ערבי נחל, שופטים ב׳Arvei Nachal, Shoftim 2
א׳תקס"א
1
ב׳כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך כו' ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי שום תשים עליך מלך כו'. מקשים מכאן כל המפרשים על פסוקי שמואל א' (ח', ד) וזה תוארם: ויתקבצו כל זקני ישראל ויבואו אל שמואל הרמתה ויאמרו אליו כו' עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל ה' ע"כ. ופירש"י ז"ל וירע הדבר לפי שאמרו לשפטנו ככל הגוים ע"כ. ותמהו המפרשים הרי לשון זה עצמו הוא בפרשתנו, אשימה עלי מלך ככל הגוים, ואם כן מדוע הרע הדבר בעיני שמואל ובעיני ה' ג"כ כמבואר שם.
2
ג׳והנראה לתרץ, ונדקדק עוד בפסוק עצמו, באומרו וירע כו' כאשר אמרו תנה כו' מה הוצרך הכתוב לבאר טעם למה הרע, והרי הוא מובן מעצמו אחר שסיפר תחלה דברי העם שדברו אל שמואל, וכתיב אח"כ וירע הדבר בעיני שמואל. ב' יש לדקדק מדוע הזכיר תנה לנו מלך לשפטנו, ודילג תיבת ככל הגוים, ואם לקצר בא ולא כתב רק תמצית המכוון בלי שימור המלות, אם כן לא הוה ליה להזכיר גם תיבת לשפטנו, ומאחר שהזכיר תיבת לשפטנו, יזכור גם כן תיבת ככל הגוים. וביותר קשה לפי דברי רש"י ז"ל, שעיקר מה שהרע לשמואל הוא על אומרם ככל הגוים, אם כן העיקר חסר. ובדברי רש"י יש לדקדק במה שכתב לפי שאמרו כו' למה הוצרך לבאר טעם הדבר הרי הוא מפורש בפסוק, וע"כ ודאי שרצה לפרש מה חרה אפו של שמואל, ופירש שהוא על שאמרו ככל הגוים, לפי שזה אין מפורש בפסוק, ואם כן תיבת לשפטנו שבלשון רש"י מיותר, דהא תיבת לשפטנו כתוב בקרא, ורש"י לא חידש רק תיבות ככל הגוים.
3
ד׳עוד יש לתמוה דהרי מצינו בירמיהו (טו', א) שאמר לו הקב"ה אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם כו', וארז"ל והובא ברש"י שאמר הקב"ה לירמיהו ב' פרנסים עמדו לישראל משה ושמואל וכולן לא התפללו עליהם עד שהחזירום תחלה למוטב כו', וכמבואר בקרא לקמן, שאחרי שהוכיחם על ששאלו מלך אמרו חטאנו ואמר גם אנכי חלילה לי כו' מחדול להתפלל כו', ותימא הא כאן התפלל עד שלא הוכיחם כלל, והנה כל אלה הם קושיות גדולות.
4
ה׳וכדי לתרץ כל זה, אקדים מה שפירשו המפרשים פסוק (איכה א, יח) חטא חטאה ירושלים על כן לנדה היתה כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה גם היא נאנחה ותשב אחור טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה, דיש לדקדק בכפל לשון חטא חטאה, וגם שאר כל הפסוק אין לו חיבור ושייכות כלל. וביארו בהקדם מה שארז"ל (יומא ט:) ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם, והך מילתא טעמא בעי, דאדרבה ראשונים שעשו בפרהסיא וחציפות יתירה יהיו נשכרים, ואחרונים שהיה להם לכל הפחות בושת פנים ועשו בצנעא יפסידו. אך הענין הוא עם מש"ה (משלי כח, יג) מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם, וכן מש"ה (ירמיה ב, לה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי דצריך ביאור, דכיון שחטאו ואמרו לא חטאתי, מה תלה הש"י העונש באומרם לא חטאתי, ולא תלה העונש בגוף החטאים לומר שיענשו על חטאם.
5
ו׳אך הענין כי הש"י נתן באדם יצר הרע כדי שיהיה בעל בחירה, ולכן אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב כו' (קהלת ז, כ), ולכן הקדים הש"י וברא תשובה, ולכן בכל שנה ושנה בימי התשובה, לב כל אדם מישראל נשבר בקרבו ועושה תשובה ומתכפר לו, וכן אפילו בכל השנה בעת שאדם כשר מוכיחו הוא נאנח ג"כ ועי"ז מתחרט ועושה תשובה, אך הדבר היותר חמור מן החטא, הוא איש שמורה היתר לנפשו על כל מה שעושה, כי זה לעולם לא יעשה תשובה, כיון שדרכו ישר בעיניו, וכן אפילו אם בעצמו יודע שחוטא, רק שמחפה ומייפה מעשים ההמה מבחוץ לעיני בני אדם, ואומר בפניהם שהוא היתר, זה ג"כ רחוק מעשות תשובה, כי אי אפשר להוכיח לאדם כזה, וכמאמרם ז"ל (בבא בתרא ט"ו:) טול קיסם טול קורה. וזה שאמר הכתוב מכסה פשעיו, ר"ל שמייפה חטאיו מלמעלה כאלו היתר הוא, לא יצליח כי לעולם לא יעשה תשובה, משא"כ ומודה, ר"ל האיש החוטא אשר יודע בעצמו שחטא הוא, רק יצריה אנסיה ומודה בפני הכל שחטא, זה בודאי סופו שיהיה עוזב, כי אנשים כשרים מוכיחים אותו, וחוזרים ומוכיחים, עד שלבסוף מוכרח שיבא אנחה בלבו ויתחרט וישוב וירוחם.
6
ז׳ולזה אמר הכתוב הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי, כי על גוף החטא ממתין הש"י הרבה אולי יעשה תשובה, משא"כ האומר לא חטאתי ודאי לא ישוב ולא ישמע לקול מוכיחים, שאי אפשר כלל להחזיר אדם כזה בתשובה ע"י תוכחת מוסר וכאמור, אם לא ע"י תפלה להש"י שיתן בלבו לעשות תשובה. וזהו כוונת חז"ל, ראשונים שנתגלה כו', אין הכוונה שאלו עשו בפרהסיא ואלו בצנעה, אלא כולם עשו בפרהסיא, רק הכי קאמר ראשונים שנתגלה עונם, שבעת שעשו איזה עון אשר חטא הודו שהוא חטא, ואף על פי כן הם עוברים עליו לרוע יצרם, אבל לא בקשו צדדי היתר לחפות על הדבר ההוא, לכן היו יכולים אנשים כשרים שבהם להוכיחם ונתחרטו לבסוף, לכן נתגלה קצם, משא"כ אחרונים, חיפו את כל מעשיהם בצדדי היתר.
7
ח׳ולזה אמר הכתוב חטא חטאה ירושלים, ר"ל בעת אשר ירושלים חטאה חטא דייקא, דהיינו בבית ראשון שלא חיפוהו בהיתר, על כן לנדה היתה, כמו נדה שזמנה קצוב ז' ימים תהיה בנדתה ואחר תטהר, לכך נתגלה קצם כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד (ירמיה כה, ב), והטעם משום דכל מכבדיה הזילוה, ר"ל כל האנשים נכבדים שבהם היו מבזים ומוכיחים אותם, כי ראו ערותה, ר"ל שהחטא היה נראה לכל, ועי"ז גם היא נאנחה שנתחרטה ע"י התוכחה ותשב אחור, אבל בעת שטומאתה בשוליה, שמכוסה מלמעלה בהיתר, לכן לא זכרה אחריתה ע"כ דברי המפרשים בתוספת ביאור.
8
ט׳היוצא מזה שמי שיצרו מתגבר עליו ועושה רע, מוטב לו שלא יבקש צדדי היתר לא לעצמו ולא לחפות בפני אחרים, אלא אדרבא טוב שיראו הכל וידעו כי חטא הוא עושה, וירבה לו מוכיחים, וסופו לעשות תשובה, אבל מי שמייפה חטאיו בהוראת היתר בפני הבריות, לזה אי אפשר להוכיח ולא ישוב בתשובה אם לא ע"י תפלה.
9
י׳והנה זקני ישראל כששאלו מלך משמואל, אמרו אותו לשון עצמו הכתוב בתורה, אשימה עלי מלך ככל הגוים, אך הוסיפו עוד באמצע הדברים תיבת לשפטנו, ותיבה זו אין לה הכרע כלל, ויש לפרש בו שני פירושים, אשר לפירוש האחד שאלו כהוגן בלי שום איסור, ולפירוש הב' שאלו שלא כהוגן, דהיינו דיש לומר דתיבת לשפטנו נמשך למעלה, דהיינו תנה לנו מלך לשפטנו ע"פ דיני התורה, ומה שאמרו ככל הגוים הכוונה כמו הלשון עצמו הכתוב בתורה, ר"ל ככל הגוים שיש להם מלך, כך יהיה גם לנו מלך. אבל יש לפרש דהכי קאמרו לשפטנו ככל הגוים, ר"ל שרצו מלך כזה שלא ישפטם כלל בדיני תורה, רק כמשפטי הגוים. והאמת דכוונתם היתה כפירוש הב'. והראיה דהרי הש"י כעס עליהם על מ"ש לשמואל, לא אותך מאסו כי אם אותי, ואי כפירוש האחד, הא אדרבה למנות מלך הוא ממנין תרי"ג מצות, אלא על כרחך שחטאו בזה לפי שכוונתם היה כפירוש הב'.
10
י״אוהנה אם היו אומרים כך בהדיא לשמואל, לא היה כ"כ רע בעיניו רק היה מוכיחם והיו חוזרים בהם, אך הם התחכמו לחפות על חטאתם לפני שמואל, והסתירו כוונתם, ואמרו תיבת לשפטנו אלמעלה, ושמואל הבין שכוונתם לרעה, ושהם מסתירין הרעה תחת לשונם, ולכן הרע בעיניו, כי על ידי שמסתירין החטא אי אפשר להוכיחם ואי אפשר לתקן אם לא בתפלה, וזהו כוונת הפסוק וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו, ר"ל שעיקר מה שרע בעיניו הוא על שאמרו תיבת לשפטנו אלמעלה.
11
י״בובא רש"י ז"ל לבאר כוונת הפסוק, דלא תקשי הא אדרבה אם קאי תיבת לשפטנו אלמעלה אין בזה עון אשר חטא, ומדוע הרע בעיניו, לכן פירש"י לפי שאמרו לשפטנו ככל הגוים, ר"ל לפי שהבין שמואל כוונתם בתיבת לשפטנו אלמטה, שישפטם כמשפטי הגוים, ולכן הרע בעיניו על שהעלימו רשעתם ממנו לומר תיבת לשפטנו אדלעיל, ועי"ז לא יכול להוכיחם לפי שהסתירו חטאם בפניו, ועי"ז אינו יכול לתקן דבר זה אם לא ע"י תפלה, לכן ויתפלל שמואל כו', והבן כי הם דברים נכונים בע"ה ודו"ק.
12
י״גונבא לבאר יתר הפסוקים דשם וזה תוארם: ויאמר ה' אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם ככל המעשים אשר עשו מיום העלותי אותם ממצרים ועד היום הזה ויעזבוני כו' כן המה עושים גם לך ועתה שמע בקולם כו'. יש לתמוה במש"ה שמע בקול העם כו' כי לא אותך מאסו כו' מה נתינת טעם הוא זה, ואדרבא אם כוונתם בזה להקניט הש"י ח"ו אין ראוי לשמוע בקולם בזה. ועוד תימה גדולה ששני הפסוקים האלו סותרים זה את זה, דמעיקרא קאמר כי לא אותך מאסו כי אם אותי כו', ובתר הכי קאמר ככל המעשים כו' כן המה עושים גם לך, דמזה מבואר שגם אותו מאסו, וזה תימה גדולה.
13
י״דולקמן כשהוכיחם על ששאלו מלך, כתיב גם עתה התיצבו וראו את הדבר הגדול הזה כו' הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך ויקרא שמואל אל ה' ויתן קולות ומטר ויירא כל העם כו' ויאמרו אל שמואל התפלל בעד עבדיך כו' כי יספנו על כל חטאותינו רעה לשאול לנו מלך ויאמר שמואל אל העם אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה הזאת אך אל תסורו מאחרי ה' כו' גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם כו'. ויש לדקדק מה ענין המטר בעת הקציר להיות מופת להם על שלא עשו כהוגן בשאלת המלך, וכן עמד בזה בבינה לעתים. עוד יש לדקדק בלשון גם אנכי, מאי גם דמשמע שכלל והשוה עצמו עמהם, והרי הם הפכיים שהם כחוטאים והוא המכפר בעדם, והיה לו לומר ואני חלילה לי, ורש"י ז"ל מיישב זאת, ודברי תורה דפטיש כו'.
14
ט״ונקדים לבאר פסוקים בפרשת שלח לך (במדבר יד, מ) וישכימו בבוקר (היינו אחר מעשה המרגלים) ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח אל תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תנגפו לפני אויביכם כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי ה' ולא יהיה ה' עמכם כו' ע"כ. ויש לדקדק באומרם כי חטאנו, מאי נתינת טעם הוא זה. עוד יש לדקדק, באומרו כי על כן שבתם אין לו מובן כלל, ודברי רש"י ז"ל שהוא כאלו נכתב על אשר שבתם כו' והתורה נדרשת כו'.
15
ט״זויש לבאר כל זאת עם הדרוש שכתבנו בדרוש בהעלותך שלח תקס"א לפ"ק, ע"ש כל הדרוש ההוא כי אין לכפול הדברים, והעולה משם, כי שכינה שורה בישראל, ר"ל השגחת הש"י אשר בה מנהיג העולמות נקרא שכינה, וניתן כח זה לישראל שהם הם המנהיגין כל העולמות' ע"י תורה ומעשים טובים, וביקש משה רבינו ע"ה שלא תשרה שכינה בעו"ג וניתן לו, ור"ל שאין כח במעשיהם להוסיף כח בנבראים או לגרוע, רק הם עצמם נשכרים או נענשים, כי גם להם ניתן עכ"פ ז' מצות, אבל כח התנהגות העולם אין בידם, ובהיות ישראל ח"ו כולו חייב, אז שב ההנהגה להש"י לבדו כימי קדם, דאם לא כן היו חרבים העולמות כרגע, וכיון שההנהגה ביד הש"י לבד, וכיון שהוא ורחמיו וחסדיו אין סוף ואין תכלית, לכן יהיה טובה מאד בעולם, ואפילו הגאולה תהיה, וכמארז"ל (סנהדרין צ"ח.) אין בן דוד בא עד שיהיה כולו זכאי כו' (רק ודאי עונשם יקבלו אח"כ), וביארנו שזה היה עצה היעוצה של המרגלים, להחטיא כל ישראל, ויבואו לארץ ישראל מצד כולו חייב ע"ש.
16
י״זובזה נבין מה שאמר משה רבינו ע"ה להקב"ה אחר מעשה העגל, אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ויאמר ה' אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי ויש לדקדק איך התחיל לומר מחני, והרי התשובה פשוטה מי אשר חטא כו'.
17
י״חומובן עם האמור, כי הן בהיות כולו זכאי טובה בעולם, וכן בהיות כולו חייב ג"כ טובה בעולם, אם כן בעת שיש בעולם אנשי רשע, ויש צדיק בדור באופן שאין כולו חייב, ואז ח"ו פורעניות בא לעולם, הרי כמו שהרשעים הם בעצמם הגורמים להפורעניות, גם הצדיק הוא גורם במקרה, דאלמלא הוא היה כולו חייב, ולזה אמר משה רבינו ע"ה אם תשא כו' ואם אין מחני, דאיך אהיה אני הגורם לפורענותם, והלא כמו שהם הגורמים גם אני הגורם, והשיבו הש"י מי אשר חטא כו', ר"ל אף שגם אתה גורם, מ"מ אין תרעומות עליך עבור זה, ודוקא מי שהוא גורם בעצם מצד רשעו, הוא ראוי להמחות, וזהו מי אשר חטא כו'.
18
י״טואמנם אף על גב דבין בכולו זכאי בין בכולו חייב מתנהג העולם ברחמים כאמור, מ"מ המרחק רב ביניהם מאד, דבכולו זכאי אז שכינה בישראל, דהיינו הנהגות כל העולמות, ולכן נלחמים ישראל בעו"ג ונוצחין, כי שכינה בקרב ישראל ולא בעו"ג, משא"כ בכולו חייב דאז השכינה מסתלקת מישראל, וההשגחה היא רק בכחו של הש"י לבדו, ולכן אף שיהיה טוב לישראל, מ"מ אי אפשר להם ללחום ולנצח, כי מאי עדיפי מיניהו.
19
כ׳וזה המשך הפסוקים שאמרו הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו, ר"ל כי כולנו חטאנו והוי כולו חייב. והשיב להם משה רבינו ע"ה דאם לא היה בעלייה זו צורך למלחמה הוו דבריכם שפיר, אבל אל תעלו ולא תלחמו דייקא דיש חשש כי אין ה' בקרבכם דייקא, שאין השראת שכינה בכם, ושמא הם ינצחו כי על כן שבתם מאחרי ה', ר"ל דהא זה היה העצה שלכם לשוב מאחרי ה', משום ולא יהיה ה' עמכם, ר"ל שלא יהיה תלוי בכם ההנהגה, מצד שיהיה כולו חייב, אם כן לא עדיפתו מינייהו וק"ל.
20
כ״אוהנה ישראל בעת שרצו להמליך מלך, לכאורה תקשה היה להם להתקבץ כולם ולהמליך עליהם מלך. אך להיות שהיה זה חטא כמ"ש לעיל שאמרו שהמלך ישפטם ככל הגוים, וידעו שיש ביניהם שמואל שהוא צדיק גדול, ורצו שגם ידו תהיה במעשה זה כדי שיהיה כולו חייב ולא ישיגם עונש, ולזה אמר הש"י שמע בקולם כו' כי לא אותך מאסו כי אם אותי, ואם כן פן ישיגם עונש, מוטב שיהיה גם ידך עמהם כמו שהם רוצים, בשלמא אם לא מאסו רק אותך, ולא היה הדבר נוגע אלי, לא היית צריך לשמוע בקולם, משא"כ עתה.
21
כ״בולפי שיהיה הדבר בעיני שמואל לפלא שיהיה ידו עמהם, לזה אמר הש"י אליו ככל המעשים אשר עשו מיום העלותי כו', ר"ל דמעולם היה זה דרכם, בעת שעשו איזה ענין השתדלו שיהיו גם ידי הצדיקים עמהם במעל, כדי שיהיה כולו חייב, כמו שנתבאר במרגלים, וכן בעגל שהרגו את חור והכריחו לאהרן שהוא בעצמו יעשה, כן המה עושים גם לך, שמשתדלים שיהיה ידך עמהם, ולכן מוכרח אתה לשמוע בקולם.
22
כ״גוהנה אחר שהיתה ידו של שמואל עמהם בשימת המלך, לא היה יכול שמואל להוכיחם על זה ולייראם מפחד איזה עונש, מאחר דהוי כולו חייב, אכן מ"מ בכולו חייב יש פחד, דהנה מבואר בפוסקים אם יש הרבה גשמים או שיורדים גשמים בעת הקציר, אין גוזרין תענית להתפלל, רק אומרים רבונו של עולם אין ישראל יכולין לקבל רוב טובה, והנכון לומר כי כשח"ו כולו חייב, דאז נמסר ההנהגה ביד הש"י לבדו כמו בעת בריאת העולם, והנה השם יתברך אין סוף והשפעתו אין סוף, ולכן יורד לעולם רוב טובה עד שאינם יכולים לקבל, דבשלמא אם ההנהגה בידי ישראל, אף אם כולו זכאין אין אחד יכול לעכב השפע, מ"מ הלא בני אדם ומעשיהם, הכל בעלי גבול ותכלית משא"כ כשההנהגה ביד הש"י לבדו יורד הטובה בלי קצבה, כמו כשברא הקב"ה את העולם היה העולם מרחיב עד שאמר לעולמו די (חגיגה י"ב.). וכן הענין המבואר במדרש (בראשית רבה ג', ט) שהיה בורא העולמות ומחריבן, שפירש האר"י ז"ל שהוא לפי שלא יכלו לסבול ריבוי האור.
23
כ״דולזה הוכיחם שמואל ואמר גם עתה, ר"ל אף שנתקיים מחשבתכם ששאלתם המלך מאתי והיה ידי עמכם, והוי כולו חייב, מ"מ אין בזה הצלה מעונש, הלא קציר חטים היום כו' קולות ומטר מחמת כולו חייב, ומזה דעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם לשאול דייקא לכם מלך, ר"ל מה ששאלתם מאתי גם בזה יש רעה רבה כאמור, ויאמרו אל שמואל התפלל בעד כו' לשאול דייקא כו'. והנה שמואל ודאי דמ"מ לא חטא אחרי שהש"י בעצמו צוה לו לשמוע בקולם, אם כן עשה הוא רצון הש"י שצוהו למלאת רצונם של ישראל, שאומרים בדעתם דהוי כולו חייב, אבל לפי האמת אין כולו חייב, ולזה אמר שמואל אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה, ר"ל אתם לבדכם חטאתם ולא אני, כיון שעשיתי ע"פ ה', ואם כן גם אנכי, ר"ל אם ישיגכם עונש גם אני הוא הגורם כמוכם, ואם כן חלילה לי מחדול להתפלל, וכמו שפירשנו לעיל גבי משה רבינו ע"ה שאמר אם תשא כו', שמצא מקום לתפלה זו, עבור שגם הוא הגורם, לזה אמר שמואל דבודאי מוכרחני להתפלל והבן ודו"ק.
24
כ״הכי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך כו' אשימה עלי מלך כו' לא תוכל לתת עליך איש נכרי כו'. יש לדקדק מהיכי תיתי יעלה על דעת למנות איש נכרי והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו כו' וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה כו' לשמור את כל דברי ימי חייו למען ילמד ליראה כו' לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם יש לדקדק באומרו את כל דברי התורה, הלא לפי מה דקי"ל (משנה סנהדרין ב, ג) מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד כו', והמעיין במנין תרי"ג מצות יראה, כי אלו הדברים הם חלק גדול מהתורה ומנין מצותיה, וכיון שכל אלו אינם נוהגין במלך, איך קאמר את כל דברי התורה לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו כו'. יש לדקדק דהיה לו לומר ולבלתי רום לפי סדר הכתובים, דקאמר למען ילמד ליראה ולבלתי רום ולבלתי סור. תו באומרו סור, היה לו לומר יסור. תו באומרו מן המצוה לשון יחיד, היה לו לומר מן המצות. ותו באומרו למען יאריך כו' משמע שהתורה התירה לו לעשות ע"מ כן, וגם הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא.
25
כ״וויבואר ע"פ מ"ש במקום אחר משארז"ל (קידושין ל"ט:) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, והקשו הקדמונים איך לא יקיים הקב"ה ביומו תתן שכרו, והיוצא מדברינו שם דדין קבלנות יש בו, דכל אדם לא נשלם עד שיקיים כל התרי"ג מצות, ואם לא השלים מוכרח להתגלגל, אך ע"י התשוקה שמשתוקק ומצפה על כל מצוה ומצוה, מתי יבא לידי ואקיימנה, נחשב לו כאלו קיים, ובזה נשלם הקבלנות, ואז מגיע שכר מצוה בהאי עלמא עיין כ"ז באורך בפרשת תולדות.
26
כ״זובזה נבין משארז"ל (סנהדרין י"א.) הוי קבל וקיים, ר"ל שע"י שמשפיל אדם דעתו ובורח מהכבוד יאריך ימים. ועם היות הדבר כפשוטו נכון על פי הטבע, כי איש המתגאה ועושה התפעלות להתגדל, והרודף אחר כבוד, הכבוד בורח ונעשה תמיד ההיפך מכוונתו, ותוחלת ממושכה מחלת לב (משלי יג, יב), משא"כ שפל רוח וזה פשוט. יבואר גם כן לדרכנו עפ"י הדין ומשפט, כי ביארנו בדרוש שלח לך תקס"א התרגום יונתן כד חמי משה ענוותנותיה דיהושע, וביאור המאמר בעירובין (י"ג:) ג' שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל ע"ש באורך כל הדרוש, יוצא משם כי מי שהוא בתכלית ענוה, מובטח לו שלא יתגלגל, כי עיקר הגלגול להשלים מצוה שחסר לו, והעניו עבור שאוהב כל ישראל ממילא כל מה שאחרים עושים נחשב כאלו הוא עושה.
27
כ״חובזה יבואר (תהילים קא, ה) גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הולך בדרך תמים הוא ישרתני, ואיכא למידק מה התפאר בזה, הא אדרבא קי"ל (מגילה כ"ח:) אסור להשתמש במי ששונה הלכות. ולדרכנו יובן, דהנה ענין משרת של אדם הוא, כי מה שצריך האדם לעשות עושה המשרת ההוא עבורו ובמקומו, ולזה אמר גבה עינים כו', ר"ל שאני בתכלית ענוה, עד שאיני יכול לסבול כלל גבה עינים, אלא עיני בנאמני ארץ כו', היינו ענוי ארץ, ולכן כל איש אשר הולך בדרך תמים הוא ישרתני, שכל מה שהם עושים הוי כאלו אני עושה. וזהו גם כן ענין בן זומא (ברכות נ"ח.) שראה אוכלסא בהר הבית ואמר ברוך שברא כל אלו לשמשני, הוא ג"כ הודאה על שנתן ה' בלבו להיות עניו וק"ל.
28
כ״טוכתבנו שם דלכאורה ימשך מזה נזק בעבירה חמורה אשר אין לה תקנה בגיהנם, ויוכל כל אדם להתתקן בגלגול, וזה לא יתגלגל ותאבד הנשמה, וכתבנו כי שמים שמים לה' ע"ש, ולכן בעבירה חמורה ניטל הבחירה ממנו ע"ש באורך כי לא אכפול כאן הדברים. ונודע מאמרם ז"ל (הוריות ח.) אחת מכל מצות ה' איזה מצוה אחת ששקולה ככל התורה כו', הרי דדבר חמור הכולל כל התורה יקרא מצוה אחת בלשון יחיד, עבור שכוללת כל השיעור קומה והוא מובן.
29
ל׳ובזה יבוארו פסוקי פרשתן, כי להיות שהמלך חסר לו הרבה ממצות התורה, כי לא דן כו', אם כן מי הוא זה מישראל אשר ירצה למלוך, כי יהיה מוכרח להתגלגל לשלימות נשמתו בתרי"ג מצות ויאבד הגוף הראשון כמש"ה (תהילים מט, יא) כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם, ולכן סלקא דעתך אמינא שימליכו עליהם איש נכרי, לזה אמר מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל כו', וכי תימא מי הוא זה יתרצה למלוך, ויוכרח להתגלגל להשלים נפשו. לזה אמר הנני נותן לו תקנה שישלים נפשו בכל התרי"ג בלי גלגול, ומהו התקנה והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה כו' למען ילמד ליראה את ה' אלהיו ולשמור את כל דברי התורה, 'כל' דייקא, ר"ל שעי"ז ילמוד ויתבונן תקנה שיקיים את כל התורה וכל התרי"ג אף על פי שהוא מלך.
30
ל״אומהו התקנה, אמר לבלתי רום לבבו מאחיו שע"י ענוה ישתלם בכל התרי"ג, ולזה אמר לבלתי ולא אמר ולבלתי, כי נמשך לדעיל שע"י שלא ירום לבבו ילמוד לשמור את כל התורה. וכי תימא דיש חסרון בעבירה חמורה הכוללת כל השיעור קומה וכאמור, לזה אמר ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, ר"ל שמדבר חמור הנקרא מצוה בלשון יחיד יהיה ניטל הבחירה ממנו, ולזה אמר לבלתי סור ולא אמר לבלתי יסור, דאם כן היה לשון ציווי, ובאמת אינו ציווי כלל, כי לא בדעתו תליא, אלא מבטיחו שלא יהיה לו בחירה כלל בדבר כזה.
31
ל״בואמר עוד שירויח עוד ע"י ענוה, למען יאריך ימים על ממלכתו, הוא מענין המאמר הוי קבל וקיים, שע"י הענוה מאריך ימים מהטעם שאמרנו, דכל זמן שאין האדם נשלם בכל התרי"ג, הוי ליה משפט קבלנות ולית ביה משום ביומו תתן שכרו, ואז ליכא שכר מצוה בהאי עלמא, משא"כ אם נחשב לו כאלו קיים כל התרי"ג, אז יש לו משפט שכיר יום, ואית ביה משום ביומו תתן שכרו, ואיכא שכר מצוה בהאי עלמא, ממילא כיון דע"י ענוה נחשב לו כאלו קיים כל התרי"ג וכאמור, ממילא יש לו שכר מצוה בהאי עלמא, ולכן הוי קבל וקיים. ולזה אמר למען יאריך ימים על ממלכתו והבן היטב.
32
ל״גכי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים. יש לדקדק תיבת לעמוד מיותר, ודרז"ל ידוע שאמרו (זבחים כ"ג:) אין שירות אלא מעומד, ולמדו מכאן שיושב פסול לעבודה. ונלע"ד דהנה משרת שעומד את עצמו אצל בעל הבית על שנה תמימה ומתפשרים על השכירות, הנה עמידה זו שמעמיד את עצמו אצלו, הוא הכנה על השירות על כל השנה, ואחר כך בכל השנה עושה גוף השירות.
33
ל״דואמנם רז"ל למדונו, כי בעבודת הש"י אינו כך, אלא כל ימי חיי האדם אינו אלא הכנה על שירות, כי אין שום אדם מתחיל לשרת כלל את פני ה', רק כל ימיו הוא הכנה וחשק ורצון שחושק לעבוד את ה', ועיקר העבודה הוא בעולם הבא, וכל שירות האדם בעולם הזה אינו אלא הכנה ורצון, נמצא כל ימיו הוא כמו המשרת בשעה שעומד את עצמו אצל הבעל הבית, והיינו שארז"ל (אבות ד', טז) העולם הזה דומה לפרוזדור לפני העולם הבא התקן עצמך כו' דלכאורה מי לא ידע בכל אלה, אלא הכוונה על האמור וק"ל. וזש"ה כי בו בחר ה' לעמוד לשרת כו' כל הימים, ר"ל כל הימים ימי חייו הוא עומד לשרת וכאמור וק"ל.
34
ל״הואמנם דרשת רז"ל הנ"ל נוגע ג"כ לכוונה זו, כי מדרך העולם החייט העושה מלאכה אצל השר בביתו של השר, הנה בעת שמתפשר עם השר על מלאכתו ודאי עומד לפניו, כי עדיין אינו עוסק במלאכה רק עושה ההכנה לגוף השירות, אבל אח"כ כשעושה מלאכתו הוא יושב, ואף לפעמים השר עומד ומביט, ואף על פי כן הוא יושב, כי במלאכת השר הוא עוסק ורצון השר שישב, בכדי שיטה שכלו ולבו אל המלאכה, ולפי שבשירות של הש"י אין כל ימי חיי האדם, רק ההכנה לשירות, לכן אין ישיבה בעזרה, והיו הכהנים מוכרחים לעמוד בשעת שירותם, לידע ולהודיע שאין כאן שירות רק הכנה לשירות, ולכן יושב פסול לעבודה, כי דמו בנפשו, שהוא משרת למלך הכבוד והבן.
35
ל״וובזה אפשר להבין משארז"ל (בראשית רבה מח, ו) שב ואתה סימן לבניך שאלהים נצב בעדת אל והם יושבין, והיינו לפי שארז"ל (שבת י.) כל הדן דין אמת לאמתו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית בבריאות העולם, אם כן הוא עוסק אז במלאכת ה' ממש ודו"ק. חסלת פרשת שופטים
36