ערבי נחל, תולדות א׳Arvei Nachal, Toldot 1
א׳אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. נודע זהר ח"א קכ"ט. כי האבות והאמהות רומז לנשמה וגוף. וכך הוא, שהאבות הם שורש קדושות הנשמות של ישראל, ואין קורין אבות אלא לג', כי כל אחד המשיך לו ולזרעו אחריו קדושה חדשה, אברהם המשיך קדושת החסד עליון, ויצחק מדת הגבורה, ויעקב מדת האמת כידוע. ובכל אחד מאלו הקדושות מוכרחים אנו לעבוד הש"י שצריך לעשות חסד לנפשו ולכל אדם כדכתיב (משלי יא, יז) גומל נפשו איש חסד, וגם כמו שאמר ר' פלוני איכא קורמי באגמי (עירובין כ"א:) ואין התורה מתקיימת אלא במי שנעשה אכזרי על בניו כעורב עירובין כ"ב. מדה זו היינו גבורה. אלא שלכאורה יפלא איך מקום לאכזריות כזה, אכן אדרבה אכזריות זו נולד מצד החסד שצריך לעשות לנפשו ורוחו ונשמתו לעבוד ה' תמיד זה מוליד אכזריות הזה. וזהו הרמז אברהם הוליד את יצחק וק"ל. וכן צריך להיות דובר אמת בלבבו, וכן בכל שאר המדות, והכל בא ע"י שנעשה אכזרי על בניו כאמור.
1
ב׳והנה המצות נקראים אלה כמ"ש אלה המצות, ולז"א אלה, ר"ל המצות הם תולדות יצחק ר"ל ע"פ אכזריות והתגברות יוכל לקיים המצות, וקאמר שמדת התגברות ואכזריות זה הוא בן אברהם שבא ממדת חסד, ומפרש הפסוק כי אברהם הוליד את יצחק כמ"ש שמדת אכזריות זה נולד ונמשך מחסד שהאדם מחויב לגמול עם נפשו וכאמור.
2
ג׳ויהי יצחק בן ארבעים שנה כו' א"כ למה זה אנכי כו'. נבאר בדרך דרוש עם האמור שהכל קאי על הנשמה והגוף. ונראה לי שזהו רמז ויהי יצחק בן ארבעים שנה כו', כי נודע דספירה נקרא שנה וכך הוא בגימטריא, והנשמה קודם בואה לעולם הזה עוברת דרך כל העולמות וכלולה מכל ד' עולמות, אצילות בריאה יצירה עשיה, שכל עולם כלול מעשר ואז באה אח"כ אל הגוף. וזהו ויהי יצחק בן מ"ם שנה בקחתו את רבקה, היינו כשבא אל הגוף, ומבאר בת בתואל אחות לבן כו', ירצה, שהגוף מצד היצר הרע ועלול לחטוא לכן מוכרח הנשמה להתקדש בקדושת כל העולמות קודם שתבא אל הגוף וכולי האי ואולי.
3
ד׳ויעתר יצחק לה' כו'. ירצה, כי היצר הרע באדם מעת הולדו, ואזי קודם בוא יצר טוב הגוף עקרה מבלי להוליד תולדותיהן של צדיקים שהם מעשים טובים, ואח"כ בבוא היצר טוב אזי הנשמה מתחננת להקב"ה מקירות לבה וכמאמרם ז"ל (סוכה נ"ב. ) יצרו של אדם מתגבר ואלמלא הקב"ה עזרו כו', וזה ע"י תפלת הנשמה. וזה לנכח אשתו, ר"ל שהנשמה בוכה ומתפלל להש"י על שאשתו דהיינו הגוף הוא אליו נוכח ומתנגד שהוא מצד היצר הרע, ויעתר לו ה' שמרחם הקב"ה על הנשמה כי היא חפיצה מקירת לבה להדבק בה'. ותהר רבקה אשתו, נגד מה שאומר תחלה שהיה הגוף בחינת עקרה מבלי משים ללב שום דבר על זה אמר אח"כ ותהר כו' שהם ענין מחשבות הלב ותחבולותיו כענין שנאמר (ישעיה נט, יג) הרה עמל הורו והוגו מלב כו', הרי שלשון הרה וילדה נאמר ע"ז מה שהאדם גומר במחשבתו הוא הענין הריון ומה שמוציאו אח"כ לפועל במעשה הוא ענין הלידה.
4
ה׳ויתרוצצו הבנים כו'. הענין הוא, כי מתחלה כל זמן שלא שם האדם אל לבו שום דבר היה בבחינת עקרה לגמרי, כי גם היצר הרע לא נלחם כנגדו כי אין רודף לו שלא היה לו יצר טוב, משא"כ אח"כ בהתחיל יצר טוב להתגלות כך מתגבר יצר הרע כמאמרם ז"ל (סוכה נ"ב.) כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וכמו שהאריך בזה בספר הישר לר"ת איך כל ימי האדם מתנהגים באהבה ושנאה דהיינו יצר טוב ויצר הרע לפעמים זה מתגבר ולפעמים זה ע"ש. וזה ענין ויתרוצצו הבנים בהיותם עדיין בקרבה והיינו המחשבות נלחמים ממסילותם קודם צאתם לפועל במעשה (כי אחר גמר הפעולה מה דהוי הוי), ונלחמים האהבה עם השנאה, יצר טוב ויצר הרע.
5
ו׳ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש כו'. יבואר בדרך דרש. הנה הכופרים אומרים ב' רשויות ח"ו, כי מטוב לא יצא רק טוב וכן להיפוך, ומדחזינן שני מיני מחשבות באדם, יצר טוב ויצר הרע, מוכח דיש ב' רשויות ח"ו, ועיין בס' קל"ח פתחי חכמה בתחלתו כי כל ענין הקבלה הוא להורות האחדות ושאין יצר הרע רע כלל ואין ב' רשויות, וזה לכמה צדדים, א' כי בשרשם הכל אחד רק כפי הפרדם מעלה לעלול והתרחקם ממקורם יש בו אפשרות מציאות רע כי כך גזרה חכמתו ית"ש כדי שיהיה בחירה בעולם, וכן באדם עצמו כן הוא, שאין היצר הרע מתגבר אלא ע"י אכילה ושתיה שעי"ז מתרחק ממקורו כאומרו (דברים ח, י) ושבעת ורם לבבך ושכחת כו', משא"כ בהיותו דבוק בו ית"ש אי אפשר לו להתגבר. ב' כי לשון רשות אי אפשר לומר רק על מי שעומד תמיד ברשות עצמו אין מי ימחה בידו, וזה לשון רשות, ולכן ב' רשויות אי אפשר כלל דא"כ יש לכל א' מתנגד, וממילא מדחזינן יצר טוב ויצר הרע נלחמים תמיד וכשזה קם כו' א"כ אינם רשויות כלל אלא במקור ועלת כל העלות הוא אחדות פשוט והוא המושל בכל וכאמור. ג' כי היצר הרע אינו בעצם רע כלל רק במקרה ואדרבא הוא טוב יותר וכמאמרם ז"ל (בראשית רבה ט, ז) טוב זה יצר טוב מאד זה יצר הרע.
6
ז׳ולהבין זאת נראה לי, שנודע, שטוב התמידי עם היותו טוב מ"מ לא יקרא תענוג כי ההרגל נעשה טבע ואין הרגש תענוג כענין אב ובנו חביבו שמורגלין אינו מרגיש תענוג בו, משא"כ אם נפרד ממנו איזה זמן אז יש הרגש תענוג בואו אליו, כך לולי היצר הרע עם שיהיה האדם טוב תמיד מ"מ צריך שיהיה גם תענוג וזה ע"י הפרדו קצת מצד יצר הרע, וזה טוב מאד הרגש תענוג והבן. נמצא היצר הרע הוא רק מרכבה ליצר טוב כעבד לאדוניו והוא ג"כ טוב ואין בו רע ח"ו, ונא"ה, הנה תיבת אני ותיבת אנכי הם שמות נרדפים, ומ"מ יש חילוק ביניהם דלשון אנכי שייך במי שהוא ואפסו עוד וכמש"ה אנכי ה' אלהיך, משא"כ לשון אני נאמר תמיד בבני אדם שיש אחרים כמותם ואומר כל אחד על עצמו אני אף שנאמר אני ראשון ואני אחרון שם הכוונה על ענין המדות וכמבואר בזוה"ק ויבואר אי"ה במ"א.
7
ח׳וזהו הענין לקמן בפ' בבוא יעקב לאביו עם המטעמים אמר לו מי אתה בני אמר לו אנכי עשו בכורך, לפי שעשו הוא גאה וגאון האומר אני ואפסי עוד כמשרז"ל ע"פ לא מרובכם לכן אמר אנכי, וכן הזכיר בכורך הכל בלשון גאות כראוי לעשו. אמנם אח"כ כשאמר הקול קול יעקב והידים כו' ופירש"י שמדבר כלשון יעקב ואפילו הכי לא הכירו לכן אח"כ כששאלו אתה זה בני עשו ויאמר אני ולא אמר אנכי כיון שהוא לשון גאוה רק מתחלה מחמת אין ברירה הוצרך לזה שלא יכירהו אבל אחר שאמר הקול קול יעקב ואפילו הכי לא הכירו מצד היות הידים ידי עשו שוב לא אמר אנכי והבן כי נכון.
8
ט׳ונודע, ששמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע כו' פירש שיאמרו ח"ו ב' רשויות. ולז"א הכתוב אחר שהתרוצצו המחשבות שהם היצר טוב ויצר הרע אזי בתחלת המחשבה אומר דא"כ ח"ו ב' רשויות וא"כ למה זה אנכי מדוע כתיב אנכי ה' הוה ליה למימר אני ועי"ז ותלך לדרוש את ה' ר"ל לדרוש את ה' אלהיך תירא שח"ו ב' רשויות, ויאמר לה ה' ע"י שליח היינו ע"י יצר טוב שהקב"ה מסייע לאדם בכל מחשבותיו בבואו ליטהר עד שיבין ענין האחדות ומרמז התירוצים הנ"ל כי שני לאומים הוא רק בבטנך ומצד מעיך יפרדו ירצה כי בשורשם הם האחדות רק בז' תחתונות שהם בחי' בטן כידוע וגם ממעיך היינו מצד אכילה ושתיה, וזאת שנית דהא חזינן דלאם מלאם יאמץ ואין כאן ב' רשויות דהא כשזה קם כו', שלישית ורב יעבוד צעיר שהיצר הרע מרכבה ועבד ליצר טוב והוא ג"כ טוב ואין כאן ב' רשויות בשום אופן ודו"ק.
9