ערבי נחל, שלח א׳Arvei Nachal, Sh'lach 1
א׳עם האמור נבאר פסוקי פרשת שלח וזה תוארם.
1
ב׳שלח לך אנשים כו' פירש"י צדיקים. ויש לדקדק, וכי דרך לשלוח מרגלים צדיקים ונשיאים אדרבה נוהג שבעולם אינו כך. ויקרא משה להושע בן נון וכו', פירש"י ז"ל יה יושיעך מעצת מרגלים. ותימה למה לא ביקש על כולם והניחם על בחירתם, ואי נימא שברוח הקודש השיג שיועיל תפלתו על יהושע בן נון ולא על השאר שהיה בחירתם נוטה לרע מאד, אם כן גם על כלב היה לו לבקש, ותו תימה, אומרו מעצת מרגלים, כי לשון עצה לא נאמר אלא על דבר חכמה כאומרו (משלי ח, יד) לי עצה ותושיה, משא"כ על רשעות וטפשות ושטות כזה הלזה יקרא עצה, והוה ליה למימר מטפשות מרגלים. והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים כו', יש לדקדק מאי חיזוק צריך לזה, גם מאי נפקא מינה בלקיחת פירות, הלא ישראל סמכו את עצמם אהמנותייהו דמרגלים כמאמרם נשלחה אנשים לפנינו, גם מאי סמיך ליה והימים ימי בכורי ענבים, מאי נפקא מינה.
2
ג׳וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל וישיבו אותם דבר (פירש"י את משה ואהרן, והוצרך לזה מדפרט אח"כ ישראל בפני עצמם) ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו כו' אפס כו' יש לדקדק, הא משה ואהרן הם הם המשלחים כאומרו וישלח אותם משה, ואולי צירף עמו גם את אהרן, וקיימא לן (גיטין כ"ד.) דחזרה שליחות אצל המשלח, ומה זה אמר אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל, מאי בעי הכא ישראל. ותו תימה, אם יאמר וישיבו אותם דבר יהיה נכלל כל הנזכר בתחלה, דהיינו משה ואהרן וישראל, ולמה פרט ישראל בפני עצמם, עד שמחמת זה צריך לומר שאומרו וישיבו אותם לא קאי רק למשה ואהרן, ולמה חלקם הכתוב משה ואהרן לצד אחד וכל העדה לצד אחר. ותו תימה, שאמר וישיבו אותם דבר ואת כל העדה וכן אמר ויראום הכל בלשון רבים, למה אם כן אמר ויספרו לו, מורה שלא סיפרו לכל העדה והוא היפך הקודם, וגם היפך הכוונה, דהא עיקר דבתם ודאי לא היה הכוונה רק לספר באזני ישראל, כי ודאי ידעו שמשה ואהרן לא יאמינו להם.
3
ד׳ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה כו', יש לדקדק אומרו אל משה, ודרז"ל ידוע, והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, (ארז"ל סוטה ל"ה.) שכביכול כלפי מעלה אמרו, ויש לדקדק מנה ליה, דלמא ממנו לשון רבים, כיון שאמרו כך לישראל, ודברי המפרשים ידוע בענין הניקוד בתיבת ממנו, עיין בשו"ת מאיר נתיבים בדין נוסח אמירת שליח הגט תהא מגורשת ממנו ע"ש. ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמר כו', יש לדקדק לשון ויוציאו, מהו לשון הוצאה ולמה עד עכשיו לא נאמר לשון הוצאה, וגם כאן היה לו לומר ויאמרו. ותו מה חידש הפסוק כאן, הלא כבר נאמר כל הסיפורים שלהם וכל זה כיתור מאמר.
4
ה׳ותשא כל העדה ויתנו את קולם כו' ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר כו' טובה הארץ מאד מאד אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו הכי נמי נראה ככפל לשון אך בה' אל תמרודו כו', יש לדקדק בלשון מאד מאד, והיה די באומרם טובה הארץ ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים, (יש לדקדק מה בצע כי יהרגו ליהושע וכלב, מה הנאה יגיע להם מזה).
5
ו׳ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני כו' ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו יש לדקדק, תיבת 'בכחך' מיותר, גם 'מקרבו' קשה, דהוה ליה למימר מתוכם ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה כו' ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה יש לדקדק למה פרט דוקא ענין העננים ולא שאר נסים כמו מן ובאר ושאר דברים. גם יש לדקדק, אומרו הולך לפניהם, אטו בעת חנייתם לא היה להם כל זה והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים כו' מבלתי יכולת כו' יש לדקדק, מאי כאיש אחד, הלא כאשר ימות אחד כן מיתת רבים, כמות זה כן מות אלו, ומאי כאיש אחד דקאמר. ותו יש לדקדק, למה יאמרו מבלתי יכולת ולא יתלו בחטאותם כאשר הוא האמת ויאמר ה' סלחתי כדברך ואולם חי אני נאום ה' כו' כי כל האנשים הרואים את כבודי כו' יש לדקדק אם כן מאי סלחתי כדברך, ודברי רש"י ז"ל ידוע, ועבדי כלב עקב כו'. יש לדקדק למה לא הזכיר גם את יהושע. ובדרושים אחרים יישבנו כמה דקדוקים מהנ"ל.
6
ז׳ועם האמור יבואר, דהנה כאשר חפץ הש"י להטיב לעמו לתת להם את הארץ, וכבר אמרנו כי אחר מתן תורה אין מתנהג כל המציאות רק ע"י מעשי ישראל, וכל דבר מתקיים ע"י המצות אשר הם מענין הדבר ההוא, לכן אין ליתן להם את הארץ עד יקיימו איזה מצות התלוים בארץ, ושירגישו עבודת הש"י במדריגת שיכולים לעבדו בארץ ישראל, אבל זאת אי אפשר דהרי קודם בואם לארץ איך יקיימו אותם המצות התלויות בארץ ואיך יעבדוהו במדריגת העבודה אשר בארץ ישראל, ואם יביאם תחלה לארץ ושם אח"כ יקיימו זאת, זה אינו, דמיום מתן תורה אין נעשה דבר רק ע"י מעשה ישראל. לכן צוה השי"ת לשלוח אנשים צדיקים בעלי רוח הקודש לארץ ישראל, והם יהיו הנשיאים מכל שבט, אשר נשמת כל נשיא כולל נשמות כל בני שבטו, והם ילכו שמה ויקיימו מצות התלויות שם מה שיהיה אפשר להם לקיים ויעבדו שם את הש"י במדריגת העבודה המעולה של ארץ ישראל, ומצד שכוללים נשמות כל שבטי ישראל יהיה נחשב כאלו כולם עשו ועל ידי זה יביאם לארץ ישראל. הנה כי כן היה כוונת שילוחם, וזהו ענין אומרו ולקחתם מפרי הארץ, היא העבודה והמצוה שבארץ ישראל, שזהו עיקר הפרי ותולדותיהם של צדיקים, וזה התלוי בארץ ישראל נקרא פרי הארץ.
7
ח׳אולם המרגלים שמו עצה בנפשם שלא יצטרכו לטורח הזה לירש את הארץ על פי מעשיהם שיקחו מפרי הארץ, כי טורח רב היו צריכים בזה כאומר והתחזקתם כו', ואמרו לעשות עצה לחטוא ולהחטיא את כלל ישראל בהוצאות דבה על הארץ, ויירשו את הארץ מצד שיהיו כולו חייב וכמו שביארנו בריש הדרוש באורך שכאשר ישראל כולו חייב אז עושה הש"י מעצמו בלי סיוע מעשה ישראל. ולזאת קראום רז"ל עצת מרגלים, 'עצת' דייקא, כי באמת היא חכמה ועצה רק עצת חטאין היא.
8
ט׳אמנם משה רבינו ע"ה הבין שעצה זו שיבוש הוא, דבשלמא בכולו חייב בכל התורה עד שיומשך ח"ו חורבן העולם, אז הקב"ה עושה בלי סיוע התחתונים, משא"כ בזה שיהיה כולו חייב לענין ביאת הארץ, יענשו ולא יבואו לארץ ישראל, ואף שנשבע השי"ת לאבות יבואו בניהם לארץ ישראל כמו שהיה בסוף, ומכל מקום לא היה יכול להתפלל על כולם כי ברית כרותה לאנשים שיהיו בעלי בחירה, ואין הש"י מבטל בחירת האדם, רק יהושע שכבר נתנבאו עליו בפרשה הקודמת יהושע מכניס, ומטעם זה סברו המרגלים שיהיה כולו חייב, אף שידעו כי משה ואהרן לא ישמעו להם, ולא יהיה נקרא כולו חייב, אלא לפי שכבר ידעו שמשה ואהרן לא יכנסו לארץ ישראל, ואם כן אין להם ענין לביאת הארץ, ומכיון שכל השאר יחטאו נגד ארץ ישראל יהיה נקרא כולו חייב, וכל דבר שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אינו חוזר ומכל שכן ע"י נביא, לכן מצא מקום להתפלל עליו, והועילה תפלתו וניטל הבחירה ממנו ולא נשתתף בעצתן של מרגלים, אלא עשו כאשר נצטוה והתחזק וטרח בפרי הארץ, דהיינו במעשים טובים, וכאמור.
9
י׳ונתישב כבר עם דברינו אלה תחלת הפרשה, שהוצרכו לשלוח נשיאים ושיהיו צדיקים דוקא. גם מ"ש יושיעך מעצת מרגלים. ואומרו והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, כבר נתבאר דהיינו המעשים טובים התלוים בארץ, וביאר הפסוק עצמו טעם הדבר שהיה צריך חיזוק, ואמר והימים ימי בכורי ענבים, ידוע מ"ש המקובלים כי באותן הימים שלטה סט"א אותיות שקודם אותיות ענבם חסר כתיב כידוע, משום הכי צריך חיזוק, ולכן אמר והתחזקתם, ועכשיו ביאר כל המעשה איך התנהגו המרגלים.
10
י״אוהנה, דרך המדבר לשון הרע כשרוצה שיאמנו דבריו לחבירו ויאמן לו בבירור ללשון הרע או רכילות ההוא שרוצה לומר לו. הנה, אם יבא אליו בהדיא בדבריו חושש שמא לא יבטח על דבריו, אולי יחשבהו חבירו לאויב וכי האי גוונא, לכן זאת עצתו הנה הוא מדבר לחבירו רק טוב, דרך משל, כשרוצה ראובן לומר רכילות על שמעון לפני לוי, אינו אומר בהדיא ללוי אלא מדבר ללוי בפני יהודה ואומר ללוי הנה שמעון זה הוא טוב עמך לדעתי, והופך פניו ליהודה כאלו מתחבא מלוי לבלתי ירגיש שמדבר עם יהודה, ואומר ליהודה לך אגיד האמת, כי שמעון מבקש דמו של לוי ושונא גמור הוא לו, ולוי זה רואה איך הם מתלחשים ומבין כי משמעון הם מדברים ומפציר בראובן שיגיד לו והוא מסרב כאלו אינו רוצה להיות מהולכי רכיל, עד שלוי מפציר בראובן מאד ונדמה ללוי שראובן מגיד לו רכילות ההוא על צד הכרח שלא ברצונו רק לרוב הפצרתו, ומחמת זה הוא מאמין באמונה שלימה לדברי ראובן זה.
11
י״באמנם פקח אחד עמד שם ושמע איך ראובן מתלחש עם יהודה והבין כוונתו וידע שהוא משקר ורצה להכחישו, ואמר בדעתו אם גם אני אתלחש עמהם להכחיש דבריו לפני יהודה לבדו, הנה יראה לוי אותנו מתלחשים, ואח"כ יסתפק עם מי האמת. אלא התחיל לצעוק ללוי מיד בעוד ראובן מתלחש עם יהודה, וצעק הפקח הזה ללוי בקול רם שמע נא לוי כה וכה אומר ראובן אבל חייך שהוא שקר, וכראות לוי שזה לא הסתיר הדבר לפניו אלא צעק בקול גדול מסתמא האמת אתו וראובן משקר, דאם לא כן היה מדבר לראובן בלחש לומר לו אל תדבר דבר זה פן יודע ללוי. אכן מה עשה ראובן שהיה ג"כ חכם להרע, התחיל לומר ללוי רכילות אחר על שמעון מה שלא פרסמו הפקח עדיין ומחמת זה האמין לוי לדבריו בראותו כי גם זה האיש המכחישו הסתיר דבר זה מתחלה לפניו שמע מינה שאמת הוא ומדהא קושטא הא נמי קושטא, ומ"מ עדיין חשש ראובן שמא לא יאמין לו מאחר שיתחיל לומר ללוי דבר זה בלי הפצרה, מה עשה, לא הגיד לו בעצמו אלא אמר בלחישה לאיש אחר ונתכונו שישמעו הדברים ללוי, הנה כי כן דרך העולם. וענין זה עצמו מבואר כאן בפסוק בהדיא, כי כה עשו המרגלים ברצותם שיאמנו דבריהם, כי חששו אם יגידו להדיא לישראל דבת הארץ פן לא יאמינו ויחשבום לאויבים להם ומבקשים רעתם, לכן עשו כראובן הנזכר.
12
י״גולזה אמר הפסוק ויבואו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל, ר"ל אף שמשה ואהרן הם הם המשלחים ומדרך הטבע היה שיגידו התשובה למשה ואהרן לבד, נתכוונו לבא למשה ואהרן בעת שהיו עומדים בין כל העדה וישיבו אותם דבר ואת כל העדה, חילקם הכתוב לשתים, לומר כי למשה ואהרן דיברו תשובה אחרת ולישראל תשובה אחרת. ומבאר הפסוק איך היה זאת, ועל זה אמר ויראום את פרי הארץ, ר"ל שהראו הפירות שהביאו מארץ ישראל לכולם, והרי זו תשובה שארץ ישראל טובה מאד שפירותיה כל כך גדולים וחשובים, ודיברו לפני ישראל טוב על ארץ ישראל, אבל ויספרו לו ויאמרו באנו כו', 'לו' דייקא, ר"ל שבסיפור הדבר נתלחשו עם משה רבינו ע"ה לבדו כאלו מתחבאים שלא ישמעו ישראל ולא יגידו להם עד שיפצרו בם מאד ואז יאמנו דבריהם. וכאשר סיפרו הדבה ההוא למשה רבינו ע"ה וראו ישראל שהמה מתלחשים ונבעת לבם בקרבם, עשה כלב כמו הפקח הנזכר ולא הכחיש דבריהם בלחישה לפני משה רבינו ע"ה כמו שהם דיברו בלחישה, כי חשש שעוד יותר יבעתו ויחם לבבם בקרבם, באמרם זה לזה הנה ראה איך אלו השלוחים מתלחשים ומתקוטטים אין זאת כי אם נמכרנו לבא למקום רע, לכן מיד התחיל כלב לצעוק אל העם בקול רם וקבצם מיד לפני משה רבינו ע"ה, כדי שלא יאמר הוא בלחישה רק בקול רם, דעו כי אלו אומרים רע על ארץ ישראל תדעו שמשקרים הם.
13
י״דוזהו שאמר ויהס כלב את העם אל משה, אף על פי שעדיין לא נזכר בפסוק שדברו העם איזה דבר, אלא הכוונה כאמור, שעד שלא שמעו ישראל דברי המרגלים מיד קירבם כלב לצד משה רבינו ע"ה והודיע להם כך וכך אומרים הרשעים הללו ואני משתיק אתכם אל תאמינו להם, ואמר בלבו שעל ידי זה יבטחו העם אל דבריו וכאמור לעיל בענין הפקח, כי אם לא היה כלב צווח מיד לישראל עד שישמעו את דברי המרגלים שוב לא יאמינו לו, כי כשידברו המרגלים את דבריהם לישראל בראשונה על פי הפצרת ישראל שיפצירו בם עד שיגידו להם את אשר התלחשו היו מיד המרגלים נאמנים בעיניהם ולא יועיל כלב אם יכחישום אח"כ. ואמנם הרשעים האלה עדיין אמרו דבריהם בלחישה למשה רבינו ע"ה, ועז"א והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל כו', עדיין לא הוציאו דבריהם לגילוי רק אמרו בלחישה, עד אח"כ אמר הכתוב ויוציאו ולכן דרשו רז"ל כי חזק הוא ממנו, כלפי מעלה אמרו, דהוקשה להם בשלמא אם אמרו זאת בפני ישראל אז שייך שיאמרו כי חזק הוא מאתנו, והיה פירוש ממנו כמו מאתנו, אבל כיון שהגידו זאת בלחישה שלא בפני ישראל אין שייך שיהיה פירושו מאתנו, לכן דרשו דממנו פירושו מאתו כביכול, וק"ל דבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל, ר"ל מה שעד עכשיו כנסו דבריהם כאלו רוצה שלא ישמע, אח"כ הוציאו אל בני ישראל את דבריהם. אך דמאחר שכבר פרסם כלב את דבריהם, שממה שצעק עלה נעלה כי יכול נוכל לה, הבינו שהמרגלים אמרו היפך זה, מזה הבינו המרגלים שלא יאמנו שוב דבריהם בעיני ישראל, מה עשו, התחילו לומר דבר חדש על ארץ ישראל מה שעדיין לא אמרו כלל ולא נתפרסם ע"י כלב, והוא אומרם ארץ אוכלת יושביה היא.
14
ט״ווכך שיעור הכתובים, והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל כו', כבר פירשנו שזאת אמרו בלחישה לפני משה רבינו ע"ה, לכן לא אמרו רק כדבריהם הראשונים, אבל ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אל בני ישראל, ר"ל כאשר הוציאו דבתם אל הגלוי אמרו דבר חדש, כמו שביארנו במשל בראובן הנזכר, שאחר שפרסם הפקח את דבריו מדבר רכילות חדש, כך עשו הם בכדי שיאמנו דבריהם לישראל, וגם זאת לא הם בעצמם אמרו לישראל, אלא הם הוציאו דבת הארץ כו' לאמר הארץ אשר עברנו כו', 'לאמר' דייקא, ר"ל שלא אמרו בעצמם לישראל אלא הוציאו הדבה לפני איזה אנשים רשעים באופן שיומשך לאמר, ר"ל שמהם יתודע לישראל ולא מפי עצמם, וכאמור בענין ראובן. וכשמוע ישראל זאת, ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו כו' כי נאמנו דבריהם באומרם כי ענין זה של ארץ אוכלת יושביה אפילו כלב הסתיר מתחלה ולא פרסמו כלל מסתמא הוא אמת, ומדהא קושטא הא נמי קושטא, ואח"כ אמר ויהושע בן נון וכלב בן יפונה כו' קרעו בגדיהם ויאמרו כו' טובה הארץ מאד מאד, ודקדקנו כי היה די באומרם טובה הארץ.
15
ט״זויובן עם משארז"ל (בראשית רבה ט, יב) טוב מאד זה המות, וביארו המפרשים כי בשנאמר על דבר שהוא טוב, הנה הכוונה על תכלית הטוב בלי רע כלל, ולכן תיבת 'מאד' מיותר ומורה על דבר שיש בו גם רע, אלא שהטוב שבו הוא יותר ויותר מהרע עד שיוצדק עליו לשון טוב מאד. וזהו הענין ג"כ כאן, שבאו לארץ ישראל מה שראו המרגלים ארץ אוכלת יושביה כי הארץ טובה מאד מאד, ירצה, שהארץ ההיא אליה וקוץ בה, כי טובה לטובים וההיפוך לרעים, וכמש"ה כאשר קאה הגוי אשר לפניכם, ולכן הכנענים מתים שם כי נתמלאה סאת רשעתם, והרי זה תירוץ על מה שאוכלת יושביה, וגם אזהרה לכם לבלתי תחטאו בה, ואם אולי נפתה לבבכם לעצת המרגלים לומר שתירשו את הארץ מצד כולו חייב, לזה אמר אין זאת כי הלא אם חפץ בנו, 'בנו' דייקא, ר"ל יהושע וכלב, והביא אותנו אל הארץ, 'אותנו' דייקא, ר"ל שאין כאן כולו חייב, שהרי אנחנו נשארנו זכאים ויוכל להתקיים ביאת הארץ בנו, לכן אך בה' אל תמרודו כו' אך הוא לשון מיעוט, ר"ל אי אפשר לכם לירש את הארץ אלא אם כן בה' אל תמרודו, ואז ואתם לא תיראו את עם הארץ, 'אתם' דייקא, ר"ל כשלא תחטאו אז גם אתם תירשו את הארץ, משא"כ כשתחטאו אז אנחנו לבד נירש את הארץ כי אין כאן כולו חייב כי אנחנו זכאין, ומיד ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים, בראותם כי עצת מרגלים נתקלקלה ע"י שיהושע וכלב נשארו זכאין רצו להרגם ויהיה כולו חייב, ומיד נראה כבוד ה' וניצולו. וכאשר אמר הש"י אכנו בדבר כו' התפלל משה רבינו ע"ה ואמר ושמעו מצרים כו'.
16
י״זוהנה כבר יצא מדברינו, דיש חילוק בין איש פרטי לכלל ישראל, דאיש פרטי כשנתמלא סאתו ונעשה כולו חייב באין מלאך מליץ אחד אז נספה בחטאתו, משא"כ כלל ישראל אדרבה בהיותו כולו חייב ח"ו דאז הקב"ה מחדש ימינו כקדם משפיע הוא בעצמו בלי מעשה התחתונה ואז יורשים כל טוב ואכלו את חלב הארץ, כיון שהקב"ה עושה ומקיים הכל לבדו בלי סיוע התחתונים, ובאופן זה היה ג"כ גאולת מצרים שאמר הכתוב עליהם גוי מקרב גוי, שהללו עובדי עובדי עבודה זרה והללו עובדי עובדי עבודה זרה, ונגאלו מצד זה בכחו לבד, וכן היה הכל קודם מתן תורה, רק כשניתנה תורה נשתנה להיות הכל תלוי במעשי ישראל, וכל מין מתקיים ע"י מצות התלויות במין ההוא שישראל עושין. וביארנו ג"כ לעיל בביאור מאמר לאורו הוא צריך, ובעת ההליכה שהיו ישראל מהלכין דאז לא בירכו ברכת המאורות וגם לא הדליקו נרות במשכן בעת ההליכה דאז היה ראוי שיהיה ביטול המאורות עבור שלא עשו ישראל המצות התלויות בהם, וגם עמוד האש שהאיר הקב"ה לישראל היה בלי שום מעשה התחתונים כיון שאז לא עשו שום מצוה התלוים באור, ועשה זה הש"י בעצמו בלי מעשה התחתונים, כענין כולו חייב, שהכל ענין אחד שבעת שכל ישראל מבטלין מצות התלויות באיזה מין אז הקב"ה מחיה המין ההוא לבדו בכוחו.
17
י״חולזה התפלל משה רבינו ע"ה לומר שהמצרים יאמרו מבלתי יכולת, ומה שיביאם לומר זאת כיון ששמעו מצרים כי העלית בכחך 'בכחך' דייקא, ר"ל בלי סיוע התחתונים את העם הזה, 'מקרבו' דייקא, ר"ל שהיה גוי מקרב גוי, שהיו כלם עובדי עבודת גלילים ונגאלו בכחך לבד, אם כן יודעים שבהיות כולו חייב נהפך לטוב להם, אם כן יקשה להם למה נפלו כולם במדבר, וכי תימא שאין ראיה מיציאת מצרים שהיה קודם מתן תורה, משא"כ אח"כ נתחדש שתלוי הכל במעשיהם, לזה אמר ושמעו כו' אשר עין בעין כו' ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה, 'הולך' דייקא, שבעת ההליכה מבטלים כולם מצות התלויות באור, ואפילו הכי אתה מאיר להם, אם כן כבר יודעים שנשתנה דין כלל ישראל מדין איש יחידי לענין כולו חייב, ואם כן והמתה כל העם הזה, 'כאיש אחד' דייקא, ר"ל כשיראו שדנת כלל ישראל כאיש יחידי אם כן על כרחך יאמרו מבלתי יכולת ח"ו. לזה השיב לו הקב"ה סלחתי כדבריך שלא אכלה כולם כמשפט איש יחידי רק ימותו כדרכם לאט לאט, אבל על כל פנים ארץ ישראל לא אתן להם, כי לא שייך בזה שירשו את הארץ מצד כולו חייב, דהרי כבר אפשר שירשו בניהם את הארץ (וע"ע תשלום הדברים בפרשת שופטים, בפרשת אשימה עלי מלך).
18
י״טואמר עוד ועבדי כלב כו' לא הזכיר את יהושע, כי לא הוצרך כאן להבטחה זו שכבר נתנבאו עליו יהושע מכניס, ומה שזכה לארץ לא היה מצד שמלא אחרי ה' כי מאתו ניטל הבחירה ע"י מה שהתפלל משה רבינו ע"ה עליו, רק זכה לארץ ישראל מתחלה שנגזר עליו יהושע מכניס, אבל לכלב הוצרך להבטיח עכשיו כי הוא זכה לזה מצד שכבש את יצרו ובפרט עצת מרגלים, לזה אמר עקב היתה רוח אחרת עמו, ר"ל שגם בו נלחם היצר הרע והיה לו מחשבה להרע כמו האחרים (ועיין בדרושים דלקמן) ואף על פי כן וימלא אחרי, שכבש את יצרו מצד בחירתו לכן יהיה הוא וזרעו מהבאים לארץ ישראל, כן נזכה כולנו אנחנו ישראל עמו לבא מהרה לארץ ישראל מקום מקדשנו כן יהי רצון אמן.
19