זרע קודש, על המועדים, ראש השנהZera Kodesh, On Festivals, Rosh HaShanah
א׳הנה בנוסח רבון העולמים שאומרים בליל שבת וברוכים הם מלאכיך הקדושים והטהורים שעושים רצונך וקשה וכי יש מלאך אחר שאינו עושה רצונו ית"ש הלא הם אינם בעלי ברירה רק הפי' כי ית"ש ברא הבריאה שיהי' שכר ועונש ועיקר הכוונה בזה להטיב לנבראיו והנה מלאכי עונש שברא ית"ש שמענישים הגם שגם הם נבראים ברצונו ית"ש מ"מ אין עושין כ"כ רצונו ית"ש בעת העונש כיון שרצונו ית"ש רק להיטיב והנה מאתו ית"ש לא תצא הרעות רק מחמת חטאי האדם בורא ע"י כל חטא משחית ומחבל שמיצר להאדם ועכ"ז אין רצונו ית"ש בזה וי"ל שאותן המלאכים דן ית"ש בר"ה ומוחל עוונות ודן אותם על שהצירו כ"כ כי עיקר כוונתו ית"ש שברא היצה"ר שהוא כח המנצח כדי שכשינצחו אותו יתגדל התענוג כדרך הנצחון שמנצחון בא תענוג וכן בא לו ית"ש תענוג כשמנצחין היצה"ר וז"ש ארץ ודרי' יצפו לדין ולשון יצפו משמע שמקווים ע"ז שהוא טובה להם והוא ע"ד הנ"ל וז"ש וחיל ורעדה יאחזן לפקוד על צבא מרום בדין הם הנעשים ממעשי בני אדם שמצירים להם וכשית"ש דן את האדם דן ג"כ אותם והוא טובה גדולה:
1
ב׳והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול כו' והשתחוו לה' בהר הקודש כו' הנה הי"ב חדשים שהם ששה חדשים חורף וששה חדשים קיץ הם נגד ששה מדות שבבחי' דכר וששה שבבחי' נוקבא ושבחורף הם בבחי' דכר המשפיע להנוקבא והיא מקבלת השפעתו והוולד מתהוה בה מהשפעת דכר והריון הנוקבא ממנו עד"ז אנו רואין שהארץ בחורף מקבלת שפע הגשם מן השמים והשלג ונקרא אז ימות הגשמים שמרביע את הארץ כמ"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג משמים כו' והרוה את הארץ והולידה והצמיחה והיא מקבלת אותם אל תוכה בבחי' הריון מהדכר שהיא הכנה אל הלידה ובקיץ מתגדלין כל הצמחים והארץ מוציאה פירותי' וזהו הלידה מהריון זה כמ"ש והולידה והצמיחה ומתגלה ההשפעה וכן כתב האר"י ז"ל שהפלוגתא אם בתשרי נברא העולם או בניסן נברא העולם אלו ואלו דא"ח שבתשרי הי' מחשבה שהוא כמו הריון הכנה להלידה וז"ש בר"ה היום הרת עולם בבחי' דכר הנ"ל שהריון האשה ממנו ובחי' לידה הי' בניסן שנתגלה הריון זה שמשפיע הדכר כמו ע"י לידת הוולד יודעים ומתגלה לכל שהי' יחוד דו"נ שממנו נולד הוולד ועתה נתגלה זה היחוד והנה ז"ש תחילה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ששמים קדמו ואח"כ כתיב אלה תולדות וכו' ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים כי בתחילה בחי' הריון שבתשרי שמים קדמו שהיא בחי' דכר כנ"ל וביום עשות שהיא הלידה הנ"ל שהי' בניסן הארץ קדמה שהלידה היא מנוקבא כמו הארץ הוא המולידה הכל כנ"ל שלכן הששה חדשים קיץ הם בבחי' נוקבא כי בהם נתגלה ההולדה הנ"ל והנה כתיב בס' שהששה חדשים של קיץ וחורף הם כנגד ז' שערים שבראש שנקראים ז' תקוני ראש שהם גולגולתא אודנין עיינין וחוטמא והם בדכר וכן בנוקבא ונגדם ששה חדשים קיץ וששה חדשים חורף ובחי' הפה מכ"א של דו"נ הוא בבחי' העלם שאין חודש כנגדם ולכן בניסן ותשרי שבהם מתחיל בחי' דו"נ נתגלה בהם בחי' הפה והוא התגלות הקול והדיבור שהקול הוא התגלות המחשבה והדיבור הוא התגלות הקול כמ"ש בפ' נצבים בענין הזה שהקול הוא בבחי' כללות הדיבור והדיבור נעלם בו שמקול פשוט יכולין לעשות דיבור באיזה אותיות שירצו ובניסן נתגלה הדיבור כמ"ש בס' שבחי' דיבור הי' בגלות וירד מצרים אנוס ע"פ הדיבור ואח"כ נתגלה בחי' דיבור ונקרא פסח מלשון פה סח בדיבור ובתקיעות שופר ג"כ מתגלה בחי' פה רק ע"י התגלות הקול שהוא רק בהתגלות המחשבה ועדיין לא נתגלה הדיבור שבקול והתוקע נוטל פה השופר כנגד פיו והקול נתגלה רק עכ"ז עדיין הוא בהעלם כנ"ל וכמ"ש על המדרש וה' נתן קולו לפני חילו כו' שהענין הכתיבה בר"ה הוא עדיין בבחי' העלם ואח"כ ע"י חותם מתגלה מכתבו וכן מצינו במ"ת דכתיב משה ידבר והאלקים יעננו בקול וכתיב וכל העם רואים את הקולות ומצינו שנקרא מה ששמעו אז תורה שבכתב על שהוא עדיין בבחי' העלם עד שהחכמים מפורשי תורה שבכתב גילוי את ההעלם של תורה שבכתב ופירשו אותה ודברי פירושם נקרא תורה שבע"פ שהוא התגלות התורה שבכתב שהכתיבה היא בחי' העלם כנ"ל רק היא התגלות בבחי' מחשבה שנתגלתה המחשבה אבל עדיין לא בא לבחי' הולדה כנ"ל רק בחי' התגלות המחשבה וכן ע"י הבל העולה מפה התוקע לפה השופר בא הארה מש"ע נהורין ע"י הבל העולה מפיו שכלול מיו"ד מדות שבו וי"פ הבל עולה בגי' ש"ע ואלו השע"נ הם בחי' מחשבה כי הם מב' שמות אל אל"ף למ"ד שבי"ג מדה"ר שאמר משה וי"ג שאמר מיכה מי אל כמוך נושא עון כו' ב"פ אלף למד גי' (ש"ע)[שע"נ] והם בבחי' מחשבה שהוא עיקר הי"ג מדה"ר נמצא שבניסן התגלות הדיבור בחי' התגלות הפה הנעלם כנ"ל ובתשרי מתגלה בחי' פה הנעלם הנ"ל בבחי' קול התגלות המחשבה ובניסן ותשרי הוא התגלות קול ודיבור התגלות הפה של דו"נ והנה בהם מתגלה כל מיני טובות שבעשרה מאמרות שנברא העולם כנ"ל שבניסן ותשרי הי' הבריאה בבחי' הריון ולידה של בריאת העולם שית"ש חתם את הבריאה בגושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא ר"ת את השמים ואת הארץ והשם זה גי' טוב וי"פ טוב שבכל היוד מאמרות גי' ב"פ פה כנ"ל שב"פ פה הנ"ל בבחינתם התגלות כל מיני טובות והנה לעתיד יבוא הכל על ראשית המחשבה ויהיה התגלות המחשבה וזהו והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול כנ"ל שהיא בחי' מחשבה ויש לרמוז עוד כי שוכר גי' פה ראש התגלות המחשבה וז"ש אח"כ והשתחוו לה' בהר הקודש כו' קודש נקרא מדת חכמה מחשבה וה"ר ר"ת למפרע ר"ה והר כסדר ר"ת הושענא רבה שאז היא גמר החותם שהחותם היא התגלות על הכתיבה כנ"ל ובא הקודש המחשבה כנ"ל להתגלות וז"ש והשתחוו לה' בהר הקודש שימשיכו המחשב' עד שיבוא להתגלו' בהושענא רבה בחי' חותם ע"ד אבא יסד ברתא שהמחשבה בחי' חכמה בא להתגלות כנ"ל ובר"ה מתיחד ית"ש עם כנס"י במקום עליון נורא מאוד ע"ד בכסה ליום חגינו קודם שבת עדיין להתפשטות המדות חג ר"ת ח"ג שהתפשטות המדות עדיין בהעלם שם מתיחדין ישראל עמו ית"ש:
2
ג׳"תקעו "בחודש "שופר ר"ת שבת כי הנה שופר היא ענין עלמא דחירות כמ"ש והעברת שופר תרועה וקראתם דרור שיובל שהי' בו חירות לכל הי'. תוקעין בשופר לסימן חירות כי חירות הוא דבר שאין בו צמצום כי כשאדם משועבד הוא בצמצום שאינו יכול לעשות ולהתנהג כרצונו רק כשהוא בן חורין אז הוא בהתפשטות וכן מורה השופר שתוקעים בו ממקום המיצר ויוצא הקול במקום הרחב וזהו מורה על חירות מכל השיעבודים וזהו "מן "המיצר "קראתי ר"ת שם מע"ב שמות הק"ם הכתוב על ולעבדו בק"ש כי בענין עבודתו ית"ש שצריך להיות ביראה ואהבה היראה היא כמיצר וצמצום ולא כענין חירות כיון שברצונו לא הי' מתנהג כן אין רצונו באמת כן רק שמבטל רצונו מפני שמתירא אבל כשהוא במדריגות אהבה הוא בבחי' חירות כי נהנה ומתענג בעשיות מצותיו ית"ש מאוד ושש ושמח עליהם מאוד עד שבלא שום סיבה שיכריח אותו לקיימם ג"כ הי' מקיימם באהבתו אותו ית"ש ומצותיו ית"ש ואז הוא בענין חירות והתפשטות וכן ענין השבת הוא בחי' חירות והתפשטות כי בכל יום הי' בו בריאה שהבריאה הי' ע"י צמצום שנתצמצם בכל יום דברים עד שבאו לכלל התגלות הבריאה ושבת קודש לא היה בו בריאה כי הוא בחי' אין סוף ב"ה שאין בו צמצום ולא שייך בש"ק בריאה כי אין יכול להיות בו צמצום והיא ג"כ בחי' חירות אדרבה שבת הוא בלא כלי כלל והוא יותר התפשטות מבחי' המרחב שבשופר שהקול נתרחב אח"כ כשיוצא מן השופר במקום הרחב בלא צמצום שעכ"ז הוא ע"י כלי משא"כ שבת קודש ומבחי' החירות של ש"ק וכן מבחי' השופר שמורה חירות נשפע חסד גדול כי חסד הוא בחי' שהוא בלא צמצום רק בהתפשטות ועד"ז פי' מה שחסד נקרא גדולה כי הוא דבר שהוא בלא שיעור וכן רפואה נקראת ארוכה עד"ז שנשפעת מעולם שנקרא אריך שהחסדים ארוכים שם בלא שיעור ומדת הגבורה הוא בחי' צמצום ולכן החולה נקרא קצירי כמ"ש במ"א ולכן הס"ת מתקע"ו בחוד"ש שופ"ר הוא שור גי' הר"ת של אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה כי ע"י השופר ושבת שמורים על החירות כנ"ל מתגברים החסדים בבחי' כי גבר עלינו חסדו וז"ש בכח גדולת ימינך שהוא חסד תתיר צרורה דבר שהיא צרור בצמצום בחי' גבורה תתיר זה שיהי' גם מדת גבורה נמתק ובא להתפשטות ועי"ז שמתגלה בחי' החירות נתעלתה השכינה הקדושה שהיא ה"א אחרונה משם הוי' וז"ש ברך עלינו כו' את השנה הזאת שנה גי' ספירה הזאת כי ה"א הנ"ל השכינה נקראת זאת ואנו מתפללים על השכינה הקדושה שישפיע בהן ברכה וז"ש ברך עלינו כו' את השנה הזאת פי' הספירה ההיא שנקראת זאת ואת כל מיני תבואתה לטובה תבואת ה' שכל תבואת ה' הזאת הכל יהי' לטובה ע"י השפעה הנ"ל בחי' גדולת ימינך וכמ"ש ורב תבואוה בכח שור:
3
ד׳א"י תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו להבין מה שאנו אומרים בר"ה ג"פ היום הרת עולם מה זה הענין לג"פ רק הענין דהנה הרת עולם קאי על בריאות האדם שנברא בר"ה כי העולם התחיל להבראות בכ"ה באלול ויום ששי הי' בר"ה והאדם אנו רואים שיש בו התחלקות לשלשה שלשה כי במוח יש ג' כוחות כי מתחילה נופל הדבר במחשבתו ומוחו לעשות דבר ששכלו נותן לעשותו ואח"כ מתישב בדעתו שיש שכל אחר שיניח מלעשות הדבר ההוא מחמת איזה טעמים ואח"כ מכריע בדעתו אם לעשות או יחדל מלעשותו ולכן אנו רואים שמהמוח יוצא ב' כוחות ב' עינים לימין ולשמאל וכן ב' אזנים זה מורה לנו על כח המוח שיש בו ב' כוחות ומכריע וכן בהלב יש בו ג' כוחות אלו ע"ד הנ"ל כשמתבונן דבר בבינת הלב יש בו ג' כוחות אלו ולכן הוצאות הענפים מהלב הם ב' ידים לימין ושמאל והלב בנתים להורות ג"כ על הנ"ל על כוחות אלו ועד"ז באברים הנמוכים היא הכבד עד"ז הוא פעולת הכבד בג' כוחות ולכן מוציא ב' שוקיים ורגלים ונגד כ"ז הוא ענין ט' מלכיות ט' זכרונות ט' שופרות ג' מתורה ג' מנביאים ג' מכתובים נגד אלו הכוחות הכלולים באדם להמליכו ית"ש על כל האברים ועל העולמות שרומזים עליהם וזהו ענין ג"פ קדוש שאומרים להמשיך קדושתו בכל הבחי' וכוחות וזה שאומרי' המשלשים לך קדושה וכתב האר"י ז"ל שבתשרי הי' הבריאה במחשבה ובניסן במעשה כמ"ש לעיל וזהו היום הרת עולם בחי' הריון במחשבה וכוונתו היא להביא אח בחי' הריון המכוסה ללידה והתגלות וזהו ענין השופר ע"ד שאחז"ל ע"פ שאול ועוצר רחם לא תשבענה מה ענין רחם כו' לומר מה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאים ממנו בקולי קולות כו' ועד"ז התוקע מכניס הקול בחשאי בתוך השופר ואין רואין את הקול בהכלי ואין שומע רק אח"כ יוצא קול ושומעים אותו ובא הדבר שבחשאי להתגלות כענין לידה מהריון ולכן אז בר"ה בחי' גבורה כי ההולדה ע"י מדת גבורה והר"ת של אתה גבור לעולם אדני גי' אל"ד וזהו שאומרים מזמור לה' הארץ ומלואה כי המילוי של אותיות ארץ כזה אל"ף רי"ש צד"י המילוי גי' תלד שההולדת הוא בניסן ולכן בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאל כי עיקר התגלות והולדה שאנו רוצים הוא על הגאולה כמ"ש כי חלה גם ילדה ציון את בני' ואומרים היום הרת עולם שיהי' ההריון והלידה בחסד כנ"ל ע"ד הריון שהזרע נמשך מן המוח דרך ה' בחינות שבפסוק לך ה' הגדולה והגבורה כו' עד בחי' יסוד שעל ידו ההריון נמצא שאנו רוצים שיהי' לכל מדות ההמשכה הכל רק בחסד וז"ש הרת עה"כ גי' ששה פעמים מיכאל שהוא במדת החסד ולכן אומרים ג"פ נגד ההולדה הנ"ל שהוולד מונח במעי אמו תלת גו תלת כנ"ל שהאדם מתחלק לג' ג' כוחות ובהריון אינו בהתפשטות וע"י ההולדה בא להתפשטות ואנו רוצים שיהי' כל התפשטות של כל התחלקות לתלת גו תלת בחסד בהתפשטות לרמז זה אומרי' ג"פ היום הרת שגי' ששה פעמים מיכאל נגד מדת החסד להורות על התפשטות החסד ביסוד הכולל המדות ועל ידו ההריון כנ"ל שלכן אומרים ג' מלכיות וג' זכרונות וג' שופרות מתורה וג' מנביאים וג' מכתובים לרמוז תלת גו תלת הנ"ל שיהי' הכל בהתפשטות החסדים לז"א אחר כל סדר ממלכיות זכרונות ושופרות היום הרת כנ"ל וז"ש תקע"ו בחוד"ש שופ"ר שיהי' ההתחדשות בחסד וס"ת הוא שור גי' הר"ת של אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה שם החסד בכסא ליום חגינו חג ר"ת "חסד "וגבורה ובר"ה הוא בחי' הריון שעדיין לא באו להתגלות הבריאות של הנולד שהזרועות בחי' חו"ג ולכן תמשיכו אז החסד שיהי' ההולדה כנ"ל:
4
ה׳א"י תקעו בחודש שופר בכסא כו' כי הנה כל החגים בחי' חסדים למשל בפסח עשה ית"ש חסד והוציאנו ממצרים ובשבועות נתן לנו תורתו לקח טוב וכן בכל החגים והנה בכל החגים כלול ג"כ דין כמ"ש חז"ל בד' פרקים העולם נידון בפסח כו' כי אין שלימות החסד רק כשיש עמה גבורה להתגבר על האויבים של המתחסד עמו שעי"ז יתקיים החסד והנה בר"ה הגם שהוא ככל החגים שית"ש מתחסד עם עמו ובאים דינים על שונאי ישראל מ"מ הדבר בהסתר וכיסוי וכביכול יושב ית"ש לדון עמו וכמ"ש ויתיצבו על ה' כביכול על כבודו ית"ש שהוא על עמו שמכבדין אותו ורוצים אויבי ה' להתגבר וכשאנו נוטלים השופר שכבר כתבנו שמורה על התגלות מהעלם אז מתגלה החסד והגבורה האמיתיות ברצונו ית"ש להתחסד עם עמו ועל אויביו יתגבר ולכן התוקע נותן פיו לפה צר שבשופר ומן המיצר קראתי יה ענני במרחב שבא להתגלות והנה כתבו דורשי רשומות שחג ר"ת "חסד "גבורה כנ"ל שב' אלו כלולים בכל חג וז"ש בכסה ליום חגינו שהחג מכוסה בו שאין רואים בו התגלות חסד לעמו וגבורה לשונאיו ולכן תקעו בחודש שופר לגלות הדבר שלא יהי' צריך עוד להיות בהסתר ע"ד הן הן גבורותיו כו' הרי שהדבר מגבורותיו ונוראותיו בהסתר ואנו רוצים שיהי' בגילוי וזהו ענין השופר כנ"ל שמשימין בו הבל בהסתר ויוצא בגלוי ולכן כתיב בכוונת על ונאמן אתה להחיות שר"ת ג' הבל כי מתחיל אתה גבור כו' ורוצים שיתגלו גבורותיו ועל אויביו יתגבר וה' כגבור יצא ויתגלו החסדים בתחית המתים ע"ד תחילת הבריאה שהי' באות ה' אתא קלילא אות ה' שהוא הבל בלבד שתיכף כשאדם מוציא מפיו הבל הוא דוגמת הוצאת אות ה':
5
ו׳א"י תקעו בחודש שופר בהתחדשות המלוכה של הקב"ה תקעו בשופר כדי לאיים ולהטיל פחד על שרי אוה"ע כי מטבע השופר לעורר פחד כמ"ש היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וע"י השופר אנו מטילים פחד על שרי אוה"ע מלגשת לקטרג עלינו ובאמת לנו הוא שמחה גדולה בר"ה וחג גדול על שאז התגלו' מלכותו ית"ש רק שאנחנו מעלימי' ומכסים השמחה והחג וז"ש בכסה ליום חגינו שאנו מכסים השמחה והחג כדי להטיל פחד ומורא על שרי אוה"ע כנ"ל:
6
ז׳גם י"ל בכסה כו' כמו שהשופר הקול מכוסה שנכנס ההבל בחשאי ויוצא הקול וקול רומז על ענין לעלות ממטה למעלה כי רגל הקוף יורה למטה מכל האותיות ויו"ד שעל ראש הלמ"ד למעלה מכולם והאות ו' שבניהם מורה על שית עזקאין דקנה שהקול יוצא ממנו וע"י הקול עולים ממדריגה תחתונה לעליונה וז"ש ממעמקים קראתיך אדני ה' שמעה בקולי והאדם צריך להיות הצנע לכת עם ה' וזהו מרמזים בקול שופר שמכניסים את הקול בחשאי בכלי ואין רואים את הקול בהכלי ואח"כ יוצא הקול ושומעים אותו ובא להתגלות כן האדם צריך בתחילה להסתיר מעשיו עד שבאים להתגלות ממילא וז"ש תקעו בחודש שופר לחדש מעשיו ע"ד הקול שופר ובכסה להסתירם ע"ד הנ"ל:
7
ח׳כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב כו' הנה פי' רש"י בפ' פרה אדומה לפי שהשטן ואוה"ע מונים את ישראל לומר מה טעם יש בה לפיכך הכתיב בה הכתוב חוקה כו' וקשה אם יש טעם למה אין אומרים להם גם מאי צריך כ"כ לאוה"ע לשאול דווקא טעם ודווקא בזה להיות מונים אותנו גם אם באמת אין אנו יודעים טעם מה צריך הכתוב לכתוב לזה חוקה לומר חוקה חקקתי כו' הא בלא"ה לא נשיב להם טעם כיון שאין אנו יודעים רק הענין דהנה יש ג"כ בפרה אדומה טעמים ע"ד שאחז"ל תבוא אמו ותקנח צואת בנה ועוד טעמים שישראל מבינים רק ית"ש צוה אותנו שלא לומר להם שום טעם כדי שאם יקטרג השטן ושרי האומות עלינו שלא להטיב לנו כי אין לנו זכות על פי הדין יאמר להם ית"ש א"כ אטיב להם בלא טעם כלל הלא הם ג"כ שומרים החוקים שלי ואין שואלין טעם כלל וא"כ המשפט הוא להיטיב להם ג"כ בלא טעם כלל וז"ש כי חק לישראל היא ע"י שישראל שומרים חוקי ה' עי"ז משפט לאלקי יעקב להטיב להם ג"כ בלא טעם רק בדרך חק לכך השטן ואוה"ע רוצים שנאמר להם הטעם של החוקים ואז יוכלו לקטרג עלינו שיאמרו שאנו ג"כ אין שומרים בלא טעם ולא יהי' כביכול יוכל י"ת להמליץ עלינו כנ"ל וז"ש מלך במשפט יעמיד ארץ שהמשפט מראה להעמיד ארץ נקראים ישראל כפי' רש"י על והארץ לעולם עומדת כיון שגם אנו שומרי' חוקיו ר"ל בלא טעם כלל וז"ש רחוק מרשעים ישועה כי חוקיך לא דרשו וז"ש באין מליץ יושר כו' תגיד ליעקב דבר חק ומשפט ועי"ז וצדקינו במשפט ע"י שתגיד ליעקב בשביל יעקב ששומרים חק ומשפט ששוה אצלם חק ומשפט לשמרם ע"ד הנ"ל:
8
ט׳וה' פקד גי' רי"ו גי' גבורה שנתן הקב"ה לשרה גבורות קדושות להיות לה עי"ז כח הולדה וכן לאברהם נתן כך וזהו שנתן להם אות ה' נגד ה' גבורות כי ההולדה מגבורות כי אתה גבור לעולם אדני הר"ת גי' אל"ד והענין כי שם אל הוא חסד אל ועכ"ז הוא ג"כ מלשון אילי הארץ מדת גבורה וזהו בחי' כי גבר עלינו חסדו והוא הצמצום להיטיב למשל אדם שהוא קמצן בטבע שמקמץ מממונו כדי ליתן צדקה הרי הצמצום להטיב וגם בנתינתו הצדקה הגם שהוא אז במדת פזרנות שמפזר ממונו מ"מ הוא צמצום לענין טבעו כי טבעו להיות בקמצנות וכובש טבעו ומצמצם מדתו כדי שיוכל לפזר ועד"ז כי גבר עלינו חסדו והנה הנוקבא הוא בחי' אות דלת דלית לה מגרמה כלום וזה השם אל כשמצטרף לד' נעשה השם אל"ד ולכן בר"ה שאז נברא העולם הוא עת פקידת עקרות כי כן בריאות העולם הי' ע"י כי גבר עלינו חסדו וכן בגשמיות בהתעוררות דכר ונוקבא באהבה גדולה זה לזה מתעורר כח גבורה להוליד והנה בעקידה הי' כוונות אברהם לכלות כל הדינים של בחי' יצחק ולכן כשאמר לו המלאך אל תעש לו מאומה לא רצה להוריד אותו רק רצה לשחוט אותו כדי לכלות הגבורות וישארו אך החסדים לבד אבל הקב"ה לא רצה לכלות הגבורות כי יש גבורות קדושות משמות הקדושים ואלו לא רצה לכלות רק והנה איל אחר פי' איל לשון גבורה אחר גבורות אחרות נאחז בסבך בקרניו פירשו חז"ל במדרש על הגלות שישראל נסבכים מחורש לחורש אלו צוה הקב"ה לכלות אבל מגבורות ממותקות בא לישראל כל טוב:
9
י׳לנצחו מקווים שהוא ית"ש ינצח כי כיון שבחר אותנו לו לעם בוודאי כשאחד יקטרג עלינו הרי כביכול כאילו אמר לו ית"ש שלא טוב בחר ולא טוב עשה: גם פי' לנצחו (לא מצאתי כתוב מה דרש וחבל על דאבדין):
10
י״אאמת כו' דין ומוכיח ויודע ועד עד גי' שם הבטחון כמ"ש האר"י ז"ל ששם הבטחון הוא שם אכדט"ם גי' עד ועה"כ גי' בטחון וכן דיין גי' שם הנ"ל ועד עה"כ וכן דיין עה"כ גי' בטחון שע"ז יש לנו בטחון שית"ש דיין ומוכיח ויודע ועד והוא רואה רק מצות בישראל כי מעלים עין מסוררים:
11
י״בבמדרש אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי כו' כשישראל עושין חק אז יושב ית"ש לדון באותו יום עולמו ז"ש יום תרועה יהי' לכם לי לא נאמר אלא לכם כי הי"ג מדה"ר מתחילין בשם אל לשון אילי הארץ חוזק וגבורה ועכ"ז הוא חסד אל רק הגבורה הוא להתגברות החסדים כמ"ש כי גבר עלינו חסדו שהחסדים מתגברים על הגבורות וזה הי' ענין קי"ס ים לשון חוזק וע"י השם אל נתקרע והי' חסד לישראל וגבורות לאוה"ע והנה גבורה גי' מספר רי"ו כשנחלק לב' גי' ב"פ חק שע"י שישראל עושים חוקיו ית"ש נעשה משם אלקים אל הים ושם אל ממתיק הדינים שבאותיות הים מאלקים וז"ש לאל גומר עלי ששם אל גומר עלי הגם שמתחיל כביכול בגבורות כמו בהתחדשות הבריאה אף שהי' להטיב לנבראיו עכ"ז הי' ע"י צמצום כמו שאחז"ל בתחילה עלה במחשבה לבראות במדה"ד כו' ושיתף מדה"ר ורמז בר"ת "את "השמים "ואת "הארץ שם הגושפנקא שגי' טוב מורה שחתם ית"ש בטוב והוא רמוז ג"כ בר"ת"את "החיים "ואת "הטוב כן בר"ה מתחיל ית"ש במדה"ד בחי' שם אלקים והגמר ברחמים וטוב וז"ש אקרא לאלקים עליון הגם שאלקים מדה"ד עכ"ז לאל גומר עלי וז"ש כשישראל עושים רק כנ"ל שממתיקים הגבורות ונעשה מגבורה ב"פ רק אז יושב ית"ש למשפט ובקום למשפט אלקים להושיע כל ענוי ארץ וההמתקה הוא ע"י השופר וז"ש יום תרועה יהיה לכם תרועה גי' י"פ חיים עה"כ שכל הי' מאמרות יסכימו לחיים על ישראל ואת החיים ואת הטוב בלא ו' השימוש כאלו נכתב את החיים את הטוב שלטוב מגיע חיים ואות ו' דואת וה' דהטוב מרבה אפי' מי שרק מתחבר לטוב ור"ת מאת החיים ואת הטוב שם אהו"ה שגי' טוב וכי רמוז בר"ת "את "המות "ואת "הרע שהיצה"ר ג"כ לטובתינו ככתוב בס' משל למלך שמנסה אהבת בנו ונותן לו חיילות ללחום מלחמות המלך ונגד זה שולח עבדו עם חיילות רבות ללחום נגד בנו כדי שעי"ז יתוודע אהבת בנו:
12
י״גלעולם ה' דברך נצב בשמים פי' כי בארץ יש צדיקים שמבטלין גזירותיו ית"ש ודיבור קשות אינו נצב לעולם רק בשמים גם דברך בחי' קשות נצב ששם אין מי שיבטל גזירותיו ית"ש ועד"ז אמר הרב הקדוש הצדיק מבארדיטשוב ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת תהא באמת יושב משא"כ אם ח"ו במדה"ד הצדיקים יבטלו ועד"ז פי' הרב המגיד מוה' יחיאל מיכל ז"ל ע"פ ה' אלקי' דיבר מי לא ינבא כשהצדיקים רואים כשה' אלקים דיבר שמדבר ה' דינים מבחי' אלקים ששם אלקים מורה דין מי הצדיק שנקר' מי לא ינבא אומר שלא יהיה כן שמבטל גזירותיו ית"ש וז"ש אח"כ לדור ודור אמונתך הצדיקים המאמינים בו ית"ש ועי"ז כוננת ארץ ותעמוד בזה שמבטלין גזירותיו ית"ש וממשיכין מדה"ר לעולם עי"ז העמדת ארץ שבמדה"ד לא היתה ארץ יכולה לעמוד רק שהצדיקים שבכל דור מהפכין מדה"ד למדה"ר:
13
י״דבמדרש וה' נתן קולו לפני חילו בר"ה בתקיעות שופר כו' כי גדול יום ה' ונורא זה יוהכ"פ כו' הנה אנו אומרים ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו כמ"ש ז"ל מה שברא לא ברא אלא לכבודו כו' שתכלית הבריאה הי' בשביל ישראל שעלה לפניו ית"ש התענוג שיקבל מעם קרובו ישראל וזהו כביכול ע"ד שאדם מתענג ממלבוש טוב שלובש כן כביכול יש לו תענוג מאתנו ומתלבש בתענוג זה וז"ש שבראנו לכבודו כבוד נקרא לבוש ע"ד ר"י קרא למאני מכבדותא וזהו ענין שאחז"ל שנתעטף ית"ש כש"ץ ולמד למשה הי"ג מדה"ר ואמר אם אתם עושים לפני כסדר הזה כו' כי לבוש גי' י"ג הויות מורים על י"ג מדה"ר והורה ית"ש בעטיפתו זאת שאם אתם עושים לפני כסדר הזה דהיינו להדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה כו' וכן כל המדות מתעטף ית"ש ומתלבש עי"ז בי"ג מדה"ר דהיינו בתענוג זה שאנו מקיימין ומדבקין במדותיו ית"ש הנ"ל ומרחם עלינו ומגלה את מדות העליונות שהם רחמים גמורים בחי' מחשבה עליונה שהם נעלמים ובאים מהעלם לגילוי ומה שהיה מקודם ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא בא אח"כ יאר ה' פניו אליך התגלות כמ"ש פנים בפנים דבר ה' עמכם וזהו ענין עשי"ת מר"ה עד יהכ"פ שכבר כתבנו שר"ה הוא בחי' כללות קול פשוט שפרטיות הדיבור נעלם בו ובא בכל פעם בהתגלות יותר ע"י שחופרים בתשובה שלימה בעומק הלב מאוד שזהו ענין היוד עומקים שכתוב בספרים שלכן אומרים שיר המעלות ממעמקים בעשי"ת ועי"ז מתגלה הרחמים ממחשבה עליונה וזהו ענין החותם ביוהכ"פ כי מבשרי אחזה אלקי ואנו רואים שכשאדם כותב איזה דבר אין כאן עדיין התגלות רצון הכותב כי אינו ידוע כ"כ מי כתבו רק למי שמכיר הכתב וגם כיון שהוא כתיבה לבד אינו כ"כ מתגלה בזה אמיתיות רצונו רק ע"י חותם שמו מתגלה אמיתיות רצונו עד"ז ענין הכתיבה בר"ה והחתימה ביהכ"פ שאז מתגלה מקור המחשבה בחי' אבות כמ"ש ע"פ וארא על מה שפי' רש"י וארא אל האבות שאבותינו אברהם יצחק ויעקב המשיכו מאבות עליונים בחי' מחשבה ומדת אברהם שהמשיך ע"י חסדים שעשה נקרא גדולה וחסד ולזה כתיב עליו האדם הגדול בענקים שהמשיך בחי' גדולה ויצחק ע"י שהתגבר על יצרו ונתן עצמו לזבוח לה' הוא בחי' גבורה ומדת יעקב הוא נקרא נורא כידוע וזה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא שהאבות ע"י פעולותיהם המשיכו ממקורות עליונים בבחי' אלו וז"ש כאן וה' נתן קולו לפני חילו בר"ה חילו גי' דן שבקול שופר בר"ה ממתיקים כל הדינים וביהכ"פ מתגלין המקורות שהמשיכו האבות מהעלם אל הגילוי כנ"ל בענין חתימה וז"ש כי גדול יום ה' ונורא זה יוהכ"פ כנ"ל שבזה מרומז מדת האבות שגדול מורה על גדולה וחסד ויום ה' מורה גבורה כמ"ש כי הנה יום ה' בא בוער כתנור ונורא מורה על יעקב כנ"ל:
14
ט״וכי תקרב אל עיר להלחם עלי' כו' וקראת אלי' לשלום והי' אם שלום תענך והיה לך למס ועבדוך וית"ש שומר את התורה ולכן כשבא לשפוט בר"ה את עמו ישראל ואנו מקבלים עלינו עול מלכותו ית"ש ואנו רוצים להיות לו לעבדים אין שום קטרוג עלינו וי"ל שזה שאמר והיה לך למס ועבדוך לעובדו ית"ש גם בהיצה"ר כמו שפי' אבי ז"ל למס על היצה"ר:
15
ט״זבפייט במקום משפט אין צדקה ואתה במשפט תעשה צדקה ע"ד שכתבנו במ"א שמחמת שאנו שומרים חוקיו בלא טעם מגיע לנו במשפט לעשות עמנו צדקה ג"כ בלא טעם וכן ע"י שאנו מקיימים מצות צדקה יית"ש משלם מדה כנגד מדה מחויב כביכול לעשות עמנו צדקה:
16
י״זהסובל ומעלים עין מסוררים ע"ד שכתבנו במ"א ע"פ אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב כי היצה"ר המשטין איך יכול לבוא לפני הקב"ה לומר זה האדם עשה עבירה כי זה הדבר אינו יכול להשמיע כלל לפניו ית"ש בעולמות העליונים הקדושים שכבודו ית"ש עוצם עיניו מראות ברע ואיך יכניס היצה"ר דבר מאוס כזה רק י"ל שהיצה"ר מקטרג עד"ז כי באמת איך יכול לעשות עבירה הלא הכל נברא רק מחיותו ית"ש ולכבודו ית"ש וכל מה שברא לכבודו ברא וכל פעל ה' למעניהו לקילוסו ואיזה חיות יש לפעולת העבירה רק כי בכל עבירה יש נ"ק המחי' אותה והוא כח התשובת על העבירה וע"י העבירה נברא כח התשובה והוא המחי' פעולת העבירה ולכן רשעים מלאים חרטה כי הניצוץ הק' כח התשובה שבו דופק לב האדם שיגמור התשובה כיון שכבר התחיל לברור הכח ולכן עבר ושנה נעשית לו כהיתר כי כבר אין דופק בו כ"כ כיון שבלא זה נברא כבר הכח הזה בפעם הראשון ואינו זה דבר חדש וברי' חדשה ולכן בע"ת גדול יותר מצדיק גמור שלא ברא כח כזה כח התשובה והנה עד"ז בא המקטרג ואומר אדם זה ברא ביום זה כח התשובה זו למשל שעבר עבירה שחייב בה לעשות תשובה ולהתענות עלי' כמה תעניתים למשל מאה תעניתים בא המקטרג ואמר אדם זה ברא מאה תעניתים ועד"ז שאר עניני תשובה ומזה ממילא מובן שעשה העבירה וז"ש כל תשא עון וקח טוב שאנו מבקשים שית"ש לא יביט על העבירה ויעשה כביכול עצמו כאילו אינו מבין ושומע למקטרג להבין ע"י הזכרת המקטרג כח התשובה להבין מתוך זה את העבירה רק יביט על הטוב לבד ואדרבא מגיע טובות לאדם זה כיון שברא ברי' טובה כח התשובה וזה שפי' רש"י מעט טוב שבנו וז"ש הסובל ומעלים עין מסוררים רק מביט על כח התשובה היפך כוונת המקטרג רק ית"ש דורש טוב לעמו עד מאוד לאין שיעור וז"ש ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה שלא אראה הרע רק הטוב ע"ד הנ"ל וקח טוב וי"ל ג"כ כי פנה אל אלקים אחרים ולא עבד ממש כי חז"ל חשבו כמה דברים שהיא כאילו עובד ע"ז ומוחל ית"ש הכל לעמו כנ"ל:
17
י״חמה שיסד הפייטן החותך חיים לכל חי להבין ענין חתיכה זאת כי כתיב פותח את ידך כי הנה כתיב ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב שהגם שיד ימין הוא בחי' חסד כידוע מ"מ בלילה ג"כ מבחי' גבורה כי כן כל המדות כלולות זה מזה דהיינו שבחי' גבורה כלולה ג"כ מבחי' חסדים ויש בבחי' גבורה ג"כ בחי' חסד ורפואה וסליחת עונות וז"ש בסליחות דער"ה כי באחח המדות תסלח לאשר חטאו לך ואף כי בכולם וכו' כי בכ"א מהמדות כלול כל הבחי' ובהם בכ"א בחי' הסליחה ע"י החסד והרחמים נמצא לפ"ז שמדה אחת מתפשטת בכל המדות וכן אח"כ כלול ג"כ התפשטות זה בכל המדות בכ"א מכולם למשל בחסד שבחסד יש חסד שבחסד שבחסד וגבורה שבחסד שבחסד ות"ת וכו' ועד"ז בכל המדות והנה כשי"ת רוצה להשפיע לעולמו בתורת חסד מתפשטת בחי' חסד לכמה בחי' כלולים ממנה עד אין חקר ושיעור להתפשטותה וז"ש פותח את ידיך שמבשרי אחזה אלקי שפתיחת היד היא התפשטות ולהיפוך כתיב לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון שהוא ענין צמצום מהתפשטות שקופץ את היד ואינה פותחה שתתפשט והנה הס"ת של הפסוק פות"ח א"ת ידי"ך הוא שם חת"ך להורות כנ"ל שחותך ית"ש כביכול ומחלק את החסד שיתפשט לכמה בחי' ליתן לכ"א די פרנסתו ומחסורו ולכן שם זה הוא שם הפרנסה וכן הענין עד"ז ג"כ בהשפעתו ית"ש חיים וז"ש החותך חיים לכל חי הוא התפשטות הנ"ל:
18
י״טמה שאומרים אתאנו על שמך כו' דבזוה"ק דהשטן אתא ליתבע יקרא דשמא פי' שטוען כיון שאתה אל גדול מאוד אין ראוי ליחטא לך לכפור טובתך שאתה מתנהג בבחי' חנון ורחום ארך כו' אין ראוי לחטא לך ואנו אומרים ממקום שהבאת משם אנו מבקשים סליחה כיון שית"ש רחום כו' הכל כמו שטוען ואם ח"ו לא תסלח לא יהי' התנהגות בהמדות ששמותיך מורה עליהם וז"ש אתאנו לדין על שמך שהשטן בא עלינו לדין ליתבע יקרא דשמא ובזה עצמו אנו מבקשים ה' עשה למען שמך כו' כמ"ש ית"ש בבריאות העולם וכי למגנא אנא נקרא רחום וחנון וז"ש בעבור כבוד שמך כי אל חנון ורחום שמך ולכן תסלח לעונינו כי רב הוא ויתגלה מדותיך שמרומזים בשמותיך שאתה חנון ורחום ומתנהג בי"ג מדה"ר כנ"ל (אל כו' אמת כי) בהתוה"ק שנקראת תורת חסד ובה מתנהג ית"ש:
19
כ׳לדוד משכיל אשרי נשוא פשע כסוי חטאה במדרש הה"ד אורח חיים למעלה למשכיל למען סור וכו' כל המסתכל למעלה יש לו חיים וכן אתה מוצא בבני קרח משכיל כו' ביוה"כפ מביא השטן עוונות של ישראל ועד שהולך להביא הקב"ה מטמין עוונותיהם תחת פרפורא דילי' ואומר השטן נשאת עון עמך כסית כל חטאתם כו' וית"ש שוכח כביכול עונותיהם וז"ש נשוא פשע לשון שכחה כו' הנה אחז"ל בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים הי' מתגברין כי ענין הסתכלות למעלה הוא להבין שכל חיותו ותנועותיו ומחשבותיו ודיבוריו ורפרוף אבריו הכל בכוחו ית"ש בחיות שמשפיע לו וכשאדם זוכר תמיד בזה קשה עליו לחטא ולפשוע נגדו ית"ש בכח ותנועה שנקשרת בחפץ ורצון הבורא ית"ש רק שבשעת עשיות העון האדם שוכח זה ונסלח וכו' כי לכל העם בשגגה כיון שעשיות עוונותיהם הוא ע"י שכחה כנ"ל א"כ הוא כשוגג גם כי לכל העם בשגגה ע"ד שכורת ולא מיין מחמת עול גלות ושיעבוד מלכיות וגם מחמת היצה"ר השטן שהוא מלאך שנברא קודם האדם וקשה לנו לעמוד נגדו ולכן אנו כשוגגין שאין לנו ישוב הדעת כראוי מחמתו וז"ש המדרש הנ"ל שית"ש מטמין העוונות תחת וכו' פי' שטוען עבורם שאין חטאתם נחשב לחטא כלל וז"ש שית"ש שוכח העוונות שטוען כנ"ל שהעוונות באים רק משכחה ולא בכוונה והנה האדם עושה תשובה הוא ע"י שמישב לעצמו כנ"ל איך העיז פניו נגדו ית"ש לחטוא בכח ותנועה ומחשבה ודיבור שנותן לו ית' למשל אפי' כשעבר על חטא קל בעיני העולם כגון דברים בטלים אם מיישב א"ע אח"כ איך לקח אותיות וצרופי תיבות שהכל הוא כוחו ית"ש והנקודות וה' מוצאות הפה וכל כוחות הדיבור איך לקח כ"ז לבטלה עי"ז מתחרט מאוד ע"ז נמצא שהתשובה הוא ע"י שמסתכל למעלה פי' שמסתכל שהשכל הוא מלמעלה מכל הכוחות וז"ש המדרש זה ע"פ אשרי נשוא פשע שמגבי' העון למעלה ע"י ישוב עצמו כנ"ל עי"ז כסוי חטאה שמוחלין לו כל עוונותיו כיון שמתחרט מאוד ונראה שהעון הי' בשביל זה שית"ש יקבל הנ"ר מזה כשיסתכלו ישראל למעלה עד"ז וז"ש בסיום התורה לעיני כל ישראל מסיימת בלמ"ד אות הגבוה עליון מורה על הסתכלות הנ"ל ולתכלית זה בראשי' ברא כו' ואחז"ל ע"פ זה כח מעשיו הגיד לעמו כו' כי הסתכלות זה הוא ע"י בחי' חכמה אותיות כח מה להבין מה כח של הדבר שהוא רק כח מעשיו ולא זולת וזהו הגיד לעמו להבינם זה ולזה התכלית בראשית ברא כו' וז"ש אורח חיים למעלה למשכיל שמשכיל בחי' חכמה ומשם חיים כמ"ש והחכמה תחיה וז"ש כל המסתכל למעלה יש לו חיים וז"ש הראי' מבני קרח שלא מתו ע"י שהאמינו שהכל מהשי"ת בכח מעשיו ולא לקחו משה ואהרן הגדולה לעצמם בלתי רצונו ית"ש כמו שאמר אביהם וכשאדם חושב כך נושא העון למעלה ומוחל לו י"ת וז"ש לדוד משכיל אשרי נשוא פשע שע"י משכיל כנ"ל נשוא פשע למעלה ועי"ז כסוי חטאה כפל המדרש שהקב"ה מכסה עוונותיהם שפי' כנ"ל שטוען ית' שלא חטאו כלל וז"ש כי ביום הזה יכפר עליכם לשון כופר בכל כביכול כופר ית"ש מהחוב שטוען השטן ומכסה החטאים כנ"ל ע"י הסתכלות בכח מעשיו ית"ש כנ"ל:
20
כ״אבמדרש אשרי העם יודעי תרועה אלו דור המדבר שהי' חונים ונוסעי' בתרועה כו' ד"א אלו זקינים שישבו לעבר השנה כו' ד"א אלו ישראל שיודעים לרצות את בוראם בתרועה כו' כי ענין תקיעות שופר בר"ה להמליכו ית' בכל העולם ולהתפלל שיאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך כו' וכ"א יקבל עליו עול מלכותו ית' כראוי ולכרות ברית חדשה עמו ית"ש כמו בתחילה שלקח אותנו ית"ש לעם קדוש כרת עמנו ברית במדבר סיני וקבלנו עול מלכותו ית"ש לקיים גזירותיו כן בכל ר"ה שממליכין אותו ית"ש אנו מקבלין עומ"ש עלינו וכורתים ברית חדשה עמו ית"ש והנה ענין כריתות ברית הוא ענין התחברות שכורתים ברית שיהי' תמיד התחברות בניהם ולא יתפרדו והנה קצ"ב בריתות כרת ית"ש עם ישראל בג' מקומות בסיני ובאוהל מועד ובערבות מואב ג"פ קצ"ב גי' תקעו כמ"ש בס' מג"ע וז"ש תקעו בחודש שופר שע"י השופר שממליכין אותו ית"ש כמ"ש בספרים שזה מטעמי השופר כדרך מלך שממליכין אותו ואז תקעו בחודש תחדשו התקע"ו בריתות שכרת י"ת עמכם וכבר כתבנו שענין כריתות ברית הוא ענין התחברות וז"ש אשרי העם יודעי תרועה מלשון אחי וריעי וכמו שפי' רש"י ע"פ ותרועת מלך בו וז"ש שיודעי תרועה איך להתחבר ולהתדבק בו ית"ש וז"ש אלו דור המדבר שהי' כורתים ברית עמו ית"ש וכן אנו עד"ז מחדשים הברית גם בתרועה מרומז תורה עיי"ן כמ"ש בת"ז על ע' פנים לתורה וז"ש אלו דור המדבר שקבלו התורה וכן אנו מחדשים הברית ומקבלים הע' פנים לתורה ועי"ז שאנו מקבלים לשמור ולעשות את כל דברי התורה עי"ז אנו מכניעים הע' אומות מאחיזתם ומיניקתם באיזה יניקה ואחיזה שיש להם ב"ע פנים לתורה וע"י התרועה ירומם קרנינו וידבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגלינו ומ"ש המדרש אלו זקינים שיושבים לעבר השנה כי בר"ה אנו מתפללים שיעמוד מכסא דין וישב על כסא רחמים וזה מרמז ענין הזקינים שאנו רוצים שיהי' ית' לנו כזקן מלא רחמים לעורר י"ג ת"ד י"ג מדה"ר מוחנותי את אשר אחון כו' וזהו בחי' עיבור השנה כמ"ש בספרים שחודש העיבור הוא בחי' אות א' שבין שני ווי"ן שבמילוי וא"ו גי' י"ג וכשהשנה הוא מעוברת הוא י"ג חדשים נגד א' הנ"ל שחודש העיבור הוא בחי' אות א' שבין שני ווי"ן ועד"ז הכוונה בר"ה שהאל"ף תמתיק דיני אדני כן כל הענין של שופר של ר"ה להמשיך רחמים מבחי' זקן מלא רחמים ולרפא את כל החסרון שבכל העולמות וכל הבחי' שלכן נקראת רפואה ארוכה על שנמשכת מבחי' ארוך והחולה כשחסר לו השפע מבחי' ארוך נקרא קצירי והנה הר"ת של רופא חולי עמו ישראל גי' רפ"ח גי' ד"פ חסד החסד הגדול שממשיכין מבחי' ארוך נרפא כל החסרונות שבכל הד' עולמות והנה אנו מתפללים מתתא לעילא ולכן בר"ה הכוונה לשם אדני וביוה"כ לשם הוי' ובהו"ר לשם אהי' שזהו ענין מתתא לעילא בעולמות וית"ש משפיע מעיל' לתתא לכל הד' עולמות ונמצא ב"פ רפ"ח מתתא לעילא ומעילא לתתא לרפא כל החסרונו' שבכל הד' עולמו' וב"פ רפ"ח גי' תקע"ו וז"ש תקעו בחודש שופר להמשיך רחמים ע"י שאנחנו נלך מתתא לעילא וית"ש ישפיע עלינו מעילא לתתא לרפא העולמות וכן תרועה עה"א גי' אלקים פשוט וב"פ אלקים במילוי יודי"ן שכ"א גי' שי"ן להמתיק דיני אלקים שיהי' ית"ש כזקן מלא רחמים לרפא כל הקצירי ומריעי ותרועה לשון מריעי לרפא הכל ולכן תרועה גי' תרפ"א וגי' י"פ חיים עה"כ להורות כנ"ל ולהמשיך חיים וקיום לכל הנברא בעשר' מאמרות לכל הבחינות והעולמות כנ"ל:
21
כ״בהבן יקיר לי אפרים כו' כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד כי אחז"ל אם תפלתי שגורה בפי יודע שהוא מקובל ופירשו צדיקי הדור שהפי' שלוחה מלמעלה לפיו ע"ד ה' שפתי תפתח ושכינה מדברת מתוך גרונו והנה אם האדם מתפלל כנ"ל אז השכינה המתפללת בו מזכרת עוונותיו שחטא נגדו שאפי' חטא קטן נחשב אז לגדול בעיני אדם וז"ש כי מדי דברי בו פי' בקרב אדם שקאי על הבן יקיר לי אפרים שמדבר ית"ש בו ואז זכור אזכרנו עוד בכל פעם אשר מתפלל אזכירו יותר והנה במדרש אמרו ע"פ זה איך שישראל דבוקים בו ית"ש כמ"ש ואתם הדביקים בה' אלקיכם כו' והענין שרמזו ז"ל בדרוש זה כי "הבן "יקיר "לי "אפרים ר"ת אלקי השם הזה גי' מ"ו גי' המילוי משם ע"ב שגי' חסד נמצא ששם אלקי הוא התפשטות החסד משם ע"ב שענין המילוי הוא התפשטו' האות שלמשל אות אל"ף מתמלא שמתפשט באותיות לו"ף ועד"ז הכל והבריאה הי' לזה שיתפשטו הברואים שברא ית"ש ולכן בר"ה זמן הבריאה אז עת פקודת עקרות שיתמלאו עיבורם והנה שם אל משותף בשמינו שהוא ישראל וז"ש ושמינו קראת בשמך ושם אלקי הנ"ל מורה על דביקותו ית"ש עם כנס"י ששם י"ה הוא שמו ית"ש ושם אל הוא בשם ישראל נמצא שאלקי מורה על דביקות ישראל בו ית"ש ומשפיע להם חסדו בהתפשטות החסד ואלקי ר"ת "הבן "יקיר "לי "אפרים ולכן דרשו ז"ל ע"פ זה דביקותו ית"ש בנו ושם י"ה הנ"ל רמוז בשופר כי הפה הקטן שבשופר הוא דוגמת יו"ד נמצא אות יו"ד מרומז בשופר וגם אות ה' כי בה' יש פתח גדול וקטן ע"ד מאמר חז"ל שרומז לבעלי תשובה וכן השופר יש בו פתח גדול וקטן כמו אות ה"א ולכן כתוב בספרים לומר קודם תקיעות שופר פסוק מן המיצר קראתי י"ה ענני במרחב יה כנ"ל שבשופר רומז שם י"ה והוא ר"ת "הבן "יקיר כנ"ל ועי"ז משפיע ית"ש התפשטות חסדו בחי' ענני במרחב יה בחי' הרחב שבשופר ומשפיע משם אל שהוא חסד בחי' שם אלקי כנ"ל וענין התפשטות החסד מגיע לכל העולמות למשל עד שבא למזלות והם משפיעים לכוכבים ומזה כולם נהנים מהשפעה ההוא:
22
כ״געלה אלקים בתרועה כו' במדרש כשית"ש יושב על כסאו למשפט בדין הוא יושב ה' בקול שופר כשישראל תוקעין בשופר עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים הנה אחז"ל בתחילה עלה במחשבה לבראות במדה"ד כו' ולהבין מאי דין שייך כיון שאז עדיין לא חטא שום ברי' לפניו ית"ש מאי שייך לדון אותו רק הענין כי המחשבה להבראות הי' בבחי' שם אהי' שאמר ית' אברא נבראים ואהי' לאלקי וזהו הי' רצונו ית"ש לבראות עולמו ומזה הרצון כביכול נשתלשל הבריאה ובא להיות הנבראים וזהו בחי' שם הוי' וכתבנו במ"א שענין רבוע השמות הוא השתלשלות מאות לאות ומצטרף עם האות הקודם והנה שם אהי' ברבוע גי' דם וזהו שמורה דין כמ"ש בריש כל מרעין אנא דם וז"ש בתחילה עלה במחשבה להבראות במדה"ד פי' כשעלה במחשבה בבחי' שם אהי' ממילא הי' במדה"ד שאהי' ברבוע שהיא בחי' השתלשלות גי' דם מורה דין ראה שאין עולם מתקיים כנ"ל שהויות מקיום העולם הוא ע"י שם הוי' ולכן שיתף עמו מדה"ר בחי' שם הוי' כמ"ש במ"א שאהי' ברבוע הנ"ל שגי' דם והוי' גי' יין ובריש כל אסוון אנא חמר כי כשהבריאה שברא ית"ש ומהווה אותו דבק ברצונו ית"ש שעלה ברצונו ית"ש להטיב לנבראים מזה בא כל הטובות וכמ"ש במ"א ע"פ ואני תפלתי לך ה' עת רצון והנה בר"ה שבא הכל על נקודת התחלת הבריאה כנ"ל הוא התגלות הרצון הקודם לנבראיו בחי' השמות הנ"ל שבא השתלשלות מאהי' להוי' כנ"ל וז"ש שמתחילה בדין הוא יושב כי בא על נקודת רצון הבריאה בחי' שם אהי' שברבוע גי' דם מורה דין וישראל תוקעין בשופר שמורה שבא ההעלם להתגלות כמ"ש במ"א ולכן ה' בקול שופר שם הוי' שמורה רחמים שמהוה כל הויות ולכן כתיב בכוונת לכוון בר"ה בשמות אהי' והוי' משולבים בחי' התפשטות דין ברחמים כנ"ל:
23
כ״דבחודש השביעי באחד לחודש כו' יום תרועה יהי' לכם במדרש ר"י פתח אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון בזמן שב"ד עושין ר"ה אומר ית"ש הכינו כסאות למשפט כו' לאל גומר עלי כו' יום תרועה יהי' לכם לי לא נאמר אלא לכם דהנה כתב בספרים בראשית אותיות בתשרי ותשרי הוא דרך אותיות תשר"ק בחי' אור החוזר להבין זה נקדים מה שאחז"ל לא הי' צריך להתחיל את התורה כו' אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' התחלי בראשית דאחז"ל שיש כח ביד האדם לברוא שמים וארץ חדשים ע"י מצות ותורתו וע"י מה יש לו זה הכח רק שית"ב בראשית הבריאה נתן כח זה ביד האדם והשפיע לו זה הכח מעילא לתתא שיהי' לו כח לברוא עולמות ע"י מעשיו דבאתערותא דלתתא שלו ילך מדרגא לדרגא ויברא עולמות ובזה פי' אדמ"ור הרב הק' מוה' אלימלך זצ"ל וישב קושיות קצת קדמונים איך יהי' ית"ש גוזר גזירה והצדיק מבטלה בתפילתו וכי יש שינוי רצון ח"ו אצלו ית"ש שישתנה מרצון זה לרצון אחר ח"ו ובזה נתישב כי ית"ש גוזר גזירה בעולם זה והצדיק במעשיו ותפילתו בורא עולם אחר שמים וארץ חדשים ומכניס קדושתו ית"ש ותענוגיו ושעשועיו ית"ש בעולם שנברא מחדש ובעולם החדש הזה לא הי' הגזירה כלל ולכן יוכלו הצדיקים לפעול עי"ז שינוים כרצונם הטוב וכן פעולת הצדיקים בר"ה לברוא ע"י מעשיהם עולם חדש ובו חותמין וכותבין את כל ישראל לכתיבה וחתימה טובה בכל ענינים וז"ש היום הרת עולם שבאמת בכל שנה ושנה נתחדש העולם מחדש בר"ה שבא על נקודה הזאת שהי' בתחילת הבריאה וישראל מחדשים כרצונם שמים וארץ חדשים וע"ד הנ"ל פירשתי הפסוק כח מעשיו הגיד לעמו הגיד הוא לשון המשכה שהמשיך להם כח שיעשו כמעשיו ית"ש ויבראו שמים וארץ חדשים וזה הכח המשיך ונתן להם בעת הבריאה בדרך אור ישר מעילא לתתא ובכח זה האור שהמשיך להם יש כח לילך מתתא לעילא להחזיר זה האור למקורו ולדבק בשורשו ולברוא ארץ ושמים חדשים ויש לרמוז כח מעשיו הגיד לעמו כח ר"ת "כתיבה "חתימה וכן יש שני מלאכים כתביאל חתמיאל שכותבין וחותמין וזה נתן כח ביד האדם לכתוב ולחתום הכל כרצונם ע"י שנתן להם כח מעשיו כנ"ל וזהו הכח מקבלין מהאות א' ולכן כתיב שבראשית אותיות בתשרי בחי' אור חוזר והא' שבתיבת בראשית נותן להם זה הכח כי הא' הוא ראשית האותיות כסדרן בחי' אור ישר נותן כח שיוכל האדם לחזור האור בבחי' אור חוזר מתתא לעילא וזה פי' הנסתרות לה' אלקינו כו' נסתרות גי' בראשית ברא והנגלות גי' צבאות עה"כ כי ישראל נקראו צבאות ה' להם הכח לברא עולמות ע"י כח הבריאה של בראשית ברא כנ"ל ותוקעין בשופר בר"ה שהוא ג"כ בחי' אור חוזר שמהחיות שבתוך האדם שנפח בו ית"ש ונופחין ותוקעין בתוך השופר בר"ה בהבל זה להעלותו למעלה בחי' שתהי' שלהבת עולה מאלי' שנעשה מהבל של האדם בחי' להב העולה ומזה נעשה בהל לשטן שמתבהל מהבל ולהב זה וזה פי' המדרש הנ"ל לי לא נאמר אלא לכם שישראל מחדשין הבריאה בר"ה ע"י שהם יודעי' תרועה בחי' אור חוזר כנ"ל ומאין להם זה הכח אמר הכתוב שמה שהם יודעי תרועה האור חוזר כנ"ל כי באור פניך יהלכון בחי' אור ישר שנתן ית"ש בבריאה מזה נוטלין זה הכח להאיר באור חוזר וע"י תקיעה שברים תרועה זוכר לנו ית"ש זכות אבותינ' וכן ביוהכ"פ וז"ש ותנח התיבה בחודש השביעי כו' בעשירי בא' לחודש פי' בעשירי בחודש השביעי ובא' לחודש השביעי נראו ראשי ההרים האבות הקדושים שבר"ה וביו"כפ נראים האבות לפניו ית' וההרים אלו האבות כמ"ש חז"ל והם אור הפנים כמ"ש חז"ל ע"פ ויוציאך בפניו כו' וז"ש באור פניך יהלכון וז"ש באור פני מלך חיים כנ"ל:
24
כ״האמרו חז"ל הני עשרה מלכיות כו' כנגד מי כנגד עשרה מאמרות וח"א כנגד עשרה הילולים שאמר דוד כו' הנה כל אלו כוונו אל עשר ספירות והם עשר מדות וזה משתלשל עד לאדם הגשמיי שיש לו תלת חללי במוח כי בכל דבר יש בחי' סברה לעשות הדבר ושכלו נותן שיעשה זה הדבר ויש שכל שינוח מלעשותו ודעת בחי' מכריע בניהם וזהו שלשה מדות במוח וז' מדות שבפסוק לך ה' הגדולה והגבורה ובכל מדה צריך לעובדו ית"ש ע"ד שאמרו בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאוד מאוד וזהו שרמזו כאן כי "מאמרות "דברות "הלולים ר"ת מדה לרמוז לשעבד כל מדותיו לה' ולעבדו הן בתורה הנכללה ביו"ד דברות הן בהלולים כעבד המנעים זמירות לקונו הן מי שיש לו שכל לעסוק במעשי בראשית ולהבין להתנהג א"ע לפי בחי' עשרה מאמרות שבמעשי בראשית:
25