אדמת קודש, אבן העזר מ״בAdmat Kodesh, Even HaEzer 42
א׳שאלה איש כהן שגירש את אשתו בגט זמן וכך א"ל ה"ז גיטך ותהא מגורשת בו ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם ע"מ שאם לא אבא פעה"ק ירושלם ולא אשלח אחריך שתבאי אלי לעה"ק צפת תוב"ב עם בני אדם מהוגנים למראה שני בני אדם מבני העיר כשרי' עם הוצאות כל המצטרך בדרך עד בואיך לעה"ק צפת ע"ס פרוטה אחרינה מהיום עד סוף כ"ח יום לחדש אדר מש' התצ"ג לבריאת עולם יהא גט מעכשיו ואם אשלח אחריך כאמור או אבא פע"הק בתוך הזמן הנז' ואתראה בפניך או בפני ב"ד י"ב שבירושלם לא יהא גט והרי הוא בטל בתנאי הנז' מעכשיו ותהיי את נאמנת עלי כו' ועל תנאי זה מסר לה גיטה וגם היא קבלה על עצמה תנאי הנז'. והאיש נסע הלך לו לצפת ת"ו ולא שלח לה לו' שתבא אצלו עם פ' ופ' שהם בני אדם מהוגנים עם הוצאו' הדרך כאשר התנה. רק בכל יום היה שולח כתבי' שתמכור כלי ביתה ותבא אצלו עם יהודים ואם לא תרצה לבא הרי גיטה בידה והוא ישא אשה אחרת ונסתפק השואל דמדברי האיש הלז נר' שכונתו לבטל התנאי אשר התנה אם הוא רשאי לבטל תנאי כיון שהגט נתן לה בע"מ ומעכשיו או לא. עוד ילמדנו במה שעינינו הרואות שאשתו ג"כ מכרה כל כלי ביתה ורוצה היא לנסוע לצפת נראה שהיא ג"כ הסכימה בביטול התנאי ומחלה על התנאי אם ביטול התנאי בהסכמת שניהם מועיל או לא. עוד ילמדנו אם האיש הלז יבא פע"הק ירושלם ויתראה בפניה או בפני ב"ד אם יש בידו האם נאמר שכיון שביטל תנאי א' הוי כמי שביטל כולו וכההיא דאמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו על הכל יורינו המורה דין אמת לאמיתו ויבא שכמ"ה
1
ב׳תשובה למה שנסתפק השואל אם הבעל לבדו רשאי לבטל התנאי או לא דבר זה פלוגתא דרברוותא היא שהרי"ף והרמב"ם ורובא דרברוותא ז"ל הסכימו דגט הניתן במעכשיו אינו רשאי להוסיף על התנאי וכ"ש לבטל הגט. אמנם הרב בעל העיטור והרא"ש ס"ל דיכול לבטל הגט לדעת הטור כמ"ש בס"ד. הנה ראשון לציון כתב הרמב"ם בפ"ח מהלכות גירושין וז"ל ושם נתבאר שאם א"ל הרי את מגורשת מעכשיו כו' או ע"מ כך וכך כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה לפיכך אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו משהגיע הגט לידה ואם אבד או נשרף כו' וכבר נתגרשה משעת נתינת הגט לידה ויש לה להנשא לכתחילה אף על פי שעדיין לא נתקיי' התנאי ואין חוששי' שמא לא יתקיים הואיל והיה התנאי במעכשיו או בע"מ עכ"ל. וכתב ה"ה ז"ל לפיכך אינו יכול לבטל כו' גם זה הוא מוסכם מכל הפוסקים חוץ מבעל העיטור שכתב שם שאפי' בע"מ יכול לבטל תנאו ולהתנות עליה תנאי אחר כו' יע"ש. והרשב"א ז"ל בחידושיו לגיטין הביא ס' בעל העיטור וז"ל והרב בעל העיטור פי' אפי' כשנתן לה בפני שנים הראשונים אפ"ה יכול לבטל תנאו ולהתנות תנאי אחר עד שיתקיים התנאי דלא אמרו כל האומ' ע"מ כאו' מעכשיו דמי אלא דלכשיתקיים התנאי איגלאי מלתא דמההיא שעתא איגרשה לה ואי פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר או שאבד הגט או נתקרע קודם קיומו של תנאי מגורשת אבל ביני ביני יכול הוא לומר שאינו רוצה בתנאי זה ואינה מגורשת ע"כ נראה שדעת הרב העיטור שיכול לבטל הגט ג"כ וכ"ש התנאי. והטור בא"ה ס"ס קמ"ט השוה דעת אביו הרא"ש לדעת הרב העיטור שכ"כ כתב א"א הרא"ש בתשו' על א' שנתן גט מעכשיו אם לא יבא תוך שתי שנים שיכול לבטל התנאי ותנשא מיד כי בביטול התנאי חל הגט למפרע משעה שיבא הגט לידה וה"ה בכל תנאי שמתנ' ומבטלו אח"כ קודם שיתקיים התנאי שהוא בטל אע"פ שהתנאי הוא לטובתה כו' יכול לבטלו דכיון שבא הגט לידה הרי היא מגורשת ולא בעינן דעתה וכ"כ בעל העיטור שיכול לבטלו כ"ז שלא יתקיים ע"כ. וחזר הטור ושנה פ' זה בסי' קמ"ה וז"ל א"ל ה"ז גיטיך כ"ז שאעבור מכנגד פניך ל' יום כו' עד שיעברו ל' יום רצופים שלא יראנה וכתב הרמ"ה ודוקא שאמ' כ"ז שאעבור ולא אמר מעכשיו אבל א"ל מעכשיו אם לא אעבור או ע"מ שלא אעבור כשלא עבר חל הגט למפרע ואינו יכול לבטל תנאו ואין צריך להאמינה ולפי מ"ש בשם א"א הרא"ש דאף בתנאי המעכשיו יכול לבטל אין חילוק עכ"ל.
2
ג׳אנכי הרואה בתשו' הרב הגדול מהרשד"ם בח' א"ה סי' צ"א שהרבה להשיב ע"ד הטור ומ"מ חוזרני על לשון הטור דק' ודאי איך מדמה מלתא למלתא דרצה ללמוד מדין ביטול התנאי לקיים הגט לביטול התנאי לביטול הגט ותו כו'. עוד חזר והוק' לו דברי הטור וז"ל אבל מה שק"ל טובא הוא שהרי בתשו' שהביא הטור בסי' קמ"ג כו' התשו' הזאת כו' בכלל מ"ו סי' ד' ושם כתב בפי' שיש חילוק כשהביטול בא לבטל המעשה ובין כשהביטול בא לקיים המעשה אלא שהביא ראיה מדברי הרמב"ם כו' עד אפ"ה הביטול התנאי מועיל דדיבור מבטל דיבור לקיים המעשה ע"כ. א"כ יש כאן שתים או שלש תמיהות על הטור א' איך רצה לדמות בטול לבטל המעשה לבטול לקיים המעשה שהרי הרמב"ם בעצמו שכתב דין הבטול לקיים המעשה כתב דלא מהני לבטל המעשה. ב' איך לא ראה תשו' אביו שראה תחילתה ולא ראה סופא כו' ג' שכאשר כתב וכ"כ בעל העיטור יפה היל"ל וכ"כ הרמב"ם ע"כ הסכים להגיה דברי הטור דס"ס קמ"ג במקום וכ"כ בעל העיטור וכ"כ הרמב"ם ובסי' קמ"ד הכי י"ל ולדעת א"א הרא"ש אפי' בתנאי דמעכשיו צריך להאמינ' ואין חילוק בזה ע"כ תורף דבריו יע"ש. והרב מקור ברוך בתשו' סי' כ"ו ג"כ תמה על הטור מסברא דנפשיה כאשר תמה מהרשד"ם והניח הדבר בצ"ע. ובמאד מאד אני תמה על הרב פני משה בראשונות סי' ש"מ דהטור ס"ל בדעת אביו הרא"ש דכמו דס"ל להרא"ש דיכול לבטל התנאי ולקיים הגט ה"נ ס"ל דיכול לבטל התנאי לבטל הגט דבהכי ניחא ליה מ"ש הטור בס"ס קמ"ג וכן כתב בעל העיטור דר"ל דמאן דאית ליה הא אית ליה הא ונסתייע מדברי הר"ן. וחלילה וחס ליה להרא"ש שיתייחס לו סברא זו שהרי הוא ז"ל כבר כתב בתשוב' אחרת סמוך לה לתשו' זו דכלל מ"ו בתוך דבריו שמשיב לשכנגדו דשם פי' את דבריו בהדייא דאם אמרו דיכול לבטל את התנאי דוק' לקיים הגט ולא לבטל הגט כאשר יראה הרואה שם. וחס ליה להטור שנעלם ממנו תשו' זו כי לא בדרך רחוקה היא אלא סמוך ונראה והרי תשו' בצידה כמ"ש מהרשד"ם. ובכל סיפרי הקדש ששלטה עיני בהם נצטערו לישב דברי הטור יש מהם שהגיהו דברי הטור ויש מהם שלא שלחו יד להגיה אמנם נכנסו בפירצה דחוקה ליישב דברי הטור בלתי הגהה ועיין בס' מכתב לאליהו. והנראה לע"ד במ"ש הטור ס"ס קמ"ג וכן כתב בעל העיטור הוא הנכון מ"ש מהרשד"ם בתחילת דבריו שאי' לפרש שכונתו לומ' שבעל העיטור מסכים לדעת הרא"ש משום דמכ"ש אתיא דאם יכול לבטל התנאי ולבטל הגט מכ"ש דס"ל לבעל העיטור דיכול לבטל התנאי לקיום הגט. אמנם הרא"ש אינו מסכים לבע"ה במאי דס"ל דיכול לבטל התנאי לבטל הגט. ומה שדחה מהרשד"ם יישוב זה ממ"ש הטור בסי' קמ"ד ולפי מ"ש בשם א"א הרא"ש דאף בתנאי דמעכשיו יכול לבטל אין חילוק כו' דנראה מכאן שדעת הטור שאפי' בתנאי דמעכשיו ס"ל להרא"ש שיכול לבטל הגט כס' העיטור. בהא ודאי צריכים אנו למשכוני נפשין לפר' דברי הטור הללו דסי' קמ"ד כי היכי דלא ליהוו פלגן בהדייהו בהקדמה א' קטנה והוא שקדמה לנו ידיעה ההפרש שיש בפירכת הש"ס דפריך בס"פ מי שאחזו גבי ברייתא דתני כותיה דר"י כ"ז שאעבור מכנגד פניך ל' יום דפרכי' וליחוש שמא פייס דלפי' רש"י הוי פי' שמא פייס ונתייחדה עמו ובעל והו"ל גט ישן ואע"ג דקי"ל שאם נתגרשה בגט ישן תנשא לכתחילה וכמ"ש הטור סי' קמ"ח הכי קא' דמדא' ה"ז גט משמע דתתגרש בגט זה לכתחילה ופריך וליחוש שמא פייס שמא יבא הבעל ויערער ויאמר שפייס ובא עליה והו"ל גט ישן. ותריץ באומרת נאמנת עלי שלא פייסתי. אמנם הרשב"א והר"ן כתבו דאין נראה להם פי' זה אלא כמו שפירש הרי"ף בתשו' ליחוש שמא פייס בדברים ומחלה התנאי ור"ל דלא איכפת ליה אם לא יעבור ל' יום מכנגד פניה או אם יעבור ל' יום על הכל היא מוחלת התנאי ומחמת זה הבעל מבטל הגט וכ"כ הרמב"ם וכ"כ מרן ביתא יוסף יע"ש. ורואה אנכי שהטור ס"ל כרש"י שכ"כ א"ל ה"ז גיטך כ"ז שאעבור וכו' אע"פ שהיה הולך ובא לא חיישי' שמא נתייחד עמה בנתים והוי גט ישן והוא שהאמינה תחילה. הרי בהידייא שהטור ס"ל כפי' רש"י דחששה דשמא פייס היא שמא פייסא ונתייחדה ובא עליה והו"ל גט ישן ולא כפי' הרי"ף והרשב"א והר"ן שפי' שמא פייס וביטל הגט דהא אין בידו לבטל הגט בביטול התנאי אלא החששא לדעתו היא שמא פייס ובא עליה והו"ל גט ישן וע"כ צריך להאמינה תחילה שתהא נאמנת שלא נתייחד עמה ולא בא עליה.
3
ד׳נמצא כללן של דברים דלסב' הטור דליכא למיחש שמא פייס וביטל הגט כס' הרי"ף וסיעתו אלא החששא היא שמא בא עליה והו"ל גט ישן שאינו גט בטל לגמרי דהא קי"ל דאם נתגרשה בגט ישן בדיעבד תנשא לכתחילה. וממ"ש בתר הכי וכתב הרמ"ה ודוקא שא' כ"ז כו' פשטן של דברים כל הישר הולך בלבבו יבין דהרמ"ה ג"כ ס"ל כסב' הטור דהחששא דשמא פייס הוא שמא בא עליה והו"ל גט ישן. אלא שהרמ"ה ס"ל דמעולם לא חששו חששא זו דשמא פייס ובא עליה והו"ל גט ישן אלא דוקא כשא"ל כ"ז שאעבור ולא אמר מעכשיו פי' דבריו דכ"ז שאעבור הוי כתנאי דאם קי"ל דכ"ז שלא נתקיים התנאי יכול להוסיף ולהגריע ואפי' לבטל התנאי ועדיין היא א"א והרי היא אשתו כ"ז שלא נתקיים התנאי ואיכא לעז הבריו' הגט ישן ולהכי צריך להאמינה תחילה שתהא נאמנת עליו לו' שלא בא עליה וכו' אבל אם א"ל מעכשיו כשלא עבר חל הגט למפרע ואינו יכול לבטל תנאו ואין צריך להאמינה. פי' דבריו דכשא"ל מעכשיו אם לא אעבור דקי"ל דמאותה שעה דמסר לה הגט במעכשיו כבר היא גרושה ממנו אך עכ"פ צריך לקיים התנאי וכיון שעכ"פ צריך לקיים תנאו תו לא חיישי' וליכא לעז דגט ישן אך לפי מ"ש בשם א"א הרא"ש דאף בתנאי דמעכשיו דיכול לבטל תנאו אין חילוק פי' דאף בתנאי דמעכשיו צריך להאמינה תחילה משום דעדיין איכא לעז דגט ישן דיאמרו גיטה קודם לבנה ואפרש שיחתי ביתר שאת והוא דאכתי צריכין אנו למודעי דלמה הרמ"ה חייש לגט ישן בתנאי דכ"ז שאעבור מכנגד פניך ל' יום דהוי כתנאי דאם ובתנאי דמעכשיו וע"מ לא חייש לגט ישן ואין צריך להאמינה. ונראה לע"ד דטעמא דמלתא הוא משום דטעמא דגט ישן מפורש בהידייא בש"ס על מתני' דלא יפטור אדם את אשתו בגט ישן הוי משום לעז דלא יאמרו גיטה קודם לבנה וכתבו הרשב"א והר"ן דלא שייך לעז זה אלא היכא דכשילעיזו עליה. ילעיזו שלא כדין דהיינו כשיגרשה בתנאי דאם דאינה מגורשת עד שיתקיים התנאי וביני ביני כ"ז שלא נתקיים התנאי הרי היא אשתו ולהכי אם ילעיזו עליה ויאמרו גיטה קודם לבנה הוי לעז גמור דשלא כדין ילעיזו עליה דבאותן הימים דביני בני אם נתייחד עמה הרי היא כאשתו לכל דבר. אמנם אם גרשה בתנאי דמעכשיו דאם ילעיזו עליה כדין ילעיזו שהרי מגורשת היא למפרע מעת שבאה הגט לידה בתנאי דמעכשיו כשנתקיים התנאי א"כ לא שייך האי טעמא דיאמרו גיטה קודם לבנה דאין זה נקרא לעז ובאמת אמרו זהו תורף כונתם. ונראה לע"ד דזו היא דעת הרמ"ה במ"ש וחילק בין תנאי דכ"ז לתנאי דמעכשיו דאם א"ל מעכשיו שאעבור מפניך ל' יום דאין צורך להאמינה פי' דבריו דמה שהצריכו בש"ס להאמינה משום דלא ליהוי האי גיטה גט ישן היינו דוקא כשא"ל כ"ז דהוי כתנאי דאם דכ"ז שלא נתקיים התנאי הרי היא כאשתו ואיכא לעז גמור שילעיזו עליה שלא כדין כמדובר ולהכי צריך להאמינה. משא"כ אם א"ל מעכשיו דקי"ל דאם קיים תנאו הרי היא מגורשת למפרע ואינו יכול לבטל תנאו. פי' דס"ל כס' הרמב"ם דהמגרש בתנאי דמעכשיו ובע"מ דהרי היא מגורשת גמורה ויש לה להנשא אפי' קודם קייום התנאי ועכ"פ צריך לקיים התנאי ולא חיישי' שמא לא יקיימו התנאי כיון שגירש במעכשיו. וכיון שהאשה הזאת היא גרושה מאישה גירושין גמורים משעת נתינת הגט אלא שעכ"פ צריכין לקייום התנאי וזהו מ"ש הרמ"ה ז"ל ואינו יכול לבטל תנאו כלו' אלא שעכ"פ קייום התנאי אכיתפייהו רמיא ולהכי כתב דבתנאי דמעכשיו אין צורך להאמינה דהא ליכא לעז דאם יאמרו גיטה קודם לבנה כדין יאמרו ואינו לעז גמור כלעז דתנאי דכ"ז. והשתא מ"ש הטור ולפי מ"ש בשם א"א הרא"ש דאף בתנאי דמעכשיו כו' פי' דבריו דלדברי הרא"ש דס"ל דבתנאי דמעכשיו אינה מגורשת גמורה ואינה יכולה להנשא באותן הימים דאכתי אגידא ביה דחיישי' שמא לא נתקיים התנאי ואינה מגורשת למפרע. אם לא כשביטל התנאי דיש בידו לבטלו כ"ז שלא נתקיים התנאי וביטול התנאי הוי כקייומו דאז כשביטל התנאי מותרת להנשא מיד הא לאו הכי שלא ביטל התנאי כימים ההם אכתי אגידא ביה ואסורה היא להנשא דחיישי' שמא לא יתקיים התנאי ונמצא' א"א למפרע וחזר הדין בתנאי דמעכשיו להיות בתנאי דאם לפרט הלז להיותה אסורה להנשא. א"כ אין חילוק בין תנאי דמעכשיו לתנאי דכ"ז דבכולהו צריך להאמינה תחילה משום דכי היכי בתנאי דאם צריך להאמינה כדי שלא יאמרו גיטה קודם לבנה והוא לעז גמור דיאמרו שלא כדין דאכתי אשתו היא ואגידה ביה כ"ז שלא נתקיים התנאי. ה"נ בתנאי דמעכשיו נמי צריך להאמינה תחילה כדי שלא יאמרו גיטה קודם לבנה. וראיתי להרב דרישא פרישא שהסכים בפשיטות דהרמ"ה ז"ל חולק עם הטור בפי' שמא פייס דהטור מפ' כפי' רש"י והרמ"ה מפ' שמא פייס בדברים ומחלה התנאי וביטל הגט דאי לאו הכי ביטול התנאי מאן דכר שמיה. ולבסוף כתב ולפי זה צ"ל דמ"ש רבי' ולפי מ"ש בשם א"א הרא"ש כו' אין חילוק אע"ג דבלאו הכי אין חילוק שהרי להרא"ש איכא למיחש משום גט ישן אף בתנאי דמעכשיו אלא שכ"כ אפילו להמפרשים שמא פייס כמו שפי' הרי"ף ולא חיישי' לגט ישן כיון שאם כבר גירש בגט ישן נשאת לכתחילה אפ"ה אין חילוק עכ"ל. ואנכי לא אדע מי דחקו להרב לומר דהרמ"ה נטה מס' הטור דס"ל כפי' רש"י דאי משום שהזכיר ביטול התנאי דמאן דכר שמיה. לדעתי אינו כ"כ הכרח דמה שהזכיר ביטול התנאי כבר כתבתי למעלה דכונתו לומר דס"ל כסברת הרמב"ם ז"ל בתנאי דמעכשיו דיכולה היא להנשא תכף ומיד ואינו יכול לבטל תנאו אלא שעל כל פנים צריך לקיים תנאו ותורף דבריו סובב והולך דבתנאי דמעכשיו אין בו משום גט ישן כס' הטור ואין צורך לכפול הדברים עוד צריך אני למודעי במ"ש שהרי להרא"ש איכא למיחש משום גט ישן אף בתנאי דמעכשיו כו' דמי לחשו להרב דלהרא"ש חייש לגט ישן אף בתנאי דמעכשיו ומי גילה לו רז זה אם לא מסוד ה' ליראיו סוף דברי הרב צל"ת. גם לרבות ראיתי להרב בני יעקב מאמר ז' דף קס"ד ע"ד שכתב שם וז"ל ומדברי הטור בסי' קמ"ג נראה שלכאורה סובר וליחוש שמא פייס כפי' רש"י שכתב וז"ל כו' עד ולא חיישי' שמא נתייחד עמה והוי גט ישן והוא שהאמינה תחילה כו'. נראה מפשט דבריו אלו שסובר בדברי רש"י דטעמא הוי משום גט ישן. וק' טובא חדא שהרי מתוך דברי הרמ"ה שהביא אח"כ נראה שסובר דטעמא דחיישי' שמא פייס וביטל הגט ומש"ה כתב דבע"מ לא חיישי' וא"כ איך כתב בתחילה דטעמא הוי משום גט ישן וכתב אחר כך דברי הרמ"ה דמפ' פי' אחר. ועוד שכתב ולפי דברי הרא"ש ז"ל אין חילוק וזה נראה בפי' דס"ל דטעמא משום ביטל הגט דאי לאו הכי מאי שיאטיה דדברי הרא"ש הכא לענין גט ישן דלא שייך כלל בתנאי דמעכשיו כיון דכבר היא מגורשת גמורה משעת נתינת הגט לידה. תו ליכא למיחש משום גט ישן כמ"ש הטור סי' קמ"ח לכן הרב פנה לדרך אחר. ותורף יישובו דהטור ס"ל בפי' וליחוש שמא פייס כפי' הרי"ף והרשב"א והר"ן ז"ל וס"ל דלא מהני האי טעמא דהאמינה אלא דוקא לגבי חששא דשמא ביטל הגט אבל לחששא דגט ישן אינו מועיל האמנה כמ"ש הר"ן על פי' רש"י ופי' דברי הטור שבראשונה כתב בענין דלא הוי גט ישן כיון שלא נתייחד עמה ואין חילוק לענין גט ישן בין האמינה ובין לא האמינה. ואח"כ אמר והוא שהאמינה דהוא דלחששא שחששו בש"ס שמא פייס וביטל הגט לזה צריך להאמינה תחילה כו' ואף שלא פי' הטעם דהא דצריך להאמינה הוא מפני שמא ביטל הגט. מ"מ ילמד סתום מהמפורש ממה שהביא אח"כ דברי הרמ"ה דמפר' לה משום ביטול ע"כ תורף דבריו ולבסוף כתב למרן שכתב שדברי הטור הן כדברי רש"י כפי דבריו היכי מישבא ליה דברי הטור וצ"ע. עין רואה שהרב נכנס בפרצה דחוקה לפ' דברי הטור דס"ל דשמא פייס שאמרו בש"ס שהוא מפ' לה כפי' הרי"ף והרשב"א והר"ן שהוא לענין ביטול הגט. ואיני יודע אמאי הרב ז"ל דחיק ואתי מדחיק לאוקו' דברי הטור בהכי דאי ממ"ש הטור דברי הרמ"ה והרא"ש לע"ד נראה דאינו הכרח גמור וחלוט לומר דהרמ"ה ס"ל בפי' דוליחוש שמא פייס דר"ל שמא פייס וביטל הגט כדמפרשי לה הרי"ף והרשב"א והר"ן דמה שחילק הרמ"ה בין תנאי דכ"ז לתנאי דמעכשיו כבר פרשתי דבריו למעלה דמיירי לענין גט ישן דבתנאי דכ"ז כיון שאינה מגורשת גמורה איכא לעז גמור דגט ישן דיאמרו גיטה קודם לבנה ושלא כדין ילעזו עליה ולפיכך צריך להאמינה משא"כ בתנאי דמעכשיו שהיא מגורשת גמורה לדעתו דס"ל כס' הרמב"ם דהשתא אם ילעיזו הלועזים בלעז דיאמרו גיטה קודם לבנה אינו לעז גמור דכדין או' ולהכי אין צורך להאמינה כתנאי דמעכשיו ולהרא"ש בין הכי ובין הכי בכולהו תנאי צריך להאמינה וכבר פי' לעיל טעמו ולעולם דכולהו רברוותא איירי לענין גט ישן דבהכי מתוקמא שפיר כל דברי הטור והרא"ש והרמ"ה דלענין גט ישן מיירי כמש"ל.
4
ה׳ויגדל התימה על הרב שהוא עצמו להלן דף קס"ה ע"א כשנתן דעתו לחלוק ע"ד הרב דרישא ופרישא על מה שרצה לפ' דברי הטור והרא"ש דסי' קמ"ח. וכתב שם וז"ל דאי אמרי' דהגט חל מיד איכא תרי טעמיה חדא שמא יבעול לשם קדושין ועוד שהוא גט ישן ואף על גב דכבר היא מגורשת מעכשיו מ"מ אכתי ילעיזו עליה דגיטה קודם לבנה ע"כ דברי הרב דרישא ופרישא. וע"ד הרב הנז' הללו השיג עליו שלא ראה דברי הרשב"א והר"ן שכתבו היפך דיותר יש לחוש בתנאי דאם ילעיזו עליה ויאמרו גיטה קודם לבנה הוי לעז גמור דשלא כדין ילעיזו עליה ממה שיש לחוש בתנאי דמעכשיו דאז אינו לעז גמור דאם יאמרו גיטה קודם לבנה מה בכך הרי האמת הם אומ' ואינו לעז גמור יע"ש. ובזה הדין עמו כאשר יראה הרואה שם בדבריו. אך תלונתי עליו דמאחר שהרב כל רז לא אניס ליה והביא ס' הרשב"א והר"ן לדחות דברי הרב דרישא ופרישא תמה אני עליו איך לא יישב דברי הטור והרמ"ה ז"ל כמש"ל והסכימה דעתו בפשיטות גמור לו' דהרמ"ה ס"ל כסב' הרי"ף וסיעתו בוליחוש שמא פייס וביטל הגט. גם ראה ראיתי להרב פני משה ח"ב סי' נ"א דף פ"ט שצלל במים אדירים והעלה בידו שהכונה האמיתית במ"ש הטור ס"ס קמ"ג וכ"כ בעל העיטור היא כמ"ש מהרשד"ם בתחילת דבריו שהכונה היא דהעיטור ס"ל כדעת הרא"ש אבל הרא"ש לא ס"ל כדעת העיטור כמש"ל. ומה שסתר מהרשד"ם יישוב זה מההיא דסי' קמ"ד ממ"ש הטור ולפי מ"ש בשם א"א הרא"ש וכו' דהאי יכול לבטל דקא' הטור לאו בביטול הבעל בלחיד מיירי אלא בהסכמת שניהם גם יחד איש ואשתו. וחזר וסתר הוא עצמו יישוב זה ולבסוף הסכימה דעתו שט"ס נפל בדברי הטור בסי' קמ"ד וצריך להגיה ולפי מ"ש בשם הרמב"ם כו' וקאי למ"ש הרמב"ם והביאו הטור בסי' קמ"ג דבתנאי שהיא לטובת האשה אם הוא בהסכמת שניהם יכולים לבטל כו' הי' בלתי הגהה דברי הטור לא שרירין ולא קיימין וכתב שבהגהה זו עולין דברי הטור כהוגן יע"ש. ועדיין לבי מהסס ביישוב הלז שכ"ל לישב דברי הטור ולא שוה לי בעת אשר אני רואה שכל האחרונים הושוו לדעת א' לומר דהרמ"ה ס"ל בפי' דוליחוש שמא פייס כסברת הרי"ף וסיעתו וביטול הגט ואין גם א' נשמע לומ' דס"ל כפי' רש"י והטור שפי' משום גט ישן כמ"ש לע"ד הקצרה ודאי דאין ידיעתי מכרעת ומה ידעתי ולא ידעו הם ז"ל. וא"כ הדרי בי ומש"ל ליהוי כפלפולא בעלמא וחדי קב"ה בפילפולא. וכיון שכן בלתי הגהה אי"א דברי הטור למר כדאית ליה ולמר כדאי' ליה.
5
ו׳אמנם כל היד המרבה לבדוק בסיפרי האחרונים יראה כולם עונים ואומרים במ"ש הרא"ש בסי' קמ"ג דאפי' בתנאי דע"מ ומעכשיו דאם רצה הבעל תנאו קודם שיתקיים התנאי דרשאי היינו דוקא לבטל התנאי לקיים הגט שיהיה הגט גט ולא לביטול הגט דאינו רשאי וכמו שהוכיחו במישור מדברי התשו'. נפקא מינה לנ"ד שנראה שכונתו במכתביו שהיה כותב לאשתו לבטל התנאי לבטל הגט ודאי דאינו רשאי וכמו שהסכימו כל האחרונים. ואכתי פש גבן להבין דברי הרא"ש מניה וביה דלכאורה נראה דאדונינו הרא"ש חזר בו דהא כתב בסוף כלל מ"ה סי' כ"ז וז"ל ראובן גירש את אשתו ע"מ שלא תנשא לשמעון אם יכול לבטל תנאו אח"כ או לא מהו שיחזור ראובן ויטלנו המינה ויתנהו לה בלא שום תנאי ויבטל הא'. תשו' לבטל התנאי אינו יכול כיון שנתן הגט בתנאי אין יכול לבטלו ובנטילת הגט ממנה וליתנו לה פעם אחרת אין תקנה כי כבר אשתו כי נתן לה גט גמור בלי שייור אלא שהטיל בו תנאי ואין תקנה אלא שיקדשנה ויתן לה גט גמור בלי תנאי עכ"ל. והסתירה מבוארת דהרי בתשוב' זו דדלת סגר בפני המגרש בתנאי דע"מ ומעכשיו שאינו יכול לבטל תנאו היפך מ"ש בתשו' הנז"ל. וחיפשתי בכל כתבי הקדש ומצאתי שהרגישו בזה הראשון אדם הוא הרב המבי"ט בח"ב סי' א' שכתב שמצא תשו' להרא"ש ן' הרשב"א שכתב ביישוב תשו' הללו דכשתדקדק בדבריו לא אמרו ז"ל אלא כמתנה עליה בתנאי שהוא בקום עשה כאו' ע"מ שתתני לי ר' זוז מכאן ועד ל' יום דאלו באו' ע"מ שלא תשתי יין או שלא תנשאי לפלו' איך היה אומר הרב ומבטלו ואח"כ קודם שיתקיים התנאי הרי אין לקייומו זמן מוגבל שיתקיים קודם אותו הזמן עצמו. וכתב הרב המבי"ט ז"ל דכפי יישוב זה משכחת לה נמי דיכול לבטל התנאי אף בתנאי דלא תנשאי לפ' ולא תשתי יין כשקצב זמן לתנאי יע"ש. והרב המבי"ט כתב יישוב אחר וז"ל והיותר ישר בעיני הוא לישב כי בתנאי דע"מ שלא תנשאי לפ' לחוד הוא דכתב הרא"ש בתשו' הא' דאינו יכול לבטל התנאי משום דהתנאי נוגע בגירושין שהוא בא להתירה לכל אדם בגט זה והטיל תנאי שלא תנשא לאחר דהוי כתנאי דחוץ מפ' ואפי' הכי כיון שהוא בע"מ מיקרי שפיר כריתות ומש"ה כיון שהטיל כבר תנאי זה אין לו כח אח"כ בדיבור בעלמא לבטל תנאי זה ולומר אני מוותר ליכי שתנשאי לכל דנראה דמתירה לינשא בלא גט ולהכי צריך לחזור ולקדשה ולהתירה לכ"ע משא"כ כו' יע"ש. וראיתי בס' מכתב מאליהו דף קס"ד ע"א שתמה על יישוב זה דהרב המבי"ט וז"ל ואחרי המחילה שמעתי ולא אבין כי אלו היא דעתו של הרא"ש בע"מ שלא תנשאי לפ' שהיה תקנה שיטול הגט ממנה ויחזירה לה החרשנו. אבל להרא"ש שסגר את הדלת דאפי' בהכי אין תקנה עד שיקדשנה וכיון שכן איך נוכל לו' דטעמו הוא משום דהוי כתנאי דחוץ שהתנאי הוא כעיקר הגירושין הלא בתנאי דחוץ עצמו יש לו תקנה כשיטול הגט ממנה כו' כדתנן כו' ואיך נדמה אותו לחוץ במה שאין בחוץ עצמו עכ"ל.
6
ז׳ואנכי רואה גילגול מחילות ללא צורך שדברי ה' המבי"ט ברור מללו שמעולם לא עלתה ע"ד של הר' המבי"ט לדמות תנאי זה דע"מ שלא תנשאי לתנאי דחוץ דמיון גמור כאשר הבין הרב אלא הכונה היא שתנאי זה דע"מ הוא תנאי שנוגע בענין הגירושין ולאפוקי שאר תנאים דעלמא דע"מ שלא אבא וכיוצ' שהוא תנאי חיצוני שאינו נוגע בענין הגירושין כלל כלל לא וכבר הוא עצמו תוך כ"ד שכת' והוי כתנאי דחוץ כתב ואפ"ה כיון שהוא בע"מ מיקרי שפיר כריתות כו' שכונתו כדבריו לשלא נטעה במ"ש דהוי כתנאי דחוץ לומר שהוא ממש בדמיון שוה וע"כ חזר וכתב דע"מ מיקרי שפיר כריתות משא"כ בתנאי דחוץ דלא מיקרי שפיר כריתות דהא שייר בגט ולהכי התם כתנאי דחוץ קי"ל דצריך ליטלו ממנה ולחזור ליתנו לה. וא"כ מ"ש דהוי כתנאי דחוץ הכונה מבוארת שר"ל דדמי קצת לתנאי דחוץ שנוגע בענין הגירושין ולהך מלתא דוקא הוא דמדמי ליה לתנאי דחוץ אך לא לדמיון גמור ושלם כנ"ל ברור גם הרב המבי"ט אחר שהביא דברי מהר"ש ן' סימא תלמיד הרא"ש ודברי הרב צידה לדרך שכתבו בדברי הרא"ש ז"ל לישב השתי תשו' הנז' כתב אח"כ והנה אלו החכמים לא הרגישו שום סתירה בין ע"מ שלא תנשאי לשאר תנאים שיכול לבטלם וכו' נראה שהיה פשוט אצלו כפי' הטעם שכתבתי למעלה. או נוכל לומר כפי משמעות לשונם כו' שדעתם הוא כי בע"מ שלא תנשאי אינו יכול לבטל דהוי גט גמור אלא שהטיל תנאי ותנאי זה אינו כשאר תנאי' שיש בהם שייור בגט שצריך הוא וכו' או היא לעשות שום דבר לקייום הגט לא מיקרי גט גמור ויכול לבטל כל שלא נתקיים. אבל ע"מ שלא תנשאי אין כאן שום שייור שאינה צריכה לעשות שום דבר. ואיני אומר הבדל של קום עשה ושב ואל תעשה לבד שא"כ גם ע"מ שלא תשתי יין וע"מ שלא תלכי לבית אביך וכיוצא שהם כשב ואל תעשה לא היה יכול לבטל התנאי ולא כתב הרא"ש ולא הם אלא בע"מ שלא תנשאי. אפי' שיש הבדל ג"כ בע"מ שלא תנשאי מע"מ שלא תשתי וכיוצא בו כי אלו התנאים אעפ"י שהם בשב ואל תעשה הם תמידין לעולם כי לעולם צריכה היא להשמר מלשתות יין בין שתנשא או לא וכן מהליכה לבית אביה וכיוצא בו והיא קרובה לעבור על התנאי ולכך הוי שייור בגט ויכול לבטלו כי הגט הוא תלוי ועומד קייומו בתנאי ההוא משא"כ בתנאי שלא תנשאי שאחר שתנשא לאחר אינה צריכה להזהר שלא תנשאי לאותו פ' שהרי היא נשואה וגם קודם שתנשא לאחר ואחר שתתגרש או תתאלמן ממנו אין בידה לינשא לאותו פ' אם הוא לא יחפוץ בה לכך הוי גט גמור ואין בו שייור ואין תקנה לבטל כי כבר אינה אשתו אלא מתקנת קדושי' וגירושין בהתם כמו שכתב הרא"ש עכ"ל. והעתקתי רוב דברי הרב לפי שצריך להודיע למעיין דט"ס יש בלשון במ"ש אפי' שיש הבדל ג"כ בע"מ שלא תנשאי כו' דתיבת אפי' אין לה הבנה כאשר יראה המעיין בדבריו שם וצריך להגיה במקום תיבת אפי' אלא שיש הבדל ג"כ בע"מ שלא תנשאי וכו'. גם במ"ש ואחר שתתגרש או תתאלמן ממנו אין בידה לינשא לאותו פ' אם הוא לא יתכון בה כו' ק' דמשמע דאם אותו פ' אם הוא יחפוץ לישאנה דמותרת לו ובגמ' אמרו בהידייא שהיא אסורה שכן אמרו בס"פ מי שאחזו עלה דתנן המגרש את אשתו וא"ל הרי את מותרת לכל אדם אלא לפ' כו' ותניא בגמ' לאחר פטירתו של ר"א נכנסו ד' זקנים להשיב על דבריו כו' ודייק עלה בגמ' אי לימא חוץ משרא שרי ר"א דתניא מודה ר"א כו' אלא בע"מ. וכתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל מ"ה סי' י"ז שנשאל על כיוצא בזה והשיב דע כי א"א נשא שמעון דתנן כו' והביא סוגייא זו וכתב אח"כ וז"ל והיינו טעמא שיש חילוק בין חוץ וע"מ דחוץ הוי שייור וכשנשאת לאחר ניתן אותו שייור דאם לא ניתן היתה אסורה עליו והותרה גם לאותו שנאסרה עליו אבל ע"מ תנאה הוי ומותרת לכל אדם ובלבד שיתקיים התנאי וכשנשאה אותו שנאסרה עליו נמצא גט בטל והויא א"א למפרע דכיון דלא נתקיים התנאי לא נתגרשה מעולם ועוד שנינו באותה ברייתא נענה ר"ע וא' הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והיו לו בנים ונתארמלה או נתגרשה ועברה ונשאת לזה שנאסרה עליו נמצא גט בטל ובניה ממזרין הא למדת שאין זה כריתות.
7
ח׳הרי מבואר בהידייא מהש"ס ומהרא"ש ז"ל שאש' זאת אסור' לאיש זה שנאסרה עליו כל ימי חייה ומפשטות דברי הרב ז"ל מוכח בהיפך. אף שאיפשר ליישב דבריו ולו' שאין כונתו לו' שאם יחפוץ אותו האיש שנאסרה עליו שהיא מותרת לו דחלילה לייחס סברא זו על הרב. אלא כונתו כלפי מש"ל גבי תנאי' דלא תשתי יין ולא תלכי וכיוצא שהיא קרוב' לעבור על התנאי כלו' שהתנאי הוא בידה לקיימו ולא ביד זולתה לעכב לאפוקי מזה כתב שבתנאי זה דע"מ שלא תנשאי שאינה קרובה לעבור על תנאה דהא אפי' אם תרצה היא להנש' איפש' שהוא לא יחפוץ בה וכיון שאין הדבר תלוי בה לבדה לכך הוי גט גמור ואין בו שייור כלל ואין בידו לבטלו כנ"ל לפ' דבריו אך אמנם יישוב זה לא ימלט מהדוחק משום דאכתי לא היה לו להרב למינקט בלישניה לשון שיש מקום לטועה לטעות כמש"ל אלא החילוק שחילק היה מקום להתקיים כשיאמר אבל בע"מ שלא תנשאי אחר שתתגרש או תתאלמן ממנו אין בידה לינשא לאותו פ' שודאי אותו פ' לא ירצה לישאנה כיון שידע בודאי שאסרה בעלה עליו וכיון שכן אינה קרובה לעבור על התנאי והוא החילוק עצמו שכתב הרב עצמו אלא שאם היה אומ' כן לא היה מקום לטועה לטעות בלשונו. והרב הגדול מהרי"ט בראשונות סי' מ"ט תמה על דברי הרא"ש שכתב דאינו מועיל הביטול והאריך בדבר והביא דברי הרב הגדול כמהר"י אבואלאפיא שכתב יישוב לשתי תשו' הללו ודחה יישובו יע"ש גם הביא שם דברי מהר"ם קאשטילן שרצה לישב דברי הרא"ש ודחה ג"כ כל יישובו יע"ש. ולי הדיוט בררתי דרך לעצמו לישב דברי הרא"ש ולמדתיו מכלל יישובי הרבנים לקוטי בתר לקוטי גרגיר מכאן וגרגיר מכאן והן הדברים הנאמרים כלשונם בציבייונם ובקומתן אלא שמעט אוסיף נופך משלי. והיא כי ודאי ס"ל להרא"ש דאפי' בתנאי דע"מ ומעכשיו דיכול הבעל לבטל התנאי לקיום הגט כ"ז שלא נתקיים התנאי וכמ"ש הטור ס"ס קמ"ג. ומ"ש בכלל מ"ה סי' כ'. דנראה דאינו יכול לבטל התנאי דע"מ. נראה לע"ד לחלק דשנייא ההיא דע"מ שלא תנשאי לפ' דאינו יכול לבטל תנאו כיון דבידה תליא מלתא לקייום התנאי. ואפרש שיחותי והענין הוא שכבר קדמה לנו ידיעה מ"ש הר"ן בפ' מי שאחזו עמ"ש בש"ס והיא תתן ותניא ולאחר לא תנשא עד שתתן והרמב"ם פסק ויש לה לינשא כיון שהיה התנאי בע"מ ובמעכשיו. וה"ה הליץ על רבי' והר"ן ז"ל נשא ונתן בדבר ולבסוף כתב שכל תנאי שהוא בידה והוא בשב ואל תעשה לא חיישי' שמא תעבור עליו ולא תקיימנו שהרי היא מקלקלקת עצמה ואינה חשודה בכך וכל תנאי שהוא בקום עשה או בשב ואל תעשה לא תנשא לכתחיל' שמא יתקיים התנאי ואחרי הודיע אלקים לנו כל זאת יתיישבו דברי הרא"ש כשנחקור מאי דעתיה דמבטל תנאי דע"מ ומעכשיו ומה הוא כונתו לבטל תנאו הא אין עליך לומר דודאי כונתו היא לטובה להרים מכשול התנאי מלפני אשתו מפני חשש שמא אפשר שלא תוכל לקיים תנאי זה ונמצאת א"א למפרע וגט בטל ובניה ממזרים ולהכי ס"ל להרא"ש שכל תנאי שהוא תלוי בידה והוא בקום עשה ובין בשב ואל תעשה אף שהוא בתנאי דע"מ ומעכשיו אפ"ה ישכח בידו לבטל תנאו משום דכונתו רצויה לשמים ומצוה קעביד שמרים מכשול מלפני אשתו שלא תכשל כיון דאיפשר קרוב לודאי שתבא לידי מכשול ולהכי ס"ל דמצי מבטל לתנאי כ"ז שלא נתקיים.
8
ט׳אמנם בשקייום התנאי הוא בידה דוקא ואין לאחרים עמה והוא בשב ואל תעשה בתנאי זה דע"מ שלא תנשאי לפ' דתנאי זה וקייומו הוא בידה דוקא וגם הוא בשב ואל תעשה בתנאי זה דע"מ שלא תנשאי בהא הוא דס"ל להרא"ש דאין כח בידו לבטל התנאי אף שהוא לקייום הגט וכיון דלא חיישי' שמא תבא לידי מכשול ותעבור על תנאה ע"מ וע"מ יהיה לו כח לבטל התנאי שיעשה בשעת מעשה שלא במקום מצוה. ואם לחשך אדם לומר דאי איתא דהכי ס"ל להרא"ש א"כ למה פסק בכל תנאי דע"מ ומעכשיו דלא תנשא עד שנתקיים התנאי וכההיא ברייתא דאמ' ולאחר לא תנשא עד שתתן וסגר לנו הדלת. דלפי האמור משכחת לה בתנאי דמעכשיו דתנשא מיד כשהתנאי יהיה תלוי בקייומו ביד האשה דוקא ולא ביד זולתה ובשב ואל תעשה וכס' הרמב"ם. אף אתה אמור לו דהרא"ש ס"ל דבכל תנאי דמעכשיו וע"מ שלא התירה לכל העולם אם לא דוקא כשתקיים תנאה בהא ודאי חיישי' שמא לא תקיים תנאה אחר שנשאת לאחר ומלאת תאותה ונמצאת א"א גמורה למפר' ולכן אף בתנאי שהוא בידה דוקא והוא בשב ואל תעשה פסק דלא תנשא לאחר עד שנתקיים התנאי. משא"כ בתנאי שלא תנשאי לפ' דהתירה לכל העולם חוץ מאותו פ' ודאי דלא חיישי' שמא לא תקיים תנאו ותלך ותנשא לאיש זה שנאסרה עליה דחלילה להן לבנות ישראל לקלקל עצמן במידי דלית לה הנאה מינה ואדרבה קילקולה אתי לה ומסתמ' לא שביק אניש התירה ואכיל איסורא ובודאי הוא שאשה זו תקיים תנאה ותלך כל ימי חייה ולהכי פסק הרא"ש בתנאי זה דע"מ שלא תנשאי דאין בידו לבטל תנאי זה מהטעם האמור. יצא מהמחובר שדעת הרא"ש שנוי במחלוקת דלס' הטור דס"ס קמ"ג וקמ"ד נראה שהסכים שדעת הרא"ש הוא כדעת הרב בעל העיטור דאף בתנאי דע"מ ומעכשיו דיכול הבעל לבטל התנאי ולבטל הגט והכי מוכח מדברי מרן בב"י סי' קמ"ד. אמנם כל האחרונים שהזכרתי למעלה חלוקים בדבר ולדעת א' הסכימו שאין דעתו שוה לכל לדעת הר' בעל העיטור כמש"ל ובפלוגתא דאימוראי מתניא. וכיון שכן נ"ד אכתי מידי ספקא לא נפקא ואכתי לא איפשיטא בעין.
9
י׳מעתה נסעה ונלכה אל הר המור הוא הראב"ד שרואה אנכי שגם בס' הראב"ד נחלקו בו אימוראי בתראי דלס' מהרשד"ם סי' צ"א ומהר"ם אלשקאר סי' ל"א נרא' דסברי דהראב"ד ס"ל כס' הרב בעל העיטור במה שהשיג על הרמב"ם בפ"ט מהלכות גירושין במ"ש התנה עליה שתתגרש כשיעבור מכנגד פניה ל' יום כו' כתב הראב"ד א"א חיי ראשי איני יודע מחילה זו מה היא ומה יש בידה למחול בתנאי והפיוס אינו אלא שנתפייס עמה שלא לגרשה וביטל הגט שבידה ואע"פי שאמרו משהגיע הגט לידה אינו יכול לבטלו ה"מ בלא תנאי אבל בתנאי כ"ז שלא נתקיים התנאי יכול לבטלו עכ"ל. ומכאן הוכיחו דהראב"ד ז"ל ס"ל כס' הרב בעל העיטור דאפי' בתנאי דמעכשיו יכול לבטל הגט כ"ז שלא נתקיים התנאי משום דהשגתו קאי לתנאי כשיעבור מכנגד פניה ל' יום. וכבר פי' ה"ה דאיירי בתנאי דע"מ דאי בתנאי דאם מה לנו למחילת האשה הלא הבעל לבדו יכול לבטל התנאי כו' יע"ש. וכיון דאיירי הרמב"ם בתנאי דע"מ ואפ"ה השיג עליו הראב"ד ז"ל וכתב דיכול לבדו לבטל התנאי ש"מ דס"ל להראב"ד כס' הרב בעל העיטור ומשום הכי הוק' לו למהרשד"ם ע"ד ה"ה שכתב שכן דעת כל הפוסקים חוץ מבעל העיטור ולא כתב חוץ מבעל העיטור והראב"ד. ולזה יישב מהרשד"ם וז"ל ומה שאי' לי לו' כזה הוא משום שבעל העיטור עם היות שמודה להרמב"ם ז"ל בתנאי דאם חולק עליו בתנאי דמעכשיו והק' כל הפוסקים העומדים בשיטת הרמב"ם דבגט לא קי"ל כר"י דאמ' זמנו של שטר מוכיח עליו כל אלו סוברים בע"מ כהרמב"ם חוץ מבעל העיטור. משא"כ הראב"ד שדעתו דקי"ל כר"י אף בגט וכמ"ש בטור א"ה בשמו וחולק על הרמב"ם בשתים א"כ ניחא השתא שכתב ה"ה חוץ מבעל העיטור ולא הזכיר הראב"ד עכ"ל. והרב מכתב מאליהו דף קס"ו כתב על יישוב זה דמהרשד"ם וז"ל אמנם אחרי המחילה איני רואה טעם בדברים אלו דבעיקר הדין אם יכול הבעל לבטל הגט בתנאי דאם אין שום חולק על הרמב"ם דהרמב"ם שחולק בתנאי דע"מ דאינו יכול לבטל מודה בתנאי דאם שיכול לבטל והמחלוקת שיש בין הרמב"ם והראב"ד בזמנו ש"ש מוכיח עליו לא נגע ולא פגע כלל בענין ביטול הגט דאפי' במעכשיו ובמהיום קא' הראב"ד דיכול לבטל וכ"ש באם עם זמנו ש"ש וכל עיקר המחלוקת הנז' אינו אלא לענין אם חל הגט מיד או עם קייום התנאי ונ"מ אם נאבד או נשרף הגט בנתים וכיוצא וכיון שכן ה"ה דקאי על אם יכול הבעל לבטל הגט בתנאי דע"מ וקא' שהוא מוסכם מכל הפוסקי' שאינו יכול לבטל בדברי הרמב"ם חוץ מבעל העיטור מה מקום י"ל שלא יזכיר להראב"ד מפני שחולק עם הרמב"ם בדין אחר עכ"ל.
10
י״אגם לי הדיוט אחר המחילה הראויה אני רואה טעם כעיקר ביישוב מהרשד"ם וכוונתו רצויה שה"ה ז"ל כ' ע"ד הרמב"ם שחילק בין תנאי דאם לתנאי דע"מ ומעכשיו שהוא מוסכם מכל הפוסקים דכולהו ס"ל דבתנאי דאם אף שזמנו ש"ש מוכיח עליו דיכול הבעל לבטל הגט משום דס"ל דאין הלכה כר"י בגט דא' זמנו ש"ש מוכרח עליו והוי כתנאי דע"מ ומעכשיו דאינו יכול לבטל לסבר' ר"י אינהו ס"ל דלית הלכתא כר"י בגט חוץ מבעל העיטור דאף דס"ל ככולהו רברוות' דאין הלכה כר"י אלא דבכל תנאי דאם אף דזמנו ש"ש מוכיח עליו אפ"ה יכול הבעל לבטל הגט כס' הרמב"ם וכל הפוסקים מ"מ בתנאי דע"מ ומעכשיו חולק עמהם הרב בעל העיטור וסו' דאף דע"מ ומעכשיו נמי יכול לבטל. משא"כ לסברת הראב"ד שאפי' בתנאי דאם לא הסכי' לס' הרמב"ם וכל הפוסקי' לפי שהוא פוסק כר"י וכמו שהעידו עליו הרשב"א והטור בסי' קמ"ה. דהשתא לפי זה בכונה מכונת לא כתב ה"ה חוץ מבעל העיטור והראב"ד שאם היה אומר כן היה מקום לטעות ולומ' שהראב"ד היה סו' כס' העיטור בתנאי דאם דבכל גוונא יכול הבעל לבטל הגט כס' העיטור שלא פסק כר"י וזה אינו שהראב"ד פסק כר"י אף בגט דזמנו ש"ש מוכיח עליו ולכן לא כתב ה"ה חוץ מבעל העיטור והראב"ד לפי שאינן שוין בתנאי דאם. אמנם ראיתי להרב הנז' שם דף קס"ו דבר שנצטער בו אותו צדיק ותורף דבריו כיון שהראב"ד פוסק כר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו אף בגיטין בין בכתב ובין בע"פ. וכיון שכן להראב"ד היכי משכחת לדידיה תנאי דאם בלא מעכשיו גבי גט כיון שעכ"פ איכא זמן בגט דאם לא נכתב בו זמן פסול וא"כ זמנו ש"ש מוכיח והוי תנאי דאם כאלו התנה בהדייא מהיום ומעכשיו. וכתב אח"כ וכבר ראיתי למורי הר"ם בעל פ"מ בשניות סי' נ"א שנרגש בזה וכתב ביישוב קו' זו שהנראה לדעתו שהראב"ד משיג להרמב"ם לפי שיטתו דלית ליה הא דר"י זהו תורף דבריו ואחר המחילה כו'.
11
י״בואני בעוניי סבור אני לומר דאיפשר דהראב"ד ז"ל ס"ל כמ"ש הרב המגיד ז"ל ברפ"ח מה' גרושין עמ"ש הרמב"ם לפיכך יש לבעל לבטל הגט כו' שהביא ה"ה דברי הרי"ף מה שהק' דרב אדרב וכתב הרי"ף וחזינא למקצת רברוותא דשנו דלא דמי מתנה לגט דהתם ממונא והכא איסור' וטעמא דמסתבר הוא כי היכי דלא תיקשי דרב אדרב. וכתב שזהו דעת הרמב"ם וכתב אח"כ וז"ל ויש לעיין בזה כי אחר שנתבאר בש"ס דגיטין דלדברי ר"י דאמ' זמנו ש"ש מוכיח עליו אע"פי שלא א' מהיום כאלו א' מהיום דמי וקי"ל כו' והיה בדיני ממונות כפי מה שנתבאר וכן פסק רבי' פ' אחרון מהלכו' זכייה ומתנה וא"כ א' רבי' שבדיני ממונות אין הענין מתקיים עד שיתקיים התנאי ונ"ל לדעתו שהוא סבור דלענין דינא לא א' ר"י אלא דוקא במזכיר מיתה לפי שידוע שאין שעה לאחר מיתה וכל שכן שלא לפסול השטר לגמרי אמרי' זמנו ש"ש מוכיח עליו ואנן קי"ל כוותיה דר"י בממון ולא קי"ל כותיה בגיטין כנז' למעלה אבל כשאינו מזכיר מיתה אלא שתולה דבריו בתנאי או שאמ' לאחר זמן פי' כיון שאפי' בלא מעכשיו אי' להתקיים הענין בקייום התנאי או בהגעת הזמן ההוא בחיי המגרש לא מצינו לר"י שא' בזו זמנו ש"ש מוכיח עליו וליכא מ"ד אלא ר"י הנשיא דא' לעיל התירה להנשא אעפ"י שמת תוך הזמן ואע"פי שאמרו בגמרא דס"ל כר"י לאו למימרא דר"י נמי סבר לה כותיה אלא דר"י הנשיא ס"ל בהא כר"י בעלמא דאמ' שהזמן מוכיח נמי דמעכשיו קא' כו' ועל זה דר"י הנשיא כבר אמ"ר יוחנן דלא הודו לו כל סיעתו כנ"ל עכ"ל. והשתא לפי דברי ה"ה הללו היה איפשר לומר דהראב"ד ז"ל ס"ל הכי נמי דלא פסקי' כר"י בגיטין ובממון אלא כשמזכיר מיתה וכדיהיב טעמא לפי שידוע הוא שאין שטר ואין גט לאחר מיתה וכיון שכן אין לפסול הגט או השטר ואמרי' זמנו ש"ש מוכיח עליו אבל כשאינו מזכיר מיתה לא אמרי' זמנו ש"ש מוכיח עליו אם לא התנה תנאי דמעכשיו. וכיון שכן הרי מצינו מקום להראב"ד דיש חילוק בין תנאי דאם לתנאי דמעכשיו כשאינו מזכיר מיתה דלא אמרי' זמנו ש"ש מוכיח עליו. ונמצא שהראב"ד חולק עם הרמב"ם בגיטין דס"ל דלא קי"ל כר"י אף במזכיר מיתה אלא בממונא הוא דקי"ל כר"י וכשמזכיר מיתה דוקא כמ"ש ה"ה ז"ל והראב"ד פוסק כר"י אף בגיטין וכשמזכיר מיתה דוקא דהשוה ממון לאיסור דכי היכי בממונא פסקי' כר"י במזכיר מיתה ה"נ בגיטין קי"ל כר"י במזכיר מיתה דוקא אך כשלא הזכיר מיתה לא פסקי' כר"י דזמנו ש"ש מ"ע אם לא שהתנה בפי' וא' מעכשיו או ע"מ. כ"ז עלה בדעתי לישב מה שנצטערו הני גברי רברבי הרב פ"מ והרב מכתב מאליהו בס' הראב"ד. ולא הונח לו לפי משאני רואה עדות הטור בריש סי' קמ"ח וגם הרשב"א ז"ל העיד ג"כ וכמ"ש מר"ן שם משמו יע"ש שהעידו על הראב"ד ז"ל דס"ל דהלכה כר"י בגיטין אף כשאינו מזכיר מיתה יע"ש וכן מצאתי מפור' הדבר בס' תמים דעים סי' רל"ט דף ס"ג ע"א שהביא דברי הראב"ד ז"ל שנחלק על הרי"ף במ"ש דברי אינהו רברוותא שחילקו בין איסורא לממונא כי היכי דלא מיקשי דרב אדרב והראב"ד דחלק עליו. ואין הפנאי מסכים להעתיק כל דבריו לפי שהלשון יש בו ט"ס וצריך איזה הגהה. מ"מ הנראה לעין הוא דהראב"ד ז"ל ס"ל בהידייא דהלכה כר"י אף בגיטין אף שלא הזכיר מיתה ולא שאני ליה בין ממונ' לאיסור' דבכ"מ ובכולהו גווני קי"ל כר"י יע"ש. וכיון שכן הדרא קוש' אינהו גברי רברבי לדוכתא. ובהיותי קורא ושונה פ' זה ראיתי מי הקשה אלי דכפי תירוץ אינהו רברוותא שהביא הרי"ף שחילקו בין ממונא לאיסורא אי הכי מאי פריך הש"ס בגיטין גבי מתני' זה גיטיך אם מתי כו' וא"ר הונא חולצת ולא מתייבמת כו' רב הונא ס"ל כר"י דא' זמנו ש"ש מ"ע כו' וכ"ת רב הונא מספקא ליה אי הלכה כר"י או אין הלכה כר"י ומי מספקא ליה והא רבא כו' א"ל הכי א"ר הלכה כר"י כו'. והשתא ק' מאי פריך ומי מספקא ליה והכריח דלא מספקא ליה ממאי דבעא מרבא בר אבוה אי הלכה כר"י או לא וא"ל דהלכה כר"י ורב הונא פי' טעמא דר"י משום שזמנו ש"ש מ"ע דמאי פריך מהא דא"ר הלכה כר"י דלפי דידהו ליכא פירכא כלל דאי א"ר הלכה כר"י הוא בממונא ולא באיסורא וא"כ מאי פריך לרב הונא מהא דא"ר הלכה כר"י לענין גט זה תורף קו' המק'. ולדידי אינה קו' כלל משום דאינהו רברוותא הוכרחו לחלק בין ממונא לאיסורא משום דק"ל דרב אדרב ולפום מסקנא דמלתא הוכרחו לחלק הן כי היכי דלא תיקשי ליה לרב הלכתא אהלכתא אמנם סתמא דתלמודא ס"ל דרב כשא' הלכה כר"י בכל מילי א' בין בממונא ובין באיסור' ולהכי פריך שפיר ובכן ל"ק מידי לאינהו רברוותא מהך סוגייא כלל. ברם אי ק' הא ק' לדברי ה"ה ז"ל שיישב דעת הרמב"ם ז"ל ותורף דבריו דר"י מעולם לא א' זמנו ש"ש מ"ע אלא דוקא לענין ממון ומ"ש בגמ' דר"י נשיאה התירה לינשא משום דס"ל כר"י דא' זמנו ש"ש מ"ע לאו למימרא דר"י נמי ס"ל הכי אלא דר"י הנשיא ס"ל הכי בעלמא נמי. וא"כ ק' דמאי פריך הש"ס לרב הונא ומי מספקא ליה עד הכי א"ר הלכה כר"י והיא היא הקו' הנז"ל. גם בזה תירץ בני ידידי הבחור הח' הותיק כי ביצחק יקרא ה"י דל"ק מידי והוא דלפי סברת ה"ה שכתב למעלה דלענין דינא לא א' ר"י זמנו ש"ש מ"ע אלא דוקא כשמזכיר מיתה לפי שידוע שאין שטר לאחר מיתה כו' כמש"ל. אמור מעתה דסתמא דתלמודא ס"ל ה"נ וס"ל לסתמא דתלמודא דכשמזכיר מיתה אין חילוק בין ממונא לאיסורא דאין טעם לחלק אלא כי היכי דבממונא כשמזכיר מיתה ס"ל לר"י זמנו ש"ש מ"ע ה"נ גבי גט כשמזכיר מיתה ס"ל לר"י זמנו ש"ש מ"ע. ואנן בהך מתני' דאם מתי אנן קיימי דמזכיר מיתה ולהכי פריך שפיר לרב הונא מהך דא"ר הלכה כר"י דא' זמנו ש"ש מ"ע משום דס"ל לסתמא דתלמודא דכיון דכל טעמא דר"י דא' זמנו ש"ש מ"ע היא לפי שידוע שאין שטר לאחר מיתה והאי טעמא שייך נמי בגט כשמזכיר מיתה דהא ידוע דאין גט לאחר מיתה ושקולים הם. ולפי שעה נענעתי לו בראשי שיפה אמר. אחרי כן שנתיישבתי אמרתי לבני שי' דאכתי אין יישוב זה עולה כהוגן שהרי ה"ה הסכים לומר דאם א' ר"י זמנו ש"ש מ"ע היינו דוקא בממון וכשמזכיר מיתה ולא בגיטין אף שמזכיר מיתה וכיון שכן אף שנא' שדעת המק' בש"ס סבור היה שהן שוין ממונא ואיסור' כשמזכיר מיתה מ"מ המתרץ ל"ל לו' דמספקא ליה לרב הונא וכו' עדיפא מינה לישני דמספקא ליה היא גופא לרב הונא אי הלכה כר"י אף בגט כשמזכיר מיתה דומיא דממונא כשמזכיר מיתה או אין הלכה כר"י אלא בממונא כשמזכיר מיתה וכמ"ש ה"ה לדעת הרמב"ם. ובין הכי והכי צריך לחקור בס' הרמב"ם לפי דברי ה"ה דלמה לא השוה את מדותיו לפסוק כר"י אף בגט הואיל וטעם א' שייך לשניהם גם יחד כאמור וראיתי למרן בכ"מ שנתן טעם לדבר בפ"ח מהל' גירושין וז"ל דר"י לענין מתנה הוא דאר"י זמנו ש"ש מ"ע אבל בגט ליכא למימר הכי דע"כ היה צריך לכתוב בו זמן דגט שאין בו זמן פסול הלכך אין הוכחה שנתכוון לגרש מעכשיו ואיפשר דאפי' ר"י מודה בהכי והא דאמרי' דר"י התירה לינשא משום דס"ל כר"י ה"ק ר"י הנשיא סבר בגט מאי דסבר ר"י במתנה כו' יע"ש. ואגב ראיתי לשון הרמ"ה שהביא הטור ח"מ סי' רנ"ח וז"ל כתב הרמ"ה ז"ל הא דאמרי' זמנו ש"ש מ"ע היינו דוקא בכות' נכסיו לאחר מיתה אבל הכותב נכסי' לאחר או לבנו לאחר ל' יום וכו' עד אבל היכא דצריך לברר הזמן בשטר הני ל' יום מאימתי מתחילין אין לו זמנו ש"ש מ"ע.
12
י״גוראה ראיתי להרב פני משה בח"א סי' ל"ד גם בב"ח שתמהו על הרמ"ה תמיהא גדולה ותורף קו' היא על הרב המגיד וז"ל הרב פ"מ ודכוותא ק"ל בדברי ה"ה שבפ"ח מה' גירושין שרצה לחלק בדעת הרמב"ם לענין דינא ולומר דע"כ לא ס"ל לר"י זמנו ש"ש מ"ע אלא דוקא היכא שמזכיר מיתה כו' והרי בקיאות דפר' מי שאחזו דמיירי בגט על תנאי דאם לא אבא עד י"ב חדש ולא הזכיר שם מיתה ואפ"ה התירה ר"י הנשיא לינשא משום זמנו ש"ש מ"ע קשיתיה עכ"ל והניח הדבר בצ"ע. ולדידי ל"ק ולא מידי שהרי ה"ה בלשונו לשון הזהב במאמרו הראשון שא' ואע"פ שאמרו בגמ' דר"י הנשיא ס"ל כר"י לאו למימרא דר"י נמי ס"ל כותיה אלא דר"י הנשיא ס"ל בהא כר"י בעלמא דאמר שהזמן מוכיח נמי דמעכשיו קא' כו' וע"ז דר"י הנשיא כבר אמר רבי יוחנן דלא הודו לו כל סיעתו עכ"ל אמור מעתה אין מקום לקו' הרבנים לנוח בדברי ה"ה כלל שכבר תיקן בדבריו אלו מה שהיה לו למק' להקשות מההיא סוגייא דפ' מי שאחזו. והתימה מהרבנים הנז' שלא ירדו לראות דברי ה"ה ולדקדק בהם כמצטרך ותו לא מידי. ע"כ נמצא ממה שהיה כתו' בהעתק. וביני ביני בא המגרש לעה"ק ירושלם ונתראה בפני ב"ד ובפני אשתו ע"פ הסכמת רבני צפת ת"ו ולקח את אשתו והלך לו לצפת תו'.
13