עקידת יצחק ס״ז:ג׳Akeidat Yitzchak 67:3
א׳הפרק השני
1
ב׳יבאר הענינים ראוים להשים פנות מיוחדות לזאת התורה.
2
ג׳ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי וגו':
3
ד׳*הפרק השני להבין דעת הרב ז"ל צריך אתה לדעת שגדולי חכמי ישראל נחלקו במספר עקרי אמונתנו, כי הרמב"ם ז"ל מנה בפירושו למשנת כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, י"ג עקרים ויסודי דתנו הנודעים לכל איש ישראלי. אשר עליהם נוסד גם השיר "יגדל", ויש שחלקו עליו ומנו כ"ו, ויש שמנו רק ששה, וס' העקרים מנה רק שלשה, מציאות ה', השגחתו, ותורה מן השמים, (עיין מכל זה שם מ"א פ"ג.) על כן נתן הרב ז"ל פה כלל נכון בבחינת העיקרים, ואמר שרק אותן האמונות, אשר מהן נוכל לאמר לא לבד שמי שאינו מאמינם איננו בכלל ישראל, כ"א גם, שמי שמאמינם הוא בעל דת ואמונת ישראל, נוכל לחשוב שעקרי דת משה וישראל אבל האמונות אשר המאמין אותן בלבד, אינו מוכרח עוד להיות בעבור זה בעל דת ישראל, ד"מ האמונ' במציאות הי"ת, אחדותו ובלתי היותו גשם או כח בגשם, אף שמבלעדה לא תצוייר דת ישראל, בכל זאת אחרי שיש בעלי דתות אחרות המאמינים ג"כ בכל אלה, ובכל זאת אינם ישראלים לא נוכל לחשוב אותן כעקרים מיוחדים לדת ואמונת ישראל בפרט, וע"כ מנה הרב רק ששה עקרים המיוחדים לדת ישראל בלבד, אשר המאמין אותם יכונה בשם ישראל, והם האמונה בחידוש העולם והבראו עפ"י הי"ת, ביכלתו לשנות כרצונו חוקי הטבע לטובת בחיריו, בנבוא' מן השמים בהשגחתו עלינו, וכי יש אלקים שופע בשמים ממעל את כל מעללינו עלי ארץ, בתועלת התשוב' וכפרת עונינו והאמונה בשכר ועונש בעולם הנצחי, ולמען השריש פנות דתנו אלה המיוחדות לה בלב כל איש ישראל נתן לנו הי"ת המועדים הידועים, אשר כל אחד ואחד מהם מורה על אחד מעיקרי דת אלה כי השבת מורה על אמונת החדוש אשר בו תלוים כל שאר העקרים אשר עליהם יורו שאר המועדים, כי מי שאינו מאמין שהי"ת ברא העולם מאין, או לפחות מהילי (חומר) קדום כי האמונה בחידושו מאין גמור ומוחלט, אינה הכרחית לאמונת התורה, [עיין למעלה בביאורי שמות דף ט' ע"ב, ותראה כי בהשקפה ראשונה דבריו פה סותרים דבריו למעלה, אך באמת אינו כן, כי פה ידבר רק בתנאי מפורש אם יודה לדעת הרמב"ם במורה ח"ב פכ"ה, שפסוקי התורה יוכלו להתבאר גם אם נאמר כדעת פלאטון שברא הי"ת את עולמו מחומר קדום, (עיין גם ספר העקרים פ"כ ממאמר ח) אבל שם בפ' שמות יגלה לנו דעת עצמו והיא כי דעת התורה והאמונה האמיתית היא, כי הי"ת ברא עולמו מאין גמור ומוחלט מבלי שהי' חומר קדום כלל.] (עין מ"נ ח"ב פכ"ה וס' העקרים מאמר א' פ"ב) אשר ע"כ אמר הכ' לדעת הרב ז"ל רק "בראשית ברא אלקים" וכו' ולא אמר "ברא אלקים מאין") אינו יכול להאמין ביכלתו לשנות חוקי הטבע, בנבוא' ותועלת התשובה, ושכר ועונש כמבואר כבר בשערים הקדומים ויבואר עוד, ע"כ נקרא השבת פה לבד במקום אשר יצווה על כל המועדים בשם "שבת שבתון" מקרא קודש, להורות כי הוא אב לכל מועדי ה' אשר בשם שבתות יקראו והם כמו קרואיו. אחר שהנחנו ראשונה שהיה סדר המועדים הלזה ספר זכרונות הרשום בכתב מפורש למען דעת כל עמי הארץ הפנות השרשיות באשר הם בעלי תורת מרע"ה חוייב שיונחו פרקיו בשרשים והפנות המיוחדות אליה לא בזולתם ואם היו לה הכרחיות. וזה שלא כל מה שלא יצוייר מציאות תורת אלהית זולתו הוא עקר מיוחד אליה שא"כ יהיה מציאות הטבע והיות האדם שכלי או בעל בחירה עקרים לה כיון שא"א לשום תורה זולתם. אמנם כיון שהדברים האלה הם משותפים לבעלי תורה ולזולתם מבעלי העיון ושאר האמונות הנה אינם ראויים שיושמו עקרים מיוחדים לה. ומזה הטעם הוא מבואר ג"כ כי מציאות השם ואחדותו ובלתי היותו גשם וכח בו אף ע"פ שתניחם התורה ותזהיר עליהם מאד כהזהיר על הרציחה וניאוף וזולתם הנה אינם עקרים מיוחדים לה כי כל חכמי הפילוסופים חייבו אמתתם במופתים מוחלטים עם שלא הודו בתורה האלהית. ומהראוי שהתורה האלהית הזאת והעקרים המיוחדים אליה יתהפכו יחד כהתהפך הגדר בנגדר עד שנאמר שכל בעל תורה האלהית יאמין אותם וכל מי שיאמינם הוא בעל תורה אלהית. והנה לזה לא הושמו במועדים האלה סימן ורושם מיוחד לשום אחד מהם אבל שמו אותם שזכרנו ראשונה שלא נשתתף בהם שום אומה ועיון עד שנתפרסמה התורה האלהית בעולם משתתפת בקצתם או ברובם להדמותם לאלהיות עם היות שההבדל ביניהם נכר ומבואר מהצדדים שביאר הרב המורה פ"מח"ב.והנה הגדול מהם והראשון לכלם הוא אמונת חדוש העולם ואמר ששת ימים תעשה מלאכה וגו'. כי עקר מה שצריך להתיחד באמתתו כל בעל דת האלהית הוא שהאל יתעלה המציא העולם כלו וחדשו אחר שלא היה ברצונו המוחלט באותו עת שעלה במחשבתו ובאותו אופן אשר ישר בעיני היוצר לעשות כי באמונה זו יכול לקבל ולקיים כל שאר העקרים אשר תניחם אח"כ ומזה הטעם התחילה התורה ממנו בלי ספק. לא כמו שכתב החכם בעל העקרים בתחלת ספרו שהסב פני הספור ההוא האלהי ושנה את טעמו אל עקר מציאות השם יתעלה ואמר כי הוא היה העקר הראשון אל התורה האלהית מה שביארנו ביטולו אלא האמת הברור שחדוש העולם בעצמו הוא העקר המיוחד אליה כמו שהזכירה אותו בפי' שאפילו נודה מ"ש שם שחדוש העולם מאין אינו הכרחי לאמונת התורה הנה חדושו באי זה אופן שירצה רצוני מהיולי קדום על כרחנו היא עקר שכל התורה כלה תלייה בו ואל החדוש הזה אשר הוא עקרי אליה תכוין בהתחלתה בו. ולזה לא דקדק הכתוב לומר בראשית ברא אלהים מאין את השמים ואת הארץ כי לא הקפיד רק בשיודע לכל שהוא ית' חדשם והמציאם להעמידם על זה התוכן שהן בו כי העושם יכול להחזירם תוהו ובוהו כאשר בתחלה והנה להיות העקר הזה מיוחד לכל המצות האלהיות כיון בתכלית הדיוק לצמצמו בהקדמתו (שמות כ׳:י״ב) למצות כבד את אביך וגו' וללא תרצח וללא תנאף ולחביריו וכו' כמו שכתבנו שם. הנה שאין לפקפק בשחדוש העולם שהשבת הוא סימנו ורושמו הוא העקר הראשון המיוחד לתורה מאלהית. ולפי שכבר ביארנו מה שבידנו בענין מצות השבת הנכבד והנורא בפרשת ויכלו שער ד' ובפרשת ויקהל שער נ"ה ופירשתי שם רוב הפרשיות הנוגעות בעניינו אקצר עכשיו בהזכיר לבד כי הוא עקר ראשון אל התורה האלהית אשר לצורך צירוף העקרים יחד מנאו הנה כי על כן נאמר בכאן שבת שבתון מקרא קדש מה שלא נאמר כן על השבת בשום מקום כי השבת הוא עצמו קדש וכל המועדים המה קרואיו כי לזה נקראים כלם מקראי קדש לא שהוא קרוי אצל קדש אחר זולתי במקום הזה שהוא קרוי עמהם לצרכם כמו שאמרנו שם. וזה מה שראוי עתה לדבר בזה הפרק:
4