ערבי נחל, בראשית ב׳Arvei Nachal, Bereshit 2
א׳תקסג
1
ב׳ברא אלהים כו', פירש"י ז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה וכו'. כבר כתבנו תחלה על פסוק זה דאין שייך חזרה אצלו ית"ש, וגם לא שייך אצלו קדימה זמניית תחלה וסוף כי הוא למעלה מהזמן לא יכילהו רעיון, והאי תחלה דאמר קודם במעלה, כי במחשבתו כביכול נתהוו עולמות המחשבה ושם אין רע ומתנהג במדת הדין, משא"כ השתלשלות העולמות התחתונים שנעשו על פי דבורו ית"ש שם אין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ע"ש בדברינו באורך, באופן שכל מה שהיה במחשבתו ית"ש מתנהג במדת הדין, ולטעם זה ע"פ רוב ישראל מעונים ומדולדלים וכל העכו"ם שלוים ושקטים, כי ישראל עלה במחשבה (בראשית רבה א, ד) מתנהגים בדין, משא"כ העכו"ם לא היו במחשבתו כלל רק במעשה לבד לכן אינם מתנהגים בעולם הזה בדין גמור.
2
ג׳וכן לטעם זה הקב"ה מדקדק עם הצדיקים יותר כי עיקר מה שעלה ברצונו ית"ש לברוא את העולמות הוא עבור הצדיקים והם עלו יותר במחשבה מן כלל ישראל, ועיקר הרצון כביכול נעשה ע"י הצדיקים, והיינו שאמרו רז"ל (בראשית רבה ח, ז) שהקב"ה נמלך בנשמותיהן של צדיקים וברא העולם, ר"ל שצפה התענוג שיקבל מהצדיקים, וכמ"ש בספר אור המאיר בדרוש לראש השנה על נוסח בגלל אבות שעשו רצונך ר"ל שהם עשו וגרמו כביכול הרצון שלך בבריאות העולמות, לכן הצדיקים הם ראשית המחשבה לכן מתנהגים עוד יותר במדת הדין מן כלל ישראל. וכן לטעם זה ארז"ל (זבחים פ"ט.) כל המקודש מחבירו יותר חרב מחבירו, כי בית קדשי קדשים חרב יותר ממקום העזרה, וכל בית המקדש חרב יותר מארץ ישראל, והיינו, כי בברוא ה' ארץ הלזו עלה במחשבה לפניו מקום בית המקדש שמשם יקבל תענוג כביכול, והיה ראשית המחשבה בית קדשי קדשים, ואחריהם היה במחשבה העשר קדושות עד קדושה אחרונית ארץ ישראל שהיא ג"כ עכ"פ במדריגת המחשבה לא כמו הראשונים, אבל חוץ לארץ אינה רק במעשה ואין מדת הדין מדקדקת שם, משא"כ אלו העשר קדושות כל המקודש מחבירו הוא יותר במחשבה מחבירו לכן דקדק יותר מדת הדין שם וחרב יותר מחבירו.
3
ד׳וכן לטעם זה, הנה ביום השבת הלכתא רבתי, והרבה דקדוקים מצוים יותר ויותר מכל ימי השבוע ואפילו דיבור אחד של חול אסור בו (שבת קי"ג:), והוא ע"פ שאנו אומרים בנוסח לקראת שבת כו' מראש מקדם נסוכה סוף מעשה במחשבה תחלה. יובן המשך דברים אלו בשנמשיל הענין. אדם אשר נפל ברצונו וחושק מאד להגות בתורה יומם ולילה, הנה זה ראשית הרצון והמחשבה, ומיד נופל במחשבתו שצריך ספרים וזהו מחשבה שניה שנשתלשלה מהראשונה, אח"כ מיד נופל במחשבתו שצריך בית מיוחד ללמוד הרי מחשבה ג', ואח"כ בהתחילו לגמור מחשבתו לפועל הוא קונה עצים ואבני מחצב ושוכר פועלים לבנות לו בית ואח"כ קונה ספרים ואח"כ לומד. הנה שסדר העשיה כך היה, כי בתחלה יצא לפועל מה שלא היה במחשבה כלל כגון לקנות עצים ואבנים ולשכור פועלים, ואח"כ כשנגמר הבית אז יצא לפועל מחשבתו השלישית, ואח"כ קונה ספרים יצא לפועל מחשבה השניה, ואח"כ בישבו ללמוד יצא לפועל מחשבה הראשונה, הרי שראשית ותחילת כל המחשבות הוא במעשה סוף ואחרון לכולם.
4
ה׳וזהו הנרצה באומרו סוף מעשה הוא במחשבה תחלה, ר"ל שיש כמה וכמה מחשבות שנשתלשל א' מהמוקדם וגבוה מעל גבוה כענין המשל, ומה שהוא במעשה סוף ואחרון הוא באותן המחשבות ראשון וגבוה, וזה לשון במחשבה תחלה, ר"ל שבעולם המחשבה עצמה הוא ראשון שבכל המחשבות וכאמור. וזהו ההמשך אל מ"ש מראש מקדם נסוכה, ענין ראש וקדם הוא עולם המחשבה ומדריגה גבוה במחשבה (כנודע ענין קדם מילוי אהיה) לומר שהשבת קודש נמשך מעולם המחשבה מראשית המחשבה לפניו. ולבל תיקשי דא"כ למה שבת הוא סוף של ששת ימי המעשה והיה לו להיות בראשונה, לזה אמר, אדרבה, סוף מעשה במחשבה תחלה וכאמור וק"ל. ולכן לפי ששבת הוא שעלה במחשבה לכן מתנהג במדת הדין ולכן צוויו ודקדוקיו רבים באבות ותולדות ושבותים ושמירת הדיבור וכל פרטי שבת.
5
ו׳ואחשוב שלכוונה זו בא במזמור שיר ליום השבת פסוקים אלו (תהילים צב, ו) מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרוח כו'. יובן ע"פ הפסוק (תהילים לו, ז) צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, כי הצדקה והרחמים שעושה השי"ת נמשל להררי אל לבריאות גדולים כענין צדקתך כהר תבור, וכן מדת החסד נקרא יד הגדולה, ומדת הדין נמשל לדבר עמוק והיינו משפטיך תהום רבה, וכלפי זה אמר ענין דקדוקי השבת צריך לדקדק ולירא את ה' יותר ויותר ביום השבת. לז"א מה גדלו מעשיך ה', ר"ל אותן שנבראו רק במעשה ולא עלו במחשבה גדלו והיינו שמתנהגים ברחמים, משא"כ מאוד עמקו מחשבותיך אותן שנבראו במחשבה מתנהגים בדין ולכן צריך דקדוק מאוד בשבת. ואמר איש בער לא ידע שאיו מבין חילוק זה בין עולם המחשבה לעולם המעשה ולכן וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים כמו עשב, ר"ל ואלו ידע החילוק האמור היה מבין דבר זה ג"כ כי הצדיקים עלו במחשבה לכן מדקדקים עמהם לא כן הרשעים וק"ל.
6
ז׳וזה יהיה כוונת אסף (תהילים עג, יא) אך טוב לישראל אלהים לברי לבב ואני כמעט נטיו רגלי כאין כו' ואמרו איכה ידע אל כו' אך ריק זכיתי לבבי כו' ותוכחתי לבקרים ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם כו' ואין ביאור לכ"ז. מצורף שיש לדקדק מקדשי לשון רבים וכי דייקא בבואו גם למקדש שני יבין. ועם האמור מיושב היטב. אמר אך טוב לישראל, ירצה, כי העובדי כוכבים אין מדת הדין מדקדק אחריהם כלל בעולם הזה ועל פי הרוב טוב להם, משא"כ ישראל ע"פ רוב דוויים וסחופים והצדיקים שבישראל דוויים עוד יותר כי הקב"ה מדקדק עמהם, וידוע דאכין ורקין מיעוטין הם (ירושלמי ברכות ט, ז), וזהו אך טוב לישראל, ר"ל מעט טוב יש להם לישראל הגם שאינו כמו להעובדי כוכבים שיש להם רב טוב מ"מ מעט טוב להם גם בעולם הזה, משא"כ אלהים לברי לבב, כי הצדיקים אין להם אפילו מעט טוב ומתנהגים במדת הדין במדת אלהים ועי"ז ואני כמעט נטיו רגלי כו' אך ריק זכיתי לבבי להיות צדיק, ועי"ז ואהיה נגוע ותוכחתי לבקרים ר"ל שאפילו על דבר קל כענין בוקר משיג עונש ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני ולא הבנתי עד אבוא אל מקדשי דייקא, ר"ל לשון רבים שיש הרבה קדושות שהם עשר קדושות שהם מבית קודשי קדשים עד ארץ ישראל ואבינה לאחריתם ורואה אני שכל המקודש מחבירו חרב יותר מחבירו והיינו לפי שכל מה שגבוה במחשבה יותר מדת הדין מדקדק יותר, כי עולם המחשבה נברא במדת הדין. וכשאני רואה זאת מתורץ לי גם קושיא ראשונה, כי עבור זה יש לישראל רק מעט טוב ואלהים לברי לבב כי הם עלו יותר במחשבה מכלל ישראל וכאמור והבן.
7
ח׳ואחשוב עם האמור ביאור פסוקי תהילים (תהילים מ, ב) קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי (כ"ז נאמר על כלל ישראל) ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם על סלע רגלי כונן אשורי ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהינו, ויש לדקדק וכי התהלה לאלהים היא שיר חדש הלא שמו נורא בעובדי כוכבים ומהולל לעולם בפה עמו כו', רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר וכו'. יובן כ"ז כי אמת שכאשר ה' מטיב בעולם הזה עם איזה אומה אז אותה אומה מחויבת להללו כענין הללו את ה' כל גוים (תהילים קיז, א). ולהיות שעובדי כוכבים לא עלו במחשבה כלל ואינם רק בעולם המעשה וגבי מעשה כתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ר"ל כי העולם המעשה נעשה בקדימת מדת הרחמים ולפיכך אין התהלה שלה כל כך גדולה וחשובה כי טובת האומה בעולם הזה אינה בדרך נס ופלא כי הוא גם מצד הטבע והשכל שיהיה טוב לעובדי כוכבים בעולם הזה, אבל כאשר ה' מטיב לישראל בעולם הזה יש להם תהלה חדשה להודות לה' מה שאין לעובדי כוכבים תהלה זו, כי ישראל שעלו במחשבה לכן מצד הטבע והשכל שיתנהגו במדת הדין ולא ייטיב להם בעולם הזה, לכן טובת ישראל בעולם הזה בנס ופלא וגדלה תהלה זו לה' מאוד כי חסד גדול הוא מה' עצום מלספרה.
8
ט׳לז"א קוה קויתי ה' ויט אלי ויקם על סלע רגלי כו', שהטיב לנו הש"י בעולם הזה ועי"ז ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהינו, שאני מהלל לה' בשיר חדש מה שאין שיר זה לעובדי כוכבים, והטעם, כי רבות (אומות ומעשים רבים) עשית אתה ה' אלהי דייקא ר"ל כל אותן שאינן בגדר רק עשית היינו שלא עלו במחשבה רק עשית היה ה' אלהי כמש"ה ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, משא"כ נפלאותיך ומחשבותיך אלינו שישראל עלו במחשבה לכן כשאתה מטיב לנו אין ערוך אליך לספר תהלתך ולהללך אז אמרתי אגידה ואדברה עצמו מספר וק"ל.
9
י׳ומה מאוד מתקו עם דברינו דברי רז"ל שאמרו (ברכות ס"א:) שכשראו את רבי עקיבא שהיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל שאלו זו תורה וזו שכרה והשיב הקב"ה שתוק כך עלה במחשבה, והוא תמוה, וכבר ביארנו מזה במקום אחר (עי' פ' מסעי). ועם האמור יובן, כי ה' מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה כי הם יותר גבוהים בעולם המחשבה מכלל ישראל וכל מי שהוא צדיק יותר הרי עלה במחשבה יותר וכמ"ש על נוסח בגלל אבות שעשו רצונך וכמש"ל כי במחשבה יש ג"כ גבוה מעל גבוה ע"פ משל שהמשלנו וכן כביכול כשעלה ברצונו לברוא את העולם היה ראשית המחשבה הצדיק היותר מובחר ואח"כ צדיקים אחרים והבן. וכל מי שגבוה יותר מתנהג יותר במדת הדין, וזה שהשיב הקב"ה מה אתם תמהים על יסורי רבי עקיבא כך עלה במחשבה לפני, ר"ל כי צדיק כזה שאמרו רז"ל עליו (במדבר רבה יט, ו) מה שלא נתגלה למשה רבינו ע"ה נתגלה לרבי עקיבא, ושאמר ה' עליו (חגיגה ט"ו:) ראוי הוא שישתמש בכבודי, הנה כל כך עלה במחשבה לפני במדריגה גבוה עד שיותר מדת הדין מפלש אחריו ויזכה עי"ז לעולם הבא אשר עין לא ראתה והבן.
10
י״אוע"פ כל הנ"ל נבאר מאמר רז"ל (ברכות ז.) ששאל משה רבינו ע"ה על צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו והשיב לו צדיק בן צדיק טוב לו כו', ויש לדקדק באמרו בלשון השאלה כל הארבעה חלוקות הרי לא הוקשה לו רק על ב' חלוקות דהיינו צדיק ורע לו רשע וטוב לו, גם על התשובה קשה כי אם לרשע בן צדיק טוב לו ע"י זכות אבות מדוע לצדיק בן רשע רע לו הרי זכותא דנפשיה ודאי עדיף טפי, עוד ארז"ל אי בעית אימא צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו שאינו גמור, והיינו דאמר חבקוק (חבקוק א', יג) תחריש כבלע רשע צדיק ממנו, צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע (בבא מציעא ע"א.), וקשה לפ"ז לתירוץ ראשון משמע דאפילו לצדיק גמור בולע אם הוא בן רשע א"כ למה אמר חבקוק תיבת ממנו.
11
י״במצורף לזה יובן מאמרם ז"ל (יומא ע"ב:) א"ל רבא לרבנן במטותא מנייכו לא תירתו תרתי גיהנם, ר"ל באם ילמדו שלא לשמה הם יגעים בעולם הזה, ובעולם הבא יפלו ג"כ לגיהנם. ויש לדקדק דהנה אנו רואים הרבה לומדים שלא לשמה ויש להם הנאה מלימודם כי תורת ה' אפילו שלא לשמה היא להם למשיבת נפש ואיך קראה רבא ענין גיהנם, ותו מדוע דווקא לרבנן אמר זאת ולא אמר כן ג"כ להמוניים על עוסקם במצות ה' שלא לשמה שלא יירשו תרתי גיהנם.
12
י״גומה שנראה לי כל זה כי עלה בדבורנו שמצד השכל מסתברא שיהיה רע לצדיקים בעולם הזה וטוב לרשעים, כי הצדיקים עלו מאוד במחשבה ומתנהגים בדין לא כן הרשעים וכאמור, ובהיות כן יש לתמוה איפכא בראותנו לפעמים צדיק וטוב לו רשע ורע לו. זהו עצמו שאלת משה רבינו ע"ה באומרו כל הארבע חלוקות כי לא שאל על צדיק ורע לו ורשע וטוב לו כי ודאי ידע תירוץ הנ"ל רק שאל דלפי זה איך מזדמן ההיפיך וכאמור.
13
י״דוהתירוץ על קושיא זו הוא במה שנודע קושית הרמב"ם ז"ל על הידיעה והבחירה (הל' תשובה ה' ה), ומה שתפסו ע"ז המפרשים לעיקר הוא כי הש"י כל יכול לא יבצר ממנו מאומה והוא מסלק ידיעתו במה שנוגע לבחירה. והקשה השל"ה הא מצינו (עבודה זרה ה.) שהראה הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו וחכמיו, הרי שהראה לו צדיקי הדורות הרי א"כ יש ידיעה גם במה שנוגע לבחירה. ותירץ באריכות ותמצית הדברים כי כל הנשמות היו תלוים באיכותו של אדם הראשון, והם יוצאים לעולם כסדר דור אחר דור, ויש נשמות אשר מצד טבען ואיכותן נוטים לטוב ויש נשמות להיפוך אך בבואן לעולם הזה יכולים הם לשנות מצד בחירותן כי הנשמה הטובה יכולה לבחור ברע בעולם הזה ע"י היצר הרע, וכן הנשמה אשר מאיכותה נוטה לרע יכולה בעולם הזה לבחור בטוב ולהיות צדיק ע"י היצר טוב, ולכן כשאנו אומרים שהראה הש"י לאדם הראשון ולמשה רבינו ע"ה היינו שהראה להם כל הנשמות כסדר צאתם לעולם הזה דור אחר דור וראו והשיגו כל אותן הנשמות וראו שיש מהם צדיקים בטבען ואיכתן שנוטין לטוב ויש מהן להיפך, אבל לא שהראה להם הש"י שיבחרו בטוב בעולם הזה או ברע, כי מה שהוא ע"י הבחירה מסולקת הידיעה כביכול מזה אלו תורף דבריו ז"ל.
14
ט״וולפי"ז יש לך אדם שיש לו תרתי לריעותא ויש לך אדם שיש לו תרתי לטיבותא, כי מאחר שבדבר הנוגע לבחירה מסולקת הידיעה א"כ באמרנו שהצדיקים עלו במחשבה והם הם שעשו רצונו לברוא העולם אין הכוונה שצפה בנשמות הטובות ונוטים להיות צדיקים והן הן שעלו במחשבה, משא"כ נשמות הנוטים לרשעה לא עלו במחשבה כלל אף אם בוחרים אח"כ בטוב מצד הבחירה דהא הידיעה כביכול מסולק מזה. ממילא הנשמה הטובה אם נוטה ח"ו ובוחר ברע בעולם הזה ונעשה רשע יש לו ב' לריעותא, כי ע"פ מעשיו מגיע לו עונש והרי גם עלה במחשבה ומתנהג בדין והרי זה רשע ורע לו, והנשמה הנוטה לרע ובוחר בטוב בעולם הזה ונעשה צדיק יש לו ב' לטיבותא שלפי מעשיו מגיע לו שכר והרי גם לא עלה במחשבה ומתנהג ברחמים והרי זה צדיק וטוב לו. ממילא אף שמצד השכל ראוי להיות רע לצדיק בעולם הזה וטוב לרשע היינו בצדיק מצד מזגו, ורשע מצד מזגו משא"כ צדיק מבחירתו ורשע מבחירתו טוב לצדיק וטוב לא יהיה לרשע.
15
ט״זואל זה סובב כוונת הפסוק אמרו לצדיק כי טוב ר"ל בעולם הזה באופן כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה ג, ו) מעלליהם דייקא, ר"ל אם יהיו מעשיו מתיחסים אליו שהוא צדיק מצד בחירתו אוי לרשע רע גם בעולם הזה באופן כי גמול ידיו יעשה לו, ר"ל אם מעשיו הרעים הם מצד בחירתו וק"ל. וזה יהיה ג"כ כוונת הפסוק (ישעיה נז, יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, ירצה כי מי שהוא רחוק מה' מטבעו ומצדיק מעשיו אזי שלום לו כפול כי טוב לו גם בעולם הזה, משא"כ לקרוב, ר"ל מי שהוא קרוב לה' מתחלתו אמר ה' ורפאתיו כי זה עלה במחשבה ומדת הדין מפלש אחריו וצריך רפואה תמיד ואני ארפאנו.
16
י״זואולי יכוין בזה מאמרם ז"ל (ברכות ל"ד:) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ירצו כי הצדיק מתחלתו שהוא טוב מזגו הוא שעלה במחשבה ומדקדקים עמו אפילו על דבר קל אינו יכול לעמוד, משא"כ הבעל תשובה שהוא צדיק מבחירתו אין מדת הדין מדקדק אחריו. ואפשר יכוין בזה ג"כ פסוקי תהילים (תהילים א, א) אשרי האיש אשר לא הלך כו' והיה כעץ שתול כו' לא כן הרשעים כו', ולבל תאמר הרי אנו רואין רשע וטוב לו, לז"א על כן לא יקומו רשעים במשפט אפילו בעולם הזה כגון וחטאים בעדת צדיקים, ר"ל חוטאים כאלו אשר מטבען הם צדיקים והיו במחשבה עדת צדיקים לאלו לא יהיה טוב כי יש להם ב' לריעותא, כי יודע ה' דרך צדיקים, ר"ל שהיו בידיעת ה' ועלו במחשבתו כדרך צדיקים, ודרך רשעים תאבד ששנואה לפניו וראוי לעונש והוי ב' לריעותא וק"ל והבן.
17
י״חויבואר עוד בזה מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהילים יח, כא) יגמלני ה' כצדקי כבור ידי ישיב לי (ר"ל גם בעולם הזה) כי שמרתי דרכי ה' כו', ולבל תאמר אדרבה ה' מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ואין טוב להם בעולם הזה. לז"א כי באמת כל משפטיו לנגדי, ר"ל שהם מתנגדים לי וכמ"ש בזוהר (זוהר ח"ג דף רס"ב:) שהיה דוד אדמוני ולא היה מטבעו להצדיק מעשיו הן אמת נשמתו גבוהה מאד רק מצד מזל ולידה היה כך, אך דוד המלך ע"ה לרוב ענותנותו החזיק בעצמו שהוא תולעת ואין נשמתו טובה כלל בעצם, לז"א כל משפטיו לנגדי ואעפ"כ וחקותיו לא אסור ממני הרי אני בוחר בטוב מצד בחירתי, ואהי תמים עמו ואשתמר מעוני, ר"ל מעון שלי שאני מוכן בטבע לעון ואני בוחר בטוב, לכן וישב ה' לי כצדקי כבור ידי לנגד עיניו, ר"ל בור ידי הוא מתנגד למה שהיה בעיניו מצד טבעי והבן.
18
י״טולזה כשהתפלל דוד המלך ע"ה (תהילים נא, ב) בבוא אליו נתן הנביא חנני אלהים כחסדך כרוב רחמיך מחה פשעי בקש שיתנהג ה' עמו ברחמים אמר הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי. ויש לדקדק אם אדם מורד לחבירו בבואו לפייסו ראוי שיאמר לו ההסכן הסכנתי לעשות לך כה הלא מקרה היא לי לא אוסיף עוד ויפויס בזה, אבל אם יאמר לו הלא דרכי ידעת מעולם דרכי להרע לך היתכן שיפויס בזה. ולדברינו יבא לכלל ישוב כי כשבא לבקש מאת ה' שיתנהג עמו ברחמים וידע שה' מדקדק עם הצדיקים מאוד לז"א הן בעוון חוללתי כו' שאיני טוב מטבעי רק מצד בחירתי וק"ל.
19
כ׳ועד"ז אמר ג"כ (תהילים סט, ב) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש כו' רבו משערות ראשי שונאי חנם. ביקש מאת ה' שיושיעו וירחמו, ובל תאמר הרי ה' מדקדק עם הצדיקים עבור שעלו במחשבה ומדת הדין מדקדק אחריהם, לז"א אלהים אתה ידעת לאולתי, ר"ל ידיעה שלך היה שלא לטוב עלי ואשמותי ממך לא נכחדו רק בחרתי בטוב מצד בחירתי ולכן הושיעני גם בעולם הזה וק"ל.
20
כ״אואחשוב עם האמור בביאור פסוקי תהילים (תהילים קלט, א) ה' חקרתני ותדע (נאמר על כלל ישראל) בנתה לרעי מרחוק כו' אחור וקדם צרתני כו' פליאה דעת ממני כו' אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח כו' ואומר אך חושך ישופני כו' גם חושך לא יחשיך ממך כו' כי אתה קנית כליותי תסוכני בבטן אמי כו' ולא אאריך בדקדוקים.
21
כ״באך יאמר, ה' חקרתני ותדע שאין דבר נעלם ממך ואתה משים לבך על ענינינו ולא עוד בנתה לרעי מרחוק, ר"ל חשבת לקרב אותנו מרחוק טרם בריאת עולם ישראל עלה במחשבה לפניך להשתעשע בהם, וראיה, אחור וקדם צרתני ודרז"ל (ברכות ס"א.) אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות, ר"ל כי סוף מעשה במחשבה תחלה לכן נברא אדם (אתם קרוין אדם ואין עובדי כוכבים בכלל) בסוף כל ימי בראשית כי הוא היה ראשית המחשבה, ולכן כיון שהוא אחור למעשה בראשית עבור שהוא ראשית המחשבה, ולכן הוא קדם לפורענות, כי מתנהג במדת הדין ולכן פליאה דעת כו' שהוא מהנמנע להסתר מפניך מבלי להענש על חטאים, כי אם אסק שמים כו' באופן שכל מעשי גלוים לפניך ואתה מעניש על חטאים, ואומר אך חושך ישופני היינו כמאמרם ז"ל (בראשית רבה ג, ח) חושך אלו מעשיהן של רשעים, ר"ל שעלה בדעתו שאיש ישראלי המרשיע מעשיו טוב לו וכמ"ש שמצד השכל טוב לרשע בעולם הזה, אבל באמת אינו כך אלא גם חושך לא יחשיך ממך כי אתה קנית כליותי תסוכני בבטן אמי בטן אמי ר"ל קודם הבריאה, וכמו שפירש"י ז"ל באיוב ע"פ (איוב א, כב) ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה שאין מדוקדק שמה כי מי ישוב לבטן, ופירש"י דבטן אמו היינו הארץ שמשם נברא ומשם שורשו שראיתני ועליתי במחשבה לפניך בעודי בבטן אמי היינו כלול בשרשי קודם הבריאה א"כ מאחר שעלה במחשבה אם ירשיע מעשיו הרי מדרבה יש לו תרתי לריעותא לכן צריך להצדיק מעשיו ודו"ק.
22
כ״גוהנה ידוע שהשכל הוא הנשמה, ולכן סימן מובהק הוא אדם ששכלו רחב בתורה היא נשמה גבוהה ונוטה בטבעו לטוב ואם הוא אינו טוב הוא רק מצד הבחירה, ומי ששכלו מעט בתורה ואינו תלמיד חכם אזי נשמה שלו קטנה מאוד נוטה בטבעו לרע ואם הוא טוב אינו רק מצד הבחירה, ולזה אמרו רז"ל (בבא מציעא לג:) תלמידי חכמים שגגות נעשו להם כזדונות, כי לפי שנשמתם גדולה ועלו במחשבה לכן מדת הדין מפלש אחריהם, ועם הארץ זדונות כשגגות כי לא עלו במחשבה רק מעט בכללות ישראל לכן מתנהגים ברחמים. נמצא מי ששכלו רחב בתורה צריך לדקדק יותר במעשיו מעם הארץ, כי עם הארץ אם יחטא אין לו עונש רק בעולם הבא ולא בעולם הזה כי בעולם הזה מתנהגים ברחמים עמו כי הוא לא עלה במחשבה, משא"כ תלמיד חכם שעלה במחשבה אם יחטא יענש ח"ו גם בעולם הזה, והיינו דא"ל רבא לרבנן דייקא במטותא מינייכו דלא תירתו תרתי גיהנם שלא תחטאו שתקבלו גיהנם ח"ו גם בעולם הזה, וק"ל.
23
כ״דובזה נבא לבאר המאמר שהתחלנו. הנה לא שאל משה רבינו ע"ה על ב' חלוקות לבד על צדיק ורע לו רשע וטוב לו, כי זה באמת לא קשה מידי כי כך הוא מצד השכל וכאמור, רק שאל דעל כרחך קשה על ב' חלוקות האחרים, וע"ז תירץ צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק כו' הוא אותו התירוץ עצמו שאמרנו כי צדיק בבחירתו טוב לו ורשע בבחירתו רע לו, והוא עם מאמרם ז"ל (נדרים פ"א.) מפני מה אין תלמידי חכמים מצוים שיצאו מבניהם תלמידי חכמים כו', וכ"כ האר"י ז"ל (ספר הגלגולים פ"ב) עה"פ (קהלת ח, ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, פי' כי אדם דקליפה שולט באדם דקדושה ואינו מניח נשמה גבוהה לרדת למקום טוב כידוע דבריו ז"ל, ולכן ע"פ הרוב צדיק יוליד רשע כי אין מניחין לירד לשם נשמה גבוהה, ובראותנו צדיק בן צדיק על כרחך הוא צדיק מצד בחירתו ע"פ הרוב זולת במועט שיש לו נשמה גבוהה (וחז"ל על הרוב דברו), ורשע ע"פ רוב יוליד צדיק כי אדם דקליפה מוריד לשם נשמה גבוהה, ואם רואין רשע בן רשע ע"פ הרוב הוא מצד בחירתו.
24
כ״הולז"א צדיק וטוב לו הוא בן צדיק שהוא הבחירה ויש לו תרתי לטיבותא, וצדיק ורע לו הוא בן רשע שע"פ הרוב הוא טוב בעצם מצד מזגו ועלה במחשבה, וכן רשע אם הוא בן רשע אזי הוא רע מבחירה ויש לו תרתי לריעותא, ורשע וטוב לו הוא בן צדיק שע"פ רוב הוא רע בטבעו ולא עלה במחשבה ולכן טוב לו וק"ל. ותירוץ הב' הוא דצדיק גמור טוב לו ר"ל אף שמדת הדין מדקדק אחריו אם הוא צדיק גמור ואין בו פגם אפילו כשערה אזי טוב לו, ותירוץ ראשון ס"ל דאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב כו', לכן תלוי בצדיק בן צדיק וכדאמרן.
25
כ״וובזה נבאר מה שהקשיתי לעיל, דלתירוץ ראשון קשה למה אמר חבקוק תיבת ממנו הלא גם צדיק גמור בולע אם הוא בן רשע, ולדברינו יובן היטב המשך דבריו באמרו טהור עינים מראות ברע והבט אל עמל לא תוכל למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו. כי רע הוא רע גמור, ועמל הוא שיש בו מעט טוב אבל הוא באמת ג"כ רע רק שנגד רע גמור נקרא לזה עמל, ולכן כשרצה חבקוק לשאול שאלתו אמר הן אמת בבלע רשע לצדיק איני מקשה כלל כי זה הצדיק עלה במחשבתך ומתנהג במדת הדין לא כן הרשעים, אלא אני מקשה על שני רשעים שאחד מהן הוא רשע יותר מחבירו למה הרשע היותר גרוע יבלע לשני שאינו כל כך רע כמוהו הרי שניהם לא עלו במחשבתך. לז"א טהור עינים מראות ברע גמור, ר"ל שיעלה במחשבתך, ויותר מזה גם והבט אל עמל לא תוכל, אע"פ שאינו רע כראשון ג"כ לא תוכל וגם מי שהוא בערך עמל לא עלה ג"כ במחשבתך א"כ למה תחריש כבלע רשע צדיק ממנו דייקא והבן כי נכון הוא. והש"י ישימנו מעדת צדיקים וידידיו אמן ואמן.
26
כ״זבראשית ברא אלהים. עיין פרש"י ז"ל שכתב שאי אפשר לפרש אלא בראשית ברוא דאם לא כן הלא שמים מאש ומים נבראו ועדיין לא גילה הכתוב כלל כו' עיין במפרשים באורך, ויש לדקדק גם אם נפרש בראשית ברוא עדיין מדוע לא ביאר הקרא בריאת אש ומים מהיכן היו.
27
כ״חונקדים ש"ס דברכות (מ"ד.) פ' כיצד מברכין השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונם א"ל רבא לר"י הלכתא מאי א"ל פוק חזי מאי עמא דבר. ויש לדקדק מדוע לא אמר לו בפירוש איך הלכה ומדוע תלה הדבר במנהג וכי לא נמצא לפעמים מנהג טעות, ולא מצינו לשון זה רק ב' פעמים בש"ס. ותו יש לדקדק בתיבת מאי, דהוא ליה למימר מה עמא דבר כטבע הלשון. ויבואר ע"פ מ"ש בספר אור המאיר וז"ל: מדיבור של הקב"ה רוח מים אש י"ל שתיבת אמר שהוא ענין ושורש של דיבור ואמירה נקרא בשביל כן אמר שהוא ר"ת אש מים רוח שהרי כשאדם מדבר יוצא מפיו רוח ומים וחום האש כל שכן וק"ו מדיבור של הקב"ה ע"כ לא נאמר איך נבראו אש ומים ורוח ר"ל כי מעצמם נבראו בדבורו של הקב"ה כשברא את העולם במאמרות ולא הוצרך לבריאות אלו מאמר מיוחד כמו בשאר בריאות שנבראו ע"י שאמר יהי אור ויהי כן, משא"כ אלו נתהוו במאמרו שאמר על שאר בריאות ממילא ע"כ מברכין על מים שהכל נהיה בדברו עכ"ל. ר"ל דעל כל המינים מברכין בלשון בריאה בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה וכדומה לפי שנבראו במאמר, משא"כ המים נתהוו ממילא ע"פ המאמר לכן אומר נהיה בדברו שע"פ דבורו נהיה ממילא, נמצא ר' טרפון שחולק ואומר לברך בלשון בריאה בורא נפשות רבות סבבורא לו שגם במים היה בריאה ולא נתהוו ממילא, לכן כששאל לו הלכתא מאי א"ל שתוכל להבין דבר זה מעצמך כי פוק חזי מאי עמא דבר, ר"ל דיבור של אדם מאי הוא והנה הוא אש רוח ומים, א"כ כל שכן בדיבור של הקב"ה ולכן הלכתא כתנא קמא, והבן כי הוא לפע"ד אמת בעז"ה.
28
כ״טוהשתא אתי שפיר דאם היינו אומרים בראשית ברא אז קשה הא שמים מאש ומים נבראו ומהיכן היו המים הלא לא היה דיבור כלל, אע"ג דבראשית נמי מאמר הוא, הנה נודע שמאמר זה הוא סוד המחשבה ולכן לא נכתב בו מאמר רק בראשית שהוא ראשית חכמה וא"כ כיון שעדיין לא היה מאמר ולא היה בריאת המים מהיכן נעשה השמים, משא"כ כי מפרשים בראשית ברוא אתי שפיר דכיון דכתיב אח"כ ויאמר אז נברא אש ומים והבן.
29
ל׳ובזה נבין ברכת בורא מאורי האש, דלכאורה אמאי לא קאמר בקצרה בורא אש, אלא דלפי שעל אש לא שייך לברך בלשון בריאה כמו על המים דהא גם אש נתהווה ממאמרו ממילא כמו מדיבור האדם שיוצא אש מים ורוח אלא שאש זה הוא יצירת אש הטבעי דהיינו חום האש אבל אור האש היה בריאה וזה הענין יהי אור ושייך לברך עליו בלשון בריאה והבן.
30