אגדת בראשית ע׳Aggadat Bereshit 70
א׳פרק (ס"ט) [ע'] תורה.
[א] וירא יעקב כי יש שבר במצרים (בראשית מב א). זש"ה אוזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם (משלי כ יב), מה ראה שלמה לומר כך, וכי כל הגוף לא הקדוש ברוך הוא עשאו, שאמר על האוזן ועל העין ה' עשה גם שניהם, אלא כל איבריו של אדם עתידין ליתן דין, חוץ מן האוזן ומן העין, למה אלא העין שלא בטובתו אדם רואה, וכן האוזן שלא בטובתו אדם שומע, אבל הידים אם אינו רוצה אינו גונב, ואינו שורף, ואינו חונק, וכך רגלים, לכך נאמר אוזן שומעת ועין רואה, בא וראה כל אותו הזמן שמכרו את יוסף, לא ידעו יעקב ובניו שיוסף קיים, כיון שהגיע הזמן נתן הקדוש ברוך הוא לעינים ולאזנים רשות שידעו, שנאמר וירא יעקב וגו', ויאמר הנה שמעתי וגו' (בראשית מ"ב א וב).
[א] וירא יעקב כי יש שבר במצרים (בראשית מב א). זש"ה אוזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם (משלי כ יב), מה ראה שלמה לומר כך, וכי כל הגוף לא הקדוש ברוך הוא עשאו, שאמר על האוזן ועל העין ה' עשה גם שניהם, אלא כל איבריו של אדם עתידין ליתן דין, חוץ מן האוזן ומן העין, למה אלא העין שלא בטובתו אדם רואה, וכן האוזן שלא בטובתו אדם שומע, אבל הידים אם אינו רוצה אינו גונב, ואינו שורף, ואינו חונק, וכך רגלים, לכך נאמר אוזן שומעת ועין רואה, בא וראה כל אותו הזמן שמכרו את יוסף, לא ידעו יעקב ובניו שיוסף קיים, כיון שהגיע הזמן נתן הקדוש ברוך הוא לעינים ולאזנים רשות שידעו, שנאמר וירא יעקב וגו', ויאמר הנה שמעתי וגו' (בראשית מ"ב א וב).
1
ב׳[ב] ד"א אוזן שומעת ועין רואה. א"ר אשיין בשם ר' חלקיה לפי שבעולם הזה גרמו עונות ונעשו ישראל חרשים מן התורה, ועורים מלראות השכינה, שנאמר הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב וגומר (ירמי' ו י), לפיכך נתחרשו מללמוד תורה, ונסתמו עיניהם מלראות השכינה. וכן ישעיה צווח החרשים שמעו והעורים הביטו לראות (ישעי' מב יח). והן אומרים לו אין אנו רואין, שנאמר נגששה כעורים קיר (שם נט י). ולא שומעים, שנאמר ואני כחרש לא אשמע וגו' (תהלים לח יד). ומה הקדוש ברוך הוא עושה, לעתיד לבוא הוא מחיה אותן תחילה, ואח"כ הוא פותח עיניהם ואזניהם, שנאמר אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה (ישעי' לה ה). והן שומעין דבריו של הקב"ה, שנאמר ואזניך תשמענה דבר וגומר (ישעי' ל כא), ורואין אותו האיך מלמדין, שנאמר ולא יכנף עוד מוריך וגו' (שם שם כ). אותה שעה יתקיים הפסוק אוזן שומעת ועין רואה, גם לא מלאך גם לא שרף עושה כך, אלא ה' עשה גם שניהם (משלי שם כ יב).
2
ג׳[ג] ד"א וירא יעקב. זש"ה האומר לחרס ולא יזרח וגומר (איוב ט ז). הרי כל חכמתו של איוב, וכי אינו יודע שאם יאמר הב"ה לחרס ולירח ולכוכבים שלא יזרחו, שאין זורחין, אלא על יעקב ובניו אמר, שנמשלו בחרס ובכוכבים, שנאמר והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית לז ט). עשרים ושתים שנה עשה יוסף חוץ מאביו, ונסתלקה רוח הקודש מיעקב ובניו, ולא היה רחוק מהם אלא שלשת ימים, ולא היו יודעין שבמצרים היה, וקודם כך נביאים גדולים היו יעקב ובניו, רצונך לידע כיון שאמר להם יוסף את החלומות מה אמרו לו הבא נבא אני ואמך ואחיך (בראשית לז י'), וכשנמכר לא היה יודעין היכן הוא, האומר לחרס וגומר, ולמה כך, אלא כדי שלא יהיו הנביאים מתגאין, מתשש להן הקב"ה כחן, ומראה להן שאינן כלום, וכן את מוצא משה גדול הנביאים, על שאמר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי (דברים א יז), אמר לו הקב"ה אתה יכול ליפתור דבר קשה, חייך אני מראה לך, כיון שהגיע לפניו עסקן של בנות צלפחד, התחיל מקשה לפניו, ולא היה יודע מה לומר, אלא ויקרב משה את משפטן לפני ה' (במדבר כז ה), אמר לו הקב"ה משה לא היית אומר והדבר אשר יקשה מכם וגו', אמר לו הרי מה שהנשים יודעות אין אתה יודע, שנאמר כן בנות צלפחד דוברות וגו' (שם שם ז), הנשים דנו דין יפה ממך. אף שמואל שהיה שקול כמשה, על שאמר לשאול אנכי הרואה (ש"א ט יט), אמר לו הקב"ה מחר אני מראה אם אתה הרואה, שנאמר מלא קרנך שמן וגו' (ש"א טז א), כיון שהלך מיד וירא את אליאב וגו' (שם שם ו), אמר לו הקב"ה אתה הוא שאמרת אנכי הרואה, הרי לא ראית, שנאמר אל תביט אל מראהו וגו' (שם שם ז), למה האומר לחרס וגומר (איוב ט ז). אף אלישע אדם גדול היה, את מוצא שכל הניסים שעשה אליהו, אלישע עשה כפלים, שנאמר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי (מ"ב ב ט), ובא לו שעה ולא ידע כלום, אימתי כשראה השונמית באת אצלו, אמר לגחזי רוץ נא לקראתה וגומר (שם ד כו), ולא ידע שמת הילד בסוף הרגיש ואמר לגחזי הרפה לה כי נפשה מרה לה וה' העלים ממני ולא הגיד לי (שם שם כז). הרי למדת שהכל מן הקב"ה, אם ביקש ראו בני אדם, ואם ביקש שמעו, דכתיב אוזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם (משלי כ יב) לכך נאמר האומר לחרס וגו'.
3
ד׳[ד] ד"א וירא יעקב [כי יש שבר במצרים]. אמר דוד אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו (תהלים קמו ה). ידע יעקב שסברו במצרים היה, זה יוסף שהיה סבר (פי' תקוה שהיה מייחל לראותו שוב) שלו.
4
ה׳[ה] ד"א וירא יעקב כי יש שבר. אמר איוב לא יגרע מצדיק עיניו (איוב לו ז), זה יעקב, שאעפ"י שנסתלקה ממנו רוח הקודש ולא ידע שבנו קיים, אלא חזר והודיע לו הב"ה, שנאמר וירא יעקב. לכך נאמר לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא, רק הכסא אגדל ממך (בראשית מ"א מ'), ואף משוח המלחמה שעתיד לעמוד מיוסף הראה לו, שנאמר [ויושיבם לנצח] ויגבהו (איוב שם).
5