אדמת קודש, אבן העזר מ״הAdmat Kodesh, Even HaEzer 45
א׳שאלה מעשה בא לפנינו באשה ששמה מיום שנולדה עד היום שאמי ורוצה בעלה לגרשה נסתפקנו איך יכתב שם זה בגט אם שמי בלא אלף או באלף ושאלנו לישמעאלים הבקיאין מהם אמרו שכותבי' שאמה בה' לבסוף שהה' אצלם היא במקום נקודת צירי ומהם אמרו שכותבי' שאמי ביוד וע"ז נסתפקו ב"ד י"ב על מי נסמוך ושם זה לא נמצא בסיפרי הקודש אשר בעינינו ראינו כלל ויבא שכמ"ה.
1
ב׳תשובה הראשונות ישמענו שם זה ע"מ הוקבע לשם בבני אדם ואחר החקירה ידענו נאמנה ששם זה הוא ע"ש שומא המצויה בבני אדם וכדאמרי' בפ' בתרא דיבמות דף ק"כ ובפ' אלו מציאות דף כ"ז א"ר דכ"ע סימני' דאורייתא והכא בשומא מצויה בבן גילו קמפלגי כו' ופי' רש"י שומא ורואה כו' בבן גילו שנולד בפ"א ובמזל אחד עכ"ל. ובלעז קורין לשומא זו לונא"ר. וקורין לבני אדם שם זה על השומא להורות שאשה זאת היא באה ממשפ' מיוחסת וידועה לכל כשם דכל מי שיש לו שומא זו הוא סימן מובהק לכל. מעתה לספק הא' שנסתפק השואל אם צריך לכתוב אלף בין שי"ן למ"ם דעתי נוטה לומר שצריך וכמ"ש הרבנים מהרי"ט ומהראנ"ח סי' ל"ה ח"א בשם באלי שיכתבו בא ולא בלי בלא א' והר' ס' שמות הביא דבריהם דף עשירי דאם כתב בלי חסר בחתימתו דאין משגיחין עליו דטועה הוא כו' ונסתפק מהראנ"ח ז"ל לפי ששם זה הוא לקוח מהישמעאלים שהוא מתיקות כדבש הנקר' בא"ל וכפי זה צריך לכתוב כפי כתי' הישמעאלי'. אם במונח יכתבו הישמעאלים בלי בלא א' אם נכתוב בלא א' והסכים שעכ"פ שיכתב באלי בא' מתרי טעמי הא' כיון שנמצא שם זה בתלמוד וכתוב בא' ועוד כיון ששם זה נגזר משם באל שהוא שם הדבש ויראה שהוא מלא לפי שהא' מורה עליה עכ"ל והסכי' עמו בעל הס' שמות דהכי מסתבר לכותבו מלא בא' לתקן הקריאה יע"ש. משמע מדברי מהראנ"ח שאם הישמעאלים כותבין באלי באלף ודאי שכן צריך לכותבו באלף אף שלא היה שם זה מוזכר בתלמוד. אלא שמה שנסתייע הרב מטעם ששם באלי מוזכר בתלמוד הוא כלפי מה שנסתפק אם במונח היו כותבין בלי חסר. א"כ דון מינה לנ"ד שכל הישמעאלים הסכימו בא' זו שבין שי"ן למ"ם שהיא עיקרית בשם שאמי ומה שנחלקו הוא באות אחרון שבשם אם היא יו"ד או ה"א דודאי דאלף זו שהסכימו כולם שהיא עיקרית לשם ודאי שצריך לכותבה. ואם הלכה זו רופפת בידך כי תאמר בלבבך שעדות זה של הישמעאלים אין בה ממש כיון שמכחישין זה את זה וכיון שכן אכתי מידי ספיקא לא נפקא שא נא עיניך וראה מ"ש כמהר"ם ן' חביב בספ' גט פשוט דף קי"ח ע"ב וז"ל וכל היכא דמספקא לן אם יש לכותבו מלא או חסר לכתחילה טפי עדיף לכותבו מלא וטעמא דכיון דכותבו מלא תקנתי הקריאה להורות על הנקודה ואמרי' בפ"ק דע"ז דף ט' תנא תוספאה פי' התנה מוסיף וי"ו או יו"ד או אל"ף להורו' על המבטא וכ"כ מהרי"ש וס' שמות בשם בנימין וכן יש להוכיח מהא דאמרי' פ' מציאת האשה מנין לאבל שמיסב בראש שנא' ואשב בראש כאשר אבלים ינחם ופריך ינחם אחרים משמע ומשני ינחם כתיב. ופי' רש"י אין לך לומר פתח בשום אות אלו או א' או ה' סמוכין לו או ע"פ הנקודה שתחתיה שהיא באה במקום אות וכיון שלא נכתב כאן או ינאחם ע"כ ע"פ מסורת הכתב אתה קורא ינחם וזהו המנוחם בעצמו כלו' כאבל' המתנחם ובדברי רש"י רבו התמיהות והפי' בסיפרי הקדש ועיין במהריב"ל ח"ג פי' ז' דף ע' והרב הסכים בדברי רש"י ינחם יע"ש ומהריב"ל היה רוצה להחמיר בשם פאלומה כיון דלא נכתב א' אחר הפ' אלא שאח"כ כתב שאין לנו להחמיר בדיעבד מפני מ"ש התוס' שפי' רש"י הוא דחוק ומהרי"ט ז"ל הסכים דלכתחילה יכתוב בא' בין פ' ללמ"ד שלא תהא נחטפת פלומ"ה שהיא נוצה של עוף וכן כתב בשמו הרב ס' שמות דף צ"ד ע"ב יע"ש. הכא נמי בנ"ד לכשת"ל שהדבר שקול על הספק יש לכתוב שאמי בא' בין שי"ן למי"ם לתקן קריאת השם שאם לא נכתו' א' זו תהא נחטפת ויקרא אותה שמי שהוא מגיזרת שם ן' נח או שם שמי דד"ה א' סי' ב' וריקם הוליד את שמי יע"ש ויש כאן משום שינוי השם אבל כשאנו מוסיפי' אות אל"ף שאמי לא יבואו לטעות עוד שהוא מגיזרת שם. וה"נ יש להוכיח ממ"ש ס' שמות דף ע"ג בשם אלגיהרב' משם הר"י קאלדירון שיש לכתוב אלגוהאר בא' אחר הה' דשם זה תלוי במיבטא כו' ואם קורין הה' בפתח צריך לכתוב א' אחר הה' להורות על הפתח. ואף שהרא"ש ומהרי"ט כתבו אלגוהר בלא א' אחר הה' כבר תירגמה הרב ס' שמות דמיירי כשנקראת הה' דאלגוהר בצירי אבל אם נקראת בפתח צריך לכתוב א' אחר הה' להורות על הפתח' אך את זה ראיתי ונתון אל לבי מ"ש הרב בספ' גט פשוט דף קי"ה וז"ל דבני רמנייא אינן מזכירין לכתו' אלף במקום פתח כמ"ש מהריב"ל כו' גם בני ארצות המערב וכל האנשים שבמלכות א"י ומצרים המדברים וכותבי' בלשון ערבי אין כותבי' אלף במקום תנועת הפתח וכ"כ מהרי"ט בשם גאמילה וז"ל אין לכתוב אלף בין ג' למ' לפי שהוא לשון ערבי ופי' גמול מאת ה' ויש לכותבו חסר א' והיו"ד אע"פי שבלשונם לא יכתבו יו"ד בין מ' ללמ"ד לתקן המילה נכון לכותבה ועיין ס' שמות דף ע"ז עכ"ל והאי כללא דכייל ותני הרב ז"ל שכל אנשים שבמלכות מצרים דאין כותבין בלשון ערבי אלף במקום פתח לאו כללא הוא חדא דעינינו הרואות בזמנינו בניסיון גמור שכתבי' אלף במקום פתח. ואין לומר שנשתנא סדרי בראשית מזמנו לזמנינו דהא בזמן מועט אין עשוי להשתנות דזה לו קרוב לל"ה שני' שנפטר הרב כמהר"ם ן' חביב ואני הייתי בין י"ח שנים כשנפטר הרב ואיך איפשר ששינו את לשונם בשנים מועטות. זאת ועוד אחרת שיגיד עליו ריעו הוא הרב הגדול מארי דארע' דמצרים מהריק"ש שכתב בהגהותיו לא"ה קונטריס השמות ע"פ הסכמת ב"ד כל לשון שם ערבי בא' במקום פתח והנני מעתיק קצת מהם אמכארב"ה הלא"ל גאמיל"ה גאליי"ה גואל"ה זאהר"ה כאסביי"ה כאמל"ת אל חסן כאליפ"ה סלטאנ"ה סלאמ"ה סלימא"ן סאלי"ם צאריפ"ה שארקה. ויש כהנה וכהנה בקונטריס השמות של מהרר"י הלוי שכ"מ הצריך נקודת פתח כתב אלף והעתיק' מגיטי ישנים שניתנו במצרים יע"ש בהגהו' מהריק"ש הנדפסות מחדש דף ע"ט כו'. ואיך הרב העיד היפך ועוד שהר' עצמו בשם סלימאן כתב דף ק"ו וכן בא מעשה לידינו באיש א' מהערביים ושמו בפי הכל סלימאן וכן היה עולה לס"ת ולא היה יודע לחתום וכתבנו שם סלימאן כו' ואם כדבריו הי"ל לכתוב סלימן בלא אלף בין מ"ם לנו"ן אלא ודאי דהאל"ף באה במקום נקודת פתח. ומדהביא לשון מהרי"ט ז"ל שכתב דאין לכתוב אל"ף בשם ג'אמילה ולא נחלק עליו ש"מ שהסכים עמו להלכה ולמעשה. ובשם סלימאן עבד איפכא. ותו ק' אם הדברים כפשוטן במ"ש מהרי"ט בשם ג'אמילה דאין לכתוב א' כיון שהוא לשון ערבי וכל לשון ערבי אין צריך אל"ף במקום פתח וכללא כייל א"כ איך כתב הרב ס' שמות בשם אלגוהר ע"ד מהרי"ט דאם נקראת אלגוהר הה' בפתח איפש' דיצריך מהרי"ט לכתוב אלגוהאר באל"ף אחר הה' להורות על הפתח. ולפי דברי הרב ג"כ זה שכתב הרב על מהרי"ט אי איפשר לאומרו דהא בהדייא כתב דבשם ערבי כשם ג'אמילה אין צריך אל"ף ומינה לכל שם ערבי דנמצא עתה לפי סברא זו אין צריך לאותו דוחק שהכניס עצמו הרב ס' שמות שנכנס בפירצה דחזקה לפי דברי מהרי"ט דמיירי באשה הנקראת אלגוהר בצירי תחת הה' דהשתא ודאי אף הנקראת אלגוהר בפתח תחת הה' אפ"ה אין אלף אחר הה' כיון דשם זה הוא ערבי. ותו נראה שהרב ס' שמות הין ולאו ורפיא בידיה שכתב שם בשם אלגוהר ועוד מי יימר דלשון ערבי כותבין אל"ף במקום פתח. ומה היה ספק אצלו אחר שרא' דברי מהרי"ט בשם ג'אמילה והוא ז"ל העתיק דברי במהרי"ט בשמות הנשים שם ג'אמילה דף ע"ז. ואגב גררא ק"ל נמי על מהר"י קאלדירון דדבריו פלגן בהדייהו דבשם אלגוהר כתב שם המיבטא של ה' דאלגוהר הוא בפתח תחת הה' דצריך לכתוב אלגוהאר בא' אחר הה' להורות על הפתח. ובשם גאלייה כתב ס' שמות משם הר"י קאלדירון דיכתו' גלייה בלא אלף אף שהיא שם ערבי ככתוב בדף ע"ז ולמה לא הצריך א' בשם גאלייה כיון שהוא שם ערבי להורות על הפתח כאשר כתב בשם אלגוהאר. תו ק' בדברי מהרי"ט עצמו דבשם ג'אמילה כייל ותני דכל שם ערבי אין צריך א' במקום פתח ואלו בשם סולטאנה שהוא שם ערבי עיין באות שי"ן דף ק"כ שנסתפק מהרי"ט אם יכתבו שולטאנה בשי"ן או בסמ"ך וכתב ומ"מ מאחר שבלשון שכתו' בסיפרהם שהוא לשון ערבי ראוי לכתוב בסמ"ך כלשונם עכ"ל. הרי שכתב דשם סולטאנה הוא לשון ערבי וכתבו בא' סולטאנה. וכבר נעשה מעשה בשם זה בקושט' כאשר העיד הרב כמהר"י בנבינישתי כאשר כתוב בקונטריס אחרון דס' ג"פ דף ק"מ סי' רצ"ה ושם נאמ' סולטאנה בס' וא' בין ט לנ' מהרי"ט מהריק"ש מהרלב"ח ואע"פ שבס' מ"א כתב בשי"ן ובלא א' להרבנים הנז' שומעין דבקיאי' בלשון ערבי וגם הרב מ"א כתבו בה' לבסוף מוכרת שהוא לשון ערבי גם בא' שבין ט' לנו"ן כו' אבל אנן דאזלינן בתר לשון ערבי צריך לכתוב אל"ף בין ט' לנו"ן גם מהר"י בינבינישתי כתב בקונט' סולטאנה בסמ"ך עכ"ד יע"ש וח"ו שיאמ' על אינהו רברוותא דטח עיניהם מראות דברי מהרי"ט בשם ג'אמילה. ואת הדבר הק' העולה ע"ג שאם דברי מהרי"ט בשם ג'אמילה סתמן כפי' כמו שהבין מהר"ם ן' חביב דכלל כייל לכל שם ערבי דאין צריך א' במקום פתח נמצא שדברי מהרי"ט ז"ל אין להם קייום (ומוכרחים) [ומופרכים] הם מדברי הש"ס מפ' מציאת האשה כאשר אבלים ינחם שפי' רש"י דכפי המסורת בלתי נקודה היה צ"ל ינאחם בא' להורות על הפתח כמש"ל ואיהו ז"ל לחוש לדברי רש"י כתב בשם פאלומה שצריך א' בין פ' ללמ"ד כמש"ל משמו אף ששם זה הוא מעם לועז ואינו ערבי וכ"ש בערבי שהוא קרוב ללשון הקודש וכמו שכת' מהריק"ש בהגהותיו דף ע"ג ע"ג וז"ל וכן שמות הערבי שהוא ע"ד לשון הקודש שנשתבש. גם כתב בשם עטייא בערבי מהישמעאלים שכותבין אותו ביו"ד ובה' לבסוף עטייה וכן כותבי' בגט כמו בשם חזקיה אליה כי הערבי ע"ד לשון הקדש. וכן כתב בשם יחייה שהוא שם ערבי יע"ש בכל שמות הערביים בה' לבסוף ומהרי"ט כתב כן בשם זהר"ה ובשם מדלל"ה ובשם ניגמ"ה וכן בכמה שמות מהערבי בה' לבסוף בלשון הקדש ולא אעצור חיל לחברם. כללן של דברים הוא דס"ל למהריק"ש ולמהרי"ט דכיון שלשון ערבי הוא קרוב ללשון הקדש כל שאנו יכולים לתקן הלשון כלשון הקדש אנו מתקני'. וא"כ ק' דלמה מהרי"ט תיקן בכל שם הערבי בה' לבסוף ובא' במקום פתח שכתב רש"י ז"ל שע"פ המסורת בלתי נקודה צריך לכתו' א' במקום פתח כמו ינאחם שהא' היא במקו' פתח לא רצה לתקן שבמקו' פתח יכתבו א' זו ודאי ק' מהראשונו' וכל החרדה הזאת הוא ע"פ סברת הרב המובהק כמהר"ם ן' חביב שחקר וחקק והבין שדברי מהרי"ט שכתב בשם ג'אמילה חסר א' דכללא כייל ותני לכל לשון ערבי דאין צריך א' במקום פתח. ולי הדיוט נראה לבאר דברי מהרי"ט ז"ל כאשר נעתיק דבריו ז"ל כמ"ש הרב ס' שמות בדף ע"ז וז"ל ג'אמילה כתב הרב מהר"י מטראני וז"ל ג'אמילה וג'וייא נוהגים לשים נקודה א' למעלה מהגימא"ל כמו רפא כו' עד ונ"ל שאין לכתוב אלף בין גימ"ל למי"ם וה' בסופה לפי שהוא לשון ערבי ופירושו גמול מאת ה' ויש לכתוב חסר אלף והיו"ד אע"פ שהם בלשונם לא יכתבו יו"ד בין מ"ם ללמ"ד מ"מ לתקן המיל' נכון לכותבו ביו"ד כו' עכ"ל מהרי"ט. הבט נא וראה שינוי הלשון שבין סבר' הרב ספר שמות ובין הלשון שכתב כמהר"ם ן' חביב ז"ל כמו שהעתקתי דבריו לעיל. והמדקדק היטב בלשון שהעתיק הרב ס' שמות יראה הרואה דמהרי"ט לאו כללא כייל לכל לשון ערבי משום דכתב תחילה ונ"ל שאין לכתוב א' יש לדקדק דלמה כתב ונ"ל ולא כתב הדבר בפשיטות. ועוד שהיל"ל שאין לכתוב אלף בין גימ"ל למ"ם לפי שהוא לשון ערבי וה' בסופא כו' ומדכתב שאין לכתוב אלף בין גימ"ל למ"ם וה' בסופה לפי שהוא לשון ערבי. איפשר לומר דהאי דקאמר לפי שהוא לשון ערבי קאי למ"ש וה' בסופה ולא למ"ש למעלה שאין לכתוב אלף בין גימ"ל ללמד והעד ע"ז במ"ש אח"כ ופי' גמול מאת ה' ויש לכתוב חסר א'. דיש לדקדק דלמה חזר לכפול הדבר וכתב ויש לכתוב חסר א' דהא כבר כתבו למעלה אלא ודאי שהרב תני והדר מפ' את דבריו לפי שהוא כתב בתחילת דבריו ונ"ל שאין לכתוב אלף בין גימ"ל למ"ם ולא נתן טעם לדבריו אך במ"ש ה' בסופה נתן טעם לדבר לפי שהוא לשון ערבי. לכן מיהדר ארישא למה נ"ל שלא ליתן א' בין גימ"ל למ"ם ואמר שפי' ג'אמילה הוא גמול מאת ה' ומאחר ששורש שם זה שממנו חוצב הוא מגמול לכן יש לכתוב חסר א' כשורשו שאין בו אלף ולהכי חזר וכפל את דברי ליתן טעם לשבח למה שכתב בתחילת דבריו דנ"ל דבשם זה אין לכתוב א' בין גימ"ל למ"ם כנ"ל פשוט שזו היא כונתו דמהרי"ט. ונפקא מינה דאם נפרש כן דברי מהרי"ט אין ללמוד משם זה דג'אמילה לכל שמות הערביים שאין צריך אלף במקום פתח דאדרבה יש ללמוד לשאר שמות שצריך א' במקום פתח ממה מצינו שבשם זה הוצרך לתת טעם כעיקר דטעמא דאין צריך א' בשם זה הוא משום דנגזר מגמול מאת ה' שאין בו א' משמע הא בשאר שמות שאין בהם טעם ודאי דצריך לכתוב א' במקום פתח. ובהכי ודאי נחה שקטה האר"ש ולא נשאר על מהרי"ט. ז"ל שום פירכא מהאמורין לעיל דלאו כללא כייל כאשר חשב הרב ג"פ ונמצא מהרי"ט ז"ל אוהב וריע למהריק"ש דבכולהו שמות שכתבנו לעיל שהצריך מהריק"ש אלף במקום פתח ה"נ ס"ל למהרי"ט כוותיה ועד נאמן לזה שמהרי"ט כתב סולטאנה בא' במקום פתח לפי שהוא לשון ערבי והרב ס' שמות יפה כיון בשם אלגוהר דלס' מהרי"ט אם נקראת אלגוהר בפתח תחת הח' דאיפשר שיסבור מהרי"ט ז"ל שיכתוב אלגוהאר בא' והוא ז"ל כתבו תחת האיפשר ולדידי הוא תחת הודאי. ובהכי ניחא נמי דמהרי"ט לא פליג פרש"י במ"ש ינאחם פ' מציאת האשה וכמו שמצינו שחלק לו כבוד וחשש לס' רש"י בשם פ'אלומה שהצריכה אלף.
2
ג׳אמנם הרב ג"כ בהיותו עוסק במלאכת שמים ואגב שיטפה לא דק בלשון דמהרי"ט או איפשר שנוסחא משובשת נזדמנה לפניו בחיסור לשון שלא היה כתוב וה' בסופה לפי שהוא לשון ערבי אלא כך אין לכתוב אל"ף בין גימ"ל למ"ם לפי שהוא לשון ערבי ולכך כתב מה שכתב. אך אמנם לפי גירסא זו דס' שמות שלפנינו יתיישב הכל. וכל יודע ספר מכיר גדולת הרב בלשונו שהוא עמוק מאוד וצריך לעיין בדבריו ולדקדק בהן בחסירות ויתרות כמו שצריך לעיין בדברי רש"י והתוס' שכל דבריהם נאמרים בפלס ומאזני משפט אין בהם נפתל ועקש. יצא מהמחובר דבנ"ד כיון ששם שאמ"ו הוא שם ערבי ודאי דלכ"ע בין לדעת מהריק"ש ובין לדעת מהרי"ט פשיטא ודאי דצריך לתת אל"ף אחר השי"ן במקום פתח גם את זה ראיתי במהר"ם ן' חביב בג"פ דף קי"ח שכתב וז"ל ודע דיש שם לאנשים בלשון ערבי הילא"ל והוא ע"ש הלבנה כו' ושם הילאל כותבין יו"ד בין ה"א ללמ"ד וכן כותבין אל"ף בין למ"ד ללמ"ד ולא ידעתי למה רגילין לכותבו באל"ף דהא אשכיחן בישעיה סי' י"ד הילל ן' שחר והוא כוכב נוגה והוא חסר אל"ף ואיפשר דנהגו לכותבו באל"ף כדי שלא יטעו הקורא לו' שהוא שם הילל בחירי"ק תחת הה"א וציר"י תחת הלמ"ד. וריק"ש כתב שם הלאל חסר יו"ד ומלא באל"ף. ולא ירדתי לסוף דעת הרב בקו' דהא כיון שכבר כתב הרב בתחילת דבריו ששם הילאל הוקבע באנשים ע"ש הלבנה. א"כ איך יכתבו הילל שהוא שם כוכב נוגה דהרואה יאמר שאין זה המגרש שהמגרש הוא ע"ש הלבנה הנקראת בערבי הילאל. ואם יכתבו הילל שהוא ע"ש כוכב נוגה ובערבי קורין לכוכב ניג"ם ולאיש קורין ניג"ם ולאשה עגמה וכשיראו שנכתב הילל יאמרו שאינו אותו האיש הנקרא הילא"ל ע"ש הלבנה. ולהכי הדין עם ריק"ש שכתב הלאל בלא יו"ד ובאלף מפני שדדבר ידוע שהה' בכתי' הישמעאלי היא במקום ציר"י והצירי היא במקום אות יו"ד ובאל"ף שהיא במקום פתח הצריך לפי שהיא שם ערבי. ועדיין צריכין אנו למודעי לחקור במה שראיתי בדברי מהריק"ש בקונטריס השמות אשר לו שלא השוה את מדותיו בכל שמות שהם בלשון ערבי שכתב חביבה בלא אל"ף בין חי"ת לבי"ת חאביבה וכן בשם חמאמה בלא א' בין ח' למ"ם חאמאמה. וכן בשם מרחבה בלא א' בין ח' לבי"ת מרחאבה. מסעודה בלא א' בין מי"ם לסמ"ך מאסעודה וכן בשם עזיזה. ערבייה עמייה פרג"אללה קמר קמרה. בכל שם מאלו חסר אות אל"ף בין אות ראשון לאות שני וצריך ליתן טעם לדבר. ומסברא דנפשי אמרתי דיש לחלק בין שם הנקרא בקריאתו מלעיל לכשקריאתו מלרע דהשם דקריאתו מלעיל שם כגון שם אמבראכה שהיא נקראת אמבראכה מלעיל צריך להטיל אות אל"ף כדי שתהא נקראת דאם לא תטיל אל"ף זה בין ריש לכא"ף תהיה הקריאה מלרע אמברכה וכן בשם הלא"ל הוא ג"כ מלעיל דכל שלא תטיל בשם זה א' היה נקרא מלרע כמו הילל ן' שחר דקרא המורה ע"ש הכוכב ואילו שם הלאל הוקבע ע"ש הלבנה כמש"ל וכן תקיש לכל השמות הנז' שם בתוספת א' ואין צורך להאריך ולבאר כל השמות שהדבר מובן מעצמו. משא"כ בשמות הנז' בסמוך כגון חממה שהיו ידועי' למהריק"ש שהיו קוראי' אותן מלרע לכן לא הטיל א' בין אות ראשון לאות שני אמנם באמצע תיבה יש מהם שהצריך אות א' במקום פתח ויש מהם שלא הצריך אות א' כגון מרחבה עזיזא מסעודה ערבייה עטייה קמר קמרה בכל אלו חסר א' כלל איפשר לו' שהיה ידוע למהריק"ש שהיו חוטפין השם בחטיפה ולא בהרחבה ואם היה מטיל בהן אל"ף היה חושש לשינוי השם שיאמרו שאין זו הנקראת בהרחבת השם דוגמא לזה מצאנו ראינו בה' קטנות בשם מאמל דצריך להטיל אלף בין מ"ם למ"ם כדי שיקרא השם מלעיל משום דמצינו רב ממל שנק' שם זה מלרע וכן בשם נצר הצריך לכתוב באל"ף נאצר לפי שאינו סמוך לשם אחר נצר אללה עבד אללה שאין צריך להוסיף א' בשני שמות הללו לפי שהן סמוכין לשם שבא אחריו נצר אלה וכן עבד אללה שסמוך ונמשך שם נצר לאללה הבא אחריו וכן בעבד אללה הוא סמוך עבד לאללה משא"כ בשם נצר בלחוד שאין אחריו אצלה דצריך לכתוב נאצר בא' שאם יכתבו נצר בלא א' יאמרו שאין זה בעלה של אשה זו שאותו נקרא נאצר בלבד וזה נקרא נצר אללה וקיצרו בשם ולא כתבו אללה ויש כאן חשש לשינוי השם יע"ש ומשם יש ללמוד טעם לשמות הנז' כדבר האמור. כ"ז כתבתי ע"צ הדוחק ובאמת שאין לבי שלם במ"ש כי לא יבצר מהדוחק ונלאתי למצוא טעם הגון ליישב כל השמות האמורי' בחומש הפקודים ולא עלה בידי דבר המתיישב על הלב ואי' שע"כ חכמת הדיקדוק יישב ומ"מ אזדא מילתא ועיין בג"פ דף קכ"ד.
3
ד׳יצא מהכלל שגם לפי טעם זה האמו' שכל שם הנק' ומורגל בפי כל העולם לקרותו מלעיל צריך תוספת א' במקום פתח כמדובר שיש לנו בנ"ד בשם שאמי לכתו' א' בין שי"ן למ"ם מעתה אניף ידי לספק השני שנסתפק השואל אם נכתוב שאמי ביו"ד לבסוף כאשר כתבו כת א' מהישמעאלים. או אם נכתוב שאמה בה' לבסוף שבאה במקום כקודח ציר"י ועל מי משניהם בסמוך. ולכאורה עלה בדעתי כהכת שאמרו שיכתבו שאמה בה' לבסוף. ראיה לדבר ממ"ש הרב אלה שמות בשם בנות ישראל דף צ"א בשם ניג"מה וז"ל ניג"מה נג"מ כתב הרב הגדול מהרי"ט דשם ערבי הוא שכן קורין לכוכב בערבי נג"מה והספרדים אישטירילייא ומשפטה חסר יו"ד עכ"ל. ואין ספק דמ"ש שהרב ומשפטה חסר יו"ד הוא היו"ד שבין הנו"ן לגימ"ל לפי שאם הטיל בה יו"ד תהיה נקראת ניגמ"ה בחירי"ק תחת הנו"ן ויש שינוי השם. ובשם מדללה כתב מהרי"ט שהוא לשון ערבי ומשפטה בה' לבסוף ובלא א' בין למ"ד ללמ"ד. ועינינו הרואות ששם נגמה מורגל בפי הבריות לקרות נגמי בציר"י תחת המ"ם וכ"נ בשם מדללה מורגל בפי הבריו' לקרו' מדללי בציר"י תחת הלמ"ד ואפ"ה כתב מוהרי"ט שיכתבו מדללה נגמה בה' לבסוף ואמאי כתב שיכתבו באלו הב' שמות בה' לבסוף שיבואו לטעות ולקרות נגמ"ה בפתח תחת הה' ויש כאן חשש שינוי השם. אלא ודאי דע"כ לו' דכיון דבלשונם הה' באה במקום נקודת ציר"י ובלשון ערבי צריך לכתוב ה' בסוף תיבה תו ליכא למיחש שיקראו נגמה בפתח תחת המ"ם וכן בשם מדללה ליכא למיחש שיקראו מדללה בפתח תחת הלמד השניה לפי שכיון שבלשונם הה' היא באה במקום נקודת צירי ודאי שיקראו נגמה בצירי וכן בשם מדללה בצירי תחת הלמד השני' הכי נמי בנ"ד אם יכתבו שאמה אין לחוש שיקראו שאמה כיון שבגופן שלהם כותבין ה' במקום נקודת צירי וכדמות ראיה לזה יש במהרד"ך בית ד' בשם הגהת מרדכי הארוך שנשאל אם כתב ימחי ביו"ד לבסוף והשיב להגט כשר כי ימחי ביו"ד הוא הוא לשון ארמי וימחה בה' הוא לשון הקודש כמו יחזה בה' ובלשון תרגום יתוי ביו"ד. ופי' דבריו דכיון דהגט רוב הלשון הוא תרגום לכן אין עיכוב אם כתב ימחי ביו"ד. הכא נמי בנ"ד כיון שעיקר שם זה ערבי יש פנים לומר שאם כתב שאמה בה' דאין עיכוב בדבר. אמנם הגהה זו אינה הלכה פסוקה שהרי מור"ם בהגהה דסי' קכ"ו חלק עליו שכ"כ וז"ל ואם כתב לה ימחי ביו"ד פסול וכיון דאינה הלכה אין לנו עסק בה. והיותר נכון והגון לפי ע"ד שיכתבו שאמי ביו"ד לבסוף דוקא ולא בה' לבסוף כמ"ש כת הישמעאלים האחרת וראיה לדבר ממה שכתב הרב הגדול מהר"י חאגי"ש בה' קטנות המודפסות מחדש דף נ"ה סי' ל' שכתב בשם חביבי שכן יש לכתוב ביו"ד לבסוף והיו אומרים לכתוב בה לבסוף ושאלו לסופר גוי ואמר שיכתבו חביבה בה' וטעם לדבר שאם יכתבו חביבי ביו"ד יקרא חביבי כלו' החביב שלי וכתב הרב הנז' שאין לסמוך עליהם אשר פיהם דבר שוא כי בכתב שלהם היו"ד מורה על נקודת החיריק בלבד והה' על הצירי בלבד ומהרי"ט בתשוב' הובאה במהרח"ש סי' ב' שהה' מורה גם על נקודת חולם עיין ג"פ דף קל"ג אבל בכתב הקודש שהיו"ד יש לה הוראה על החיריק וגם על הצירי כמו דברי פני בני וכיוצא אין לכתוב אלא יוד לבסוף שאם יכתבו חביבה בה' יקראו חביבה בפתח תחת הב' השנית והוי כשינה שמה ולבסוף כתב שאין לשנות וכן העיד בני משם מר זקינו הרב המופלא כמהר"ם גאלאנטי שהיה מארי דארעא דישר' בגט שבא לפניו באשה שהיה שמה נעמי וגזר או' שיכתבו נעמי ביו"ד לבסוף ולא בה"א לבסוף שאם יכתוב נעימה יש לטעות שיקראוהו נעמה ע"ש נעמה העמונית זהו תורף דברי הספר יע"ש וכיון שהרבנים הנז' היו מגדולי ישראל שבזמנינו ומהם היתה יוצאה הוראה לרבים דפקיע שמיהו ומומחים לרבים ושניהם כאחד טובים הסכימו באלה שמות בנות ישראל שיכתבו דוקא ביו"ד לבסוף ולא בה' להם שומעי' שאמרו כהלכה דקי"ל הלכה כבתראי ולכן בנ"ד יש לכתוב שאמי ביו"ד לבסוף ולא בה' שאם נכתוב שאמה בה' יש לטעות שיקרואו שאמה בפתח תחת המ"ם והוי כשינה אח שמה. והראיה שהבאתי לעיל מדברי מהרי"ט משם נגמ"ה ומדלאלה אין משם ראיה ברורה לכדי שנכתוב שאמה בה' דיש לדחות דשם נגמ"ה ומדללה שכתב מהרי"ט שיכתבו בה' לבסוף איפשר קרוב לודאי הוא דמיירי שהיו קוראים מדללה בפתח תחת הלמ"ד השניה. וכן נגמה היו קוראים בפתח תחת המ"ם ומש"ה כתב הרב שיכתבו ה' בסוף אותן שמות ברם אם היו קוראים נגמי ומדללי בצירי ודאי שהיה מצריך מהרי"ט שיכתבו ביו"ד לבסוף דוקא ולא בה' אף שהוא שם ערבי שכלל שנתן הרב מהרי"ט דבכל שם ערבי שיכתבו ה' בסוף השם. הני מילי היכא שאין השם משתנה בכתי' הה' וכיון שאינו משתנה השם מפני הה' דלבסוף בההיא אמרי' דאם השם הוא מלשון ערבי יכתבו בה' לבסוף בלשון הקודש ולא באלף כלשון לעז שכותבין אלף בסוף תיבה. אבל אם משתנה השם בהטלת ה' באחרונה כמו חביבה וכמו נעימה שיש חשש לשינוי השם ודאי דיכתבו יו"ד לבסוף ולא ה'. ודון מינה ומינה לנ"ד דאם יכתבו שאמה בה' לבסוף יש חשש לשינוי השם שיקראוהו שאמה שמורה שאשה זו באה מרוח צפונית הנקרא בשם רוח זה שאמה ונמצא דיש כאן שינוי השם ודאי דאין לכתוב שאמה בה' אלא שאמי ביו"ד לבסוף כמו חביבי נעמי שהסכימו בב"ד הגדול שבירושלם שיכתב ביו"ד לבסוף ולא בה' וכ"ש דבנ"ד כבר יש מהישמעאלי' שכתבו שאמי ביו"ד לבסוף וכן נר' מדברי מהראנ"ח סי' ל"ה בשם באלי אם כותבין אותו חסר א' או מלא. וכתב הרב שם כיון דשם זה הוא לקוח מהישמעאלי' יכתבו כפי כתיבת הישמעאלי'. וכן נרא' מדברי מהריק"ש שכתב שם עטייה בערבי הישמעאלי' כותבי' אותו ביו"ד או' ובה' לבסוף וכן יכתבו בגט וכמו חזקיה אליה כי הערבי ע"ד לשון הקדש יע"ש.
4
ה׳וביני ביני שלחנו לעזה לחקור היטב ע"ש העריסה ושלחו כתב בעדו' כל הקהל ששם העריסה שאמיה ויש מהם שעד היום קוראין לה שמיה ויש שקוראין לה שאמי. ועל פי הוראת מו' הרב הגדול כמה"ר ישראל זאבי ה"י נכתב פעה"ק ת"ו שאמייה דמתקרי שאמי.
5