אדמת קודש, אבן העזר מ״וAdmat Kodesh, Even HaEzer 46
א׳שאלה איש יהודי היה פעה"ק ושמו שאול בן אברהם ושמו המורגל בפה הבריות אשחדי בערבי ונשא אשה ושמה המורגל מזל אך שם העריסא היה מזל טוב ואשה זו קודם שנשאת לה"ר שאול הנז' נתגרשה פעמים והרב המסד' הגט הסכים הוא ובית דינו שיכתבו שמה בגט מזל טוב דמיתקריא מזל בת אליהו דמתקרי אליה ונשא' האיש האחרון ונדד למרחוק והניחה בכבלי העיגון זה כמה ימים ושנים ויקר מקרה שנסע מכאן חד צורבא מרבנן ללכת לצפת ת"ו להשתטח על קברי הצדקי' וימצא האיש פעה"ק צפת וידבר על לבו שיחזור לביתו או שיפטרנה בגט כריתות וה"ר שאול נתרצה לפוטרה בגט ובאו לפני ב"ד י"ב שבצפת תו' ועשאו שליח הולכה להך צורבא מרבנן וכתב לו שטר שליחות כדת ומסר הגט בידו ויהי היום בא השליח למסור הגט ביד האש' בפני ב"ד וב"ד י"ב ראו שלא היה כתו' בשם אבי המתגרשת אליה כי אם מזל טוב דמקרית מזל בת אליה ושם אליהו לא נכתב כלל וע"ז נפל הפרש בין הת"ח. גם בשטר השליחות יש קצת גימגומים שלא כתבו ותן אותו בידה. גם נסתפקו בשם המגרש שכתבו בגט שאול דמתקרי שחאדה. בה"י לבסו' והיה ראוי לכתוב שחאדי ביו"ד לבסוף. ועוד שהיה ראוי שיכתבו אשחדי בא' בתחילת השם כי כן הוא הלשון למי שיודע בלשון ערבי. ועוד יש קצת גימגומים אחרים בלשון השטר כי על כל אלה אנחנו חייבים לפקוח עין וה' אלקים יעזור לנו.
1
ב׳תשובה הנה בשם זה של אליהו מצינו להרב בעל ת"ה סי' רל"ג שכתב דכל היכא דמספק' לן שיכתוב אליהן ולא אליה דאע"ג שנמצא במקרא שם אליה מ"מ סתמ' דמילת' האחרונים כולם או רובם לא נקראו אלא ע"ש אליהו הנביא ז"ל זהו תורף דבריו. ומהרי"ט ז"ל בקונט' השמות העתיק דברי הרב הנז' וכתב אח"כ וז"ל ונ"ל שאין דבריו אלא בסתם אבל אם הוחזק בפי העם בשם אליה יש לחוש שזה שמו אשר יקראו לו וכו' ואם שגור בפי הכל אליה וכתב אליהו ה"ז שינוי השם דבת' רוב הקוראי' אזלי' כדאמרי' רובא מרים ופורת' שרה שהרי יש אנשים קדומים נקראי' כן והנבי' לפעמי' היה נקר' כך ורוב העול' קורין לזה אליה למה יכתו' את שמו אליהו והרי הרא"ם היה חותם אליה ולכן יש לכתוב ב' גיטין כשיש ס' בדבר עכ"ל הובאו דבריו אלו בס' ש"ה דף ז' יע"ש. והרב בעל ש"ה תמה על הרב מהרי"ט דלמה הצריכה ב' גיטין דתינח להיכא דהוחזק בפי העם בשם אליה. אבל כשיש ספק בדבר למה יכתוב שני גיטין והלא בתר רובא אזלי' ורובא קרו אליהו ע"ש אליהו. ונדחק עצמו לפ' דברי מהרי"ט. ולי הדיוט איפשר לפ' דברי מהרי"ט דהצריכה שני גיטין אף שהוחזק בפי רובא בשם אליה משום דלא ידעי' למיקם ארובא דאינשי ואמיעוטא דאינשי דאי' דבהצטרפות כל אנשי העיר בכולל איפשר שיהיו מחצה קורין בשם אליה ומחצה בשם אליהו ורוב הקוראים לו לפנינו אליה איפשר שהם ממחצית בני ישר' הקוראי' לו אליה וכיון שאי איפשר למיקם עלה דמילתא להכי הצריך שני גיטין אך בידוע לנו בבירור שרוב בני העיר קוראי' לו אליה והמיעו' אליהו ודאי שכותבי' אליה כההיא דרובא מרים ופורתא שרה ולבסוף עלתה הסכמתו דבהוחזק בשם אליה ועולה לס"ת וחותם עצמו אליה יש לכתו' לכתח' אליה לבד אחר דאחרים נקראו כן גם אליהו הנביא נקרא כן בה' מקומות וכיון שכן בנ"ד שכל בני העיר קטון וגדול קוראים אותו כשם אליה ולא בשם אליה כלל נמצא ששם אליה עיקר ליכתב בגט ולא שם אליהו כלל א"כ צריך לחקור ע"מ וע"מ כתבו בשני הגיטין שנתגרש' בהן אשה זו אליהו דמתקרי אליה. ולא עוד אלא שעשו שם אליהו עיקר. דבשלמא אם היה הדבר בספק אז כדי לצאת מספק כתבו אליהו דמתקרי אליה וכתבו שם אליהו עיקר משום דאזלינן בתר רובא דעלמא דקוראי' שם זה ע"ש אליהו הנביא ולהכי הקדימהו ועשו אותו עיקר אמנם בנ"ד דליכא ספקא כלל כלל לא ודאי דאין צורך לכתוב שם אליהו אלא שם אליה בלבד. אמנם זכורני שאני היתי באותו מעמד לפני הרב המסד' כשנתגרש' אשה זו בפעם א' שהרב חקר וחקק אחר שם זה ונתברר לו מפי מגידי אמת ששם המיל' היה אליהו וגם אביו היה קורא אותו אליהו אלא שהעם הורגלו לקרותו אליה ולא אליהו. ונשתקע שם אליהו ולהכי הרב המסדר כיון שנתברר לו שעיקר שמו בעת המילה היה אליהו ולא אליה ולפיכך כתב אליהו דמתקרי אליה לפי שאליהו היה לו לשם העצם. ושם אליה הוא המורגל בפה כל העולם דאם יכתו' שם אליה לבד יהיו העולם סוברי' שכך שמו שכך קראו אותו בעת המילה ואיפשר שהמצא ימצא מי שנודע לו שאליהו נקר' בעת המילה והוי שינה שמו. ואם יכתבו שם אליהו יאמרו שאין זה שהלא בשם אליה הוא במוחז' בפה העולם ולא בשם אליהו והוי נמי כשינה שמו ולצאת מידי ספק כתב אליהו דמתקרי אליה. ואין סתירה להרב המסדר ז"ל מתשו' הרב הגדול מהראנ"ח ז"ל שכתב בתשו' ח"א סי' י"א שאף שנקרא בפה רוב העולם אליה אפ"ה מה שנכתב בגט שם אליהו ע"ש יום המילה אינו מעכב יע"ש וכפי הרב המסדר הי"ל לפקפק מהראנ"ח בגט זה על שלא נכתב אליהו דמתקרי אליה דלכאורה נר' דנדון דמהראנ"ח הוא כנדון שלפנינו דומה בדומה. דלא היא דשנא ושנא דהתם בנדון דמהראנ"ח איכא תרתי חדא דשם אליהו לא נשתקע כלל שכ"כ שם וקוראין אותו אחרים גם בשם אליהו. אלא דנר' דמעוטא דאינשי הוא דהוו קרו ליה אליהו ולא אליה. גם שנית שהחזן שבקהלו אמר שקוראו לס"ת בשם אליהו. וכיון דבנ"ד איכא הני תרתי לכן הכשיר הגט שנכתב בשם אליהו לחוד. משא"כ בנ"ד דהני תרתי מילי ליתנהו דאין מי שקוראו בשם אליהו כלל. וגם כשעולה לס"ת החזן שבקהלו קורא אותו בשם אליה בלחוד ולא בשם אליהו. נמצא דאין סתירה להרב המסדר מתשו' דמהראנ"ח ז"ל.
2
ג׳כללן של דברים דכשנודע לנו ששם המילה היה אליהו ובפי העולם נקרא אליה דאז ודאי דשם אליה המורגל בפה העולם הוא קיצור השם כמו יצחק חקין דאז שפיר דמי לכתוב אליהו דמתקרי אליה. ואע"ג דמדברי תשו' הרב לחם רב סי' ל' נר' להיפך שהסכים על מי שנק' שמואל בשעת המילה ואח"כ נקרא מולי וחותם מולי וכן עולה לס"ת בשם מולי. שכתב שאעפ"י שמדברי מהריק"ו שורש פ"ו נר' שאינו ניכר בשם הראשון כותבי' אליה המכונה בלי וא"כ לפי זה היה צריך לכתוב שמואל דמיתקרי מולי אין נ"ל לעשות כן משום הא דכתב הב"י בשם הקונדריסין גבי חיים ביבאנטי דשם ביבאנטי עיקר יע"ש. וא"כ הכא בנ"ד לפי דברי הרב הנז' לא היה ראוי לכתוב כי אם שם אליה בלבד ולא אליהו. מ"מ הנה הרואה יראה בדברי מרן כמהר"ם ן' חביב בג"פ דף ק"ה וק"ו שעמד על דברי הרב הנז' וסתר ראיתו שנסתייע מדברי מרן דלא דמי יע"ש ולבסוף עלתה הסכמתו דקיצור ה' כגון יצחק חקין ושמואל מולי אע"ג דקרו לס"ת מולי וחותם מולי כיון דידוע דעיקר שמו שבשעת המילה היה יצחק או שמואל דשפיר דמי לכתוב יצחק דמיתקרי חקי' ושמואל דמתקרי מולי ויכול לכתוב כן אף לכתחילה יע"ש. הרי דלדעת הרב יפה כתב המסדר אליהו דמתקרי אליה דהא כתב דיכול לכתוב כן אף לכתחילה ומ"מ לכ"ע בנ"ד אין לפקפק במ"ש בצפת בגט שם אליה בלחוד דהא אלי' דכ"ע שם אליה המורגל בפה הכל הוא העיקר ואם לא כתב שם אליהו אינו מעכב דהא כתב הרב הנז' ז"ל דיכול לכתוב כן אף לכתחילה. ואין כאן שינוי השם כלל דאילו היה שינוי בשם אף שהוא בשם אבי המתגרשת שכתב מהראנ"ח ח"א סי' י"א דכשר יע"ש. אפ"ה אין לנו לסמוך על דבריו שכבר רבו עליו חביריו ה"כ הגאון הרא"ם ח"א סי' ס"ו על גט ששינו שם אבי המתגרשת וכתבו בת תאנים במקום תג'ם. ופסלו אף שהיה במקום עיגון והאריך הרבה בדבר יע"ש. ומהריב"ל ח"א כלל ד' דף ס' ובסוף חלק ב' וח"ג סי' כ"ו ומהרח"ש סי' ג' שכולן הסכימו לפסק הלכה כסב' הרא"ש והטור דשינה שם אבי המגרש דפסול וה"ה אם שינה אבי המתגרשת שלא כרצון מהראנ"ח דמכשיר בשינה שם אבי המתגרשת וכיון דאין בנ"ד שינוי השם באבי המתגרשת ודאי דאין לפקפק בו כלל והיה מקום להרחיב הדיבור ביותר אלא שאין הפנאי מסכים עיין בס' עזרת נשים הבא מחדש דף צ"א. גם במה שנסתפקו בשם המגרש שכתבו שחאדה בה' ולא ביו"ד וגם לא כתבו אשחדי בא' בראש תיבה.
3
ד׳הן אמת שבספק הלז צריך יישוב גדול דלפי מה שהסכמתי במקום אחר בשם אשה שהיה שמה שאמ"י ונסתפקו חכמי הדור אם יכתבו שאמי ביו"ד או שאמיה בה' ובהסכמה עלינו שיכתב ביו"ד ולא בה' וכן הסכים מ"ו הרב הגדול כמהר"י זאבי זצוק"ל וכן נעשה מעשה ובפרט שכן מצינו בס' הלכות קטנות דף כ"ה בשם חביבי ביו"ד ובשם נעמי ביו"ד יע"ש וא"כ בשם זה של אשחדי היה צריך שיכתב ביו"ד באחרונה לא בה' שיש לטעות שיקראו שחדה בפתח ויאמרו שאין זה בעל האשה הזאת המתגרשת שבעלה שמו שחאדי בצירי וחיפשנו באלה שמות בני ישראל המוזכרים בס' הרב בעל שמות הגיטין וגם בהרב ג"פ ולא מצאנו כי אם שהרב ג"פ כתב שם זה בסיפרו כלאחר יד ולא פי' אופנו היאך יכתב שם זה יע"ש. גם מצינו בשמות שהובאו בהגהות מהריק"ש שם שחת"ה בתי"ו במקום דלי"ת וכנראה שהוא שם בפני עצמו ואין לו שייכות לשם דנ"ד שהוא כינוי לשאול וזה ברור. וכיון שכן אנחנו לא נדע מה נעשה ואני בעניי נראה דאינו מעכב מה שנכתב שחאדה בה' דאין מקום שיבאו לטעות ולקרות שחאדה בפתח תחת הדלי"ת משום דמאחר דשם זה הוא כינוי לשאול בפי המוסתערבים ואין בהם מי שקורה באיש אשר שמו שאול שחאדה בפתח תחת הד' דכיון שהוא כינוי לשם שאול מוכרח הוא שיקרא אותו הקורא שחאדה בצירי תחת הד'. תדע שהשם הוא המכריח שיקראו שחאדה בצירי תחת הד' דהא אף אם נכתוב שחאדי ביו"ד מי יאמר שיקראו שחאדי בצירי תחת היו"ד ואיפשר שיקראו בחיריק תחת הד' ומה נועיל שנכתוב ביו"ד בסוף השם ואיך ביו"ד דזה נצא י"ח שעכ"פ יקראו שחאדי בצירי תחת הד'. אלא ודאי דשם של שאול הוא התורה על שם שחדי ביו"ד שיקרא שחאדי בצירי תחת הד' וכיון שכן הוא ה"ה בגט זה שכתבו שחאדה בה' מוכרח הדבר מעצמו שיקראו שחאדה בצירי תחת הד' מכח שם שאול כדבר האמור. ותו דבר מן דין אפי' אם יקראו שחאדה בפתח אפ"ה אינו נקרא שינוי הפוסל וכמ"ש הרב מהרי"ט הובאו דבריו בתשו' מהרח"ש ח"א סי' ג' דף פ"ו בשינוי הגט שבא לפנינו שהיה כתוב בשם אבי המתגרשת ג'וייא בת שלמה טראנטה והכינוי של אביה היה טראנטו והוי כשינוי השם והרב צידד כמה צדדים להכשיר והביא ראיה מקושטאנטין לקושטאנטינה בה' כו' וז"ל למדנו שכל שהשם א' אלא שבלשון העיר ההיא משתנה אין בכך כלום שאין זה שנוי מה שכתבין קושטאנטין במקום קושטאנטינא וה"ה בשם אבי האשה שכתבו טראנטה שכך הוא לשונם. הכא נמי בנ"ד שהשם של שאול כוניו בפי המוסתערבי' שחאדי שהוא נגזר משם שאול אין זה שנוי אם כתבו שחאדה בה' כיון שבלשון אותה העיר כך קורין והכל שווין ששם שחאדי או שחאדה הוא כינוי לשם שאול. ועוד זאת יתירה שבדקנו בכתיב' הגויים בלשונותם לגוייהם והם כתבו שם שחאדה בה' ואמרו שה"ה בלשונם באה במקום צירי. ואף שבשם שאמי הסכמנו בהסכמת מ"ו כמהרי"ז שיכתב ביו"ד בסוף השם ולא בה' כאשר הסכימו כת הקודמי' בשם חביבי ובשם נעימי כמש"ל מ"מ אין זה סותר לנדון שלפנינו משום דשאני התם שאין ענין מחייב לשם שאמה אם נכתוב אותה בה' לשלא יקרא שאמה בפתח תחת המ' לכן אין אנו עושים עיקר מכתי' הגויים אשר פיהם דבר שוא. אמנם בנ"ד שיש עניין מוכרח לכנוי אשחאדה שיקרא הד' בצירי מפני שכבר כתבו שאול דמיתקרי שחאדה ומורגל בפי הבריות לכל מי ששמו שאול לקרותו שחאדי בצירי תחת הד' וכיון שכן שפיר מצינן למילף מכתי' הגויים ולא שאנו עושים עיקר מזה אלא לסניף בעלמא בהצטרפות מש"ל ואח"כ ראיתי בס' הלכות קטנות בקונטריס האחרון שהם מהר' הגדול מהר"א ן' חיים ומהם ממהריק"ש שכתב וז"ל שחאדה מחודש ובערבי נכתב שחאתה בת' במקום ד'. ונ"ל ששם שחאדה הוא מנימוקי מהריק"ש ז"ל שכ"כ תיבת מחודש שר"ל ששם זה של שחאדה הוא מחודש בהעתק זה מה שלא נמצא במהריק"ש ז"ל בהגהותיו המודפסות שבמודפסות לא נמצא כי אם שם שחאתה בת' ולא שחאדה בד' הרי שהסכים בשם זה שיכתב שחאדה בה' כנ"ד והה' האחרונה היא במקו' צירי וכן מצאתי בכתב יד הקדש מהרב המובהק כמהר"ב ברזילי שהיה דיין בעיר הקדש חברון תוב"ב. כי על כל אלה נראה לע"ד שגט זה הבא לפנינו בשם זה של שחאדה בה' דאין לפוסלו בשביל כך וכשר הוא אלי' דכ"ע כנ"ל ומה שנסתפקו ע"מ שלא כתבו אשחאדה בא' בתחילת השם שכן משפטו. אמת הדבר שכ"כ הרב הלכות קטנות דף נ"ז סי' נ"ב וז"ל שמעתי מהרב כמהר"א בוטון שהמנהג של הלועזים בענין שמות הארצות ושמות בני אדם שכל מה שבא התנועה אי בראשה מקצרים אותה כגון איספאניי"א אישטאמבו"ל קורין סיפאנייא שטמבול ואי' דשם תשת"י ששורשו איקשתי ומקצרין וכותבי קשת"י ונ"מ לענין גט שראוי לכתוב איקשתי עכ"ל. מינה לנ"ד דנראה דכפי זה היה צריך לכתוב אישחאדה באל"ף בתחילה (עיין עזרת נשים דף כ"א).
4
ה׳אמנם מצאתי להר' מהרי"ט חא"ה סי' י"א בשם אשטרופול' שכותבי' שטראפולה וכן בשם אישטאמאטה שכותבי' שיטאמאטה וכן אשטמו שכותבי' שעאמו וכולן בלא אי בתחילה ונתן טעם לדבר שהאל"ף של אישטרפולה אינה מיסוד השם הנגזר ממנו שעיקר השם הוא שרה ולכן הא' אינו מיסוד השם יע"ש. וכדי להשוות הדיעות דלא פליג מהר"א די בוטון ז"ל אמהרי"ט נרא' שנייא ההיא דמהר"א דבוטון דהאי הוא משורש התיבה כמו שם איקשתי שא' שאי דאיקשתי הוא משורש התיבה וכן י"ל לדעתו דאי דיאישטאמבול ודאיספאנייא הן משורש התיבה ולכן צריך לכותבן בגט. אמנם בהנך שמות שכתב מהרי"ט שהאי אינה מיסוד התיב' כ"ע מודו דאין צריך לכותבן אמור מעתה דאי דאישחדה דנ"ד דאינו מיסוד התיבה דמאחר דכינוי זה דאישחאדה הוא לשם שאול וכיון שכן עיקר השם הוא שחאדה ואי דמוספין ודאי דאין צריך לכותבו. ואם כן שפיר כתבו בגט זה שלפנינו שחאדה בלא אי בתחילה כאשר כתבו מהריק"ש ומהר"ב ברזילאי כנז"ל ודי בזה. וע"מ שראו בשטר שהשמיט בו הסופר כמה דברי' שלא כתב ותן אותו בידה וכיוצא יש כמה גימגומים בשטר הלז כבר כתבו האחרונים שאינו מעכב שכ"כ מהראנ"ח בח"א סי' י"א וז"ל ועל ענין שטר השליחות איברא שהלשון מקוטע וקצר ובלתי מובן כל הצורך וכפי הנראה שיש בו השמטת סופר אלא שאפי' אין עמו כל צורכו אין לנו חשש בזה דדל שטר שליחות מהכא השליח לבדו הוא נאמן לו' שהבעל עשאו שליח שהבעל מסר לו הגט וכלכל את דבריו בלשון המועיל עכ"ל. וכ"כ מהרשד"ם בחא"ה סי' קצ"ה וז"ל עוד נסתפקתם בשטר ההרשאה בקייום שלא נתקיים בב"ד דין זה ברור בתשו' הריב"ש ז"ל הביאה מרן וז"ל וכיון שהוצרכנו לשליח ראשון לומר בפ"נ ובפ"נ צריך כו' אע"פ שלא נזכר זה בשטר שליחותו אומר שליח ב"ד אני ומקבלין ממנו שהרי שטר שליחות לא מעלה ולא מוריד דכיון שהגט בידו הוא נאמן על השליחות ע"כ. הרי שתלה הענין במה שהגט בידו. והרא"ש כתב בתשו' כלל מ"ה סי' י' כבר אמרתי אם היה מביא שטר שליחות בלי קייום כי היכי דהאמינוהו חז"ל אקייום הגט לפי שאין עדים מצויין לקיימו ה"נ נאמן אקייום שטר השליחו' כו' ולבסוף כתב אע"פ שאין עדים שעשאו שליח כי היכי דהאמינוהו חז"ל לומר בפ"נ ובפ"נ האמינוהו שהבעל עשאו שליח כיון שהגט יוצא מתחת ידו ולא מצי מכחיש ליה ע"כ כו' עד ובודאי החושש בזה הוא מן המתמיהין שהרי אפי' ליכא שטר שליחות אינו אלא חשש דרבנן ואפי' בפ"נ ובפ"נ אינו אלא מדרבנן כדי שלא יבא הבעל ויערער ע"כ יע"ש. הרי דכולהו רברוותא ס"ל דשטר זה אינו מעלה ומוריד במקום שצריך השליח לומר בפ"נ ובפ"נ וגם בא"י שמן הדין אין צ"ל השליח בפ"נ ובפ"נ נאמן לומר שליח אני כיון שהגט הוא בידו. וכ"ש ששטר זה דנ"ד הוא מקויים בב"ד אלא שנראה לעין שיש בו חיסור לשון אין ספ' שהוא השמטת סופר והשליח נאמן שעשאו הבעל שליח לפני ב"ד וכלכל דבריו במשפט לפני ב"ד י"ב בלשון המועיל והסופר השמיטן וזה פשוט וברור ותו לא מידי. גם נמצא כתוב בגט זה וממימי מעינת מסתפקא מעינת חסר בלא וא"ו בין נו"ן לתי"ו. וכבר נודע מ"ש בסדר הגט דמהר"י מינץ סי' ק"ד הובאו דבריו בגט פשוט סי' קכ"ח דף צ' מעינות מלא וא"ו דדוקא שהוא דבוק כגון מעינת תהום חסר אבל כשהוא עומד מלא וכן שבע שבתות מלא וא"ו ושבתות שנים חסר וא"ו כך שמעתי מדייקן מופלג עכ"ל. וכן הביא שם בקונטריס האחרון דף קל"ז יע"ש וזה פשוט לכל הפוסקים. והנלע"ד דאף לדבריהם אפ"ה אם כתב מעינת חסר וא"ו לא נפסל בכך כיון שאינו משתנה הענין דמעינת חסר וא"ו אין לו משמעות אחר ולא דמי לתיבת ודן אם כתבו ודין וכיוצא בזה שהמשמעות משתנה. וגדולה מזו כתב הרד"ך בית ד' בגט שהיה כתו' לבריאת עלמה בה' וגימגם בו הרב בנימין זאב אע"גב דעלמה בה' משתמע נערה והרד"ך הכשירו משום דלא פסלו היכא דמשתמע ב' עניינים אלא בכיוצא אותם מילות שהוזכרו בגמרא כגון ודן דלא לכתוב ודין וכיוצא בו שהוא שינוי בכונת הגירושין כו' יע"ש. ומהר"ר כלב ג"כ הכשירו שתתגרש האשה באותו גט וכן עשו מעשה וכן הכשיר הרשב"א בגט שהיה כתוב וכד במקו' וכדו וכן הכשיר מהריב"ל בגט שכתבו ושלטה חסר אלף במקום שלטאה גם בפיטורין חסר יו"ד עיין במהריב"ל ה"א כלל ד' דף ס' גם מהרשד"ם הכשיר בשם ועוד עיר אישקופייא שכתבו אשקופייא ועוד חסר יו"ד בין אל"ף לשי"ן בתשוב' סי' רמ"ד ועיין בס' ג"פ דף ס"ח כ"ז שם יע"ש וכיון שכן בנ"ד דאינו משתנ' הענין ועוד שאין לו משמעות ודאי דכשר לכ"ע. וכן הסכימו כל הת"ח ה"י ונעשה מעשה פע"הק ירושל' שנת התצ"א ליצירה.
5