עקידת יצחק ס״ז:ד׳Akeidat Yitzchak 67:4
א׳הפרק השלישי
1
ב׳יבאר כי חג הפסח הוא המפרסם יכולתו יתעלה:
2
ג׳בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש פסח ליי':
3
ד׳אחר שזכר העקר הראשון המתפרסם ענינו במיוחד שבקדשים שבת הוא לה' סמך שאר העקרים ואמר אלה מועדי יי' וגו'. בחדש הראשון וגו' כי אלה אשר יזכיר משם ואילך הם המיוחדים לשם מועדי והיה הראשון שבהם חג הפסח מועד צאתנו ממצרים. כי הוא המיוחד והמפורסם להודיע ולהורות שלא היה העולם ביד בוראו כמו העיר או המגדל אשר בנו בני האדם וא"כ אין בידם להרסה או להשנות דבר ממנה אבל נתברר ע"י האותות והמופתים הגדולים אשר עשה לפרעה ולכל מצרים לעינינו אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיו וכגבורותיו בשנויי הטבעים ישדדם בכמה פנים כמו שנתבארו עניינם (שער ל'ו) על סדר סימני דצ"ך עד"ש באח"ב וזולתם. *הפרק השלישי כי אמיתת וכו', כונתו כי רק מי שיאמין שהי"ת ברא עולמו וחדשו, יוכל להאמין ג"כ כי היה יכול לשנות חקי הטבע וסדרי הבריאה, בעשר מכות שהביא על מצרים להוציא ישראל משם, וע"כ חוברו שני אלה יחד במצות שמירת השבת, כי בדברות הראשונות נאמר "זכור את יום השבת" וכו' והטעם, "כי ששת ימים עשה ה'" וכו', ובדברות שניות נאמר "שמור" וכו' והטעם, "וזכרת כי עבד היית וכו', ויוציאך ה' אלקיך משם" וכו', וע"ז רומז גם מחז"ל באמרם "שמור וזכור בדבור אחד נאמרו", ר"ל אמונת יכולת ה' שנזכרה בשמור, ואמונת החידוש שנזכרה בזכור צמודות וחוברות הן אשה אל אחותה. כי אמתת מציאות שני העניינים האלה רצוני אמונת החדוש ויכולת המוחלט על סדרי הטבע והתחייבם זה מזה נזכר ונתבאר בדבור השבת במה שנתחלפו דבריו בשני מקומותיו (שמות שם ודברים ה') במלות זכור ושמור ובאומרו באחד כי ששת ימים וגומר. ובשני וזכרת כי עבד היית וגומר. והיא כונת חז"ל באומרם (ר"ה כ"ז.) זכור ושמור בדבור אחד נאמרו כמו שנתבאר זה כלו בשער נ"ה. והכלל שזהו עקר שההנהגה העליונה המיוחדת אלינו כמו שזכרנו בפרק הראשון היא תלויה ומסומנת בו כמו שההנהגה הטבעית הכוללת היא מסומנת בעקר הראשון אשר לפנינו אשר משניהם הושלמה פרנסת העולם כפי הבחירה ואי אפשר זולתם עם היות שזאת השנית נתיחדה אלינו במאמר החדש הזה לכם ראש חדשים כמו שזכרנו ראשונה. ולהיות עקר זה דבר שהצלחתנו חלויה בו ראתה חכמתו יתעל' לעשות ממנו פומבי גדול שבכל שנה ושנה בראשון בי"ד בו בין הערבים יעשה פסח ליי' ובט"ו יום לחדש הזה חג המצות ליי' וגומר. ביום הראשון מקרא וגומר. כל מלאכת עבודה וגו'. והקרבתם אשה ליי' ז' ימים ביום הז' מקרא קדש וגומר. ציוום באיסור החמץ ובאכילת המצות שבעת ימים ובביטול מלאכה כדי שלא יתעסקו בדבר רק בשיתבוננו שם בינה לזכור את אשר עשה להם בצאתם ממצרים אשר לא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגלה עליהם וגאלם ויקבעו זאת האמונה והבטחון בלבם ולא יסורו ממנה ויזבחו זבחי צדק לאל עליון גואלם. ולזה השתדלו החכמים השתדלות עצום שיגיע תועלת זה המעש' הבא עליהם במגילת ספר כתוב אל כללם הנשים והטף והאנשים אשר כגילם עד שלא ישאר בהם מי שלא ידע בכל אלה כמו שהוא מבואר מסדר ההגדה ואיו ספק שיגיע מהתעסק בעניינים ההם והתבונן בכתובים אפילו לחכמים תועלת נמרץ בהשכיל יותר במעשה יי' כי נורא הוא כמו שאמר בהגדה ואפילו כלנו נבונים כלנו יודעים וכו'. וכל המספר וכו' הרי זה משובח. וכל זה לפי שהיא הפנה היותר הכרחיית אלינו לגאולתנו ולפדות נפשנו עד ישקיף וירא ה' משמים לקיים מה שנאמר (ירמיהו כ״ג:ז׳-ח׳) לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם כי אז יהיו הענייני' האלה יותר נפלאים ויותר מפורסמים ויותר קיימים כמו שנתבאר זה הכתוב עם כוונת חכמינו ז"ל בו סוף פרשת עמלק שער מ"ב. ודי בזה למה שרצינו אליו הנה לפי שאין הכונה עכשיו רק להביא זכרונו בסדר העקרים האלו כמו שעשינו בעקר השבת כי כל העניינים הראויים אל זה המועד מהוראות המופתים המשולשים על סימניהם שזכרנו מתחלתם ועד סופם ועניני המצה ואיסור החמץ ויתר העניינים כלם ולמוד הד' בנים על סדר המקראות עם קריעת ים סוף ושירת הים עם כל הנמשכים אליהם והנלוה להם כבר נתבארו כלם יפה במקומותם על סדר השערים משער ל"ה עד שער מ' ובקשת מהם ומצאת כי תדרשנו:
4