אדמת קודש, אורח חיים א׳Admat Kodesh, Orach Chayim 1
א׳כלי נחושת שנוטלין בו הידים שנסדק למטה בשוליו עד דעביד טיף להדי טיף וסתמו מבחוץ בבדיל שקורין קאלא"י. וכן אם הוא כלי חרס וסתמו בחרסית כדרך יוצרי הכלים. יורינו המורה אם הוא כשר לנטילת ידים דאכילה או לא ויבא שכמ"ה.
1
ב׳תשובה בראשית מאמר הוא לפרש דברי השאלה הבאה אלי בדרך קצרה וצריך לבאר כונת מרן השואל ה"י במאי דנקט בלישניה שנסדק ולמה לא אמר שניקב. ותו במ"ש למטה בשוליו ולא אמר סתם. ונ"ל שתכלית המבוקש וקוטב דבריו סובב והולך במאי דתנן במתני' פ"ה דפרה השוקת שבסלע אין ממלאין וכו' היתה כלי וחברה בסיד ממלאין ומקדשין בה ומזין ממנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת המקוה נקבה מלמטה ופקקה בסמרטוט המים שבתוכה פסולין מפני שאינן עגולי כלי מן הצד ופקקה בסמרטוט המים שבתוכה כשרים מפני שהם עגולי כלי כו'. ופי' מפרשי המשנה ז"ל שפי' מפני שאינן עגולי כלי ר"ל שאין כלי מסבב את המים דנקב שלמטה מבטלו מתורת כלי דסתימה של סמרטוט לא משויא ליה כלי אבל כשהנקב מן הצד יש תורת כלי עליו ומקדשין מים שבתוכה שהכלי מסבבן והיינו עגולי כלי ע"כ. ותנן נמי בפ"ד דמקואות השוקת שבסלע כו' היתה כלי וחברה בסיד ממלאים בה ומקדשין וכו' ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהם כשירה וכמה יהיה בנקב כשפופרת הנוד אר"י בן בתירה מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלם והיתה נקובה כשפופרת הנוד כו'. ותנן בפ"ק דידים בכל הכלים נותנים לידים אפי' בכלי גללים בכלי אבנים וכו' ולא יתן לחבירו בחפניו מפני שאין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת ואין נותנים לידים אלא בכלי וגו'. נמצא דכלים דנטילת ידים צריך שיהיו מעין כלים דמי חטאת וכל נקב הפוסל בכלי דמי חטאת פוסל בכלי נטילת ידים והרמב"ם ז"ל כתב שכל כלי שנטהר בשבירתו כל א' לפי שיעורו פוסל לנטילת ידים וע"ש. והשתא כיון דקי"ל דכלי דנטילת ידים צריך שיהיה כעין כלי מי חטאת וכל הפוסל בכלי מי חטאת פוסל גם בכלי נ"י ובכלי מי חטאת פסק הרמב"ם בפ"ו דפרה וז"ל כלי שניקב מלמטה וסתמו בסמרטוטין פסול שהמים שבו אינן על עיגול הכלי אלא על הפקק היה נקוב מן הצד כו' לכן נסתפק מרן ה"י בכלי נחושת שנסדק למטה בשוליו אם הוא כשר לנ"י דמאחר שהסתימה היא בשולי הכלי נמצא שהמים אינם בעיגול הכלי אלא על הבדיל ולהכי דייק בלישניה וכתב בשולי הכלי ומאי דנקט נסדק ולא אמר ניקב איפשר שכונתו לומר דכיון שהנקב הוא בשולי הכלי לא בעינן שיעור כונס משקה. וכס' הרא"ש ז"ל דבסוף נידה והביא דבריו מרן הקדוש הב"י בי"ד בה' מעיין המקוה. והרב תי"ט ז"ל ספ"ד דמקואות דמכח ההיא סוגיא דיבמות דמוכח מינה דמפרש מתניתין דהכא לענין עירוב מקואות. פי' דכמה יהיה בנקב דמתני' מילתא באפי נפשה היא ולא קאי ארישא וניקבה דרישא דמתני' לא בעי כשפופרת הנאד כיון שהנקב היא למטה בשוקת ואינה יכולה לקבל כל שהו מים הרי נתבטלה מתורת כלי יע"ש. אך לא זכיתי להבין תמיהתו שתמה בתחילת הלשון במ"ש ואיכא למתמה דא"כ היכי מתני מעיקרא כו' דמשמע דס"ל דפי' כל שהם הוא לשיעור הנקב. ואינו כן דפי' כל שהם קאי לשוקת שאינה יכולה לקבל כל שהוא מן המים אפי' טיפה א' יע"ש. נמצא לפי דברי הרא"ש הנז"ל וסיעתו ז"ל להכי נקט מרן ה"י לשון נסדק לרמוז לנו ס' זו דכיון שהוא בשולי הכלי אין צריך שיעור דכונס משקה אלא נפרק כ"ד כמחט הסדקית אין תורת כלי עליו. וראה ראיתי להרב הגדול מגן דוד שכתב שם סי' קנ"ט וז"ל ולענין אם מועיל לסתום הנקב הפוסל בכלי נראה ללמוד זה ממ"ש הראב"ד ז"ל בספי"ד מה' כלים לענין טומאה דבטיט אינו מועיל בשום כלי ובזפת מועיל לכלי חרס דוקא אבל לשאר הכלים אינו מועיל עכ"ל. וז"ל הראב"ד ז"ל שם הלכה עשירית עמ"ש הרמב"ם ז"ל סתם נקב כלי חרס בזפת אם היה השרץ בכלי זה ושלשלו לאויר התנור הטהור נטמא שאין הצמיד מציל על הטומאה מלטמא כמו שביארנו. והשיג ע"ז הראב"ד וכתב א"א טעה בכל זה שאינו אלא בסתמו בטיט אבל אם סתמו בזפת התנור טהור מפני שהזפת חבור לה וכסתום דמי ופיה למעלה והוי תוך תוכו אבל שאר הכלים אין הזפת חבור להם והתנור טמא דכנקובים דמו וכ"ש אם סתמן בטיט שאינו חבור והכי איתא בתוספתא עכ"ל. ובאמת כן אמרו בתוספתא הביאה ר"ש ז"ל פ"ח דכלים משנה ג' וז"ל בא"ד חבית שהיא משוקעת בתנור ופיה למעלה מן התנור השרץ בתוכה התנור טהור. שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין. ניקבה ועשאה בטיט שרץ בתוכה התנור טמא שאין צמיד פתיל לטומאה שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין. ואם עשאה בזפת התנור טהור שהזפת חבור כל הכלים שעשאו בזפת אין הזפת חבור להם עכ"ל התוס'. והן הנה דברי הראב"ד ז"ל. ואשתומם על המראה ויגעתי ולא העלתי ארוכה ומרפא לס' הרמב"ם לישב דברי התוספתא לדעתו ז"ל. ועל כורחין לו' דהרמב"ם ס"ל דהאי תוספתא שמחלקת בין טיט לזפת לא מיתניא בי ר' הושעיא ור' חייא ומשבשתא היא. ומוכרח כן דהרי מצינו תוספתא אחרת שהביא הרמב"ם בפי' המשנה שם פ"ח דכלים על מתני' דבית שאור מוקף צ"פ וכו' שכתב שם שני שרשים הכרחיים להבין משנה זו וכמה משניות ממסכתא זו עד כי חדל הסופר לספור כי אין מספר ובשורש השני הביא סוף דבריו תוספתא וז"ל ובתוספתא דכלים אמרו צמיד פתיל ואהלים מצילין על הטהורות מליטמא ואין מצילין על הטומאות מליטמא ושם נאמר ג"כ שאין צמיד פתיל לטומאה וכו'. והקפת צ"פ פירשו במשנה פ"י דכלים משנה ב' במה מקיפין בסיד ובגבסים בזפת ובשעוה בטיט וכו' יע"ש. נמצא דלפי משנה זו צ"פ סתם הוא טיט ושעוה. ולא מצינו לא במשנה ולא בתוס' ולא בתלמוד שחילקו בין זפת לטיט אלא דבכל אלו מקיפין להציל הטהרות שלא יטמאו. ובכל אלו אינן מצילין שלא יצא הטומאה לטמאות. והרי הודאת בעל הריב שהוא הראב"ד ז"ל שכשמנה הרמב"ם הדברים שמקיפין בהם שהם כל הנז' במשנה לא השיג שם הראב"ד שבתוספתא לא מנו זפת מפני שהזפת חיבור ש"מ שלא נמצא בתוספתא חילוק זה וכיון שכן תוספת' זו שחילקה בין זפת לטיט משבשת' היא והעיק' כאותה תוספת' שלא חילקה והביאה הרמב"ם ז"ל ר"פ עשרים מה' טומאת מת ור"פ י"ד מה' כלים ועלה סמך ובנה עליה כמה משניות שאין להם פי' כי אם בתוספתא זו. ולכן בדין זה דס"פ י"ד פסק היפך אותה תוס' דמחלוקת בין טיט לזפת ובזה סרה מהר השגת הראב"ד ז"ל כנ"ל ע"צ הדוחק. ואני בער לא אדע מדוע הרב מגן דוד הביא ראיה לענין סתימת נקב הפוסל בכלי נטילת ידים מהשגה זו של הראב"ד ז"ל שכבר כתבתי דאינה השגה דתוספתא זו דחויה היא לפי ס' הרמב"ם דאם באנו ללמוד מהקפת צמיד פתיל אדרבה נוכל לומר דאם סתם נקב הכלי בכל אותם המנויין במשנה שנקראו צ"פ להציל הטהרות שלא יטמאו שכולן בכלל נקראו צמיד פתיל שהוא לשון סתימה וחיבור וכמ"ש כל מפרשי המשנה וכן פי' רש"י פ' חוקת יע"ש. וכיון דהוי סתימה מעליא למה לא יועילו כל המקיפין הללו לכלי נטילת ידים כיון דהוי סתימה מעליא בחוש הראות ומה דלא חשיב סתימה מעליא זו להציל על הטמאות מליטמא קבלה זו היתה בידם הלכה למ"מ ומה ענין זה לזה. ותו דאפי' לפ' הרב מגן דוד ז"ל לא למדנו סתימה אלא לכלי חרס דוקא ובזפת אך לשאר מיני כלים עדין לא נדע במה יסתם נקיבתן.
2
ג׳ותו דאפי' בכלי חרס אם יהיה נקיבתן בשולי הכלי דאז יהיה המים על הזפת לא על עגולי הכלי מה תקנה ימצא לו כיון שבטל מתורת כלי. ובין הכי והכי עדיין לא מצינו תשובה שלימה לשאלת מרן ה"י דמסתימת צמיד פתיל אין להביא ראיה לכלי מתכות משום דסתימת צ"פ לא מהביא אלא לכלי חרס וכלי גללים וכלי אדמה וכלי אבנים שיש להם תוך אמנם לכלי מתכות לא מהניא להו הקפת צ"פ לשום דבר כלל וזה דבר פשוט לכל מבין ומושרש בדיני טומאה וטהרה ושאלת מרן ה"י בשאלה הראשונה הוא לכלי מתכות וכיון שכן אין להביא ראיה מהקפת צ"פ לא לאסור ולא להתיר. לכן או' אני להביא ראיה מסתימת כלי מתכות ואף עפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר ממתני' דספ"ק דכלים דתנן תנור של אבן ושל מתכת טהור וטמא משום כלי מתכות. ניקב נפגם נסדק עשה לו טפלה מוסף של טיט טמא כמה יהיה בנקב כדי שיבא בו האור וכן בכירה. כירה של אבן ושל מתכת טהורה וטמאה משום כלי מתכות. ניקבה כו' טמאה מירחה בטיט טהורה רי"א כו'.
3
ד׳והילך פי' הרמב"ם ז"ל א' ית' תנור וכירים יותץ את שיש לו נתיצה טמא אולם אם היה מאבן או ממיני מתכות הנה לא יטמא מאשר הוא תנור לד"ה אבל הוא יטמא אם היה של מתכת משום כלי מתכות תהיה טומאתו כדין טומאת כ"מ ר"ל שלא יטמא מאוירו ויטמא מגבו ויהיה אב הטומאה וכו'. ואשוב בביאור זאת ההלכה אם היה זה התנור של מתכת בנוי על הארץ לא יטמא כלל לפי שהכלים הבנויים בארץ טהורים זולת תנור וכירים אשר ביארם הפסוק אולם חוץ מזה הנה השורש אצלינו כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וזהו או' טהור וטמא משום כלי מתכות אולם אם היה מאבן הנה לא יטמא כלל כו' ואם ניקב או נסדק או נפגם וסתם זה המקום בטיט או שמרח עליו הטיט כו' הנה לו דין התנור לכל הדברים ואמרו וכן בכירה ר"ל וזה הגדר אשר גדרנו הנקרא מעת יצא ממנו האורה הוא גדר נקב הכירה כו' עד אולם מירוח התנור של מתכת ושל אבן והיא הטפילה הנה אין מעלת לה לפי שהן יאפו בו הלחם מבפנים וזה המירוח ישאיר חומו וימנע ממנו האויר אשר יקרר גשם התנור עכ"ל. וכן פסק בפט"ו מה' כלים הלכה ו' וז"ל תנור או כירה של אבן טהורין לעולם ושל מתכת טהורין משום תנור וכירים שנא' יותץ את שיש לו נתיצה מטמאין משום כלי מתכו' כיצד אין מתטמאין מאוירן ולא במחובר לקרקע כתנור וכירים ואם נגעה בהן טומאה אפילו מאחוריהן מתטמאין כשאר כלי מתכות ואם נטמאו במת נעשין אב הטומאה כשאר כלי מתכות ויש להם טהרה במקוה. תנור של מתכת שניקב או נפגם או נסדק וסתמו בטיט כו' הרי זה מתטמא משום תנור וכמה יהיה בנקב כדי שיצא בו האור וכן בכירה עכ"ל ז"ל. העתקתי כ"ז אשר מעיין ממנו יוצא לנ"ד דסתימת כלי מתכות אפי' בטיט משוי אותו כלי דהא הכא בתנור של מתכת אין דינו כתנור של חרס לטומאה כמש"ל וכשניקב או נסדק וסתם פי הנקב בטיט בסתימה הזאת דטיט נעשה תנור זה כתנור דכלי חרס לענין שמתטמא מאוירו ולענין נתיצה וכיוצא באופן שנעשה תנור זה ככלי חרס גמור ע"י סתימת נקב בטיט וכיון שכן דון מינה ומינה לנ"ד שאם סתם נקב כלי נחושת זה שנוטלים בו הידים אפי' בטיט דהוי סתימה מעליא לעשותו כלי שלם להכשירו לנט"י וכ"ש אם סתמו בבדיל שהיא סתימה עדיפא ומעליא לכלי הנחושת יותר משאר דברים הסותמין דודאי דחזר להכשירו הראשון ונקרא כלי שלם כמאז וכקדם. ואל תשיבני מהא דתנן בפ"י דכלים במה מקיפין בסיד בזפת ובטיט כו' אין מקיפין בבעץ ולא בעופרת מפני שהוא צמיד ואינו פתיל כו' ופי' מפרשי המשנה דבעץ הוא בדיל. דמשמע דסתימה דבדיל אינה סתימה מעליא כסתימת טיט וכיוצא בהו הנז' שם וזה היפך ממ"ש דלא היא דשנא ושנא דסתימה דמתני' איירי לשאר כלים ככלי גללים וכלי אדמה וכלי חרס דבאינהו טפי עדיף הנך סתימאי דמתני' מסתימת בדיל ועופרת אך גבי כלי נחושת ודאי דעדיף טפי סתימה דבדיל יותר מהנך סתימאי דמתני' כאשר ענינו הרואות ואין מי שיכחיש המוחש. ולענין נקב זה אם יהיה בשולי הכלי אשר נסתפק בו מרן ה"י כנז"ל קמיה דידי ליכא ספיקא דאפי' יהיה נקב זה בשולי הכלי סתימה זו דבדיל הוי סתימה מעליא וחזר להכשירו הראשון וההיא דשוקת שאני שסתמו בסמרטוט דלא הוי סתימה מעליא וביטל אותה מתורת כלי בסתימה גרועה כזו וכן נר' מדברי ר"ש ז"ל שסתימה דסמרטוט לא משויא אותה כלי משמע מדבריו הא אם היה סתימה ע"י טיט וכיוצא בו דמיהדק בה ודאי דמשוי אותה כלי גמור וזה פשוט לקוצר דעתי והיה בידי ראיה נוכחת לזה הך כעת נפלאת ממני למדתי ושכחתי. סוף דבר הכל נשמע שסתימה זו דבדיל לכלי מתכת היא סתימא מעליא וחזר הכלי להכשירו הראשון וכן מועיל סתימה דחרסית לכלי חרס אם מהדק בו שפיר הנ"ל להלכה אך למעשה הדבר תלוי בדעת מורינו הרב שי' וכאשר יסכים כן יהיה הדבר וכן יקום.
4
