אבקת רוכל קס״גAvkat Rokhel 163
א׳תשובת מוהרי"ק ז"ל הפך פסק המבי"ט (א"ה הלא היא כתובה בתשו' א"א סימן קע"ט)
1
ב׳ג נדרשתי לאחר שאלוני לחוות דעתי בתשובת שאלה הנ"ל והנני אומר שמה שהביא ראיה ממ"ש בטור ח"ה בשם הרמ"ה דמפקיד חבית לחבירו וייחד לה מקום אין משם ראיה דשינוי המקום אינו שינוי בעצם הדבר אלא במקומו ולא דמי לאומר לקנות לו חטים וקנה שעורים שהוא שינוי בעצם הדבר גם מ"ש משמע דאפי' שינה אם לא בא האונס מחמת השינוי פטור לשון משמע לא ניתן ליכתב:
2
ג׳ומ"ש ושליח עדיף מנפקד שהוא מוכר וקונה ומניח במקום שירצה משא"כ בנפקד דברים אלו אינם מדוקדקים שגם הנפקד מניח במקום שירצ' אם לא ייחדו לו הבעלים מקום ואם ייחדו לו הבעלים מקום לשליח שאמרו לו כשתקנה הסחורה לא תניחנה אלא במקום פ' והלך והניחה במקום אחר דינו כדין הנפקד בשוה ומה שהשליח מוכר וקונה ולא הנפקד אינו משום עדיפות השליח אלא בעל הבית עשאו שליח לכך:
3
ד׳ומ"ש ונראה דלאו דוקא באונסין כו' כדין שליח שאינו נוטל שכר ואם שינה אם פחתו פחתו לו ואין עליו חיוב אחר דברים אלו אינם מתקשרים והם דוגמא דבא ללמד ונמצא למד שבתחלה בא ללמוד שליח מנפקד לענין אונסין ואח"כ למד נפקד משליח לענין גניבה ואבידה כאלו פשוט לו לענין שליח ששינה אם פחתו פחתו לו ואין עליו חיוב אחר וכיון שפשוט לו כן למה הוצרך ללמוד מנפקד. ומ"ש ולישנא דאם פחתו לא משמע אלא בפחת זולא דומייא דאם הותירו דנתיקר אינה ראיה דאיכא למדחי מידי אירייא הא כדאיתיה והא כדאיתי' וכן פירשו רבים וגדולים כמו שיתבאר ומ"ש שכן נראה ממ"ש רפ"ב על הסרסור שאינה מדעת הבעלים שמכר החפץ בפחות ממה שאמר לו שמשלם לו מה שהפסיד ובודאי משמע דדמי החפץ אם נאנסו אינו חייב באחריות' ואע"ג דשינ' במכר כו' זהו מערכה על הדרוש שהרי הדרוש שהוא דן עליו הוא על השליח ששינה בשליחותו אם נאנס שלא מחמת השנוי אם הוא חייב או פטור והוא מניח אותו לדבר ודאי דאם נאנסו אינו חייב באחריות' אע"פ ששינה במכר:
4
ה׳ומה שהביא ראיה מתשובת הרב רבינו נסים משם יש תשובה עליו והיא הויא תיובתיה שהרי סגנון התשובה ההיא כך היא שנויה מ"ש התוס' בשם ר"י שאם אדם נותן מעות לחבירו למחצית שכר וא"ל ע"מ שלא תלוה אלא על משכונות של כסף וזהב ותשמרם בקרקע ואם תשנה יהיה ברשותך לחייב עליהם אם פחתו פחתו לך שאין זה רבית דכיון שאם לא שינה לא יהיו כולם ברשותו להתחייב עליהם אין כאן רבית דהא הכא אם שינה מדעתו אמרינן אם פיחתו פיחתו לו ואפ"ה אם הותירו לאמצ' וליכא רבית כיון שאם לא היה משנה מדעתו לא היה כ"כ הפחת ברשותו אלא לאמצע אלו דבריו ז"ל וראיה זו איני רואה אותה מכרעת לפי שכבר פירשוה המפרשים דפחתו דקתני בברייתא בתרייתא אינו כפחת דברייתא קמייתא כיון דלאוקמתה דרבי יוחנן מתוקמא כרבי מאיר ותני ליהו בשינוי א"כ אפי' פיחתו באונס פיחתו לו דברשותו איתנהו ופיחתו דברייתא בתרייתא דאוקימנא כרבי יאודה דלא קני להו בהאי שינוי הוה ליה האי שינוייא כשינוי דצבע דאם פיחתו באונס לא פיחתו לו ואין מטילין עליו אלא דידו על התחתונה להפסיד שכרו דכל המשנה ידו על התחתונה וכן הדין לאוקמתא דרבי אלעזר:
5
ו׳ומעתה לפי זה אין כאן ראיה לפי שמקבל עליו אחריות כל הקרן שיהא מותר לתת מהריוח למפקיד כלום אלא שהוא ז"ל נקט ברייתא כפשטא דאם פיחתו פיחתו לו לגמרי משום טעמא דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי חייב לגמרי באחריות הקרן ולפי זה יפה דן עכ"ל הרי בהדייא שלדעת התוס' כי תנייא דנותן מעות לשלוחו ליקח בהם חטים וליקח בהם שעורים אם פיחתו פיחתו לו בכל מין פחת הוא בין פחת דזולא בין אחריות אבידת כל הקרן הכל על השליח וכיון שהרא"ש והמרדכי וסמ"ג והטור כתבו דין זה של תוס' א"כ כולהו ס"ל דכי תנייא דנותן מעות לשלוחו ליקח בהם חטים ולקח בהם שעורים אם פיחתו פיחתו לו בכל פחת הוא בין פחת בזולא בין אחריות אבידת הקרן הכל על השליח וכמ"ש הר"ן שר"י בעל התוס' סובר דאם פיחתו פיחתו לו דקתני לגמרי דמשום טעמא דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי הוא חייב לגמרי באחריות הקרן ומדסתם וכתב הוא חייב לגמרי באחריות הקרן משמע דכל אחריות הוא חייב אפילו באחריות דאונסין:
6
ז׳ומעתה למדנו מדברי הר"ן בתשובה זו שמ"ש הרא"ש ולרבי יאודה לא קני להו בשינוי הילכך לענין שבח הוי כאילו לא שינה ומיהו לענין פחת אמר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי' וגם מ"ש עוד כל המלוה מעותיו למחצית שכר והתנה עמו שלא ילוה אלא על כספים וישמרם בקרקע ואם הוא משנה אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע וגם לא חשיב גזלן מה שהוא משנה ממה שאמר דהא אכתי חשיב בשמעתין שלוחו דהא קתני אם הותירו הותירו לאמצע כל עצמו של הרא"ש לא ללמד על מאי דקתני אם פחתו פחתו לו שלא נאמר אלא לענין זו ולא לענין אחריות הקרן וכמו שעלה על דעתו של החכם המשיב דהא ודאי ס"ל דאחריות הקרן ג"כ הוא על השליח וכמו שנתבאר ולא בא אלא ליתן טעם למה אם הותירו הותירו לבעל המעות דאם לעסק שותפות יהביה ניהליה השבח לאמצע דכיון דשינה הוה ליה למימר שאם הותירו הותירו לו ונתן טעם דלענין שבח הוי כאילו לא שינה אבל לענין פחת א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וע"י כן נתחייב בפחת דזולא וגם באחריות הקרן וכמו שנתבאר מדברי תשובת הר"ן לדעת התוס' והפוסקים כמותם ובדברי הרא"ש מבואר כן ממ"ש וגם לא חשיב גזלן מה שהוא משנה ממה שאמר דהא אכתי חשיב בשמעתין שלוחו דהא קתני אם הותירו הותירו לאמצע ע"כ והוא הלשון שהביא החכם המשי' להוכיח שהרא"ש סובר שלא נאמר אם פיחתו פיחתו לו אלא לענין זולא ולא לענין אחריות הקרן ולא חש לקמחיה שהרי הלשון הזה כתבו הרא"ש על המלוה מעותיו למחצית שכר והתנה עמו שלא ילוה אלא על כספים וישמרם בקרק' שאם הוא משנה ומלוה על דברים אחרים אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע ולא חשיב בכך רבית וע"ז השיב דלא חשיב גזלן במה שהוא משנה ממה שאמרו לו דהא אכתי חשיב בשמעתין שלוחו דהא קתני אם הותירו הותירו לאמצע הרי מפורש בהדייא שלהוכיח דלא חשיב גזלן במה שהוא משנה ונאסור לבעל המעות ליטול ריוח כלל משום רבית קאמר דלא חשיב בכך גזלן אבל מ"מ חייב באחריות הקרן מאחר ששינה וכמ"ש שעתה קרוב לשכר וקרוב להפסד של אחריות עליו ע"כ והתם כל אחריות אפי' מאבידת הקרן באונסין עליו כיון ששינה וה"ה לשליח ששינה וק"ו הוא ומה התם דניחא ליה לבעל המעות ששינה כל אחריות אפי' מאונסין על המשנה הכא דלא ניחא ליה לבעל הבית שישנה עאכ"ו וזה פשוט מביעתא בכותחא לדעת התוס' והרא"ש והמרדכי וסמ"ג והטור ואע"פי שלדעת הרמב"ם אינו חייב המשנה אלא בפחת דזולא אבל לא באבידת הקרן ממ"ש בפ"א מה' שלוחין אם פיחתו דמי זה שלקח פיחתו לשליח וכמו שדקדק החכם המשיב ואע"ג דהא מיהא היה לבעל דין מקו' לחלוק ולומר דאין הכי נמי שהוא חייב באחריות אבידת הקרן כיון ששינה אלא דאיידי דנקט סיפא אם הוסיפו דמיהם נקט רישא אם פיחתו דמיהם נשמענה ממ"ש בפ"ה מה' שותפין א' מן השותפין שעבר ומכר בהקפה כו' או שנשא ונתן בסחור' אחרת וכן כל כיוצא באלו הדברים כל פחת שיבא מחמת' שעבר חייב לשלם לבדו מ"מ שליח זה חייב באחריות נכסים אפי' אם לא שינה מדין המפקיד אצל השולחני או חנווני מעות שאינם חתומים ולא קשורים קשר משונה שהוא שומר שכר עליהם ואם נשתמש בהם חייב אפי' באונסין כמבואר בפרק המפקיד ובהרמב"ם פ"ז מהלכות שאלה ופקדון ואע"ג דהמפקיד אצל בעל הבית אפילו מותרים אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותם:
7
ח׳הרי כתב הטור בשם ר"ת שאפי' בעל הבית אם רוב עסקיו ברבית דינו כשולחני לפי שצריך תמיד למעות נמצא שאפיל' מי שאין אומנותו שולחני אם צריך תמיד למעות דינו כשולחני והסוחרים בזמן הזה כשמצויים המעות בידם הם מרויחים ע"י סחורות שמזדמנים לידם בזול ולא עוד אלא בזמן הזה כל סוחר חשוב שולחני ממש שכלם בקיאי' במטבעות ובקניית כסף וזהב ואפילו למתעק' לומר שלא נחשבים כשולחני מ"מ אם נשתמש בהם חייב באונסין דעל כרחין לא אמרו דמפקיד אצל בעל הבית פטור אלא כשלא נשתמש בהם אבל אם נשתמש בהם חייב באונסין מק"ו דשולחני שנשתמש ברשות אבל לפי האמת משמע לי בסוחרים בזמן הזה דינם כשולחני כמו שהוכחתי:
8
ט׳נמצא דבנ"ד אם נשתמש במעות כשיעור המעו' שנשתמש מהם חייב אפי' באונסין לדברי הכל ואם לא נשתמש במעות והסחורה שקנה נאנסה להרמב"ם פטור ולתוס' והרא"ש והמרדכי וסמ"ג והטור חייב זהו מה שנראה לע"ד הצעיר יוסף קארו
9
