עקידת יצחק ס״ז:א׳Akeidat Yitzchak 67:1
א׳יבאר חבה יתירה נודעת לאומה ישראלית למסור בידם זכרון פנות התוריות. ויבאר נוסח אתה בחרתנו:
1
ב׳אלה מועדי יי' אשר תקראו אותם וגו'
2
ג׳*תוכן דעת הרב ז"ל הוא, כי הפעולות אשר יעשה אותם האדם יוכל לפעול בעבור א' מג' סבות, אם מכח הבחירה או באהבה או בעבור הפעלות הרצון, והנה בעבור הבחירה יעשה לפעמים האדם דבר מה אשר לא יחפוץ וירצה בו ויותר טוב היה לו, אם לא היה מנצרך לעשותו, כי הוא באמת רע ומר לפניו לעשותו, ובכל זאת יבחר בו, למען ינצל על ידו מהרע הייתר גדול עוד ממנו, ד"מ הספן ישליך סחורתו אל הים כאשר תחשוב אניתו להשבר, אף כי מר לו מר בזה, בכל זאת למען ינצל עי"ז מרע יותר גדול, והוא שלא יטבע גם הוא במצולות הים, ויש פועל בעבור אהבת הפעולה ההיא, אם שיאהב אותה בעצמותה, או בעבור שיקוה להשיג על ידה טוב אחר אשר יאהב, ד"מ ההולך בשדה לשוח או בגנות ופרדסים מפיקי ריח נעים למען התענג בהם, עושה פעולת ההליכה הזאת בעבור שיאהב תענוג ההליכה הזאת בעצמו, אפס ההולך בשדה בעבור שיקוה למצוא שם רעהו אשר יתן לו מתנה יקרה, עושה פעולת ההליכה הזאת רק בעבור אהבת הדבר המסובב ממנה, וכמו כן יש ג"כ ב' מיני אהבת אדם את זולתו, אם שיאהבנו בעבור עצמותו מהותו ואיכותו הנרצה לו, כמו שאהבה רבקה את יעקב בעבור מזגו ותכונתו הטובה, או בעבור שיקוה ממנו טוב מה, כמו שאהב יצחק את עשו. יען כי הביא לו ציד, וזה שאה"כ "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב" והג' הוא בעבור שיאלצהו הרצון והחשק הפנימי לעשות דבר זה אף שלא ידע בעצמו לתת טעם נכון לפעולתו זאת, כמאמר החכם "החשק אין לו עינים", כי כפלגי מים לב אדם ביד תאותו, אל כל אשר תחפוץ תטנו, ופעולת החשק גדולה כל כך עד שלא יוכל איש לעמוד מפניה, לחדול מעשות את אשר יאלצהו לעשותו, אף כי שלפעמים יחדל אדם לעשות מה שיבחר, בעבור שימצא מונעים שימנעהו מעשותו, בכל זאת נגד החשק והרצון מי זה יוכל לעמוד? וע"כ נמצא כי התרצה חמור ושכם בנו לעשות כל אשר בקשו מהם אחי דינה, יען כי נפש שכם חשקה בה מאוד, ופעולת החשק ביחסו אל המעשים אשר יעשו על ידו לפי זה, כיחס הסוס אל העגלה אשר הוא אסור בה, כי אל כל מקום אשר יחפוץ הסוס ללכת, תוכרח העגלה ללכת עמו, תחת כי יחס הבחירה אל המעשים אשר יובחרו, כיחס בעל העגלה אל העגלה, כי אף שיחפוץ להוליכה ד"מ אל המזרח, בכל זאת אינו בהכרח שתתנועע העגלה באמת שמה, כי אם לא ירצה הסוס ללכת שמה לשוא יעמול, והעגלה תעמוד תחתיה. וזשאה"כ, "כי בחר ה' בציון אוה למושב לו" שר"ל שרק בעבור תאותו הוא לו למושב תמידי, לא בעבור בחירתו בה לבד, ואה"כ ג"כ "זאת מנוחתי עדי עד, וכו' כי אותה" הנה לפנינו כי מלת חשק ורצון יורו על מדרגת אהבה ונטיה לדבר יותר גדולה ממה שיורה עליה שם בחירה, וע"כ נמצא כי יען שמעלת ויקרת אבותינו הקדושים היתה יותר גדולה ממעלת בניהם אחריהם, אשר ע"כ היו ראוים יותר שתהיה להם אהבת הי"ת למנה, אה"כ "רק באבותיך חשק וכו', ויבחר בזרעם אחריהם" וע"כ אמר גם התנא "עשה רצונו כרצונך", ר"ל באהבה עזה וחזקה ולא רק "כבחירתך".
הנה היוצא מדברינו אלה, כי בנטית האדם לדבר מה יש שלש מדרגות, החשק והרצון הם המדרגה היותר גדולה, והבחירה היא היותר קטנה, והאהבה הממוצעת ביניהן, היא המדרגה התיכונ', ולפי השתנות הפעולה המסובבת מהן בחוזק או ברפיון יודע מאיזה כח ומדרגת נטיה היא מסובבת, כי אם קלה וחלושה היא, אשר יורה לנו כי לא נעשתה בהשגחה דקה ויתירה, היא מסובבת רק מבחירה, ואם היא יותר מועילה, בלתי ספק נשתתף כבר בעשייתה הרגש האהבה, ובהיותה חזקה ומתמדת, יראה שנעשתה ברצון וחפץ שהן תולדות החשק לפעולה ההיא ועפי"ז נבין גם דברי מתקני התפילה, כי להורות על כל ג' מדרגות הנטיה האלה, אשר יש להי"ת אלינו בני ישראל, אמרו תחילה, "אתה בחרתנו" וכו' אהבת אותנו, ורצית בנו, ואח"כ סדרו הפעולות המסובבות מכל אחת מהנה, כי מבחירתך אותנו לסיבה, "ורוממתנו מכל הלשנות" שנתת לנו היתרון על כל שאר הטמים ומאהבתך אותנו, עשית אותנו דגולים, מכל זולתנו, "וקדשתנו במצותיך", כאיש אשר יקדש לו רק האשה האהובה לו מכל רעותיה "וקרבתנו לעבודתך, ותתן לנו את יום וכו' ר"ל ע"י קביעת המועדים קרבת כולנו" ר"ל בני אומתנו הישראלית כלם, מנער ועד זקן, טף ונשים, כחכם ככסיל, כבער כנבון, לעבודתיך, כי כל אחד מהם בשמרו את המועדים יזכור את ה' ואת הטוב אשר עשה לאבותינו, ויעשה עוד תמיד לנו, ועי"ז ירהיב עוז בנפשו לעבוד את ה' בכל לב תמיד, כי כל אחד יאחד משלש רגלים, יורה על ענין וטוב אלקי אחר גם בבחינת ההנהגה הטבעית, גם בבחינת ההנהגה הנסיית, כי חג הפסח יורה על התחדשות הטבע בימי האביב, כאשר תסיר צעיף אלמנות החורף והסתו מעליה, ועל הוצאת הי"ת אותנו מכור הברזל באותות ומופתים אשר עשה לעיני אבותינו, וחג השבועות בתחילת קציר חטים ושאר תבואות השדה, יורה על בכורי כל פרי אשר בארצנו, ועל התגלות הי"ת לעיני ישראל בהר סיני לתת להם את תורתו, וחג הסכות בעת אסוף את כל תבואתינו מן השדה, מורה על ברכת ה' בכל תבואותינו ומשלח ידינו ועל אשר הושיב אבותינו במדבר בסוכות בהוציאו אותם ממצרים, גם יום הזכרון וצום העשור, יום הכפורים והסליחה לכל עונותינו, בחגוג אותם כל איש ישראלי בכל שנה עם כל המצות והחקים המחוברים אליהם מזכירים אותו לעבוד את ה' כמו שהולך הרב ז"ל ומבאר, והשתדלות הי"ת לקרב אותנו כולנו באופן זה לעבודתו מבלי הבדל בין איש לאשה נער וזקן הלוא תורה על עוצם חשקו וחפצו בנו. הפעולות תתחלפנ' לפי התחלף הכח. והפעולות אשר תעשנה בהם יש נעשות בכח הבחיר' או במדת האהבה או בהפעלות הרצון: אשר עשו בכח הבחירה כבר יפול בהם רצון מעט או לא כלל כי הבחיר' היא רצון שכלי פ"א מז' מהמדות. וכבר יבחר הבוחר הרע במיעוטו כמו שהוא הענין בספנים שמשליכין הסחורות בים להקל מעליהם כי הם אינם רוצים במעש' ההוא אבל ירצו בהצלתם ויבחרו הדרך ההוא להגיע אליה ואם הוא רע ומר פ"ח מח"ב. ומזה המין מה שאמרו (סנהדרין ע"ד). יעבור ואל יהרג או יהרג ואל יעבור. אמנם באהבה כבר ישתתף הרצון יותר ואם יש פחות ויתר יש אוהב הדבר בעבור עצמו כאוהבי הטוב ואז יהיה הרצון חזק ויש מי שאוהב לא מפני הדבר עצמו כי אם מפני דבר אחר כאוהבים מפני המהנה והמועיל ואז יהיה הרצון חלוש. ושניהם בכתוב אחד (בראשית כ״ה:כ״ח) ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב. אמנם פעולות החפץ והרצון הם אשר יעשה אותם האדם בני טענה כמו שאמר אין טעם ברצון אמרו החושק אין לו עינים כנגד מה שכתב (קהלת ב׳:י״ג-י״ד) החכם עיניו בראשו כלומר שלא ישקיף החושק אל כוונה ותכלית אל מעשיו אלא שכך עלה ברצונו וחשקו לעשות והוא עושה והולך. ולזה יהיו הפעולות הנעשות בחשק ורצון חזק מאד ולא יעזבו מהם מפני כל וכן אמר (בראשית ל"ד) שכם בני חשקה נפשו בבתכם וגו'. ורודפי אהבים ויתר התאות יעידו על זה לפי שהן אינן דורשין הדבר ההוא בעבור אחר כי אם בעבור עצמו. וכבר היו הבחיר' והרצון אצל המעשים כעין הקרוני והסוס אצל הקרון כי הקרון מצד היותו קשור בסוס מבלי אמצעי יתנועע מכחו הקרוב אליו יותר ממה שיתנועע מכח הקרוני הרחוק. והכתוב אמר כי בחר ה' בציון אוה למושב לו (תלים קל"ב) שעם שבחר בציון משאר המשכיות. הנה לא יחס מושבה התמידי כי אם אל התאוה שהוא הרצון המוחלט והוא מה שביאר היטיב באומרו (שם) זאת מנוחתי וגו' כי אויתיה. הנה שחוזק ההתמד' והקיום ייחס אותו אל התאוה המשולחת לפי חוזק פעולותי' כמ"ש. והוא טעם עשה רצונו כרצונך וכו' (אבות פ"ב). כי לא יספיק עשות רצונו לבד אלא שתרצה וחחשוק בה כי אז תעשהו בחוזק כמצוא חפצך וחשקך ממש וההבדלים האלו על הדרך שאמרנו ביארם משה רבינו ע"ה בכתוב א' אמר (דברים י') רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם וגו'. יורה כי אהבת האבות נמשכה מהחשק החזק שהיה לו עמהם לפי שלמותם. אמנם אהבת הבנים היתה מצד מה שבחר בהם ביחס אל שאר העמים שהיו במדרג' למטה מהם והוא האמת הברור כמו שהעיד המשורר באומרו (שיר ב'). כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות ויתבאר בשער ע"ה ב"ה. והנה כל אחת מהפעולות הנעשות אצל האנשים או אצל כת מכתותיהם המה יגידו באי זה כח מאלה יעשו. שאם יהיו פעולות קלות או חלושות יראה שנעשו במעט מהרצון כמו הבוחרים במה שלא ירצוהו לגמרי לסבה מה, ואם יהיו פעולות יותר מועילות יראה שנשתתפ' בהם אהבה. אמנם אם היו חזקות ומתמידות יראה שהם בתכלית החפץ והרצון. ואני אומר שעם שהוא מבואר שהאל יתעלה עשה אל האומה הזאת טובות גדולות ועצומות במה שלקחם לו לעם ונתן להם תורה ומצות לזכותם. הנה הדבר הנראה יותר חזק אשר בו נראה חוזק אהבתו ורצונו אליהם הוא במה שראתה חכמתו לתת להם סדר המועדים האלה הקדושים אשר מלבד מה שיראה מהם רוב החשק בשיהיו עצורים הימים ההם לפניו מדי שנה בשנה כבנים הנקראים אצל אביהם לפרקים להיות לפניו בשמחה וגיל יגיע לכללים תועלת נמרץ בהיותם סמנים גדולים וציורים חזקים בידם לכל שרשי התורה והאמונ' אשר עליהם יחיו. ומעת' אחד חכם ואחד תם ואחד שאינו יודע איש לא נעדר מהיותו שלם באמונות כמו שיבא וזהו פעל יוצא מחוזק החשק והרצון להשגיח בחמלה על עניי הצאן שלא ידעו ספר לדעת אותם לפי עיונם אשר יקראו אותם במועדם:
הנה היוצא מדברינו אלה, כי בנטית האדם לדבר מה יש שלש מדרגות, החשק והרצון הם המדרגה היותר גדולה, והבחירה היא היותר קטנה, והאהבה הממוצעת ביניהן, היא המדרגה התיכונ', ולפי השתנות הפעולה המסובבת מהן בחוזק או ברפיון יודע מאיזה כח ומדרגת נטיה היא מסובבת, כי אם קלה וחלושה היא, אשר יורה לנו כי לא נעשתה בהשגחה דקה ויתירה, היא מסובבת רק מבחירה, ואם היא יותר מועילה, בלתי ספק נשתתף כבר בעשייתה הרגש האהבה, ובהיותה חזקה ומתמדת, יראה שנעשתה ברצון וחפץ שהן תולדות החשק לפעולה ההיא ועפי"ז נבין גם דברי מתקני התפילה, כי להורות על כל ג' מדרגות הנטיה האלה, אשר יש להי"ת אלינו בני ישראל, אמרו תחילה, "אתה בחרתנו" וכו' אהבת אותנו, ורצית בנו, ואח"כ סדרו הפעולות המסובבות מכל אחת מהנה, כי מבחירתך אותנו לסיבה, "ורוממתנו מכל הלשנות" שנתת לנו היתרון על כל שאר הטמים ומאהבתך אותנו, עשית אותנו דגולים, מכל זולתנו, "וקדשתנו במצותיך", כאיש אשר יקדש לו רק האשה האהובה לו מכל רעותיה "וקרבתנו לעבודתך, ותתן לנו את יום וכו' ר"ל ע"י קביעת המועדים קרבת כולנו" ר"ל בני אומתנו הישראלית כלם, מנער ועד זקן, טף ונשים, כחכם ככסיל, כבער כנבון, לעבודתיך, כי כל אחד מהם בשמרו את המועדים יזכור את ה' ואת הטוב אשר עשה לאבותינו, ויעשה עוד תמיד לנו, ועי"ז ירהיב עוז בנפשו לעבוד את ה' בכל לב תמיד, כי כל אחד יאחד משלש רגלים, יורה על ענין וטוב אלקי אחר גם בבחינת ההנהגה הטבעית, גם בבחינת ההנהגה הנסיית, כי חג הפסח יורה על התחדשות הטבע בימי האביב, כאשר תסיר צעיף אלמנות החורף והסתו מעליה, ועל הוצאת הי"ת אותנו מכור הברזל באותות ומופתים אשר עשה לעיני אבותינו, וחג השבועות בתחילת קציר חטים ושאר תבואות השדה, יורה על בכורי כל פרי אשר בארצנו, ועל התגלות הי"ת לעיני ישראל בהר סיני לתת להם את תורתו, וחג הסכות בעת אסוף את כל תבואתינו מן השדה, מורה על ברכת ה' בכל תבואותינו ומשלח ידינו ועל אשר הושיב אבותינו במדבר בסוכות בהוציאו אותם ממצרים, גם יום הזכרון וצום העשור, יום הכפורים והסליחה לכל עונותינו, בחגוג אותם כל איש ישראלי בכל שנה עם כל המצות והחקים המחוברים אליהם מזכירים אותו לעבוד את ה' כמו שהולך הרב ז"ל ומבאר, והשתדלות הי"ת לקרב אותנו כולנו באופן זה לעבודתו מבלי הבדל בין איש לאשה נער וזקן הלוא תורה על עוצם חשקו וחפצו בנו. הפעולות תתחלפנ' לפי התחלף הכח. והפעולות אשר תעשנה בהם יש נעשות בכח הבחיר' או במדת האהבה או בהפעלות הרצון: אשר עשו בכח הבחירה כבר יפול בהם רצון מעט או לא כלל כי הבחיר' היא רצון שכלי פ"א מז' מהמדות. וכבר יבחר הבוחר הרע במיעוטו כמו שהוא הענין בספנים שמשליכין הסחורות בים להקל מעליהם כי הם אינם רוצים במעש' ההוא אבל ירצו בהצלתם ויבחרו הדרך ההוא להגיע אליה ואם הוא רע ומר פ"ח מח"ב. ומזה המין מה שאמרו (סנהדרין ע"ד). יעבור ואל יהרג או יהרג ואל יעבור. אמנם באהבה כבר ישתתף הרצון יותר ואם יש פחות ויתר יש אוהב הדבר בעבור עצמו כאוהבי הטוב ואז יהיה הרצון חזק ויש מי שאוהב לא מפני הדבר עצמו כי אם מפני דבר אחר כאוהבים מפני המהנה והמועיל ואז יהיה הרצון חלוש. ושניהם בכתוב אחד (בראשית כ״ה:כ״ח) ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב. אמנם פעולות החפץ והרצון הם אשר יעשה אותם האדם בני טענה כמו שאמר אין טעם ברצון אמרו החושק אין לו עינים כנגד מה שכתב (קהלת ב׳:י״ג-י״ד) החכם עיניו בראשו כלומר שלא ישקיף החושק אל כוונה ותכלית אל מעשיו אלא שכך עלה ברצונו וחשקו לעשות והוא עושה והולך. ולזה יהיו הפעולות הנעשות בחשק ורצון חזק מאד ולא יעזבו מהם מפני כל וכן אמר (בראשית ל"ד) שכם בני חשקה נפשו בבתכם וגו'. ורודפי אהבים ויתר התאות יעידו על זה לפי שהן אינן דורשין הדבר ההוא בעבור אחר כי אם בעבור עצמו. וכבר היו הבחיר' והרצון אצל המעשים כעין הקרוני והסוס אצל הקרון כי הקרון מצד היותו קשור בסוס מבלי אמצעי יתנועע מכחו הקרוב אליו יותר ממה שיתנועע מכח הקרוני הרחוק. והכתוב אמר כי בחר ה' בציון אוה למושב לו (תלים קל"ב) שעם שבחר בציון משאר המשכיות. הנה לא יחס מושבה התמידי כי אם אל התאוה שהוא הרצון המוחלט והוא מה שביאר היטיב באומרו (שם) זאת מנוחתי וגו' כי אויתיה. הנה שחוזק ההתמד' והקיום ייחס אותו אל התאוה המשולחת לפי חוזק פעולותי' כמ"ש. והוא טעם עשה רצונו כרצונך וכו' (אבות פ"ב). כי לא יספיק עשות רצונו לבד אלא שתרצה וחחשוק בה כי אז תעשהו בחוזק כמצוא חפצך וחשקך ממש וההבדלים האלו על הדרך שאמרנו ביארם משה רבינו ע"ה בכתוב א' אמר (דברים י') רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם וגו'. יורה כי אהבת האבות נמשכה מהחשק החזק שהיה לו עמהם לפי שלמותם. אמנם אהבת הבנים היתה מצד מה שבחר בהם ביחס אל שאר העמים שהיו במדרג' למטה מהם והוא האמת הברור כמו שהעיד המשורר באומרו (שיר ב'). כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות ויתבאר בשער ע"ה ב"ה. והנה כל אחת מהפעולות הנעשות אצל האנשים או אצל כת מכתותיהם המה יגידו באי זה כח מאלה יעשו. שאם יהיו פעולות קלות או חלושות יראה שנעשו במעט מהרצון כמו הבוחרים במה שלא ירצוהו לגמרי לסבה מה, ואם יהיו פעולות יותר מועילות יראה שנשתתפ' בהם אהבה. אמנם אם היו חזקות ומתמידות יראה שהם בתכלית החפץ והרצון. ואני אומר שעם שהוא מבואר שהאל יתעלה עשה אל האומה הזאת טובות גדולות ועצומות במה שלקחם לו לעם ונתן להם תורה ומצות לזכותם. הנה הדבר הנראה יותר חזק אשר בו נראה חוזק אהבתו ורצונו אליהם הוא במה שראתה חכמתו לתת להם סדר המועדים האלה הקדושים אשר מלבד מה שיראה מהם רוב החשק בשיהיו עצורים הימים ההם לפניו מדי שנה בשנה כבנים הנקראים אצל אביהם לפרקים להיות לפניו בשמחה וגיל יגיע לכללים תועלת נמרץ בהיותם סמנים גדולים וציורים חזקים בידם לכל שרשי התורה והאמונ' אשר עליהם יחיו. ומעת' אחד חכם ואחד תם ואחד שאינו יודע איש לא נעדר מהיותו שלם באמונות כמו שיבא וזהו פעל יוצא מחוזק החשק והרצון להשגיח בחמלה על עניי הצאן שלא ידעו ספר לדעת אותם לפי עיונם אשר יקראו אותם במועדם:
3
ד׳וזה טעם מתקני התפלות באומרם אתה בחרתנו מכל העמים וכו' וקדשתנו במצותיך וכו'. ותתן לנו ה' אלהינו באהבה וכו'. וזה כי הם הזכירו אלו הג' לשונות שזכרנו בחירה אהבה ורצון וזיווגו לכל אחד מהם פעולתו הראויה לו כפי העניין כי כנגדו זכרו ג' פעולות רצופות. כי לפעולת הבחיר' אמרו ורוממתנו מכל הלשונות כי הוא ענין אמרם אתה בחרתנו מכל העמים כי לא יעיד ענין בחירה זו עליהם היותם טובים בהחלט אבל היותם טובים מזולתם וכן היה הפועל לרומם אותם מכל הלשונות. ולפעולת האהב' אמרו וקדשתנו במצותיך כמי שרואה אשה בעלת חן אוהב אותה יקדשה לעצמו והמצות הן הן הקדושין בלי ספק. אמנם לפעולות הרצון אמרו וקרבתנו מלכנו לעבודתיך כי הקירוב והדיבוק השלם הוא מרצון טוב ושלם כי הוא רוצה בו ובעבודתו. והיה ענין הקירוב מה שיחזור לבארו בזיווג שני שזיוג אל הג' לשונות הנזכרות אשר כנגד הראשון אמרו ושמך הלדול והקדוש עלינו קראת שהוא פי' ורוממתנו מכל הלשונות ובמה כי אם בהקרא שמו הגדול עלינו מזולתינו ושניהם מפעולות הבחיר'. אמנם על האהבה אמרו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים וכו'. והם בכלל מה שנאמר ראשונה וקדשתנו במצותיך. והנה לענין הרצון אשר אמרו תחלה וקרבתנו מלכנו לעבודתך אמרו את יום חג פלוני הזה את יום טוב מקרא קדש הזה כי הרצון הטוב נראה בהווה והוא קירוב העם לעבודתו באופן קשה ההסרה. ואלו הלשונות חזרו בסוף ואמרו כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו יעיד כי כל אלו הלשונות של חבה נזדווגו אלינו ובכלן יותר חזק מהם קרבנו לעבודתו לתת לנו סדר המועדים המועילים לכל ההמון הנשים והטף אשר לא ידעו לדרוש אותם מעל ספר התורה כנזכר שידעו אותם מתוך מנהגם המתקיים בידם מתוך אלו המועדים וזכרם לא יסוף מזרעם וכמש"ה אלה מועדי ה' מקראי קדש וגו'. כי מי פתי אשר יושאל אליו למה אתה שובת ביום השביעי ואינך עוסק בו אפי' בצורך אוכל נפש עד שאתה צריך להכין מהיום הששי ולהטמין חמין מבעוד יום שלא ישיבך כי ששת ימים עשה ה' וגו' והרי הוא מעיד בחידוש העולם ולמד אותו משביתת השבת שהוא הדבר הראשון אשר נזכר בכאן. וכאשר יושאל למה אתה אוכל מצות ומרורים בלילי הפסח ושותה ארבע כוסות בהסב' כאחד הגדולים אין ספק שישיבך עבדים היינו לפרעה במצרים בעבודה קשה בחומר ובלבנים ויוציאנו יי' משם ביד חזקה ובזרוע נטויה והוליך אותנו קוממיות הרי שלמד חג הפסח אמונת היכולת המוחלט. וכאשר תשאלנו למה אתה חוגג את חג השבועות אשר תקראו אותו יום מתן תורה וקורין בו אזהרות ועושין בו משמרות התורה. ודאי ישיב אמריו כי הוא היום שנתפרסם באומה הישראלית שנתנה לו התורה האלהית בסיני. הנה למד מזה החג זה העיקר הנפלא מהנבוא' ותורה מן השמים. וכאשר יושאל למה אנו תוקעין ומריעין בר"ה ואלו מקדימין סליחות ותחנונים כל חדש אלול הנה ישוב באמת כי הוא יום הדין לפני אלהי העולם בו יושפטו כל המעשים לפניו הנה העיד על אמתת ההשגחה מזה המועד. וכאשר תשאלהו על יום הצום הנכבד למה אתה צם ולובש לבנים ומתעטף לבנים ועומדים כל היום בתפל' ומטילים שלום בין איש ובין אחיו ובין רעו ומוחלין זה לזה וכו'. ישיב כי הוא יום סליחה וכפרה והנה שלמד מהזמן הזה עקר גדול שכבר נתבאר הכרחיותו בשער ס"ג דכתיב (תלים ק"ל) כי עמך הסליח' למען תורא. וכאשר תשאלהו למה אתה יוצא בתחלת החורף מביתך שהוא דירת קבע אל הסוכה הקטנה הזאת שהיא דירת עראי ותקחו ביום הראשון אלו הד' מינים. הלא ישיבך הדעת היותר המוני שיאמר בזה והוא כי בחג האסיף הזה נצא מבתים מבטחים ומשכנות מנוחה לשבת בסתר עליון ולבא תחת כנפיו כי הוא המכין טרפנו ואשר עשה כל צרכנו ועל הכל אנו חייבים לבא ולשמוח לפניו ולולבנו בידינו לשבח ולהלל למי שהספיק בידינו כל הטובות ההנה אשר אספנו אל בתינו כדי שיוסיף ויתן לנו כהנה וכהנה בשנים הבאות חלף הודאותינו והנה בזה הוא מודה על אמונת השכר והעונש ועליך לפתוח לו פתח לשאר הענינים מהספיקות והדברים הנלוים אליו וגם להעיר את אזנו על חג העצרת הרומז על ענין העה"ב כמו שיבא ב"ה. הנה שהיו כל הפנות השרשיות מתורתנו האלהית נזכרים וחקוקים על לוח לבם לא יסורו ממנו. וזה מה שיחייב חיוב גמור לכל דורש ה' מהבאים בשערי ספר התורה הזאת לדרוש ולתור בכמו אלה העניינים לתת לכל אחד ואחד מאלו המועדים חלקו ומנת מדו מהלמוד והעיון בדיניו חוקיו ותורותיו כפי אשר נמצא בחבורים הראשונים אשר דרכו הדרך הזה ואין לחוש אל האריכות אשר יתחבר מכללם כי יש לסמוך על הבאים לדרוש מכל ספר שלא יטרחו עצמם בקרוא אותם בבת אחת אבל שיחלקום על זמנים רבים כפי ענינם אשר יקראו אותם מועדם ולזה ראיתי ליחד השער הזה אל הדבור במועדים כלם בכלל להיות בספר הזכרון לכל שרשי הדת האלהית כמו שאמרנו יהיו פרקיו למספר הדרושים הנכללים בו על הסדר אשר באו בכתוב. ויהיה הדבור בהם כדרכנו לבאר טעמי ענייניהם לא דקדוקי משפטיהם.
4