אדמת קודש, אבן העזר מ״טAdmat Kodesh, Even HaEzer 49
א׳שאלה איש אשר בגד באשתו הראשונה והלך לעיר עכו וא' שהיה פנוי ונשא שם אשה בתולה והבתולה היתה מבני מוסתעריב וכשגדלה היתה משרתת בבית א' מתושבי העיר ההיא וכשנשאה הבוגד הלז לא נמצא בעל הבי' שם בעיר וכשבא הבע"ה לעיר מצאה שנישאת לאיש הלז וירע בעיניו לפי שיודעו ומכירו שהאיש הלז היה נשוי אשה במקום אחר וידע כי נבלה עשה בישראל ויהי ריב בין שניהם והאש היה עולה עד לב השמים והאיש הלז בראותו כי כלתה אליו הרעה ויברח וימלט ובא פעה"ק. ויהי היום עלה האיש מעירו הוא הבע"ה ובא מעה"ק ומצא את האיש הבוגד ואש ה' בערה בם עד שנתפשרו ביניהם שיפטרנה בגט כריתות ע"י שליח הולכה ועמדו לפני ב"ד י"ב וב"ד י"ב חקרו בשם האשה והשיבו הבע"ה והבעל ששמה סולטאני הנו"ן בצירי ולא בפתח שכן המוסערבי' קורים למי שנקראת בשם זה ואין קורין סולטאנה בפתח תחת הנו"ן אלא סולטאני בצירי מעת העריסה. וע"ז נסתפקו ב"ד י"ב אם יכתבו בגט סולטאני ביו"ד בסוף השם להורות על נקודת הצירי שתחת הנו"ן או בה"א בסוף השם.
1
ב׳תשובה. תחילת דבר צריך לבאר שורש שם זה ע"מ הוקבע להני נשי ונר' שהגזע שלו הוא שם מלכה בל"ה ולמי ששמה מלכה הלועזים קורים לה סולטאנה כמו שקורים למי ששמה שמחה אליגריה וכיוצא והמוסתערבים קורי' לה סולטאני וכמו שהמלך נקרא סולטאן ע"ש ששולט במלכותו כן קורין למלכה סולטאנה וסולטאני כל א' לפי לשונו ע"ש שהיא ג"כ שולטת במלכות. ונשתרבב הדבר לקרות שם זה של סולטאנה וסולטאני לנקבות לבד בלתי שם מלכה אלא שעיקר השם מהעריסה כך קורים לה שם זה של סולטאנ'. ובמשפט שם זה לענין כתיבתו בגט כתוב בס' ואלה שמות משם אבי התעודה מהרי"ט שכתב סולטאנה בסמך וא' בין ט' לנו"ן וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו. וכ"כ מהר"ם ן' חביב בס' ג"פ דף ק"ך ע"ב ובקונטריס אחרון מס' ג"פ דף ק"מ סי' רצ"ה הביא דברי הרב מהרי"ט וכתב שכ"כ מהרר"ל ן' חביב ואעפ"י שבס' מגן אברהם כתב בשי"ן ובלא אל"ף להרבנים הנז' שומעין דבקיאים בלשון ערבי וגם הרב מ"א כתבו בה"א לבסוף מוכרח שהוא לשון ערבי כו' עד אנן דאזלינן בתר לשון ערבי צ"ל אל"ף בין ט' לנו"ן עכ"ל. אמנם בשמות הגיטין שניתנו בב"ד של הרב פני משה המועתקי' שם כתוב אהרן ן' מיכאל הכהן גרש לארוסתו שולטנה בשי"ן ובלא אל"ף בין ט' לנו"ן וכמדומה שהרב לא ראה קונט' השמות של הרב מהרי"ט שאי' שאילו היה רואהו לא היה כותב שם זה כסיגנון שכתבו. או איפשר שראה הקונט' ואפ"ה עשה העלמת עין משום דס"ל להרב דמהרי"ט לא סידר שיכתב כן אלא לבני מוסתערב כי כן הוא משפט הלשון אמנם לא ללועזים. ואנו אין לנו אלא כדברי מהרי"ט ומהריק"ש ומהר"ל ן' חביב וכן נוהגים פעה"ק ירושלם ח"ו סולטאנה כמו שכתבו הרבנים הנז' שלהם שומעי' שהיו בקיאי' בלשון ערבי ועיין בג"פ דף ק"ך ע"ב יע"ש. ולענין מה שנסתפקו ב"ד י"ב אם יכתבו סולטאנה בה"א בסוף השם או סולטאני ביו"ד הנר' פשוט בעת שיכתבו סולטאנה בה"א לפי שהה"א שבסוף השם בלשון ערבי מורה על נקודת ציר"י שתחת הנו"ן וכמ"ש הרב כמהר"ם ן' חביב בס' עזרת נשים דף י"ד בשם סלאמה שמשפטו בין הערביים בסמ"ך וגם הלמ"ד בפתח והמ"ם בציר"י וכתב דלכאורה היה נר' דכיון דהמ"ם בציר"י היל"ל סלאמ"י וביו"ד במקום הה"א כמו רחמי וטימי מי הירדן דמי ורבים כאלה וכתב הרב דמ"מ יראה דמשפט לשון ערבי לכתוב כל השמות דאות נעה בסוף השם בנקודת ציר"י לכתוב אחריה ה"א ולא יו"ד וכן בשם סעדה. וכן בשם חביבה שנסתפקו בדורו איך יכתבו אם חביבי ביו"ד בסוף השם או בה' ועלתה הסכמת אנשי דורו שיכתבו חביבה בה' ולא ביו"ד וכן עשהו מעשה הוא ז"ל והביא ראיה לדבר למה תבכי ובמה זרע דומה בדומה. כחללים יהמה. דין מרומה. ואשכיחן נמי בא' כמו בריא ושמא. לקראת צמא ואשכיחן נמי בי"ה יהא שמיה אימיה. מרגלא בפומיה וא"כ אם יכתו' סלאמה בה"י או באלף או ביו"ד וה"י הגט כשר ומיהו לכתחילה אין לזוז ממ"ש בקונט' סלאמה בה"י לבסוף עכ"ל. וכ"כ בשם סעודי דאי קרו הדלי"ת בצירי היל"ל ה"י בסוף השם. ושם תמה הרב ע"ש עובידי שכתבו אותו ביו"ד בסוף השם דמן הראוי היה ליכתב בה"י בסוף השם כיון שהוא לשון ערבי וכן בל' כריח שדה ומודה ועוזב וכו' וכתב אח"כ ואי' לומר דאין לדמות שמות אהדדי ואין למדין זה מזה דהא אשכחי' בל"ה ביו"ד ולא בה"י כמו מידי שדי אמי ידי אמן וכמוהו רבים וע"כ אין לשנות ממ"ש בספרים מגדולי הדור ובשאר שמות שאינם נמצאים בספרים יש לכותבן כמו שרגילין הסופרים הבקיאי' בלשון הערבי כו'. ובדף כ"א בשם שחדי כתב וז"ל גם לענין היו"ד או ה"י בסוף תיבה תלוי במבטא המקום דמקו' שקוראי' האות נעה שבסוף השם בצירי בלבד כותבין יו"ד ובמקום שקוראי' האות הנעה שבסוף השם פעמים בצירי פעמים בפתח כותבי' ה"י עכ"ל.
2
ג׳ולא ידעתי מה זה היה לבן קיש בשנתו את טעמו מדברות ראשונות דבכולהו הני שמי הנז"ל לא הטיל תנאי זה אלא בסתם קאמר דכל היכא דהאות הקודם לאחרונה שבשם היא בנקודת צירי שיכתבו ה"י בסוף תיבה ולא יו"ד. ואילו כאן בשם שחדי הטיל תנאי זה דאם האות שבסוף השם קוראים פעמים בצירי ופעמים בפתח אזי יכתבו ה"י בסוף אך אם האות שבסוף תיבה אינם קוראים כי אם בצירי בלבד דאין לכתוב כי אם דוקא ביו"ד בסוף תיבה ולא בה"י סוף דבר דברי הרב לא ידעתי לזווגן. ומיהו ברוב המקומות נראה דס"ל דכל שהאות האחרונה קוראי' בצירי יכתבו ה"י ולא יו"ד וכ"כ אח"כ שם דף כ"ח בשם אמנה וז"ל וז"ל אמנה שם אשה בערבי האלף בפתח והמ"ם בשוא חטופה והנו"ן בסגול ובסוף התיבה כותבי' ה"ן ופיתרון שם זה ר"ל נאמנת ובס' שמות כתב בשם מהרי"ט וז"ל אמנה השם הוא ערבי וכבר בא מעשה לידי וכו' ואמרתי אין ספק שזה השם היא אמנה כו' יע"ש. הרי נדון זה שוה לנ"ד שהנו"ן הוא בסגו"ל ובסוף תיבה הסכים שיכתבו ה"י דון מינה ומינה לנ"ד נמי שהנו"ן של סולטאני קורין אותו בצירי דדין הוא שיכתבו ה"י בסוף תיבה ולא יו"ד. ומ"מ לענין מעשה בנ"ד ידינו אסורות וכמ"ש הרב כמהר"ם ן' חביב דאין לדמות שמות אהדדי ואין למדין זה מזה דהא נ"ד אינו שוה לשם אמנה בכל צדדיו דמצד א' מופרך הוא דשמא שם אמנה דליכא שינוי השם משום דבין אמני בצירי ובין אמנה בפתח הכל לשון המוסתערב הוא והכל עולה לפתרון א' שר"ל נאמנת וליכא שינוי השם כלל משא"כ בנ"ד דבין פתח לצירי משתנה השם דהיינו אם יקרא הקורא סולטאנה בפתח נמצא שאין אשה זו היא המגורשת משום דאשה זו נקראת בשם סולטאני הנו"ן בצירי שהיא מבני המוסתערב ושם סולטאנה בפתח מורה על האשה שהיא מבני ספרד דלועזים שקורין סולטאנה בפתח תחת הנו"ן ומידי שינוי השם כל דהו לא נפקא. ואל תשיבני ממ"ש מהרי"ש דשם סולטאנה הוא שם ערבי דנראה דכיון דהשם הוא שם ערבי בין אם יקראו סולטאנה הנו"ן בפתח ובין אם יקראו סולטאני הנו"ן בצירי ליכא שינוי השם שהפתרון הוא מלכה וכדרך מ"ש בשם אמני ואמנה כמדובר. לא היא דמ"ש הרב מהרי"ט ששם זה הוא ערבי ר"ל ששם זה שורשו ועיקרו שהוקבע לנשים מגזע המוסתערבים יצא והוקבע לנשים ובני ספרד נגררו אחר המוסתערבי' לקרוא שם זה לנשים אמנם חילוק יש בין לשון המוסתערבים ללועזים שהמוסתערבים קוראים סולטאני בצירי תחת הנו"ן והלועזים קוראים סולטאנה בפתח תחת הנו"ן וכיון שכן מידי שינוי השם לא נפקא בנ"ד כדבר האמור.
3
ד׳אשר ע"כ לדידי חזי לי דבנ"ד הדרך הצלולה היא שיכתבו סולטאני ביו"ד דבהכי נפקא נפשין מידי ספק וכדמות ראיה לדבר ממ"ש מהרי"ח בה' קטנות דף נ"ה שי"ל שכתב בשם חביבי שכן יש לכתוב ביו"ד בסוף תיבה וי"א שהוא בה"י ושאלו לסופר גוי ואמ' שיכתבו חביבה בה"י וטעם הדבר שאם יכתבו חביבי ביו"ד יקרא חביבי בחיריק כלומר החביב שלי. וכתב הרב שאין לסמוך עליהם אשר פיהם דבר שוא כי בכתב שלהם היו"ד מורה על נקודת החיריק בלבד והה"י על הצירי בלבד אבל בכתב הקדש שהיו"ד יש לה הוראה על החיריק וגם על הצירי כמו דברי פני בני וכיוצ' אין לכתוב אלא יו"ד לבסוף שאם יכתבו חביבה בה"י יקראו חביבה בפתח תחת הב' השנית והוי בשינה שמו ושמה. ולבסוף כתב שאין לשנות וכן העיד שם בנו ה"י משם מר זקינו המגן ז"ל בגט שבא לפניו באשה ששמה נעמי וגזר או' שיכתבו נעמי ביו"ד לבסוף ולא בה"י לבסוף שאם יכתוב בה"י יש לטעות שיקראוהו נעמה ע"ש נעמה העמונית עכ"ל. הרי שהרב מהרי"ח דיקדק שיכתבו חביבי ביו"ד לבסוף ולא בה"י דחיישי שיקראו חביבה בפתח תחת הב' השנית והוי בשינה שמו ושמה ואע"פי שחביב ביו"ד חביבה בה"י פתרון אחד להם ואפ"ה הקפיד הרב שלא יכתבו חביבה בה"י דשמא יקראוהו חביבה בפתח והוי כשינה שמו ושמה הרי דבין נקודת צירי לפתח יש לחוש לשינוי השם ה"נ דכוותא לנ"ד יש הפרש הניכר בין אם הנו"ן היא בניקוד פתח לניקוד צירי דודאי יש לחוש לשינוי השם וכן נר' שהסכים עמו מ"ו כמהר"ם גאלאנטי מדחזי' שהצריך בשם נעמי שיכתבו ביו"ד ולא בה"א נרא' שהסכים לדעת הרב מהרי"ח ז"ל. ואין לומר שעדיין יש לחוש שאם יכתבו סולטאני ביו"ד שמא יקראוהו סולטאני בחיריק תחת הנו"ן. לא היא חדא דמפני מה יקראוהו בחיריק מאחר שכל ה' אות היו"ד מורה על נקודת הצירי גם כן כמו פני בני שני וכמ"ש הרב הנז' זלה"ה דאין לחוש שיקראו חביבי בחירי"ק מאחר שאות היו"ד מורה על הצירי ג"כ אין לחוש ה"נ בנ"ד שנ"ד דכוותא. ותו שם סולטאני בחיריק תחת היו"ד אינו שם אשה כלל. ואע"פ שהרב כמהר"ם ן' חביב הסכים בשם חביבי שיכתב בה"י בסוף תיבה כנז"ל מ"מ חד בתרי בטיל שהרי שני גדולי הדור כמהרי"ח ומ"ו כמהר"ם גלאנטי שניהם גם יחד הסכימו שיכתבו ביו"ד בסוף תיבה כנז"ל בשם חביבי בשם מהרי"ח ובשם נעמי בשם המגי' ז"ל והלכה כרבים. ועיין שם בעזרת נשים בשם סעדה שכתב הוא ז"ל שפע"הק כתבו סעדי ביו"ד בסוף להורות על נקודת הצירי וכן בשם עובידי ביו"ד וזה ימים לא סביר שנכתב בגט שאמי ביו"ד בסוף ע"כ הסכמת מ"ו הרב הגדול כמהר"י זאבי זלה"ה וכן נעשה מעשה באיש שהיה נקרא הודי ביו"ד בסוף בהסכמת כל הת"ח ה"י שנמצאו באותו מעמד וכן ראוי לכתוב בנדון דידן סולטאני ביו"ד וכן הסכימו הת"ח ה"י וכן נעשה מעשה ע"פ הסכמתן ואני נעשתי סעיף להם ובהסכמת כולנו וכתב שם סולטאני ביו"ד.
4
ה׳העתק נוסח שטר הרשאה הניתן למי שנעשה שליח הולכה הנכתב בחברון לפני כמהר"י זאבי זלה"ה. בפנינו עדים ח"מ בא' בשבת כ"ב ימים לירח פ' שבת פ' למנין שאנו מנין כאן במתא חברון דיתבא על מי בארות מסר פ' ן' פ' גט כריתות ביד יוסף ן' יצחק ומינה אותו שליח להוליך הגט לאשתו אסתר בת ישראל ויתן אותו בידה וכך א' בפנינו הבעל פ' ן' פ' לשלוחו פ' ן' פ' הולך גט זה לאשתו אס' ב"י בכל מקום שתמצאנה ותן אותו בידה ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך נעשייתי ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד ק' שלוחים אפי' בלא אונס ומיד כשיגיע גט זה לידה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך תהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם. ואלו הם סימני הגט כו' והגט שנעשה י' ן' י' הנז' שליח להוליכו ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם בחברון בא' בשבת כ"ב לירח פ' שנת פ' ועדי' החתומים בו פ' ופ' ובפנינו ביטל הבעל פ' ן' פ' כל מודעות שמסר על גט זה וגם בפנינו קבל עליו פ' ן' פ' בחרם ושבועה שלא לבטל הגט והשליח ומה שראינו ונעש' בפנינו כתבנו וחתמנו שמותינו והכל שריר ובריר וקיים פ' עד ופ' עד במותב תלתא כחדא הוינא אנן בי דינא דחתימין לתתא כד חתימו סהדייא אלין על שטר הרשאה דנא ואיתקיים כדחזי.
5
ו׳וזה נוסח שטר הרשאה שעידי הגט החתומים בו הן בעצמן עידי ההרשאה שסידרתי אני. בפנינו עדים חתומי מטה באחד בשבת שלשה ימים לירח סיון שנת חמשת אלפים וארבע מאות ותשעים ושבע לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן במתא ירושלם דיתבא על מי שלח ועל מי בורות מסר יוסף בן פלטיאל גט כריתות ביד יצחק בן יאודה ומינה אותו שליח להוליך הגט לאשתו קלארה בת יוסף וליתן אותו בידה בכל מקום שימצאנה וכך אמר בפנינו הבעל יוסף ן' פלטיאל לשלוחו יצחק בן יאודה הולך גט זה לאשתי קלארא בת יוסף ותן אותו בידה בכל מקום שתמצאנה ותהא ידך כידי ופיך כפי ודיבורך כדיבורי ועשייתך כעשייתי ומסירתך ביד האשה הנזכרת כמסירתי ונותן אני רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שילוחים אפי' בלא אנוס כלל עד שיגיע גט זה לידה ותכף ומיד שיגיע גט זה ביד אשתי הנזכרת מידך או מיד שילוחך או מיד שליח שילוחך אפי' עד מאה שילוחים תהא מגורשת בו ממנו ומותרת לכל אדם ואלו הם סימני הגט וכו' והגט שנעשה עליו יצחק בן יאודה שליח להוליכו ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם ביום הנזכר לעיל במתא ירושלם הנז' ועידיו בו אנו החתומים מטה שלמה בן אברהם עד דוד משה בן יעקב עד והבעל יוסף בן פלטיאל ביטל כל המודעו' שמסר על גט זה כדת וכהלכ' וגם בפנינו קבל עליו חרם חמור וגמור וגם נשבע שבועה חמורה ע"ד המקום ברוך הוא וע"ד הנשבעים באמת ובחלקו בעולם הבא שלא יבטל גט זה ולא שליחות השליח הנז' ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו שמותינו והכל שריר ובריר וקיים. שלמה בן אברהם הדס. דוד משה בן יעקב אריה. ואח"כ יכתבו אשרתא בחתימת ההרשאה הסכימו כל הה"ח ה' ישמר' שיזכרו חניכתן בסוף.
6