אדמת קודש, אבן העזר נ׳Admat Kodesh, Even HaEzer 50
א׳שאלה. א' מבני אשכנזי ששמו אברהם ושם אביו אליעזר והשם המורגל בפי כל העולם בשם אליעזר היו קורין לו ליטמן ובא אברהם הנז' לגרש את אשתו ונסתפקו ב"ד י"ב איך יכתבו שם ליטמן בגט ושאלו ב"ד לאשכנזי' הדרים פע"הק והשיבו ששם ליטמן אינו שם בעולם כלל אלא העיקר הוא כך שמי ששמו אליעז' האשכנזי' קורי' לו ליפמן בפ"י לא בטי' אלא שהעולם משתבשים בין פ"י לטי' מפני שהפ"י צריך שתהיה פ"י דגושה ולא רפויה ומפני כן החליפו בלעגי שפה הפ"י לטי' ואני בביתי ובחומותי נתתי אל לבי להתיישב בדבר עד מקום שידי מגעת.
1
ב׳זאת אשיב אל לבי תחילת דבר מה הלשון או' דבר תורה צריך יישוב גדול בשבע חקירות בדיקדוק גדול הדיק היטב מקור השמות ללשונותם בארצותם ודבר זה נכלל במ"ש רז"ל במתק לשונם כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין וכו' בטיב דייקא שר"ל בטיב לשון מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו ומקור השמות אשר ממנו חוצב וכמ"ש הרב הגדול מהרי"ט ז"ל והביא דבריו הרב ר' שמחה ז"ל ס' אלה שמות בשמות הנשים בשם קיראצה וז"ל שם שאם בכתבי ההדיוטות כותבי' כל א' כאשר יעלה מזלג לשונם בכתי' הגט צריך לדקדק הכתיבה כמשפט הלשון אשר ממנו חוצב עכ"ד יע"ש וכ"כ הרב בעל הלבוש בסי' קכ"ט במשפט השמות אות ל' בשם לובקה שיש מי שרצה לכתוב לופקא בפ"ה מלא ומחה בידם ונתן טעם בעיקר כי לובקא בב"ית הוא לשון אהובה ולופקה בפ"ה הוא לשון גזילה ולכן סידר לכתו' לובקה בב"ית ולא בפ"ה והודו לו חכמי דורו וסיים וכתב וכתבתי זה להזהיר שצריכי' לדקדק בכל לשון בכתיבת השמות כי כל לשון יש לו דקדוק במילות עכ"ל יע"ש והנה כינוי זה הוא כולל לכמה שמות לשם אליעזר ולשם אורי ולשם י"ט כמו שמצינו שהרב המאור הגדול בעל תוספת י"ט שהיה שמו י"ט וכינוייו ליפמן ומעתה אוביד ואדון בקרקע בנ"ד דלכאורה נר' דמאי דקרו ליה ליטמן בטי"ת במקום הפ"א הוא מן הטעם שאו' שלהיות הפ"א של ליפמן דגושה אישתרבובי אישתרבוב לישנא דעלמא לקרותו ליטמן בטי"ת במקום פ"א כאשר הובא בשאלה וכיוצא בדבר מצינו בדברי הראשונים נוחי נפש כמ"ש המרדכי ז"ל פ' המגרש בשם ריצב"א ז"ל וז"ל שם ומ"ש על נהר יי"ר ואנו נוהגים לכתו' על נהר קייר כיון שאין שום אות במקום הלעז כך שזה יו"ד במקום קו"פ עכ"ל. והנה בתשו' זו כמה דייות נשתפכו וכמה קולמוסין נשתברו בפי' תשו' זו עיין בתשו' מהר"א ששון ז"ל סי' ל' ובס' שארית יאודה דף ע"ב וכו' עד ועדיין צריך אני למודעי יע"ש ומהר"י הלוי ז"ל סס"י ת' הסכים עם פי' הרב שארית יהודה יע"ש ומהראנ"ח ז"ל בראשונות סי' פ"ז הביא פי' מה"רי טייטצאק ז"ל ולא הונח לו והוא ז"ל פי' בעניין אחר יע"ש אמנם הרב מהרי"ט ז"ל נר' שפי' דברי תשו' זו באופן אחר בשם קיראצה כתב בא"ד וז"ל וכן מצינו בתשו' ריצב"א ז"ל שהביא המרדכי פ' המגרש וכו' והיא תשו' זו הנז"ל ואח"כ כתב הרי שהמבטא מתחלף היו"ד דגושה בקוף ע"כ הרי שהבין פי' אחר בכונת דברי ריצב"א שמפני שהיוד של יי"ר דגושה מתחלפא במבטא הלשון בקו"פ וסמך שתי ידיו עליו הרב כמהר"ם ן' חביב בס' גט פשוט דף ע"ח ע"ד וכתב וז"ל וכן יר' לע"ד דזהו הפי' המחוור עכ"ד. א' הכותב הן אמת שפי' מהרי"ט ז"ל הוא יותר קרוב לפשוטו של מקרא מ"מ עדיין למודעי אנו צריכי' דמאי האי דקא' כיון דאין שום אות במקום הלעז שדבריו אלו הם כדברי ספר החתום כתובי' ומונחי' בקרן זוית ואין פשר דבר אף לפי' מהרי"ט ז"ל באופן שכל הפי' הדרוכים אשר ראתה עיני שפי' בדברי ריצ"בא ז"ל כולם הם בחזקת סכנה ואין המקרא מתיישב לפי פשוטו. וכבר עלה בדעתי לפר' באופן אחר ולא שוה לי לכן לא כתבתיו. מ"מ מדרש זה עלה בידינו מדברי הרב הגדול מהרי"ט ז"ל שמפני שהיו"ד של יי"ר היא דגושה מתחלפת במבטא בקו"פ. א"כ גם בנ"ד או' וקרוב הדבר לו' שכיון שהפ"א של ליפמן היא דגושה מתחלפת במבטא בטי"ת כמ"ש האשכנזי' כאשר נזכר בשאלה ואין זה שינוי השם אם נכתב בגט ליטמן במקום ליפמן דכך שוה טי"ת כמו פ"א כ"ז היה נר' לכאורה אמנם כד דייקי' שפיר לא היא דשנייא הא מהא משום דע"כ לא אמרו שאיפשר שמתחלף במבטא אות באות אלא כשהאותיו' המתחלפו' הן ממוצא א' ובעין זו דמהרי"ט שהיו"ד והקוף הם ממוצא א' שהם מאותיות גיכ"ק שהם ממוצא החיך וכמו הבקר הפקר' שהבי"ת מתחלפת בפ"א שהם ממוצא בו מ"ף וכמו זאפירה סאפירה שהוא ממוצא השיניים ויותר מזה בדברי רז"ל משא"כ בנ"ד דהפ"א היא מבומ"ף בשפתים והטי"ת מדטלנ"ח ממוצא הלשון והלשון לא יחליפנו ולא ימיר אות באות ודאי דהוי שינוי גמור וכן מצינו בש"ס שאף באותיות שהם ממוצא א' אם אינה קרובה בלשון בני אדם להחליפה אם החליפה באות אחר ממוצאו מעכב וכההיא דפ' התקבל בשם נפתא ואזול סהדי וכתבו טפתא בטי"ת במקום הנו"ן דלא עשו ולא כלום ואיכא מ"ד שהגט פסול ואיכא מ"ד שהגט בטל וכמו שהאריכו הפוסקי' בזה יע"ש. וטעמא דחליפין באלו הנו"ן בטי"ת לא מצינן לו דוגמא לא במקרא ולא בתלמוד ולא בלשון בני אדם ה"נ בנ"ד אין זו חליפין הפ"א בטי"ת אלא שעיקר השם הוא ליטמן בטי"ת ושם זה יכתב בגט בטי"ת ולא בפ"א. וכ"כ הרב מהרח"ש בתשו' ראשונות סי' ג' וז"ל גם במ"ש קושטנטין בטי"ת באחרונה ואנו רגילין לכתוב באחרונה בדלי"ת קושטנדינה כבר אמרו הראשונים שבין דלי"ת לטי"ת לא מיקרי שינוי הואיל וממוצא א' הן כמ"ש מהרי"ט על שם נהר אדרה שנכתב ארטה והשיב שכן מצינו בתלמוד שאינו מקפיד דאמרי דמטייט להו בטיוטא במקום מדייט ועוד הביא לשון המרדכי על גט שהובא מארץ הגר שנכתב על נהר יי"ר ואנו נוהגים לכתוב על נהר קיי"ר כיון שאין שום אות במקום הלעז כך שוה יו"ד במקום קו"ף כו' ואיברא דברי המרדכי רוח אחרת אתו בהם כמו שכתבתי במקום אחר מ"מ הדבר ברור שכל שהם ממוצא א' והמבטא קרוב אלא שהללו רפי"ן והללו דגושי"ן לא מיקרי שינוי וכו' עוד כתב מהר"ר ישר' במכתביו סי' קמ"ב על עיר רוטנבורק שנכתב בג' רוטנבורג ואנו כותבי' בק' יותר שנון ומצוחצח בקו"ף מבגימ"ל ע"כ ר"ל שכל שהמבטא קרובה לא מיקרי שינוי השם שהכל מבינים שעל אותה העיר אומרי' אלא שהוא בלשון צח שהמילה מתפרשת יותר שמבטא הקו"ף צח וחזק יותר ממבטא הגימ"ל וכן ראוי לו' דלית במקום טי"ט עכ"ד יע"ש. הרי שכתב הרב שכששתי האותיות הם ממוצא א' והן קרובים במבטא הלשון להתחלף זה עם זה אין קפידה משא"כ וכו'. כ"ז כתבתי לפום שעתא ולכאורה האמנם לקושטא דמלתא ולמסקנא נ"ל שיותר טוב שלא לכתוב כינוי זה כלל לא ליפמן ולא ליטמן אלא אליעזר לבד וטעמא דמלתא משום דשם אבי המגרש ואבי המתגרשת רובא דרובא דרברוותא וכמעט כולם הסכימו שאם לא כתב שם אבי המגרש ואבי המתגרשת דכשר וכמ"ש מרן הקדוש סי' קכ"ט סעיף ט' וז"ל אם לא הזכיר שם אבי האיש או שם אבי האשה כשר וכתב מור"ם שם וז"ל וכ"ש אם הזכיר שמו ולא הזכיר שם כינוייו אבל לכתחילה כותבין אפי' כינויין של שם אביו ע"כ.
2
ג׳והנה הרב כמהר"ם ן חביב שם דף ק' צלל במים אדירי' ואסף וקיבץ כל הסברות בזה והעמידן על כסא של ג' רגלים הר' צמח והרב בעל העיטור ס"ל דאף לכתחילה אין צריך לכתוב שם אביו בגט והרא"ש והטור ס"ל דלכתחילה צריך לכתוב שם אביו ואביה והרשב"א מסתפא בדבר אך הצד השוה שבהם שאם נתגרשה בגט שלא נכתב שם אביו ואביה דהגט כשר חוץ מהרב ת"ה במכתביו סי' קל"כ דס"ל שאם לא כתב שם אביו המגרש דהגט פסול ובס' שארית יאודה דף נ"ט כתב שיש לחוש לדברי הרב ת"ה. אמנם הרב הנז' כתב שם דאע"ג דמהרי"א רב מובהק מגדולי האחרונים אפ"ה לענין הלכה אין להחמיר בדבריו מאחר שכל גדולי עולם חלוקי' עליו יע"ש באורך ומחלוקת זה הוא בעיקר שמות אבות המתגרשי' אם צריך לכתוב גם כינויי אב המגרש או אב המתגרשת בזה מצינו להאחרונים מחלוקת אחר דמהרי"ק שורש ק"ו ס"ל דאין לכתוב כנוי האבות בגט כלל וכ"כ הרב בשה"ג דף תר"ט בשם ס' הנייר ועיין מהראנ"ח ח"א סי' י"א וק"ט ועיין בהרב בעל לחם רב סי' ל'. נמצא לפי הסכמ' הרבנים הנז' בנ"ד עדיף יותר להשמיט כינוי זה דליטמן מן הגט ולא לכתבו מלכותבו דל"מ לס' מהריק"ו דס"ל דאין לכתו' כלל כינוי שם אבי המגרש והמתגרשת דודאי דבנ"ד דאין ראוי לכותבו אלא אפי' לסברת מהרנ"ח וסיעתו שהכשירו כשלא נכת' בדיעבד שם אבי המגרש והמתגרשת דמשמע דס"ל דלכתחילה צריך לכתו' הכינויים של אבי המגרש והמתגרשת הכא בנ"ד הוי בדיעבד מאחר דמספק' לן בכינוי שם זה אם יכתבו ליפמן בפ"א או ליטמן בטי"ת הוי בדיעבד וכמ"ש הר' ת"ח במכתביו סי' קצ"ו שכל דבר שיש טורח לתקן חשיב כדיעבד יע"ש. ה"נ בנ"ד וטוב יותר להשמיטו מלכותבו ואפי' לס' הני אשלי רברבי. אמנם העומד כנגדנו סב' רבני אשכנז שהשוו את מדותיהם כולם עונים ואומרים שלכתחילה צריך לכתוב כינוי שם אבי המגרש והמתגרשת ויש מי שהרחיב בביאור ובפה מלא שאם לא כתב כינוי שם אבי המגרש והמתגרשת שהגט פסול. ואלה שמותם והעתקתי אותם מס' גט פשוט סי' קכ"ו דף ס"ה ע"ג הרב שה"ג דף תרט"ו עוד כתב שם מצאתי בנימוקי האשכנזים דצריך לכתוב כינוי האב ובסדר הגט דמהר"י מינץ סי' כ"ג כתב דאם יש כינוי לאביו צריך לכותבו וכן יראה מדבריו סי' קכ"ט יע"ש וכן דעת הר"ם מינץ סי' ל"ז דסידר גט אחד בת משולם הלוי המכונה זלמן והמכונה זעמיל יע"ש. וכן דעת מהרי"ו סי' כ"ג דלכתחילה צריך לכתוב הכינויים של האבות אע"גב שהוא כותב וכל שום דאית לי ולאבהתי צריך לפרט ג"כ כינוי של האבו' משום שופרא דשטרא אבל אם הגיע כבר הגט לידה ולא פרט בו כינוי האבו' אין להצריך לתת לה גט אחר כיון שכתב בגט וכל שום וכו' ובסדר הגט דמהרי"ו סי' ק"ץ כתוב שפעם א' בא גט ממרחקי' ולא היה כתוב כינוי לאב ופסל אותו גט ע"כ. אמר הכותב ע"כ צ"ל שבגט זה שבא ממרחקים לא היה כתוב בו וכל שום דאית לי ולאבהתי ולפי' פסלו' דאלת"ה ק' מיניה וביה. כן נ"ל לפי הלשון המוצג לפני עד שנראה הלשון במקומו. ובס' שמות הגיטין דף ב' בשם אברהם כתב ר' שמחה וז"ל א"ש בהעתקת החר"י קאלדירון כתוב צריך לכתוב הכינוי גם ע"ש אביו אם יש לאביו כינוי ועובדא הוא דלא היה כתוב הכינוי ולא רצה מהר"י סג"ל ליתן הגט כו' וכ"כ בפי' מהרי"ו סי' כ"ג. ובסדר הגט מכ"י דף י"ד ע"א כתב מהרז"ך בשם מהר"י מולן שבא גט לידו ממרחקים מאד ולא הוזכר בו כינוי של האב ושמו היה מנחם בר יצחק בער"א ולא רצה להשתדל והחזיר השליח והביא גט שני פסול כו' יע"ש. והוקשה להרב וז"ל ומה דק' לי הדיוט על ס' זו דהתינח דכשיש למגרש ג"כ כינוי תו ליכא למיחש למידי אבל כשאין למגרש כינוי ויש לאביו כינוי כהא דמהר"י מולן ועכ"ז הצריך לכתוב כינוי דשל אביו למה לא ניחוש דיטעו הרואי' ויאמרו דאין זה המגרש משום דיחשבו דהכינוי על המגרש קאי דומיא דשאול ן' קיש מלך ישראל דקאי מלך ישראל על שאול ה"נ יטעו בזה כו' אחר דלהרי"ף אין קפידה אם יכתבו כינוי המגרש אחר שם אביו א"כ יטעו אינשי בזה ויאמרו דאין זה המגרש כו'. פי' ה"נ כשיכתבו מנחם בר יצחק בער"א יטעו לו' דכינוי זה של בער"א קאי לשם הבן שהיה שמו מנחם זהו כוונתו ז"ל. וליישב קושי זה נראה במ"ש כמהר"ם ן' חביב דף ק"א ע"ג אחר שהביא מה שהליץ מהרח"ש בתשו' סי' ג' דף ק"ב בעד מהרי"ל דשניא ההיא דשאול ן' קיש וכן בההיא דנר אלקים טרם יכבה וגו' שהדבר מוכרח מעצמו דקאי אלפני פניו ובכה"ג היא מ"ש מהר"י ברונא דאין קפידא אבל כשאינו מוכרח יש להקפיד. וסיים שם הרב וכתב וז"ל ולפי זה מה שפסל מהרי"ל היינו דוקא באותו כינוי דוייפ"ש דמשולם יש מכנים אותו וייפ"ש וכן שם אורי מכנים אותו וייפ"ש ובכה"גו דמצי קאי לאב ולבן והמציאות היה דלא היה כינוי זה דוייפ"ש אלא למגרש דוקא בזה הוא דהקפיד מהרי"ל ופסל הגט אבל אם היה כתוב משולם ן' אברהם המכונה וייפ"ש דהדבר ידוע שלא נמצא כינוי זה דוייפ"ש ע"ש אברהם כלל אלא בשם משולם לא היה מקפיד מהרי"ל דמסתמא כינוי דוייפ"ש קאי למשולם כו' יע"ש ולפי חילוק זה סרה מהר תלונת ר' שמחה בההיא עובד' דמהר"י מולן ז"ל משום דהכא בנדון זה דכינו בער"א מוכרח הדבר דקאי לשם יצחק דוקא וכן העתיקו הוא ז"ל בספ' ואלה שמות האנשי' באות ב' דף י"ו וז"ל בער"א הוא כינוי ליצחק יע"ש ובשם מנחם הביא כמה כינויין לשם זה ולא הזכיר כינוי זה דבער"א ש"מ דכינוי זה דבערא כל רואיו יכיר דקאי שם כינוי זה לאבי המגרש ששמו יצחק ולא לבן ששמו מנחם ולכן לא הקפיד אם יכתבו מנחם בר יצחק המכונה בער"א כנ"ל. ובסייום דבריו ז"ל כתב וז"ל ובסמ"ג סוף ה' גרושין דף קל"ג הובא טופס גט לדעת הסמ"ג וכתוב בו אנא פ' המכונה פ' בן פ' המכונה פ' יע"ש עכ"ל. ובתשו' מור"ם סי' פ"ד כתב על אבי המגרש שהיה שמו סעדיה בעת המילה וכל העולם קורין אותו ישעיה שכן דרכם באותה משפחה דמי שקורין אותו סעדיה בעת המילה קורין אותו ישעיה כו' אח"כ נשתנה וקראו אותו ע"י חולי אהרן ונחלקו חכמי הדור איך יכתבו והעלה דיכתבו אהרן דמתקרי סעדיה דמתקרי ישעיה. ובסוף דבריו כתב דאין לומר מאחר דהדבר מפוקפק אם יכתבו דמתקרי או המכונה לא נכתוב כי אם שם א' הרגיל בו והגט כשר דהיינו דוקא בדיעבד אבל לכתחיל' צריך לכתו' כל השמות אף באבי המגרש כו' יע"ש. הרי שכתב בהדייא דאף באבי המגרש צריך לכתוב כל השמות והכינויים. ואין לומר דמה שהחמיר מור"ם לכתוב כל שמות וכינויי אבי המגרש דוקא הוא דהחמיר ולא בשמות אבי המתגרשת וכמו שחילק הרב הגדול מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' י"א ע"ד הרב תרומת הדשן במכתביו דלא היא דמאן פלגי לך ועוד שלא ביאר לנו הרב הנז' מה בין זה לזה אלא שסתם קאמ' ויש לחלק בין אבי המגרש לאב המתגרשת במעט חילוק עכ"ל והחילוק הכחידו תחת לשונו והבליעו בנעימה ומאן יהיב לן עפרא מתותי כרעיה כו' והיא גופא גזירה.
3
ד׳יצא מהמחובר שכל רבני אשכנז ז"ל הקפידו בדב' והצריכו לכתחילה לכתוב הכינויים של אבי המגרש והמתגרש' ואף כשהדבר מפוקפק אצלינן אפ"ה כתבו דמשום פיקפוק אין להשמיט כינוי אב המגרש והמתגרשת כאשר גזר או' מור"ם ז"ל. וכיון שכן הוא באנו למחלוקת הרא"ש ז"ל אם רבותינו בעלי התוס' ז"ל כפי מה שהבין מהריב"ל ז"ל בח"ג סס"י ס"ה במ"ש התוס' פ' הזורק וז"ל שם עירו ושם עירה או' ר"י דהיינו דוקא העיר שדרים בה אבל עיר שנולד בה אפי' שינה כשר כיון שאין צריך לכתבו כלל ור"ת הביא ראיה שאין שטר נפסל כשנשתנה בו דבר שאינו צריך מדאמרי' בפ"ב דכתו' דלא מעלין משטרות ליוחסין וכו' ומעשה בא' ששינה מקום לידתו בגט והכשירו ר"ת וכו' וכתב הרב הנז' ז"ל מדברי התוס' נראה דהא בהא תליא דמקום דירתו דפסול כשלא נכתב גם כששינה פסול והיינו מתני' שינה שם עירו ושם עירה אבל מקום לידתו דליכא עיכובא כשלא נכתב גם כששינה כשר. אך הרא"ש ז"ל ס"ל דאף דבשלא כתב מקום הדירה ליכא עיכובא אמנם אם שינה מקום הדירה פסול והיינו מתני' וכששינה מקום הלידה כשר וטעמא דמילתא דהקפידו בשינוי מקום הדיר' הוא משום שהוא ידוע לכל וכל א' נקרא ע"ש מקום דירתו וכשרואי' שינוי יאמרו לא הוא זה מגרש אלא אחר משא"כ בשינוי מקום הלידה דאין אדם נקרא ע"ש מקום לידתו ולכן אם שינה מקום הליד' כשר זהו תורף דבריו יע"ש. וע"ש כתב הרב הנז' ז"ל דהתוס' והרא"ש ז"ל בתרתי פליגי. דלהתוס' אם לא כתב מקו' הדיר' פסול ולהרא"ש כשר. שנית דלהתוס' הא בהא תליא כל דאינו עיכובא כשלא כתב גם כששינה עיכב ופסול במקום הדירה. וכל דליכא עיכובא אם לא כתב במקום הלידה אף אם שינה כשר. דלהרא"ש נהי דאי איכא עיכובא כל שלא נכתב אם שינה פסול דהו"ל כאילו לא נכתב כלל מ"מ אף במקום דליכא עיכובא כשלא נכתב משכחת לה דאם שינה פסול כל דאיכא חששא לרואי' שיאמרו אין זה המגרש כששינה מקום הדירה והיינו מתני' וכו' זהו תורף דבריו ז"ל יע"ש והביא דבריו הרב מהרח"ש ז"ל בח"א סי' ג' דף ק"א. וסיים הרב ז"ל וכתב וז"ל ולפי דבריו בשם אביו דליכא עיכובא כל שלא נכתב לפי דברי התוס' אם שינה לא מפסיל. והתימא שהרב ז"ל עצמו בח"א פסק בשינה שם אביו דאף אם נשאת תצא ואיך פסק להוציא' מתחת בעלה מאחר דלהתוס' כשר הוא ובח"ב כתב ג"כ דבשינה שם אביו תצא מזה ומזה כמו שינה שם עירו והוא הפך דברי התוס' גם הרא"ש ז"ל הבאין בדברי התוס' דהא בהא תליא ע"כ. א' הכותב דברי הרב מהרח"ש ז"ל נפלאו ממני דמה זו תמיהא רבתי שהגדיל על מהריב"ל ז"ל על מה שפסק במקומו' הנז' בשינה שם אביו דתצא כנז"ל דאם לדידיה פשיט' לידה דלכ"ע כשלא כתב שם אביו ואביה בגט דליכא עיכובא וכשר למהריב"ל ז"ל פשיטא ליה לאידך גיסא דאם לא כתב שם אביו ואביה בגט דפסול כס' הרב ת"ה במכתביו סי' קל"ח וס' שארית יאודה חש לדבריו ואי' נמי דהתוס' יסברו כן באיז' מקום ולכן פסק מהריב"ל ז"ל בשינה אם אביו בגט דפסול משום דפשיטא ליה דאם לא כתב שם אבי המגרש ואבי המתגרשת דפסול כס' הרב ת"ה ודעמיה ז"ל וגדולה מזא' מצינו לה אחרונים ז"ל דפסלו בשלא כתב כינוי של אבי המגר' וכמש"ל שכן כתוב בסדר הגט דמהרי"ו ז"ל סי' ק"ץ על גט א' שבא מארץ מרחקי' ולא היה כתו' כינוי של אב ופסלו כנז"ל. ואם בכינוי פסלו כ"ש בעיקר השם אם לא נכתב ואני איני כמפלי' דבריו לו' דלא ק' כלל דודאי ק' טובא במה שהפריז על המידה לו' בשינה שם אביו בגט דתצא מזה ומזה וכו' דמשמע דאינו גט כלל כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' עשירי דגרושין דכשא' אינו גט או גט בטל ר"ל דאינו גט כלל ואפי' ריח הגט אין בו ואם נשאת תצא מזה והולד ממזר וכ"מ שא' פסול אם נשאת לא תצא והולד כשר וא"כ איך פסק מהריב"ל דתצא דמשמע דאינה גט והשו' אותו לדין שינה שם עירו ושם עירה דאינו גט וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ג דגירושין והא ודאי קשיא וכי האי גוונא הי"ל להקשות. אבל הוא ז"ל נר' מדבריו דס"ל בפשיטות גמור דלכ"ע אם לא כתב שם אבי המגרש והמתגרשת דכשר וכאילו אין חולק בדבר כלל והרי מצינו חולק ובין הכי והכי נמצינו למדין מבין ריסי עיניהם של רבני אשכנז שיש עיכוב אם לא נכתב כינוי שם אבי המגרש והמתגרש' בגט ולדעת מהריב"ל ז"ל דס"ל כדעת התוס' ז"ל דהא בהא תליא דכשיש עיכוב כשלא נכתב השם גם אם שינה את שמו פסול דון מינא לנ"ד לפי קצת ס' רבני אשכנז דסברי מרנן דאם לא נכתב כינוי אבי המגרש ואבי המתגרש' דיש עיכוב בדבר ומינה גם אם שינה בכינוי פסול דהא בהא תליא וא"כ בנ"ד שהדבר מסופק בכינוי אבי המגרש אם ליפמן בפ"א או ליטמן בטי"ת לא נוכל להעלים עין מלכתוב הכינוי לכתחילה וכמ"ש מור"ם כנז"ל ולכן צריך לדקדק היטב הדיק בכתי' כינוי זה דליפמ"ן או ליטמ' כדי שלא יהיה שינוי בכינוי זה דפסול כדבר האמור.
4
ה׳אנכי בדרך נחני ה' וראה ראיתי להרב כמהר"ם ן' חביב בספ' ג"פ סי' קכ"ט דף ק"א ע"ב שאחר שהביא כל הדעות השייכים בפרט הלז כתב וז"ל ולענין הלכ' בשורש מחלוקת זה אם צריך לכתוב כינויי האבות היה נר' דלכתחילה טפי עדיף לכותבם כיון דאם כתב הוא כשר לדעת כולם ואם לא כתב איכא מאן דפסל. אמנם רואה אני כי מנהג הספרדים שלא לכתוב כינויים דאב וטעמא יראה לי משום שהם חוששין שמא לא יכתוב הכינוי כתקנו וגרע טפי דהו"ל שינה שמו דהגט בטל וע"כ נהגו לכתוב עיקר השם עם וכל שום בלבד ואפילו בשם המגרש עצמו אין כותבי' כינוי משפחה רק שמו וגם וכל שום כמ"ש מרן לקמן ומור"ם כתב שם דבמדינות אשכנז נוהגי' לכתוב הכינויים א"כ נשאר הדבר למנהגי המקומות ונהרא נהרא ופשטיה. ומנהגינו הפשוט הוא דכינוי משפחה אין כותבין אבל כשיש למגרש עצמו שום שם שני או כינוי כותבי' פ' דמתקרי או המכונה פ' וכל שום כו' עכ"ל. ואני אבא אחריו ומלאתי את דבריו במ"ש שמנהג הספרדים שלא לכתוב כינויים אינו ר"ל שנהגו שלא לכתוב הכינויים דאב כלל כלל לא שהרי כמה פעמי' כשהייתי עומד ומשמש לפני רבותי לקדושי' אשר בארץ ראיתי שהיו כותבין כינויי' דאב המגרש והמתגרש' אלא כשהיו מסתפקים בכינוי שם דאב המגרש והמתגרשת אפי' פיקפוק כל דהוא היו מצוים לסופר שלא יכתוב אותו הכינוי המפוקפק אצלם ועיני ראו מעשים כאלה לרבות. אמור מעתה דמ"ש שנהגו הספרדי' שלא לכתוב הכינויים בהך גוונא איירי וכדיהיב טעמא משום שהיו חוששין שמא לא יכתו' הכינוי כתקנו וגרע טפי דהו"ל שינה שמו כו' וטעם זה לא שייך אלא בכינוי המפוקפק לא בכינוי הברור כשמש וילמד סתום מהמפורש.
5
ו׳באופן דבנ"ד אין להרהר עוד בדבר כיון שהעיד הרב הנז' שכן המנהג פעה"ק בין הספרדי' שלא לכתוב הכינויים דאב המפוקפקים כן ראוי לעשות שעדותו של הרב הנז' כמאה עדים ששמו נודע בשערים שהיה שר וגדול ליהודים אב ב"ד היה ומורה הוראות בישראל מלך יושב על כסא דין וידיו רב לו בטיב גיטין וקדושין וממונות כל רז לא אניס ליה. גם לרבות מעשים כאלה אשר ראתה עינינו מרבותינו וממ"ו הרב המו"ריש מתא וריש מתיבתא כמהרא"י ז"ל שכן היו נוהגים כדבר האמור ועל כיוצא בזה אמרו אם הלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג. ואם לבך נוקפך לאמר התינח אם היה המגרש דנ"ד ספרדי אז ודאי שכן ראוי לעשות כמנהג הספרדים שנהגו להשמיט כינוי אב המגרש והמתגרשת מהגט וכשר הדבר (ע"כ נמצא).
6