אבקת רוכל קי״טAvkat Rokhel 119
א׳תשובת הרב על התשובה הנזכרת
1
ב׳ראיתי מה שהשיב כת"ר על זה ככתוב בספר ובקש כ"ת לעמוד על דעתי בדין זה נדרשתי לבקשת כ"ת והנני משיב ואומר כי מ"ש כ"ת שאם אין לראובן בית אחר במצר אותו מאגאזין ששכר מהגוי אע"ג דלא שייך טעמא דאריא אברחאי ממצרך וכתבו התוס' בפרק איזהו נשך גבי רב מארי בר רחל כו' אפ"ה לית ביה דינא דבר מצרא חדא דאפשר לומר שהרמב"ם אינו סובר זאת הסברא של התוס' מדכתב סתם ולא פי' דטעמא הוי משום דמצי אמר ליה אריא אברחאי לך ממצרך נראה דאין מזה הכרח שמאחר שהטעם מפורש בגמרא משום דא"ל אריא אברחאי ממצרך משמע ודאי דהיכא דלא שייך האי טעמא אית ביה משום דינא דבר מצרא ומה שלא כתב הרמב"ם הטעם היינו משום דדבר פשוט הוא הטעם הזה וקיצר במובן אי נמי משום דבסתם זבן מגוי שייך ביה דינא דבר מצרא אם לא בדרך רחוקה כי ההיא דרב מארי לא הוצרך לכתוב הטעם כיון דלא נפקא לן מידי אם לא למילתא דלא שכיח:
2
ג׳ועוד יש לדון בזה דאפילו הוי אפשר למיסק אדעת' דהרמב"ם סבר דאפילו היכא דליכא למימר אריא אברחאי ממצרך ליכא דינא דבר מצרא בזבן מגוי הכא אפילו אין לו לראובן אלא אותו מאגאזין ששכר מהגוי שייך למימר אריא אברחאי ממצרך שהרי הגוי היה שכן למאגאזין ששכר ראובן מהגוי והיה אפשר לגוי להזיקו ועוד שבמאגאזין השכיר בידו מהגוי היה יכול להעליל עליו בשכירותו ועתה שקנה שמעון מהגוי הבית שבכללו המאגאזין אברח אריא מעילויה ולא דמי לדרב מארי אע"פי שרב מארי היה דר בבית כמ"ש התוס' דהתם שאני שלא היה לגוי בית סמוך לבית זה שהיה ממושכן לרב מארי וקנה רבא גם אותו הבית כדי שנאמר שבקניית רבא אותו בית אברח אריא מהבית הממושכן לרב מארי כמו שהוא בנ"ד וא"ת אכתי אברח אריא מהבית הממושכן לרב מארי כשם שאתה אומר בנ"ד דאברח אריא מהמאגאזין המושכר לראובן י"ל דשאני התם שכשהיה הבית ממושכן לרב מארי היה מרויח שהיה דר בו בחנם מפני רבית המעות וכשקנאו רבא הפסידו השכירות וא"כ היאך יאמר לו אריא אברחאי ממצרך דמצי אמר ליה מארי שקיל טיבותך ושדיא אחיזרי דאדרבא אפסדתן אגב ביתא ובההוא אריא הוה ניחא לי דמקיימנא ביה מהאוכל יצא מאכל והשכר היה ודאי וההיזק ספק אבל בנ"ד כשם שפורע שכירות לישראל היה פורע לגוי ושפיר מצי אמר ליה אריה אברחאי ממצרך:
3
ד׳ומ"ש כתב עוד דבנ"ד מטעמא אחרינא לית ביה דינא דבר מצרא דשכירות אין בה משום בן המצר וזה הלשון יש בו ארבעה משמעיות כו' עיין בחבורי על טחה"מ וראה מה שכתבתי בדין זה בסימן קע"ה ומשם יתבררו הדברים:
4
ה׳ומ"ש עוד כת"ר לתרץ שתי תשובות הרא"ש שהתשובה שכתב בה דבשכירות אית ביה דינא דב"מ הוא מפני שהחצר אינה של שום אחד מהם כו' עד אינו נעשה בן המצר אין טעם לתשובה השנית שכתב בה דבשכירות ליכא דינא דב"מ דכיון דשכירות ליומיה ממכר הוא אע"פי שאין גוף הקרקע קנוי לו מה בכך היינו שכירות ואית ביה דין המצר כמ"ש בתשובה האחרת אלא אי איתמר הכי אתמר כמו שכתבתיה בחבורי ליישב שתי התשובות הנז' נראה שיש לחלק ביניהם שמ"ש בכלל צ"ב הוא מפני שזה שוכר וזה שוכר וכיון דשכירות ליומיה ממכר הוי אית ביה דינא דבר מצרא אבל בכלל צ"ז זה שוכר וזה בעל קרקע ואף על גב דשכירות ליומיה ממכר הוי אין כחו גדול כמו מי שהוא בעל הקרקע הילכך אין השוכר יכול לעכב על בעל הקרקע מלמכור למי שירצה ומה שסיים וכתב ואין בו דינא דבר מצרא לא קאי אלא ארישא דארעא דחד ובתי דחד דוקא וכדפרישית ע"כ ואפשר שלזה נתכוון כ"ת אף על פי שאינו מבואר בדבריך וגם כי בזה אין צורך למ"ש נ"י בפרק הזהב:
5
ו׳עוד יש לדקדק בזה ולומר דאפילו היה דין מצר לשוכר לקנות הבית שהוא דר בו בנ"ד אין לו זכות משום דכיון שלא קנה שמעון המאגאזין לבדו אלא כל הבית קנה ובכללו המאגאזין וכפי הנראה מלשון השאלה אין השוכר רוצה לקנות אלא המאגאזין לבדו לית ביה דינא דבר מצרא דהא רעה למוכר למכור ביתו למקוטעין ואולי לא ימצא מי שירצה לקנות החלק האחר או לא ימצא מי שיקנהו בערך שעולה לו כשמוכר כל הבית כולו ואפי' אם ימצא בהמשך קצת זמן כיון שאינו מוצא בשעתו הפסד הוא לו ואע"פי שאין דין בן המצר אלא עם הלוקח כל היכא שאפשר להגיע הפסד למוכר לית ביה דינא דבר מצרא וכדאמרינן בהני ציירי והני טרו:
6
ז׳ומ"ש כ"ת גם מטעם אחר מטעם שהקדישו לעניים לאחר כלות זרעו לית ביה דינא דבר מצרא וכמ"ש הריב"ש כו' טעם נכון הוא ונ"ד עדיף מההיא דהריב"ש דהתם כשבן המצר רוצה לסלק ההקדש בדמים וכי הוה אמרינן דינא דבר מצרא לא הוו מפסידי עניים אלא טירחא לאהדורי ולאשכוחי קרקע אחר ומש"ה אצטריך למיל' מדינא דיתמי אבל בנ"ד דהוו מפסידי עניים לגמרי שזה הקדישו לעניים אחר כלות זרעו וזה אינו מקדישו כלל פשיטא דליכא דינא דבר מצרא דאין עשיית הישר והטוב גדול מלהועיל לעניים:
7
ח׳ועוד אני אומר דאפילו לא היה מקדישו לעניים אלא נותן כולו או קצתו לחכם אחר עכשו או לאחר זמן לית ביה דינא דבר מצרא דאין זה הטוב והישר להפקיע זכותו של מקבל מתנה:
8
ט׳הכלל העולה שאין לשוכר הזה זכות דין המצר מכל הני טעמי מטעם דזבן מגוי ומטעם שהוא שוכר ואין לו קנין בגוף הקרקע לעולם ומטעם שאינו רוצה לקנות כל הבית אלא המאגאזין לבדו ומטעם שקונה הקדישו לעניים וכל חד מהני טעמי סגי לסלק שוכר זה מדינא דבר מצרא כל שכן בהצטרף כולם ונמצא שיפה דנת ויפה זיכית את שמעון הקונה במקחו נאם הצעיר יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זצוק"ל
9
