אדמת קודש, אבן העזר מ״גAdmat Kodesh, Even HaEzer 43
א׳שאלה אשה ששמה בעת העריסה חפצי בה והלכה והיתה לאיש וכתבו בכתוב' שם זה של חפצי בה אמנם כפי כל העולם קורין לה חציבה ומדלגין אות הפה מהשם ובאתה לידי גרושין ונסתפקי אם יכתבו חפצי בה דמיתקרי חציבה או אם יכתבו חפצי בה בלבד שהוא שם העריסה שהוא העיקר וגם ששם חציבה אינו שם כלל וכיון שכן אין לכותבו כלל. או אם יכתבו שם חציבה בלבד שהוא שם המורגל בפי הכל. ואת"ל שיכתבו השני שמות אם יכתבו דמיתקרי או המכונה חציבה על הכל יורינו המורה הדרך הישר ויבא שכמ"ה.
1
ב׳תשובה שם זה של חפצי בה מצינו במקרא שהוא שם אמו של מנשה כנז' במלכים ב' ריש סי' כ"א ושם אמו חפצי בה ובדקתי בכל ספרי האחרונים אשר היו לפני ולא מצאתי שהביאו שם זה. ולכאורה נר' דאין לכתוב אלא חפצי בה דווקא שהוא שם העריסה והכתו' ולא שם החציבה שהוא קיצור השם כמ"ש מר"ן ז"ל בסי' קכ"ט גבי יצחק חקין אהרן ארכין והרב גט פשוט דף ק"ו אחר שאיסף וליקט כל הסברו'. בהא דקיצור השם ושם דנערות דאין לכותבן אח"ך כתב וז"ל הנה נא ערכתי ולקטתי כמה מיני חלוקים בדין זה דאין צריך לכתוב כלל שם דנערות וקיצור השם דלאו כלל גמור הוא ויש הרבה קיצורים דצריך לכותבם ויש דנחלקו בהם אם צריך לכותבם ולא עלה בידי בענין זה כלל גמור וחותך ולכן יר' לי כי כל קיצור שם דדמי ממש ליצחק חקין אין צריך לכותבן ואם יש ספק אם דומה ליצחק חקין אם כותבים וכל שום אין לחוש ולכתו' הכינוי ואם אין כותבים וכל שום יכתבו הכינוי נר' יע"ש. ה"נ בנ"ד לע"ד נר' דשם זה דחציב' הוא קיצור השם ודמי ליצחק חקין ממש ולכן אין לכותבו כלל. ואי איכא מאן דמספקא ליה אם שם חציבה דומא ליצחק חקין לדידן דכתבי' וכל שום וכו' אין לכתוב שם זה דחציבה שהרי הוא נכלל בו כל שום וכמ"ש הרב הנז' ז"ל. וטעם הדבר לדעתי שאני מדמה שם זה דחציבה ליצחק חקין הוא שהרי מצינו להרב ס' שמות בשם נתן שקורין נטע כתב שם בדף נ"ה וז"ל אבל אם נהג לחכם כינוי של נטע נלע"ד דיש לכותבו בגט אחר דנטע הוא חיבה בפני עצמה בלשון הקדש מלשון נטיעה נטע שעשועיו נטע נעמנים ולא דמי ליצחק חקין בנימין בונמי כי חקין ובונמי אין מלות בפני עצמן בל"ה לכן נחשבין לקיצור השם משא"כ נטע ודכוותה עיין לקמן בשם עוזר ובשם עזרא כתב וז"ל אשר דמית עזרא ועוזר ליצחק חקין לכאורה בלי דקדוק נר' בעיני דל"ד כי חקין איננו מלה בפני עצמה בלשון הקודש רק כינוי לשם יצחק וכן בנימין בונמי לכן אין להחשיב אותה תיבה בפני עצמה רק לקיצור השם אבל עוזר הוא תיבה בפני עצמה ויש לה פי' ופתרון וכו' יע"ש אף אנו נאמר כיון דשם חציבה אין לה פירוש ופיתרון בל"ה א"כ ה"ז דומה ליצחק חקין ולבנימין בונמי שאין לה פי' ופתרון בל"ה והרי הוא קיצור ואין כותבין אותו ה"נ בשם חציבה אין כותבי' אותו כלל. ואם נפשך לומר כדעת המסתפקין דס"ל דשם חציבה לא דמי ליצחק חקין ובונמי משום דחקין ובונמי אין להם פי' ופתרון בל"ה כלל מה שאין כו בשם חציבה דאיפשר דפתרונו הוא מלשון חצבה עמודיה שבעה חוצב אבנים כלומר דאשה זו מזרע קודש נחצבה. אפ"ה אין לכתוב שם חציבה כיון שאנו נוהגים לכתוב וכל שום וכמ"ש הרב כמהר"ם ן' חביב. והשואל הלז לא פי' את דבריו אם השם דחפצי בה נשתקע לגמרי או איכא דקרו לה הכי ואיכא דקרו לה הכי וחקרתי בדבר מפי מגידי אמת ובאמת אמרו ששם העריס' חפצי בה נשתקע לגמרי ואין קורין לה בשם העריסה כלל כי אם דוקא בשם חציבה בלבד וכיון שכן משנונה נפשאי הדרנא ואומ' אני שעכ"פ שם זה דחציבה הכרח הוא ליכתב בגט כיון דכ"ע קרו לה בשם זה דחציבה אין להשמיטו אף ששם זה דחציבה הוא קיצור השם לדעתי כמש"ל ויש לי ע"מ לסמוך ממ"ש מרן כמהר"ם ן' חביב דף ק"ה ע"כ וז"ל ונמצא פסקן של דברי' כו' עד אמנם אם כ"ע קרו ליה תקין וכן כ"ע קרו לה שרולה אם ידוע דבשעת הלידה קראום יצחק ושרה ואח"כ הוקבע להם שם קיצור לגמרי ואין קורין אותם בשם המובהק כלל בזה יש ג' סברות דמהרי"א סי' י"ב כ' יכתבו עיקר השם לבד יצחק שרה ואין צריך לכתוב הקיצור. ובעל לחם רב סי' ל' ס"ל דיכתבו הקיצור לבד ואם יכתבו שמואל דמיתקרי מולי הגט פסול. ודעת מהרי"ט הוא דיכתבו חנה דמיתקרי חנולה וכיוצא. וכן נלע"ד עיקר דהיא ס' מציעתא ומלתא דמיסתברא וא"כ כותבי' בכהג"ו יצחק דמיתקרי חקין שרה דמיתקריא שרולה עכ"ל. ועיין בתשו' מהרי"ט ז"ל דא"ה סי' י"א שכתב שם בשם שרה דקורים אותה שרולה ורבקה רבקולה ושמחה שמחולה וכיוצא דכותבי' בגט עיקר השם כגון שמחה דמתקריא שמחולה וכו' עאפ"י שכל העולם אין קורין להן בשם השני יע"ש. והרב כמהר"ם ן' חביב שם בדף הנז' הביא תשו' זו דמהרי"ט והסכים שם שגם מרן הקדוש יסבור כן כסברת מהרי"ט אף שלא פי' ענין זה בדברי מרן כיון שהיא ס' מציעתא. וכיון שכן אחר שכן הסכים הרב כמהר"ם ן' חביב לס' מהרי"ט ושכן היא סברת מרן הקדוש בנ"ד אליהם שומעין ויכתבו חפצי בה דמתקריא חציבה כנ"ל פשוט. אמנם מאי דמספקא לן הוא בשם חפצי בה אם יכתבו בגט חפצי בה בשתי תיבות דוקא ולא בתיבה א' ואם נכתב חפצי בה בתיבה א' אם הגט הוא כשר בדיעבד או לאו. תו מספקא לן אם כתבו חפצי בה בתרי שיטי אם הגט כשר או לאו. לזה צריכין אנו למודעי הוא מרן הקדוש שכתב סי' קכ"ט סעיף ל"ב וז"ל אין פוסקין שם האיש ולא שם האשה בשני שיטין אבל בשיטה א' איפשר שפוסקים קצת שמות שסובלין כן דומה לכדר לעמר. הגהה וכן עמנו אל אם כתב תיבה א' לא הפסיד עכ"ל. ומקור דין זה הוא ממ"ש בפ' אלו טרפות דף ס"ד אמר חזקיה מנין לביצת טמאה שהיא אסורה מ"ה שנא' ואת בת היענה וכי כו' ומשני שאני הכא דפסק ספרא לשתי תיבות ש"מ תרי שמות נינהו אלא מעתה את כדר לעמר דפסק להו ספרא בתרי תיבות הכי נמי דתרתי שמי נינהו אמרי התם בשתי תיבות פסיק להו בתרי שיטין לא פסיק להו אבל הכא אפי' בתרי שיטין פסיק להו עכ"ל. וכתב הר"ן ומכאן לענין גט דאין פוסקין שם האיש והאשה בשני שיטין אבל בשיטה א' איפשר שפוסקים קצת שמות שסובלין כן דומה דכדר לעמר והן הנה דברי מרן ז"ל ככתבן וכלשונם. והרב כמהר"ם ן' חביב בגט פשוט דף קכ"א ע"ב כתב וז"ל ויש לחקור אם כתב כדר לעמר בס"ת בשני שיטין וכן בגט כתב עמנו אל בשני שיטין מהו אם עשה כן פוסל הס"ת והגט או דילמא לכתחילה הוא דקאמר בשני שיטין לא פסיק להו והכריח מתשו' הרמב"ן דפסול אפי' בדיעבד שכ"כ שם וז"ל בשני שיטין לא פסקי' אלמא אי אפסיק להו בתרי שיטי לא מיקרייא כתיבה ובגט כתי' וכתב לה עכ"ל. אמנם איכא למידק דכיון דפסק ספרא שם כדר לעמר בתרי תיבי משמע ודאי דלפי האמת ב' תיבות נינהו דאם משפט כו' וכיון דהוכחנו דכדר לעמר הוי שתי תיבות מ"ט לא פסיק להו בתרי שיטי ובשלמא אי הוה אמינא דלכתחילה דוקא לא פסיק להו בתרי שיטי להורו' שהם שם א' הוה ניחא אמנם להפריז על המידה לו' דאם כתב שם זה בתרי שיטי הס"ת והגט פסול הם דברים תמוהים עכ"ל. ופליאה דעת ממני במ"ש או דילמא לכתחילה הוא דקא' בשני שיטי' לא פסיק להו וכן במ"ש אח"כ ואי הוה אמינא דלכתחילה דוקא לא פסיק להו בתרי שיטי להורות שהוא שם א' הוה ניחא כו' דאי איפשר לו' כן דמ"ש בש"ס דכדר לעמר לא פסיק להו בתרי שיטי היינו לכתחילה אמנם בדיעבד אי כתב כדר לעמר בתרי שיטי שפיר דמי והס"ת כשר דאי הכי אין ראיה לדין התלמוד דביצה טמאה אסורה דהא כל עצמו דהש"ס שהוציא דין זה הוא ממה מצינו דכדר לעמר פסיק להו ספרא בתרי תיבי ובשיטה א' ובת היענה מצינו דפסק להו ספרא בתרי שיטי והשתא לפי דעת הרב נמצא דאין הוכחה כ"כ משום דאימור דמה שאנו רואים דכדר לעמר דלא פסיק להו ספרא בתרי שיטי אימור דספרא דוקניא כתבו כיון דקי"ל דלכתחילה צריך שיכתב כדר לעמר בשיטה אחת אמנם הה"נ שאם הוה כותבו בב' שיטי דכשר וכן בבת היענה דכתבו ספרא בתרי שיטי ג"כ אין משם הוכחה דדילמא האי ספרא בדיעבד כתביה בשתי תיבות דכשר וא"כ לפי דעת הרב ז"ל נמצא דאין הוכחה מהספרים הנמצאים כתו' בשם כדר לעמר בשיטה א' ובת היענה בתרי שיטי ללמוד דביצת טמאה אסורה מ"ה מאחר דהש"ס מיירי בלכתחילה ולא בדיעבד אלא ודאי דע"כ לומ' דהש"ס ס"ל דבשם כדר לעמר אפי' בדיעבד אי כתב בתרי שיטי פסול ובת היענה אפי' בתרי שיטי כשר וכפי זה דין הש"ס יוצא לאמיתו באופן שדברי הרב צל"ת. איך שיהיה שם זה דחפצי בה שדומה לכדר לעמר נראה דהדין נותן שפוסקים אותו לשתי תיבות איך שיהיה בשיטה א' ולא בשתי שיטות אך בשתי תיבות ודאי דפסקי להו שכן במקראות הנביאים שלפנינו שיש בהם המסרה שהם הספרים המדוייקים מכל שאר הספרים כתו' במלכים חפצי בה בתרי תיבי בשיטה אחת. ונר' לי המקראות הללו שלפנינו שהם מדוייקים בחסירות ויתרות לא גריעי מס' תהילים דר"ח שהביאו הגמ' בפ' ע"פ דף קי"ז דאי בעיא להו הללויה לרב מאי ת"ש דא"ר חזינא לתהילים דבי חביבי דכתיב בהו הללו בחד גיסא ויה בחד גיסא ע"כ. ה"נ בנ"ד יש לסמוך על המקראות שלפנינו דכתי' בהו חפצי בה בשתי תיבות בחדא שיטה. ואם לבך נוקפך לומ' דאין ראיה ממה מצינו במקראות דפסקי לשם חפצי בה בשתי תיבות דאיפשר לומ' דשלא בדקדוק הם ואינהו ס' תהילים דבי חביבי שאני דאיפשר לו' דס' תהלים דבי ר"ח ספרא דוקנא כתב להו ע"פ המסורת שבידו מכת הקודמים או ע"פ ר"ח עצמו. וכיון שכן אין לדמות מלתא למלתא מ"מ איפשר להביא ראיה ממקום אחר ואע"פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר ממ"ש בספ' שמות הגיטין בשם מהרי"ט והביא דבריו הרב גט פשוט דף קכ"ג ע"א שהרב מהריב"ל רצה להשוות שם דיום טוב ושם טוב לשם ידידיה ולא לפדהצור ועמינדב משום דידידיה מורה ענין שהוא ידיד ה' אבל פדהצור ועמינדב אינם מורים ענין. והקשה עליו מהרי"ט ז"ל דמה ראיה להשוותו לידידיה משאר שמות החותמים יה כגון חנניה עזריה ירמיה אלא דדוקא דידידיה הוא דפסקי ליה משום דכתיב וה' אהבו ולהכי פסקי ליה להורות שידיד חול ויה קדש אבל שאר שמות שחותמים יה אע"פ שמורין ענין מ"מ נכללין בכלל השם לכן יה דלבסוף לאו קדש הוא וכמו דניאל מישאל שמואל עכ"ל. דמדברי הרב למדנו טוב טעם ודעת למ"ש בש"ס בפ' ע"פ דאיבעיא להו ידידיה לרב מאי ת"ש דא"ר ידידיה נחלק לב' לפיכך ידיד חול יה קדש עכ"ל. ולא נודע לנו טעמו דרב דקאמר דידידיה נחלק לב' והיה נראה הדבר כהלכתא בלא טעמא אך לפי דרכו דהרב מוהרי"ט למדנו דטעתו דרב דאמר ידידיה נחלק לב' היא משום דכתיב וה' אהבו דש"מ דידיד הוא חול ויה הוא קדש. אף אני אביא מקרא אחר כעין זה להכריח שחפצי בה הן שתי תיבות שנא' בישעיה סי' ס"ב לא יאמר לך עוד עזובה וגו' כי לך יקרא חפצי בה כי חפץ ה' בך ש"מ דחפצי בה הן שתי תיבות דוגמא דכי ה' אהבו דשם ידידיה דמדמי הדר קרא ואמר כי חפץ ה' בך ש"מ דתרי תיבות נינהו כנ"ל לכן יכתבו חפצי בה בשתי תיבות ובשיטה א' ולא בתרי שיטי. אך דיו לבא מ"ה להיות כנדון דכיון דבשם ידידיה הסכים מרן כמהר"ם ן' חביב בס' ג"פ דף קכ"ג דיכתוב שם ידיד יה בב' תיבות כעין תיבה א' ויותר יהיו נראי' שתי תיבות מתיבה א' וחלה על ס' שמות הגיטין יע"ש. ה"נ בשם חפצי בה יכתוב כן כשם ידידיה כנ"ל להלכה אבל לא למעשה עד שיסכימו בעלי ההוראה ולהיות שהימים האלה נזכרים ונעשים איני מאריך בכל הפרטים. וכן נעשה מעשה פע"הק בהסכמת רבני העיר ה"י.
2