עקידת יצחק ס״ז:ב׳Akeidat Yitzchak 67:2
א׳הפרק הראשון
1
ב׳יבאר איך נמסר קביעות המועדים לב"ד של מטה אפילו שוגגין אפילו מזידים:
2
ג׳במדרש שוחר טוב (תהלים ד') אמר דוד (שם נ"ז) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. יתעלה שמו של הקב"ה שהיא משלים וגומר עם ישראל מה שהם עושים בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם מבקשין סנקליטין שלו לבטלה אינם יכולים אלא בין ברצונם בין שלא ברצונם מקיימין מצותו אבל הוא עצמו אם מבקש מקיים אם מבקש מבטל. אבל הקב"ה אינו כן אלא מה שסנהדרין גוזרים הוא מקיים. אימתי בר"ה שהסנהדרין יושבין ואומרים נעשה ר"ה יום פלוני מיד הקב"ה מושיב סנהדרין של מלאכים ואומר להם לכו וראו אם גזרו התחתונים וגמרו משיבין לו רבש"ע כך גזרו שיהי' ר"ה יום פלוני מיד הקב"ה יושב באותו היום לדון עולמו שנאמר (שם מ"ז) עלה אלהים בתרוע' וגו' והכסאות מוצעות והספרים נפתחים וסנהדרין של מלאכים יושבין לפניו שנאמר (דניאל ז׳:ט׳) חזה הוית עד די כרסון דמיו ועתיק יומין יתיב ונאמר (שם) אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבוואן קדמוהי יקומון אלו מלמדין זכות ואלו מלמדין חובה למה כי חק לישראל הוא ואח"כ משפט לאלהי יעקב (תהלים פ"א) שהוא מקיים גזרותיהם ומסכים עמהם בא וראה מה כתיב יום תרועה יהיה לכם לי לא נאמר אלא לכם וכד"א אלה מועדי ה' וגו' בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדים אלא אלו:
3
ד׳*הפרק הראשון, תוכן דבריו הוא, תחילה העיר הרב על מחז"ל שקביעת החדשים והמועדים תלויה רק בישיבת סנהדרין לקדש החודש, שאחרי שדבר זה הוא רק ענין טבעי והכרחי, שתמיד אחר עבור כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים תחל הלבנה להראות לעינינו שנית, אחרי שהיה מכוסה ממנו יום או יומים, ואז יהי' החודש ובו קבועים המועדים מדוע יצטרך עוד למאמר ראש ב"ד האומר מקודש (עיין ר"ה רפ"ג)? ומדוע יהי' החודש מקודש על פיהם אף אם טעו או הזידו לקדש יום א' לפני או לאחר זמנו? (עיין שם כ"ה) ואף כי איך יתכן לחשוב שפעולת הי"ת לשפוט תבל ומלואה תהי' תלויה בקביעת ב"ד של מטה במאמר בני אדם קרוצי חומר, הכימי אנוש ימיו ושנותיו כימי גבר? ולבאר זאת יקדים הרב ז"ל ד' הקדמות, הא' כי אחרי שברא הי"ת מין האדם עלי ארץ, ונתן לו הבחיר' החפשית להטיב או להרע, הלא יחייב משפט הצדק כי גם פה בארץ ישולם צדיק לפעמים על בחירתו הטוב, אף כי רשע וחוטא, על כי הרע מעשהו, ונמשך מזה, כי צריך שתמצא הנהגה בעולם אשר על פיה יקרו לאדם לפעמים מקרים רעים גמול מעשיו הרעים ומקרים טובים חלף עשותו הטוב והישר לא שיהי' תמיד כמקרה כצדיק כן מקרה הרשע, מבלי הבדל בין טוב לרע ותהיינ' לפ"ז בעולם שני אופני הנהגות, האחת טבעית עפ"י חקי הטבע אשר לא יבדילו בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, והשנית הנהגה השגחיית אשר על פיה יושב גמול האדם אל חיקו גם הטוב גם הרע (עיין מזה ביאורי למעלה בראשית ד' ק"ט ורמ"ה ובשער נ"ז) השנית כי כמו שהנהגה הטבעית נסיבה מחוקי הטבע עפ"י מהלך הכוכבים במסילותם אשר יסבו לדעת הקדמונים כל תנועות היסודות הרכבותיהם ושינוייהם, כן תסובב ההנהגה השגחיית רק ע"י הישרות אלקיות וענינים נרצים לפניו כמאה"כ "אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וכו', (עיין ביאורי למעל' בראשית צ"ב) ונמשך מזה כי כמו שבהנהגה טבעית יש זמנים ידועים מתי יפעלו חוקי הטבע על אופן זה, ומתי על אופן אחר, ד"מ עת ידוע מתי יבושל ויבוכר כל פרי ומתי יגמר ויגמל עד שיאסף אל הבית, ועת ידוע מתי יבולו עצי יער ועשבי שדה, ומתי יכוסו ההרים שלג והעמקים יעטפו כפור, ואף כי שלפני הי"ת המנהיג כל הטבע כולה ובבחינתו, כל העתים שוים, עד שבכל עת היה יכול לעשות כל מה שיעשה עתה רק לעתים ומועדים ידועים, בכל זאת בבחינת הארץ ומלואה תבל וכל יושבי בה ראתה חכמתו העליונה, כי טוב ומצטרך הוא להבדיל בין הזמנים, באופן שיהיו מועדים לכל זמן וזמן פעולות טבעיות אחרות: כן גם בהנהגה השגחיית המסובבת מפעולות בני אדם, ראתה תכמתו העליונה שאף שאצלו אין הבדל בין הזמנים והעתים בכל זאת בבחינת המונהגים המקבלים תועלתה שהם בני אדם קרוצי חומר, הנופלים תחת שינויי הזמן לא יכשר כל זמן ועת לכל פעולה ופעולה המצוה למו לעשותה, כי אם נתן זמן ידוע לכל אחת מהנה ורק בהעשותה במועד הראוי יהיה הטוב הידוע מושפע על ידם מההנהגה ההשגחיית כמו שאמרו חכמימ ז"ל "הקריבו לפני עומר בפסח כדי שתתברך עליכם תבואה שבשדה", וכן שתי לחם בעצרת, וניסוך מים בחג, לסבב ברכת פירות האילן וגשמי ברכה ונדבה, השלישית כי אחרי שכבר מבואר בשער נ"ז שלא כל משפחות האדמה הוכשרו, לקבל טוב אלקי זה, שיוכלו לסבב בפעולותיהם ההנהגה ההשגחיית, רק עם בני ישראל לבדו, יען כי יצאו מחלצי אאע"ה אשר היה הראשון להתבונן ולהכיר מעצמו את הי"ת אף כי גודל על ברכי עובדי אלילים אלמים וכל הדורות שהיו לפניו הכעיסו ומרו את עיני כבוד עליון, ועפי"ז הלוא ימשך מעצמו אחרי כי רק בעבורם ובעבור פעולתם יצטרך קביעות זמן חדשים ומועדים אשר בהם יעשו המצות והפעולות אשר נצטוו לעשותן לסבב בהן ההנהגה ההשגחיית הזאת, כי גם הקביעה הזאת תהיה תלויה רק בהם ולא בזולתם, ומבוארות בזה ההערה הראשונה והשלישית.
הרביעית, כי אחרי שגם האנשים היותר שלמים יפלו לפעמים ברשת הטעות, להיותם משיגים בכחות ההיולאניות, ר"ל בעבור שמוסדות השגתם בנויות רק על אדני כוחותיהם החמריות, ר"ל הרגשותיהם החושיות, כי מהם יקח האדם מושכליו הראשונים לבנות עליהם עמודי בנין הקשי שכלו. (עיין ביאורי למעלה בראשית דף קפ"ה ודף קצ"ט ע"ב ושמות י"ב ע"א) והחושים רגילים לטעות, ע"כ על נקלה יתעה גם השכל הנשען עליהם. ואם כן הוא בשאר השגות, אף כי בקביעות החדשים והמועדים הבנויה על חשבון ועיון דק מאוד, עד שיוכלו לטעות בה על נקלה, ע"כ היה מהראוי שיסכים הי"ת בבחינת הנהגתו ההשגחיית והנסיית התלויה רק במעשיהם ופעולותיהם בזמנים ידועים, אל מה שיעלה מעיון גדולי ישראל וחשוביהם, לקבוע עפ"י חשבונם הזמנים והמועדים אשר בהם יעשו המצות שנצמוו הם וכל ישראל עמם, אף שהקביעה הזאת אינה מסכמת אל האמת המוחלט בעבור שטעו בחשבונם (ועפ"י משל אבאר לך דברי הרב אלה יותר הנה זה דומה למלך אשר הבטיח את עמו שאם יבואו לפניו במנחה ידועה בתחילת כל חודש וחודש ויראו לו בזה כי הם מיקרים אותו ונכנעים לכל אשר יצום, יחשבם כאוהביו ויעשה להם טובות ידועות והעם אשר לא ידעו מתי יחל החודש, סמכו תמיד בזה על מאמר ופקודת הנשיאים וראשיהם, ובפעם אחת או שתים טעו אלה ואמרו, כי החדש וחל רק יום אחד או שנים אחרי החילו באמת, ויביאו העם את המנחה אל המלך רק ביום השלישו לחודש הנוכל להעלות על דעתנו כי המלך אחרי הודעו כי רק בעבור טעותם אחרו מלבוא יקצוף עליהם ולא יעשה להם בכל זאת הטובות אשר הבטיחם לעשות להם כן הדבר ההוא ביחס הי"ת אל ישראל עם קרובו בבחינת הנהגתו השגחיית) ועפ"י הדברים האלה תבואר גם ההערה השניה, כאשר תחזינה עיניך מישרים. אח"כ יאמר הרב ז"ל כי בעבור שלש סבות היו יכולים הב"ד לטעות בענין קביעת המועדים, או לשנותה בכונה, אחרי שנודע, כי קביעה זאת היתה תלויה בחשבון מולד הירח ותקופתו סביב הארץ והשמש, בראית העדים קצת מגוף הירח בליל שלשים, ובמאמר ב"ד, הא' אחר שעיון וחשבון זה הוא דק מאוד עד שאחז"ל שמשה בעצמו נתקשה בו, הלוא על נקלה יש מקום לטעות בו, והב' אם העידו העדים שקר להטעות את הב"ד בזדון, כמו שעשו הבייתוסין, (עיין ר"ה כ"ב ע"ב) הלוא נמשכו ב"ד אחריהם וקבעו החודש ביום שאינו ראוי לו והג' כי לפעמים הסב אותם הכרת הזמן לשנות ברצון קביעת החודש והמועד התלוי בו מהזמן והיום האמיתי שהיה ראוי לקבעו, אף כי היה נודע להם הכל על נכון, כמו שאחז"ל סנהדרון דף י"א. שאם ראו ב"ד שתקופת ניסן, תאחר לבוא, ותהיה רק בששה עשר בניסן או אחר זמן זה או שהאביב, לא הגיע עוד, או שפירות העץ הרגילים לצמח בימי פסח לא צמחו עוד, (כי כל אלה ר"ל שיווי היום והלילה, ובכור השעורים הממהרים להתבשל, ונצרכים להקרבת העומר וצמיחת פירות קצת האילנות, הן סימני האביב, וסמכו בזה על הכ' "שמור את חודש האביב" ר"ל השתדלו שיהיה חג הפסח רק בחודש האביב,) או אם לא היו עוד הדרכים והגשרים אשר נתקלקלו מפני הגשמים בימי החורף, מתוקנים כראוי לעולי רגלים, או מפני התנורים שאבדו מפני הגשמים ולא והיה לעם מקום לצלות פסחיהם, עד שיעשו ויתוקנו תנורים אחרים, או אם נודע להם שיושבי ארצות אחרות הרחוקות מארץ ישראל נעקרו כבר ממקומם ללכת לחוג את חג הפסח בירושלים, ולא יגיעו לשם אם לא יעברו השנה. (עיין מכל זה ברמב"ם פ"ד מה' קידוש החודש) ואם שנו קביעות המועדים בעבור א' מכל אלה הסיבות, הסכים בכל זאת הי"ת עמהם, ולהורות על כל זה אחז"ל "אתם" אפי' שוגגין, ר"ל בעבור הסיבה הראשונ', "אתם אפי' מוטעין" ר"ל מאחרים ע"י עדות שקר, "אתם אפי' מזידין" ר"ל בעבור הדברים שהזכרנו למעלה, ובזה נחם ר"ע את ר' יושע, כאשר הכריחו ר"ג לבוא אליו במקלו ותרמילו ביה"כ שחל להיות לפי חשבונו, והתעצב על הדבר בחשבו, כי בזה יחטא ואשם לאלקיו, עד שנתן לו תודה על זה בשמחת לב, ואמר לו "נחמתני עקיבא נחמתני", (עיין ר"ה כ"ח.) [וכל דברי הרב ז"ל אלה כלל הרמב"ם במתק לשונו בדברים מעטום, באמרו (ספ"ב מה' קידוש החודש) וחייבים הכל לתקן המועדות על היום שקדשו בו (ב"ד) אעפ"י שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדבר מסור אלא להם ומי שצוה לשמור המועדות, הוא צוה לסמוך עליהם שנאמר "אשר תקראו אתם וכו'" וכן הדבר גם בשאר דיני התורה הנוסדים על זמן ידוע כמו לענין בתולה פחותה מבת ג' שנים שבתוליה חוזרים (עי' בפנים הכפר)] ועל כל זה רומז גם המדרש שהחל בו הרב ז"ל, "אמר דוד, אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי", וכו' שר"ל שהי"ת מנהיג לכבוד ישראל ולטובתם הנהגתו השגחיית והנסיית, עפ"י קביעתם הזמנים והמועדים, וע"כ הנמר ג"כ "יום תרועה יהיה לכם" ולא לי, יען כי רק בקביעתכם לבד תלוי הדבר מתי יהיה יום אתרועה והשאר המועדים. ראו זה מאמר זר ונפלא מאד בתחלת העיון ודבריו תמוהין מכל צדדיהן וזה כי אחר שראשי השנים והחדשים הם מהדברים ההכרחיים שא"א להיות בענין זולתי התחלה סבובית לגלגליהם אשר הוא נודע מעיוני הקדמונים שהשתדלו מאד לדעת מספר ימות הסבובים ההם וקבעו להם חדשים ושנים בתכלית הדיוק כמו שנודע מספרי החכמים אשר מעולם בחכמת התכונה וממנהגיהם הידועים והקיימים ביניהם באלו החשובים אם כן מה תועיל ישיבת הסנהדרין עליהם ואיך יתחכמו ויתיעצו על הדברים ההכרחיים שא"א להיותם בענין אחר והוא דבר שלא יסבלהו טבע העצה כפי מה שכתב החכם בפ"י מהג' מהמדות. ואם שנקבל שיהיה ממש כדבריהם איך נקבל שהקב"ה וסנהדראות של מעלה נמשכים במעשיהם אחר מעשה ב"ד של מטה בזה הענין המופלא מסדור הזמנים אף כי לא ישערו בהם רק האמת כ"ש שאמרו בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדים אלא אלו וכמו שהוסיפו חז"ל (ר"ה כ"ה:) ביאור אשר תקראו אותם אתם כתיב אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מוטעין אפילו מזידים חלילה לאל מהסכים עם השוגגין והמוטעין כ"ש עם המזידים וכי מפני התועים ישתבשו סדרי עולם. ועוד כי מה לו יתעלה ואל סנהדראות של מעלה אל סדר השנים וקבועי החדשים ומועדים שאמר אין לי מועדים אלא אלו הכימי אנוש ימיו ושנותיו כימי גבר.
הרביעית, כי אחרי שגם האנשים היותר שלמים יפלו לפעמים ברשת הטעות, להיותם משיגים בכחות ההיולאניות, ר"ל בעבור שמוסדות השגתם בנויות רק על אדני כוחותיהם החמריות, ר"ל הרגשותיהם החושיות, כי מהם יקח האדם מושכליו הראשונים לבנות עליהם עמודי בנין הקשי שכלו. (עיין ביאורי למעלה בראשית דף קפ"ה ודף קצ"ט ע"ב ושמות י"ב ע"א) והחושים רגילים לטעות, ע"כ על נקלה יתעה גם השכל הנשען עליהם. ואם כן הוא בשאר השגות, אף כי בקביעות החדשים והמועדים הבנויה על חשבון ועיון דק מאוד, עד שיוכלו לטעות בה על נקלה, ע"כ היה מהראוי שיסכים הי"ת בבחינת הנהגתו ההשגחיית והנסיית התלויה רק במעשיהם ופעולותיהם בזמנים ידועים, אל מה שיעלה מעיון גדולי ישראל וחשוביהם, לקבוע עפ"י חשבונם הזמנים והמועדים אשר בהם יעשו המצות שנצמוו הם וכל ישראל עמם, אף שהקביעה הזאת אינה מסכמת אל האמת המוחלט בעבור שטעו בחשבונם (ועפ"י משל אבאר לך דברי הרב אלה יותר הנה זה דומה למלך אשר הבטיח את עמו שאם יבואו לפניו במנחה ידועה בתחילת כל חודש וחודש ויראו לו בזה כי הם מיקרים אותו ונכנעים לכל אשר יצום, יחשבם כאוהביו ויעשה להם טובות ידועות והעם אשר לא ידעו מתי יחל החודש, סמכו תמיד בזה על מאמר ופקודת הנשיאים וראשיהם, ובפעם אחת או שתים טעו אלה ואמרו, כי החדש וחל רק יום אחד או שנים אחרי החילו באמת, ויביאו העם את המנחה אל המלך רק ביום השלישו לחודש הנוכל להעלות על דעתנו כי המלך אחרי הודעו כי רק בעבור טעותם אחרו מלבוא יקצוף עליהם ולא יעשה להם בכל זאת הטובות אשר הבטיחם לעשות להם כן הדבר ההוא ביחס הי"ת אל ישראל עם קרובו בבחינת הנהגתו השגחיית) ועפ"י הדברים האלה תבואר גם ההערה השניה, כאשר תחזינה עיניך מישרים. אח"כ יאמר הרב ז"ל כי בעבור שלש סבות היו יכולים הב"ד לטעות בענין קביעת המועדים, או לשנותה בכונה, אחרי שנודע, כי קביעה זאת היתה תלויה בחשבון מולד הירח ותקופתו סביב הארץ והשמש, בראית העדים קצת מגוף הירח בליל שלשים, ובמאמר ב"ד, הא' אחר שעיון וחשבון זה הוא דק מאוד עד שאחז"ל שמשה בעצמו נתקשה בו, הלוא על נקלה יש מקום לטעות בו, והב' אם העידו העדים שקר להטעות את הב"ד בזדון, כמו שעשו הבייתוסין, (עיין ר"ה כ"ב ע"ב) הלוא נמשכו ב"ד אחריהם וקבעו החודש ביום שאינו ראוי לו והג' כי לפעמים הסב אותם הכרת הזמן לשנות ברצון קביעת החודש והמועד התלוי בו מהזמן והיום האמיתי שהיה ראוי לקבעו, אף כי היה נודע להם הכל על נכון, כמו שאחז"ל סנהדרון דף י"א. שאם ראו ב"ד שתקופת ניסן, תאחר לבוא, ותהיה רק בששה עשר בניסן או אחר זמן זה או שהאביב, לא הגיע עוד, או שפירות העץ הרגילים לצמח בימי פסח לא צמחו עוד, (כי כל אלה ר"ל שיווי היום והלילה, ובכור השעורים הממהרים להתבשל, ונצרכים להקרבת העומר וצמיחת פירות קצת האילנות, הן סימני האביב, וסמכו בזה על הכ' "שמור את חודש האביב" ר"ל השתדלו שיהיה חג הפסח רק בחודש האביב,) או אם לא היו עוד הדרכים והגשרים אשר נתקלקלו מפני הגשמים בימי החורף, מתוקנים כראוי לעולי רגלים, או מפני התנורים שאבדו מפני הגשמים ולא והיה לעם מקום לצלות פסחיהם, עד שיעשו ויתוקנו תנורים אחרים, או אם נודע להם שיושבי ארצות אחרות הרחוקות מארץ ישראל נעקרו כבר ממקומם ללכת לחוג את חג הפסח בירושלים, ולא יגיעו לשם אם לא יעברו השנה. (עיין מכל זה ברמב"ם פ"ד מה' קידוש החודש) ואם שנו קביעות המועדים בעבור א' מכל אלה הסיבות, הסכים בכל זאת הי"ת עמהם, ולהורות על כל זה אחז"ל "אתם" אפי' שוגגין, ר"ל בעבור הסיבה הראשונ', "אתם אפי' מוטעין" ר"ל מאחרים ע"י עדות שקר, "אתם אפי' מזידין" ר"ל בעבור הדברים שהזכרנו למעלה, ובזה נחם ר"ע את ר' יושע, כאשר הכריחו ר"ג לבוא אליו במקלו ותרמילו ביה"כ שחל להיות לפי חשבונו, והתעצב על הדבר בחשבו, כי בזה יחטא ואשם לאלקיו, עד שנתן לו תודה על זה בשמחת לב, ואמר לו "נחמתני עקיבא נחמתני", (עיין ר"ה כ"ח.) [וכל דברי הרב ז"ל אלה כלל הרמב"ם במתק לשונו בדברים מעטום, באמרו (ספ"ב מה' קידוש החודש) וחייבים הכל לתקן המועדות על היום שקדשו בו (ב"ד) אעפ"י שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדבר מסור אלא להם ומי שצוה לשמור המועדות, הוא צוה לסמוך עליהם שנאמר "אשר תקראו אתם וכו'" וכן הדבר גם בשאר דיני התורה הנוסדים על זמן ידוע כמו לענין בתולה פחותה מבת ג' שנים שבתוליה חוזרים (עי' בפנים הכפר)] ועל כל זה רומז גם המדרש שהחל בו הרב ז"ל, "אמר דוד, אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי", וכו' שר"ל שהי"ת מנהיג לכבוד ישראל ולטובתם הנהגתו השגחיית והנסיית, עפ"י קביעתם הזמנים והמועדים, וע"כ הנמר ג"כ "יום תרועה יהיה לכם" ולא לי, יען כי רק בקביעתכם לבד תלוי הדבר מתי יהיה יום אתרועה והשאר המועדים. ראו זה מאמר זר ונפלא מאד בתחלת העיון ודבריו תמוהין מכל צדדיהן וזה כי אחר שראשי השנים והחדשים הם מהדברים ההכרחיים שא"א להיות בענין זולתי התחלה סבובית לגלגליהם אשר הוא נודע מעיוני הקדמונים שהשתדלו מאד לדעת מספר ימות הסבובים ההם וקבעו להם חדשים ושנים בתכלית הדיוק כמו שנודע מספרי החכמים אשר מעולם בחכמת התכונה וממנהגיהם הידועים והקיימים ביניהם באלו החשובים אם כן מה תועיל ישיבת הסנהדרין עליהם ואיך יתחכמו ויתיעצו על הדברים ההכרחיים שא"א להיותם בענין אחר והוא דבר שלא יסבלהו טבע העצה כפי מה שכתב החכם בפ"י מהג' מהמדות. ואם שנקבל שיהיה ממש כדבריהם איך נקבל שהקב"ה וסנהדראות של מעלה נמשכים במעשיהם אחר מעשה ב"ד של מטה בזה הענין המופלא מסדור הזמנים אף כי לא ישערו בהם רק האמת כ"ש שאמרו בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדים אלא אלו וכמו שהוסיפו חז"ל (ר"ה כ"ה:) ביאור אשר תקראו אותם אתם כתיב אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מוטעין אפילו מזידים חלילה לאל מהסכים עם השוגגין והמוטעין כ"ש עם המזידים וכי מפני התועים ישתבשו סדרי עולם. ועוד כי מה לו יתעלה ואל סנהדראות של מעלה אל סדר השנים וקבועי החדשים ומועדים שאמר אין לי מועדים אלא אלו הכימי אנוש ימיו ושנותיו כימי גבר.
4
ה׳אמנם כוונתם הנכונה תתבאר בזה הענין כשיקדמו לה ד' הקדמות. הראשונה מה שהוא מבואר לכל בעל דת כי אחר שגזרה חכמתו יתעלה להמציא המין האנושי שאמתת מהותו הוא היותו בעל בחירה הנה כזה יתחייב שתמצא הנהגה בעולם מסכמת ומתיחסת לפי מעשיו אם לטוב אם למוטב כי מה יועיל טוב הבחירה למי שענייניהם כלם יהיו הכרחיים על המנהג הטבעי וזה מה שחייב תכלית החיוב ההמצא שם שני מיני הנהגות א' לפי סדרי הטבע ואחד לפי מעשי האדם וזולתם לא יתקיים העולם כמו שרצו זה חז"ל (אבות פ"ה) באומרם בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר וכו'. כמו שנתבאר זה הענין יפה בתחלת השער הג' ומכל מקום הקדמה הזאת היא מבוארת ומקויימת על כל איש תורני בלי ספק:
5
ו׳השנית שכבר ראוי שיהיו שם הישרות אלהיות ועניינים נרצים לפניו תסובב מהם אותה ההנהגה ההשגחיית ותמשך עליהם כמו שתמשך ההנהגה הטבעית ותסובב מסדרי שמים ומערכותם כמו שזה הענין נתבאר יפה בתורתנו האלהית באומרה (ויקרא כ״ו:ד׳) אם בחקותי תלכי וגו' ונתתי גשמיכם וכל הפרשה ההיא ואחריה רעותיה רבו מספור ואז"ל (ויקרא רבות פ' ל"ה) אם בחקותי חוקות שחקקתי בהם שמים וארץ וכו'. כמו שביארנו בפרק ניגון עולם שער י"ב. ימשך מזה שכמו שסודרו מהחכמה האלהית זמנים מתחלפים נאותים לסדור הטבעי ההכרחי דכתיב (בראשית א׳:י״ד) והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים וכתיב (שם ח') עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וגו' לא ישבותו. שכן יתחדש זמנים נכונים לפי הרצון אשר בהם יושלמו העניינים לפי ההשגחה והמה אלה המועדים הנרשמים והנזכרים בתורה האלהית. וזה ששנינו בגמ' ר"ה (ט"ז.) בארבעה פרקים העולם נדון בפסח על התבואה. בעצרת על פירות האילן. בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם וגו'. ובחג נדונין על המים. תניא א"ר עקיבא מפני מה אמרה תורה הקריבו לפני עומר בפסח כדי שתתברך עליכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה תורה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא. אמר הקב"ה הקריבו לפני שתי הלחם כדי שיתברכו לכם פירות האילן ומפני מה אמרה תורה נסכו לכם מים בחג מפני שהחג זמן גשמי השנה הוא אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחנ כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. נראה שאלו המועדים כלם מיוחדים הם ע"י הקרבנות והעבודות הנעשים בהם לפקוד בהם צרכי העולם ע"ד ההשגח' כמו שד' תקופות השנה ושנוייהם ושאר ענייניהם נתיחדו לפי המנהג הטבעי והסדר הקדום מעת הבריאה עם ששני העניינים נתכוונו יחד כמוזכר שם.
6
ז׳השלישית כי הנה הוא מבואר שלא הוכשרו כל משפחות האדמה לקבל זה הטוב האלהי מאת האלהים כי כל הדורות הראשונים היו מכעיסים לפניו עד שבא אברהם אבינו שמצא נחת רוח בו ובבניו ובנכדו ובזרעו אחריו. וייחד השגחתו ואהבתו עמהם וירדו למצרים והעלם ביד חזקה ובזרוע נטויה וקרבם לפני הר סיני ואמר להם (שמות י"ט) אם שמוע תשמעו בקולי וגו'. והייתם לי סגולה וגו'. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש והם סברו וקבלו ואמרו (שם) כל אשר דבר יי' נעשה ומשם והלאה נסתלק עסקו מהעולם בכלל ונתייחד עמהם להיות להם לאלהים והם יהיו לו לעם כמו שהעידה התורה והנבואה עדות ברורה במה שהמשיכה כל ספוריה ועדותיה ורדפה אותם בכל המוצאות אותם לעבר ולעתיד וכאלו אין לו להקב"ה בעולמו זולתם כמו שאז"ל שהם היו תחלת המחשבה בבריא' דכתיב בראשית ברא אלהים בעבור ישראל וכו' (ויקרא רבות פ' ל"ו) ובעבור התורה שנקראת ראשית (ב"ר פ"א). וכן אמר משל לשבלת וכו' (חזית שיר ב') כמו שיבא בפרשת העומר ב"ה. וזה מה שחייב שיושם בידה סדר הזמנים הנפלא שזכרנו בהקדמה שקדמה כי הוא גדול מעל השמים כי הוא המיוחד אליה לפי מעשי הבחירה אשר על דרך הישרות התורה מצותיה ומשפטיה. כי עקר הבחירה לא נמצאה כי אם בעבורה ולזה תתיחד בהם זאת ההנהגה כמו שפירשנו בשער ט"ו ול"א באר היטב. וכן עשה בפעל כי היא היתה המתנה ראשונ' שמסר להם בין אירוסין לנישואין כשאמר (שמות י״ב:ב׳) החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם וגו'. ביאר שייחד להם זמנים חדשים ושנים חדשים שלא כטבע העולם והוא האמת הכשר כי הסדור אשר לפי הטבע הוא התחלתו מתשרי. אמנם הסדור אשר לפי ההשגח' והוראת היכולת העליון הוא מניסן. וכבר נתבאר זה הענין משלם שם בפרשת החדש שער ל"ז ול"ח אשר מכל זה יתבאר כי מפתחות אלו הסדרים נמסרו להם ולא לזולתם וכמו שאמר (תהילים קמ״ז:י״ט) מגיד דבריו וגו'. לא עשה כן וגו':
7
ח׳הרביעית מה שהוא מבואר מהיות האנשים היותר שלמים להיותם משיגים בכחות היולאניותם מעותדים להעמדת השגגה והטעות בעיונים אשר לא יוכלו להמלט בשום צד ומאחר שיש במסורת זה הקביעות שרצה בו האל יתעלה מקידוש החדש וקיבוע המועדים דקדוקים רבים וחשובים קשים שאז"ל (מנחות כ"ט.) שנתקשה עליה משה עד שהראהו באצבע וכו' כמו שכתבנו במקומו היה ראוי שיסכים הש"י אל מה שיעלה מעיוניהם ומדיוק חשוביהם לא אל הזולת כי לא נתנה תורה למלאכי השרת. וכמו שהוא יתעלה העביר על מדותיו להסכים אל טבע ברואיו וענין מציאותם כן חוייב שיהיה בזה הענין הנפלא. והנה הוא מבואר שכבר איפשר לסור מני דרך בעניינים הדקים האלו לאחת מג' סבות. הראשונה שיחשוב החושב שירד לסוף אמתת החשבון ולדקות הענין ולרוב הבחינות שיש להשקיף כי כבר טעה באחד מעיוניו ועלה חשבונו פחות או יתר כענין רבי יהושע שטעה בחשבונו והסכים עם העדים שאמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה ולא שמע לדברי רבי דוסא שא"ל עדי שקר הם איך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה (ר"ה כ"ה.) יראה שעל החשבון סמך לא על העדים וטעה בו ולפיכך גזר עליו ר"ג שיבא אצלו במקלו ובתרמילו ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו. והשני בשכבר יקבל ההטעאה מזולתו כההיא דגרסינן בראש השנה (כ"ב:) פעם אחת בקשו ביתוסין להטעות את החכמים ושכרו שני בני אדם בד' מאות זוז אחד משלנו ואחד משלהם, שלהם העיד עדות ויצא. שלנו אמרו לו כיצד ראית את הלבנה אמר להם עולה הייתי במעלה אדומים וראיתי שהוא רבוץ בין שתי סלעים וראשו דומה לעגל ואזניו דומות לגדי וקרניו דומות לצבי וזנבו מונחת לו בין ירכותיו והציץ בי ונרתעתי ונפלתי לאחורי ואם אין אתם מאמינים בי הרי מאתים זוז צרורים בסדיני. אמרו לי מי הזקיקך לכך אמר שמעתי שבקשו להטעות את החכמים אמרתי אלך ואודיע להם שמא יבואו בני אדם שאינם מהוגנים ויטעו את החכמים אמרו לו מאתים זוז נתונות לך במתנה והשוכרך ימתח על העמוד. *הנה יראה, כונתו, שהעד רצה להורות להם דרך משל וחידה, שהוא כמו רעהו העד הראשון נשכרו להטעותם, ורק בעבור היות ישראל אז כבר במדרגה התחתונה שנכנעו לאדום ולישמעאל, (כי יד ממשלת הרומיים גברה אז עליהם בימי בית שני, וערביים שכניהם יוצאי חלצי ישמעאל, היו ג"כ מצירים להם אז) ע"כ ירדה מעלתם להיות קרובים לקבל הטעאת אנשי בליעל כאלה, אשר בעד כסף נשכרו להעיד עדות שקר, וזש"א שבעלותיו במעלה אדומים, (אולי רומז בזה להמבצר אשר בנו הרומים בירושלים על הר אחד אשר היה מול הרי המוריה, ואנו שם תמיד למען יוכלו להכניע יותר כל יושבי ירושלים תחת משמעתם וקראו לו מבצר,) ראה את הירח שנמשלו אליו ישראל רבוץ בין שתי סלעים, אות וסימן לאומה הישראלית הרובצת תחת רגלי אדום וישמעאל, כאשר הולך הרב ז"ל ומבאר, ובהעלותו כל זאת על רעיוניו, התעצב על גורל עמו, ונרתע לאחוריו, ובחשבו כי אולי לא יאמינו למה שרמז להם בחידתו זאת, שנשכר להטעותם, הראה להם גם המעות הצרורות לו בסדינו, אשר רצה להשיב לבעליהן אחרי שלא מלא שליחותם, והם אמרו לו, כי בעבור ישרו ותומתו הכסף נתון לו, והשוכרו יענש ויוכה על עונו. הנה יראה כי כשרבו העונות ונפלנו אל הגליות נמעטו הזכיות והיו זקני ב"ד קרובים לקבל הטעאה מאנשים רעים וחטאים כמו שכיון העד החכם הזה בחידתו זאת הנכבדת להורות הסבות שבעבורם יצאו מכלל מה שנאמר עליהם (דברים ד׳:ו׳) רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. והנה מפני שהירח היתה סימן האומה הזאת מהטעמים שנזכרו בפרשת החודש הנזכרת, לזה כשנשאל איך ראה אותה הוא כיון אל הנמשל ואמר כי היה עולה במעלה אדומים כי ישראל אשר באקלים ההוא היו תחת יד אדום ואמר שראה הירח רבוצה וגולה בין שתי אומות כוללות והם אהלי אדום וישמעאלים והיה סבת זה כי ראש האומה הזאת דומה לעגל כלומר שמראשיתן חטאו בעגל ומשם ואילך לא סרו ממחשבת ע"א של ימיהם. ואזניו לגדי כי כמו שהגדי בקטנותו הוא טוב למאכל ועולה בשלחן מלכים וכל עוד שיגדל הולך ופוחת כך היו ישראל ראשיתן טוב למשמע אזנם כשאמרו בסיני נעשה ונשמע (שמות כ״ד:ז׳) ואח"כ נזורו אחור כי נעשו תישים גדולים ולא עוד אלא שנעשו להם קרנים לנגח בהם כלפי מעלה. וקרניו לצבי כי כמו שהיו קרני הצבי חלושות ומדי שנה בשנה הן נעקרות ונופלות כן היו קרני העוז אשר לזאת האומה כבר נגדעו ותעלולים ימשלו בם וכמו שנאמר (איכה ב׳:ג׳) גדע בחרי אף כל קרן ישראל. ועוד ראה שזנבו מונחת לו בין ירכותיו כי הוא סימן הפחד ומורך הלב בחיות בעמדם לפני הב"ח המושלים עליהם. והכלל שהאבות שקדמו הביאום אל ההכנעה והפחד בהרבה מעניניהם וגם בנפילה אל ההטעאות כולו שחשבו עליהם הביתוסים כי אין עוד נביא להגיד להם מה יענו מלאכי גוי ובראותו הרע אשר ימצא את עמו בכל זה נרתע ונפל לאחוריו ואמר שכבר נדבה רוחו אותו להפסיד הר' זוז משכירותו ולגלות אזן החכמים דכיון שלא עשה שליחותם צריך הוא להחזירם. אמנם אם אין אתם מאמינים בי בדבר החידה הרי הם צרורים בסדיני ואזכה בהם שכבר עלה בידם מה שרצו מהטעאה. והם אמרו לו שהם מאמינים אותו ומפקירים אותם אצלו דהפקר ב"ד הפקר או שנתנו לו אחרים. מ"מ כבר יראה מה שיזדמנו ב"ד אל ההטעה מזולתם ובפרט בדורות האחרונים. והשלישית שכבר ירגיש החושב שיצא מחשבון האמתי והמדוייק אמנם גזר בדעתו שהיה ראוי לשנות את החשבון ולדחות אותו מפני שום אחד מהדברים שאמרו חז"ל (סנהדרין י"א.) אם מפני האביב או התקופה או הגדיים והגשמים וגליות ישראל שנעקרו ממקומם וכו'. ולא הסכימה דעתו אל האמת כי לא היו הטעמים אשר חשבום מספיקם לדחיה זו:
8
ט׳והנה אחר הנחת איפשרות היציאה מהאמת לכל אחת מהג' סבות הנזכרות בזאת ההקדמה והיה הטעות אשר יפול בזה גדול השיעור עד שלא לבד יפול השיבוש בהפסד הקיבוע ההוא אבל שיחטיא הכוונה בכל הענינים הנמשכים מסדר הזמנים העבודות והקרבנות הנזכרים בהקדמה השנית יחוייב מזה שהקיבוע האמתי לא יהיה בשום זמן זולתי אותו אשר יוכל להסכים עליו דעת החכמים שבכל דור ודור כמות שהם בין שיסכימו אל האמת הברור בין שיימינו או ישמאילו לסבה מהסבות הג' שזכרנו כי הם אשר כיוונו חז"ל באומרם אפילו שוגגין אפילו מוטעין אפילי מזידין. כי הטעות בחשבון שהנחנו ראשונה הוא שוגג ודאי. והענין הב' הם ודאי מוטעין בו מהזולת וכמו שאמר העד הנאמן בקשו להטעות את החכמים. אמנם הג' הוא המזיד לא שזדו לעשות שלא כראוי ח"ו אלא שהטעות הזה כבר עשאוהו מדעתן כסבורין שהיו צריכין לטעות כדי לתקן. וכן אמר וכי יזיד איש על רעהו להורגו בערמה להוציא האב הרודה בבנו והרב בתלמידו שאע"פ שהן מזידין אינן מערימין (מכלתא משפטים פ' ד'). והכונה כ"א שהיו יודעין בהכאה ומכוונין בה לא כיוונו להרוג כ'א ליסר וכן אלו כיוונו לטעות מהחשבין אבל לא כיוונו לקלקל כי אם לתקן. ובכלן אמרו שתסכים בהם דעת עליון אחר שסדר זמנים אלו אינם אלא לצרכם ובדבר הזה התנחם ר' יהושע כשאמר לו רבי עקיבא דרשה זו והשיב עקיבא נחמתני (ר"ה כ"ה.) והכוונה כי אף על פי שיחשב לו לטעות מעשה ר"ג כבר הסכימו בו מן השמים. ועל פי הדברים האלה אמרו חז"ל תינוקת פחותה מבת שלשה שנים ויום אחד בתוליה חוזרין בת שלשה שנים ויום אחד אין בתוליה חוזרין ואם עברו ב"ד את השנה בתוליה חוזרין דכתיב לאל גומר עלי (ירושלמי סנהדרין פ"א ה' ב') הנה שבארו שהפעולות הטבעיות הנמשכות אחר תקופות השנה ימשכו אחר סדר הסכמת ב"ד שבכל דור ודור בין שוגגין בין מוטעין בין מזידין והוא דבר נפלא נמשך לסגולת המצות האלהיות ככל שאר הדברים הטבעיים הנסתרים ומפורסמין הנכנעים אליהם בלי ספק. ועל הענינים האלה אמר החכם שלמה את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעש' אשר עשה האלהים מראש ועד סוף (קהלת ב'). הנה על סדר הענין הטבעי בהנהגה אמר את הכל עשה יפה בעתו כי הוא סדור נכון וקיים בלתי משתנה בעת מן העתים. אמנם על הסדור השני אשר לפי ההשגחה אמר גם את העלם נתן בלבם רצוני בלב החכמים יודעי העתים לפי התורה והמצוה כנזכר. ואמר כי בבחינת אלו השתי הנהגות ישכיל האדם מאד בעניני ההנהנה ויותרו לו ספקות עצומים במעשה האלהים עד שלא יאמר שלא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף אבל שימצאנו ויתן לו סבה ועלה כמו שכתבנו בתחלת שער ג' הנזכר ובשער כ"ו, דרוש מאתם כי הם עניינים ביארם בס' קהלת תכלית הביאור למתבונן בהם כמו שפירשתי שם. ולדעתי זה הדרוש אשר עמדנו עליו אמרו דוד ע"ה באות למד מאלפא ביתא אמר לעולם ה' דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך וגו'. למשפטיך עמדו היום וגו' (תלים קי"ט). אמר שכבר יחשב בתחלת העיון שכל חפצו ורצונו יתעלה הוא בקיום ההסכמות והסידורים אשר קיים בתחלת הבריאה עם השמים ושלא ישתנו להמשך אחר שום פועל אינושי כלל כי לדור ודור תתקיים אמונתך במה שכוננת ארץ על מכוניה ותעמוד מבלי שתשתנה לשום סבה כלל. והנה מתוך דברי תורתיך האמתית מצאתי ראיתי כי למשפטיך עמדו כל באי עולם היום ההוא המיוחד שנקרא בתורה יום תרועה במה שיקבעו אותו ב"ד כפי הסכמתם ובכל מה שימשך ממנו ולפי מה שדייקו חז"ל (שוח"ט תהלים ד') מאומרו (במדבר כ"ט) לכם ולא לו ומאומרו אשר תקראו אותם במועדם כמו שאמרנו: ואמר כי הכל עבדיך לומר שעל דרך האמת אין להפלא על זה שכן יחוייב מצד היחס הצירופיי אשר להם עמו מצד היותו אדון והם עבדים משרתים אליו. ואחר שזכר זה נתן שבח ותהלה למגלה מצפוניו ומאיר מחשכי לבו באור תורתו ואמר (תהילים קי״ט:צ״ב) לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. כי לולי שהיתה תורתך שעשועי בגרשי ממנה כל אלו הענינים מכל הצדדים שנזכרו אז אבדתי בעניי ומה עניות עניות הדעת:
9
י׳וזהו השבח שסדרוהו חז"ל בתחלת המאמר שאמרו יתעלה שמו של הקב"ה שהוא משלם וגומר וכו'. ובסוף אמרו בא וראה מה כתיב יום תרועה יהיה לכם לי לא נאמר אלא לכם וכו'. והיה השבח אם על עצם החסד בעצמו ואם על ההודעה ממנו ועל שני הענינים אמר המשורר אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי כי מצד שהוא מסכים וגומר עמנו על זה האופן נקרא אלהים עליון על דרך שאמר (שם ק"ח) כי גדול מעל שמים חסדך כמו שכתבנו והוא מה שנמנו וגמרו שהוא משלים וגומר עם ישראל מה שהם עושים כוונו שיהיה לשון גומר משני העניינים יחד. וזה מה שרצינו אליו בזה הענין הנכבד המשותף לכל הזמנים ולכל המועדים אשר בעבורו נאמר מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש. אמנם מענין הספרים ומכתות המליצים זכות וחובה יתבאר במקומו בפרק החמישי ב"ה. ומעתה נבא אל המשך הדבור בכל אחד מהמועדים המיוחדים כל אחד לעניינו כפי מה שיעדתי עליהם בפתח דברי שעליהם נאמר אלה מועדי ה':
10