ערבי נחל, יתרו ד׳Arvei Nachal, Yitro 4
א׳תקסד
1
ב׳לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לא תעשה כו' לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי כו' פוקד כו' ועושה חסד כו'. הרמב"ם ז"ל בס' המצות מנה בפ' זה ד' לאוין (ע"ש בריש מצות לא תעשה) דהיינו לא יהיה לך כו' שהזהירנו מלהאמין לאל אחר זולתו, וזהו צורת של עובדי כוכבים. ב' ל"ת והזהירנו מעשות כוכבים ומזלות לעבוד ומי שעבר על לאו זה חייב מלקות ואין זה מענין עובד כוכבים שחייב מיתה. ג' לא תשתחוה. ד' לא תעבדם, ואלו הם עובדי כוכבים ממש בכרת וסקילה ע"ש.
2
ג׳והרמב"ן ז"ל השיג עליו ומסיק וז"ל: הפ' הזה כולו מצות לא תעשה אחד שהוא מניעה בעבודת כוכבים יזהיר שלא נודה האלהות לזולתו כו' ויכלול מניעה בעבודת כוכבים מהמקבלו לאלוה והמשתחוה והעובד כו' ואינו לאו בעשיית הצלמים אלא כולם לאוין בעבודת כוכבים עצמה כו' עכ"ל. דעתו שכל פרשה זו של לא יהיה לך אין בו לאו של מלקות דהיינו עשיית הצלמים אלא כולו בעובדי כוכבים ממש משתעי וע"ש ראיותיו ובמגלת אסתר שם שדחה ראיותיו. ואמרתי ע"פ דברי אגדה להביא מהפסוקים ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל שיש במאמר זה ג"כ לאו של מלקות שאין מעבודת כוכבים עצמה.
3
ד׳ובתחלה נדקדק במקראי קודש הללו, באומרו כי אנכי כו' פוקד עון אבות על בנים כו' מדוע לא הזכיר שיקנא בעובד גופיה, ואם כי פשט הכתוב לומר שאפילו על בנים יקנא מ"מ מוטב שיפרש פן יאמר הרואה שעל עצמו לא יפקוד ויאמר טוב דבר ה' כי שלום ואמת יהיה בימי ובפרט כי הפקידה על הבנים אינו אלא אם יהיו רשעים ואם כן לא יקפיד כלל על עונש בניו עם יהיו רשעים, ותו באמרו לאלפים מדוע דוקא לאלפי, ודרז"ל ידוע כי מדה טובה מרובה ממדת פורעניות ת"ק פעמים. וגם כאן קשה מדוע לא הוזכר עשיית החסד גם לצדיק גופיה.
4
ה׳מצורף לזה נבאר מאמרז"ל (סנהדרין צ"ח.) אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב, וכבר דיברו המפרשים בזה המאמר הרבה.
5
ו׳לבאר כל זה נקדים מה שביארתי פסוקי תולדות בענין ברכת יצחק ליעקב ע"ש. יוצא משם, כי בכונה היה שיצחק ירצה לברך את עשו ויבא יעקב ויטול הברכות, כי כתבו המפרשים כי ודאי יצחק אבינו ע"ה היה צופה ברוח הקודש, ובפרט בבואו לברך את בניו לפני מותו ודאי נתלבש ברוח הקודש ואם כן היה משיג שהוא יעקב, אלא לפי שרצון ה' היה לברך את יעקב לכן נתלבש אז יעקב אבינו ע"ה בדמות עשו היינו שצפה אז ברוח הקודש הרשעים שיצאו מיעקב והם דומים לעשו ועי"ז היה סבור שהוא עשו.
6
ז׳וכתבנו שם, מה שרצה יצחק לברך את עשו היינו ברכת עולם הזה כדחזינן ויתן לך מטל כו' ורוב דגן כו' הכל עניני עולם הזה, שידע יצחק שעולם הבא מגיע לחלקו של יעקב ואין שייך לברכו על זה כי תלוי בעבודה לבד, ולרוב צדקתו של יצחק שעבד את ה' עם שהיה כל ימיו בגירות ויסורים חפץ שזרע יעקב יעבדוהו ככה ולא יטול מעולם הזה כלום וישאר הכל לעולם הבא בשלימות, אבל לעשו רצה לברך להיותו יודע כי בלאו הכי אין לו בעולם הבא כלום ויהיה לו עכ"פ עולם הזה.
7
ח׳אכן, כי ידע ה' שאי אפשר שלא יהיה ליעקב מעולם הזה, כי העוני והיסורין מעבירין על דעת קונם, לזה מההכרח שגם ליעקב יהיה קצת מעולם הזה כדי שיהיה סיפוק בידם לעבוד את ה', ואם היה יצחק מברך ליעקב בידוע שהוא יעקב היה ליעקב כל העולם הזה ואי אפשר לענשם בעולם הזה וישאר עונשם ח"ו לעולם הבא, לזאת עשה ה' פשר דבר ונתן בלב יצחק לברך את עשו רק להיות שצריך לצדיקים מעט עולם הזה נתן בלב יעקב ליקח הברכות במרמה ונתלבש אז ברשעי הדור שעתידים לצאת ממנו ועי"ז סבור שהוא עשו ואליהם המשיך הברכות בפועל.
8
ט׳נמצא היה ג' חלוקות, כי עשו וזרעו קיבלו הברכות בכח, היינו במחשבה, ותוכל ע"י סבה לצאת לפועל כמ"ש שם מענין הבכורה שהיתה אצל ראובן בפועל ע"י סבת בלבול יצועי חזרה ליוסף שהיתה אצל יוסף בכח היינו במחשבה שהיה יעקב סבור שהיא רחל ואם כן היה יוסף בכור בכח וכן בכורת עשו חזרה ליעקב עי"ז ע"ש. וזהו והיה כאשר תריד כו' ע"י סבה זו ופרקת עולו כו' תחזור אצלך לפי שהיתה אצלך בכח. ורשעי הדור שיוצאים מיעקב קיבלו בפועל, כי הם היו בשעת הברכה ואליהם המשיך בפועל. ולצדיקים לא המשיך לא בכח ולא בפועל ואין להם מטובת עולם הזה רק מטובת הכללות של האומה הישראלית בהיות ידם למעלה. כמ"ש שם בשם המחקרים כי מטובה הכללית כל האומה נהנית רק טובה פרטית אין רק לאנשים פרטיים, ואז גוף הברכה נתונה בפועל ביד הרשעים כאמרו הנה אלה רשעים כו' ומשלם לשונאיו כו' ולהם טובה הפרטית ככל ברכת יצחק, אבל הכשרים אינם נהנים רק מטובה הכללית ודי להם בזה כדי שיוכלו לעבוד את ה'. ע"ש בפ' תולדות תקס"ד.
9
י׳ובזה אני מבין שאלת משה רבינו ע"ה ותשובתו מפני מה צדיק ורע לו, צדיק וטוב לו, רשע ורע לו, רשע וטוב לו, והיה התשובה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע, רשע ורע לו רשע בן רשע, רשע וטוב לו רשע בן צדיק. ודקדקו המפרשים, למה הזכיר בהשאלה צדיק וטוב לו רשע ורע לו, הלא ע"ז אין שאלה, ותו מה תלוי בבן צדיק או בבן רשע. ובמה שכתבתי יבואר, כי לא שאל על צדיק ורע לו רשע וטוב לו, כי כך מוכרח להיות, כי כל טוב עולם הזה אין לישראל רק מברכותיו של יצחק והוא לא המשיך הברכות אפילו בפועל רק לרשעים ואם כן לא הניח לכשרים כלום ואין להם בעולם הזה רק טובה הכללית, אלא שאל על השינוי בצדיקים גופייהו בין צדיק לצדיק וברשעים עצמם בין רשע לרשע כי הראוי שיהיו כולם שוים.
10
י״אאכן, התירוץ על זה הוא עם משארז"ל (נדרים פ"א.) מפני מה אין תלמידי חכמים מצוין שיצאו מהם תלמידי חכמים, ובהיפוך ארז"ל (שם) הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, הרי שעל פי הרוב יהיה בן הרשע צדיק וכן להיפוך וכמ"ש מזה בריש בראשית ע"ש וכמ"ש האר"י ז"ל ע"פ עת אשר שלט האדם באדם כו'. והנה במשארז"ל (סנהדרין ל"ח:) שהראה הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו וכן למשה רבינו ע"ה הקשו המפרשים כיון שהם ראו כל הדורות הרשעים והצדיקים אם כן נתבטלה הבחירה, ותירץ השל"ה שראו כפי סדר הנשמות הנמשכות דור אחר דור אזי כפי מזגן וטבען יתחייב שזהו יהיה צדיק וזה יהיה רשע אבל הבחירה קיימת, והם לא ראו מי שגבר על טבעו לטוב או להיפוך כי הבחירה חפשית ומסולקת מן הידיעה.
11
י״בוממילא עם האמור, הנה על פי הרוב אם אנו רואין צדיק בן צדיק אין צדקתו אלא מצד הבחירה, אבל מצד מזגו מוכן לרשעה, וכן רשע בן רשע על פי הרוב אין רשעתו אלא מצד שבחר ברע, אבל מצד מזגו מוכן לטוב הוא. וממילא רשעי הדורות שנתלבש בהן יעקב אבינו ע"ה בעת שקיבל הברכות היינו כל אותן הנשמות המוכנות מצד מזגן לרשעים הם קבלו הברכות, נמצא אם בוחר אח"כ בטוב הרי הוא צדיק וטוב לו כי כבר קיבל הוא הברכה וזוכה לב' שלחנות, משא"כ מי שהוא צדיק מצד מזגו, הוא לא היה בעת הברכה זה לא יירש רק עולם הבא לבד, וכן מי שהוא טוב מצד מזגו ואח"כ בוחר ברע הרי זה אובד שני עולמים כי עולם הבא אין לו ועולם הזה ג"כ אין לו כיון שהיה מזגו מוכן לטוב לא היה בכלל הברכה. וזהו התשובה, צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, שזהו על פי הרוב צדיק מצד הבחירה לבד לא מצד מזגו, משא"כ צדיק בן רשע הוא על פי הרוב צדיק מצד מזגו, וכן הרשע בן צדיק הוא טוב לו כי זהו ע"פ הרוב רשע מצד מזגו וקיבל הברכות, משא"כ רשע בן רשע הוא על פי הרוב רק מצד הבחירה ולכן אבד הכל והבן, והוא קרוב לאמת ועיין בפ' בראשית מסגנון זה על מאמר זה.
12
י״גוהנה כתב הגאון גור אריה ז"ל בס' נצח ישראל בביאור למה קץ גאולה זו נמשכת כל כך הרבה, וביאר ג"כ אומרו אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא תלה בהמציאו כל המציאות, והיינו, כי מצד היותו ממציא הכל אין מיוחד אלהות לישראל לבד כי כל הארץ וכל אשר עליה המציא בכחו ומה שמיוחד אלהותו לישראל הוא מצד הוציאו אותם מארץ מצרים. והענין, כי כל דבר שבעולם יש בו חומר וצורה כנודע, וצורת ישראל הוא האלהות ואין להם צורה אחרת כלל, נמצא הם מיוחדים להש"י, וזהו אומרו כי בצלם אלהים עשה את האדם, והוא ג"כ אומרו אנחנו החומר ואתה יוצרנו, והוא מ"ש בזוהר הקדוש (זהר ח"ג ע"ג.) אורייתא וקב"ה וישראל חד.
13
י״דואמנם, מעלה זו הנמצאת בישראל שאין להם צורה אחרת רק האלהות, פשוט שזה לא נעשה עד צאתם מארץ מצרים וקבלת התורה, אבל מתחלה היה מציאותם כמציאות שאר בני נח, רק בעת שבחר בם ה' קנו מציאות חשוב הזה מציאות חדש וצורה חדשה. וידוע כח כל חומר אי אפשר לו שיקבל צורה חדשה אם לא בהתבטל תחלה מציאותו הראשון, כענין הביצה שהוא דומם, ברצותו לקבל צורה חשובה יותר צורת בעל חי דהיינו שיהיה אפרוח ארז"ל (תמורה ל"א.) מאימת קא גביל לכי מיסרח האי שעתא עפרא בעלמא הוא הרי כי לא יתהוה צורת אפרוח עד עת יתבטל מציאותו וצורתו הראשונה לגמרי, כי צורה לא תחול על צורה, ולכן באותו רגע ממש דמיסרח לגמרי ונתבטל צורתו אזי באותו רגע בא אליו צורה החדשה ואלו באותו רגע היה בו איזה מניעה לצורה השניה שיחול אזי היה בטל מציאות לגמרי כיון שנשאר רגע בלי צורה, לכן הכל נעשה כהרף עין צורה הראשונה יוצאת והשניה נכנסת ואין א' נוגעת בחברתה כמלא נימא.
14
ט״וכך כאשר רצה השם יתברך שיקבלו עמו צורה חדשה לא היה באפשרי כלל לחול על צורתם הראשונה, כי צורה לא תחול על צורה, לכן הוכרח להיות להם ביטול צורה ע"י השתעבדות למצרים בחומר ובלבנים ונשקעו בשערי טומאה עד שנתבטל צורתם מעט מעט ובאותו רגע כמימרא אשר נתבטלה הצורה לגמרי אזי בעצם היום הזה חל עליהם צורה האלהות, וז"ש שאם לא היו יוצאים מארץ מצרים עוד רגע א' היו נשארים שם, והיינו כדרך שאמרנו כי בהכרח שאותו הרגע תחול הצורה החדשה.
15
ט״זוזהו שאלת אברהם אבינו ע"ה במה אדע בעת שהבטיחו השי"ת לבחור בזרעו. והיינו, כי הבין וראה שלא תחול צורה על צורה ואיך ומה יהיה הדבר שתחול צורה האלהית על אומה שלימה כי אי אפשר שפרטי האומה כולה יטו שכם א' עד שברוב צדקותיהם תתבטל מהם צורתם ותחול עליהם צורה האלהית, לזה אמר לו ית"ש ידוע תדע כי גר כו' ועבדום כו' ועי"ז ואחרי כן יצאו ברכוש גדול היא צורה האלהות על כל אחד מישראל, הרי כי כמו שביטול צורה הראשונה במעט מעט הוא התחלה והכנה להשגת צורה השניה כך הוא הדבר בעצמו כל המשך הגלות היא הכנת הגאולה. וכמו שלפי ערך ביטול צורה הראשונה יהיה השגת צורה האחרונה, כך לפי ערך כובד הגלות יהיה רב טוב של הגאולה, ולזה כאשר ראה משה רבינו ע"ה ושאל ומאז באתי אל פרעה כו' הרע לעם הזה שהיה מקשה השיעבוד, והשיבו הש"י עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם, ר"ל שמחמת שאני רוצה שתהיה הגאולה ביד חזקה לכן צריך יותר כובד הגלות כדי שיתבטל היטב צורה הראשונה. ומזה הצד מיוחדים ישראל יותר מכל העובדי כוכבים ע"י יציאת מצרים, לז"א אנכי ה' אלהיך כו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים.
16
י״זאמנם, להיות עדיין במצרים לא נתבטל עדיין צורתם הראשונה מכל וכל, כי מחמת שלא היה להם תורה עדיין אזי אי אפשר היה שיתבטל לגמרי, ולכן גם קבלתם הצורה האחרונה לא היה נצחיית ונתבטלה, ולכן גלות הזה נמשך הרבה מאד בכדי שיתבטל צורתם מכל וכל, כי מצד שיש תורה בישראל אין חשש בביטול צורתם לגמרי ואז יקבלו הגאולה ביתר עוז ותעצומות ויהיה זה בעתה היינו באותה רגע כמימרא אשר מצד המשך הזמן יתבטל צורה הראשונה לגמרי, ואם זכו אחישנה, כי יצויר ביטול צורה הראשונה לרוב צדקת איש ואיש ועם התורה הנקראת תושיה שמתשת כחו של אדם ועי"ז נתבטל צורה הגשמיית וחלה צורה הרוחניית האלהיית והבן.
17
י״חואמנם ביטול צורה הגשמיית שלא יהיה לישראל מעסקי עולם הזה כלום אי אפשר אלא או בדור שכולו זכאי או כולו חייב, כי בהיות כולו זכאי אין בהם כלום מברכותיו של יצחק מעולם הזה כמש"ל כי הצדיקים לא קיבלו הברכה לא בכח ולא בפועל, וכן בדור שכולו חייב והם קיבלו כולם הברכה בפועל מ"מ בהיותם כולם חייבין חוזרת הברכה לעשו למקום אשר היתה בכח כמש"ל על פסוק והיה כאשר תריד. משא"כ בדור שיש צדיקים ורשעים הרי הברכה נמשכה לרשעים ואזי גם הצדיקים אשר בקרבם יש להם עכ"פ הברכה הכללית שמצד כללות האומה כמו שביארנו כ"ז לעיל בפרשת תולדות ע"ש. ונשאר אם כן ברכת עולם הזה בישראל ואי אפשר ביטול צורה הגשמיית, ממילא זהו אומרם ז"ל אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב והבן.
18
י״טוהנה בדברים אלו אני מבין ישוב למה שנתקשו המפרשים מדוע לא נזכר שכר עולם הבא בתורה רק שכר הגשמיי אם בחקותי תלכו ונתתי כו'. ומה שנראה לי בזה, כי באמת אין כתוב בתורה שום שכר כלל לא שכר עולם הבא ולא שכר עולם הזה כיון שאין מהראוי לעבוד על מנת לקבל פרס, ומה שכתב אם בחקותי תלכו כו' אין זה יעוד על שכר אלא מניעת ההפסד, לבל יחשוש האדם איך אעבוד את ה' וימשך מזה ביטול עולם הזה לגמרי בעוני ויסורין כי הצדיקים לא קיבלו מעולם הזה כלום מהברכה וא"כ סוף שח"ו העוני יעביר על דעת קונו משא"כ אם לא יעבוד את ה' וילך בשרירות לבו הלא יירש עולם הזה. לזאת אמר הכתוב שלא תחשוש לזה כי עכ"פ לא יחדלו הרשעים בכל דור והם מקבלים ברכת עולם הזה וא"כ יהיה לצדיקים עכ"פ טובה הכללית אשר בזה די להם לשיוכלו לעבוד את ה' שלא יעבירם עוני ח"ו על דעת המקום. ולזה תמצא בכל מקומות היעוד לא נזכר טובה פרטית רק טובה הכללית ונתתי גשמיכם ונתתי מטר ארצכם כו' וכדומה.
19
כ׳וכן במקומות העונש לא בא הכתוב לייראם אשר לצד זה יעבדו את ה', מאחר שבודאי התורה מדריכנו למעלה התכליתית ואין יראת העונש מעלה התכליתית, אלא בא הכתוב לבטל פן יפתוך היצר כי אם תחטא יהיה טוב לך מצד ברכת עולם הזה כי יצויר ג"כ שתשיג עונש כאשר תחטא מצד והיה כאשר תריד. אכן עדיין יוכל היצר לפתות לאדם לחטוא כדי שיקבל טובות עולם הזה ואין חשש מצד והיה כאשר תריד כי לא יחדלו צדיקים אשר בקרב ישראל ויאמר לו היצר הרע אדרבה טובה אתה עושה בזה לצדיקים כי אם כל העדה כולם קדושים אין לישראל חלק בעולם הזה ואיך יעבדו את ה' לכן טוב שאתה תלך בשרירות לבך ויהיה לך טובה הרבה וגם לצדיקים יהיה עכ"פ טובה הכללית.
20
כ״אוזש"ה בפרשת נצבים פן יש בכם שורש פורה כו', והדקדוקים עיין במקומם. והיה בשמעו את דברי האלה שזה נאמר אם כולם או רובם רשעים אז הוי כאשר תריד. והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה 'לי' דייקא, כי בשרירות 'לבי' אלך כי אני לבדי אלך בשרירות לבי והצדיקים יעבדו את ה' ממילא יהיה לי ברכות וטובות פרטיות שבע ודשן ולא עוד למען ספות ל' תוספת כמו שמתרגם אונקלוס הרוה את הצמאה, ר"ל כי יוסיפו הרשעים שהם שבעים בטוב עולם הזה ויוסיפו ג"כ טובה הכללית עכ"פ לצדיקים הצמאים מטובת עולם הזה ויהיה גם להם טובה ע"פ מעשינו. לז"א לא יאבה ה' סלוח לו, כי אז בעשותו כך יעשן אף ה' ויקבל עונשו ולא יועילו לו ברכות יצחק. והטעם, דהא והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל, כי מומר לעבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה כולה ונחשב כעובד כוכבים מזרע עשו אם כן אפילו טובה כללית לא יהיה לו וכמש"ל כי מי שהוא מאומה אחרת אין לו אפילו טובה כללית של האומה ודו"ק.
21
כ״בואמנם זהו בעבודת כוכבים דוקא, ועדיין מה יענו ליצר הרע אם יאמר ככה בשאר עבירות שילך בשרירות לבו ואז יקבל טובות עולם הזה מצד הברכות, ומה מקום בשאר עבירות לייעד שכר מצוה ועונש עבירה בעולם הזה נהי שיצויר עונש עבירה אם כולו חייב משא"כ אם יש זכאין. ולז"א הכתוב בפרשה זו כי אנכי ה' אלהיך אל קנא מעניש לעוברי רצונו, וכי תאמר מה עונש יהיה בעולם הזה דאדרבה עולם הזה יהיה לאיש ההולך בשרירות לבו, לז"א הנה אני אומר לך כי גם בעולם הזה תשיג עונש על עבירות כי אני פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים כו' לשונאי, ר"ל אם גם הבנים רשעים דהיינו רשע בן רשע אז רע לו ממילא בניך יתענשו על ידך משא"כ בהיותך צדיק אזי אף אם בנך יהיה רשע יהיה רשע בן צדיק וטוב לו.
22
כ״גובל תאמר להיפוך, הלא אם אצדיק מעשי אך ריק זכיתי לבבי ואהי נגוע בעולם הזה כי אין לצדיק בעולם הזה כלום, לזה אמר דהא ליתא, דעכ"פ תדע כי לא יחדלון רשעים מקרב הארץ וא"כ יהיה להצדיק עכ"פ טובה הכללית, וזהו ועושה חסד לאלפים כי כלל ישראל נקרא בערך אלפים כאומרו רבבות אלפי ישראל ואמר ואלפי הדל במנשה, והטעם כי מספר אלף הוא כללי אשר אין יותר ממנו, כי ריבוא אינו אלא ריבוי של אלפים אבל חשבון מיוחד יתר מאלף לא תמצא לכן מספר זה שב אל האחדות כמו אלף שהוא אחד וזה לפי שהוא יחידי במספר הכללי כידוע לאוהבי ולשומרי מצותי, ר"ל כשעכ"פ יהיה להם חסד הכללי שיוכלו לעבוד את ה', ונתיישב כל מה שדקדקנו בפסוק זה שלא הזכיר שכר לצדיק עצמו ועונש לרשע עצמו, ובדברינו מיושב הכל והבן.
23
כ״דואמנם קשה, הלא פסוק זה לא יהיה לך בעבודת כוכבים וא"כ מה זה שלא מצא עונש לרשע גופיה בעולם הזה רק מה שיפקוד על בניו ובני בניו והלא בעבודת כוכבים גם הוא עצמו ישיג עונש וכמו שפירשנו תחלה פסוקי נצבים, אלא על כרחך מוכח מזה כדעת הרמב"ם ז"ל דיש בכלל פסוק זה גם לאו של מלקות שאינו עובד כוכבים ממש, ולכן מצד היות פסוק זה לא תעשה ראשונה שאמר ית"ש בא להזהיר עליו ועל כל הלא תעשה דוגמתן שגם בהם יצויר עונש בעולם הזה ושכר לשומרי מצותיו וכאמור ויש ראיה לפי' הרמב"ם ז"ל. חסלת פרשת יתרו
24