אגרא דכלה, כי תבואAgra DeKala, Ki Tavo

א׳והיה כי תבוא אל הארץ וכו' (דברים כו א). על פי מה שידענו מנצחיות התורה שנוהגת בכל מקום ובכל זמן, יש לפרש ברמז שזה ציוי לנשמות האדם כי תבא אל הארץ, (היינו להגוף בארץ הנשמה הלזו הגוף החומרי בארץ), אשר י"י אלקיך נתן לך נחלה, (כי אם תיטיב מעשיך יהיה לך הגוף הארציי בירושה על ידי התורה ומעשים טובים, כדמיון היורש (נכסים ועבדים סרים למשמעתו, ועל כן) וישבת בה (ישיבה שלימה ותמה לעתיד), מה שאין כן אם לא תורישנו שיהיה סר למשמעתך, אזי תתנטע באתר אחרא בסוד הגלגול, ויהיה הגוף האחרון דאצלח הוא יהיה העיקר, עיין בסבא משפטים (זוהר ח"ב ק"ג ע"א):

ב׳ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי י"י (דברים כו י). יש לתבונן דהנה עד כאן אמר הכל בלשון נסתר, (דברים כו ז) ונצעק אל י"י אלקי אבותינו וישמע את קולינו וירא, (דברים כו ח) ויוציאנו, (דברים כו ט) ויביאנו ויתן, וכעת מסיים בנוכח אשר נתת לי, והגם דכל הברכות הם בנוכח ונסתר, הם בהיפך מתחילה בנוכח ברוך אתה, ואחר כך בנסתר אשר קדשנו, או בברכת הנהנין בורא, או בברכת הודאה פוקח עורים מלביש ערומים, וכבר כתבו בעלי הקבלה כיד הש"י הטובה עליהם. וגם לפי פשט דברו בו, כי הש"י נגלה לנו מצד מעשיו ופעולותיו, ונסתר מצד עצמו כביכול, על כן כאשר אנחנו לוקחים בידינו איזה פרי מעשה הבורא שברא הן מצוה הן פרי, אנו מתחילין לברך בנוכח שאנחנו רואים בנגלה יכולתו ית', ותיכף נעתק בדברינו לנסתר, כי הוא בעצמו נעלם ונסתר מעין כל חי. אבל בכאן הענין בהיפך שהתחיל ואמר הכל בנסתר, ואחר כך סיים בנגלה. ולהבין כל זה נעורר עוד להתבונן תיבת ועת"ה דמיותר, דהיה די לשיאמר והנה הבאתי וכו'. ואחשבה לדעת דידוע דגלות מצרים היה עיקר גלות הדעת שלא היו יודעים את הש"י, והיו משוקעים בטומאת מצרים שהיו עובדין לטלה הבכור וראשית המזלות, וכל האומות היו משועבדים למצרים להיותם מושפעים מראשית המזלות, ויותר מזה לא היה נגלה לבאי עולם, כי גבוה מעל גבוה שומר המושל על כל מערכת השמים והטבעים ומשדדם כרצונו, על כן לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, כי אותו העבד מאיזה מזל היו מושפעים, על כן היה נתון תחת ממשלת בכור המזלות. והנה חלק ד' עמו בני ישראל בני בכורי ישראל וכן הארץ הקדושה, בחר לחלקו בלי שליטת שום שר, ומבראשית בחר לחלקו עדת ישורון ומכון לשבתם ארץ הקדושה, ואוירה מחכים בלי נטות לדעות הכוזבת, כי אין שם קליפה סובבת את הדעת דקדושה. והנה מאז היה העולם בתוהו ולא ידעו את י"י, והיו נוטים הכל לאמונת כוזבת למערכת השמים וכוכבי השמים וכסיליהם, עד שהאיר אזרח ממאפל והאיר את העולם כולו בכבודו במה שקרא בשם י"י לכל באי עולם, והחזיק אחריו הבן יקיר בן הנעקד, והבטיחם הש"י שמהם יצא חטר הגזע הק' אשר הם לחלק י"י, ויהיה יתד תקוע במקום נאמן ארץ מכל ארצות מקודשה, ועל ידם יתוודע לבאי עולם ממשלתו יתברך אשר הוא מושל על מערכת השמים ומנהיגם בכחו בטבע המוטבע בהם ומשדדם כרצונו. והנה נולד איש תם בני בכורי ישראל, ממנו יתד ממנו פינה לגזע הקדושה, ושלחו השם לראשית מלחמתו להודיע גבורותיו, כי הנה לבן היה גדול מאד מכל הגוים בחכמות המזלות והקליפות ויצא טבעו בכל העולם, ולא היה מי שיכול לעמוד לפניו, עם כל זה הכניעו יעקב אבינו והוא התחכם עליו, ורצה לאבדו מן העולם כאשר ראה שכוחו גדול בקדושה להכניע כל כתרין דמסאבותא ולא יכול לו, ואדרבה הוציא יעקב אבינו בלעו מפיו. וכאשר פעל כל זה באיש הפרטיי הלזה, הנה רד עם בניו לעגלה יפיפיה מצרים, אשר היו גדולים מכל האומות בחכמה להיות שריהם בכור המזלות, וקרה להם מקרה אביהם כמו שאביהם בהלחמו עם האדם הפרטי, היה מתחילה עבד ויעבוד ישראל באשה (הושע יב יג) ואחר כך עלה למעלה ראש, כן גם כן בניו עם י"י אלה היו עבדים לכללות האומה הגדולה מצרים, והיו משוקעים מאד בטומאתם עד כמעט שכחו את הדעת דקדושה אמונת אלקי עולם, ולא היה בעולם מי שידע את י"י, רק היו חושבים שאין למעלה מהמזלות, עד שהודיע הקב"ה גודל ממשלתו בשידוד מערכת השמים וכסיליהם, ונתוודע לכל באי עולם מלכותו יתברך, כד"א (שמות ו ז) וידעתם כי אני י"י, (שמות יד ד) וידעו וכו', (מלכים א' ח ס) למען דעת כל עמי הארץ כי י"י הוא האלקים אין עוד מלבדו, על כן עשה שפטים בכל אלקי מצרים שהוא הראשית והבכור שבמזלות, וצוה לשחוט את הטלה לשמו ית', והוציא את ישראל בנו בכורו ונטעם במקום המיוחד להם, ואז נתבסס העולם ונתוודע לעין כל יכולתו ית' בלי ספק, על כן צוה הוא ית' לקדש כל בכור וראשית לשמו ית', להודיע כי אין ראשית זולתו ית', וכל עניני ראשית שבעולם כולם מושפעים מראשון לראשונים. וזה שהתחיל המביא ראשית פרי לשמו התחיל בהתחלה ארמי אבד אבי, דהנה לבן בפרטיות היו ראשית בקליפה, ורצה לאבד את יעקב והיא המלחמה הראשונה, ואחר כך בכללות האומה וירד מצרימה, ואין מן הצורך להאריך המשכיל יתבונן:

ג׳ויביאנו אל המקום הזה דייקא. משום דאוירה מחכים בלי נטות לדעות כוזבות, והנה אמר הכל בלשון נסתר, כי עדיין היה הכל נעלם ונסתר ידיעתו ית', והיה הכל בספיקות לבאי עולם. וסיים ועת"ה כעת שאני בכאן בארץ הקדושה, מצא מין את מינו ואין קליפה סובבת, הנה הבאתי את ראשית וכו' להודיע שכל הראשית משועבדים לראשון לראשונים, ואמר נתת לי י"י לנוכח, שכבר נגלה אלקותו ויכולתו ית' בכל באי עולם בלי שום ספק, והבן:

ד׳ואמרת לפני י"י אלקיך בערתי הקודש כו' (דברים כו יג). יש לרמז בפסוק עניני תפלה, ואמרת לפני י"י אלקיך בערתי הקדש מן הבי"ת, כל תיבה נקרא בי"ת כנודע מספר יצירה, וקודש נקרא מחשבת הקדש החכמה פנימיות הבי"ת, כענין בי"ת דבראשית (א א) נקודא בהיכלא (זוהר ח"א ט"ו ע"ב). וכשמתבונן בחכמתו גדולת הבורא ית"ש ואומר התיבה בדביקות, אזי יאיר בו נתיב החכמה ויאמר התיבה בתנועות משונות, כי יחם לבבו מגודל הלהב אשר יצתה ההבערה לחלק אלקות אשר בקרבו. וז"ש בערת"י התלהבתי הקד"ש, דהיינו קדושת החכמה הנקרא קד"ש, כמד"א (תהלים כ ג) ישלח עזרך מקדש, מן הבית הוא התיבה, וגם נתתיו ללוי, ר"ל נתתי התיבה לעשות יחודין בעולמות ולג"ר, ולתיקון המלכות בהיותה גרה בעולם הבריאה (עיין במאורי אור), ליתו"ם הוא היסוד יוס"ף יפ"ה תא"ר ויפ"ה מרא"ה (בראשית לט ו), ר"ת יתו"ם, ולאלמנ"ה נוק' דזעיר אנפין גלמודא דא מבעלה, ככל מצותיך אשר צויתנו, דהנה לגרום יחודים ותיקונים כאלה, צריך לכוונות גדולות ולאו כל מוחא סביל דא, ומי ששכלו קצר לכוין כוונות כאלה, אף על פי כן כשעושה הדבר בכוונה רבה כאשר צוהו הבורא, יפעול פעולות נוראות כמו באם היה מכוון. וזה אמר ככל מצותיך אשר צויתנו עשיתי ודברתי, כי כח שכלי קצר מהשיג מפלאותיך בעולמות עליונים ל"א עברת"י ממצותי"ך, קבלה מהצדיקים להכרית המקטריגים (שהם מבטלים התפלה), הוא על ידי עבירות לשמה עיין בפרשת שופטים. וז"ש ל"א עברת"י ממצותי"ך, ר"ל עברתי ל"א (היינו לאו) אשר הוא ממצותיך דהיינו לשמה, ועל ידי כך אכרית המקטריגים שלא יקטרגו על תפלתי, ול"א שכחת"י ידוע דיעל אשת חבר הקיני עשתה עבירה שנבעלה לסיסרא להתיש כוחו, וקפריך בגמרא (נזיר כ"ג ע"ב) והא קא מתהניא מעבירה, ומשני טובתן של רשעים כו' ואין להם שום הנאה, כי הסיחה דעתה מהנאה רק כל מגמתה לשם שמים. וז"ש גם כאן ול"א שכחת"י, עיקר הנאת עבירה שכחתי רק כוונתי לשם שמים הנוגע בדבר הזה, על כן מהראוי להתקבל תפלתי ברצון, נ"ל:

ה׳אבנים שלימות תבנה כו' (דברים כז ו). יש לרמז כבר ידעת אותיות נקראים אבנים כמ"ש בספר יצירה, וכתבו המקובלים שכל אות הוא שיעור קומה, ולכך צריך לדבר כל אות בהרגש כל איבריו, ובאם לאו יהיה האות כמו בעל מום מחוסר איזה אבר. והנה ידוע שעל ידי התפלות מעלים עליות בכל העולמות, וזה דוקא כשהאותיות אינם מחוסרים אבר, כי כל אשר בו מום לא יקרב ולא ירצה לקרבן. וזה אבנים שלימות, ר"ל אותיות שלמים בכל הרגש איברך, תבנה את מזבח י"י אלקיך היינו מלכות שמים הנקראת זב"ח, אז והעלית עליו עולות, היינו עליות העולמות לי"י אלקיך, והבן:

ו׳היום הזה י"י אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה וכו' ושמרת ועשית אותם בכל לבבך וכו' (דברים כו טז). יש לדקדק א), מהו היום הזה, וכי ליום הזה בלבד נצטוו, ואדרבא מקודם לזה מדבר במצות התלויות בארץ דייקא. ודרשת רז"ל ידוע שאמרו (ספרי ואתחנן ו' ו') בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. ועדיין אנו צריכין למודעי מפני מה ייחד הדבר הזה בכאן דייקא, ולא אחר כל סיום מצות התורה. ב), למה לא אמר בקיצור מצוך לעשות את החוקים ואת המשפטים בכל לבבך וכו'. ג), התחיל בעשיה בלבד, וסיים בשמירה ועשייה. ד), למה השמיט בכל מאדך. על כן אחשבה דהנה כל התרי"ג מצות מחויב כל איש ישראל לקיים, בכדי לתקן כל שיעור קומתו רמ"ח איבריו בקיום רמ"ח מצות עשין, ושס"ה גידיו בשמירת שס"ה לאוין, ועל ידי זה ישתלם לו החלוקא דרבנן להתלבש בו בבואו לראות את פני י"י בחיים הנצחיים, וכל אשר בו מום דהיינו בחסרון אבר לא יקרב, על כן צריך האדם להתגלגל לקיים כל התרי"ג מצות. והנה מה יעשה האדם במצות התלויות בארץ בשעה שאין ישראל שרויין על אדמתם, וכן במצות שאי אפשר לו לקיימם בבחירתו רק בהזדמנות סיבה, כגון פדיון הבן באין לו בן בכור, וכיוצא במצות. קיימו וקבלו רז"ל שצריך האדם לעסוק בדיניהם ואופני קיומם, ויצפה במחשבתו בלבבו ונפשו מתי תבא לידי ואקיימנו, ויוחשב לפני הבורא כל כאלו מקיימם, כיון שממנו אין מונע דבר למד ויודע תכסיס המצוה. והנה תתבונן שמכאן עד סיום התורה אין עוד ממנין תרי"ג, רק ג' מצות הליכה בדרכיו ית' (דברים כח ט), ומצות הקהל (דברים לא יב), ומצות כתיבת ספר תורה (דברים לא יט), לכל אלה הג' מצות אפשר לקיים בכל עת, כי מצות הקהל גם כן מצוה לקיים בכל עת גם כשאין מלך בישראל, לאסוף אסיפת במועדי י"י לדרוש מענייני דיומא, וכמו שאמרו רז"ל (מגילה ד' ע"א) משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשין הלכות החג בחג. והנה לפי זה בכאן הוא סיום המצות התלויות בארץ והתלויות בסיבה. וז"ש היום הזה י"י אלקיך מצוך לעשות את החוקים וכו', ור"ל י"י אלקיך מצוך לעשות כל המצות ביום הזה, הגם שעדיין לא באת אל הארץ ולא הזדמנו לך הסיבות, ושמא תאמר האיך אפשר זה לקיים כל המצות ביום הזה, אמר הכתוב ושמר"ת ותצפה מלשון ואביו שמר את הדבר וכו' (בראשית לז יא), תצפה מתי יבוא לידי ואקיימנו ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך, ר"ל על ידי זה שיהיה הסכמה חזקה בלבך ונפשך לקיים בעת ההזדמן לעשיה, יחשב לפני הבורא כל ויהיה לרצון כאילו קיימת בפועל כל המצות, והבן:

ז׳או יאמר היום הזה וכו' (דברים כו טז). על פי האמור בזוהר הק' (ח"א רכ"א ע"ב) בפסוק (בראשית מז כט) ויקרבו ימי ישראל וכו', וכי בכמה יומין מית בר נש והא בשעתא חדא וכו', אלא הכי תאנא כד בעא לאתבא רוחא לי', כל אינון יומין דקאים בר נש בהאי עלמא איתפקדן קמיה ועאלין בחושבנא, וכד איתקרבו קמיה למיעל בחושבנא, זכאה חולקיה דהאי בר נש דיומוי איתקריבוי לגבי מלכא בלא כיסופא, ולא דחי יומא מנייהו לבר כו', ווי לרשיעייא דלא כתיב בהו קריבה, והאיך יקרבון יומוי קמי מלכא וכו' לא יתמנון קמיה ולא ידברו לעילא אלא אינון שציאין מגווייהו וכו', והכא ויקרבו ימי ישראל ודאי בלא כסופא כו'. וז"ש בכאן י"י אלקיך מצוך לעשות, ר"ל הש"י מצוך לעשו"ת (היינו לתק"ן, מלשון ויע"ש אלקים את הרקיע (בראשית א ז)) את היום הזה בכל יום, ובזולת מעשיך הטוב יהיה היום בכיסופא, על כן ושמרת (שמירה מעולה לבל יחסר המזג אפילו יום אחד), ועשית אותם בכל לבבך וכו' על ידי מסירת נפשך בעבודת הש"י, על ידי זה יתקרבו כל הימים לפני הבורא כל בעת אשר יבוא פקודתך למסור נפשך בפועל להש"י, יתקרבו כל הימים אז לפני הבורא כל בלא כיסופא, והבן:

ח׳או יאמר על פי האמור בספר עשרה מאמרות, שיש שמירת לא תעשה בקיום העשה, דהיינו שמקיים מצות ציצית שלא יתור אחר מחשבת הלב, ומקיים הלאו ולא תתורו אחרי לבבכם (במדבר טו לט). והנה העשין והלאוון הם כנגד יום שלם, היינו יום ולילה הלאוין נגד הלילה, והעשין נגד היום כנודע. וז"ש (דברים כו טז) היום הזה י"י אלקיך:

ט׳ארור האיש אשר יעשה פסל מסכה תועבת י"י מעשה ידי חרש ושם בסתר וכו' (דברים כז טו). לפי הפשט יש לדקדק למה אמר בכאן האי"ש, מה שאין כן באינך. ב', מעשה ידי חר"ש, וכי דוקא עבודה זרה מעשה ידי חר"ש היא דאסור, אבל מעשה ידי צורף מותר ח"ו. ג', ושם בסתר, ובגילוי מי שרי. ויש לפרש ברמז ארור האיש מלשון חשיבות כתאר אי"ש בכל מקום, והכוונה אפילו האי"ש חשוב שעובד ועוסק בתורה ועבודה רק שהוא בפניות, דהיינו שבקרבו ישים ארבו שישבחוהו בני אדם ויכבדוהו, או עבור אהבת ממון או שאר ענייני העולם, נמצא זה אינו עובד הש"י בתורתו ותפילתו ומצותיו רק עובד עבודה זרה, דהיינו עובד לאיזה ענין בעולם, לך נא ראה אחי ידיד הנעים דברי בעל חובת הלבבות בשער יחוד המעשה גנות האיש, וכי הוא גרוע מעובד הצלמים בפרהסיא מכמה טעמים, ואחד מהטעמים הוא שעובד עבודה זרה, יתראה לעין כל נבלתו וסכלותו ויתגנה בעיני החכמים והמשכילים, מה שאין כן החונף משים ארבו בקרבו ולפני הבריות מתכבד, כי נראה בעיניהם כעובד את הש"י, ועליהם אמרו רז"ל (סוטה כ"ב ע"ב) עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס. ונקדים עוד מה שכתבו המקובלים שיש שם בקדושה חר"ש, שנרמז בקטורת בס"ת ממול"ח טהו"ר קוד"ש (שמות ל לה), והוא מסוגל לעליות התפלה למכוין בו, אבל זה דוקא למי שמייחד מעשיו בתפילתו לשמו ית' בלי שום פניה. וזה שפרשו בפסוק (תהלים מה ב) רח"ש לבי דבר טוב אמר אני מעשי למלך דייקא, והבן. ובזה יפורש הפסוק ארור האיש המכובד החשוב בעיני העולם על שעסק בתורה ותפלה, אשר יעשה פסל ומסכה בכוונתו לשום פניה, והוא תועבת י"י מעשה ידי חר"ש, שמהראוי שיפעלו ידי השם חר"ש להעלות התפלה, והוא בכוונתו הזרה מונע מעשי ידי השם ר"ל, ושם בסת"ר כי אין יודע זה זולת הבורא ית"ש, הש"י ישים בלבנו לעבדו באמת, והבן:

י׳ברוך טנאך ומשארתך (דברים כח ה). יש לרמז טנא"ך, היינו הטעמים ונקודות ואותיות שלך (ר"ת טנ"א) שתאמר בתפילתך, ולהיות דעת הנברא קצרה לתבוע כל צרכיו, וזהו ומשארתי"ך ר"ל מה שתשייר שלא תוכל להוציא בשפתי"ך בתפילתך, גם אותיות המחשבה יתברכו. וכן יסדו חז"ל (ברכות כ"ט ע"ב) בתפלה קצרה, צרכי עמך מרובם ודעתם קצרה: וירמוז עוד על פי דרך הנ"ל. דפירש בקנה על מאמר חז"ל (סוטה ה' ע"א) דתלמיד חכם רשאי להיות בו גאוה רק שמיני שבשמינית, והוא כי כל דבר מושכל שיש לאדם במחשבה, אינו יכול להלבישו באותיות הדיבור רק חלק שמיני, (ונ"ל סודו על פי מש"כ אצל המלך המרומם לבדו מא"ז, שהוא השכל הפשוט שבמוח המתעלה ומשפיע לז' שערים ב' עינים ב' אזנים ב' נקבי החוטם והפה, נמצא מהמוח עד לפה חלק שמיני, והבן. עוד הבינה הוא המחשבה, וממנה עד למלכות תורה שבעל פה קרינן לה ז' מדריגות, וכן האדם השומע הדיבור מהמדבר, אינו מתבונן רק חלק שמיני, נמצא מתבונן רק שמיני שבשמינית. (ולדעתי באדם השומע, הוא בסוד אור חוזר ממדריגה התחתונה עד המוח והבן). ונמצא לפי זה האיך אפשר שיבין אדם מחבירו את כל אשר בלבבו, רק צריך לומר אם הוא תורת אמת, אזי מתברכת התורה במעיו והבן דבר מתוך דבר. וזהו ברוך טנא"ך טעמים ונקודות אותיות שלך, ומשארתיך מה שנשאר במחשבתך, יתברך שיבין השומע מעצמו, והבן:

י״אוירמוז עוד לדרך הנ"ל. דאיתא בזהר (זוהר ח"ב רמ"ה ע"ב) דאותן התפילות שאינו מתפלל בכוונה, יש להם היכל מיוחד וממונה עליהם מלאך, עד שיזכה האדם להתפלל בכוונה, אזי מעלה אותן האותיות הנדחים. וזהו (דברים כח ה) ברוך טנאך כנ"ל, ומשארתיך היינו האותיות הנשארים שנעשו שיריים, יתעלו גם כן, נ"ל:

י״ביתן י"י את אויביך (דברים כח ז). א"ת לרבות הנטפלים לאויביך, היינו המינים והמוסרים והאפקורסים:

י״גהקמים עליך (דברים כח ז). מיותר. והוא להורות שיבוא עליהם מכות כאלה, אשר כל העולם כולו יכירו וידעו שעונשם הוא על אשר קמו עליך להרע לך, וכביכול הש"י ימחול על כבודו ולא על כבודך (עיין תנחומא תולדות סי' י"ב):

י״דיצו י"י אתך את הברכה באסמיך כו' (דברים כח ח). יש לפרש עולם האצילות הוא מקור הברכה, כי היא עצם החיים איהו וחיוהו חד בהון, מה שאין כן עולמות בריאה יצירה עשיה כנודע שהם מקבלים מאצילות הברכה, וכשישראל מטיבים מעשיהם, בא השפע לרוב מאצילות לבריאה יצירה עשיה. וידוע שבבריאה הוא המלאך אכתריא"ל, וביצירה מט"ט, ובעשיה סנד"ל, וסימנך סמ"א דכולהו וכו'. וזהו יצו י"י אתך את הברכה מאצילות באסמי"ך, ר"ל בעולמות אס"ם, היינו ר"ת אכת"ר סנד"ל מט"ט: או יאמר כי אות הי' שבאסמי"ך (דברים כח ח) מרמז לאצילות, ששם נרמז היו"ד דהויה בכללות העולמות, גם הו"יה במילוי יודין, הברכ"ה בגימטריא רל"ב, סוד יה"י או"ר ויה"י או"ר (בראשית א ג), ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שכל עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה מקבלים מהם שפע. וזהו יצו י"י אתך את הברכ"ה (כנ"ל) רל"ב, עצם הברכה (מעולם המלבוש) באסמי"ך, אס"ם ר"ל עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה כנ"ל, והבן כי קצרתי. ובכל משלח ידך. ר"ל אפילו בי"ד מדריגות ששם מעורבין הקליפות, דהיינו עשר מדריגות דעשיה ודלי"ת דיצירה, ויושפע לשם הברכה ויתבטלו הקליפות, בסוד והריקותי לכם ברכה עד בלי די (מלאכי ג י): וירמוז עוד כי הנה אלו"ל תשר"י, ר"ת א"ת. והוא א"ת הברכה, וכן תמו"ז א"ב ר"ת א"ת, והוא כעת היפך הברכה שהוא לחלק עשו (עיין זוהר ח"ב ע"ח ע"ב), ולעתיד לבא במהרה בימינו יתהפכו כולם לברכה. וזהו יצ"ו ד' אתך א"ת הברכה באסמיך, באס"מ ר"ת ארבע מזלות של אלו החדשים דהיינו בתול"ה אר"יה סרט"ן מאזני"ם:

ט״ושייך לעיל. אחשבה לדעת בברכות נאמר (דברים כח ב) ובאו עליך כל הברכות האלה והשיג"ך חסר ו', ובקללות נאמר (דברים כח טו) והשיגוך מלא ו'. והנראה על פי מה שאמרו רז"ל בתענית (ח' ע"ב) דהיה בפעם אחת על שונאי ישראל רעבון ומותנא, אמרו היכי נעביד נבעי רחמי אתרווייהו, תרתי לא מבקשינן בפעם אחת, אלא ניבעי רחמי אמזונא, דכי יהיב קוב"ה מזונא לחיי יהיב, עד כאן דברי רז"ל (הגם שאין זה לשונם). הנה תתבונן מזה גודל רחמנותו ית' ודרכו הטוב להיטיב, עד שאפילו באו ימי הפקודה פקודת כל היצור, כיון שזכה על פי הדין באיזה טובה וברכה, נשאר בחיים כדי לקבל הברכה, והבן. והנה ידוע אות הו' נקרא אות חיים, והיא הניתן לקין לאות חיים (תיקו"ז סט קי"ח ע"ב), והנה חסרון הוא"ו יורה על הנ"ל, אפילו בחוסר החיים לשונא ישראל על פי המשפט, כיון שמגיע לך על פי התורה הברכות האלה, תשאר בחיים והשיג"ך הברכות לקבל, והבן:

ט״זיקמך י"י לו לעם קדוש (דברים כח ט). תיבת לו מיותר. אבל לדעתי הוא מה שנקרא עליו שם קדש מקדש, כלי שרת שהם קדש מקדשין, אבל אין מקדשין אלא את הראוי להן (זבחים פ"ו ע"א), מה שאין כן אם נתן בכלי שרת דבר שאינו ראוי להן, דהיינו פירות וכיוצא בהן אינן מקדשין. כן הוא הענין ישראל הם קודש כלי שרת, והנה כל הניצוצי קדושה אשר הם אפילו באומות העולם, בהגיע איזה ניצוץ לישראל נתקדשו, דוק ותשכח כמה גירי צדק מהאומות, מה שאין כן אותם שאינם ראויים להם היינו כתות הערב רב, הגם שהם נתונים בתוך כלי שרת אינם מקודשים, כי אין כלי שרת מקדשין אלא את הראוי להם. וזה יקימך י"י ל"ו (דייקא) בדבר השייך לו לקדושתו, יקומם אות"ך י"י לו לעם קדוש לקדש את הראוי דייקא. וירצה עוד יקימך י"י לו לעם קדוש, אפילו ל"ו היינו הנהגת הזמן שהוא המסודר מאתו ית', יום זה חג הפסח יום זה ראש השנה, הנה ישראל מקדשים לזמנים ואפילו לפי הסדר הניתן ברקיע מהראוי שיהיה ביום זה ראש השנה, ואפילו הציעו הספסלים והבימה ברקיע ליום הכסא לשפוט תבל בצדק, ונמלכו בית דין שלמטה לעבר את החודש, נסתלקה הבימה. וכן דרשו בירושלמי (כתובות פ"א ה"ב) אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי (תהלים נז ג), בת ג' שנים אין בתוליה חוזרין, נמלכו בית דין לעבר את השנה שוב בתוליה חוזרין, וכן כל הנהגות העולם קור וחום קיץ וחורף, שיפורא דלמטה גרים ישראל דקדשינהו לזמנים. הנה נחמד ונעים יקימך י"י ל"ו, להנהגת הזמן המסודר מאתו, יתקדש על ידי קדושת ישראל דייקא לפי רצונם המה יאמרו מקודש ויתקדש. והנה מלאכי מעלה שואלים להקב"ה אימתי ראש השנה, והוא משיב להם אני ואתם נשאל לבית דין שלמטה אימתי יקדשו (דב"ר פ"ב י"ד), והוא יקימך י"י ל"ו (לצורכו כביכול) לעם קדוש, והבן:

י״זויתבאר עוד יקימך י"י לו (דייקא) לעם קדוש (דברים כח ט). אחר שנדקדק עוד סיימו כי תשמור את מצות י"י אלקיך והלכת בדרכיו, דלכאורה הוא מיותר דהרי זה התחלת הפרשה, ותנאי היה הדבר (דברים כח א) והיה אם שמע תשמע וכו' ונתנך וכו', (דברים כח ו) ברוך אתה וכו' יקימך י"י כו', ואם כן למה שוב פרש בכאן כי תשמור את מצות וכו'. והנה אקדים לך דברי מהר"נ שפירא בהקדמת פרי עץ חיים, והטעם שניתנו המדריגות כולם ביד האדם מהכתר ולמטה ולהוסיף בהם אורם על ידי הכנתם וכו', והטעם הוא כי להיות על ידי עבודה שבלב היא התפלה, הוא סוד המשכת השפע אל הספירות למעלה, וזה להיות האדם חלק אלוק' ממעל וכו', וכפי שיעור והתעוררת והכשר מעשה, כך יהיה התרחבות הצינור והארת שפע עליון, וכן כפי המקום אחיזת הנשמה כן תהיה מדריגת האור הנשפע, ועם כל זה לא תהיה מדריגת האור הנשפע על ידי אחד, כמדריגות האור הנשפע על ידי זולתו, וכן לא יהיה פגם הנעשה על ידי אחד, כפגם הנעשה על ידי זולתו כו'. ועם זה יתבאר טעם מה שאמרו רז"ל (יבמות קכ"א ע"ב) הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וכו'. והענין כשמונע הצדיק לעשות אחד מהמצות, אז ימעט גדולת השפע והאור הראוי להיות נשפע על ידו אם היה עושה המצוה זה, שאין החסרון כל כך אם מונע אותה אחד מן הריקים, שאפילו היה עושה אותה לא היה נשפע כל כך על ידו אור ושפע, וכן לא יהיה דומה פגם אשר עושה הצדיק לפי מדריגת מעלתו מקום אחיזת נשמתו, לפגם שיעשה אחד משאר העם שמדריגתו מטה מטה, וזולת סיבת מדריגות מקום אחיזת הנשמות, יש הבדל רב בין מעשה בעל חכמה ומעשה עמי הארצות, כי החכם בטוב כוונתו כאשר יכוון במעלת השלום, תעלה נשמתו ממדריגה למדריגה ומסיבה לסיבה ומעילה לעילה, עד שתגיע ותראה ותרצה לפני קונה ותדבק במקורו באור החיים, ואז ישופע עליו שפע רב וכו', ועיין שם עוד. הנה תראה שביאר הרב ב' עניינים, ענין אחד שיש חילוק בין מי שנשמתו ממקום גבוה, לבין מי שנשמתו אינה ממקום גבוה כל כך, ויש הבדל ביניהם הן לענין השפע על ידי מעשה המצות, והן לענין הפגם על ידי מעשה העבירות. ענין ב' אפילו אם שני נשמות בני אדם שוים, רק שהאחד תלמיד חכם ועושה המצות בכוונת הסוד, והשני עם הארץ ועושה המצות כפשוטו בלי כוונת הסוד, הנה יש חילוק ביניהן בענין שפע הנשפע על ידי עשיית המצות, מה שאין כן הפגם הנעשה על ידי העבירות, אין חילוק ביניהן כיון שאחיזת נשמותיהן ממקום אחד, דוק כל זה בדברי הרב ותמצא כדברי, דהנה בחלוקה הא' ביאר חילוק השפע וחילוק הפגם, ובחלוקה הב' לא חילק רק בשפע לא בפגם, עיין שם. ולדעתי זה הוא המתפרש בכאן בפסוק יקימך י"י ל"ו (דייקא) לעם קדוש, היינו אפילו לא תהיה נשמתך ממקום גבוה מאוד, עם כל זה יקימך י"י ל"ו (דייקא) לעם קדוש, ויהיה לך התרחבות הדעת ותפעול בשיעור קומתו של יוצר בראשית בקדושת"ך, (כבר ידעת (זוהר ח"ב קכ"א ע"א) קוד"ש הוא חכמה, היינו יקומם אותך י"י ל"ו לכל שיעור קומתו באצילות הקודש תפעל לעם קדוש, כאלו היתה נשמתך ממקור החכמה הנעלמה. ושמא תאמר אם כן גם הפגם ח"ו בעשיית העבירה, תפגם הרבה כאלו היתה נשמתך ממקום עליון, לזאת באת התורה ופירשה דבריה, זה דוקא כי תשמור את מצות י"י אלקיך והלכת בדרכיו, מה שאין כן ח"ו בעשות העבירות לא תפגום רק כדי שורש נשמתך, וזה בשורה טובה לישראל, הבן הדברים וינעמו לך ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:

י״חתחת אשר לא עבדת את וכו' (דברים כח מז). לכאורה הוה ליה למימר על אשר וכו'. וירמוז לדעתי חוץ הפשוט על אשר לא ענגו את השבת בשמחה, כי אותיות שבת הם תחת אש"ר, היינו אחר אותיות אשר הם אותיות שב"ת, וכבר קדם מאמרינו בפייט לכה דודי מראש מקדם נסוכה, והמ"י: וירמוז עוד תחת אשר וכו' (דברים כח מז). ר"ל האותיות המילוי של אש"ר (המילוי מיקרי תחת להפשוט), הם בגימטריא ת"פ קליפת לילי' ששורש שמה יללה, ומי שנתפתה אחריה ח"ו בזנות ובז"ל ח"ו, אין לו שמחה לתורה ועבודה, הש"י ישמרנו מכל דבר רע:

י״טוהשיבך ד' מצרים באניות וכו' (דברים כח סח). יש הנהגה הטבעיית אשר השי"ת מנהיג עולמו בטבע, והוא על ידי מערכות השמים וכוכבי השמים וכסילהם, אבל אף על פי כן הוא בהסתר ההנהגה והשגחה מאתו ית', כי בתוכם מסתתר הויות מציאותו להנהיגם כרצונו. והנהגה הנסיות על ידי עצם הויה המהוה כל הויות ויוכל לשדדם כרצונו בלי הסתר, הוא כאשר ישדד מערכות השמים לפעול גבורות בעבור אהבת עמו ישראל, כמו שהיו במצרים ניסים נגלים לעין כל, אשר לא יסתפק שום בריה שהוא ביכולתו ית' ומי יאמר מה תעשה. והנה דעת מצרים היו שהכל מסור לטבע בלי שום השגחה מהוי"ה, על כן אמר פרעה מי הויה אשר וכו' (שמות ה ב), והבורא ית' אמר בכל פעם למשה להודיע לו כח עצם שם הוי"ה על ידי שידוד המערכה. וזהו שאמר (שמות ו ז) וידעתם כי אני הוי"ה, כי כבר ידעת אנ"י הוא התלבשות שם הוי"ה, והסתתרות באותיות הקודמים והמאוחרים אשר הם בגימטריא אנ"י, כמ"ש הנביא (ישעיה מד ו) אנ"י ראשון ואני אחרון, והוא דמיון המלך המסתתר בלבושיו, אשר לא יתראה גוף המלך זולת הלבושים. ואמר השי"ת על ידי שתראו עוצם יכולתי בשידוד המערכה שהוא הוראות הוי"ה בלי לבוש, מזה תדעו שגם הנהגה הטבעיית שהוא בהסתר המרומז בתיבת אנ"י, גם שם שוכן הו"יה להשגיח ולהנהיגם כרצונו. וזהו וידעת"ם כי אני הויה, ר"ל שגם בסתר פנים דאנ"י, שם עצם הויה להשגיח. והנה כאשר חטאו ישראל ויצאו לגלות, ובפרט בגלות החל הזה נסתם כל חזון, והנהגה הוא בטבע בהסתר פנים עד יערה עלינו רוח ממרום שיתגלה כבוד מלכותו, ולא יכנף עוד מוריך ויתראה לעין כל נפלאות כימי צאתך מארץ מצרים. והנה להיות בגלות ההסתר פנים הזה, מי שאינו שלם באמונה יוכל ח"ו להשתמש בדיעות הרעות, להאמין שהכל היא בהנהגת הטבע מבלי השגחה, כמו שהיה הדעת הרעה הזאת במצרים. (והשי"ת אמר (דברים לב לט) ראו עתה כי אני אני הוא, ר"ל באנ"י היינו הלבושים הנהגת הטבע, מתלבש בהם הנסתר הנרמז בהוא). וז"ש והשיבך ד' מצרים באניות, על ידי התלבשות הטבע המתנהג בכל יום בהנהגת הלבושים הנרמז באנ"י, (וזה בכל עת ורגע, על כן נרמז אניות לשון רבים), על ידי כך תשוב ח"ו לדיעות הרעות שהיו במצרים אם לא תהיו חזק באמונה, השי"ת יאיר עינינו:

כ׳באפטרתא דיומא.

כ״אקומי אורי כי בא אורך (ישעיה ס א). אור בגימטריא אי"ן סו"ף אדו"ן עול"ם, ובגימטריא ר"ז שהוא סודות התורה אשר הוא או"ר לנו. וזהו קומי אור"י שיתגלה כבוד מלכות אדו"ן עול"ם, כי בא אור"ך כי כבר נתגלה לכם חכמת סודת התורה שהוא ר"ז אור התורה, ועל ידי זה תהיה הגאולה להתגלות בסוד מלכותו כנודע:

כ״בשא"י סביב עיניך (ישעיה ס ד). אפשר לרמז על תמו"ז א"ב שהם תרין עיינין, וכעת הם עיני עיני יורדה מים (איכה א טז), ולעתיד במהרה בימינו יתרוממו אותן העינים:

כ״גשא"י סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך. יש לפרש עיני"ך ר"ל הגוונים, מלשון עי"ן הארץ (במדבר כב ה). והכוונה הניצוצין של הז' מלכין קדמאין, שכל אחד נקרא בשם גוון מיוחד, חסד גוון לובן, גבורה גוון אודם כידוע הכל ליודעים. ושבעה הם עיני ד' וכו', הם ז' מלכין חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, והמה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד י) משוקעות בארצות הקליפות, ולא יוגמר הבירור עד עת קץ מלך משיחינו כידוע. וז"ש שאי סביב עיניך, היינו שתגביה הגוונין שלך השייכים להקדושה, ותראי איך כלם נקבצו ובלי שיור יבאו לך אל הקדושה. ואמר לשון שא"י, ר"ת שמא"ל אמצ"ע ימי"ן, שהוא סוד התיקון בקוון: