ערבי נחל, וארא ב׳Arvei Nachal, Vaera 2
א׳תקסד
1
ב׳ויאמר ה' אל משה ואל אהרן כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת כו' יהי לתנין כו' ויעשו גם הם חרטומי מצרים כו' ויחזק לב פרעה כו'. צריך לדקדק למה נתן ה' מופת כזה אשר יוכלו החרטומים לעשות כן הלא בודאי לא ישגיח על מופת כזה, וכן בדם וצפרדע קשה. וכאן יש לומר דדייק תנו 'לכם' מופת, כלומר שפרעה יאמר אליהם מתחלה תדקדקו אתם על עצמכם אולי משגה הוא בידכם, וקאי לכם על משה ואהרן או על ישראל בכלל, שיהיה להם עכ"פ לעצמם ולישראל מופת. והנה הרמב"ם בס' המדע כתב שמי שמוחזק בכשרות ורואין אנו צדקת מעשיו אזי אין לדקדק עמו במופתיו לחוש שמא מעשה כשפים וכדומה הוא, לכן על מעשה זה די בענין המטה, משא"כ בדם וצפרדע קשה שעשה זאת למופת לפני פרעה. ויותר יש לתמוה באומרו גבי מכת דם בזאת תדע כי אני ה', ר"ל כלפי שלא האמין פרעה בשם הוי"ה שהוא למעלה מהטבע כידוע והיה צריך למופתים שידע שיש שם זה, וקשה הרי גם החרטומים עשו זאת.
2
ג׳ונראה לי כי עוד קשה באומרו ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם, ולמה לא שמע אליהם כיון שראה שאין החרטומים יכולים לעשות כן. אך קושיא חדא מיתרצה בחברתה, כי באמת מה שחזק לבו בכנים היה משום שעלה בדעתו אולי משה בקי בכשפים יותר מהם, אך למה לתלות בזה כי נודעו חרטומי מצרים אשר אין כמוהם בעולם בענין הכשפים, אלא לפי שראה שמתחלה עשה לפניהם מופתים שיכלו גם החרטומים לעשות ומזה הוכיח דאם כדבריהם שהוא מעשה ה' הגדול מכל האלהים בודאי היה תחלת מעשהו במופת שאין ביד החרטומים, ונתחזק עוד אצלו יותר הוכחה זו באומרו גבי דם בזאת תדע כי אני ה', ובאמת גם החרטומים עשו כן ואין כאן ידיעה במופת זה, אלא על כרחך משה בקי בכשפים יותר מהם ואין אלו מעשי ה' ולכן טעה בתחלה והיה סבור שגם דם וצפרדע לא היו יכולים החרטומים לעשות ובכנים אירע במקרה דבר שלא ידעו החרטומים וצריך לנסותו עוד איזה פעמים עד שיתחזק בכמה דברים שלא יוכלו החרטומים ואז הוי חזקה לכן החזיק לבו בכנים.
3
ד׳וממילא מהאי טעמא גופיה עשה ה' ככה שיהיו מופתים הראשונים בדבר שידעו החרטומים, כי רצה ה' שיחזק לבו, ומהאי טעמא גבי ערוב כתיב ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת, דתיבת גם בפעם הזאת מיותר, ואין כתוב כן בשום מכה. אלא אמר הכתוב דאע"פ שזה שנית דבר שלא יכלו החרטומים אף על פי כן עדיין אין בידו עון אשר חטא בהכבדת לבו כי כדין החזיק לבו בפעם הזאת אף שהוא שנית מ"מ בתרי זימני לא הוי חזקה ותלה הדבר במקרה מחמת הוכחתו הנ"ל, וגבי דבר כתיב ויכבד לב פרעה, כלומר, שעכשיו חטא בהכבדת לבו דהיה לו לשום אל לבו דבתלתא זימני הוי חזקה, לכן ע"י שחטא כאן והכביד לבו שלא כדין לכן אח"כ גבי שחין כתיב ויחזק ה' את לב פרעה דאם לא כן אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, אלא משום דגבי דבר שהוא פעם שלישית לא היה לו להחזיק את לבו וחטא במה שהחזיק לבו לכן אח"כ ענשו ה' והחזיק את לבו למען רבות מופתיו.
4
ה׳ובזה מובן אצלי מה שיש לדקדק במש"ה גבי צפרדעים ויאמר העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים כו' ויצא משה ואהרן מעם פרעה ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה, ושינה הלשון, דפרעה אמר העתירו, והוא צעק, וידוע דצעקה גדולה מתפלה. ותו יש לדקדק באומרו וירא פרעה כי היתה הרווחה והכבד את לבו כו', אומרו והכבד אינו מובן, דהוה ליה למימר ויכבד לב פרעה, או ויכבד פרעה את לבו כמ"ש ביתר המכות ותיבת והכבד הוא מקור ואין לו ביאור כלל.
5
ו׳ומה שנראה לי בזה, כי פרעה היה נבוך בעצמו בראותו למשה רבינו ע"ה עושה מופתים אשר גם החרטומים עושים כמוהו דמזה מוכח שאין זה מעשי ה' אלא מעשי כשפים, אך ראה ג"כ שאין ביד החרטומים לבטל את הצפרדעים, וכן הדם, וכל מעשי כשפים יוכל מכשף אחר לבטלם מזה יש פנים שהם מעשי ה', אלא חש עדיין שמא הוא יודע בכשפים יותר מהם לכן אינם יכולים לבטל כשפיו, ובהיותו נבוך בזה עשה נסיון ומבחן שאמר למשה רבינו ע"ה שיתפלל אל ה' שיסיר הצפרדעים וישלח את העם, כך אמר בפיו, אבל בלבו החליט שאף שיסורו הצפרדעים לא ישלח את העם, ועתה יראה, אם יסורו הצפרדעים ודאי אין זה מעשי ה', כי הוא היודע מחשבות ויודע הכבדת לבו ולא יועיל תפלתם, ואם יראה שאין יכולת בידם לבטל הצרה אז ודאי מעשי ה' הוא.
6
ז׳אכן ארז"ל (ראש השנה ט"ז.) יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. והענין למה דקדקו דוקא צעקה, כי מה שמועיל תפלה לבטל הצרה יש בו כמה בחינות וטעמים, כי קודם גזר דין יועיל התפלה לעכב את הגזרה כיון שעדיין לא יצא הפורענות לפועל ואינו רק בכח אזי בדבר קל יתבטל, משא"כ אחר גזר דין שמיד שנגזר יוצא ענין ההוא לפועל בארץ לא יתבטל ע"י התפלה לבד אלא אם כן בצירוף התשובה ככל הדברים הבאים מלמעלה אינם אלא לפי הכנת המקבל כאמרם ז"ל (נדרים ח:) צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה, לכן אף שכבר היה גזר דין והגיע העונש על האדם כל זמן שהיה רשע היה עונש אבל אחר שעשה תשובה ונתהפך לאיש אחר נהפך הנגע לרפואה כאומרו (ויקרא יד, ג) נרפא נגע הצרעת מן הצרוע, ר"ל מן הצרעת עצמו נעשה רפואה כשעשה תשובה.
7
ח׳אמנם צעקה הוא מעומקא דלבא יותר מתפלה וזה עולה עד עולם אשר למעלה ממקום שבאין גזרות העונשין, לכן בהמשיך שפע משם יתבטל הגזר דין ויועיל צעקה של צדיק עליו אע"פ שהאדם עצמו לא עשה תשובה. ולז"א יפה 'צעקה' דייקא, לאדם בין קודם כו', משא"כ תפלה לא יועיל בלי תשובה רק קודם גזר דין. לזה דקדקו צעקה לאדם, כי ודאי תפלה יוכל כל אדם לבקש מהש"י אפילו בלי תשובה, משא"כ צעקה שהוא מעומקא דלבא מאד דבר זה אי אפשר אלא מתוך תשובה. ואם כן מאי עדיפתיה דצעקה מתפלה דהא גם תפלה מועיל בצירוף תשובה אף אחר גזר דין, לז"א 'לאדם', ר"ל מה שצועק הצדיק לאדם אחר דבכהאי גוונא יצוייר הצעקה בלי תשובה כי אותו החוטא עדיין לא שב ואפילו הכי הצעקה מועיל משא"כ תפלה.
8
ט׳ובזה מיושב הכל, כי בהיות פרעה נבוך בזה ועשה נסיון כמש"ל וביקש ממשה רבינו ע"ה שיתפלל, ולז"א 'העתירו' דייקא, לשון תפלה, ותפלה אינו מועיל בלי תשובה והרי הוא יודע הכבדת לבו שלא שב ואם כן אם יועיל התפלה ויסורו הצפרדעים יבין שהכל מעשי כשפים ואח"כ בטלו כשפיהם ולא בתפלה כלל, משא"כ אם לא יועיל התפלה ידע כי הכל מעשי ה' ואין בידם לבטל בתפלה.
9
י׳אמנם משה רבינו ע"ה הבין זאת ואמר בדעתו אם יתפלל תפלה ולא יסורו הצפרדעים אולי עי"ז ישמע לו פרעה ועדיין אין בזה מופת חותך כ"כ ופרעה לא ידע את ה' לגמרי אלא ברבות המופתים, לז"א כדברך למען תדע כי אין כה' אלהינו וסרו הצפרדעים כו', ר"ל שיהיה הענין כדברך שיסורו הצפרדעים וממילא לא תשמע לדברי וירבו המופתים ואז תדע כי אין כה', ופרעה הבין דברי משה רבינו ע"ה כפשוטן שיסורו הצפרדעים עי"ז ידע כי אין כה', ובאמת לא כן הדבר, כי נהפוך, ולא היה משה רבינו ע"ה אומר דברים שאינם אלא כוונתו כמ"ש, ופרעה לא ידע כוונה זו והיה לו דבר זה למופת שאם יסורו הצפרדעים אין אלו מעשי ה'.
10
י״אלז"א ויצא משה 'ויצעק' דייקא, שידע שע"י התפלה לא יועיל כיון שעדיין לא שב פרעה מהכבדת לבו ואז אין מועיל תפלה לאחר גזר דין אלא צעקה, לז"א על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה, שכבר היה אחר גזר דין שיצא העונש לפועל ולא מהני תפלה בהיות פרעה עדיין לא שב ולזה צעק, ולז"א וירא פרעה כי היתה הרווחה והכבד את לבו, ר"ל שפרעה החזיק בנסיון ומבחן שלו וכאש ראה ב' דברים שהיתה הרווחה עם היות שיש בו ג"כ מעיקרא הכבדת לבו ולכן לא שב ולא שמע אליהם ונכון וק"ל.
11
י״בכי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך. צריך לדקדק למה בשום מכה אין כתוב כן. ויובן עם מ"ש האר"י ז"ל בכוונת ההגדה של פסח במכת ברד שמכה זו יצאה מן החסד שבמלכות דקדושה והכה בתפארת שבקליפה ע"ש. וידוע שבחינת התפארת הוא הלב, והיינו אל לבך וק"ל. ועם זה יש ליישב מאמר התמוה ברש"י כאן שכתב את כל מגפותי מכאן למדנו שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות, והוא, כי ידוע בכל שיעור קומה עיקר המנהיגים הם המוח והלב, וביארנו במ"א כי המוחין הם הכולל מן כל הקומה, וכמו שהכולל בכל מקום עם שנרמז באחד הוא שקול נגד כל הקומה ויותר, כמו שער החמשים שבנ' שערי בינה שנחשב לשער א' דהוא הכולל של כולם, ונחשב ושקול כנגד כולם, ויותר כך המוח שקול נגד כל הגוף ויותר.
12
י״גואמנם, בגוף הוי הלב העיקר וחשוב נגד כל הגוף ואין גדול במעלה מאת הלב רק המוח אשר אם כל הגוף בכף מאזנים והלב גם עמהם המוח מכריע את כולם. ובזה אתי שפיר כוונת רש"י, כי כל מכה היה באבר א' של כל הקומה דס"א, ואם כן מדחזינן דכתב קרא הכא אל לבך שהיה מכה זו בתפארת דס"א והלב הוא שקול נגד כל הגוף, ואפילו הכי לא נכנע פרעה, אם כן שמע מינה דמכת בכורות שהכניע לפרעה היה גדול ממכת ברד, אם כן שמע מינה דמכת בכורות היה בג' ראשונות דזעיר אנפין דקליפה, ומוכח כך מהא דאמרן דהא אין חשוב יותר מהלב בכל הקומה רק המוחין, ואם כן ממילא למדנו שמכת בכורות שקול נגד כולן דמוח שקול נגד כל הגוף וק"ל.
13
י״דואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון כו' והפשתה והשעורה כו' והחטה והכוסמת לא נכו כי אפילות הנה. דקדקו המפרשים, מי גלה זאת למשה רבינו ע"ה שאחר מכת ברד יעמדו במרדם, עי' באור החיים. עוד הקשה באומרו והפשתה כו' למה סדר ענין זה קודם גמר תפלתו של משה רבינו ע"ה שהבטיח כצאתי את העיר היה לו לגמור אומר כי עשה משה כן ויצא משה מעם פרעה כו' ואח"כ יודיענו מה עשה הברד ע"ש. ויש לומר בפשיטות כי בראות משה רבינו ע"ה שנעשו פלאי פלאות לחטה ולכוסמת ולא עביד קב"ה ניסא לשיקרא לזאת הבין כי יהיה עוד מכה והוצרך שישאיר הברד ירושת פליטה על מכה השניה, והיינו דקאמר ידעתי כי טרם כו' מצד כי והפשתה כו' והחטה כו' וכאמור.
14
ט״וומפי מורי ורבי זצלה"ה, כי מסתמא פרעה הרשע בעת שביקש ממשה רבינו ע"ה להתפלל ואמר ה' הצדיק כו' בפיו ובשפתיו כיבד ולבו רחוק והיה בדעתו לעמוד על סברתו ומרדו ונסה בזאת את ה' אם יודע מחשבות אדם ותחבולותיו כי מתוודה בפיו ובשפתיו ובלבו לעמוד ברשעו ואם ישיג ישועה ודאי אין ה' חוקר טוחות לידע מחשבותיו ח"ו, לכן כשהבטיח לו משה רבינו ע"ה להתפלל ושישיג ישועה אמר לו אל תחשוב כי הישועה שתשיג הוא עבור שאין מבין מחשבותיך עי' לעיל בדברינו לפ' זו בפסוק תנו לכם מופת ע"ש כיוצא אלא אתה ועבדיך ידעתי כו' רק השגת הישועה הוא כדי שיהיה מקום למכות אחרות לחול על פרעה וראיה הרי הפשתה כו' והכוסמת לא נכו כי נעשו להם פלאות אף בעוד שעדיין לא התוודית ולמה נעשה זאת והיינו כדי שישאיר לארבה, לכן בל תאמר בלבבך בבוא לך ישועה שאין ה' יודע מחשבותיך אלא אדרבה יודע הוא ושלכן הוצרך לעשות פלאות לחטה ולכוסמת ושימד"נ והבן. חסלת פרשת וארא
15