אדמת קודש, אבן העזר מ״דAdmat Kodesh, Even HaEzer 44
א׳נדרשתי לאשר שאלוני לבי ורעיוני באיש ששלח גט לאשתו מחברון לירושלם תוב"ב דהיה שם האיש יאודה וכתבו בגט שתי שמות שהם חיים יאודה והסיבה שכתבו בגט שם חיים הוא מפני שהאיש היסב את שמו קודם שנשא אשה אחרת על אשתו זאת כדי שיזכה ליבנות בבני' מאשתו השניה ששלשה דברים מקרעי' גזר דינו של אדם ואחד מהם הוא שנויי השם כנודע. אך אנשי ירושלם מקטון ועד גדול לא נודע להם שם זה של חיים כלל ואינם מכירים אותו כי אם בשם יאודה דוקא כי אם א' מעיר וב' ממשפחה שהיה שולח להם כתבים מחברון לירושלם והיה חותם בהם שתי שמות חיים יאודה אמטו להכי נסתפקתי אם כשר גט זה או לאו מי נימא מאחר שהאיש הלז לשנים או ג' אנשי ירושלים הודיע ע"י כתב שהיה שמו ג"כ חיים יאודה והגט כשר או נימא כיון שברוב העיר אינו ניכר זה השם דחיים כלל כי אם בשם יאודה אמטו להכי יהיה הגט פסול שמא יוציאו לעז לומר אין זה בעלה של אשה זו המתגרשת ואין לחוש לב' או ג' דידעו שם חיים ע"י כתב דבטלי ברובא דעלמא.
1
ב׳תשובה לעיני כל ישראל בראשית כל בכורי כל נודע בשערים המצויינים בהלכה מ"ש מרן בשולחן א"ה סי' קכ"ט דין ד' וז"ל אם עומד במקו' א' ושולח הגט במקו' אחר ובכ"מ מהם יש לו שם א' כותב שם מקום הנתינה ויכתוב שם מקום הכתיבה דמיתקרי ואם כתב שם מקום הנתינה וכלל שם מקום הכתיבה בוכל שום כשר. וכתב מור"ם בהגהה וז"ל אבל אם עשה שם מקום הכתיבה עיקר וכתב ע"ש מקו' הנתינה דמיתקרי או וכל שום פסול. ולדברי מור"ם ז"ל הללו כתב המרשים שם ב"י כתב דכן משמע מדברי הטור שכתב הטור שם וז"ל צריך לכתוב שניהם וכותב שם מקום הנתינה וכל שום וחניכה דאית לי ואם לא כתב כן פסול ואם ניסת בו הולד ממזר וכל י"ג דרכים בה עכ"ל. וכתב מרן הקדוש שם ואם לא כתב כן פסול פי' שאם כתב שם מקום הכתיבה בלבד וכתב וכל שום לרבות שם של מקום הנתינה שעשה הטפל עיקר והעיקר טפל שהוא פסול כו' יע"ש. וא"כ יש לתמוה על המרשים דכתב שכן כתב ב"י דמשמע כן מדברי הטור דע"כ לא פסל מרן הקדוש אלא היכא דכללו בו כל שום אבל אם כתבו בהדיא מי אמר דסבר דפסול וגם על מרן יש לתמוה למה לא פי' דבריו בשלחן וראה ראיתי להרב הגדול כמהר"ם ן' חביב שכתב ע"ד מור"ם וז"ל ומ"ש הטור ואם לא כתב כן פסול דבריו סתומים. ויש לפרש ד' חלוקות הא' שכתב שם מקום הכתיבה בהדיא וכת' וכל שום לרבות שם של מקום הנתינה וב' שכתב שם מקום הכתיב' בלבד. וג' שכתב שם מקום הנתינה בלבד. וד' בפרט ב' השמות בפי' וכתב שם מקום הכתיבה קודם ואח"כ כתב דמיתקרי פ' שהוא שם מקום הנתינה ע"כ. ואח"כ כתב שמרן בב"י פי' דברי הטור שרמז לשתי החלוקות הא כו' אמנם במפרש ב' השמות בפי' והקדים שם מקום הכתיבה הדעת נוטה דסובר מרן דהטור מכשיר. אך מור"ם מפ' דמ"ש הטור ואם לא כתב כו' פסול היינו החלוקה א' וד'. הרי שהרב ס"ל שבחלוקה הד' לא דבר מרן בב"י כלל ואדרבה כתב דבחלוקה הד' הדעת נוטה לומר דס"ל למרן הקדוש דהטור מכשיר כנז"ל וזה שלא כדברי המרשים. ואי' לדחוק ולומ' בדברי המרשים במ"ש דהב"י פי' כן בדברי הטור לא קאי אכולה מלתה אלא למאי דסיים מור"ם וכתב אווכל שום כלומ' שכתב שם מקום הכתיבה עיקר וע"ש מקום הנתינה כללו בו כל שום ועלה קאי דברי המרשים שכתב שהב"י כתב שכן משמע מלשון הטור. נמצא דבנדון זה שהקדים שם מקום הכתיבה לשם מקום הנתינה במחלוקת היא שנויה דמדברי מרן הקדוש משמע דס"ל כדעת הטור דמכשיר כשכתב ב' השמות בפי' אף שהקדים שם מקום הכתיבה לשם מקום הנתינה כמ"ש הרב הנז' ז"ל וכן מוכיח לשון רש"ל שהביא דבריו תלמידו הרב פרישא דמיירי כשכתב ב' השמו' שם מקום הכתיב' ושם מקום הנתינה בפי' אלא שהקדים שם מקום הכתיבה לשם מקום הנתינה דס"ל לרש"ל בדעת הטור דמכשיר ואיני יודע אמאי הרב מהר"ם ן' חביב לא ניחא ליה לפ' כן דברי רש"ל ז"ל שלדעתו דברי רש"ל צודק בהן פי' זה מפי' אחר. אמנם מ"ש רש"ל ואף שמהר"י קארו פי' שאף זה פסול לא נהירא כו'. לא ידעתי מאין הכריח כן בדברי מרן הקדוש. והנה הרב כמהר"ם ן' חביב אחר שפי' דברי הטור לד' פנים כתב שם בדף צ"ו וז"ל הנה כתבתי מעט מהרבה מחילוקי הסברות שיש למפרשים בדין זה יש לחוש לכולהו פירושי בכל הד' חלוקות שכתבתי לעיל ואפי' אם נתגרש' לא תנשא אמנם אם ניסת כבר כו' יע"ש. והחלוקה הד' היא בנ"ד שכתב השני שמות בפי' והקדים לכתוב שם מקום הכתיבה לשם דמקום הנתינה ועלה קאמר נמי דיש לחוש לפי' זה ואם נתגרשה לא תנשא וכ"ש שאם לא נתגרשה שלא תתגרש בגט זה דפסול הוא לדעת קצת מהמפרשים ואם לבך נוקפך להכשיר ממ"ש הב"ח שפי' דברי הטור ואם לא כתב כן פסול דר"ל שכתב שם מקום הכתיבה וכתב וכל שום לרבות שם דמקום הנתינה וכ"ש אם לא כתב אלא א' מהם אמנם אם כתב שניהם בפי' וכתב שם מקום הכתיב' עיקר וע"ש מקום הנתינה כתב דמיתקרי כתב הריב"ש סי' מ"ה דאפי' לכתחילה כשר כשמגרש במקום הכתיבה ומשמע דבמגרש במקום אחר כשר בדיעבד דלא כמ"ש בהגהה דש"ע כו' יע"ש. הרי שהרבנים הנז' הכשירו בנדון כזה כנ"ד לא היא דאם הכשירו הרבנים בדיעבד הוא דהכשירו אמנם לכתחילה לא הכשירו ותו שהרי הר' מוהריק"ו שורש צ"ח סובר כס' מור"ם בעל הגהה לפסול אף בדיעבד ותשו' זו הביאה מרן בסי' זה יע"ש. וכבר תמה כמהר"ם ן' חביב על הב"ח שלא זכר תשובה זו דמהריק"ו כלו' שאילו היה רואה הב"ח תשו' מהריק"ו לא היה דוחה תשוב' שלימה מפני משמעות הנראה מדברי הריב"ש יע"ש. ולי הדיוט נראה שתשו' זו דמהריק"ו נעלמה ג"כ מעיני ה' מהרא"ש ז"ל בתשו' סי' ל' שנשאל בנדון דומה לנ"ד על ראובן שנסע לארץ מרחקים ושלח גט לאשתו בשם וידה דמתקרי' זוהי ובמקום הנתינה היה שמה המובהק בפי הרוב זוהי דוקא וערערו בדבר בכלל שאר ערעורים אחרים. והשיב הרב שאם כתב שני השמות בפי' דאין קפידה בסדר השמות יע"ש. ובודאי הוא שלא שלטה עינו בתשו' מהריק"ו. אמנם הצד שהיה בנדונו להתיר הוא לפי שגם במקום הנתינה היו מקצת בני העיר קורין לה ג"כ שם וידה אלא שהרוב שם המורגל בפיהם היה שם זוהי כאשר נראה שם בתשו'. וכיון שכן אין ללמוד מתשו' זו לנ"ד דשניא ההיא דאיכא טעמא רבה להכשיר משום דמקצת בני הנתינה היו קורין לה וידה ג"ע משא"כ בנ"ד דבמקום הנתינה ליכא דידעי בשם השינוי כלל ודאי דגט זה פסול לגרש בה ואם היה שכבר נתגרשה בה לא תנשא וצריכה גט אחר כמ"ש מדברי מור"ם ומוהריק"ו ואם מעט אוסיפה לך כהנה והנה נגלו אלו דברי אלקים חיים הראשון אדם קדוש יאמר לו הרב המובהק כמהר"ר עזריה יאושע ומשנה למלך גדול ליהודים כמהר"ם די בוטון שנשאלו כעין נ"ד על אשה אחת ששלח לה גט בעלה מגליל שהוא מקום הכתיבה בשם שרה דמתקריא שיניורולה שכך הוחזק שמה שם כך ובמקום הנתינה אין קורין אותה אלא בשם שיניורולה בלבד ועל זה נפל הספק במקום הנתינה אם גט זה כשר אם לאו כיון שבמקום הנתינה אין מכירים ויודעים אלא שם שיניורולה בלבד. וראיתי תשו' הרב כמהרע"י בכתב יד הקדש שהשיב וז"ל תשוב' נראה לע"ד דיש לחוש בגט זה ב' דברים א' לכתחילה והב' אפי' אם נשאת. והנה הא' הוא דכיון דבמקום הנתינה אין מכירים אלא שם שיניורולה לבד איך יכתבו בגט שרה המכונה שיניורולה והנה הרב מהריק"א סי' קכ"ט כו' והעירעור השני לפסול גט זה אפי' אם נשאת הוא ממאי דאמרי בגמרא פ' השולח על מתני' בראשו' היה משנ' שמו ושמה כו' וא"ר אשי והוא דאיתחזק בתרי שמי כו' עד אלא ש"מ הא דאיתחזק הא דלא כו' דמשמע דצריך לכתוב שניהם ומקום הנתינה עיקר ולדעת כמה מרבוותא אם שינה פסול יע"ש וה"נ בנ"ד דגט זה הוא פסול כו' וקודם שאבא לענין פסקא דדינא אשא ואתן בלשון רבינו ירוחם והטור דר"י כתב אתחזק שיודעים בגליל שיש לו שם אחר ביהודה וכן דיאודה כו' וק' טובא דצריך ידיעת שני המקומות כו' דבידיעת בני מקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה סגי לכתוב הב' שמות כו' ללעז מקום הנתינה ולו הונח שבמקום הנתינה אין יודעים שם מקום הכתיבה אפ"ה צ"ל הב' שמות משום לעז דמקום הנתינה כו' וא"כ למה צריך ידיעת שני המקומות וזו הקו' עצמה ישנה על הטור שכתב אבל לא אתחזק שאין יודעים כו' וגם במקום הנתינה אין יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתיבה וכו' והרב ב"י הרגיש ע"ד הרא"ש והשיב דלרבותא נקטיה כו' א"כ גם בדברי ר"י מצינן לשנויי הכי כו'. אמר הכותב איני יודע למה בחלוקה דאיתחזק השיב אפו על רבי' ירוחם ולא העיר כל חמתו בחלוקה זו דאיתחזק על הרא"ש ובנו שפי' דאיתחזק פי' דאיתחזק שהוחזק בשני המקומות דאלו הב' שמות שידוע הוא שיש לו ב' שמות כו'. ואף שר"י שינה ופי' יותר שם המקומות יותר בשם דגליל ויאודה מה שלא פי' הרא"ש ובנו מ"מ הרואה יראה דסתמא דהרא"ש ובנו כפי' דר"י וא"כ אמאי הרב לא הק' בחלוקה דאיתחזק גם על הרא"ש ובנו ואם נאמר דהרב ס"ל בפי' הרא"ש שפי' שהוחזק בשני המקומות שר"ל בא' משני המקומות ולאו דוקא בשני המקומות ממש ולכן לא ערך קו' עליהם א"כ גם בדברי ר"י ז"ל היה לו מקום לידחק ולהכניס עצמו בפירצה דחוקה כזו דר"י פי' דהיכי משכחת לה באופן זה והיא היא והכל עולה בקנה אחד דכולהו קפדי היריעה דא' משני המקומות ודברי הרב ז"ל צל"ת. וכבר עמדו האחרונים בקו' השנית שהקשה על דברי הרא"ש והטור במ"ש וגם במקום הנתינה אינם יודעים כו' ה"ה הרב הגדול מהריב"ל ח"א סי' ל"ד הניח הדבר בצ"ע ומהרח"ש ח"א סי' ג' תפס בדברי הרא"ש מה שדחה מהריב"ל וכיפי תלה לה ביישוב מרן הקדוש. גם הרב פ"מ ח"א סי' מ' בירר לו יישוב והרב כמהר"ם ן' חביב בג"פ סי' קכ"ט דף צ"ה כתב אחר שהביא דברי הרבנים כתב ואני שיירתי דרך לעצמי בפי' דברי הרא"ש כו' יע"ש גם לי לבב ושיירתי דרך לעצמי לא נפללת לה היא כ"כ דאיפשר לפ' כוונת דברי הרא"ש באופן זה במ"ש אבל לא איתחזק וכו' וגם במקום הנתינה אינן יודעין כו' שהכל קאי על מקו' הכתי' שהמגרש הלז הוחזק שמו שם במקום הכתיבה בשם ראו' בלבד ואינם יודעים במקום הכתיבה שראובן הלז יש לו שם אחר במקום הנתינה שהוא שמעון. ולפי שהיה איפשר לומ' שבני מקום הכתיבה יודעים היו שבני מקום הנתינה יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתיב' והוא פלאי שאינם יודעים בפרטות השם וכיון דידיעה זו ידעי במקום הכתיבה צריכי' הם לחקור בדבר כדי שיכתבו השני שמות. לכן חזר ופי' שגם זה יודעים בני מקום הכתיבה שבני מקום הנתינה לא נסתפקו בזה כלל ומעולם לא הוחזק איש זה אצל בני מקום הנתינה כי אם דוקא בשם ראובן בלבד כמו שהוחזק אצלם בשם דראובן דוקא ולא בשם אחר בפרטות ולא בשם פלאי כן הוא מוחזק במקו' הנתי' בשם ראובן בלבד ולא בשם אחר בפרטות ולא בשם פלאי דבכי האי גוונא הוא דאמרי' דיכתבו שם מקום הכתיבה דוקא בו לא וכל שום דאי לאו הכי צ"ל למר השם האחר בפרטות ולמר בוכל שום ולעולם שהכל תלוי בידיעת מקום הכתיבה כדי לצאת מלעז מקום הנתינה. אמנם באופן אחר בפשטה דמלתא ידיעת מקום הנתינה לית לן בה כמ"ש האחרוני' הנז"ל אמנם הרב מהרע"י כתב לישוב תמיהא זו ולפי שהיא בפי' ואינה נמצאת ביד כל לכן העתקתי לשונו וז"ל והנראה לי לומר ענין שזה לדברי ר"י והרא"ש והטור כי לעולם כשאדם מגרש את אשתו שבמקום אחר ויודעים במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה צריך לכתוב ב' שמות ואין צורך לידיעת מקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה וכן אי לא איתחזק שאין יודעים במקו' הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה אין צריך לידיעת מקום הנתינה ממקום הכתיבה וזה פשוט אלא שהרא"ש ור"י כתבו דבריהם על תנייא כוותיה דרב אשי דקאמר בגמ' הא דאיתחזק הא דלא איתחזק ועל ברייתא זו באו דבריהם בפי' איתחזק ולא איתחזק ובאותה ברייתא דמיירי שמגרש את שתי נשיו א' ביהודה וא' בגליל וקאמר הברייתא דאינה מגורשת עד שיגרש אשתו שביאודה בשמו שביאודה ושם דגליל עמו ואשתו שבגליל בשם דגליל ושם דיאודה עמו וכיון דהברייתא מיירי שמגרש את שתיהן אחת ביאודה וא' בגליל ומוקי רב אשי בדאתחזק על כרחין מיירי דבכל א' משום המקומות מכירין ויודעים שיש לו שם אחר במקום האחר דאם לא הוחזק אלא במקום א' שיש לו שם אחר במקום אחר ובמקום האחר לא הוחזק הנה האשה שנתגרשה שלא בשם דהוחזק אינה מגורשת אבל האשה השניה הויה מגורשת כיון שלא הוחזק במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה וברייתא דתני שאינה מגורשת אלא ודאי דמיירי שיודעים בגליל שיש לו שם אחר ביאודה וגם ביאודה יודעים שיש לו שם אחר בגליל דאי לאו הכי האחת מהן היא מגורש' ובאופן זה עלו דברי הרא"ש והטור על נכון דדבריהם באו ע"ד הברייתא זה נלע"ד עכ"ל הרב. וראיתי להרב המובהק כמהר"ם די בוטון בסי' ט"ל שנשאל מאת הרב הנז' ז"ל לחוות דעתו בנדון הלז ונשא ונתן בדברי הרב הנז' ז"ל ובכלל דבריו כתב שם עוד כתב מעכ"ת לישב דברי הרא"ש והטור ור"י דלמה הוצרכו לומ' בפי' דאיתחזק האמור בש"ס דאתחזק בב' שמות בב' המקומות דבידיעת מקום הכתיבה בלחוד שיש לו שם אחר במקום נתינה סגי כו' ודחה יישובו מתרי טעמי חדא דהא דאיתחזק הא דלא איתחזק הן דברי הש"ס ולאו דברי רב אשי שכ"כ הרא"ש בפסקיו. ועוד שנית דיישובו אי' על הרא"ש לאמר לא על הטור ור"י שכתבו דבריהם לענין דינא יע"ש והדין עמו עם שיש דוחק אחר ביישוב ולא אזכרנו עוד שאין הפנאי מסכים שאין כוונתי להאריך במה שיש לפלפל בכל יישובי הרבנים שאם באנו למדה זו ילאה הקורא את שמ"ע . אמנם החפץ והרצון הוא לראות הסכמת הרבנים הנז' שהסכימו בנ"ד שהוא ממש ודומה בדומה לנ"ד והנה הרב כמהר"ר עזריה יאושע עלתה הסכמתו בנדונו לפסול שכן כתב בסיום דבריו אחר שנשא ונתן והראה פנים לכאן ולכאן כתב וז"ל באופן דבהא סלקי' ובהא נחתי' האישה זאת אסורה לינשא עד שתתגרש בגט כשר לדעת כל אינהו רבוותא דכתיבנא הנלע"ד כתבתי וחתמתי נאם עזריה יאושע. ואף שהרב המובהק כמהר"ם די בוטון הראה פנים להתיר מהטעם שכת' הרב שכנגדו ודחאו והוא דכיון דשם שיניורילה אינו שם העצם ברוב הנשים אלא שם כינוי ונסתייע מתשו' מהריק"ו שורש פ"ו שכתב בשם בלי כינוי שהכשיר מהריק"ו כיון דשם בלי הוא כינוי לא יוציאו לעז על הגט שכתוב בו אליהו לחוד דאין אדם טועה לומר שבלי שמו ויודעים ודאי שהיה לו שם אחר דנ' דדכוותא יע"ש. ומטעם זה היה נ"ל להכשיר באותו נדון מ"מ בסיום דבריו כתב וז"ל אך אם נתברר הדבר בעדים בירור אחר בירור ששב העצם שלה שיניורולה וכך כתוב בכתובה ועדיין לא נשאת ושלא במקום עיגון יש לחוש למ"ש מעכ"ת מפני שלא כתבו שמא שבמקום הנתינה ראשון שהוא העיקר עכ"ל. ה"נ בנדון ששם חיים שהוסיף לעצמו הוא שם העצם ולא שם כינוי ודאי שאף הרב הנז' יודה שהגט פסול מפני שלא הקדימו שם מקום הנתינה. וא"ת שבחברון מוכרחים היו במעשיהם להקדים שם חיים לשם יאודה לפי ששם זה של חיים כמו שם שינוי דחולי דקי"ל דשם השינוי הוא העיקר להקדימו וכמו שפסק מרן הקדוש בש"ע סי' קכ"ט סעיף י"א וז"ל מי שנשתנה שמו מחמת חולי אע"פ שקורין אותו תמיד בשם הא' מ"מ שם השינוי עיקר וכותבים אותו קודם ואח"כ דמיתקרי פ' עכ"ל יע"ש והכא נמי שם זה דחיים הוי כשינוי דשם חולי לפי שעדין לא זכה להבנות בבנים ולהכי שינה את שמו לשם חיים וכמ"ש ג' דברים מקרעין גזר דין וא' מהם הוא שינוי השם כמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה ושד' יתב' א"ל אברם ושרי אינם מולידים אבל אברהם ושרה מולידים ובשינוי השם זכה להבנו' וכיון שכן אין ספק ששינוי זה של חיים הוי כשינוי השם דחולי דצריך להקדימו לעיקר לכן הוכרחו רבני חברון להקדימו. מ"מ ניחזי אנן איזה עיקר מהם יש להקדים דהרי שני עיקרים לפנינו מקום הנתינה ושינוי השם איזה עיקר דוחה את חבירו ודאי דשם מקום הנתינה הוא הדוחה שכן כתב מרן הקדוש בב"י דף קס"א ע"א וז"ל לעולם עושים שם מקום הנתינ' עיקר ושם מקום הכתיבה דמיתקרי טפל אפי' ששם הכתיבה מובהק ביותר משל מקום הנתינה או ששם דמקום הכתיבה נשתנה ע"י חולי שהוא עיקר כמ"ש מהר"ף אפ"ה היכא שמקום הכתי' אינו מקום הנתינה לעולם כותב שם מקום הנתינה עיקר כ"כ מריק"ו שורש צ"ח עכ"ל. הרי קמן ד' מלכים את החמשה שהסכימו בפה מלא דברו לאמר שאם לא הקדים שם מקום הנתינה לשם מקום הכתיבה שהוא ה"ה הרב הגדול מור"ם בעל הגהה ומהריק"ו ומהר"ע יאושע ומהר"ם די ביטון דמושבח ועומד מהר גדול אבי התעודה בשניות חח"מ סי' י"ז שכתב עליו והשביחו בשבח המגיע לכתפים וכמהר"ם די בוטון הוא עצמו הפליג בשבח הר' כמהר"ע יאושע בסי' הנז' ואחרון אחרון חביב הוא הרא"ש מארי דארעא דישראל כמהר"ם ן' חביב ז"ל גם מדברי מהרהח"ש בתשו' דף ק"ד ע"א נראה דס"ל כסב' הטור כס' מור"ם ומהריק"ו וסיעתם והביא דבריו כמהר"ם ן חביב דף פ"ו ס"ק ל' עמ"ש מור"ם בהגהה גם נהר שיש לו שני שמות שדינו כשמו' הבעל כתב הרב וז"ל שיתבאר לקמן סי' קכ"ט דצריך לכתוב שם מקום הנתינה ויכתוב שם מקום הכתיבה דמיתקרי כן יעשה בשם עיר המגרש וכן בשם הנהר ומ"מ יר' לי כו' וע"ש. ועיין בתשו' מהרח"ש ז"ל בגט ששלחו ממוכה לקושטאנדינא וכתבו קושטאטין דצידד שם לקהל משום דחשיב ליה דעיר זו יש לה שני שמות במקום הנתינה קושטאנדינא ובמקום הכתיבה קושטאנטין והוכיח כן מדברי הר"ן ור' ירוחם דאם כתב שם הכתיבה עם וכל שום דכשר אפי' גבי שם הבעל ואע"ג דהטור חולק על זאת הסברה כיון דהשינוי אינו כשם הבעל אלא כשם העיר יש צד להקל שאם נשאת שלא תצא עכ"ל למדנו מדבריו דהרב ס"ל בסב' הטור כסב' מור"ם ומהריק"ו ודעמיא לפסול דאילו היה שינוי כזה בשם הבעל היה ראוי לפסול הגט לחוש לס' הטור. תדע דאפי' דהכשיר בשם שינוי העיר לא החליט המאמר להכשיר אלא כתב כיון שהשינוי הוא כשם העיר יש צד להקל לענין שאם נשאת לא תצא ואם לא נשאת אפי' באותו נדון היה מצריכה גט אחר ומינה דכ"ש דס"ל דבשם הבעל בשינוי כזה היה מצריכה גט אחר וא"כ מי הוא זה ואיזה הוא אשר לא ירא לנפשו לעשות מעשה כנגד האלקים האדירים האלה ולא יחוש על עצמו. ועמ"ש שהיה שולח כתבי' לפרט מן הפרטים לא' מעיר בשם חיים אם בשביל כן יקרא שהוחזק שמו כאן בשם חיים אומ' אני דלא מיקרי בהכי דהוחזק שמו דל"מ לסברת הרב המבי"ט ח"א סי' קכ"ה שהכשיר בגט דש"מ ששינו את שמו ולא ידעו מסדרי הגט משינוי השם ולא כתבו אותו בגט והכשירו הרב מתרי טעמי וחד מינייהו הוא דהא דשם השני עיקר היינו כשהשם ההוא שגור בפי הכל והביא ראיה מפר' במה מדליקין הני תלת מילי אשתני שמייהו וכו' למאי נ"מ לגיטי נשים ופי' רש"י לחד לישנא לענין שינה שמו ושמה כו' משמע דשינוי השם דגיטין הוי כאינך שינויי דהתם דשגור ומורגל בפי הכל יע"ש. דודאי דנ"ד אף דשם חיים ידעי בו איזה יחיד או רבים כיון שאינו שגור ומורגל בפי כל אנשי העיר לא מיקרי מוחזק אלא אפי' לדעת החולקים ע"ד מ"מ בעינן לפחות שיתפרסם שם זה ויקבע שמו פע"הק וכמ"ש הרב מהרח"ש בראשונות סי' ל"ב שנשאל ג"כ על גט ש"מ ששינה את שמו וכתב כלל הדברים שכל שנשתנה שמו מחמת חולי כל שלא נתפרסם והוקבע שם השינוי בעיר אלא שהכל קוראים אותו בשם הראשון אין כותבין אלא השם הא' ובנדון הלז שלא קם ממטתו כו' הרי דהתם דכששינו את שמו היה בציבור והיה ענין זה בעירו ומסתמ' היה שם בנדון דהר' שם יותר פירסום דנ"ד ואפ"ה כתב דכיון שלא נתפרסם והוקבע שמו בכל העיר דאין כותבין שם השינוי ה"נ בנ"ד לא הונח שנתפרסם שם זה ליחידי סגולה מ"מ לא הוקבע שם השינוי בפיהם שהרי כאן כשרוצין להזכיר שמו אלו היחידים אינם קוראים אותו בשם חיים כלל אלא בשם יאודה דוקא ראיה לדבר שעד יום כתיב' הגט לא נודע לנו משם חיים כלל דאילו הוקבע שם זה בפי' היחידים היינו יודעים אותו מכמה ימים קודם שהרי היחידי' בקרבנו הם לא ימושו מתוך האוהל. להיות שה"ר המסדר שסידר גט זה חזר ובא למקומו ושאלנו ודרשנו מאתו מה זה היה לבן קיש להקדים שם מקום הכתיבה למקום הנתינה. והשיב שדרש וחקר בדבר שם בחברון תו"ב וא"ל שכבר המגרש שלח כתבים לב"ד עיר קדשנו וחתם בהם שמו חיים יאודה וכיון שכן בודאי כבר נתפרסם שם זה של חיים פע"הק לכל וסמך את ידו ה"ר המסדר ה"י עמ"ש הר' המבי"ט בח"ב סי' נ"ב וז"ל ונ"ל כי מה שהוזכר בגמר' שהוחזק שמו ל' יום בעיר הוא שכל ל' יום הקורא אותו קורא אותו בשם זה או שקראו אותו לתורה או חתם בשם זה ג' פעמים תוך השלשים יום דבתלתא זימני הויא חזקה כווסתות ושור המועד ופחות מל' יום אפי' בתלתא זימני לא הויה חזקה כו' יע"ש. וב"ד י"ב השיבו לו שהם לא ראו חתימת המגרש כי אם דוקא בכתב א' ואף בכתב הלז לא נתנו דעתם בשם השינוי ששינה שמו לחיים ולא ידעו משם השינוי כלל ואף שלאחד מעיר או שנים ממשפחה שבא להם כתבים מהמגרש כתוב וחתום לחיים אפ"ה אינו בכלל הוחזק שמו בעיר משום דלא מיקרי חזקה לדברי המבי"ט ז"ל אלא מחתימת שטרות וכמ"ש שנראה מדבריו שם וכ"נ שהבין מדבריו הרב המובה' כמהר"ם ן' חביב סי' פ"ג דף עשירי ע"ב וז"ל ועיין בתשו' המבי"ט דבתלתא זימני שקראוהו לתורה או חתם בשטר בשם זה כו' יע"ש. ולכל הפחות אם חתם בג' אגרות בשם זה לב"ד דאיכא פירסום. והשתא כיון דהא והא ליתא נמצא דהקדים מקום הכתיבה למקום הנתינה מיקרי והדר דינא כמש"ל. ויהי כמשיב שהוא ע"פ מ"ש לו הקדים מקום הכתיבה ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ולפי תומו הלך ועודינו מחזיק בתומתו ודורש משפט לאמ' שהיום שנתעכב הגט זה לו כ' יום ומחמת העירעור הלז כבר נודע שמו בשערי' ששם המגרש היום חיים יאודה וכיון שהגט עדיין הוא ביד השליח יכול ליתנו לאשה גט זה שהרי שתי שמות הללו כבר נתפרסמו קודם נתינת הגט ואת"ל שצריך עוד עשרה כדי שיהא מוחזק שמו בעיר ל' יום יתעכב הגט ביד השליח לימי' עוד עשרה ואח"כ יתנהו לה או אין עוד תקנה לדבר ושם נאמ' לו באותו פרק באותו מקום באותו מעמד מפי ב"ד י"ב ממקום שבאתה יש ראיה לדבר שגט זה נדחה ולא יראה עוד שהרי כתב שם הרב המבי"ט וז"ל אבל לגט הא' שעדיין לא הוחזק באותו השם שכתב ואח"כ נתברר שהיה לו שם אחר לא יועיל כל שום להכשירו אע"פ שהוחזק אח"כ דכיון דבשעת כתי' הגט לא הוחזק באותו שם א"כ לא היה ניכר אז שהוא המגרש אע"פ שהוחזק אח"כ כיון שנתברר אחר כך שהיה לו שם אחר ממה שנכתב בגט כו' יע"ש. הרי שתלה הרב הנז' הדבר בשעת כתי' שאם לא נודע ולא הוחזק באותו שם בשעת כתיבה אף שהוחזק אח"כ לא מהני דכוותה בנ"ד נמי. וכן נראה מדברי הרב במהר"ם ן' חביב בס' ג"פ דף ק"ג ס"ק ס"א שכתב בסיום סעיף זה אמנם איכא למידחי דלא דמי נ"ד דנכתב הגט מעיקרא אדעתא לתתו באותו מקום שנכתב הגט שלא היו מכירין בשם הכתוב בגט ונמצא דנכתב הגט אדעתא דפיסולה משא"כ מ"ש מר"ן לעיל סעיף ד' דמשעת כתיבת הגט נכתב אדעת' דהכשר שכתב שם מקום הנתינה כו' ואע"ג דאין הנדונין שוין מ"מ דבר הלמד מעניינו הוא שהדבר תלוי בשעת הכתיבה בהכשר כ"ז היה באותו מעמד ועדיין לא החליטו המאמר לודאי פסול. והלכו להם כל א' לדרכו פנה ואני הדיוט בביתי ובחומותי נתתי אל לבי לתור ולחפש להעמיד גט זה בהכשר ואין כוונתי לחלוק על רבותי אלא כמתלמד למקום אחר ואם יתברך יזמין לי איזה ראיה מכרחת להכשר אזי אגלה להם דעתי עם הראיה ואם יכשר בעיניהם להכשיר אהיה סניף לאפושי גברא וזה החלי בס"ד.
2
ג׳הנה תחלת דבר אנכי הרואה דאין מדברי הרב המבי"ט ראיה החלטית לפסול הגט דנר' משום דאי' לדחות ולומ' דההיא שאני דודאי דבשעת כתיבה הגט הא' נכתב בפיסול גמור דהרי שם שמואל ן' יצחק עדין לא הוחזק בעיר ל' יום קודם כתיבת הגט הא' ונתברר הדבר אח"כ ע"י עדים שהיה שמו שלם ן' אברהם או ן' לוי נמצא שבשעת כתיבת הגט נכתב בפיסול גמור משום דשם זה שמואל ן' יצחק הנכתב בגט הא' עדין לא הוחזק בעיר ל' יום וכיון שלא הוחזק ל' א"כ לא היה ניכר שהוא המגרש ואין גט זה נכתב לשמו מיקרי ושמו העיקרי לא כתבו כלל לכן אינו מועיל לו החזקה דאח"כ להכשי' גט א' למפרע כיון דנתברר אח"כ שהיה לו שם אחר בעול' ואינו שם זה הנכתב בגט ולהכי בעינן חזקה קודם כתיבה ונתינה משא"כ בנ"ד דשם יאודה דהמגרש הוחזק בב' המקומות בין מקום הכתיבה והנתינה והכי נכתב בגט. אלא שהשם הנוסף שהוא שם חיים בשעת הכתי' עדיין לא הוחזק באותה שעה במקום הנתינה אפ"ה אין זה נקרא נכתב בפיסול בשעת הכתי' דהא ב"ד דמקום הכתיבה כל טצדקי דמצי למיעבד עבדו וחקרו בשם חיים אם הוחז' ב"ה ולפי מה שהוג' בפנינו צר' להם שכבר הוחז' ב"ה ג"כ ולפי ששם זה דחיים דמוהו לשינוי שם דחולי הוכרחו להקדימו עפ"י הדין א"כ ודאי דאין לומ' ששם זה הנכת' בפיסול בש' הכתי' ואינו חוזר להכשירו אם הוחז' אח"ך כי ארכו לו הימי' ב"ה ובודאי בנ"ד יודה הרב המבי"ט ז"ל דחזקה אח"כ תועיל להכשיר גט זה דשנה ושנה כדבר האמור. גם חילוק זה שייך בין נ"ד לנדון דהרב כמהר"ם ן' חביב ז"ל ואין צורך לכפול הדברים כאשר עיני המעיין תחזינה משרים. ויש בידי ראיה לנ"ד שלא נתכוונו בש' הכתי' לכתו' שם דמקו' הכתי' לעיק' במרד ובכוונ' מכוונ' להכשר' גט זה והוא ממ"ש מרן הקדוש סי' קכ"ז גבי גט מוקד' שהוי פסול ואפ"ה פסק שם דין ה' כו' וז"ל השולח גט ממקו' למקו' אע"פי שמקדי' הזמן שהרי כותבי' זמן מיום הכתי' ואינו מגיע לידה עד אחר זמן כשר משום דאית ליה קלא. גט שלא נמסר ביום הכתי' אין תקנה להכשירו אלא שישלחנו לה ע"י שליח עכ"ל.
3
ד׳והנה המעיין שם בב"י בדברי מר"ן הקדוש ז"ל יראה דתרי גווני מוקד' יש א' מוקדם אמיתי והשני מוקד' שקר יע"ש. והרב כמהר"ם ן' חביב בג"פ הפליא עצה הגדיל תושיה בפרט הלז ואסף איש טהור כל הסברות ופלפל בהם עד כדי כל הצורך כיד ה' הטובה עליו ולבסוף כתב בדף ע"א וז"ל העולה מכל הנז' דעד הנה ערכתי דברי הפוסקים בדין גט מוקדם שהוא שקר אם נוכל להכשירו ע"י שליח או לא וכו' ומסיק ולענין הלכה וז"ל נלע"ד יראה לענין הלכה דאם גט זה מוקדם הוא שנכתב בעשרה לחדש וכתבו בחמשה וכיוצא שהקדימו את זמנו בכוונה ויש בו עדי חתימה אין להכשיר גט זה ע"י שליח הולכ' משום דהג' פסול מפני עדי חתימה שחתמו שקר והרי הם פסולים כו' אמנ' אם אין בו עד"ח או אפי' יש בו עד"ח אלא שהקדימ' זמן הגט לא היה בכונ' כלל כגון שטעו בעיבו' דירח' או שכתבו יום האמי' שציוה להם הבעל דטעו הם וחשבו דהדין הוא לכתוב יום האמירה באופן דאין עידי החתי' פסולין בכה"ג אעפ"י שהגט מוקדם גמור שנכתב בעשרה לח' והם כתבו בה' לח' יש להכשי' ולתתו ע"י שליח שכל ע"י שליח יש לו קול וליכ' למיח' למידי לא לפירו' ולא לזכות כו' עד וזכורני דמעשה בזה היה זה ימים דשלחו מצובא למצרים גט שנכתב בו יום האמירה ונחלקו שם חכמי מצרים לשתי כיתות והח' הש' כמהר"ר אחי מ"ר שמואל ז"ל ושלח אלי מעה"ק ירוש' תו' שאכתוב בנדון ההוא וכתבתי כדעת המכשירין לתת אותו כיון דהגט היה ע"י שליח הולכה ואח"כ גילה אלי שגם הוא היה מן המכשירין מטעם זה וכו' יע"ש. דבר הלמד מענינו דאע"ג דקי"ל דגט מוקד' ובפרט מוקדם שקר שהוא פסול אליבא דכ"ע בשנותנו הבעל מידו לידה אפ"ה כדמצינן למיעבד ביה תקנתא להכשירו עבדינן וחוקרין בדבר דאי ידעינן שקדימת הזמן לא היה בכוונה כגון דטעי בעיבורא דירחא או שכתבו יום האמירה מפני שטעו שהדין כך דיש להכשירו ע"י שליח משום דלא מקרי שנכתב ונחתם בפיסול. ומינה לנ"ד מכ"ש דגט זה יהיה כשר כיון שמסדרי הגט לא נעלם מהם הדין דשם מקום הנתינה עיקר וחקרו בדבר כיד ה' הטובה עליו וכפי שהוגד לפניהם כנז"ל באותה שעה בכשרות נכתב ונחתם הגט אלא שאח"כ אירע שהכתב וחתימת המגרש לא נודע לבני מקום הנתינה מפני שלא נתנו לב על שם חיים שחתם המגרש בכתבי' וכיון שכן הוא שהגט בשעה שנכתב ונחתם היה בכשרות ובין כתיבה לנתינה נתפרסם שם חיים במקום הנתינה ג"כ נמצא גט זה לא הורע כחו וככחו אז כחו עתה בכשרותו הוא עומד וינתן. ואם נפשך לו' שהרי מור"ם ז"ל בהגה שם כתב מיהו נהגו להחמיר ולכתו' אחר. ואיך אנו נעשה מעשה נגד מור"ם שהוא מחמיר וממקום שבאתה ודיו לבא מן הדין להיות כנדון אף דבנדון דידן הוא עדיף יותר מ"מ מי הוא זה שלא יחוש לס' המחמיר בענין איסור ערוה. אפ"ה נר' דבנ"ד אין כאן חשש שהרי הרב כמהר"ם ן' חביב ז"ל כתב שם דף ע"ב וז"ל העולה מכל זה דמה דפסל הרשב"א ז"ל בתשובה אם כתבו יום האמירה הוי כמגרש ע"י עצמו אבל במגרש ע"י שליח אפי' מוקדם גמור שהוא שקר מכשיר הרשב"א ע"י שליח וכו' ובגט שכתבו יום האמירה ומוסרו ע"י שליח ליכא למיחש למידי וכו' ואפי' למ"ש מור"ם דנהגו להחמיר ולכתוב גט אחר אפי' בנתאחרה הנתינה מהכתיבה ואינו כשר לתתו ע"י שליח היינו דוקא כשהבעל והאשה שניהם בעיר ויכולין לגרש בגט אחר אבל שלחו גט מוקדם ממ"ה וכתבו יום האמירה או שטעו בעיבורא דירחא נר' דמצינן למיעבד עובדא לתתו כיון דבא הגט ע"י שליח וליכא למיחש למידי עכ"ל. הרי לך בפי' דהר' ז"ל לא חש לה לסברת מור"ם במקדים יום האמירה כיון שנותנו ע"י שליח דאית ליה קלא אע"ג שטעו טעות גמור ביום הכתי' לכתוב יום האמירה מ"מ אינו נחשב להם לטעות מפני שחשבו שהדין הוא כך ומכ"ש בנדון דידן דלא טעי טעות כזה מסדרי הגט דהדין נותן דאפי' לס' מור"ם שהחמיר שם. בנ"ד יודה דאין צריך לכתוב גט אחר מאחר שהמתגרש אינו בעיר ומה גם שגט זה עד שנכתב ונחתם היה שהפצירו בו עד שאמר רוצה אני מפני שהיה קשה עליו פרידה טובה מאשתו ראשונ' ואם נחמיר עליו לחוש לסברת מור"ם לכתוב גט אחר אפשר קרוב לודאי הוא שלא יתרצה ותשאר אשתו נאסרת בנחושתים בכבלי העיגון כן נראה לי להלכה ולא למעשה.
4