ערבי נחל, בראשית ד׳Arvei Nachal, Bereshit 4
א׳תקסד
1
ב׳לבאר המשניות דריש מס' שבת (א', ה) בית שמאי אומרים אין שורין דיו כו' ובכולן בית הלל מתירין עם השמש, יעו"ש דפליגי בכל הני מילי שהאדם עושה אותן בערב שבת והן נגמרין מאליהן בשבת דבית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין. יש לדקדק מהיכי ילפי בית שמאי איסור זה מקרא, ותו הא בפסוק נאמר טעם על שלא לעשות מלאכה בשבת משום כי בו שבת ה' וטעם זה ליתא רק שלא יעשה האדם מלאכה בשבת עצמו אבל היכן מצינו גבי הש"י שנמנע מעשות דבר בערב שבת שיוגמר מעצמו בשבת, ותו במאי קמיפלגי בית שמאי ובית הלל ולמה דווקא בית שמאי ובית הלל פליגי בהני מילי.
2
ג׳טרם נבאר זאת נקדים פסוקי הפרשה בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים. צריך לדקדק מהו ורוח אלהים, ורש"י ז"ל פירש כסא הכבוד כו'. גם צריך לדקדק מהו ענין הריחוף ע"פ המים. גם קשה קושית רש"י באומרו ע"פ המים ועדיין לא גלי כלל בריאת המים איך ומה היתה.
3
ד׳ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, נראה לדקדק מדוע בכל מעשה בראשית כתב ויהי כן וכאן כתיב ויהי אור, הוה ליה למימר ג"כ ויהי כן. ובמדרש (בראשית רבה ג, ד) שאלו את רבי שמעון בן יהוצדק מהיכן נבראת האורה א"ל מלמד שלקח הקב"ה את האור ונתעטף בו וממנו נבראת האורה שנאמר עוטה אור כשלמה ע"כ. והוא תמוה, חדא מהו הקושיא מהיכן נבראת האורה ומה נשתנה אור ששאלו עליו יותר מכל מעשה בראשית שנבראו יש מאין. גם, מאי אורה לשון נקבה והוה ליה למימר האור, ותו מאי תירץ שלקח הש"י את האור כו' עדיין אין תשובה לקושייתם מהיכן נבראת. וגם מה ענין נתעטף. וגם השינויים פעם אמר אור ופעם אורה.
4
ה׳ובמעשה יום ב' ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים כו' ויעש אלהים את הרקיע כו' ויהי כן, והוא תמוה כפל לשון ויעש ויהי כן דכיון שאמר ויהי כן היינו שהעשה הרקיע כמו בשאר מעשה בראשית וכן איפכא באומרו ויעש סגי ואין צריך לומר ויהי כן, ובמדרש רבה (בראשית רבה ד, ו) ויעש אלהים את הרקיע זה א' מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם ויעש אלהים את הרקיע אתמהה והלא במאמר נבראו דכתיב בדבר ה' שמים נעשו ע"כ. ויש לתמוה, חדא מה ענין הרעשת העולם אטו מי שמקשה איזה קושיא ודקדוק בקרא ירעיש את העולם, ותו איך לא תירצו התנאים שום תירוץ על קושיא זו, ותו הקשו המפרשים מדוע לא הקשה בן זומא ג"כ גבי המאורות שכתוב שם ג"כ ויעש אלהים את שני המאורות כו'.
5
ו׳ובמעשה יום ג' ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום א' ותראה היבשה ויהי כן ויאמר אלהים תדשא כו' ויהי כן. ובמעשה יום ד' ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע כו' ויהי כן ויעש אלהים את שני המאורות כו', ג"כ קשה כפל לשון ויעש ויהי כן, וגם קושית בן זומא מאי ויעש והלא כל מעשה בראשית בדיבור נבראו כמו ששנינו בעשרה מאמרות נברא העולם. ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש כו' ויהי כן ויעש אלהים את חית הארץ כו' (ג"כ קשה הכפל וגם קושית בן זומא כנ"ל). ויכולו השמים כו' כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות, ויש לתמוה בתיבת לעשות וכבר דיברו מזה כל המפרשים.
6
ז׳ולפי פשוטו יבואר תיבת לעשות עם מ"ש רש"י ז"ל מהמדרש בראשית ברא אלהים מתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין הה"ד ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ולכאורה יפלא איך שייך לומר בהש"י שחזר ממחשבתו וכבר כתבנו מזה לעיל.
7
ח׳ויבואר לפי פשוטו, כי העולמות כולם אחרי שבראם יש בהם חסרונות הצריכים להשלימם בשלימות ותיקונים, ועשה זאת בכדי שיהיה לישראל עבודה שיקבלו שכר עליה ע"י מה שיגרמו במעשיהם להשלים החסרונות בכל העולמות, וזה היה תכלית הבריאה מכל העולמות בשביל ראשית דהיינו תורה וישראל שיקיימו התורה.
8
ט׳והנה כל נברא המושפע ממדת הרחמים הוא במלואו וטובו וכמאמרם ז"ל (בראשית רבה יג, ג) שם מלא על עולם מלא כי אז העולם במלואו וטובו ובכל מיני שלימות כשמושפע ממדת הרחמים כי חסדים הם בחינת מים זהר ח"ג רנ"ה. המתפשטים בשפע רב עד סוף כל המדריגות בלי צמצום ובשפע רב, משא"כ דבר המושפע ממדת הדין יקבל חסרונות ואינו במלואו וטובו היות האור ההוא אור חוזר אשר בטבעו לעלות ולחזור לשרשו. ולכן כאשר המציא ית"ש כל העולמות ורצה שיהיו מלאי חסרונות וישראל ימלאום וישלימום היה מההכרח שיהיו ב' מיני מציאות בעולמות, מציאות חסרונות, ומציאות שלימות לישראל שישלימו חסרונם ואפילו יהיו כל האנשים רשעים לא יהיה חסרון בעולמות, ואם היה בהם מציאות חסרון בלבד אזי אי אפשר להשלים חסרונם אפילו יהיו כולם צדיקים מאחר שהושם בהם חסרון בטבע בריאותם, אלא הוכרח שיושם בטבע בריאותם כל המציאות מציאות החסרונות ומציאות השלימות בכדי שיהיו מוכנים לקבל חסרון ושיוכלו להתמלאות ולקבל שלימותם ע"י מעשה ישראל.
9
י׳לכן בכוונה מיוחדת עלה תחלה במחשבה לברוא העולמות במדת הדין ומיד קנו כל העולמות ממציאות דק ונעלם מסוד המחשבה ואותו המציאות היה מסוד מדת הדין אשר הוא סוד צמצום ואח"כ בצאתם לפועל המעשה הקדים מדת הרחמים ושתפה והיה מציאות שלימותם, כי מציאות השלימות בכל הנמצאים הוא בהיותו מושפע ממדת הרחמים ולכן תיבת כן שהוא מורה על חיזוק הדבר ויסודו כענין כן בנות צלפחד (במדבר כז, ז), ועל השלבים כן (מל"א ז', כט), שהוא לשון בסיס המורה על דבר העומד בחזקו ומכונו, ומלת כן עם האותיות עולה ע"ב מורה היות הדבר ההוא מושפע מהוי"ה במלוי ע"ב המורה על החסדים כי שם הוי"ה הוא מדת הרחמים ובהיות מילאו בגימטריא ע"ב שהוא עולה כמנין חסד הרי נוטה לחסד גמור ולכן הדבר המושפע משם הוא חזק ומבוסס והבן.
10
י״אואמנם הוכרח ג"כ שיהיה המחשבה במדת הדין והמעשה במדת הרחמים ולא היה בהיפוך שאז היה ג"כ ב' מציאות אלו בעולמות, הטעם הוא, כי אלו היה כן היה מציאות החסרונות בטבע דהיינו במעשה, ומציאות התיקון היה למעלה מהטבע דהיינו במחשבה, והיו מתרבים החסרונות והחורבן בעולמות ובקל ובדבר מועט, והת תקסב
11
י״בירמיה סי' ה'. האותי לא תיראו נאום ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם לא יעברנהו, יש לדקדק למה ייחד בזה הפלא הזה ולא אמר שעשה את הים כולו ואת היבשה וכל המציאות, ויתגעשו ולא יכלו והמו גליו ולא יעברנהו, יש לדקדק כ"ז כפל לשון דכבר אמר חק עולם ולא יעברנהו, ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו, (יש לדקדק מאי סרו וילכו), ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו כו', יש לדקדק פשיטא מאחר שהם סורר ומורה ודאי אינם יראים ותו מאי ולא אמרו בלבבם נירא כו' הוה ליה למימר ולא יראו את ה', עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם, יש לדקדק דכפל הדברים בשינוי הלשון דבעונות אמר שהטו אלה ובחטאים אמר שמנעו הטוב.
12
י״גוהנלע"ד לפרש בהסביר תחלה מהו ענין חול שהוא גבול לים ומה שורש דבר זה למעלה, וגם למה המים אינם עוברים את החול וכי יראים הם מהחול אין זה כי אם במאמרו של הש"י א"כ לא היה צורך לחול רק יפקוד עליהם הש"י עד מקום זה תבואו ולא יותר, אך הענין הוא כי נודע שכל הנמצאים הן מהטוב הן מהפכו שמם הוא חיותם שאותיות שמו הם צינורות המשפיעים החיות להם מלמעלה וזהו שאמר הכתוב (בראשית ב, יט) נפש חיה הוא שמו. ואמנם מה שלפעמים נתוסף כח באיזה מציאות ולפעמים נגרע זה נמשך מאותיות המילוי כי גוף אותיות שמו הוא לכדי חיות הדבר בצמצום ואילו יופגם אות אחד יתבטל הדבר ההוא ממציאותו, רק לפעמים שנמשך לכל אות מהשם אותיות המילוי אזי נתוסף בו כח ואם יומשך גם מילוי המילוי נתוסף עוד יותר ובהעדר קצת מהמילואים יתמעט כחו ובהעדר כל המילוי אין בו רק חיותו בצמצום.
13
י״דועד"ז פירשתי משאר"ל (מגילה ו.) לא נתמלא צור כו', נתמלאה דייקא, וכן נוסח התפלה ותמלא כל השמות שפגמתי תמלא דייקא, כאשר נתבאר זה במ"א. ואפשר שזהו שאמר הכתוב (קהלת יב, יד) יביא במשפט על כל נעלם אם טוב אם רע, שיש לדקדק וכי על מה שאדם עושה בסתר מביאין אותו במשפט ולא על מה שעושה בגלוי, אלא כי המילוי נקרא בספרים נעלם כנודע, ולזה אה"כ שמביאין במשפט את האדם ומבאר שהפגם הוא רק במילוי משא"כ בגוף האותיות של השמות אי אפשר שיומשך פגם וכאמור. ובענין זה יובן ג"כ משארז"ל (בראשית רבה ה, ח) שהעולם היה מתפשט עד בלי גבול עד שאמר לעולמו די שהוא שם שדי. והוא ג"כ כענין זה, כי האותיות של השם דרך משל הארץ שיש ג' אותיות בשמה היה כל אות מקבל לתוכו המילוי והמילוים היו מקבלים מילוי המילוי וכן יכול להיות עד בלי גבול ושיעור וסוף ובכח זה הארץ היתה יכולה להתפשט בלי סוף לכן אמר הש"י די. ובזה יובן ג"כ משארז"ל (סוכה נ"ב.) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו ומבואר ענין עזר הזה עם המבואר בכתבים עי' במ"א סוף ה' מזוזה וז"ל ויתפלל לה' שישמרנו בשם שדי שיצילנו מיצר הרע ששם שדי חתום בו בסוף אותיותיו יצר בהיותם מלאים יו"ד צד"י רי"ש עכ"ל.
14
ט״וויובן עם האמור, כי תיבת יצר הם אותיות שמו בצמצום, וכשירצה להוסיף כח להתגבר על האדם ח"ו אזי אותיות יצר מקבלים המלוי שלהם והיה באפשר שאותיות המילוי יקבלו מילוי המילוי ויהיה לו התגברות מאוד ולא יוכל אדם לעמוד נגדו, לכן חתום בסוף אותיות המילוי שם שדי שהוא שם האומר די ונותן גבול עד פה תבוא לכן אי אפשר לו לקבל מילוי המילוי ואין כחו רב כי כח כל הנמצאים תלוי במילוי וכאמור, וזש"ה (רות א', כא) אני מלאה הלכתי וריקם השיבני וק"ל.
15
ט״זוזהו עצמו ענין החול שהוא גבול לים, כי אותיות ים בהמלאם יו"ד מ"ם אזי סוף המילוי הוא תיבת דם מבואר בכאר"י ז"ל שהוא שם הנותן צמצום וחותם וחול הוא גימטריא מ"ד לכן החול הוא גבול לים והענין פלא. לכן כמו שברוחני אותיות דם הוא הצמצום כך נמשך בגשמי החול שיהיה הצמצום שמספרו ג"כ מ"ד. ואמנם ענין גבול לים מתבאר בליקוטי תורה בהתחלת ההשמטות על פסוק (משלי ח, כט) בשומו לים חוקו וז"ל דע כי מכל המדות העליונות יוצא תמיד מדת חסד ואחר כך גבורה ואח"כ תפארת, ולכן אינם יכולים להתפשט יותר מגבולם אפילו שירצו כי אחרות שיצאו בצדדיהם עוברות עליהם, וא"כ המלוי אין אחריה ספירה אחרת, לכן הקב"ה שם חק לים הזה דהיינו נוקבא שלא יתפשט יותר, לכן אמר (ירמיה ה, כב) חק שם לים ולא יעברנהו עכ"ל.
16
י״זולהסביר דבר זה, כי כל המדות ניתנו באדם, והמלכות הוא כח של יראת שמים באדם ואם האדם ירצה להתנהג בחסד בלי גבול אי אפשר כי נתעורר בו מדת גבורה, וכן אם ירצה להתפשט באכזריות עד בלי גבול נתעורר בו התפארות ומעכבו כי דבר זה לא יהיה לו לתפארת וכן כולם. אבל בענין יראת שמים שהיא המדה האחרונה היה יכול להתעורר באדם ולהתפשט בלי גבול עד שהיה בטל ממציאות לרוב פחדו, לכן הקב"ה שם לו גבול. וזש"ה (תהילים צו, ט) חילו מלפניו כל הארץ אף תכון תבל בל תמוט, ר"ל שיהיו יראים מהש"י וימשיכו עליהם יראה בכל יכלתם ואעפ"כ לא ימוט העולם כי הקב"ה שם גבול לזה וק"ל.
17
י״חוזה מה שמתרעם הש"י האותי לא תיראו (ירמיה ה, כב) אשר שמתי חול גבול כו', ר"ל אני חששתי פן יתרבה היראה בכם עד שיהיה ביטול מציאות והוכרחתי לעשות גבול למדה זו של יראת שמים כאשר אתם רואים בעיניכם דבר זה אף בגשמי שהחול גבול לים הנמשך ממדה זה וכאמור, ואתם אינכם אפילו מתחילים ליראה את ה'. ואמנם ענין הגבול ליראת שמים ולהפכו דהיינו יצר הרע כאמור אינו אלא בבינונים המתנהגים בטבע, אבל צדיקים גמורים יכולים לצאת חוץ להגבול ביראתם, וכן רשעים גמורים לרוב עונותם יכולים לצאת מגבולם ואז מתגבר יצר הרע בהם עד שאי אפשר להם לעמוד נגדו. והיינו שאמרו רז"ל (בראשית רבה לד, יא) רשעים מסורים ביד לבם, והאות על זה מה שמצינו בדור אנוש (תנחומא יתרו טז) שיצאו מי הים חוץ לגבולם והציפו שליש עולם והיינו כמו שהם יצאו מגבולם וק"ל.
18
י״טוא"כ מהראוי שישתדל האדם בענין היראה לצאת מהגבול בכח עבודתו וזכיותיו ובענין יצר הרע למעט מהגבול כל מה שאפשר או לבטלו לגמרי, וזש"ה על האנשים שעשו היפך מזה כי בענין הרע יצאו מהגבול ובענין היראה לא די שלא יצאו מהגבול אלא אפילו תחלת התעוררות יראה לא היה להם. ולז"א האותי לא תיראו כו' אשר שמתי חול גבול כו' מחשש שיכול להתפשט מאד וא"כ איך אין לכם שום יראה, ואמר עוד, והמו גליו ולא יעברנהו, ר"ל גם לרע דהיינו יצר הרע עשיתי גבול כמ"ש המפרשים על מימרא דרבה בר בר חנה בבבא בתרא (ע"ג.) בענין האי גלא דמטבע לספינתא דהגלים היינו תאוות היצר הרע אשר באדם כאמור וראו איך אתם עושים להיפוך מהראוי כי לעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו, ר"ל דרע שבהם הולך ומתפשט בלי גבול ולא אמרו בלבבם נירא כו' ר"ל, ובענין היראה לא די שלא עברו הגבול אלא שלא התחילו כלל אפילו בהתעוררות יראה שיהיה להם מחשבה ורצון בלב להמשיך יראת שמים על עצמם. ואמר כי עונותיכם הטו אלה כו' בא לבאר הסיבה שהביאם לשיוכלו לצאת ברעתם חוץ מהגבול והסבה שמנעה מהתעוררות יראה אפילו מההתחלה, ונודע לשיוכל דבר לצאת חוץ מגבולו צריך כח יותר ורב אונים ממה שצריך למנוע דבר טוב בלי יבא, לז"א שעונותיכם דהיינו מזידים הטו אלה, ר"ל שהטו את הגבול לשיתפשט וחטאתיכם מנעו הטוב, ר"ל מניעת הטוב דהיינו התעוררות יראה זה בא אפילו מחטאים קלים כאמור, וה' ישימנו מאנשי עבודתו אמן.
19