ערבי נחל, בראשית ג׳Arvei Nachal, Bereshit 3
א׳תקסא
1
ב׳וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל כו'. כתב רש"י ז"ל ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. הקשו המפרשים הלא אין דרך הש"י שיעניש הרשע קודם עשותו העבירה ואף כי קודם לידתו, ולמה כאן הענישו ע"ש העתיד. ותו שנענשו הצדיקים עמם בהיות שגנז האור לעתיד לבוא ועכשיו אין נהנין ממנו אפילו הצדיקים.
2
ג׳ואולם הכונה האמתית מה שנלע"ד יובן עם מ"ש תחלה בענין ביקש לברוא במדת הדין כו' שאין כאן חזרה שכל שהמדריגה יותר גבוה יותר אינה סובלת שום דבר אשר לא טוב. ועל הענין הזה אמר הכתוב ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם אל תיקרי ונטמאתם אלא ונטמתם (יומא ל"ט.) שהעבירה מטמטמת לבו של אדם, וצריך להבין מדוע עשה ה' ככה טוב היה שלבו של בעל העבירה לא יפג וריחו לא ימר ויהיה קל יותר שיעשה תשובה, אלא לפי שאם היה נשאר במדריגתו הראשונה לא היה חי בעשותו העבירה ולכן כך עשה הקב"ה את עולמו שבעשותו העבירה נטמטם לבו ונופל למדריגה שפילה ושם יוכל לחיות עד יערה עליו רוח לעשות תשובה וכל מה שעושה יותר עבירות צריך שיטמטם לבו יותר ויפול יותר לתחתית המדריגה כדי שיוכל לחיות.
3
ד׳ולז"א הכתוב (תהילים נ, טז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר כו' אלה עשית והחרשתי כו'. שהדבר תמוה, מדוע יחריש על כל דברים האלה כאומרו והחרשתי ובבואו ללמוד תורה יקצוף עליו ויאמר לו מה לך לספר חוקי. והוא עם האמור כי ענין זה האור הוא התורה כמש"ה (משלי ו, כג) ותורה אור, וזהו אור זרוע לצדיק, ממילא זה הרשע שנפל לשפל המדריגה ונטמטם לבו ושם יוכל לחיות והקב"ה מאריך לו חולי ישוב, וכאשר הוא מתחיל ללמוד תורה וברית כרותה ללימוד תורה שממשיך אור הטוב על האדם הלומדה ופותח לבו מטמטומו ואז לא יוכל לחיות, ולכן אין הרשע נענש על העונות רק על התורה ומצוה שעושה. ולז"א מה לך לספר כו' אלה עשית והחרשתי משא"כ דמית היות אהיה כמוך, ר"ל שנדמה לך שאשכון עמך בתוך טומאתך שלא עשית תשובה ואתה ממשיך עליך האור הטוב הלא ודאי אוכיחך, וענין זה רמוז בפסוקי האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי ותרגם יונתן יערוף מלשון הריגה כמו וערפו העגלה, ור"ל שהתורה פעמים הורגת לאדם כמטר סוחף, ויובן המשך הכתובים האלה כי יש במדרש שהשמים נבראו בדיבור השי"ת והארץ בהבל פיו שהוא יותר רוחני מהדיבור, והוא תמוה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא.
4
ה׳ונוכל לומר עם דברינו כי נודע (זהר חדש דף י) שמתחלה עשה השי"ת חומר היולי כולל ואח"כ בכל דיבור ודיבור נתן הדבור ההוא עצמו כח לשיברא הדבר ההוא והדבור עצמו מחיייהו ומקיימו עד עת קץ וכמש"ה (תהילים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו ונאמר (תהילים קיט, פט) ה' דברך נצב בשמים, ר"ל שהדיבור ההוא נצב תוך השמים לעולם להחיותו ולקיימו, וא"כ יש לומר כי בהיות החומר היולי שנעשו ממנו שמים וארץ לא היו יכולים לסבול רק מדריגות הדבור אבל מדריגה דקה מזה לא היו יכולים לסבול, לכן השמים שלא קיבלו רק דיבורו של הש"י נשאר במדריגתו ונעשו שמים, משא"כ חלק החומר שקיבל הבל פיו שהוא יותר רוחני לא יוכל לסבול זאת ונפל וירד פלאים והשלך משמים ארץ, ר"ל שנעשה ממנו ארץ והבן מאוד. וזהו כענין שאמרנו שהרשע בלומדו תורה יומת עבור שממשיך עליו אור שאין הוא כדאי לסובלו.
5
ו׳והיינו דקאמר הש"י לישראל שימו לבבכם על דבר זה כי האזינו השמים ואדברה, ר"ל ההשמים עד עכשיו המה מאזינים לדיבור שלי והוא המקיימם, משא"כ ותשמע הארץ אמרי שהוא דק יותר מהדיבור הלא תראו כן תתמהו מה זה היה שהארץ חשובה יותר משמים ומזה תבינו דאדרבה היא הנותנת לפי שנמשך לה מדריגה היותר חשובה לכן נפלה לגמרי, וא"כ תבינו כי פעמים יערוף כמטר לקחי כי מי שעדיין לא עשה תשובה על עוונותיו איננו כדאי למדרגת אור התורה וכאשר ימשיכנה עליו יומת, ולפעמים תזל כטל אמרתי למי שעשה תשובה אז יהיו דברי התורה אליו כטל עלי עשב והבן מאוד.
6
ז׳וזהו עצמו דברי רש"י ז"ל בכאן שלהיות שראה הש"י שאור ההוא אין כדאי להשתמש בו רשעים שאם הרשע כאשר יחטא אע"פ כן ישאר עומד במדריגתו ואורו ובכל תורה ומצוה שיעשה בעודו רשע ימשיך עליו אור ההוא כמו הצדיק הממשיך עליו אור, וראה הש"י שלא יוכל להתקיים הרשע בעולם לכן גנזו מהרשע שהעבירה מטמטמת לבו ונשאר בשפל המדריגה ויחיה וגנזו לצדיקים, ר"ל שהצדיק ממשיך על עצמו אור המדריגה ההיא. ומ"ש לעתיד לבא אין הכוונה לימות המשיח אלא אפילו עכשיו רק ר"ל בימי בראשית גנזו לצדיקים העתידין לבא לעולם.
7
ח׳והנה בוא וראה איך הקב"ה חס על ישראל, כי הנה, אם לא עשה הש"י את הדבר הזה היה הרשע מת בעשותו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה והיה כחו של הש"י מתגדל ומתקדש בעולמו, וכמו שפירשו הראשונים ז"ל נודע ה' משפט עשה באיזה זמן נודע כאשר בפועל כפיו נוקש רשע עודנו החמס בכפו יוקש רשע אז הגיון סלה שאומרים יש דין בארץ, אך כשאומר ה' ישובו רשעים לשאולה אז כל גוים שכחי אלהים. וא"כ אנו רואים כי חס הקב"ה על ישראל בכדי שיוכל הרשע להתקיים אולי ישוב לכן עשה כזה, וזה מרומז בישעיה (ישעיה מה, ט) באומרו הוי רב את יוצרו, פירש"י ז"ל דקאי על חבקוק שקרא תגר על אורך שלות הרשעים וע"ש באורך התשובה ע"ז, וסיים אכן אתה אל מסתתר אל ישראל מושיע, ר"ל כי אל הוא כח ושם זה מורה על שהש"י תקיף ובעל היכולת ובעל הכחות כולם, וקאמר, אבל אנחנו רואין כי לרוב חסדיך אתה אל מסתתר שהסתרת דבר זה שאתה בעל כחות כולם משום כי אתה אלהי ישראל שרצית להושיע לישראל שיוכל הרשע לחיות אולי ישוב וחסת יותר על ישועתם מעל כבודך וכאמור והבן.
8