אדמת קודש, אבן העזר מ״חAdmat Kodesh, Even HaEzer 48
א׳נדרשתי לאשר שאלוני לבי ורעיוני ע"ד אשה א' שבאה ממצרים אל' ונשאת פע"הק וזה שמה אשר יקראו לה שינייורה ובאה לידי גירושין ונסתפקתי בשם זה איך יכתב בגט אם בשי"ן או בסמ"ך עוד נסתפקתי אם יכתבו שני יודי"ן בין נו"ן לוא"ו או ביו"ד א' סגי ויען כי שם זה לא הוזכר בשום ס' מספרי האחרוני' אשר שלטה עיני בהם אשר הביאו שמות בני ישראל בספרתם ע"כ גמרתי בלבי לתור ולחפש חיפוש מחיפוש בספרי האחרונים בביתי ובחומותי אל ה' ויאר לנו כי"ר. ואגב גררא אעמוד בפ' זה כי הגידו לי שמקצת נשי בני ישראל מקושט' קוראין לה לאשה זו שינייורו אם צריך לכתוב ג"כ שם זה דשינייורו או לא וזה החלי בס"ד.
1
ב׳תשובה לכאורה היה נראה שיותר טוב לכתוב בסמ"ך וזכר לדבר ממ"ש הרב אבי התעודה מהרי"ט ז"ל הביא דבריו הרב בעל שמות הגיטין בשמות בנות ישר' באות שי"ן בשם שולטאנה וז"ל כתב מהרי"ט אע"פי שבלשון תרגום נכתב בשי"ן שולטניה שולטן עלם וכיוצא מ"מ מאחר שבלשון שכתוב בספריהם שהוא לשון ערבי כתו' בסמ"ך ראוי לכתוב בסמ"ך כלשונם אבל אם נכתב בשי"ן אינו מעכב. וראיתי למהרר"י ן' לב שכתב בגט ברושה בשי"ן וא"ל שהנכון לכתוב ברוסה בסמ"ך שכן הוא יסוד הלשון בלשון תורגמה. ואני נ"ל שאפי' שמשפט הלשון בסמ"ך אין קפידה בשי"ן שמאלית במקום סמ"ך כמו ישברו שיברו על ה'. אבד סברם דפ' לולב וערבה כו' עד ואין לנו בגט אלא מבטא בני אדם. וראיתי שעד היום כותבין ברושא בשי"ן ונ"ל שאין הקפדה בכך עכ"ל והרב בעל ש"ה הביא מכמה מקומות שהשי"ן שמאלית היא במקום סמ"ך ויש שמשפטו בשי"ן וכתו' לפעמי' בסמ"ך והאריך שם יע"ש. הרי שהרב מהרי"ט אף שכתב שאין קפידא אם יכתוב שי"ן במקום סמ"ך אפי' הכי משום ותבחר לשון ערומים הסכים בשם שולטאנה שיכתבו בסמ"ך כמבטא הלשון א"כ ה"ה בנ"ד אחר שמבטא הלשון הוא בסמ"ך סינייור סינייורה א"כ עדיף יותר לכתוב בסמ"ך מלכתוב בשי"ן שמאלית. אך את זה ראיתי בספ' ג"פ דף ק"מ ע"ב בהעתק שהעתיקו הגיטין שניתנו בבית דינו של הרב המו' פ"מ וז"ל בג' בשבת גירש יוסף ן' יצחק לאשתו פ'אלקונה דמיתקריא שינייורולא בת שבתי המכונה שעבאן כו' עוד שם גירש יעקב בן אברהם לאשתו שינייורולא בת קונורטי כו' יע"ש. הרי שהרב הנז' כתב שם שינייורולא בשי"ן ובשני יודי"ן אחר הנו"ן גם את זה ראיתי בס' עזרת נשים ממהר"ם ן' חביב בשמות בני ישראל דף כ"ח איסתייתה כתב שהוא לשון ערבי דלשון אדוני וגבירי בערבי הוא סידי ובנשים גברתי או סיתי דמלשון זה הוא שם איסתיית' כלו' גבירה כמו שאו' בלעז שינייורא שיניורולא עכ"ל. הרי שכתב שם שיניורא ושיניורולא בשי"ן הרי השני רבנים הנז' הושוו לדעת א' לכתוב שם זה בשי"ן ולא בסמ"ך. אף שלענין היודי"ן נראה דחלוקי' בעיסתם הם דלהרב פ"מ צריך שני יודי"ן בין נו"ן לוא"ו ולמהר"ם ן' חביב נראה דס"ל דסגי ביו"ד א'. ואיפשר לומ' דאף לס' מהר"ם ן' חביב צריך שני יודי"ן אלא שהרב לא נחית כאן לעיקר השם דשינייורא ושינייורולא איך יכתבו בגט אלא כל כונתו כאן הוא להורות ע"ש איסתייתה שהוא לשון גבירה לכן לא הקפיד בכתי' שמות הללו במלא וחסר. ומ"מ צריך לדעת ע"מ וע"מ הוסיפו בשם זה יו"ד א' ואיפשר שכיונו למ"ש מהראנ"ח ח"א סי' ל"ו שנשאל על גט א' שבא מעיר ברוסה לאשה שבקושט' נקראת איריני וכתבו איריניי בשני יודי"ן אחר הנו"ן כי כן מנהג הספרדים לעולם לשים יו"ד הנדגשת הרבה כגון קליי ואירניי ובקושט' אין כותבי' שם זה אלא ביו"ד א' איריני ושקיל וטרי ולבסוף כתב מודעת זאת בכל הארץ שכל אנשי ספרד במקומותם כל שרוצים להדגיש האות הם מניחים שם יו"ד מיותרת עכ"ל. והרב ס' שמות הביא דבריו בשם זה דאיריני וכתב דמהרי"ט חלק וגימגם על מהראנ"ח יע"ש גם בס' ג"פ דף קל"ג הביא דבריהם שם ועי"ש. ואיפשר שלוה הצריכו לשים יו"ד יתירה בשם זה דשינייורא כדי להדגיש האות כיון דהלעז שלנו הוא הלעז דבני ספרד. ובשם ביי"ן ויניד"ה שניתן בפני מהראנ"ח כמ"ש בס' ואלה שמות הנשים באות ב' ובאותו מעמד נמצא מהרי"ט ז"ל ולא גימגם בדבר ש"מ שחזר והודה לס' מהראנ"ח שצריך יו"ד יתירה בביי"ן להדגיש האות נמצינו למדין דבין למר ובין למר שם זה נכת' בשי"ן ולא בסמ"ך ובכן צריכין אנו לתור ולחפש שורש שם זה של שינייורה ושינייורולא מאיזה שורש ועיקר מן התורה הוא בא. ונרא' לי ששורשו הוא מלשון שר ושררה ומצאתי לבעל הלומברוזו שהיה חכם גדול ובקי בדיקדוק בכל הכ"ד ספרים וכל התיבות הקשי' לפותרן הוא פתרן בלשון לעז הנהוג בספרדים מיוסד על פי דרשת רז"ל ורוב הספרדי' נמשכו אחר פתרון אשר פתר החכם הנז' וראיתי שפתר בפ' וישלח על תיבת כי שרית וז"ל שרית לשון שר ומושל שינייוריאשטי. וכן בפר' קרח השתרר עלינו טי אינשינייוריאש וכן במגילת איכה בתיבה שרתי שונייורא וכן בהושע סי' י"ב ובאונו שרה גבר שינייוריאו וכן שם בהושע סי' ח' השירו ולא ידעתי השירו לשון שרים אינשינייוריארון וכמוהו רבים ולא אעצור חיל לחברם כי רבו עד אין מספר הנך רואה מכל המקומות הנז' שהחכם הנז' ז"ל כתב בשינייור ושינייורא שהוא נגזר מלשון שר ומושל וגביר וגבירתה ובכולם כתבם בשי"ן לפי ששורשו שר וגם כתב בשני יודי"ן בין נו"ן לוא"ו וא"כ שם שינייורא דנ"ד הוא לשון שרתי וראוי לכותבו כמ"ש הח' הנז' בתיבת שרתי דאיכא שהוא שינייורא ועליו ראוי לסמוך. ולענין השני שהגידו לי שקצת נשים שהם מקושט' שקורין לה שינייורו נ"ל שאין לחוש לשם זה כלל ואין צריך לכותבו בגט ואע"ג שהרב מהרי"ט בשנייות חלק א"ה סי' י"א הסכים שיכתבו בגט שמחה דמתקריא שמחולה אף על פי שכל העולם אין קורין אתה אלא בשם דקטנות עכ"ל. מ"מ מרן הקדוש בסי' קכ"ט סע"ו כתב דמי שיש לו שני שמות והשם השני יוצא מהשם הא' בשם דנערות כגון יצחק חקין וכו' אין צריך לכתוב דנערות כלל. והרב כמהר"ם ן' חביב בס' ג"פ בסי' הנז' ס"ק ס"ז האריך בדבר יע"ש ויישב וגם השוה ס' מרן ז"ל לסב' מהרי"ט דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמ"ש מרן ז"ל דאין צריך לכתוב שם דנערות היינו כגון דאיכא דקרו ליה בעיקר השם יצחק ואיכ' דקרו ליה חקין אע"ג ורובא קרו ליה חקין כיון דאיכא דקרו ליה בעיקר השם יצחק כותבין שם יצחק דוקא וא"צ לכתוב חקין כלל לפי שהוא שם דנערות וקיצור השם הוא. אבל היכא דכ"ע קרו ליה בקיצור השם כגון מי ששמו בשעת המילה יצחק ואח"כ קרו ליה חקין והוקבע לו שם זה דחקין בפה כל הבריות דכ"ע קרו ליה חקין בכה"ג כותבין יצחק דמיתקרי חקין. וה"נ בנשים במי שהוקבע לה שם בעריסה אסתר או חנה ואח"כ קרו לה כ"ע אסתרולה או לחנה חנולה לגיעגוע כותבין בגט אסתר דמתקריא אסתרולה חנה דמתקריא חנולה וכן הסכים הלכה למעשה וכ"כ בספ' עזרת נשים בשמות הנשים בשם אסתר דף כ"ב ע"ב יע"ש. א"כ דון מינה לנ"ד דשמה העיקרי שהוא שם העריסה הוא שינייורא וקורין לה היום בשם זה דשינייורא וכל העולי' אתה ממצרים כך קורין לה שינייורה אע"ג דנשי קושט' קורין לה שינייורו לגיעגוע ודאי שאין לה להשגיח בשם זה דשינייורו לכותבו בגט כלל לכ"ע. ועוד זאת יתירה שהאשה אל' שכשקורין לה בשם זה דשינייורו אינה משיבה להן בנקל כ"א מתוך הדוחק ודאי דלכ"ע אין לכתוב שם זה דשינייורו כלל וזה פשוט וכן נעשה מעשה פעה"ק ירושלם תו' בהסכמת כל הת"ח ה"י ובראשם הרב המובהק כמהרר"א נחום ה"י שהסכימו לכתוב שם שינייורא בלבד בשי"ן ובשני יודי"ן בין נו"ן לוא"ו.
2