ערבי נחל, ראש השנה א׳Arvei Nachal, Rosh Hashanah 1
א׳וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר תיבת לאמר מיותר בחודש השביעי באחד לחודש יש לדקדק דהוה ליה למימר בקצרה באחד לחודש השביעי יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש כו'. ופירשתי בדרך מוסר. ונקדים מה שאמר עמוס (עמוס ג, ד) הישאג אריה ביער וטרף אין לו היתן כפיר קולו ממעונתו בלתי אם לכד אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו אם תהיה רעה וה' לא עשה. יש לדקדק מאי אם יתקע, הוה ליה למימר היתקע כמו באינך שהוא לשון תימה.
1
ב׳אך הענין להיות מבואר בספרים שחסד גדול עשה הש"י עם ישראל שהודיעם יום הדין והמשפט בכדי שיעמדו על נפשם להלחם נגד השטן בתפלה ושופר, מה שאין כן לכל עובדי כוכבים, וכמ"ש במ"א מדברי המפרשים מגיד דבריו ליעקב וחוקיו ומשפטיו לישראל (תהילים קמו, יט) היינו יום ראש השנה שכתוב בו (תהילים פא, ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, ר"ל שאין יודעין משפט של עצמם אימת הוא, משא"כ ישראל שיודעין זאת נקהלו ועמוד על נפשם כמש"ה (במדבר י', ט) וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם היינו בראש השנה שצריכין לעשות מלחמה עם המקטרג הגדול ותקעתם בחצוצרות ונושעתם מאויביכם ע"י תקיעת שופר תהיה הישועה כמשארז"ל (ראש השנה ט"ז:) למה תוקעין בראש השנה כדי לערבב השטן, ואמר בירושלמי כד שמע קול שופר חדא בהיל ולא בהיל כד שמע תנינות בהיל אמר השתא ודאי אתי משיחא ועי"ז אינו יכול לקטרג, משא"כ כשאין תוקעין, וכמ"ש הט"ז (סי' תקפ"ה סק' ז') על פי חלום בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' (תהילים צח, ו) על פי דברי רז"ל (ראש השנה ט"ז:) כל שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה והיינו לפני המלך ה' ע"ש.
2
ג׳אבל באמת עיקר מצות שופר שיעשה לנו תשועה הוקם והסוד להחריד לבות בני אדם לעשות תשובה, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שהכוונה עורו ישנים מתרדמתכם כענין הצופה בראותו אויבים באים תוקע בשופר להעיר העם ולהקיצם משנתם להקהל ולעמוד על נפשם, ומבואר בספרים דהיינו כוונת רז"ל השתא ודאי אתי משיחא, וכי הוא סכל הלא הוא שומע בכל שנה תוקעין ומריעין, אלא שמתבהל בכל פעם אולי עתה יעשו תשובה, אף שכמה פעמים ראה שתוקעין ולא שבו בתשובה כראוי מ"מ היות כל יום קללתו מרובה מחבירו לכן כל יום ויום יותר הזמן גורם לתשובה מיום שלפניו, לזאת אומר בלבו ודאי עכשיו יעשו תשובה ואתי משיחא, וכתבו המפרשים כי ממנו יש לנו לקחת מוסר כמו שהוא אף על פי ששומע תמיד קול תקיעה אפילו הכי אומר השתא ודאי יעשו תשובה. ממנו נראה וכן נעשה שאע"פ ששומעים אנו תקיעת שופר בכל שנה, מ"מ יחרד הלב ויתר ממקומו לעשות תשובה, ובפרט בצוק העתים בגלות החיל הזה שמתרבה בעוונותינו הרבים הזה מדי יום ביום ואלהים חשבה לטובה למען נשים לבבינו אליו. ראוי לנו לעשות בכל שנה ושנה מספד חדש על עונותינו עד ישוב וירחמנו כימי קדם, ופירשו שזה מאמר הכתוב (תהילים קיט, צח) מאויבי תחכמני מצותיך, שממנו נלמד כנ"ל, אף על פי שלעולם הוא לי, שבכל שנה תוקעין אף על פי כן נחרד מאד בכל עת תקיעה ונעשה תשובה.
3
ד׳ועיקר מצות תקיעות שופר הוא אם יש תשובה שעי"ז משברים כל הקליפות והמקטריגים וכמ"ש האר"י ז"ל להתוודות בלחש בעת התקיעות שאז השטן מעורבב ואין התקיעה מזיק, משא"כ שופר בלא תשובה אין מועיל כלל והלואי שלא יקלקל שהוא כמזמין המלך לביתו ויוצא בעצמו לחוץ ומניח המלך לבדו הלא יכעוס המלך מדוע באתי ואין איש, ככה ע"י מצות עשה של תקיעות שופר ממשיכים להשראת שכינה ואם לבו אין שם לשים לבו לתשובה הרי הוא מניח המלך לבדו ח"ו, כי הלב הוא עיקר האדם, הלא ח"ו יאמר הקב"ה מדוע באתי אליכם ואין איש מכם פונה אלי בקירות לבו, ולכן אף על פי שתוקעין הרי הוא בכלל שנה שאין תוקעין בתחלה ח"ו מריעין לה בסופה. ונודע מ"ש בדרז"ל מיום שאמר הקב"ה הנני נותן לפניכם היום את החיים כו' אין רע יורד מן השמים אלא החטא מביא רע, דהיינו המקטרג הנברא מהחטא, רק אם עושין תשובה יש כח לשופר להעביר כל המקטריגים, לז"א אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו אזי אם תהיה רעה בעיר לא יתרעמו על הש"י כי וה' לא עשה זאת רק הוא בעצמו עונותיו הטו אלה כאמור.
4
ה׳אכן אף בשופר שיש עמו תשובה שמועיל בודאי ומכל שכן כששבים בכל י' ימי תשובה שמועיל אף ליחיד, מ"מ חלילה לסמוך על זה לבד ולעזוב כל המשא על ימים אלו לבד, אלא קודם בוא יום הדין צריכים להקדים רפואת התשובה, ופירשתי פסוק (צפניה ב, א) התקוששו (פי' התלקטו והאספו) וקשו פי' תכשיטי עצמך במצות ומעשים טובים הגוי לא נכסף אינם חומדים לתורה ומעשים טובים בטרם לדת חוק (פי' בטרם בוא הגזרה, וכמ"ש רז"ל סנהדרין מ"ד:) לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שנאמר היערוך שועך לא בצר כמוץ עבר יום (הגזירה יהיה שיעבורו ח"ו כמוץ העובר לפני רוח) בטרם לא יבוא עליכם יום אף ה' בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה' ע"כ. ויש לדקדק בטרם בטרם ב' פעמים מלבד שאר הדקדוקים. וביארתי בדרך מוסר דקאי על חודש אלול.
5
ו׳ולהסביר הענין אמשיל, משל א' למלך שהיה לו בן אחד יחיד וחביב אצלו עד לאחת נפשו קשורה בנפשו, ולרוב אהבת המלך אליו היו השרים ועבדי המלך וכל בני מלכותו מתקנאים בו והיו מבקשים עלילות ברשע תמיד עליו לפני המלך ויבקשו את נפשו והמלך אין יכול לעזור לו כי מלך המשפט הוא וככה התנהגות המלכות לבלתי נשוא פנים וחרפה לא נשא על קרובו ועל בנו יחידו וכמאמר שאול המלך ע"ה (שמו"א יד, לט) חי ה' כי אם ישנו ביונתן בני מות ימות. והיה מצוה תמיד לשרי המלוכה לעיין בדינו ולבקש האמת עם מי, ואותו הבן לא היה יכול לעמוד בשום פעם בדין נגד דברי טענותם לולא כי האם המרחמת על בנה באה תמיד אל המשפט עם בנה ותצדיקהו ונסתתמו טענות המתנגדים אליו עד שזכה תמיד בדין.
6
ז׳והנה עבדי המלך אלה הממונים על כל דבר כדרך המלך שעל כל עיר ועיר מדינה ומדינה ממונים אחרים הם הבינו באותו הילד שכאשר יגדל יהיה בן חיל וינהג כל המלכות עד שלא ישאר להם התמנות אצל אביו, וגם ראו אהבת אביו אליו, מחמת זה נתקנאו בו ורצו לגרום שנאה רבה בין אביו ובנו והאם הצילתו תמיד כאמור.
7
ח׳פעם אחת אירע לו מקרה בלתי טהור שביזה את אמו ועשה בפניה מעשים מכוערים עד שמרוב הבושת שנתביישה ממעשיו הלכה חדר בחדר להחבא מפניו לבלתי ראות פניו, והוא גם הוא לא ידע היכן היא כי אמרה אולי ילך אחריה והבן לא שת לבו לדבר. בתוך כך קמו שרי מלכות והעלילו עליו ותבעו דינו לפני אביו וכשמוע הבן זאת חרדה גדולה נפלה עליו בחושבו עתה מה אעשה כי קמו עלי רבים וגדולים ובעלי דברים ואנכי ריק ולא איש דברים ואמי אשר תמיד הצלתני איננה עמדי לא ידעתי מקומה. וכראות האב חרדת בנו ודמעותיו נכמרו רחמיו עליו ויאמר אנכי אבקש לך מנוח אשר ייטב לך הנה אעכב את דינך משך ימים בתוך כך תפייס את אמך בכל מיני פיוסים כדי שתהיה עמך כמקדם בדינך גם תסדר דבריך וטענותיך לפני השופטים אשר אושיב על עסקיך כדי שיכנסו דבריך באזניהם טרם יעמדו מתנגדיך עמך לפניהם.
8
ט׳וישמח הבן ההוא על דברי אביו והעצה היעוצה מאתו אליו, ויהי הכאשר נתוודע דברי המלך אלה לאותו השונא לקח עצות בנפשו להכשיל את הבן ההוא והתחכם ובא אליו בחלקלקות לשונו ונעשה לו כאוהב ומשך ביין את בשרו הביא לו מנחה מפרי הארץ מעט צרי ומעט דבש בטנים ושקדים וככה עשה כל משך העיכוב המשפט עד שנדמה אליו כאוהב נאמן ולא השתדל הבן ההוא לעשות ככל אשר צוהו אביו. ואח"כ בהגיע יום מועד אשר קבע המלך לבש חרבו נגדו ובא לפני נמלך כי אין אמו אצלו וגם לא הסדיר דבריו לפני השופטים היטב כאשר צוהו חרה לו באומרו הלא אנכי יעצתיך ונתתי מנוס לפניך ואתה לא השגחת ולכה איפוא מה אעשה בני. ואף על פי כן לרוב רחמי המלך מצא עילה שלא יוגמר המשפט עד עוד איזה זמן בכדי שבתוך כך יתחכם בנו ולעשות את המצוה אשר צוהו כי לא יסמוך עוד להשען על מתנגדו לחשבו לאוהב.
9
י׳והנה הנמשל מבואר מאליו, אך להמתיק הענין, הנה ישראל נקראו בנים למקום ואיתא בזוהר הקדוש (זהר ח"ב ה:) אילמלא הוו ידעין בני נשא רחימותא דקוב"ה להון הוו שאגין ככפירין למרדף אבתריה דכתיב (הושע ו', ג) נדעה נרדפה לדעת את ה', והנה כל עבדי המלך מלך מלכי המלכים הקב"ה הממונים על כל דבר ודבר אשר בכל העולמות המה יודעין כי בהתגדל ישראל במעשיהם לפני הש"י וימצאו חן בעיניו הן בידיהם כל דבר אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת והמה המנהגים כל דבר המלוכה אפילו הקב"ה גוזר וישראל מבטלין וכביכול מי מושל בי צדיק ושוב לא ישאר להם שום מעלה וממשלה, לכן לכל זאת שרי העכו"ם וכחותיהם הם המקטריגים, וכמארז"ל (בבא בתרא ט"ז.) יורד ומחטיא עולה ומקטרג ומבקש משפט, ותשוקתם תמיד להטיל דופי בישראל לפני הקב"ה ולהלשין עליהם על כל המעשים אשר לא טובים בכדי להטיל שנאה ח"ו בין ישראל לאביהם שבשמים, ואלמלא השכינה החופפת עלינו ומצלת אותנו תמיד מידם, כי הקב"ה נקרא אלהי המשפט אשר לא ישא פנים רק השכינה תמיד אצלנו וכמ"ש בתקונים ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם (ויקרא כו, מד) ר"ל שהשכינה בגלות עמנו להצילנו מיד העכו"ם והמקטריגים, וכמ"ש ספרי מוסר ותצפנהו שלשה ירחים כי השכינה מסתרת אותנו בסתר כנפיה הג' חדשים תמוז אב אלול שהם ימי דין והיא חופפת עלינו, ולא יכלה עוד הצפינו, כי בראש השנה ההכרח להיות כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, ומרמז פסוק הנאמר במשה רבינו ע"ה של כלל ישראל כי נודע שמשה רבינו ע"ה הוא כללות כל ישראל.
10
י״אאכן איתא כד גרמי עונות שכינתא אסתלקת לעילא, והיינו מבושת מעשינו שאינה יכולה לסבול אותם, וכתוב בתיקונים הקדמת תקו"ז לער"ח אלול דאתמר בה שלח תשלח את האם אז ח"ו ואת הבנים תקח לך כי נתונים למרמס ישראל ח"ו למשיסה ואין אומר השב כי אין האם אצלנו ח"ו ואין איש שם על לב לדבר זה. והנה בבוא יום הדין הגדול הוא ראש השנה כתיב (איוב א', ו) ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' אינון בי דינא רברבא עילאי דקיימין על דינא לשפוט הארץ, ויבא גם השטן בתוכם להשטין ולטעון טענותיו על ישראל הוא המשטין הגדול אשר בוודאי האדם אינו יכול לעמוד נגדו כי איש דברים הוא ומחפש מעשיו ואדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, לזאת יש לנו לבכות במר נפש כי מה נעשה ליום הדין והאם נשתלחה מעל בניה, וכמ"ש בזוהר חדש איכה במאי הוי עוות דינא דא בגין דהא אימנא איתרכת וערקת ואזלת לה ובגין דא עוות דינא אשתכח ואשתכח בלחודהא ההוא דאשטין עלנא ולא הוי מאן דימחי בידיה ויטעון טענתא דאלו אימנא אשתכחת תמן לפנים משורת הדין אעלת לון ובגין דאיהי לא אשתכחת עביד האי נחש רעותיה בהון ע"כ.
11
י״בממילא מאד יש לנו לקונן על זה על מי לנו להשען, וז"ש הנביא (ישעיה נ, א) הן בעונותיכם נמכרתם, פירוש די לכם שנמכרתם ביד העכו"ם והמקטריגים המבקשים משפט עליכם אלו היתה האם אצלכם לא היה כלום, אבל באמת ובפשעיכם שולחה אמכם, ג"כ על זאת ידוו כל הדוויים.
12
י״גאכן הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו נתן לנו חודש אלול שהוא זמן בית דין כמ"ש ספרי מוסר ומעכב הקב"ה כל החודש כדי שבתוך כך נפייס להאם הקדושה וניתי לגבה בעובדין טבין להמשיך אלינו השראת שכינה כבראשונה בתורה ומעשים טובים, וגם להסדיר טענותינו לפני הבית דין של מעלה, דהיינו לבא בתפלה ותשובה קודם בוא יום הדין. וזה רמז בזוהר חדש כי תצא למלחמה על אויביך, היינו שתצטרך לילך למלחמה על האויב הגדול הוא השטן, אני מבטיחך ונתנו ה' אלהיך בידיך ושבית שביו, אך וראית כי בשביה אשת יפת תואר, ר"ל תשים אל לבך שהשכינה הקדושה היא בשביה עבור מעשיך ואם לא תהיה עמה לפני הדין אין טוב ח"ו, לכן וחשקת בה ולקחת כו' והבאתה אל תוך ביתך שתמשיך השראת השכינה אצלך, וע"י מה, ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, היינו חודש אלול שניתן להרבות בו בכיה על עונות.
13
י״דאכן השטן שיודע מזה מתחכם והולך בחודש אלול לפתות לבות בני אדם בחודש אלול יותר מכל השנה, כי כל מה שהאדם מכין יותר את לבבו מתחזק יצרו יותר, וכמאמר רז"ל (סוכה נ"ב.) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, ונדמה לאוהב להם ומושך ביין את בשרם בהבלי עולם הזה ותאוותם יביא להם ואיזה ריוח במשא ומתן בכל חודש אלול והוא עת האסיף זבת חלב ודבש ועת מסחר הרוכלים בכדי שלא יעשו כלום בכל חודש אלו, וזה רעה חולה ח"ו וגורם קצף גדול מאת הש"י בבוא יום הדין והשטן מבקש משפט והשכינה לא נתקנה עדיין ע"י מעשינו ולא הקדמנו צרי התשובה למכתנו ח"ו, וכראות הש"י שאם יוגמר הדין אז לא טוב יהיה חס ושלום, הנה ימשיך להיות עוד גמר הדין תלוי ועומד עד יום הכיפורים הוא יום הרחמים והסליחות לשבים ויום דין גמור לשאינם שבים, ועלינו מוטל לשוב בכל הזמנים הללו וכל הזריז להקדים התשובה בלב נשבר זוכה ומזכה כל העולם עמו זכות הרבים תלוי בו צדקת ה' עשה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
14
ט״וולז"א התקוששו וקושו הגוי לא נכסף, ר"ל שבכל השנה אינכם חומדים לתשובה ומעשים טובים, תראו להתקשט עצמכם בטרם לדת חוק, כי חוק לישראל הוא משפט יום ראש השנה, לכן קושו עצמכם לפני ראש השנה ואז יהיה פעולתכם ביום ראש השנה מקובל ומרוצה, ואם ח"ו כמוץ עבר יום, ר"ל שיעבור יום ראש השנה ולא תפעלו כלום ע"י שלא הקדמתם צרי בחודש אלול, אזי עכ"פ אני נותן לכם עוד זמן השני בטרם לא יבוא עליכם יום אף ה', היינו יום כיפור שהוא יום אף ה' לשאינם שבים, לכן לכל הפחות תעשו את המוטל עליכם בזמן השני. וביאר הנביא מה מוטל עליכם, ואמר, בקשו צדק היינו השכינה המכונה בשם צדק כידוע, תבקשו ותפייסו אותה, ובקשו ענוה, היינו הכנעה בלב שהוא מעיקר התשובה, ועי"ז אולי תסתרו כו' שיצא משפטכם לאור ולזכות.
15
ט״זוהנה נודע כי עיקר התשובה קרוב הוא בפיך ובלבבך לעשותו, והעיקר תלוי בפה כמש"כ (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כו', וגם וידוי דברים ודברי כבושין שידבר האדם אל לבו והוא מביא להכנעת הלב שהוא עיקר. עוד נודע כי ענין שבת או שבתון בא תמיד אחר הכנה והזמנה, כמו שבת שהוא אחר הכנת ו' ימי חול, חול מכין לשבת, כמו מי שעושה כל מה שמוטל עליו וינפש אח"כ. כך עניך שבתון הנאמר בראש השנה היינו אחר הכנת כל חודש אלול, ולזה בא הכתוב כאן לרמז לכל מה שכתבתי, שאף שעשרת ימי תשובה הוכנו לתשובה, דע"י התשובה של ימים אלו מכפר יום כיפור, מ"מ טוב יותר להקדים מחודש אלול ושיוגמר הדין לזכות תיכף בראש השנה ונהיה מהנמנים בין צדיקים גמורים הנכתבים לאלתר לחיים.
16
י״זולזה מבקש אבינו מאתנו ואמר דבר אל בני ישראל לאמר בחודש השביעי, ר"ל החודש הזה הוכן לפני לאמר בו היינו התשובה התלוי בפה וכאמור, אך אני מבקש מאתכם אל תעזובו את המשא ההוא אל חודש הזה, אלא באחד לחודש יהיה לכם שבתון, היינו שיהיה לכם הכנה מתחלת חודש אלול, ואז ע"י זכרון תרועה שיהיה בראש השנה יהיה מקרא קודש שתזמינו לכם השכינה הנקרא קודש. ואמר אח"כ אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורם הוא, אמר 'אך' מיעוט, ר"ל אף שיום כיפור מכפר גם אם לא תשובו עד עשרת ימי תשובה אף על פי כן אמרו במיעוט כי יותר ויותר ירבה זכות שלכם לפני אם כבר מראש השנה יצא משפטכם לטוב ובזה אני חפץ יותר והבן.
17
י״חואמר עוד, כי יום כפורים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלהיכם. יש לדקדק בתיבת לפני ה' אלהיכם, כי ודאי אין מכפר עונות בלתי מי שבידו לכפר והוא ה' אלהינו ית"ש. וביארתי בדרך מוסר ע"פ שביארתי מש"ה (תהילים יז, ב) מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים, ויש לדקדק דהוה לי למימר אתה תשפוט אותי, מאי מלפניך כו'. ותו מאי תחזינה מישרים, וכי זכות יראה ולא עונות ואיה אלהי המשפט. ותו מישרים לשון רבים.
18
י״טואמרתי במשל האב אשר לו בן שעשועים והבן מבין אהבת האב אליו והאב הוא נכבד וגבור וסביביו עבדים ומשרתים, ואירע איזה זמן וימים אשר הבן לא הלך בדרך הישר והתחילו המשרתים להלשין עליו לפני אביו כדי שיבוש במעשיו ויטיל שנאה עליו או יענישו, והנה הבן הבין שאביו אוהבו בלבו אהבת נפשו, רק כלום יוכל האב לשפוט משפט בנו לטובה בהיות שומע מעבירים עליו קולות אלו וכולם מלמדים חובה עליו וזה בכך וזה בכך, והבין הבן שהאב יאמר לעבדיו אשר על כל רב ביתו לענשו כראוי לו לפי מעשיו אף שזה נגד רצון האב, מ"מ מה יעשה כי לא יכול לסבול דברי כל אלה המחייבים אותו. והבן ההוא היה ילד משכיל ומבין ויבקש ויתחנן מאביו ויאמר אליו אבי הנני יודע כי אינך חפץ במה שאענש גם אינך יכול לשפוט משפטי בעצמך כי אבי אתה מ"מ אני מבקש יצא נא דבר משפטי מלפניך בהעברה בעלמא כלאחר יד לטוב כדי שיבינו עבדיך אלה שאתה חפץ טובתי הנה תראה מיד איך כולם יתהפכו ויאמרו לפניך טובות עלי משא"כ כשאהבתך אלי מסותרה בלבבך אינם מבינים זאת והם מדברים חוב לפניך ויש לך צער הן מדבריהם הן מעונשי.
19
כ׳וככה מלך מלכי המלכים אלהי המשפט הוא אי אפשר לחרוץ בעצמו משפטנו לטוב עבור כל מלמדי חוב וממנה בית דין על המשפט, ואנו מבקשים רבש"ע מלפניך משפטנו יצא רק בדרך העברה, כענין ל' מלתא מני אזדא, שתאמר דעתך לטוב כאשר עם לבבך ותאמר רק בהעברה בעלמא כדי שיבינו אהבתך אלינו ורצונך להיטיב לנו, הנה עיניך תחזינה מישרים, ר"ל שכל אחד ואחד ילמד עלינו זכות לפניך. והנה באמת אם ח"ו אין זכות עושה הקב"ה כן. אך מבקש הוא מאתנו שנשוב בתשובה כדי שיהיה הלימוד זכות מהבית דין קודם שילמד הוא זכות עלינו ואז נחת רוח לפניו ית"ש. וז"ש תענו את נפשותיכם כו', ר"ל שתעשו תשובה בכדי שיהיה יום הכיפורים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלהיכם כו', ר"ל קודם שיצטרך הש"י ללמוד עליכם זכות לזכותכם, ותיבת לפני פירושו ע"ד פירוש הט"ז שהבאתי לעיל והבן.
20