אבקת רוכל י׳Avkat Rokhel 10
א׳בחוצה לארץ שאינם מפרישים המתנות לכהנים בזמן הזה אם יפה הם עושים
1
ב׳שאלה יורינו רבינו על מה שנהגו ישראל בזמן הזה בחוצה לארץ שאינם מפרישים המתנות של כהונה מן הבהמות ששוחטים להם אם יפה הם עושים או לא:
2
ג׳תשובה לע"ד נראה שהם חייבי' להפריש המתנות וליתנם לכהנים חברים אם ימצאו שם והן קודמין לכהן עם הארץ שהרי משנה שלימה שנינו במס' חולין בריש פרק הזרוע וז"ל והלחיים והקיבה נוהגים בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין ע"כ וכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקיו שם וכן כתב הטור ביורה דעה בסימן ס"א שהרי לא חילק שם לשון הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ט מהלכות ביכורים שנוהגים בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ ובכל זמן מה שלא עשה כן במצות ראשית הגז שכתב שם בסימן של"ג וז"ל דבר תורה ראשית הגז נוהג האידנא בחוצה לארץ אלא שלא נהגו כן עכ"ל וכתב כן משום הא דאמרינן התם נהוג עלמא בראשית הגז כרבי אלעאי והוא ז"ל כתב שם בסימן ס"א כי רש"י ז"ל פחק שאין נוהגים בזמן הזה וכן כתב הרמ"ה ז"ל:
3
ד׳עוד כתב שם בסוף דבריו כי כן נוהגים העולם וזה משום דאמרינן התם בפרק ראשית הגז דנהוג עלמא בראשית הגז כרבי אלעאי בזמן הזה א"כ הוא הדין נמי במתנות דכולהו חד טעמא הוא דגמרינן נתינה נתינה מתרומה ולא כתב כן הדין בפירוש לפי שאמרו שם נהגו וכל היכא דאתמר נהגו לא מבעיא דלא דרשינן ליה בפרקא אלא אפי' אוריי נמי לא מורינן ואי עבדי לא מהדרינן להו:
4
ה׳ואיברא כי הרב ז"ל לא דק בלשניה דקאמר בשם רש"י שאין נוהגין בזמן הזה דהא רש"י ז"ל לא תלה הדבר בזמן אלא במקום דהכי איתא בפרק ראשית הגז אמר רב נחמן בר יצחק האידנא נהוג עלמא כתלת סבי כר' אלעאי בראשית הגז דתניא רבי אלעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ וכתב רש"י ז"ל כרבי אלעאי בראשית הגז והוא הדין במתנות כיון דחד טעמא הוא דיליף נתינה נתינה מתרומ' דכן מצינו בפ"ק דשבת דקאמ' התם רב חסדא היה נקיט בידיה תרתי מתנתא דתורא כו' וכתב שם רש"י ז"ל אע"ג דרב חסדא בחוצה לארץ הוה לא ילפינן מהכא דמתנות נוהגות התם בזמן הזה דהאידנא נהוג עלמא כר' אלעאי בראשית הגז וכן מתנות בימי רב חסדא אכתי לא נהוג עלמא כרבי אלעאי ובימי רב נחמן בר יצחק נהוג כותיה בראשית הגז ולא במתנות והשתא קא חזינא דנהוג אף במתנות וכי היכי דאחזוק במנהג בראשי' הגז בימי רב נחמן ולא מחינא בהו ונהגנא כותיה השתא דנהוג במתנתא ולא משנינן ממנהג' עכ"ל:
5
ו׳ועוד נמצא בתשובה לרש"י והביא' המרדכי ז"ל בפ' הזרוע וכן הביאה בעל א"ז והביאה בשמו בהגה' בפסקי הרא"ש ז"ל בפרק הזרוע וז"ל וששאלת על הזרוע והלחיים והקיבה למה לא נהגו ליתנם בזמן הזה בח"ל והלא משנה שלימה היא ששנינו שנוהגין בפני הבית ושלא בפני הבית בכל מקום ונהגו כן אמוראי בתראי תשובה לרש"י ז"ל נאמנים עלי דבריכם מי ימחה ביד הנותנים כל הנותן תבא עליו ברכה אלא נהגו העם כרבי אלעאי דכשם שפטר בראשית הגז בזמן הזה בחוצה לארץ הוא הדין מתנות דחד טעמא הוא דגמרינן נתינה נתינה מתרומה והנותן יטול שכר דכל היכא דאמרינן נהגו לא מיבעייא דלא דרשינן ליה בפרקא אלא אפילו לארויי נמי לא מורינן ואי עבדי לא מהדרינן להו עכ"ל והרא"ש ז"ל כתב בשם הרב רבינו מאיר מרוטנבורק שמתנות כהונה נוהגי' בכל מקום כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' בכורים אע"פי שבפרק עשירי מהל' בכורים כתב כי ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ כרבי אלעאי עכ"ז במתנות כתב שנוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ וכן כתב המרדכי ז"ל בפרק הזרוע וז"ל ורבינו מאיר כתב דדבר פשוט הוא דמתנות נוהגות אף בחוצה לארץ וז"ל בהא סלקינן דמתנות אף בחוצה לארץ ואע"ג דאמרינן בפרק ראשית הגז אמר רב נחמן בר יצחק נהוג עלמא כתלת סבי כרבי אלעאי בראשית הגז שאין נוהגין בחוצה לארץ והתם מפרש טעמא דרבי אלעאי דיליף נתינה נתינה מתרומה ואיהו פטר בין במתנות בין בראשית הגז מהאי טעמא כדתניא התם רבי אלעאי פוטר במתנות וכן היה רבי אלעאי פוטר בראשית הגז ומיהו אנן לא קי"ל הכי כוותיה אלא בראשי' הגז ולא במתנות מדלא קאמר נהוג עלמא במתנות ובראשית הגז כרבי אלעאי ורב נחמן בר יצחק גופיה דאמר נהוג עלמא כרבי אלעאי בראשית הגז במתנות אשכחן ליה דקניס גלימא למאן דלא יהיב מתנתא בפרק הזרוע וליכא למימר שהיה מחמיר אע"פי שלא היה צריך דאי בעי לאחמורי אנפשיה דוקא הוה היה לאחמורי לא לאחרים למקנסהו שלא מן הדין אם איתא דקיימא לן כרבי אלעאי במתנות וליכא למימר מקומות מקומות איכא דוכתא דנהוג כרבי אלעאי במתנות וראשית הגז ואיכא דוכתא דלא נהוג ורב נחמן בר יצחק דקניס גלימא בדוכתא דלא נהוג כרבי אלעאי הוה דהא ליתא מדקאמר נהוג עלמא משמע דכולי עלמא נהוג כן ועוד מדקאמר נהוג עלמא דלכל הפחות במקומו נהגו כן וקניס גלימא משמע נמי במקומו אלא ע"כ בראשית הגז ולא במתנות וכמו שאפרש הטעם ועוד ראיה דאשכחן אמוראי טובא בבבל דהוו מפרשי מתנות ולא אשכחן שום אמורא בבבל שהיה מפריש ראשית הגז והיינו טעמא משום דנהוג עלמא כרבי אלעאי בראשית הגז ולא במתנות:
6
ז׳ועוד ראיה דאמרינן פרק שלוח הקן כל היכא דתניא בין בארץ בין בחוצה לארץ שלא לצורך לבד מראשית הגז לאפוקי מרבי אלעאי דאמר דאין ראשית הגז נוהג אלא בארץ ואדרבא טפי הוה ליה למימר ממתנות דפרק הזרוע נשנה קודם ראשית הגז והא דפרק הזרוע תני בארץ ובחוצה לארץ לאפוקי מדרבי אלעאי א"כ הדר קתני בארץ ובחוצה לארץ בראשית הגז שלא לצורך דמפרק הזרוע שמעינן לאפוקי מדרבי אלעאי כיון דאידי ואידי חד טעמא הוא ומאי דסבר כוותיה בהאי סבר בהאי ומאן דפליג עליה בהאי פליג עליה נמי בהאי ובתשו' רב האיי גאון ז"ל כתוב שמי שאינו נותן חייב נידוי דאמר רב חסדא האי טבחא דלא יהיב מתנתא כו' עכ"ל וכן פסק רב אלפס ז"ל דמתנות נוהגות אף בחוצה לארץ אבל רבותינו בעלי התוס' ז"ל נדחקו על הא דקאמר לבד מראשית הגז וכתבו דהוא הדין לבד ממתנות וחדא מינייהו נקט עכ"ל:
7
ח׳אמנם הרא"ש ז"ל בפסקיו דפרק ראשית הגז כתב וז"ל ופרש"י ז"ל כיון דנהוג עלמא כרבי אלעאי בראשית הגז הוא הדין נמי במתנות דחד טעמא נינהו משום דיליף נתינה נתינה מתרומה ואע"ג דלעיל בפרק הזרוע סברי כולהו אמוראי דמתנות נוהגות בחוצה לארץ גם בראשית הגז היו נוהגים בו באותם הדורות ושוב בדורות אחרונים חזרו לנהוג כרבי אלעאי בשניהם ולהכי קאמר האידנא נהוג עלמא אע"פ שעד עתה לא נהגו כן וכן לענין כלאים ברוב המקומות בתלמוד סוברי' האמוראים דלא כרבי יאשיה בשבת בפרק תולין שלחו ליה בני בשכר ללוי כשותא בכרמא מהו שלח להו כשותא בכרמא ערובא ופריך ולישלח כרבי טרפון דאמר כשות בכרם אינו כלאים ולא פריך ולישלח להו כרבי יאשיה וכן קאמר התם בפרק תולין מכריז רב עמרם האי מאן דזרע כשותא בכרמא ליזרע כרבי טרפון אבל כרבי יאשיה לא קאמר וכן כפרק מי שמתו רוב תנאים ואמוראים סברי דלא כרבי יאודה בן בתירא. ואפ"ה פסיק הכא הלכתא כרבי יאשיא וכרבי יהודה בן בתירא וכרבי אלעאי וסבר רב נחמן בר יצחק אלו השלשה יחד לפי שנשתנה בהם המנהג ואיהו גופיה קאמר לעיל דקניס אטמא כי כן היו נוהגים בתחלת ימיו ועל זה סמכו ונהגו כן בדורות האחרונים והרמב"ם ז"ל כתב דנוהגי' בזמן הזה וכן כתב רבינו מאיר מרונטרבורק והעולם לא נהגו כן עכ"ל: עוד כתב שם שלהי פרק ראשית הגז וז"ל ואע"ג דאמר רב נחמן בר יצחק האידנא נהוג עלמא כרבי אלעאי בראשית הגז ופרישנ' דהוא הדין במתנות הא הצריכו רבנן בהלכותהן ומשום דרב נחמן בר יצחק לא פסק בהדיא הלכתא אלא אמר דנהוג עלמא הכי ואי איכא דוכתא דלא נהוג שידעו הלכותיהן עכ"ל והנה כתב הרב רבינו נסים ז"ל בפירוש להלכות דבפרק ראשית הגז וז"ל כתב רש"י ז"ל דהוא הדין במתנות שאין נוהגות אלא בארץ וטעמו משום דאמרינן בגמ' דסבירא ליה לרבי אלעאי דמתנות וראשית הגז אין נוהגות אלא בארץ ויליף תרויהו מנתינה נתינה דתרומ' דמה תרומה בארץ אין בחוצה לארץ לא אף הכא נמי בארץ אין בחוצה לארץ לא וכיון דנהוג עלמא כרבי אלעאי בראשית הגז אלמא דסבירא להו דילפינן נתינה נתינה ומעתה הוא הדין למתנות אבל הדבר קשה דהא כוליה פרקין דהזרוע דהיינו במתנות נוהגות בחוצה לארץ דהא רבנן בתראי דבבל קנסי בהו אטמא וגלימא ובפרק הבא על יבמתו נמי אמרינן גבי חברי דאתו לבבל גזרו על שלשה בשביל שלשה על בשר מפני המתנות אלמא מתנות ראוי לנהוג בהן בכל מקום לפיכך יש לומר דנהי דמאן דאית ליה הלכתא כרבי אלעאי בראשית הגז פסק נמי כוותי' במתנות מטעמא דכתבינן אפילו הכי רב נחמן לא פסיק הלכתא כר' אלעאי אלא נהוג עלמא קאמר וכל היכא דאמרינן נהגו אי אתו לאורויי לא מורינן כדאיתא בפרק בתרא דתעניות הילכך אע"ג דמתנות כהדדי נינהו בהדי ראשית הגז אפילו הכי אי נהוג נהוג ואי לא נהוג לא מקילינן להו. ויש אומרים עוד שאפילו נהוג כוותיה במתנות לאו מנהגא הוא דאע"ג דטעמא כרבי אלעאי ראשית הגז ובמתנות משום דיליף נתינה נתינה הוא ולדבריו אי אפשר לחלק ביניהם אפי' הכי נהוג עלמא כוותיה בראשית הגז ולאו מטעמיה אלא משום דאמרינן בגמרא גבי פלוגתא דרבי אלעאי ורבנן בבהמת השותפין אי מחייבא בראשית הגז או לא דטעמא דרבי אלעאי משום דכתיב כו' ולא של שותפות ואמרינן דלדידיה לא צריך למיעוטי שותפות גוי דנפקא ליה מרישי' דקרא דכתיב ראשית דגנך ולא של שותפות הילכך גמר כאן בראשית הגז מתרומה לענין שותפות גוי ומיותר ליה צאנך למעוטי שותפות ישראל ומשום הכי נהוג עלמא בראשית הגז כוותיה משום דבהאי קרא הוקש ראשית הגז לתרומה לא מטעמא דנתינה נתינה ולפיכך מתנות שלא הוקשו נוהגות בחוצה לארץ דילפותא דנתינה נתינה לית לן. ואין זה נוח לי דבגמ' מוכח דהא לא הקשה הוא כדי שנלמוד ראשית הגז מתרומה למה שלא הוזכר בפסוק זה דהא אמרינן התם אי בעית אימא שותפות דגוי בתרומה דרבנן חיובי מחייבי ואם אימא דהקישה גמורה היא הוה ליה למיפטר שותפות דגוי בתרומה מהקישה דראשית הגז דוק ותשכח אלא ודאי משמע דמאי דאמרינן לרבי אלעאי לאו בתורת הקישה אלא דקרא הכי משמע והיינו דאמרינן נפקא ליה מרישיה דקרא כלומר דאפילו לא כתב רחמנא צאנך כיון דכתב ברישא דגנך משמע ולא של שותפות אפי' לא כתב אלא ראשית גז בלבד משמע דקאי אמאי דלעיל מיניה דהיינו שלך ולא של שותפות ומעתה צריך ליתן טעם למה נהגו כרבי אלעאי בראשית הגז ולא במתנות והרב רבינו זרחייא הלוי כת' דאפש' דלא נהוג עלמא במידי דאכילה כרבי אלעאי הואיל ונפק מפומיה דרבי יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים ותרומה טבלא בחוצה לארץ מדרבנן ובהא אפילו רבי אלעאי מודה וגם זה איננו מחוור: ואפשר לי לומר שראו דבריו של רבי אלעאי בראשית הגז ולא ראו אותם במתנות משום דראשית הגז מעורב עם חלקו של ישראל דומה לתרומה וראוי ללמוד ממנה בנתינה נתינה משא"כ במתנות שהם מובדלות ועומדות דמש"ה נמי פרכינן עליה דרבי אלעאי בגמ' אי מה תרומה טובלת אף ראשית הגז טובל ומפרקינן עליך אמר קרא וראשית גז צאנך תתן לו אין לך בו אלא מראשית ואילך ולא פרכינן הכי במתנות דפשיטא לן דמתנות לא דמה לתרומה אע"ג דרבי אלעאי מתנות יליף נמי מתרומה נתינה נתינה ומש"ה אנן נמי כיון דראשית הגז דמי לתרומה טפי ממתנות מסתברא לן טעמיה דרבי אלעאי דראשית הגז דונתן אמר רחמנא בתרומה לאגמורי אראשית הגז דדמיא ליה כתביה ולא מסתברא לן במתנות דלא דמו לתרומה וכן דעת הרמב"ם ז"ל שהמתנות נוהגות בכל מקום אע"פ שראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ עכ"ל הר"ן ז"ל וכ"נ שהוא דעת הריא"ף ז"ל שלא כתב הא דר' אלעאי דקאמר אין מתנות נוהגות אלא בארץ וכתב ג"כ הרב הגאון מוהררי"ק נר"ו בפי' לס' יורה דעה בסימן ס"א וז"ל וראיתי מה שכתב דעל כורחין לא אמר הרמב"ם ז"ל דמתנות נוהגות בח"ל אלא במצרים ובבל וכיוצא בהם שהם סמוכות לא"י ותרומה ומעשר נוהגות בהם אבל בשאר ח"ל אין מתנות נוהגות בהם ואני במעני אני לע"ד נראה שאין אלו אלא דברי נביאות לפי שהרמב"ם ז"ל היה לו לפרש דין זה לגבי מתנות כאשר פירשו לגבי תרומה בה' תרומה בפ"א וז"ל התרומות אינן נוהגים מן התורה אלא בא"י בין בפני הבית בין שלא בפני הבית דהכי מוכח במס' חולין פ"ק ובע"ז פ' רבי ישמעאל דקאמר התם ריש לקיש איקלע לבצר חזינהו דאכלי פרי דלא עשרו כו' ובספרי פרשת קרח ובחלה פ"ב עוד כתב שם הרב הנז' כי נביאים התקינו שיהיו נוהגות אפי' בארץ שנער מפני שהיא סמוכה לא"י ורוב ישראל הולכי' ושבים שם דהכי איתא בירושלמי ראש פ' האשה שנתארמ' וירושלמי דשבועות פ"ו:
8
ט׳עוד כתב שם הרב הנז' כי חכמים הראשונים התקינו שיהיו נוהגו' אף בארץ מצרים ובארץ עמון ומואב מפני שהם סמוכות לא"י דהכי מוכח בכמה דוכתי בתלמודנו בברכות פ' כיצד מברכין לגבי מעשר צלף ובבכורות פ' עד כמה לגבי תרומה וכן בפ"ק דביצה לגבי גרבא דתמרא בתרומה ובנדה בפ' בנות כותיים לגבי מעשה והטבילוה כו' וכן בכמה דוכתי בתלמודנו ובתלמוד ירושלמי ואי הוה דינא הכי לגבי מתנות לא לשתמיט תנא בשום דוכתא לאשמועינן הא דהא אע"ג דיליף מתנות מתרומה בנתינה נתינה לאו לכל מילי יליף להו אלא ודאי היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר ולא ילמוד סתום מן המפורש וא"כ למה נפרש בדבריו מה שלא נתפרש בתלמוד ולא פסקו שום פוסק שבעולם ועל הדרך שכתבנו ואע"ג דילפינן נתינה נתינה מתרומה לאו לכל מילי ילפינן להו' דהא קי"ל דלית הלכתא כההיא דאמר רבי יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים אע"ג דילפינן נתינה נתינה מתרומה לאו להא מילתא ילפינן להו והיינו נמי דפריך התם אי מה תרומה טובלת אף ראשית הגז ומשני והדר פריך אי מה תרומה חייבים עליה מיתה וחומש אף ראשית הגז ומשני כו' כדאיתא התם הא קמן דלאו לכל מילי ילפינן להו והנה גם הרב בעל ספר מצוות גדולות כתב בחלק מצוות עשה בסימן קמ"ב וז"ל ועוד שנינו המתנות נוהגות בכל מקום אף בחוצה לארץ ואף שלא בפני הבית ונוהגות בחולין אבל לא במוקדשין ופי' רש"י ז"ל במס' שבת מאחר שנהגו העולם כרבי אלעאי בראשית הגז שאינו נוהג אלא בארץ ואנו רואין שנהגו כן גם במתנות לא משנינן מנהגא ויש ליתן טעם דמחד טעמא נפ"ל מדרבי אלעאי דתרווייהו יליף נתינה נתינה מתרומה וכמו כן עושה ג"ש זו מתנו' מתרומה לענין אחר בפ' ראשית הגז עכ"ל ואני כבר הוראתי למעלה בתשו' רש"י ז"ל דאין מורין כן להשאל על זה וגם כי הנותן מתנות בח"ל תע"ב ולא הוי עושה דבר שאינו צריך דנקרא הדיוט כדאית' בירושלמי א"כ גבי הוראה לנשאל כוליה עלמא מודים שמורים לחייב בחוצה לארץ לתת המתנות:
9
י׳זאת לא זאת כי גדולה מזאת אני אומר לע"ד נראה כי נוכל להורות אף לבלתי נשאל המתנות בח"ל הואיל והדבר יצא מפי הגדולים הלא הם רב האיי גאון והריא"ף והרמב"ם ז"ל אשר אנחנו נוהגים על פיו בכל הגלילות הללו א"י וסביבותיה עוד יש להוכיח שראוי להורות כן אף לרחוקים בח"ל מאחר שגם רבים וגדולים מהגאונים האחרונים מסכימים שיש לתת המתנות בח"ל וכמ"ש ראוי לפסוק כמותם מאחר שגם הם ראו המנהג וכדברי הראשונים המקיימים אותו ועכ"ז חלקו עליהם בהוכחות נכוחות אינהו קים להו דברי הראשונים טפי מינן ואילו חזו בהו דאינון חזו למיסמך עליהון לא הוו פליגי עלייהו ויש לי ראיה ע"ז ממה שכתב הריא"ף ז"ל בהלכות דסו' מסכת עירובין וז"ל ואנן לא סבירא לן הכי דכיון דסוגייא דגמ' דילן להיתרא לא איכפת לן דמאי דאסרי בגמ' דבני מערבא דעל גמ' דילן סמכינן דבתרא הוא ואינהו הוו בקיאי בגמרא דבני מערבא טפי מינן ואם לאו דקים להו דהאי מימרא דבני מערבא לא דסמכא היא לא קא שרו לה אינהו עכ"ל. הרי לך להדייא שהוא פוסק כבתראי אפילו לקולא ומה גם עתה בנושא דידן דבתראי מחמירי ומוכיחים דבריהם בהוכחות נכוחות למבין על הדרך שכתבנו עוד יש לי ראייה ע"ז מהא דגרסינן בכתובו' פ' מציאת האשה תלי ליה רב לרבי ביני חיטי האחים ששעבדו מהו כו' עד בין מכרו ובין משכנו מוציאין לפרנסה כו' עד ורבי יוחנן אומר אחד זה ואחד זה אין מוציאין כו' איבעייא להו לרבי יוחנן לא שמיע ליה הא דרבי ואי שמיע ליה הוה מקבלה או דילמא משמע שמיע ליה ולא קבלה כו' ושקיל וטרי התם למיפשט דשמיע ליה ודחי לה וכתב רב האיי גאון ז"ל בתשוב' וז"ל עכשיו באנו לחקור דברי רבי יוחנן שהוא בתראה מימר אמרינן ששמע דברי רבי מוציאין לפרנסה וראה בהם קושייא ודחאם וכיון שדחאם רבי יוחנן שהוא בתראה לא עבדינן כרבי או דילמא לא שמע אותם שאילו שמען לא היה חולק עליו ת"ש כו' עד נמצא דלא איפשיטא או שמיע ליה אי לא שמיע ליה הלכך מספקא לא מחזקינן פלוגתא בין לרבי יוחנן בין לרבי עכ"ל וכן כתב מוהרי"ק ז"ל בתשובותיו בשורש פ"ד וז"ל שהרי בכמה מקומות אנו פוסקים כדברי האחרונים ומשום האי טעמא פסקו הגאונים אשר מסרו לנו את התורה דמאביי ורבא ואילך הלכתא כבתראי ואפי' בתלמיד נגד הרב והטעם מתבאר יפה מתוך דברי הריא"ף ז"ל שכתב בשלהי מסכת עירובין כו' עד והרי לך דאע"ג דאוירא דא"י מחכים וחד מינייהו כתרין מינן כדאמרינן בכתובות פ' המדיר וכן במנחות בפ' התכלת מ"מ הלכה כתלמוד בבלי נגד תלמוד א"י משום דבתראה הוא וידע במילי דתלמוד א"י טפי מי ואפי' להקל סמכינן אגמרא דילן מהאי טעמא כמו שכת' רב אלפסי וה"ה והוא הטעם דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך לפי שנראה לע"ד משום דבתראי ידעי במילי דקמאי אבל קמאי לא ידעי במילי דבתראי ומדחזינן דבתראי לא חשו למילי דקמאי אלמא דקים להו דמאי דאמרי קמאי בהאי לאו מילי דסמכא נינהו כו' עד דעד אביי ורבא לא היו התלמידים לומדים אלא ע"פ קבלת רבותיהם כפי מה שהיו שונין להם מהם היו שונין על פי רבי חייא ורבי הושעייא ומהם ע"פ משנת בר קפרא או מתניתא רבי לוי או מתני' רבי שמואל וכן כולם ומשום כך ראוי לפסוק כדברי הרב כיון שהתלמיד לא ידע אלא מתוך דברי רבו דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אבל מאביי ורבה ואילך למדו כל הדעות ר"ל משנת רבי חייא ורבי הושעייא ובר קפרא כו' ולפיכך ראוי הוא לפסוק כדברי התלמיד משום דבתרא הוא ולפעמים שהרב הולך לשיטא אחד מהברייתות כגון משנת רבי חייא ורבי הושעייא והאחרון זקוק מכח ברייתא אחרת כגון משנת בר קפרא או אינך דאין הלכה כן או בהפך או לפעמים לא עיין הרב בחדא מהני מתניתא והתלמיד עיין בה ודקדק ממנה שלא כדברי רבו וכמו שהוכיח הוא ז"ל במישור דבריו שם ע"כ וכ"כ ג"כ הוא ז"ל בתשובותיו בשורש צ"ד ע"ש וא"כ ראוי והגון הוא להיות נוהגים המתנות אף בכל מקום בח"ל וכל ישראל שלא יהיה נשוי לויה או כהנת או שלא נשתתף בבהמה ההיא עם גוי או עם כהן ירשם חלקו בכולה כשישחט אי זו בהמה או כוי ראוי לתת לכהן חכם אם אפשר שימצא שם והוא קודם לכהן ע"ה ויתן לו המתנות שהם הזרוע הימני ממנה והוא מפרק הארכובה הנמכרת עם הראש עד כף היד שקורין איספאלדה והם שני פרקים והלחיים והם מפרק של לחי עד פירקא של גרגרת שהיא טבעת הגדולה ויתנם עם הלשון שביניהם ועם העור ועם הצמר שבראש הכבשים והשער שבראש התיישים שאינו רשאי למלוג הראש ולא להפשיט עורו קודם שיתננו לכהן והקיבה צריך לתנה לו עם כל חלבא פנימי וחיצון אלא א"כ נהגו הכהנים בא"י להניח החלב לבעלים אז רשאים לעכבו ויכול ליתן הזרוע לא' וקיבה לא' ולחיים לשנים ובשור הגדול יכול לחלק הזרוע לשנים לכל א' פרק א' ואם אין שם כהן ישום המתנות בדמים ושוויין ונותן הדמים לכהן כשימצא דבהא אמרינן מה לי הן מה לי דמיהן וכן אם יש שם כהן ונתפשר עמו בדמים אם מעט ואם הרבה יתן הדמים לכהן ויאכל המתנות שהרי כאן יכול ליתן לישראל המתנות ואפילו במתנה ולהיות המתנות ממון שאין לו תובעים לפי שלכל איזה כהן שירצה יתנם ומצי לדחויי לכולהו וקיימא לן בפרק הזרוע לא נתן המתנות לכהן אלא אכלן או הפסידן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ולצאת ידי שמים צריך לפרוע דמיהן כשיווייהן לכהן לכן אמרו רז"ל כי הדין של כהן עם הטבח וע"ז ראוי לטבח שלא ישחוט לשום ישראל החייב במתנות או לכהן ולוי השוחטים ומוכרים עד שידע בודאי שנתפשרו עם הכהן בכל אשר יחפוץ או שיקח המתנות תחת ידו לתתם לכהנים ובזה יצא י"ח:
10
י״אועתה אומר אני במעני עני לבל יחשדני שומע לומר כי נתייהרתי בהוראה זו והפרזתי על מדותי ונכנסתי לפנים ממחיצתי להורות כנגד המנהג אשר הכל נהגו משנים קדמוניות והלא אפי' גדולי המורים המחמירים בזה גאונים ראשונים ואחרונים לא יוכלו לבטלו ואיך ימלאני לבי ליקרב הלום ובמקום גדולים עדייפי לכלום ואיך אכריע דבריהם בדין התורה ודעתי קצרה וסרה ואף כי במקום אריות שבחבורה אשר לא יחטיאו השערה לכן להשיב על תוכחתי אומר כי להשיב לשואל באתי ומתוך כך פי בהוראה הרחבתי יען וביען מאמר רבי נזכר וזכרתי ובהוראת האמת בחרתי את אשר אהבתי ובדרך המאמר ההוא דרכתי כדאיתא במס' חולין פ"ק דגרסינן התם העיד רבי יהושוע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי על רבי מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי את בית שאן כולה ע"י חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהוג בו התר דרש להן מקרא זה וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההם היו בני ישראל מקטרין לו וקרא שמו נחשתן אפשר בא אסא ולא ביערו בא יהושפט ולא ביערו והלא כל ע"ז שבעולם אסא ויהושפט בערום אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו מכאן לת"ח שאמר דבר הלכה שאין מזיחין אותו ואמרי לה שאין מזניחין אותו ואמרי לה שאין מזחיחין אותו ע"כ שהרי ראוי בזה בכמה מקומות כי לו לבד עושה איסר בעל הבהמה בעוברו על מצוות עשה של תורה כפי סברת הרמב"ם ז"ל והרי"אף ז"ל ורבינו האיי גאון ז"ל ושאר הפוסקים האחרונים אשר זכרנו אלא גם אוכל מבשר הבהמה ההיא עובר באיסור אם יודע שלא הורמו מתנותיה וכמו שכתבו רבותינו בעלי התוס' ז"ל פרק הזרוע וז"ל בדיבור המתחיל הכי גרסינן בפי רבינו חננאל שבעה נכסי כהן כו' ולא חשיב הכא כל עשרים וארבעה מתנות כהונה דרשי' לקמן בפרקין דלא חשיב הכא אלא הנך דאסורי' לזרים והם ממון כהן והא דחשיב מתנות אע"פ שמותרות לזרים משום דטבילי ודמו לתרומה כדאמרינן לקמן אע"ג דלית הלכתא הכי היינו דלא הוי כאוכל טבלים אבל מ"מ איסורא איכא לאכול הבהמה שלא הורמו מתנותיה אינך לא חשיב אלא מידי דבר אכילה עכ"ל:
11
י״בולכן לע"ד נר' שכל אנשי ח"ל אשר בגלילות הללו סביבות א"י מאחר שהם נוהגי' כל דבריה' עפ"י הרמב"ם יש לנהוג כמותו גם במתנות ומה שנהגו שלא לתת המתנות עד עתה היה מנהג בטעות ולא מפני שנהגו כרבי אלעאי שהרי גם בא"י מקודם בזמנינו לא היה נוהגי' לתת המתנות דלא כחד ואפי' פה ירושלים תובב"א לא נהגו לתת המתנות אלא מקרוב עפ"י החכם השל' הרב כמוהר"ר לוי ן' חביב זלה"ה שהוא הנהיג בהסכמת הכהנים לתת דמי המתנות חצי כסף לגדי ולבהמה דקה כסף ולבהמה גסה שני כספים ומינה כשם שנפל הטעות בזה בא"י כך נפל הטעות בח"ל במקומות אשר נוהגים עפ"י הרמב"ם ז"ל גם בשאר הדברים וסבת הטעות לראשונים בזה הוא להיות שהמתנות הם ממון שאין לו תובעים לכן הכהנים לא שתו לבם גם לזאת וגם החכמים הקדומים חלקם בחיים העלימו עין בדבר כי לא היה מוטל עליהם יען שלא נתרעם לפניהם שום כהן ע"ז לחושבו שאם לא נתנו אותם אליו אולי נתנו אותם לזולתו וחלקו אין ראוי לשאול בפיו והצנועים מושכים את ידיהם. גם כי בעוונותינו בין הגויים אנו יושבים והמעוט ממנו הם השוחטים בהמות שלהם ואולי להיות הישראל נשוי כהנת או לויה פטור ממתנות ממנו למדו האחרים המועטים דהא כ"ע לאו דינא גמירי ועמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו ולכן לא שתו לבם גם לזאת: ולזה אני אומר כי במקומות שהם נוהגים כהרמב"ם ז"ל בשאר הדברים יש להם לנהוג במתנות כמותו וראייה ממה שכתב הרשב"א ז"ל בתשובותיו בסימן רנ"ג וז"ל בסוף התשובה ההיא ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיה' ע"פ אחד מגדולי הפוסקים במקום שנהגו כל מעשיהם ע"פ הלכות הרב אלפסי ז"ל ובמקום שנהגו כל מעשיהם ע"פ החבור הרמב"ם ז"ל והרי עשו אלו הגדולים כרבם כו' עכ"ל: ואל תשיבני ממה שכתב הריב"ש בתשובותיו בסימן רנ"ו וז"ל עוד שאלת במקום שנהגו התר אם ראוי למחות באותו מנהג ולאסור ומן הטעם הזה נאמר אם יש איזה ענין שנוהגים בו דלא כהרמב"ם ז"ל במקומות אשר נהגו כמותו כמולייתא וכיוצא בזה בשאר הדברים הוא מנהג בטעות וראוי להחזירם לנהוג כמותו גם בדבר ההוא אם לא שיתברר כי המנהג ההוא נתייסד ע"פ וותיקין ממי עולם בשנים קדמוניות דבהא ודאי נימא דבמאי דנהוג נהוג ובמאי דלא נהוג לא נהוג והיינו טעמא שמתחילה היו סוברים כי בית שאן היה ארץ ישראל להיות סמוכה לה וכבשוה עולי מצרים עם היות שלא כבשוה עולי בבל קא סברי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא והיו נוהגים במעשרות שם על פי טעותם והיתה בזה חומרא דאתי לידי קולא כי הדר שם יחשוב שהוא דר בא"י והדבר לא כן ולכן חזר רבי ותיקן היותה ח"ל ובזה תהיה קולא הבאה לידי חומרא כי הדר שם בחושבו שהוא א"י לא ילך לא"י ומנהגם בתחלה היה בטעות כי אילו הוו יודעים כי בית שאן היה בח"ל והיו נוהגים להחמיר בה בענין המעשרות להיותה סמוכה לא"י לא היה מקום לרבי להתיר להם מטעם עדותו של רבי יהושע ולומר כי מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו דהא קי"ל דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם ולהכי רבי מביא ראייה לקולאו זאת מענין נחש הנחושת אשר ביערו חזקייהו אע"פ שאסא ויהושפט לא ביערוהו עם היות שביערו כל ע"ז שבעולם לפי שהם היו סבורי' כי הוא אסור לבערו לפי שעשאו מרע"ה ע"פ הדבור וטעו בזה והניחו מקום להחזיקהו להתגדר בו להסכים להלכה וביערו ומזה הטעם נמי במסכת שבת שלהי פרק במה בהמה דגרסינן התם תניא רבי יוסי אומר ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחה אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרות שיקוץ צוונים כו' אפשר בא אסא ולא ביערם והלא כל ע"ז שבא"י אסא ויהושפט ביערום ומשני אלא מקיש ראשונים לאחרונים מה האחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח אף ראשונים לא עשו ותלה בהם לגנאי ולא משני כדמשני בפ"ק דחולין מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו משום דלגבי במות כמה היו טועים להניחם ולא היו מניחים מלבערם וכ"כ רבותינו בעלי התוספות ז"ל שם וכן משמע בירושלמי ראש פ"ג דדמאי דרבי התיר קסרין והתיר בית שאן אע"פ דבזמן ר"ש בן גמליאל שהיה קודם רבי היו נוהגין איסור כדמוכח התם והטעם כמ"ש כי מתחילה היו מחזיקין אותו בא"י כדמוכח התם רפ"ב דדמאי דבימי רבי יוסי היו מחזיקין אותה בא"י ולזה אמר אתרוג זה בא לידי מקסרין כו' הרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מהלכות תרומות וז"ל ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותן המקומות שלא החזיקו בהן עולי בבל והוא נמנה על אשקלון ופטרה מן המעשרות עכ"ל והכי מוכח בירושלמי דשביעית פ"ג:
12
י״גומעתה מבוארת התשובה אם רבי מחומרא לקולא הורה והביא ראייה מקולא לחומרא מביעור ע"ז גם אני בדעתי הקצרה הוכחתי להעביר מנהג דקולא ולנהוג במתנות כדין התורה דהיינו חומרא כהוגן וכשורה נאם הצעיר הדובר עד הלום:
13
י״דשוב ראיתי אחרי רואי ואשמע קדוש מדבר ה"ה הר"ב כפתור ופרח וגם מדבריו בספר ההוא מצאתי און לי סמך וסעד לדברי שכתב שם פרק י"ו וז"ל בתורה כתוב ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה ואמרינן במס' חולין פ' הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית וכ"כ הרב האלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל בהלכות בכורים פ"ט אבל בראשית הגז פסקו כרבי אלעאי שאינו נוהג אלא בארץ ורש"י כתב ה"ה למתנות דכי הדדי גמירי נתינה נתינה מתרומה וכן נמי כתב הר"ז הלוי זלה"ה וכתב עליו הראב"ד ז"ל והאי פסקא לא מחוורא כו' וסיים דבריו ואין ללמוד ממנהג רע על איסור והרי במתנות קולחין אטרא וגלימא ומשמתין אפי' בכהן טבח והר"ב תורת הבית כתב מתנות אלו אינם נוהגות אלא בא"י לפי שהוקשו המתנות וראשית הגז לתרומה וכשם שאין התרומה נוהגת בח"ל כך המתנות וראשי' הגז אונם נוהגות בח"ל וכבר אמרו חכמים שנהגו בראשי' הגז כרבי אלעאי שפוטר בח"ל וממנו אתה דן למתנות שאינן נוהגות אלא בא"י או במקומות שבח"ל שנהגו בהם חכמים להשריש שם התרומה ויש מחמירים ומחייבין במתנות אפילו בח"ל ונראין דברי המתירין וכן נהגו בכל גלילות אלו עכ"ל:
14
ט״ועוד כתב הרב הנז' ז"ל פי"א מהספר ההוא וז"ל נמצא שכל סביבות א"י הם חייבים בחוקי המתנות וכמו שהזכרנו בפרק עשירי עמון ומואב מצווין בכל כדאית' במסכת ידים פ"ד סורייא ומההיא דמסכת גיטין פ"ק ומסכת אהלות פ' בתרא וכבר ידעת שדמשק מכלל אותה הארץ וכמו שהזכיר' הרמב"ם ז"ל בחיבורו וכתוב בדברי הימים ויך דוד את הדר עזר מלך צובא חמתה בלכדו להציב יד בנהר פרת סיחון ועוג חיובם מאין יצא זכרנוהו בפ' מ"ז עכ"ל:
15
ט״זעוד כתב הוא ז"ל פי"ג וז"ל חלקי העולם לענין זה שלשה א"י סורייא ח"ל א"י נחלקת לשנים כל שהחזיקו עולי בבל חלק א' והשאר שהחזיקו עולי מצרים בלבד חלק שני וח"ל נחלקת ג"כ לשנים ארץ מצרים ובבל ועמון ומואב וכבר ביארנו שמצוות התלויות בארץ נוהגות בהם מדברי נביאים וסופרים וכדאיתא במס' ידים אמר עוד וכ"ש ארץ סיחון ועוג כו' סורייא היא הארץ שכבש דוד המלך כו' והארץ ההיא מא"י ולמטה כנגד ארם נהרים וארם צובא כל יד פרת עד בבל כגון דמשק וחל"ב וחר"ן וכיוצא בהם סורייא היא שיש בה דברים כא"י ויש בה דברים כח"ל הקונה בה קרקע כקונה בא"י לענין תרומות ומעשרות וכל אלו הדינים שם מדרבנן והכי אמרי במס' גיטין פ"ק כו':
16
י״זהא קמן דהגון הדבר להנהיג המתנו' לכל הפחות בח"ל במקומות הסמוכו' לא"י אשר הנהיגו בהם החכמים להפריש המעשרות וכנראה כי הם הם המקומות אשר נהגו בהם לעשות ע"פ הרמב"ם ז"ל וכפי מה שכתבתי ואתה הבט והבין במראה בענין השלשה לשונות אשר באו בתלמוד במס' חולין פ"ק במאמר אשר התנצלנו בו באומרו מכאן לת"ח שאמר דבר הלכה שאין מזיחין אותו כמה דאת אמר ולא יזח החשן מעל האפד לומ' שלא יעברו על דבריו למיעוט ידיעתו בעינינו וגאוני עולם הקדומים לא הכריחו להנהיג כדעתו אמר עוד ואמרי לה אין מזניחין אותו כמה דאת אמר כי לא יזנח לעולם ה' לדורות שלא להבזות את דבריו מאחר שהראשונים לא הכריחו עליהם עם היות כי לבם היה כפתחו של אולם וזה מטעם מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו ואין לך שופט אלא שבימיך דכתיב ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שיבא אל הכהן אשר לא היה בימיו אלא לומר לך יפתח בדורו כשמואל בדורו והיינו ובא"ת אל הכהן דהיינו ר"ת וא"ל בינת"כ א"ל תשע"ן אמר עוד ואמרי לה אין מזחיחין אותו דתנן משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקות בישראל דהיינו שלא לחושדו כי ברום לבבו בגאוה ובוז לא החשיב את אשר לפניו גאונים ראשונים ואחרונים וקצה לעלות ולהכריע בדעתו את כולם רק לדונו לכף זכות דהא לא תסור מכל הדברים אשר יאמרו לך ימין ושמאל וארז"ל ואפי' יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שהרי כל חכם יש לו מקור אצילות אור בפני עצמו ומצוה מיוחדת כתובה במרום על שמו ומקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו וכן הוכיחו מקרא דכתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם שהיה כתוב עליו במרום וכן מקרא דבועז דכתי' ויצבט לה קלי ותאכל וכן יש להוכיח על מההיא דמציעה פ' השוכר את הפועלים בההוא עובדא דרבה בר נחמני דקאמר התם קא מפלגי במתיבתא דרקיעה אם בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ספק הקב"ה אומ' טהור וכולהו מתיבתא דרקיעה אמרי טמא אמרי מאן נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות כו' עד כי הוה קא נחייא נפשיה אמר טהור טהור יצאת בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאת נשמתך בטהרה וכדאיתא נמי בפסיקתא על פסוק ושם האח' אליעזר כו' דגרסינן התם רב אחא בשם רבי יוסי בר חנינא אמר כשעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה יושב ועוס' בפרשת פרה ואומר אליעזר בני אומר פרה בת שתים ועגלה בת שנתה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע העליונים והתחתונים ברשותך ואתה יושב ואומר הלכה משמו של ב"ו אמר לו הקב"ה משה עתיד צדיק כו' לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחילה רבי אליעזר אומר פרה בת שתים כו' אמר לפניו רבש'"ע יהי רצון שיהיה מחלצי אמר לו הקב"ה חייך שיצא מחלציך הדה"ד ושם האחד אליעזר ושם אותו המיוחד אליעזר והנה עם היות שאין הלכה כרבי אליעזר מלכו של עולם היה שונה דבריו במרום וזה הדרך מה שאמרו במס' חגיגה פ"ק ע"פ דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבים אסופות אסופות ועוסקים בתורה הללו מטמאין והללו מטהרים הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא ואמר אדם היאך אני לומד תורה מעתה ת"ל כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה דכתיב וידבר אלהים אל כל הדברים האלה לאמר וכבר אמרו מפני מה לא קבעו הלכה כרבי מאיר לפי שלא יוכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טהור טמא ומראה לו פנים ותלמיד ותיק היה לרבי מאיר שהיה מטהר את השרץ מקל וחומ' מנחש כו' כי התורה נדרשת במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא כמספר ודגל"ו עלי אהבה והוא מוכי' על גלגול גלגל האצילות כתר חכמה בינה גדולה גבורה תפאר' נצח הוד יסוד מלכות העול' כמספ' ישר' וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח בסוד וסלח והנדח כענין דין כל בני חילוף והנה התרנגולים באוכלן שקצים ורמשים נהפכים אברים שלהם לאבריהם ושבים חלק ממנה ואנחנו אוכלים אותה והביצה המתהוית בה ודי בזה למבין ודורש ודרשו כן בנות צלפחד דוברות פרשה זו כתובה לפני במרום ובחיות כתיב פני האחד פני כרוב ופני השני פני אדם כפל בהם הפנים אנפי רברבי ואנפי זוטרי מה שלא עשה כן באחרי' כי בצלם אלהים ברא את האדם וכתיב אך בצלם יתהלך איש והוא ענין דמות דיוקנא של יעקב החקוקה בכסא הכבוד:
17
י״חנמצא כי עם היות בית שאן נחשבת מגבול א"י דכתיב ביהושע ויהי למנשה ביששכר בית שאן ובנותיה כו' ובספר שופטים כתיב ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה כו' ובס' שמואל כתיב ואת גוויתו תקעו בחומת בית שאן כו' ובדברי הימים כתוב ועל ידי בני מנשה בית שאן ואת בנותיה כו' ובערובין פ' עושין פסין גן עדן אמר רבי שמעון ב"ל אם בא"י היא בית שאן כו' שלהי כתובות ת"ר מברכותיה של א"י בית סאה עושה שבעה כורין כו' דתניא ר"מ אומר אני ראיתי בבקעת בית שאן בית סאה עושה שבעים כורים ועכ"ז תחשב כח"ל דאמרינן בפ"ק דחולין על בית שאן הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל כו' וקא סבר קדושה ראשו' קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל כו':
18
י״טומעתה אל תשיבני מדוע אתה מורה כן לענין המתנות לנהוג בח"ל במקומות הסמוכות לא"י ואין אתה מורה כן לענין תרומות ומעשרות דהא כולהו חד טעמא נינהו דיש להשיב כי מצינו שכתב רב צמח גאון ז"ל בר פלטוי גאון ז"ל בתשובה הביאה הר"ב כפתור ופרח בפ' ט"ו מהספר ההוא וז"ל כתב רב צמח בר פלטוי גאוני פומבדיתא כתבו בתשובה ז"ל כך ואינו כי בודאי לא נהוג תרומה ומעשר בזמן הזה וליכא מצות הפרשת תרומה בח"ל אלא רבנן הראשו' שאנו אומרים הלכה מפיהם היו מחמירים על עצמם בכל דבריהם ושאני דין חלה שמפרישין מן העיסה מדין תרומה דגן תירוש ויצהר משום דחלה מילתא דשכיחא מש"ה גזרו בה רבנן בח"ל ונהגו הכל בה משום חלת א"י שלא תשכח ועיקר המילתא בפסחים אבל בתרומה לא שכיחא כי היכי דנילפו מיניה לתרומת א"י ומש"ה לא גזרו בה רבנן הילכך מאן דאכיל עיסה בטבלתא לא מזמינן עליה עכ"ל:
19
כ׳וא"כ המתנות שנוהגים בא"י ומן התורה נוהגים בכל מקום וניתנין לכהנים גם בזמן הזה ראוי שיתנהגו שהם גם בח"ל לכל הפחות במקומות הסמוכות לארץ ישראל עם היות כי עולא יליף מתנות מתרומה בנתינה נתינה בג"ש וע"ד שביארנו:
20
כ״אשוב ראיתי לאסור אות' לגמרי ונר' שראוי לבטל המנהג ההוא דאמרי' בפ"ק דר"ה כי נהגו במקום איסור' מי שבקינן להו ואם היה הדבר זה מחלוקת קדומה בין החכמים ז"ל זה אוסר וזה מתיר ועשו כדברי הא' להקל מפני שהיה רבם או שחכמי המקום נטו אחר דעתו דכגון זה מניחין אותם על מנהגם אע"פ שיש הרבה מקומות לאסור כי ההיא דמוגרמתא דרב ושמואל בפ"ק דחולין ותרבא דאייתורא בפ' אלו טרפות וכן בפ' כל הבשר בההיא דלוי איקלע לבי יוסף רישבא קריבו ליה רישא דטווסא בחלבא ולא אכל ולא אמר ליהו ולא מידי אתא לקמיה דרבי אמר ליה מאי טעמא לא שמתינהו א"ל משום דמקומו של רבי יהודה בן בתירא הוה ודילמא דרש ליהו כרבי יוסי הגלילי עכ"ל דהא על כרחין אדרב' משם יש לנו ראייה וממקו' שבאת טול לך מה שהבאת משום דריב"ב לצדדין קתני דקאמר להקל מפני שהיה רבם משמע דלהחמיר כנגד רבם לא והרי הרמב"ם ז"ל הוא רבם בגלילות אלו ואין מקום להקל בהם מפני כבוד רבם וראייה מדקתני בפ"ק דחולין כי סליק רבי זירא אכל מוגרמתא דרב ושמואל אמרי ליה לאו מאתרא דרב ושמואל את אמר ליהו מאן אמרה יוסף בר חייא יוסף בר חייא מכ"ע גמיר כו' הא קמן שאם לא יתברר לון שנתייסד המנהג ההוא ע"פ וותיקין אין לסמוך עליו וכמו שכתב ריב"ש ז"ל בסי' הנז' באומרו או שחכמי המקום הלכו אחד דעתו כו' משמע מזה שאם לא נטו חכמי המקום אחר דעת המקל או שהיה הרב של המקום ההוא דעתו להחמיר אין לנו לזוז מדבריו דאלת"ה לימא שנהגו ונטו חכמי המקום אחר דעתו לבד ולא לימא חלוקא קמייתא ותו לא מידי וראייה מהא דתנייא בחולין בפ' כל הבשר וביבמות פ"ק ובשבת פרק רבי אליעזר דמילה ובמנחות פרק' שתי הלחם ופ' רבי ישמעאל במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמים לעשות ברזל במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב והכי אמרינן נמי ביבמות פ"ק ובשבת פ' כירה דרבי אבהו כי מיקלע באתריה דרבי יהושע בן לוי הוה מטלטל שרגא וכי מיקלע לאתריה דרבי יוחנן לא הוה מטלטל שרגא משום כבודו של רבי יוחנן אע"ג דסבירא ליה דרבי יהושע ב"ל ואע"ג דאמרינן במגילה שתי בתי דינין בעיר א' ליכא משום לא תתגודדו הני מילי כשקבלום עליהם לכל מילי אמנם בגלילות הללו לא קבלו עליהם לכל מילי אלא הרמב"ם ז"ל להיות רבם כמפורסם לכל ועל המפורסמות אין צריך להביא ראייא הא קמן דלהקל כרבם במקום רבם מצי אבל לא להחמיר כנגד רבם במקום רבם משום כבודו כי הא דראש פ' ערבי פסחים במאמר רבי יוסי הגם לכבוש את המלכה עמי בבית כו' וכי מיתה לאחר מיתה שאני לא היא שהרי מאחר שקבלוהו עליהם ונהגו איסור על פיו אין להם מקום טוב לבטל המנהג ההוא אלא ודאי מנהג בטעות היה וכמו שכתבנו אין עוד להאריך והדברים ברים כאשר הוכחנו בהוכחות למבין וישרים למוצאי דעת הלכה למעש' בתלמוד גדול שמביא לידי מעשה והדברים מתוקים דברי צדיקים כראי מוצק חזקים הנראה לע"ד כתבתי נאם הצעיר ביגיר יוסף בן לא"א אברהם ן' צייא נב"מ
21
