אדמת קודש, יורה דעה כ״גAdmat Kodesh, Yoreh De'ah 23
א׳שאלה זו באה מויניציאה פעה"ק מאיש הבינים כמה"ר יעקב דיליליוס יצ"ו להאיר נתיב מקור מוצא דין זה וז"ל. שאלה בעיר הלזו שיש בה ג' חצירו' מיהודים דבוקים יחד ובעיר הזאת יש כהנים הרבה וכדי לשמור עצמם מטומאת אהל שהיא דאורייתא מחמת היותם כל א' וא' מאלו החצירות תחת אהל א' או מחמת אם ימצא איזה זיזין בולטין מן הגגין או שרוב הבתי' פתוחי' זה לזה ואין להם תיקון להפריד ארבע רוחות החצר כל אחד לעצמו שלא ידבקו ע"י אהל זה בזה והנה עדת הכהנים שואלי' מן המורים יורו להם איזה תיקון כדי שלא יטלטלו טלטול דגברא מבתיהם שיוכלו להשתמש בכל החצירות לפי שכל א' צריכין זה לזה. ובאיזה זמן אם ח"ו נפטר א' בכל א' וא' מהחצירות וצריכין הכהנים לעמוד ביום הגשם והברד שם באמצע החצר יומם ולילה יען שבית הקברו' רחוק מן העיר ולפעמים ע"י סיבה זו הם מוכרחין להלין את המת ב' לילות ועלה בדעת איזה מורים ורובם ככולם עלה בדעתם לעשות תיקון הראוי כדי שיוכלו הכהני' לישב בבתיהם והוא להסתיר המת כלוא בבית עד שלא ירחצו אותו ולצמצמו בין ה' דפי עץ שיהא בגבהן ח' טפחים ובכל הדפים יהיו בהם נקבים קטנים פחות מטפח כדי שישלוט האויר במת ולא יסריח בימות הקיץ וכשהנקבים פחותים מטפח אין כח לטומאה לצאת וכיון שגבהו ח' טפחים אי אפשר שלא יהיה חלל טפח מרובע אע"פ שיתפיח המת ובזה התיקון יהיה המת מונח באהל ומדור לעצמו ולא תצא הטומאה תחת אהלים אחרים וכדי שלא ליכנס בשום ספק גמרו אומר שלא ליתן בו מסמרי ברזל וגם שלא יהו הדפי' משופים ושלא לחברם אפי' במסמרי עץ הדפים יחד ובעת שינתן על המת יהיו ב' א' מראשו וא' מרגליו ושנים מן הצדדין וא' למעלה וכדי שיוכל לעמוד תקנו שיעשו ד' יתידות עץ לחבר את האהל להיות א' וג"כ לגזור על הכהנים שלא יכנסו בפתח הא' שהמת עתיד לצאת משם מטעם דסוף טומאה לצאת מפתח זה אלי' דרובא דרבוותא וטומאתה היא מדאוריי' כדפסק הלכתא מר זוטרא בגמ' די"ט דף ל"ח הלכתא כר' אושעיא. ועל הכל יפוצו מעיינות תורתו חוצה ויורינו מורינו אם התיקון הזה עשוי כהוגן כדעת תורתינו הקדושה וכדעת חז"ל ואם ח"ו בו איזה פקפוק בין מדאורייתא בין מדרבנן ואם ח"ו באיזה זמן יכול לצאת איזה קלקול ויראנו מתורתו נפלאות על כל הדברים האלה באר היטב ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר ושכמ"ה כי"ר.
1
ב׳תשובה מראשית ולא כל ראשית ידענא בי ולכל דאתי מחמתי כי חכמה לא איתי בי ואני לנפשי כגמול עלי נפשי לדון קולי או חומרי. לא מינה ולא מקצתה עאכ"ו לדון בטומאות וטהרות אשר הם הלכות מרובות ומקרא מעט ואין לי עסק בהם ולבי חם בקרבי כבשרא דיתיב אגומרי. הלא לחכמים לחם רבנן סבוראי קטנם עבה ממתני דיתבין ועסקין באורייתא קדישתא די באתרא הדין היכלא דמלכא עילאה משופרי שופרי. רבנן תקיפי ארעא דישראל מלכי ואפרכי אראלים ותרשישים מלומדי מלחמה מאריות גברו כל הגדול מחבירו דרב חיליה ורב גובריה. כל ענות גבורה במלחמת חובה לאסור איסר טוט אסר וטוט שרי. ולרש אין כל ואיככה אוכל וראיתי מראות אלקים דנפיש נהוריה. אכן פכרנא ידי ומצלינא למאריה מלכין הוא עילת כל העילות אלקי כל הארץ יקרא. יאיר עיני באור תורתו הן שפר קמי מלכא רזא דנא להחוייא ע"ד אמת וצדק ומרוה גם הוא יורה דברים המצודקים על הדין ועל האמת דלא תהוי כאעבורי. אמן כן יאמר ה' כי"ר.
2
ג׳תחלת דבור הוראה זו אנכי הרואה ראיה מהימנא קדמו שרים המה המורים ראשון אדם מר שמואל בספרו הנכבד והנורא דבר שמואל סי' רכ"ג. ואשר על ידו שני גאון עוזינו המאור הגדול מאריה דארעא דישראל הרב המופלא כמהר"א יצחקי בתשו' חדשים מקרוב באו זרע אברהם החזיק על הוראתו וער"ב לו ולפניו נגלו תעלומות חכמה ולא הביא ראיה לדבר דכל רז לא אניס ליה ולא צריכא לי ולמטלעתי כי מי כמוהו מורה גדול אדונינו ורב כח. ואחרי שהדברים יצאו כבושים מפי אבירי הרועי' טובים השני' אין להרהר אחריהם חלילה חלילה והגם שדבריהם באו כהלכתא בלא טעמא ודאי דמרוב פשיטותם ובקיאותם בנגעים ואהלות אמור רבנן בטעמ' ואמור רבנן בכפילא ולא מן הראוי הוא להיו' ממהדורי מילי דאתי ממולאי בחכמה ובתבונה ובדעת. אך להיותי רואה להחכם הפוסק יצ"ו הטריח קול קולמוסו ויחנו בהר שפר לו' תורה היא וללמוד אני צריך ואסף אסופו' ברוח מבינתו חבילו' לצאת לקראת נשק על הוראה זו בקושיות והוייות וסתר הוראתן ככתוב בקונטריסו המוצג לפנינו. נתתי אל לבי לדון קצת באיזה פרטים הכתובי' בקונטריסו ואסובבה לדעת דעת קדושים על מה סמכו בהוראה זו וה' אלקים יעזור לי כי"ר. הנה החכם השלם הפוסק יצ"ו בראשית מאמרי הוא ענה ויאמר ובנה אצלו ציון כתפארת אדם ממתני' דפ"י דאהלות משנה ה' דאין בארובות פותח טפח כו' ודבר שאינו מקבל בין מלמעלה בין מלמטה אין טמא אלא תחתון. ופירש הרא"ש אין טמא אלא תחתון ואם נתן למעלה ולא נתן למטה העליה טמאה והטומאה נכנסת בה מפחות מפ"ט כיון דהטומאה כנגד ארובה והבית טהור שאין הטומאה חוזרת מאהל העליה ליכנס בבית כיון דאין בארובה פ"ט ולהכי לא תנא הכי כמו לעיל ממנו ולמטה טמא משום דהוה משמע שאם נתן בעליה ולא בבית וטומאה בבית או בעליה הכל טמא כדפי' לעיל והא ליתא כיון דאין בארובה פ"ט אין הטומאה יוצאת מעליה לבית זהו פי' המשניות להרא"ש הנדפס בתלמוד חדש בפרקפורט וכת' החכם הפוסק וז"ל ורבינו שמשון ג"כ פי' כמ"ש הרא"ש אלא דלא אמרן כהרא"ש אלא מכלל דבריו כך נשמעין דהוא ז"ל מפרש בין ברישא בין בסיפא בנתן בב' ארובות ברישא דבר שהוא מקבל טומאה לפיכך הכל טמא ובסיפא כדי לתרץ אמאי לא תני כדקתני לעיל ממנו ולמעלה כו' משום דהזה משמע דקאי אלמעלה רוצה לומר אם נתן בב' ארובות איך יכול לטמא גם למעלה ומסיים בה כיון שנתן מלמטן אם כן העליה טהורה בתמיהא ואין להקשות שמדבריו לא משמע שכשנתן למעלה לא יהיה טמא אלא עליה דאימא לך דבנתן למעלה אינו טמא אלא הבית דא"כ מה לו לומר דבנתן למטה העליה טהורה אפי' נתן למעלה העליה טהורה אלא ודאי דס"ל כהרא"ש עכ"ד החכם הפוסק יצ"ו. ולעד"ן דלא צדק במה שהשוו דעת הר"ש להרא"ש כלל וכל דקדוקיו אלו הבל ואין בם מועיל יען הילך לשון ר"ש ז"ל אין טמא אלא תחתון לא שייך כאן למתני כדקתני לעיל ממנו ולמטן כו' דהוה משמע דקאי אלמעלן וכיון דנתן מלמטן א"כ עליה טהורה ע"כ וכונתו ברורה לכל מבין דמאחר דס"ל דמיירי בנתן בשתיהן א"כ תו לא שייך למתני ממנו וכו' משום דאי הוה תני הכי הוה משמע דמאי דתני ממנו ולמעלה טהור קאי על הסתימה שלמעלה בארובה העליונה דממנה ולמעלה טהור עד לב השמים וא"כ מאי דתני ממנו ולמטה טמא ע"כ היינו לפרש דהיינו מן הסתימה העליונה שבארובה העליה ולמטה טמא ואם כן העליה טמאה וזה לא יתכן כלל דמהיכא תיתי שתטמא העליה הלז כיון שנתן מלמטן וסתם גם ארובת הבית הא איכא חצצה ומהיכא תיתי שהעליה תהא טמאה הואיל וסתומה מלמטה ג"כ זהו פירוש הנכון והישר בדברי ר"ש לכל ישר הולך. ומעתה מתבאר מזה דע"כ לא ס"ל לר"ש דהעליה טהורה אלא דוקא בדסתם הארובה התחתונה אבל היכא דלא נתן שום סתימה בתחתונה אף דסתם הארובה העליונה שבעליה העליה והבית טמאין וזה הפך דברי הרא"ש ומ"ש הפוסק שדברי הר"ש הם בתמיהא ליתא אלא כדפי' הוא הנכון.
3
ד׳גם את זה ראיתי להחכם הפוסק שכתב שהכרח הרא"ש ז"ל לפר' כן במתני' הוא מכח דיוקא דאיכא למידק מרישא דהתוס' דקתני ארובה שבין בית לעליה ואין בה פ"ט טומאה בבית כלים שבעליה טהורין כו' משמע הא אם הטומאה כנגד ארובה טמאין ואינו ירד התקרה וסותם דהא סברי כסברת הד"א דהטעם אינו אלא משום דאין הטומאה נכנסת פחות מפ"ט ולא משום פי תקרה יורד וסותם ולכן אין כח לטומאה לחזור וליכנס לבית כו'. ודברים אלו פלטתן קולמוס שלא מדעת בעלים דאי ס"ל כסברת הדבר אחר השנוי בתוספתא א"כ על כרחין לטהר גם הכלים שבעליה ומכ"ש העליה דהא קתני בתוס' ד"א אין טומאה נכנסת לאהל ולא יוצאה ממנו אלא בפ"ט. הרי דכי היכי דאינה נכנסת גם אינה יוצאה וזה ברור. זאת לא זאת דאחר הדבר אחר השנוי בתוס' מסיים עלה כלים שכנגד הזית ר' מטמא וחכמי' מטהרין אמר ר' רואה אני דבריהם מדברי ע"כ פי' דכלים שבארובה שהם כנגד הזית נחלקו בהם ר' ורבנן והודה רבי לסבר' רבנן דטהורין והטעם ודאי דמאחר דאין טומאה נכנסת ולא יוצאה אלא בפ"ט אם כן הכא דליכא פ"ט פשיטא דהכלים טהורים ומכ"ש העליה. ולמען תחזקנה ידיך בזה צא ולמד ממה שפי' ר"ש במתני' ג' דפרקין הביא התוס' כולה ופירשה ובמאי דאמר ר' ורואה אני דבריהם מדברי פי' דמטהרי שאר הכלים א"כ אין הטומאה עוברת שם וא"כ שכנגד הזית נמי טהורין עכ"ל. הרי לך דהתוס' ס"ל דאין טומאה נכנסת ולא יוצאה בפחות מפ"ט וא"כ לא מבעיא דהעליה טהורה אלא גם הכלים נמי טהורין ואפי' בטומאה כנגד ארובה. ולפי האמור לא מבעיא דאין סעד מהתוס' לדברי הרא"ש אלא אדרבא מינה תברא אי ס"ל להרא"ש ז"ל כסברת הר"א באופן דאחר המחילה דברי הח' הפוסק בזה לא נהירין ולא קיימין. זאת ועוד אחרת דאיך יתכן לומר דהרא"ש יפרש למתני' על פי התוספ' דהא ליתא. דהא לפי התוספתא לפי הדבר אחר דאין טומאה נכנסת ולא יוצאה בפחות מפ"ט מוכרח דמתני' ב' דפרקין פליגא אתוספתא דתנן אין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה הבית טהור ואם איתא דמתני' ס"ל כתוס' דאין טומאה נכנסת ולא יוצאה אלא בפ"ט א"כ אמאי תנן בטומאה כנגד ארובה דהבית טהור הא הואיל ואינה יוצאה אלא בפ"ט דוקא א"כ יהיה הבית טמא. תדע לך דהרי בתוספתא פרק י"א שנינו ארובה שהיא לאויר ואין בה פותח טפח וכזית מן המת נתון תחתיה הבית טמא כו'. הרי דלפי דברי התוס' דס"ל דאין טומאה נכנסת ולא יוצאה בפחות מפ"ט הלכך קתני דהבית טמא. ואם כן מתני' דתני הבית טהור על כרחין דפליגי אתוס'. וכן במתני' ה' דתני גבי אין בארובות פ"ט דטומאה כנגד ארובות הבית טהור פליגא נמי אתוס'. וא"כ איך אפשר דהרא"ש יפרש למתני' כתוס' מאחר דמשנתינו פליגא אתוס'. איברא דראיתי להר"מ בפי' משנה ב' שכתב ז"ל אמנם יתחייב זה שיהיה האיש אשר נתן רגלו מלמעלה טהור לפי שהארוב' פחות מטפח ע"ט ולא תצא טומאה מן הבית פחות מטפח כמו שכפלנו פעמים ולשון התוס' אין הטומאה נכנסת לאהל ולא יוצאה ממנו אלא בפ"ט עכ"ל. משמע שרוצה להשוות דין משנתינו עם התוספת' כא'. ולדבריו יקשה דאם כן היכי תנן טומאה כנגד ארובה הבית טהור הו"ל למתני הבית טמא כנז"ל. וצ"ל בדעת הר"מ דדוקא לענין היכא דהטומאה בבית הוא דאמרינן דאינו יוצאה אלא בפ"ט וגם התוספתא לא מיירי אלא דינא דהטומא' בבית או בעליה דאז הוא דאמרינן אין הטומאה נכנסת ולא יוצאה אלא בפ"ט. אבל בטומאה כנגד ארובה אז ודאי דנכנסת ויוצאה אפי' בפחות מפ"ט. אלא דקשיא לפי זה מה דמסיים בתוספ' כלים שכנגד הזית כו' וחכמים מטהרין כו' כנז"ל הרי דאפי' בטומאה שכנגד הארובה אינה עולה לטמא. וצריך לומר דס"ל להר"מ דהא דאינה עולה היינו דוקא לטמא כלים אבל לענין לטמא באהל פשיטא דכל שהטומאה כנגד ארובה עולה לטמא באהל והילכך תנן טומא' כנגד ארובה הבית טהור כיון דלענין טומאת אהל היה הטומאה עולה ואינה יורדת כנר' לדחוק בעד הר"מ והוא דוחק. ועוד כי ממתני' דסנדל של עריסה שהזכיר לקמן הוא הפך מזה דמוכח דאפי' בפחות מפ"ט מטמא כלים שכנגדו איך שיהיה מכל הצדדין דברי התנ' הפוסק במה שרצה להסכים דברי הרא"ש שהם מכח התוס' לא צדק כלל.
4
ה׳אכן מה שנר' לע"ד לומר דמה שהכריח להרא"ש לפרש כן במתני' דהטומאה עולה ושוב אינה יורדת הוא מכח מתני' ג' דההוא פרקא דתנן מקצת הטומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה הבית טמא וכנגד הטומאה טמא דברי ר"מ כו' ר' יוסי אומר אם יש בטומאה כדי שתחלק ותטמא כו' טמא ואם לאו הבית טמא כנגד הטומאה טהור ע"כ. והנה הך מתני' פירשוה כל המפרשים דמיירי בארובה שאין בה פ"ט ומכללם הרא"ש זלה"ה כאשר יראה הרואה. והנה כל הפוסקים פסקו בהך מתני' כסברת ר' יוסי דאם יש בטומאה כשיעור שני זתים אז הבית ומה שכנגד הארובה ג"כ טמאים דהלכה כר' יוסי והך מתני' גופה הובאה בתוספתא פי"א מאהלות. אלמא דס"ל לר' יוסי דטומאה יוצאה אפי' מפחות דפ"ט מדקאמר דביש בטומאה כדי שתחלק הגם מה שכנגד הארובה טמא וזה ברור וקשיא לן דבתוס' אחר שהביא הך פלוגתא הנז'. קתני תו כזית מן המת בפי העורב והאהיל ע"ג ארובה שאין בה פותח טפח הבית טמא. ורבי יוסי מטהר עד שיהיה בטומאה משו' פותח טפח. והביאה ר"ש שם במתני' ג' ופי' וז"ל עד שיהא בטומאה פותח טפח כלומר שיהא בארובה פ"ט ע"כ. וקשה לפי זה דברי ר' יוסי אהדדי דממתני' מוכח דס"ל לר"י דטומא' יוצאה אפילו דליכא פ"ט. ואילו מהכא משמע דדוקא בעי פ"ט. אלא ודאי עכ"ל דס"ל דלענין יציאת הטומאה יוצאה אפי' בפחות מפ"ט. אמנם לענין שתכנס הטומאה כההיא דכזית בפי העורב אינה יורדת ונכנסת בפחות מפ"ט אלא דוקא בדאי' טפח. ומאחר דר' יוסי שהלכה כמותו ס"ל לחלק בין כניסה ליציאה. א"כ מכאן הכריח הרא"ש לפרש במתני' דטומאה עולה בפחות מפ"ט ואינה יורדת בפחות מפ"ט וטעם הדבר אפשר לקמן בס"ד שלא תהא כהלכתא בלא טעמא. ומזה הוליד הרא"ש בה' ט"מ ז"ל וזמנין דמאית מיתא בביתא ושרי ליה לכהנא למיעל לביתא ואסיר למיעל בעיליתא ומשכחת לה בכזית מן המת הנתון תחת ארובה דאין בה פ"ט דטומאת בוקעת ועולה ונכנסת לעלוה כיון שהיא מונחת תחת הארובה ואע"פ שאין בארובה פ"ט אבל אינה חוזרת ויורדת לבית כיון שאין בארובה פ"ט ודבר זה מפורש בפ"י דאהלות במתני' דאין בארובות פ"ט עכ"ל. והביאו מרן ז"ל בי"ד סי' שע"א ובשלחנו הטהור הלכה למעשה. וטרם באי למאי דקמן נתתי אל לבי לעמוד על דברי הרא"ש בראיתו שהביא לדינו מהך מתני' דאהלות דאין הנדון דומה לראיה דבשלמא במתני' הגם דקי"ל דאין טומאה נכנסת ולא יוצאה אלא בפ"ט דוקא מ"מ גבי ארובות היינו טעמא דנכנסת אפי' דליכא פ"ט דמאחר דמיירי דהארובות פתוחות לאויר השמים כאשר פי' כל המפרשים הלכך כיון דהטומאה כנגד הארובות הפתוחות לשמים נכנסת הטומאה אפי' בפחות מפ"ט משום שטומאה בוקעת ועולה לאויר השמים דלא גרע מטומא' רצוצה דבוקעת ועולה עד לב השמים ה"נ בב' ארובו' שבין בית לעליה מכוונת זו כנגד זו לאויר השמים הלכך בוקעת מהבית לעליה לצאת לאויר השמים אפילו דליכא פ"ט. וכשבא אחר וסתם הארובה העליונה אחר שעלתה הטומאה לעליה אמרי' דמאחר שעלתה לעליה שוב כשנסתמה אינה יורדת בפחות מפ"ט ושפיר. אבל בנדון הרא"ש שהעליה סתומה הגם דארובה פתוחה לעליה מ"מ כיון דליכא פ"ט מנ"ל דעולה לעליה אפי' בפ"ט דלא קי"ל דאין טומאה נכנסת בפחות מפ"ט ולא דמי כלל להך מתניתין מאחר דלא ראי זה כראי זה כלל. ואדרבה דמי למאי דתנן במשנה ב' כשאין בארובה פ"ט הטומאה כנגד ארובה נתן את רגלו מלמעלה ר"מ מטמא וחכ"א אם טומאה קדמה את רגלו טמא ואם רגלו קדמה את הטומאה טהור. ופירש הר"מ ואם רגלו קדמה את הטומא' יהיה כמו גג ויתחבר הגג ולא יטמא זה האדם לפי שאין שם פ"ט תצא ממנו הטומאה ולא האהיל על הטומאה בעת שהאהיל עכ"ל יע"ש. והלכה כרבנן כאשר פסק הרמב"ם ה"נ מאחר שקודם הטומאה היתה בנויה העליה א"כ הואיל ואין שם פ"ט לא תצא הטומאה אל העליה ומהיכא תיתי לו' שתטמא העליה ואין לדחוק ולומר דגם דברי הרא"ש מיירי כשיש גם בעליה ארובה אחרת נגד הארובה שבבית ושתיהן אין בהם פ"ט והלכך עולה הטומאה לעליה חדא שהוא דוחק ואין דבריו סובלים כן. זאת ועוד אחרת דהתם במתני' טעמא דהעליה טמאה היינו כשנסתמה ארובת העליה דאין לה מקום לעלות ואינה יורדת לבית בפחות מפ"ט הלכך העליה נשארה טמאה. אבל הכא בנדון הרא"ש שהשני ארובו' פתוחו' אין טמא אלא מה שכנגד הארובות כל עוד שלא נסתמה ארובת העליה וא"כ למה כתב דאסיר למיעל לעליתה דמשמע שכל העליה טמאה.
5
ו׳ולבאר דעת הרא"ש נ"ל במה שנקדים מ"ש בסוכה דף י"ח ע"א שנחלקו האמוראי' אי אמרי' דיש לבוד באמצע או לא ומ"ד דאין לבוד באמצע יליף לה ממתני' דאהלות משנה א' ומשנה ב' דארובה שהיא בתוך הבית וגם כשאין בארובה פ"ט טומאה בבית כנגד ארובה טהור. ופי' רש"י כנגד ארובה טהור כלים שתחתיה טהורים שאינו אהל המת אלמא אין לבוד באמצע למהוי כוליה כסתום ע"כ ופרכינן ואידך שני הלכות טומאה דהכי גמירי להו ע"כ נמצא דבין למר ובין למר גבי ט"מ אין לבוד באמצע ולא הוי כסתום ולהכי כנגד ארובה טהור. ומ"מ לאו לגמרי הוא דאמרי' אין לבוד. תדע דהא תנן במשנה ב' אין בארובות פ"ט כו' הטומאה בבית נתן את רגלו מלמעלה טהור ופי' הר"מ לפי שהארובה פחות מטפח ולא תצא טומאה מן הבית פחות מטפח ע"כ. ואם איתא דאין לבוד לגמרי אמרי' ואפי' בדליכא פ"ט א"כ אמאי בנתן רגלו מלמעלה טהור הא מאחר דלא אמרינן לבוד הי"ל לו' דבנתן רגלו מלמעלה יהא טמא דומיא דמאי דתנן בארובה דיש בה פ"ט דבנתן את רגלו מלמעלה בין שהטומאה בבית ובין כנגד ארובה דעירב את הטומאה והכל טמא ואפי' האדם כמו שפי' הר"מ עלה יע"ש. ה"נ הי"ל גם כשאין בארובה פ"ט דבנתן רגלו יהא טמא הואיל ואין לבוד אפי' בפחות מפ"ט. אלא ודאי דבפחות מפ"ט היינו טעמא דבנתן את רגלו שהוא טהור משום דמאחר דליכא פ"ט חשבינן ליה כלבוד לענין שלא תצא אליו הטומ' בפחות מפ"ט וזה ברור לכל מבין דהא דאין לבוד בפחות מפ"ט היינו דוקא היכא דהטומאה כנגד ארובה או בבית להציל את הכלים שתחת הארובה. אבל לטמא האדם שנתן את רגלו בהא ודאי דחשבי' ליה כלבוד הואיל והוי פחו' מפ"ט ואין טומאה יוצאה לו. ועל פי זה נ"ל לבאר מ"ש מרן בכ"מ פי"ו מט"מ דין א' וז"ל ועל מ"ש כנגד ארובה טהור מצאתי כתוב ואעפ"י שאין בארובה פ"ט לא אמרי' דהוי לבוד דשאני טומאה דהכי גמירי לה ע"כ. ותמה עליו הרב תי"ט שם בפירוש דאשתמטיתיה שהוא תלמוד ערוך בסוכה והניחו בתימה יע"ש. ולדעתי נלע"ד דמה שמצא כתוב הוא לומר דדוקא לענין זה שהטומאה בבית כנגד ארובה טהור דוקא לענין זה הוא דלא אמרי' לבוד ואפי' שהוא פחות מפ"ט. אכן לענין היכא שהטומאה בבית ואין בארובה פ"ט ונתן את רגלו מלמעלה היינו טעמא דהוי טהור לפי שאין טומאה יוצאה לו בפחות מפ"ט וחשבי' ליה כלבוד. נמצא דבפתוח מפ"ט איכא מילי דאמרי' לאו כלבוד ואיכא מילי דחשיב כלבוד ולאו לגמרי אמרי' לאו כלבוד דמי כנלע"ד בכונת המ"ב ודוק.
6
ז׳כלל העולה דבארובה שאין בה פ"ט וטומאה כנגד ארובה דהבית טהור ומה שכנגד הארובות טמא לפי דלאו כלבוד דמי וטומאה יוצאה כנגדה אפי' בפחות מפ"ט. ומהאי טעמא למד הרא"ש את דינו דבכזית מן המת תחת הארובה אף דליכא פ"ט דטומאה בוקעת ועולה אל העליה ושוב אינה יורדת מאחר דהלכתא גמירי לה דאין לבוד לענין טומאה חשבינן לה כאלו עלתה הטומאה אל העליה וגוד אסיק ושוב אינה יורדת ואפי' בפחות מפ"ט. א"נ נ"ל לבאר דברי הרא"ש. והוא דידוע הוא בענין הט"מ בחלונות דמשונה דינם דבחלון העשוי לתשמיש כדי שיכנס או יצא אליו הטומאה בעינן שיהא דוקא פותח טפח אבל בפחות מפ"ט אין טומאה נכנסת ולא יוצאה ובחלון העשוי לאורה שיעורו כפונדיון שהוא כדי ג' שעורות. וכמ"ש הר"מ פי"ד מה' ט"מ. והוא מתני' פי"ג דאהלות העושה מאור בתחלה כו' ופי' הר"מ ומאור הוא ארובה אשר יכנס ממנה האורה ואמר שמי שפתח הארובה ליכנס ממנה אורה אם היה כפונדייון או יותר מביא את הטומאה כו' יע"ש. ובמתני' דפי' בענין ארובות פי' הר"מ ז"ל דמיירי בארובות שהם מגולות לאויר השמים והוי כחלון העשוי לאורה. אמטו להכי גם כשאין בארובות פ"ט אמרינן דטומאה כנגד הארובות דטמא הואיל ועשויין לאורה ואפילו בפחות מפ"ט טומאה עולה כנגדה. והוצרכתי להאריך במשנה שאינה צריכה כדי ליישב תמיהת מרן שתמה עמ"ש הר"מ פי"ו מה' ט"מ דין ד' הפוחת את המעזיבה עד שעשה ארובה בתוך תקרת הבית כדי שתכנס בה רגל הערש והיתה רגל הערש סותמת את הארובה אם יש בה פ"ט כו' אף העליה טמאה כו' ואם אין בה פ"ט העליה טהורה כו' ותמה עליו מרן בכ"מ וז"ל וא"ת כשאין בו פ"ט למה עליה טהורה מ"ש ממ"ש בפ' זה אין בארובות פ"ט והיתה טומאה כנגד ארובות ונתן דבר שהוא מקבל טומאה העליה והבית טמאי' ותירץ הר"י קורקוס שכל דבר שנכנס בעובי המעזיבה וממלא הפתח ויושב שם מהתקרה הוא חשוב כו' יע"ש. ולע"ד תירוץ זה אינו נוח לי דא"כ אמאי כשיש בה פ"ט דגם העלי' טמאה הלא מאחר שנכנס רגל הערש וממלא הפחת הי"ל לומר דהעליה טהורה הואיל ומהתקרה הוא חשוב. וא"כ אמאי מפלגי' בין היכא דאיכא פ"ט להיכא דליכא פ"ט ותקשי לדבריו קושית ממה נפשך סוף דבר כי דבריו שגבו מני ולא יכולתי להלמן. אכן לדידי חזי לי להליץ בעיקר התמיהא דהכא שאני כיון שהארובה ההיא עשאה כדי שיכנס רגל הערש נמצא דעשאה לתשמיש וא"כ הו"ל כחלוק העשוי לתשמיש דשיעורו דוקא בפ"ט ובבציר מפ"ט אין טומאה נכנסת כמ"ש רבינו לעיל בפי"ד ואמטו להכי כשאין בו פ"ט אמרינן דהעליה טהורה מאחר שדינו כחלון העשוי לתשמיש משא"כ בההיא דאין בארובות פ"ט דהארובות הואיל ומגולין לאויר השמים ועשויין לאורה כדי שיכנס האורה לבית דרך הארובות ולכן הכל טמא דה"ל כחלון העשוי לאורה דשיעורו כפונדייון כמ"ש רבינו לעיל פי"ד והואיל ואין דבר טמא חוצץ לכן הבית והעליה טמאין כנ"ל ברור לחלק ביניהם ודוק. ולמען תחזקנה ידיך בדבר זה דע לך כי הנה דינו של הר"מ שחילק בהא דסנדל של עריסה בין היכא שפיחת המעזיבה בידים להיכא שנפחתה מאליה הוא מדברי התוספת' שהביאה מרן וז"ל סנדל של עריסה שפיחת המעזיבה שיעורו בפותח טפח נפחת הבית מאליו שיעורו מלא אגרוף ע"כ. ותוספתא זו הביאה ר"ש פי"ב דאהלות במתני' ד' ופירשה וז"ל נפחת הבית מאליו שלא פיחתו הסנדל שיעורו מלא אגרוף כדתניא גבי מאור שהוא לתשמיש שיעורו בפ"ט ואם אכלתו מלחת או שרצים שיעורו מלא אגרוף עכ"ל ר"ש יע"ש. הרי לך שדימה דין זה דסנדל השנוי בתוספתא לחלון שהוא לתשמיש וזה מסכים הולך למ"ש בישוב דעת הר"מ והוא הנכון. ועל פי זה אשכחנא פתרי למה שראיתי בכתבי הקדש למאור עיני רב אחא"י יצ"ו שתמה בדברי הרא"ש אהדדי וז"ל והנה במ"ש הרא"ש בפי' על מתני' דפ"י דאהלות משנה ד' אין בארובות פ"ט כו' טומאה כנגד הארובות נתן דבר המקבל טומאה בין מלמעלה בין מלמטן הכל טמא ופי' הרא"ש הכל טמא דכיון דהטומאה כנגד ארובה דבר טמא אינו חוצץ ורואין את הטומאה כאלו היא בעליה וארובה העליה סתומה דבנותן בשתיהם איירי בדפי' והוא שקדמה הטומ' דאילו נתן תחלה הוי כמו רגלו קדם לטומאה דטהור לרבנן עכ"ל. ולכאורה ק' טובא לדעתו ז"ל מהך מתני' דפי"ב דאהלות דתנן סנדל של עריסה שפיחתו בתוך הבית אם יש בו פ"ט הכל טמא ואם לאו מונין בו כדרך שמונין במת ע"כ ופי' הרא"ש סנדל כו' ופיחתו העריסה והסנדל מעזיבת העליה אם יש בנקב פ"ט כל העליה טמאה וכו' ומיירי שהטומאה תחת הפחת וקדמה טומאה לסנדל עכ"ל. והנה לפי מ"ש בהך מתני' דאין בארובות פ"ט עמ"ש הכל טמא דכיון דהטומאה כנגד ארובות עולה אפילו בפחות מטפח ואם סתמה בדבר המקבל טומאה דאינו חוצץ ורואין הטומאה כאלו היה בעליה כו'. א"כ לפי זה היה מן הראוי בהך מתני' כשאין בנקב תקרת העליה פ"ט ונסתם הנקב ברגל העריסה שיהיה הכל טמא וגם העליה ג"כ דהא כל אפיא שוין שהרי במתני' זו דסנדל העריסה פי' הוא ז"ל שהטומאה היתה כנגד הפחת וגם שהטומאה קדמה לסתימה כנז"ל וכיון שסתמו ברגלי העריסה דהוי דבר המקבל טומאה סתימה זו אינה חוצצת בפני הטומאה אם כן מן הראוי היה שגם העליה תהיה טמאה כיון שקדמה הטומאה לסתימה והרי עלתה הטומאה דרך אותו נקב קטן לעליה והסתימה שסתמה אח"כ אינה סתימה מעליה וכי מה בין זו להך מתני' דאין בארובות פ"ט ע"כ דברי רב אחאי והפליג במדורת התמיהה ולבסוף כתב שדברי הרא"ש קשים וצריכים תלמוד. ולי אני הדיוט לפום מאי דכתי' אין שום קושי' כלל דההיא מתני' דאין בארובות פ"ט היינו טעמא דאף דנסתם בדבר טמא דהואיל דאינו חוצץ הכל טמא היינו משום דהוי כחלון העשוי לאורה הואיל ושני הארובו' זו כנגד זו וגלוייות לאויר השמים הילכך הכל טמא. משא"כ בההיא דסנדל דהו"ל כחלון העשויי לתשמיש דשיעורו בפ"ט הלכך כשאין בנקב פ"ט ונסתם ברגל העריסה אף דהוה מקבל טומאה העליה טהורה כיון דליכא פ"ט שהוא שיעור האמור לחלון של תשמיש כנ"ל ברור בישוב דברי הרא"ש אהדדי ע"פ החילוק דכתי'.
7
ח׳אמנם בהך מתני דסנדל של עריסה דפי' הרא"ש סנדל כו' פי' מניחין תחת ערש התינוק בסיס מעור וממתכת כדי שלא ירקבו כו' והעריסה בעליה ופחתו העריסה והסנדל מעזיבת העליה אם יש בנקב פ"ט כל העליה טמאה כו' יע"ש. והנה ממ"ש ופתחו העריסה כו' משמע שנפתחה מאליו בלי שום כונה. וקשה דהא בפתח שנפתח מאליו תנן בפרק י"ג דאהלות דחור שחררוהו מים או שרצים שעורו מלא אגרוף והוא כראש גדול של אדם. וא"כ היכי תנן דשיעורו בפ"ט וכיוצא בזה ראיתי להרב תי"ט בפי"ב דאהלות אמתני' דסנדל תמה כן על פי' ר"ע מבט' יע"ש והניחו בתימה. והנראה בעיני להליץ בזה על ר"ע והרא"ש ז"ל דאיברא דחלון הנעשה מאליו שיעורו כמלא אגרוף מ"מ הא תנן דאם חשב עליו לתשמיש שעורו בפ"ט וכן פסק הר"מ בפי"ד מה' ט"מ. ולפי זה יש לי לומר לדעת ר"ע והרא"ש דהגם שפי' דמיירי שנפתח מאליו מ"מ מיירי נמי שחשב עליו לתשמיש בעת ובעונה ההוא הא ראיה שאחר שראה שנפחת העליה ונכנס רגל העריסה שם הניחו במקומו ולא זזו משם סופו הוכיח על תחלתו דניחא ליה דלהוי לתשמיש ואין לך מחשבה גדולה מזאת ולכן חזר דינו להיות בפ"ט כחלון העשוי לתשמיש כנ"ל בישוב תמיהה זו ודוק.
8
ט׳אכן הא קשיא לי על הרא"ש לדינו שלמד וז"ל וזמנין דמאית מיתא בביתא וכו' ושרי ליה לכהנא למיעל בביתא כו' כנז"ל דפשט הדברים מורין דהעליה היא מקורה ואין בגגה שום ארובה זולתי הארובה היה בקרקעית העליה בינה ובין הבית שתחתיו ואפי' דליכא פ"ט העלה הרא"ש ז"ל דהטומאה עולה אל העליה בפחות מפ"ט ושוב אינה יורדת ולכן העליה טמאה והבית טהור וקשיא לי מ"ש מהך מתני' דסנדל של עריסה הנז"ל דכשאין בפתח הארובה פ"ט דאמרי' דהעליה טהורה ואין טמא אלא הסנדל מדין כלים המאהילים ולדבריו יקשה למה לא תטמא העליה הלא לפי פי' שפיר' דמיירי שהטומאה כנגד הארובה ושקדמה הטומאה לסנדל א"כ הי"ל לומר דנכנסת הטומאה לעליה אפילו בפחות מפ"ט ותהיה כל העליה טמאה והבית יהא טהור. וכ"ת הסנדל מפסיק בין הבית לעליה דסותם פי הארובה. הא ליתא דסתימא זו דסנדל כמאן דליתיה דמי ובלא הוא חשוב מאחר דהוי דבר המקבל טומאה ואינו חוצץ והו"ל כאלו הארובה פתוחה בפחות מפ"ט ואם כן הו"ל לומר דהעליה תהא טמאה והבית יהא טהור אם איתא לדינו של הרא"ש. ומדלא תנן הכי אלא קי"ל דהעליה טהורה א"כ נמצא דהך מתני' דסנדל היא הפך מדין הרא"ש ז"ל. וכי תימא מה לך להתלונן על הרא"ש ז"ל אחרי דאתא ואתא מתניתא בידיה ראיה לדינו מההיא דאין בארובו' פ"ט א"כ תקשי לך הני מתניתי אהדדי ודין ודברים אין לך על הרא"ש. לזה אודיעך כי על מתני' דאהדדי אין קושי אחרי שכבר זכרנו והארכנו לעיל דהך מתני' דארובו' דינן כחלון העשוי לאורה הואיל והם ב' ארובו' זו ע"ג זו מכוונות זו כנגד זו הלכך אפילו בפחו' מפ"ט הכל טמא. משא"כ בההיא דסנדל שדינו כחלון העשוי לתשמיש הכל היכא דליכא פ"ט אין טומאה נכנסת ולכן העליה טהורה וכאשר הארכנו בזה לעיל פעמים שלש בישובן של דברים ושפיר אך לדינו של הרא"ש יגדל כאבי דהואיל דהעליה מקורה הא ליכא לתא דחלון העשוי לאורה וא"כ למה העלה דהעליה טמאה הא ליכא פ"ט ואדרבה הי"ל לדון דהעליה טהורה הואיל וליכא פ"ט ולדמותו לדין סנדל של עריסה והיה דמיונו עולה יפה.
9
י׳ומעוצם התמיהא על הרא"ש לא יכולתי להלום דבריו זולתי לבארם ולפרשם דמיירי דהך ארובה שהיא כנגד הזית של מת היא עשויה לאורה שיכנס לה המאור דרך הפתח העליה או דרך חלונות העליה מהם יכנסו האור אל הבית דרך הארובה ההיא שאין בה פ"ט ולכן דן את דינו שהעליה טמא והבית טהור והואיל ולאור' הוא צריך דימהו יפה למתני' דאין בארובות והגם דשם מכוונות זו כנגד זו ובנדון הרא"ש ליכא ארובה אחרת כנגדה מ"מ ס"ל דמאחר דפתח העליה או החלונות מהם יכנס האור דרך הארובה אל הבית אף שאינו מכוון ממש דייני' ליה כחלון העשוי למאור ולכן העליה טמאה ומ"ש שהבית טהור הוא ע"פ פירושו שפי' במתני' דאין בארובות כנז"ל משא"כ בההיא דסנדל דלתשמיש הוא עשוי והלכה אין טומאה נכנסת בפחות מפ"ט ולכך העליה טהורה כן נראה לבאר כונת הרא"ש עם שלא ימלט מהדוחק אמינא שבקיה לקרא דדחיק ומוקי אנפשיה. איך שיהיה מדין הרא"ש הנז' שהעלה דאסיר לכהנא למיעל בעליתה משום דטומאה נכנסת אפי' דליכא פ"ט ופסקה מרן בשלחנו הטהור סי' שע"א והסכימו בזה הט"ז והש"ך ול"ח ומכח דין זה כתב החכם הפוסק ז"ל מעתה יש ללמוד לנ"ד שהתיקון הזה רוצים לעשותו אליבא דהנהו רבוותא אפילו לדון אותו אהל ואותם הנקבים שרוצים לעשות בו הם כמו ארובות קטנות אפי' שאין בהם פ"ט ומביאין טומאה לבית כדין ארובה שבתוך הבית ואותם הדפי עץ נחשבים כבית והחדר שבו המת כעליה אשר ע"כ התיקון הוא קלקול ומה שהכהנים היו נזהרים לפתו' שלא ליכנס לשכונת המת עתה נכנסים תחת האהל שהמת בו עכ"ל הפוסק יצ"ו. והנך רואה דמספיק ודחיק ואתי מרחוק לדמות נ"ד לנדון הרא"ש ואין דמיונו עולה יפה דלא הוי דומה בדומה דיש לחלק דשאני התם דעולה הטומאה לעליה והבית נטהר. אבל הכא בנ"ד שבא לטמא הבית ג"כ. טפי איכא לדמויי למגדל העומד בתוך הבית דתנן בפ"ד דאהלות היה עומד בתוך הבית טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס והנה הך מגדל הוא מכלי עץ הבא במדה ואין ביציאתו פ"ט והוא אינו מקבל טומאה וכאשר פי' כל המפרשים יע"ש. ואפ"ה תנן דכשהטומאה בתוכו דהבית טמא אפי' שאין בו פ"ט אמרי' דיוצא הטומאה אל הבית ומטמא כל אשר בבית מפחות דפ"ט. וכן נמי תנן שם מ"ב תיבת המגדל יש בה פ"ט ואין ביציאתה פ"ט טומאה בתוכה הבית טמא שדרך הטומאה לצאת. הרי לך דבפחות מפ"ט יוצאה הטומאה אל הבית ומטמא הבית ה"נ בנ"ד דכותא שהמת תחת דפי העץ הו"ל כטומאה שבתוך המגדל וכי היכי דהתם אף דליכא פ"ט הבית טמא הוא הדין והוא הטעם לנ"ד דאף דבחורין ובסדקין ליכא פ"ט דהבית טמא ודמיון זה הוא דומה בדומה ממש לנ"ד לומר דהבית טמא ואפי' שאין בנקבי' ההם פ"ט וכן פי' הר"מ בההיא דמגדלי שכשהוא בתוך הבית הו"ל כמו בית בתוך בית.
10
י״אאיברא דהיה נ"ל לדון בנ"ד דשפיר תיקנו רבותינו נ"ע תיקון זה והוא דיש לחלק בין כזית מהמת למת שלם דע"כ לא דן הרא"ש את דינו דטומאה עולה בפחות מפ"ט אלא דוקא בכזית מן המת דפתחו בטפח ולכן כל שהטומאה כנגד ארובה עולה אפילו בפחות מפ"ט. וכן ההיא דמגדל יש לפרשה ג"כ בכזית מן המת אבל במת שלם דפתחו בד' טפחים כדתנן בפ"ג דאהלות משנה ו' או אינה יוצאת אלא בד' טפחים וראיה לדבר יש להבי' ממ"ש הר"מ פי"ד מט"מ דבחלון העשוי לתשמיש שיעורן להביא ולהוציא את הטומאה בטפח על טפח. ואילו בפט"ו דין א' פסק דחלון של תשמיש דמיעטה בפחות מטפח דהרי זה חוצץ. והשיגו הראב"ד או סתמה עד שנשאר בה פחות מטפח א"א פחות מטפח לכזית מן המת אבל למת שלם או ליותר מכזית דין אם מעטו לפחות מד' ע"כ. וכתב עליו מרן בכ"מ דאין זו השגה על רבינו דלישנא דמתני' דפי"ג דאהלות נקט דקתני אלו ממעטין כו' וסמך התנא על מה ששנה בפ"ד דאהלות כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד' טפחים וגם הבינו סמך על מ"ש כן בפ"ז ע"כ. הרי לך לדעת מרן שדעת הר"מ והראב"ד שוין דבמת שלם דפתחו בד"ט כל שמיעטו בפחות מד"ט חוצץ שלא תעבור הטומאה ממקו' למקו' אבל בכזית המיעוט שלו הוא בפחות מטפח. ולפי זה גם מה ששנינו דחלון העשוי לאורה שיעורו בפונדייון היינו נמי לכזית מן המת אבל למת שלם לא דתרוייהו תנינן ליהו כחדא בפי"ג מאהלות וההיא דארובה שבתוך הבית או בב' ארובות זו ע"ג זו דתנן דטומאה יוצאה אפי' מפחות מפ"ט בחלון העשוי לאורה היא ובכזית מן המת והלכך אמרינן דבטומאה בבית כנגד ארובה טהור. אבל במת שלם או ביותר מכזית הא תנן מקצתה בבית ומקצתה כנגד ארובה הבי' טמא והארובה נמי טמאה מיהו היינו דוקא כשהטומאה היא גלויה בין בבית ובין כנגד ארובה אז הוא דהכל טמא. אבל כל שהמת תחת אהל כיוצא בנ"ד ואין בנקבים פ"ט אז ודאי דהבי' טהור דהא תנן דמת פתחו בד' טפחים וכל פחו' מד"ט הבית טהור וכדעת הראב"ד והר"מ ומרן דמפלגי בהכי כנז"ל. והנה סעד לדברי הר"מ והראב"ד שחילקו בין כזית למת שלם יש מהתוספתא דאהלות דתניא ביב שהוא קמור תחת הבית ויש ביציאתו ר' טפחים ונפל לתוכו הבית טהור. נפל בבית מה שבתוכו טהור כו' עד אין בו ד"ט ואין ביציאתו ד' טפחים נפל בתוכו הבית טמא נפל בבית מה שבתוכו טמא ע"כ. והך תוספתא שנוייה במתני' ז' דפ"ג דאהלו' דין הביב יע"ש. ור"ש הביא עלה הך תוספתא וכתב וז"ל וברייתא ומתני' לא פליגי אלא המשנה מפרשה כזית מן המת פתחו בטפח. ובתוס' מפרש כזית מן המת פתחו בארבעה כו' יע"ש. ודברי ר"ש הרואה יר' ולבבו יבין דמ"ש ובתוס' מפרש כזית מן המת כו' הוא ט"ס וכצ"ל ובתוס' מפרש ביותר מכזית מן המת כו' והוא מוכרח מדמסיים עלה דפתחו בארבעה דהיינו ליותר מכזית. דאילו בכזית הלא משנה ערוכה דפתחו בטפח והיכי קאמר דפתחו בד' עכ"ל דהתוס' ביות' מכזית הוא וזה פשוט וכן מוכרח דהתוס' נקט בלישנא בפירוש נפל והיינו מת שלם ויותר מכזית ומת שלם דינן שוה דפתחו בד' כדתנן בפ"ג מ"ו יע"ש. וכן פירש ר"מ אמתני' דפ"ג משנה ז' בההיא דביב כו' ויש ביציאתו פ"ט כו' וכתב ר"ש וז"ל ודוקא דליכא בביב אלא כזית שפתחו טפח הבית טהור והיינו דקתני חוצץ בפני הטומאה עכ"ל יע"ש. ומכאן תראה כי דברי הר"ש הם חסרון הניכר וההגה"ה מוכרחת וזה פשוט לא ניתן ליכתב. הרי לך לדעת ר"ש והתוס' בההיא דביב דע"כ לא אמרו ביציאתו פ"ט היינו דוקא לכזית מן המת אבל למת שלם או ליותר מכזית כל דליכא ביציאתו פחות מד' טפחים הבית טמא משום דפתחו בד' וזה כדעת הראב"ד והר"מ ומרן ז"ל. וההיא דמקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה דהכל טמא אם יש בטומא' כדי שתחלק ההיא בטומאה גלויה בבית היא וכדאמרן. ומתוך הדברים הללו ראיתי בדברי החכם הפוסק יצ"ו דברים קשים שכתב וז"ל ומה שאני אומ' שנטמא הבית פשוט הוא שגם האהל שבו המת הוא ג"כ טמא מדהוי מת שלם וממלא את כל האהל כדמוכח שם בפי' דאהלות בפ"י דאם יש טומאה שמחזקת תחת הארובה והבית טמא הכל וזה לצל"מ עכ"ל. ולע"ד מילי בעלמא קא חזינא הכא בלי ראיה דאיברא דכך הוא מיהו התם דוקא משום דטומאה גלויה בבית וכנגד ארובה הלכך הכל טמא ושפיר אבל בנ"ד דהטומאה והמת תחת אהל שאינו מקבל טומאה הוא פשיטא דהואיל וחוצץ דהבית טהור ולא ראי זה כראי זה כלל והנקבים מאחר דמת שלם הוא כל היכא דליכא ד' טפחים דבר פשוט הוא דאין טומאה יוצאה לטמא הבית וכדעת הנהו רבותא דמפלגי בהכי בין כזית למת שלם גם הרא"ש נלוה עמם בסברה זו שפי' בפ"ג דאהלות במתני' דביב וז"ל ביב חפירה כו' עד ויש ביציאתו פ"ט בפתיחתו שהוא פתוח לר"ה פ"ט הבית טהור דחייץ בפני הטומא' ודוקא שאין בביב אלא כזית דפתחו בטפח אבל ביותר מכזית קתני בתוס' דבעי שיהא בו ד' טפחים וביציאתו ד"ט עכ"ל. הרי לך דס"ל כסברת ר"ש ומכאן ראיה למה שהגהתי לעיל בדברי ר' שמשון וק"ל.
11
י״בגם בההיא דמגדל דאמרי' דכשטומאה בתוכו הבית טמא יש לדון דמיירי נמי בכזית מן המת דוקא והגם כי דברי המשנה סתומים מ"מ ילמד סתום מן המפורש מב' דתנן תיבת המגדל יש בה פ"ט ואין ביציאתה פ"ט טומאה בתוכה הבית טמא כו' רבי יוסי מטהר מפני שהוא יכול להוציאה לחצאים ואמרי' בפרק העור והרוטב דף קכ"ו דר' יוסי ארישא קאי וא"ל ר' יוסי לת"ק דאמרת דרך טומאה לצאת יכול הוא להוציאה בכחצי זית יע"ש וכן פי' ר"ש והר"מ בפי' המשנה. גם הרא"ש בפי' דמתני' כתב כן וז"ל ר' יוסי מטהר אף אם טומאה בתוכו דהא דקאמר ת"ק דרך טומאה לצאת קאמר ר"י דאין סופה לצאת שהרי יכול להוציאה בחצאי זתים שיכול להכניס ידו בנקב שאין בו פ"ט וימעט הטומאה מכזית ויוציאנה ולא יטמא הבית ביציאתו ונר' דר' יוסי פליג נמי ארישא אם היה עומד בתוך הבית טומאה בתוכו הבית טמא דחד טעמא לתרוייהו. תימא אי ר"י פליג ארישא לפלוג נמי אמתני' דלקמן בפ"ז המת בבית ולו פתחים הרבה כולם טמאי' ואפשר דר' יוסי מודה במת שלם שאין דרך לשרפו או לחלקו לחתיכו' ע"כ. ודברי הרא"ש הללו כ"כ התוס' בפ' העו"ה דף קכ"ה ע"ב ד"ה יכול הוא להוציאה ולשרפה נראה דמודה רבי יוסי בהא דאמרי' בביצה המת בבית ולו פתחי' הרבה כולם טמאי' מפני שסוף טומאה לצאת דרך שם דהתם במת שלם דאין דרך לשרפו ולנתחו פחות מכזית עכ"ל. הרי לך דר"י דפליג עליהו דרבנן מיירי בכזית מן המת לא במת שלם. ומר' יוסי נשמע לרבנן דגם מ"ש טומאה בתוכו הבית טמא בכזית מן המת דוקא הוא וילמד סתום מן המפורש. נקוט מיהא דההיא דמגדל דהבית טמא בכזית מן המת הוא אבל במת שלם דפתחו בד' כיוצא בנ"ד ודאי דאין הבית טמא היכא דבציר מד' טפחים ומכ"ש בדליכא פ"ט וכדעת הראב"ד והר"מ ומרן והר"ש והרא"ש ז"ל דמפלגי בהכי וכדהוכחנו מכל הנהו דוכתי וגם מהתוספתא כנז"ל. ועל פי זה היה נראה דחזרה הוראת רבותינו בנ"ד שהורו לכסות המת בדפים הללו נכונה וקיימת ואע"פי שיש בהם פ"ט הואיל והוא מת שלם אין טומא' יוצאה דרך הנקבים כלל לטמא הבית ולא דמי לההיא דארובה כלל הואיל והטומאה גלויה היא כדבר האמור לעיל באורך. אמנם אחרי ראותי היטב הדק אנכי הרואה ראיה מהימנא דאין זה מעלה ארוכה ומרפא מלהציל את הטומאה מן הבית בנ"ד דהא כל יסוד דברינו הוא ע"פ דברי הראב"ד הנז"ל שחילק בין כזית מן המת למת שלם כנז"ל. ואנכי הרואה שדברי הראב"ד הנז' קשים בעיני מאד דאיברא דהכי תנן בפרק ג' דאהלות משנה ז' כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד"ט מיהו מסיים שם להציל הטומאה על הפתחים אבל להוציא הטומאה בפ"ט. ופי' דהיינו היכא דמת בבית שיש בו פתחים הרבה כולן טמאים כדאמרינן בביצה דף י' נפתח א' מהם הוא טמא וכולן טהורין וזהו פי' להציל על הטומאה דתנן. אבל להוציא את הטומאה לא שנא מת שלם או כזית כולם דינם שוה דוקא בפותח טפח מוציא הטומא' ממקום למקו' וזה ברור גם הר"מ בחיבורו פ"ז מט"מ דין א' כתב וכמה יהא שיעור הפתח המת פתחו בד"ט וכזית מן המת פתחו בטפח וכתב עליו מרן פ"ג דאהלות ומסיים בה להציל טומאה על הפתחים אבל להוציא את הטומאה בפ"ט ע"כ יע"ש. ודין יציאת הטומ' שהיא בטפח פסקו הר"מ ריש פ' י"ד ד"ה טומאת מת וחילק בין חלון העשוי לתשמיש לעשוי לאורה כאשר יראה הרואה בו בפרק. ומעתה מ"ש הר"מ ריש פט"ו דחלון תשמיש שסתמה בפחות מטפח דחוצץ היינו כדי שלא להוציא הטומאה ממקום למקום. ולא איירי בענין להציל על הפתחים כאשר יראה הרואה אמור מעתה דאין מקום להשגת הראב"ד ז"ל שכתב דהיינו לכזית מן המת לא למת שלם דבשלמא אם היה עסוק בענין להציל ודאי שהשגתו היתה השגה אמנם מאחר שדברי הר"מ בענין יציאת הטומאה ממקום למקום בהא ודאי בין מת שלם או כזית תרוייהו חד דינא אית להו דדוקא בפ"ט יוצאה הטומאה ולא בפחות מפ"ט וא"כ אינה השגה כלל על הר"מ. ויותר יגדל כאבי על מאור עינינו מרן בכ"מ זלה"ה שכת' על השגה זו שאינה השגה דלישנא דמתני' נקט וכמו שהתנא סמך על מה ששנה בפ"ד כן רבינו סמך עמ"ש בפ"ז ע"ב יע"ש כנר' דאזיל ומודה לדינו של הראב"ד דיש חילוק בין כזית למת אלא שלא הוצרך לפרש לפי שסמך עמ"ש בפ"ז. והלא מרן זלה"ה שם בפ"ז כתב שדין רבינו הוא דוקא לענין להציל על הפתחים אבל להביא הטומאה בפ"ט כאשר העתקתי לשונו לעיל וכיון שכן הי"ל למרן לקרוא תגר על השגת הראב"ד ולומר שהשגתו אינה כלום דמאחר שדינו של רבינו הוא לענין יציאת הטומ' א"כ בזה ליכא חילוק בין כזית למת שלם דתרוייהו דין א' להם בפ"ט דוקא ועיין בפי' המשניו' להר"מ פ"ח מכלים משנה ו' ומשם באיר"ה ולא ידעתי למה מרן ז"ל עשה עצמו מעלומי העין. לולי כי נ"ל לבאר דעת מרן ז"ל שהבין בכונת השגת הראב"ד דגם הראב"ד ידע מזה דבענין יציאת הטומאה אין חילוק וכדתנן במתני' בהדיא אכן עיקר השגתו היא דמאחר דבענין יציאת הטומאה נחית רבינו להשמיענו דבמיעט לפחות מטפח חוצץ בפני הטומאה. הכי נמי הי"ל להשמיענו בו בפרק לענין להציל על הפתחים דבכזית מן המת אם מיעט הפתחי' לפחות מטפח מביא הטומאה לשאר הפתחים. ובמת שלם בעינן מיעוט פחות מד"ט להביא הטומאה לשאר הפתחים דכל פתח שמיעטו לפחות מד' ניצול דהא אין טומאה עתידה לצאת הימנו ושאר הפתחים שלא נתמעטו הרי הם טמאים. וגם בחלונות דינא הכי כמ"ש מרן בכ"מ בפ"ז דין ב' יע"ש. וכונת השגתו היא שהי"ל להשמיענו פה גם דין אחר בענין הציל על הפתחים דיש חילוק בין כזית למת שלם. ולזה כתב מרן שאינה השגה שסמך עמ"ש בפ"ז כי שם ביתו ולא הוצרך להביאו פה כנ"ל אפשר בכונת ההשגה ודברי מרן ז"ל. גם רבי' שמשון פ"ג דאהלות אמתני' ו' דתנן כזית מן המת פתחו בטפח פי' דכזית מן המת אפילו חלון של טפח מציל על כל הפתחים הסגורים בפ"ט. ובמת שלם או יותר מכזית אין מציל על הפתחים עד שיהא בו ארבעה טפחים יע"ש. באופן דמ"ש הראב"ד לחלק בין כזית למת שלם אינו אלא לענין הצלה לשאר פתחים כאמור. אבל לענין יציאת הטומאה בין מת שלם או כזית דינן שוה דפ"ט הוא דמביא הטומאה ומוציא אבל בפחות מפ"ט חוצץ בפני הטומאה דלא מוציא ולא מכניס.
12
י״גואחרי שהוכחנו זה א"כ נפל היסוד שיסדנו לחלק בנ"ד דהוא מת שלם לכזית מן המת דיסוד זה אין בו לא שורש לא ענף. והא ראיה איפכא מהסוגייא דשלהי מס' שבת אמתני' דפקקו את המאור בטפיח דאמת שלם קאי ובין לפי פירש"י ובין לפי' התוס' פקקו את המאור כדי למעטו מטפח שלא תצא הטומאה אל שאר הבתים כדי שיצילו מטומ' כאשר יר' הרואה בסוגיא שם בפי' רש"י והתוס' יע"ש. וכ"ת משם ראיה להתיר בנ"ד דהרי שם ע"י שפקקו וסתמו את החלון שלא יהא בה פ"ט ע"י זה לא נכנסה הטומאה לבית האחר. וא"כ גם בנ"ד אין הטומאה יוצאה דרך הנקבים כיון דליכא בהו פ"ט. הא ליתא דשאני התם דהחלון היתה מן הצד וכמ"ש הרא"ש בפ"ח דאהלות משנה א' וז"ל הנצרך לנו ומיירי שאין הטומאה תחת התקרה אלא מן הצד כו' עד וכן ההיא דסוף שבת שפקקו המאור בטפיח מכל הני שמעי' דכלי שאינו מקבל טומאה חוצץ שלא תעבור הטומאה ממקום למקו' אבל אינו חוצץ כשהטומאה תחתיו או ע"ג מההיא דכורת דפרקין דלקמן עכ"ל. גם בו בפרק משנה ד' דתנן והסריגות שבחלונות פי' כן הרא"ש והא דחוצצין בטומאה מן הצד כגון שפרוסין על ארובה שבין בית לעליה ואין הטומאה תחת ארובה אבל אם היו פרוסות כנגד המת תניא בפ' העור והרוטב הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד הנקב טהור ע"כ ומעתה בנ"ד שהטומאה תחת אלו הנקבים פשי' דיוצאה אף דליכא פ"ט וכמ"ש הח' הפוסק יצ"ו. וכי תימא דהלא החילוק שחילקנו בין כזית מן המת למת שלם הלא הבאנו ראיה מן התוספתא ומדברי הרא"ש ור"ש מההיא דביב דבהדיא מפלגי' בין כזית למת שלם וכאשר הארכנו לעיל דקתני נפל בתוכו אין בו ד"ט ואין ביציאתו ד"ט הבית טמא. וגם ההיא דמגדל פרישנא לה בכזית מן המת. לזה אודיעך דההיא דביב היינו פי' להציל על פתח הבית היא מתפרשא דבכזית טומאה בביב אם יש בו פ"ט ויש ביציאתו פ"ט אז הציל על הבית והבית טהור שהרי יש פתח אחר לטומאה לצאת. ובדליכא פ"ט ביציאתו אז הבית טמא הואיל ואין לה פתח ממקום אחר הילכך לא הציל על הבית. וכן בנפל שהוא מת שלם אם יש בביב ביציאתו ד' טפחים אז הציל על הבית והבית טהור הא היכא דליכא ד"ט שהוא השיעור ליותר מכזית אז גם הבית טמא מהטעם הנז' באופן דההיא דביב לענין הצלה על הפתחים לא לענין יציאת הטומאה דבהדיא בין כזית ובין מת שלם דינן שוה בפ"ט. ומאחר עלות כן חזר הדין בנ"ד דלא הועילו כלום חכמים בתקנתם זו וטומאה יוצאה אפי' בפחות מפ"ט אל הבית דומיא דמגדל כנז"ל. וא"כ עדיין הוראת רבותינו נ"ע לא מצאנו לה שורש מסכים אל הדין וכאשר קרא עליה ערער החכם הפוסק יצ"ו.
13
י״דואנכי תולעת ולא איש תרתי לדעת איה מקום בינה למצוא שורש ויסוד לתקנתא דרבנן סבוראי וכננס ע"ג ענק אמרתי אני אל לבי כי שרשו פתוח אלי מים מהאי דתנן פט"ו דאהלות משנה ד' בית שחצצו בנסרים או ביריעו' מן הצדדין או מן הקורה טומאה בבית כו' עד כלים שבחצץ אם יש שם פותח טפח טמאים ואם לאו טהורין ע"כ והנה בהך סיפא דמתני' דתני כלים שבחצץ כו' פירשוה ר"ש והרא"ש ז"ל דאטומאה בחצץ קאי שהכלים עם הטומאה הם יחד בחצץ ואם יש שם פ"ט הכלי' טמאין ואם אין שם חלל טפח טהורין הכלי' שבחצץ אבל הבית מיהא טמא ע"כ יע"ש. גם ר"ע מבט' פי' כן יע"ש. וגם הרא"בד פי' כן כאשר אבאר. אכן הר"מ בפי' המשנה ובחיבורו פכ"ד מה' טומאת מת דין ב' רוח אחרת אתו בפי' סיפא דמתני' דבפירושו כתב ז"ל כלים שבחצץ ר"ל שיהיו בתוך המחיצה ואם היה חלל טפח במקומה על טפח הנה היא תטמא בין היתה טומא' בבית בין היתה טומאה אחרי המחיצ'. ובס' היד כתב וז"ל היו הכלים בתוך עובי המחיצה עצמה בין שהייתה הטומאה לפנים מן המחיצה או שהייתה בתוך הבית אם היה מקום הכלים טפח על טפח טמאים ואם לאו טהורין ע"כ. והראב"ד ז"ל השיגו ע"ז וז"ל א"א זה אי אפשר אלא אם הטומאה וכו' עד ולשון המשנה אם יש פותח טפח ואם על מקום הכלים לא היה אומר כך אלא אם יש במקומו טפח על טפח על רום טפח כמ"ש בכמה מקומות ועוד דאדרב' אם היה מקום הכלים טפח על טפח אז היו טהורין עכ"ל. הרי דס"ל בפי' המשנה כפי' הר"ש והרא"ש ושאר מפרשים. ולכך השיגו לפי דעת הר"מ שהטומאה אינה בצד הכלים א"כ למה כתב דאם היה מקום הכלים טפח על טפח דטמאין דתינח כשהיית' הטומאה לפנים מן המחיצה הילכך טמאין כל שיש טע"ט. אבל כשהטומאה בבית אמאי כשיש טע"ט טמאין אדרבה היל"ל דטהורין שהרי המחיצה מפסקת והרי יש טפח על טפח ואהל שיש בו טע"צ חוצץ. ועוד שהי"לל טע"ט על רום טפח ודברי מרן שהליץ בעד רבינו ודימהו לכותל שבין שני בתים לא זכיתי להבינם דשאני התם דמיירי בכותל בנין. משא"כ הכא דהוי חצץ בעלמא אין לו דמות לההיא וראיתי למרן שנרגש קרוב לזה ואמר דאעפ"י ששנינו מחציה הכלף טהרה כו' עד אבל הכא שהוא בית א' אלא שחצצו לא. ומה בכך הרי החצץ עושה אותו כשני בתים סוף דבר דברי מרן לא יכולתי להבינם וצל"ת גדול.
14
ט״וואשר אני אחזה לי לפקע"ד דהני תרי תמיהי שתמה הראב"ד חדא מתרצת חברתה דבכונה מכונת לא נקט רבינו אם יש במקומם טפח ע"ט ברום טפח אלא אם יש במקומן טע"ט ותו לא דאי הוה נקיט הכי על רום טפח הי"ל לו' דטהורין אמטו להכי נקט טע"ט. דכונת דברי רבינו דס"ל בפי' המשנה דתנן כלים שבחצץ כו' היינו לו' שהכלים הם בתוך עובי המחיצה הכונה שהמחיצה המפסקת חציה עשויה מנסרים או מיריעות וחציה עשויה מן הכלים על דמות זה [במקור יש כאן איור] שהכלים הם נקודות הללו וע"י הכלים נעשית המחיצה שלימה וזהו אומרו בתוך עובי המחיצה על הדמות שביארנו. ולכן אם יש במקום הכלים טפח על טפח הטומאה עוברת ממקום למקום על ידי הפותח טפח בין אם הטומאה בבית בין אם הטומאה לפנים מן המחיצה עוברת דרך הכלים שיש בהם פ"ט ומטמא את הכלים ולא שמה מחיצה להפסיק אבל כשאין ביניהם פ"ט במקום הכלים שפיר הויא מחיצה ומפסקת ואינה עוברת הטומאה ממקום למקום ולכן הכלים שבעובי המחיצה טהורין הואיל וליכא פ"ט. ולדעת רבינו נמצא דמתני' תרי מילי קתני דברישא השמיענו כשהבית כולו חצצו כולו ביריעות או בנסרים אז אם טומאה בבית כלים שבחצץ טהורין ואם טומאה בחצץ כלים שבבי' טמאין ובסיפא השמיענו כשהמחיצה עשויה מנסרים או מיריעות והכלים בעבין על הדרך שביארנו ומילי מילי קתני כנ"ל ביאור דברי רבינו להסיר מעליו השגת הראב"ד ודוק.
15
ט״זכלל העולה דבפי' סיפא דמתני' דתנן כלים שבחצץ כל המפרשים זולתי הר"מ הישוו לדעת א' בפי' דמיירי כשהטומאה שם עם הכלים דאם יש פ"ט הכלים טמאים ואם לאו טהורים אבל הבית טמא. ואנכי חזון הרביתי להרא"ש אחר שפי' כן ואם לאו טהורים כיון שאין בחללו טפח והבית טמא הקשה וז"ל ואי קשיא היאך תהיה הבית טמאה ומאין תבא לה הטומא' ומה אם החצץ עצמו וכלים שבו טהורי' אפילו הטומאה שם א"כ כיצד יטמא הבית. וי"ל דטעמא דהבית טמא לפי שכבר אפשר שהיה בחצץ נקב ג' אצבעות ואפ"ה הטומאה תצא דרך אותו הנקב. ואי קשיא לך והרי אין טומאה יוצאה פחות מכשיעור פי' בפחות מטפח. וי"ל כי מה שאנו אומרים אין טומאה יוצאה בפחות מכשיעור הוא כשעתידה לבא אל מקום צר ג"כ אבל אם הוא מקום רחב טפח הנה הטומאה תצא ואפי' פחות מטפח וראיה לזה ממ"ש פ"ד דמכילתין גבי מוכני היתה מוכני שלה כו' ופי' הר"מ שם ואמר והתנה בזה ג' תנאים א' מהם שיהיה חלל המוכני טפח לפי שאנחנו לא נצריך פ"ט ליציאות הטומאה אא"כ היו בתוך חלל טפח. אמנם אם היו בפחות מחלל טפח הנה אינה במקום תצטרך ליציאה ממנו אבל הרי זו יוצאת ומונחת ושמור זה עכ"ל יע"ש אלו הם דברי הרא"ש.
16
י״זהנלמד מזה הוא דהא דאמרי' דאין טומאה יוצאה בפחות מטפח הוא כשעתידה לצאת אל מקום צר אז בעי' פ"ט. אבל כשהטומאה יוצאה אל מקום רחב אז יוצאה בפחות מפ"ט וכמו שהביא מההיא דמוכני. אכן קשיא לי בכלל זה מההיא דתנן פ"ח אלו חוצצין ולא מביאין כו' והסריגות שבחלונות דחוצצין שלא לעבור הטומאה אל מקום אחד מבית לבית מאחר דליכא פ"ט. והגם דההיא בטומאה מן הצד וכמ"ש שפי' הרא"ש וכאשר כתב החכם הפוסק יצ"ו. מ"מ יקשה לפי כלל הנז' דאמאי לא תצא אל בית אחר בפחות מטפח הלא במקום שתצא היא מקום רחב וכשהטומאה יוצאה אל מקום רחב הא אמרי' דיוצאה בפחות מטפח ואמאי תנן דהסריגות חוצצין דנראה הפך מהכלל הנז'. לזה אודיעך דהכלל הזה לא נאמר אלא דוקא כשהטומאה היה עומדת במקום צר דליכא ביה חלל טפח ויוצאה אל מקום רחב דההיא דבית שחלקו בנסרים והטומאה בחצץ דליכא חלל טפח ויוצאה אל הבית שהוא מקום רחב אז הוא דיוצאה אפי' בפחות מטפח. אבל כל שהטומאה היא במקום רחב שיש בו טפח על טפח על רום טפח אז אינה יוצאה למקום רחב אחר אלא דוקא בדאי' טפח אבל בפחו' מטפח לא ולהכי תנן דהסריגות דליכא טפח חוצצין בין בית לבית כיון שהטומאה היא במקום רחב אז אינה יוצאה למקום אחר אפי' שהוא רחב אלא דוקא בדאי' טפח ולא בפחו' מטפח. וראיה לזה מההיא דמוכני שהביא הרא"ש ז"ל לראיה מדברי הר"מ דאהה דתנן ספ"ד היתה מוכני שלו כו' ב' אצבעו' טומאה שם כנגד הקורות הבית טהור בד"א בזמן שיש שם פ"ט אינה יוצאה. פי' הר"מ וז"ל והנה זה המוכני חוץ מאחורי המגדל בתוך הבית ג' אצבעות לבד הנה הבית טהור שזאת הטומאה אמנם תצא בטפח וזה ג' אצבעות לבד והתנה בזה ג' תנאים א' מהם שיהא בגובה חלל המוכני טפח לפי שאנחנו לא נצריך פותח טפח ליציאת הטומאה אלא א"כ היה בתוך חלל טפח אמנם אם הוא בפחות מחלל טפח הנה אינה במקום תצטרך ליציאה ממנו אבל הרי זו יוצאה ומונחת ושמור זה עכ"ל. המתבאר מדבריו אלה דכל שהטומאה במוכני והוא בתוך הבית ג' אצבעות דהבית טהור ואין טומאה יוצאה ממנו אל הבית כיון דליכא פותח טפח שהוא שיעור ליציאת הטומ' ומיירי כשיש בחלל המוכני חלל טפח דהיינו טע"ט על רום טפח דאז הואיל והטומאה היא במקום רחב לא תצא אל הבית אלא דוקא בפ"ט אבל בפחות מטפח אינה יוצאה ולכך תנן דהבית טהור כיון דליכא אלא ג' אצבעות ביציאתו אמנם אם לא היתה במוכני חלל טפח דבזה נמצא שהטומאה היא עומדת במקום צר אז היתה הטומאה יוצאת אל הבית שהוא מקום רחב אפי' בפחות מטפח ואז היה הבית טמא. אכן המשנה דתני הבית טהור מיירי בדאיכא במוכני חלל טפח וביציאתו ליכא אלא ג' אצבעות אינה יוצאה ממקום רחב אל הבית שהוא מקום רחב אלא דוקא בפ"ט ואמטו להכי תנן דהבית טהור וזה פשוט וברור בכונת דברי הר"מ ז"ל. ומכאן ראיה למאי דכתי' על דברי הרא"ש הנז"ל דלא אמר הרא"ש למלתיה דכשהיא במקום צר יוצאה אל מקום רחב אפי' בפחות מפ"ט אלא דוקא כשהיא במקום צר אבל כל שהטומאה במקום רחב אינה יוצאה אל מקום אחר אפי' שהוא רחב אלא דוקא בפ"ט אבל בפחות מטפח אינה יוצאה כלל ואדרבה חוצץ הוא על הטומאה שלא תעבור ממקום למקום כההיא דשריגות שבחלונות דחוצצין מטעם האמור. גם ההיא דמוכני פסקה הרמב"ם בחיבורו פי"ח מט"מ דין ד' ז"ל היתה מוכני שלו כו' הבית טהור כו' והוא שיהיה בה טפח ע"ט על רום טפח חלול אבל אין במוכני חלל טפח כו' והבית טמא ע"כ יע"ש. הרי ביאר דבריו בחיבורו כדכתי' בכונת מה שפירש בפי' המשנה. והוצרכתי לבאר דבריו לפי שדבריו באו סתומים וחתומים וכל דבריו הם סעד למאי דכתיבנא.
17
י״חואחרי הודיע אלקים לנו את כל זאת הריני יוצא ברשות למצוא קורת רוח לנ"ד לתקנת רבותינו נ"ע שתיקנו להסתיר המת בדפים דאף שיש בהם נקבי' הבית טהור הואיל וליכא ביהו פ"ט. וזה דמאחר דהמת הוה טמון במקום רחב שיש בו טפח על טפח על רום טפח כל כי הא אין הטומאה יוצאה אל הבית אף שהוא מקום רחב אלא דוקא בפ"ט אבל בפחות מטפח לא ולכן בנ"ד הבית טהור. ואין מקום לערער על תקנתם וה' עמם שהלכה כמותם. והרי מצאנו סעד ועזר לתקנתם מדברי הרא"ש והרמב"ם זלה"ה. וכי תימא הרי החכם הפוסק סתם את דבריהם מכח דברי הרא"ש בההיא דארובה ואיך הבאנו סעד מדברי הרא"ש. לזה אודיעך דלא עלי תלונתי זולתי על דברי הרא"ש אהדדי עליך הדבר מוטל להסכימם יחד דהך דינא דהרא"ש שכתב חכם הפוסק יצ"ו לסתור תקנת רבותינו נ"ע מההיא דפסק דשרי כהנא למיעל לביתא כו'. איכא לאוקומה בחדא מתרי גווני. חדא דההיא מיירי בכזית מן המת שהוא כנגד הארובה והואיל שהוא כנגד הארובה הו"ל כאלו נתון בארובה עצמה דליכא פ"ט והוא עומד במקום צר הלכך עולה הטומאה לעליה אפילו בפחות מטפח כיון שהטומאה במקום צר יוצאה אל מקום רחב דהיינו לעליה אף בפחות מפ"ט וכדעת הרא"ש במתני' דבית שחצצו שזכרנו משא"כ בנ"ד דהטומאה היא בחלל טפח דודאי אינה יוצאה בפחות מטפח ולכן בנ"ד הבית טהור. ועוד בה שהרי לעיל הארכנו להסכים דינו של הרא"ש שיהא דומה לראייתו שהביא ממתני' דאין בארובות והעליתי דמיירי הרא"ש זלה"ה בארובה העשוי לאורה כאשר כתבנו לעיל באורך וברוחב. ולכן שפיר דן את הדין הרא"ש וטימא העליה אף דליכא פ"ט אבל נ"ד אין לו שיכות כלל בזה אלא גם הרא"ש יורה יורה ידין ידין בנ"ד דהבית טהור הואיל וליכא בנקבים פ"ט הו"ל כסריגות שבחלונות דחוצצין בפני הטומאה מטעמי תריצי דכתיבנא. וא"ת והרי הרא"ש בפ"ח דאהלות מ"ר אמתני' דואלו חוצצין כו' והשריגות שבחלונות פי' הרא"ש והא דחוצצין בטומאה מן הצד כגון שפרוסין על ארובה שבין בית לעליה ואין הטומאה תחת ארובה אבל אם היו פרוסות כנגד המת תניא בפ' העו"ה הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד הנקב טהור עכ"ל. הרי דבפרוסות כנגד המת ס"ל דטומאה יוצאה אפי' בפחות מפ"ט. ומשמע מדבריו ואפי' דהטומאה במקום רחב כההיא דהעו"ה אפ"ה יוצאה בפחות מפ"ט אלא מקום רחב אחר ודוקא בטומאה מן הצד הוא דחוצצין. גם מתני' רפ"ד בההיא דמגדל כשהוא בבית תנן טומאה בתוכו הבית טמא. מוכח כן דכל שהוא כנגד הטומאה יוצאה בפחות מטפח ואפי' שהטומאה היא במקום רחב דהא במגדל המחזיק מ' סאה עסקי' ואין ביציאתו פ"ט ואין לך מקום רחב גדול מזה ואפ"ה אמרי' דטומאה בתוכו הבית טמא אלמא דיש חילוק בין טומאה מן הצד לכשהוא כנגד הטומאה דאז יוצאה אפי' בפחו' מטפח. גם מדברי התוס' דשבת פ' כירה דף מ"ד ע"ב ד"ה ואין מצלת עמה באהל המת כו' ס"ל כחילוק הרא"ש ז"ל הנז' שכתבו וז"ל ולר"ת אין נר' לפרש דמוכני הוי אופן כו' עד וצ"ל דמיירי שאין הטומאה כנגד הנקב דכשהטומאה נגד הנקב אפי' אין בו פ"ט בוקעת ועולה מדאמרי' בפ"ק דסוכה ארובה בבית ואין בה פ"ט כו' לפי שבוקעת ועולה ומייתי לה בהעור והרוטב חבילי המטה וסריגי החלונות וכו' פירסו על המת באויר הנוגע כנגד הנקב טמא שלא וכו' והתם אין בנקבים פ"ט דקתני רישא דמפסיק בין בית לעליה עכ"ל. ואיברא דמ"ש התוס' כנגד ארובה כל הבית טמא הוא ט"ס וצריך להגיה ולגרוס כל הבית טהור וזה פשוט שם במתני'. הרי דגם התוס' ס"ל כחילוק הרא"ש בין טומאה מן הצד לכשהנקב נגד הטומאה דאז יוצאה ואפי' דליכא פ"ט.
18
י״טאמור מעתה דזה הפך מ"ש בעד הרא"ש דכשהטומאה במקום רחב אינה יוצאה בפחות מטפח דע"כ לו' דהיינו דוקא בטומאה מן הצד אבל כשהנקב נגד הטומ' יוצאה אפי' בפחות מטפח וכדהוכחנו מכל הני דוכתי וא"כ זה סותר למ"ש לתקנת רבותינו דס"ל דאין טומאה יוצאה בפחות מטפח ואפי' אם הטומאה כנגד הנקב כיון שהיא במקום רחב דמכל הני דוכתי מוכח אפכא. לזה אודיעך דלא קשיא כלל כאשר אבאר בס"ד. וטרם כל תקשי לן דברי הרא"ש אהדדי דמההיא דמוכני דמגדל שפי' הר"מ מוכח דכשהטומאה רחב דאפילו שהטומאה נגד נקב המוכני אפ"ה הבית טהור דאינה יוצאה בפחות מטפח. ואילו מההיא דשריגות שבחלונות מוכח איפכא דכשהטומאה כנגד הנקב יוצאה אפילו בפחות מטפח ומה גם שהבאתי עזר לתמכו מדברי התוס' דכירה וא"כ נמצאו דברי הרא"ש דפלגן בהדייהו. והן אמת כי מדברי התוס' דפ' כירה לא קשיא יען אודיעך שדברי התוס' מיירי בשידה שהיא בבית הקברות שהטומאה גלויה לשמים הלכך נכנסה הטומאה בשידה אפילו בפחות מפ"ט. וראיתם מוכחת ע"ז מההיא דארובה שבתוך הבית דמייתי דהתם בארובה הגלויה לשמים הלכך בוקעת ועולה אפי' בליכא פ"ט. וכן ההיא דהעור והרוטב דקתני פירסו על המת באויר היינו כל שהמת תחת אויר השמים ופי' הסריגות וחבילי המיטה עליו הלכך בוקע ועולה אפילו בפחות מטפח והנוגע כנגד הנקב טמא הואיל והטומאה כנגד הנקב והיא תחת אויר השמים. אבל לעולם דכל שהמת הוא בתוך הבית ואהל עליו כגון שריגות דליכא ביהו פ"ט והוא במקום רחב ודאי דאינה יוצאה בפחות מטפח אפילו שהטומאה נגד הנקב. ובזה אין שום סתירה מההיא דמוכני דמגדל דיש לחלק בין טומאה באהל שבבית לאהל שתחת אויר הרקיע וכדאמרן. ונמצא דמדברי התוס' אין סתירה לדיננו מהטעם האמור. אכן עיקר הסתירה היא מדברי הרא"ש הנז"ל שחילק בין טומאה מן הצד לכנגד הנקב והביא ההיא דהעור והרוטב אלמא דאפי' שהאהל בבית מחלק בין טומאה מן הצד לכנגד הנקב. ומוכרח כן בדעת הרא"ש ז"ל דאי ס"ל לחלק בין טומאה שבבית לתחת אויר השמים וכדכתי' לדעת התוס'. אם כן הי"ל דהך מתני' דסריגות דחוצצין אפי' בטומאה כנגדה חוצץ הואיל והיא בתוך הבית וההיא דהעו"ה מיירי כשהיא לאויר השמים ולכן יוצאה בפחות מטפח. ומדלא חילק כן ש"מ דס"ל דההיא דהעו"ה נמי בטומאה שבאהל שבבית היא ואפ"ה יוצא בפחות מטפח כיון שהטומאה נגד הנקב. וא"כ הדרא תמיהתין לדוכתא דנמצא סותר עצמו מהכא לההיא דמוכני של מגדל.
19
כ׳ואנכי הרואה דהך סוגיא דפ' העור והרוטב שקולה היא ויכולה היא להתפרש כדברי הרא"ש דמאי דקתני פרסן על פני המת באויר לאו למימרא שהמת הוא תחת אויר השמים כדס"ל לתוס'. אלא כשהמת בבית הוא ופירס עליו החבילות והסריגות על פני המת אבל לא שהיה פרוס עליו בפחות מטפח אלא למעלה מטפח ונמצא דיש אויר בינו ובין האוהל גובה טפח וזהו אומרם באויר וזהו הכרח הש"ס שם דרבא דבעי לאוכוחי דמאהיל קרי ליה נוגע מהך מתניתין דחבלי המיטה כו' וקאמר עליה ה"ד אילימא למטה מטפח כו' אלא לאו למעלה מטפח ע"כ. דלדידיה אתי שפיר מאי דקתני פירסן על פני המת באויר דהיינו דאיכא אויר בינו ובין המת ברום טפח כאמור וגם לאביי דמוקי לה בלמטה מטפח גם כשפירסן ע"ג המת שהוא בבית הוה פי' באויר היינו באויר שבינו לבית פירסן. וראיה לזה מדאייתי ממתניתין דתיבת המגדל וההיא במגדל שבתוך היא והתיבה בתוכה וכדתנן טומאה בתוכה הבית טמא אלמא דגם לאביי ההיא דפירסן דלעיל בטומאה בבית היא באופן שדברי הרא"ש דמפרש לה כשהמת בבית היה אתי שפיר כדכתי'. ומכל מקום בישוב דברי הרא"ש אהדדי שלא יהו דבריו סתרי אהדדי נ"ל דלעולם ס"ל להרא"ש דגם כשהטומא' כנגד הנקב והיא יושבת ברוחב טפח אינה יוצאה לבית אלא דוקא בפ"ט אבל בפחות מטפח לא. וההיא דהעור והרוטב בפירסן ע"ג המת דקתני בנוגע כנגד הנקב טמא היינו לומר שאם האהיל כנגד הנקב טמא. דטומאה יוצאה לו לענין שיהיה טמא באהל כשהאהיל כנגד הנקב אפי' בפחות מפ"ט הואיל והמת תחתיו. אבל לעולם לענין הבית ודאי דהבית טהור ואין טומאה יוצאה לבית לטמאה כיון דליכא ביהו פ"ט אינה יוצאה ואפי' שהמת כנגד הנקבים. ומשום הכי לא קתני פירסן ע"ג המת באויר הבית טמא כדתנן גבי מגדל שהוא בתוך הבית טומאה בתוכו הבית טמא. ומדלא תני הכי אלא קתני הנוגע כנגד הנקב טמא והיינו לענין המאהיל על כנגד הנקב דוקא הוא דטומא' יוצאה אליו. אבל לענין הבית ודאי דטהור הוא כיון דליכא פ"ט כדבר האמור. והא דמחלק הרא"ש בין כשהטומאה מן הצד להיכא שהיא כנגד לנקב היינו לומר דבטומאה מן הצד אז השריגות חוצצין שלא יעבור הטומאה כלל ממקום למקום ואפילו אם בא אדם והאהיל על נקבי השריגות טהור הוא ואין הטומאה יוצאה אליו כלל. אבל כל שהסריגות נגד הטומאה אזי הגם דחוצץ הוא שלא יצא הטומאה אל הבית והבית טהור מטומאה אהל כיון דליכא פ"ט. מ"מ אם בא אדם והאהיל כנגד הנקבים הנה הוא טמא והטומא' יוצאה אליו אפי' דליכא פ"ט והיינו דאיכא ביניהו דוקא וכההיא דתנן בפרק ארובה שאין בה פ"ט דטומאה בבית כנגד ארובה טהור ואם בא אדם ונתן את רגלו מלמעלה הארובה טהור ואין זה מאהיל דאין טומאה יוצאה בפחות מפ"ט. אבל כשהטומאה כנגד ארובה וקדמה הטומאה לרגלו אז אם נתן את רגלו מלמעלה הו"ל מאהיל והוא טמא וטומאה יוצאה אליו אפילו בפחות מטפח כיון שהוא כנגד הטומאה. הוא הדין והוא הטעם לחלק בסריגות שבחלונות בין היכא שהטומאה מן הצד להיכא שהטומאה כנגד הנקב שבסריגות. ועל פי זה אתי שפיר דין הרא"ש במ"ש דזמנין דאסיר לכהנא למיעל לעליתא ושרי למיעל לביתא כגון בכזית מן המת שהוא כנגד ארובה דהא דאסיר למיעל בעליתא היינו כשמאהיל נגד ארובה הלכך אסיר כדי שלא יבא להאהיל עליו ומכח מאהיל הוא דאסר הרא"ש. אבל כל שאינו מאהיל לא מתסר למיעל בעליתא דמאחר דליכא פ"ט אין טומאה יוצאה אליו. אי נמי כדאמרן לעיל דמשום דהיא כנגד הארובה הו"ל כאלו עומד במקום צר דאז יוצאה אל מקום רחב שהוא העליה אפילו בפחות מפ"ט וכמ"ש לעיל באורך.
20
כ״אובכן חזר הדין לנ"ד לתקנת רבותינו נ"ע דיפה הורו להסתיר את המת ואפילו שיש נקבים והטומאה תחתיה אין הטומאה יוצאה אל הבית כלל הואיל והוא עומד במקום רחב טפח אינה יוצאה מאחר דליכא פ"ט. ומאחר שכן חזרנו על כל הצדדין וצדי צדדין ומצאנו קיום והעמדה להוראת רבותינו נ"ע דיפה דנו יפה הורו וה' עמם שהלכה כמותם. ואם לחשך אדם מההיא דמגדל שהוא בתוך הבית דתנן טומאה בתוכו הבית טמא דאלמא דטומאה יוצאה אל הבי' אפילו דליכא בנקבים פ"ט כיון שהטומאה כנגד הנקבים. אף אתה אמור לו דאיברא דהכי תנן מיהו התם טעמא דהבית טמא היינו מדרבנן משום דסוף טומאה לצאת. וכן פירש הרא"ש בהך מתני' דמגדל וז"ל שדרך הטומאה לצאת מן המגדל לבית כי סופו להוציאה דרך הבית אבל אינה נכנסת מן הבית למגדל ע"כ. גם ר"ע מב"ט פי' כן. גם מהש"ס דילן מוכח כן שהרי גם בתיבת המגדל שנינו שם ע"ב טומאה בתוכה הבית טמא דומה למה ששנינו במגדל עצמו. ובפרק העור והרוטב הביא אביי הך מתני' דתיבת המגדל דתנן טומא' בתוכה הבית טמא ופירש"י הבית טמא ואעפ"י שפתחה קטן כדמפ' טעמא מפני שדרך טומאה לצאת על כרחך סופה לצאת דרך פתח זה לפיכך מטמאה מיד דרך יציאתה ומדרבנן עכ"ל וכן מוכח בסוגיא שם דטעמא משום דעתידה טומאה לצאת יע"ש הרי לך בהדיא דטעמא דמגדל מדרבנן הוא משו' דסוף טומאה לצאת. ואנן בדידן אין אנו באין לדון בדין סוף טומאה לצאת דבסעיף זה הרי מורינו הרב בס' הנכבד והנורא זרע אברהם האריך הרחיב בפרט זה ברוח מבינתו לא הניח פינה וזוית כיד ה' הטובה עליו ואין לנו להרהר אחריו ובכן בפרט סוף טומאה לצאת ידינו מסולקות הימנו. אך כל שקלא וטריא שלנו הוא על הנקבים הללו אשר קרא עליו ערער החכם הפו' יצ"ו. ולדעתי הרי מצאנו קורת רוח ככל הצורך לתיקון רבותינו נ"ע כאשר הארכנו להעמידו על קו האמת והצדק. ולדעתי בנ"ד יכולין להסתיר כעין סריגות שבחלונות שפי' רש"י בהעור והרוטב שהוא כעין טסי ברזל בסירוג בקליעה יע"ש. וגם כן בנ"ד אם ימצאו בקיאין לעשות אהל מעשה רשת כעין סריגות שבחלונות ולהסתיר המת שם באהל מרווח ובזה ניצולו שהמת לא יבאיש ותהא הרוח מנשבת בו ואין הבית טמא כלל וכמו שהוכחנו כן היה נר' לע"ד לעשות תיקון זה וכדכתי' ודוק והוא עפ"י הוראת רבותינו בתקנתם שהורו מטעם דאין הטומאה יוצאה בפחות מטפח הוא הדין והוא הטעם לתיקון הנז' שכתבתי. ובלבד שיהו אהלים חזקים. ואל יקחך לבך מהא דתנן פי"ג דאהלות משנת א' הסריגות והרשפות מצטרפין כמלא מקדח שהוא כפונדיון להוציא את הטומאה. והתם מיירי בסריגות שבחלון דעשוי למאור הוא וכאשר מפורש שם במתני' הילכך גם הסריגות דינם כמלא מקדח שכך הוא שיעור של חלון העשוי לאורה. וזה ברור לכל מתחיל. אך מה שנשאר לגמגם הוא בנ"ד דאפי' אילו לא היה בהם הנקבים הנז' יש לדון דהבית טמא ממ"ש הר"מ בפ"כ מה' טומאת מת דין א' וז"ל אהל בתוך אהל וכזית מן המת באהל הפנימי כל הכלים שבאהל החיצון טמאים יע"ש. ודין זה למדו רבינו בפי' המשניות בפ"ח דמס' כלים משנה ו' דתנן בית שאור מוקף צמיד פתיל כו' התנור טמא. ופי' הר"מ ז"ל. השרש השני כי כאשר היה כלי חרס מוקף צ"פ והיה בו כזית מן המת כו' ונכנס זה הכלי המוקף כו' או בבית הנה הוא יטמא כו' ובתוספתא דכלים אמרו צמיד פתיל ואהלים מצילין על הטהורות מליטמא ואין מצילין על הטומאות מליטמא יע"ש באורך. ומזה פסק הרמב"ם בפ"ד בדין מגדל טומאה שם הבית טמא. ופי' רבינו דהטעם הוא לפי שהוא אהל בתוך אהל יע"ש. ופסקה בחיבורו פי"ח מה' ט"מ יע"ש גם בפ' כ"ד מט"מ דין ב' בדין בית שחלקו בנסרים פסק דאם היתה טומאה בין הכותל והחצץ דהבית טמא כמו שביארנו באהל שבתוך הבית ובפכ"א דין ח' בדין החרות פסק דהבית טמא מהך טעמא גופא הרי דטומאה באהל הפנימי נטמא אהל החיצון וכמ"ש בכל הני דוכתי וא"כ מטעם זה יש לפקפק בנ"ד דאפילו שיהא אהל גמור הרי נטמא הבית. ואיברא דההיא דחרות אין מזה קושי משום דהואיל דהוא בנוי בקרקעית הבית משום דחרות ובור תרוייהו בקרקעית הבית הם כמ"ש בפ' המוכר את הבית דף ס"ד היינו בור היינו דות אלא שהבור בחפירה והדות בבנין. וכך פי' הר"מ בפי' המשנית פ"ה משנה ו' יע"ש וא"כ הו"ל כדין ביב שבתוך הבית שפסק בפ"כ דקרקע הבית כמוהו. ולכן גם בחדות הבית טמא מהך טעמא. גם בההיא דאהל בתוך אהל דר"פ עשרים השיגו הראב"ד שם דוקא באהל שהוא מקבל טומאה א"נ באהל הפנימי שאין לו דרך לצאת אלא על החיצון עכ"ל יע"ש. ונלע"ד שדעת הר"מ כדעת הראב"ד בטעמו השני שכתב דהיינו דוקא באהל הפנימי שאין לו דרך לצאת אלא על החיצון. ואז הוא דס"ל דאהל החיצון נמי טמא ומשום טומאה עתידה לצאת הוא ומהך טעמא פסק במגדל ובבית שחצצו בנסרים דהבית טמא משום סוף טומאה לצאת הוא דמטמאינן אהל החיצון.
21
כ״בוהנה בפרט סוף טומאה לצאת הרי כתבנו לעיל דידינו מסולקו' שהרי מרנא ורבנא מארי דארעא דישראל כמהר"א יצחקי זלה"ה האריך הרחיב למעניתו בספרו זרע אברהם הנדפס מחדש וצידד צדדין וצידי צדדין להקל בנ"ד מהך טעמא דסוף טומאה לצאת דלא מחמרינן בנ"ד כאשר יר' הרואה בתעודה ארוכה מני ים ואין לנו להרהר אחריו אשר לא הניח פינה וזוית שלא נשתטח בה. וא"כ הא דאהל בתוך אהל לא תברא לנ"ד. פש גבן הך דינא דהנקבים אשר קרא עליהם ערער הפוסק יצ"ו. וכבר חזרנו על כל הצדדין ומצאנו דבריהם מיוסדים על אדני האמת והצדק ודינם דין אמת. ולכן להלכה ולמעשה דיינינן כותייהו בלי שום פקפוק וצור ישראל יצילני משגיאות. ויורני מתורתו נפלאות ללמוד וללמד ולכל בהן חיי רוחי. כל עוד נפשי בי אף רוחי. אמן כן יאמר ה' צור מחסי מבטן גוחי. איש צעיר ישראל מאיר מזרחי ס"ט.
22
