שמצינו בלשון חז"ל רכיבה על הכתפיים כמו קטן שרוכב על כתפיו של אביו וזה נרמז כאן שהכתפיים הם בחי' מרכבה הם בחי' הב' מלאכים שעומדים א' מימין וא' משמאל כ"א גי' שוה גי' תרכ"ב והכתפיים הם הולכים עד נגד החושן שעל ידם הי' מתחבר אפוד עה"כ גי' אלקים והוא באחוריים כנ"ל נתחבר לחשן שהוא אותיות נחש להכניע את הס"א ונעשה מזה "שומר "נפשות "חסידיו שר"ת נחש חשן וגי' משיח כי הכל נמתק ע"י הע"ב אותיות שהם כתובים על החושן שגי' חסד וחשן עם ע"ב גי' משפט עה"כ גי' ה"פ אלקים להמתיקם ע"י הע"ב אותיות שגי' חסד כנ"ל ואבני שהם שהי' בכתפיים גי' חשב האפד עם ב' כוללים שאלו הם מכפרים על המחשבות שאיכם לעבודתו ית"ש ע"ד הכתוב ואותי השלכתי אחרי גווך והי' נתכפר עי"ז הכל כנ"ל:
5
ו׳[לקוטים]
במדרש ואתה תצוה ויקחו אליך שמן זית זך הה"ד תקרא ואנכי אענה למעשי ידיך תכסוף כו' הקב"ה מתאווה למעשי ידיו הקב"ה מאיר לכל העולם ואומר לבני ישראל כו' להעלות נר תמיד הוי למעשי ידיך תכסוף דהנה האדם צריך לראות לקשר המעשה במחשבה כשנופל לו לאדם מחשבה טובה יראה לצרף אותה ולהביאה למעשה ועי"ז מקשר מעשה במחשבה ואחרית נעשה כראשית נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן והמעשה הוא בחי' אחרית מקשרה לראשית המחשבה אך אם ח"ו נפל לו לאדם מחשבה שאינה טובה לא יצרפו להביאה למעשה ולכן כתבה לנו התוה"ק וינחם ה' על הרעה כו' ולא הביאה למעשה וכן אמרו עלה במחשבה לבראות במדה"ד כו' ושיתף מדה"ר שילמוד האדם מזה שלא יצרף למעשה רק מחשבה טובה ובזה מקשר אחרית בראשית המחשבה ועי"ז מכניע כל המקטריגים והס"א שיש להם אחיזה בבחי' אחרית וע"י שעושה אחרית כראשית מכניעם וז"ש ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד שיתאבד בחי' אחרית שלו אע"פ שהוא ראשית גוים ע"י שעושין ישראל אחרית כראשית וזה פי' דברי חז"ל כי הכתוב כאן אומר ויקחו אליך שמן זית זך כו' ששמן אין קולו נשמע כשמריקים אותו מכלי לכלי מורה על מחשבה שבחשאי וסייג לחכמה שתיקה והשמן אותיות נשמה שהיא בחי' חכמה גם שמן בחילוף א"ת ב"ש הוא שם בי"ט גי' אהי' שמורה על מחשבה עליונה וצוה י"ת לעשות מעשה עם השמן הזה להאירו וז"ש חז"ל למעשי ידיך תכסוף להביא המחשבה שהוא בחי' תשוקה למעשה ומחשבה בחי' שם אהי' שהוא מקור י"ג מדה"ר ושם נמתקים כל הדיני' ובאי' משם כל הישועות וטובות ונחמות ושלימות:
במדרש ואתה תצוה ויקחו אליך שמן זית זך הה"ד תקרא ואנכי אענה למעשי ידיך תכסוף כו' הקב"ה מתאווה למעשי ידיו הקב"ה מאיר לכל העולם ואומר לבני ישראל כו' להעלות נר תמיד הוי למעשי ידיך תכסוף דהנה האדם צריך לראות לקשר המעשה במחשבה כשנופל לו לאדם מחשבה טובה יראה לצרף אותה ולהביאה למעשה ועי"ז מקשר מעשה במחשבה ואחרית נעשה כראשית נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן והמעשה הוא בחי' אחרית מקשרה לראשית המחשבה אך אם ח"ו נפל לו לאדם מחשבה שאינה טובה לא יצרפו להביאה למעשה ולכן כתבה לנו התוה"ק וינחם ה' על הרעה כו' ולא הביאה למעשה וכן אמרו עלה במחשבה לבראות במדה"ד כו' ושיתף מדה"ר שילמוד האדם מזה שלא יצרף למעשה רק מחשבה טובה ובזה מקשר אחרית בראשית המחשבה ועי"ז מכניע כל המקטריגים והס"א שיש להם אחיזה בבחי' אחרית וע"י שעושה אחרית כראשית מכניעם וז"ש ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד שיתאבד בחי' אחרית שלו אע"פ שהוא ראשית גוים ע"י שעושין ישראל אחרית כראשית וזה פי' דברי חז"ל כי הכתוב כאן אומר ויקחו אליך שמן זית זך כו' ששמן אין קולו נשמע כשמריקים אותו מכלי לכלי מורה על מחשבה שבחשאי וסייג לחכמה שתיקה והשמן אותיות נשמה שהיא בחי' חכמה גם שמן בחילוף א"ת ב"ש הוא שם בי"ט גי' אהי' שמורה על מחשבה עליונה וצוה י"ת לעשות מעשה עם השמן הזה להאירו וז"ש חז"ל למעשי ידיך תכסוף להביא המחשבה שהוא בחי' תשוקה למעשה ומחשבה בחי' שם אהי' שהוא מקור י"ג מדה"ר ושם נמתקים כל הדיני' ובאי' משם כל הישועות וטובות ונחמות ושלימות:
6
ז׳ועשו את האפוד כו' ושתי כתיפות כו' ולקחת את שתי אבני השהם כו' ועשית חשן המשפט כו' הנה כבר כתבנו שהתחברות חשן ואפד מורה על המתקת הדינים. וי"ל עוד כי אפוד מלא בו' שלפעמים נכתב כן גי' צ"א גי' יחוד הוי' ואדני שע"י התחברות הנ"ל נעשה יחוד הוי' ואדני ונתהפך הדין לרחמים והנה כבר כתבנו בענין שני מלאכים שעומדים אחורי המשקל ויש עוד ב' מלאכים מימין מיכאל ומשמאל גבריאל וע"י המתקה כנ"ל נכללים ולכן שהם עה"א גי' מיכאל גבריאל עה"כ לרמוז שהכל נמתק ומנחש נעשה חשן ור"ת "שומר "נפשות "חסידיו כמו שמצינו כמה פעמים בגמ' שנחש שומר קברי צדיקים:
7
ח׳במדרש נר לרגלי כו' ונר ה' נשמת אדם אמר הקב"ה יהא נרי בידך ונרך בידו כו' י"ל כי ביד הצדיקים כח להטיל דינים על הרשעים ומשפט הרשעים בידיהם לדונם כרצונם וז"ש נרי בידך נרי ר"ת נ"ר "רשעים "ידעך זהו בידך כפי רצונך להשפילם ולכבות נרם ונרך נשמתך בידי ע"ד בידך אפקיד רוחי:
8