אבקת רוכל ק״מAvkat Rokhel 140
א׳אלו הם שאלות של הנעלה כה"ר אליה אלקלעי יצ"ו
1
ב׳ראשונה כשהייתי בצפת נתן לי ה"ר יאודה רפאל יצ"ו שטר חוב שיש לו על יהודי אחד שמו ה"ר אליה שטן בסך מ"ה פרחים ונתן לי הרשאה לגבותם ממנו עוד השלים לי ה"ר יאודה הנזכר על הסך הנז' עד שבעים פרחים ויניציאנום וכשבאתי לירושלים תוב"ב אמר לי ה"ר יאודה הנזכר שאלו המעות אוליך אותם למצרים ואתנם בריוח ביד הנעלה כה"ר אברהם ן' שאנג"י ז"ל וכן עשיתי עוד נתן לי ה"ר יאודה הנזכר שמנה קאריזיאם מבגד אדום להוליכם למצרים למוכרם שם ואני לא מצאתי אז מי שיקנה אותם כי אם ע"י חילופין שלקחתי חילופיהן עורות גאמו"ם וכשבאתי לירושלים אמרתי לו שאם שהוא מרוצה במה שעשיתי באותם הקאריזיאס שהחלפתי' בעורות ונתתי העורות באנק"ונה ואמר שהוא מרוצה בדבר וכן קבל עליו שהאחריות מהם יהיה עליו והתנינו שיהיה הריוח מהם לחצאין ונתרצה בכל זה:
2
ג׳עוד שאל לי בענין הריוח מאותם השבעים פרחי' שנתתים בריוח ליד ה"ר אברהם הנזכר ועשיתי עמו חשבון מן הריוח לפני החכם השלם כה"ר שלמה סירילייו ז"ל ועלה לחשבונו שמנה פרחים ואלו המעות הע"ח פרחים נשארו במצרים והמעות של העורות הנז' הלכו לאנקו"נא אחר כך כשרציתי ללכת מכאן זה עתה כמו שתי שנים למצרי' שאלתי לה"ר יאודה הנזכר איך אעשה מהמעות הנז' ומהמעות של החוב כשיבא הזמן לפי שאיני יודע אם אמצא המפ"לם שבור בעניניו או מהמעות האחרים אם אצטרך ללכת אחריהם למקום שהם והשיב שאעשה בכולם כמו שאני עושה במעותי ונתרצה בזה בפני החכם הנז':
3
ד׳גם בתוך הזמן הנזכר הלכנו אני והוא בצפת ולקחנו ג"כ בגדים אדומים כדי למוכרם פה ירושלים ובאתי לכאן ומכרתי קצת מהבגדים שלו והשאר נתתי לאשתו ונמצא מה שנשאר בידי מן הבגדים שלו שמכרתי סך י"ד פרחי' בז' חתיכו' והם בכלל המעות הנ"ל ועל אלו התנאים חתמתי בפנקס שלו ואם באולי ימצא שום תנאי אחר אצלו מלבד אלו התנאי' הכל שקר גמור שאני על נפשי לא היה בינינו זולתי מה שכתוב לעיל בלבד:
4
ה׳ובהיות כי בזמן ההוא שהגיע פרעון המעות שלי ושל ה"ר יאודה הנזכר שהיו בידי המפ"לם שמעתי מאחרי הפרגוד שהמפ"לם שבור וכל המעו' שבידו מהסוחרי' יאבדו כמו שכן אירע בעונות שאבדו כל המעות של הסוחרי' שהיו בידו ולכן אני הוכרחתי לקחת כל מה שנתן לי והלכתי במהרה משם כדי שלא יארע לי כמו שאירע אח"כ לאחרים והסכמתי ללכת לויניציאה וכבר יש לי רשות מה"ר יאודה הנזכר לעשות כל מה שארצה בענין המעות כמו שאעשה במעותי ובצאתי מלאכסנדרייא פגעתי באותו היהודי שהיו בידו המעות שלי ושל ה"ר יאודה הנז' מהעורות גאמוס וקבלתי ממנו הכל והלכתי לויניציאה ועמדתי שם זמן מה כדרך הסוחרים וחזרתי למצרים עם סחורתי וישבתי בפונדק אחד עם סחורתי כדרך הסוחרים ובלילה אחת בעוונותי שהיתי אני בעצמי בחא"רה של היהודים כמו שאר הסוחרים ובבקר כשיצאתי מבית הכנסת בא אלי אחד מעבדיו של בעל הפונדק ואמר לי שאלך בפונדק שבעל הפונדק רוצה אותך וכשהלכתי לשם עם עבדיו אסרו אותי בבית אחת של בעל הפונדק ורצו להרוג אותי וצעקתי בקול מר וחנני ה' ששמעו אותי יהודים ובאו לשם ולא הרגו אותי תלית ובא בעל הפונדק עם היהודים לחצ"אל שהיתה בו סחורתי וראו הפתח והדלת שבור והארגז ג"כ שבור וג"כ הודה בעל הפונד' שכמעט הוא לקח הכל אמנם כשהלך אצל הפאש"ה הכחיש הכל עד שראה הפאש"ה הכתב שעשה לי הגנב באותו היום שקרא לי לשם עם היהודים וגזר הפאש"ה להכותו ולייסרו ביסורים גדולים ועכ"ז הוא היה מכחיש וצוה הפאש"ה שישימו אותו בבית הסוהר עד שיפרע כל מה שהיה כתוב בכתב ההוא שעשה לי ובתוך אלו הימים כמו שלש חדשים באלו הצרות שעברו עלי בכל יום ויום כמו שגלוי ומפורסם לכל העולם ובתוך כך היה הגנב מראה עצמו שהוא הולך למות מצד היסורים ההם והיו העולם מרננים עלי שיהרגו אותי וה' ברחמיו רחם עלי והצילני ונתרצה הגנב ההוא לקיים גזרת הפאש"ה ונתן לי חלק ממה ששלל אותי ובעוונותי כל מה שלקחתי ממנו הלך מהם החצי או יותר לפאש"ה ולשריו באופן שלקחו המעות שנתן לי והנכסים שנשארו בידי ממה שלקחתי ממנו אינם שווים הרביע ממה שאבד ועוד בעונותי יותר מאלו הנכסים שלחתי אותם עם יהודי א' ושמו שמואל אלחדב לטור"קייא מצד שהיו הנכסים ההם חסרים ורעים ועל זה הוכרחתי לשולחם לשם והיהודי שהיה מוליך אותם נפטר באסכנדרייא והנכסים הם בסכנה עד שיעזור ה' שיבואו לידי משם וקצת מהם הבאתי לכאן יורנו מורה צדק תשובתו הרמת' על הענין הנז' ושכרו כפול ומכופל מן השמי':
5
ו׳תשובה לא נתברר אם המעות שנתן לו הר' יאודה רפאל הנזכר אם היו בתורת מלוה או בתורת פקדון או בתורת עסקא אבל בתורת שותפות לא שייך הכא כיון שה"ר יאודה לא היה מתעסק גם הוא בסחורה הילכך ליכא למימר בנ"ד השותפין שומרי שכר זה לזה הם תדע דהא מקשינן בגמרא והלא עמו במלאכתו הוא ופטור אפילו מפשיעה ואמאי הוו שומרי שכר ומתרצינן כגון דא"ל שמור לי היום ואני אשמור לך למחר משמע בהדייא דלא הוו שותפין אלא היכא שזה שכור לזה וזה שכור לזה דהוי עמו במלאכתו אבל הנותן לחבירו מעות והוא אינו מתעסק בהם כנ"ד נקראת עסקא ולא שותפות:
6
ז׳ודע דכיון שלא נתברר בשאלה צריך אני לבאר כל החלוקות ולפסוק הדין בהם אם היה בתורת מלוה מלוה להוצאה ניתנה והרי הוא חייב באחריות' ואפי' באונסין גדולים חייב אלא שרחוק הוא בעיני שילוה אדם מעותיו ויאמ' לו שיעשה בהם כמו שהוא עושה במעותיו ואפי' להוליכ' מעבר לים ותו לא שייך בהם כמו שעושה במעותיו כיון שהם מלוה אצלו יעשה מה שירצה ומזה הטעם בעצמו לא שייך לומר שמכר לו סחורה בהעלאה והעמיד עליו במלוה המעות דפשיטא דיכול לעשות בהם מה שירצה ומ"מ כיון שהם מלוה אצלו אפילו שנאבד הכל חייב לשלם כמו שכתבתי אלא שלענין התשלומין אם היה הדבר ששומתו ידועה אינו חייב לשלם אלא מה שהיה שוה בשעה שנתנה לו וכ"כ הרמב"ם בתשובה ואם היה הדבר שאין שומתו ידועה חייב לשלם כפי מה שנתפשר אפילו שלא היה שוה כך בשעה שמכרה לו ואין כאן רבית וע"ז סמכו כל העולם למכור בהעלאה דברים שאין שומתן ידועה:
7
ח׳ואם נתנם לו בתורת פקדון פטור אפילו מגניבה ואבידה ומה שהניח החצ"אל שהיו בו המעות והלך ללון בשכונת היהודים לא הוייא פשיעה שכן דרך רוב הסוחרים באים מכל קצוי העולם למצרים ואפילו תימא דהוייא פשיע' הרי התנה עמו שיעשה במעותיו כמו שעושה בשלו וכל תנאו שבממון תנאו קיים ומי שאומר שהיה לו להניח' תחת הקרקע כדין התלמוד לא סיימוה קמיה דכיון שנתן לו רשות ללכת לארץ מרחקים לאו לאנוחינהו תחת הקרקע הפקידם אצלו ותו שהרי נתן לו רשות לעשות בהם כשלו כפי מה שבא בשאל' ובר מן דין ומן דין כיון שהאידנא לא שכיחי גשושאי אם שמר כדרך השומרים פטור ואין זה פשיעה לחייב עליה שומר חנם ולא אונס לפטור שומר שכר דאין שום גניבה קרויה אלא דליסטים מזויין וכ"כ רש"י ותוס' בפרק הגוזל עצי' אלא שהדבר ברור אצלי שאין מפקיד ממון ביד חבירו להוליכם לכל מקום שירצה ולעשות בהם כשלו מבלי הנאה ולכן בריא לי שנתנם לו בתורת עסקא למחצית שכר דהוי פלגא מלוה ופלגא פקדון ונתן לו שכרו כאשר תקנו חז"ל אי נמי שאמר לו טול רביע הריוח או שלישו בשכרך אם יש לו עסק אחר אין בזה חשש רבית וזו היא עסקא האמורה בתלמוד והדין בהם שאם נאבד העסקא או נגנבה כולה או מקצתה מפסיד בעל המעות החצי שהוא פקדון וגובה מחצה שהוא מלוה וזה דבר ברור וכתבו הרמב"ם בפ"ו מה' שלוחין ושותפין וז"ל והיאך יעשו אם רוצה שיהיה השכר או ההפסד לאמצע בשוה יתן למתעסק שכרו שבכל יום ויום כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה ואם היה לו עסק אחר כו' אפילו העלה לו דינר בכל ימי השותפות דיו ואם פחתו או הותירו יהיה לאמצע בשוה ואע"פי שכתב הראב"ד ולמה לא יהיה לו כשומר שכר על הפקדון והלא נטל ממנו שכר כפועל בטל עכ"ל:
8
ט׳הרי העלה בעל מגדל עוז והאי א' מן המתחילים כתבו ואפילו תימא שהוא חולק אין לנו אלא דברי הרמב"ם שכן נהגו בכל המלכות ואפילו שיהיו החולקי' עליו רבים כבר קבלוהו עליהם וכל שכן דלא מפקינן ממונא שלא מדעתו ותו מצי למימר קים לי כפלוני:
9
י׳ואני בעניותי אומר שאין השגתו השגה דנהי שנתן לו שכרו להתעסק בחלק הפקדון לסלקו מדין רבית ולא נתן לו שכרו לשמור העסקא לה"ד למפקיד ביד חבירו חפץ ושכרו לעשות עמו במלאכתו האם נאמר שיהיה שומר שכר גם על הפקדון הא ודאי ליתא תדע דבשלמ' אם השכר שנתן לו הוא מפני שמתעסק להצילו מדין רבית היינו דמפלגינן בין היכא דאית ליה עסק אחר להיכא דלית ליה עסק אחר ואם השכר הוא מפני שמירת העסקא לא הוה לן לפלוגי דמי איכא מי שירצה ליטול דינר לשמור הפקדון כל זמן השותפו' ואפשר שיהיה לעשרה שנים או יותר ותו דשכר טורחו אמרו לא שכר שמירתו הילכך איני רואה טעם להשגה זו במחילה מכבוד הרב:
10
י״אעוד כתב הרב באותו פרק וכן אם אמר לו כל הריוח יהיה לך שלישית או עשיריתו בשכרך הואיל ויש לו עסק אחר הרי זה מותר ואם הפסידו יפסיד מחצה ע"כ הרי שבשתי החלוקות כתב הרב שיפסיד בעל המעו' מחצה ומי שירצה לדמות עסקא זו לאותו מעשה שכתב מוהרי"ק ז"ל דמי שמסר לשמעון ספר למוכרו והתנה עמו שכל מה שימכר החפץ יותר מל"ד דינרים שיהיה המותר לשמעון וחייבו הרב הנזכר משום שומר שכר לא דקדק יפה ונתחלף לו סרסור במתעסק דסרסור לית ליה בגוף הכלי אבל מתעסק אית ליה בגוף הממון בשכר ובהפסד וק"ל ההפרש דאי לא תימא הכי הא דתנן שטר חוב היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה ואמאי גובה מחצה של פקדון הרי כבר קבל שכר טורחו ובכמה דוכתיה אמרינן דעסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ולמאי נפקא מינה וליכא למימ' דנפקא מינה לענין אונסין דאם כן הכי הוה ליהו למימר פלגא מלוה ופלגא הוי עליה שומר אלא קושטא דמילתא דלעול' הוי פלגא פקדון ופטור המתעסק אלא א"כ פשע וכבר ביארנו למעלה שאין זו פשיעה לחייב עלי' שומר חנם:
11
י״בואם נעשית העסקא שלא כדין כגון שהיה למחצית שכר וכן בהפסד ולא נתן לו שכרו לעולם דין עסקא יש לה דפלגא מלוה ופלגא פקדון ואם נאבד מפסיד בעל המעו' מחצה שלא תקנו שיתן לו שכרו אלא כדי להצילו מדין רבית והיכא שנאבד הקרן ואין ריוח אין כאן רבית ומפסיד מחצה ולא שייך בנ"ד לומר לפי שהוכר הגנב יפרע לבעל המעות והוא יעשה דין עם הגנב שלא נאמר זה אלא לענין מי יעשה דין עם הגנב הבעלים או הנפקד אבל לענין התשלומין לא נשתנה הדין דאי ליכא לאישתלומי מן הגנב חזר הדבר לדינו וזה מבואר למי שעמד על לשון הגמרא פ' הגוזל עצים דאתמר נגנבה באונס והוכר הגנב אמר אביי אם שומר חנם הוא כו' ופרש"י ז"ל נגנבה באונס בליסטים מזויין דשומר שכר פטור בו ואח"כ הוכר הגנב ויכול לכופו ולהוציאו מידו ע"כ משמע דבה"ג פליגי אביי ורבא אבל אדליכא לאישתלומי מיניה כגון שאינו יכול לכופו לא מיירו בהכי אלא חזר הדין דשומר שכר פטור מן האונסין ושומר חנם פטור מן הגניבה ולא איירו הכא אלא מי עושה דין עם הגנב וקי"ל כרבא דאמר אחד זה ואחד זה עושה עמו דין וכתב עלה ישלם דמצוה עליו לחזר אחר האבידה ע"כ משמע בהדייא דלא איירי אלא לענין לחזר אחר האביד' ועל התשלומין שכתב רש"י הקשו עליו שאר המפרשי' שודאי אינו בדין שיתחייבו הם לשלם האונסין אע"פי שהוכר הגנב אלא כך פירושו שהם חייבים לטרוח ולדון עם הגנב משום דלעתים הגנב אלם וקשה ואין הבעלים רוצים לטרוח לדון עמו וכן כתב בעל מגיד משנה ואמר שזה דעת הרמב"ם ז"ל ולא היה ראוי להטריח הקולמוס בדברים פשוטי' אלא שההכרח לא ישובח ולא יגונה הילכך ישבע הנפקד איך היה התנאי בעסקא וכולל בשבועתו כמה הפסיד ומפסיד בעל המעות כפי המגיע למעות העסקא אשר נתן לו הנראה לעניות דעתי כתבתי:
12
י״גדוד בן אבי זמרה יוסף קארו
13
