אבקת רוכל קס״טAvkat Rokhel 169
א׳שאלה ראובן ושמעון היו שותפין יחד ואחר זמן מת ראובן והניח בנים ונשארו כל נכסי השות' ביד שמעון והיה נושא ונותן בהם וגובה חובות ופורע חובות ומתעסק בהם אחרי מות ראובן בלי רשות ומאמר ב"ד ומבלי שנתן חשבון לב"ד בעד היתומים ולא חשש לשום דבר ואחרי ימים ושנים קמו היתומים ותבעו נכסי עזבון אביה' משמעון שהיה שותפו וביררו להם שני ברורים לקבל מהם חשבון השותפות והנכסים ודקדקו חשבונם היטב וכפי החשבון שנתן שמעון וכפי מה שהראה כתוב בפנקסיו נמצא שהפסידו מקרן מעות השותפות שש מאות וחמשים פרחים שולטאניש ועוד נשארו חייבים מאתיים פרחים שולטאניש אחרי' ונתחיי' כמה שבועות עפ"י הברורים ההם ועתה ילמדנו רבינו אם השבועות שנתחייב שמעון לישבע על כל דבר וענין יועילו לו כדי לפוטרו מתביעות היתומים בלבד או לאו דוקא לפוטרו בהם מהיתומים אלא שגם כן יחייב בהם את היתומי' לפרוע החובות שעליהם:
1
ב׳תשובה היורשים פטורים שאפי' היתה מלוה בעדים אינה גובה מן היורשים אלא אם כן הודה ומת או שמתוהו ומת בשמתיה כדאיתא בפ' שום היתומים ובסוף בתרא ולדעת הרמב"ם וקצת מפרשים אף בלא הגיע זמן הפרעון גובה מן היורשים מדאמרינן בפ"ק דבתרא חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו אבל כל היכא דליכא חד מהני תלת גווני פטורים מלפרוע חוב אביהם שיש עליה עדים וטעמא משום דטענינן ליתמי כל מאי דהוה מצי אבוהון למיטען ואביהם היה נאמן לומר פרעתי כדקי"ל המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים ואפילו הוציא כתב יד אביהם שהוא חייב לו והוחזק כתב יד אביה' שהוא חייב לו והוחזק כתב ידו בב"ד אינו גובה מהיורשים לדעת רב אלפס והרמב"ם והרמב"ן והרא"ש ורוב המפרשי' משום דס"ל דבהא נמי הוה אבוהון נאמן לומ' פרעתי ואע"פ שקצת מפרשים ומכללם הרשב"א סוברים דבכתב ידו אינו נאמן לומר פרעתי הרי כתב הרשב"א בסוף דבריו כבר פשט המנהג בזה כדברי הרמב"ם בכל גלילותינו ואפי' היה כתוב בפנקסו של אביהם בכתב ידו שהוא חייב לפ' מנה אינו גובה דטענינן ליתמי דלמא אביו פרעו לאחר מכאן ולא אמרינן אם איתא דפרע הוה לי לצוות בשעת מיתה כן או להעביר עליו הקולמוס דאיכא למימר דילמא מ"ה אנסיה וגדולה מזו אמרו בפרק המוכר את הבית גבי שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרו נשבע וגובה כולו ודייני ארץ ישראל אמרו נשבע וגובה מחצה ואתינן לאוקו' פלוגתייהו דכולהו אית ליהו דנהרדעי דאמרי האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וכ"ע לא מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי והכא בהא קא מפלגי מר סבר אם איתא דפרעיה מימר הוה אמר ומר סבר מ"ה הוא דאנסיה הא התם אף על גב דאיכא שטר והו"לל אפילו הכי לא גבי מיתמי מהאי טעמא כל שכן בכתב שעל הפנקס כך כתב הרשב"א בתשובה:
2
ג׳ומכל זה נלמוד דמכ"ש לנדון שלפנינו שאין כאן לא עדי' ולא כתב יד אביהם דפטורים הם ואין להקשות הא אי הוה אבוהון קיים היה צריך לישבע להכחיש טענת השותף הטוענו טענת בריא וא"כ היורשים העומדים במקומו צריכים לישבע להכחיש שותף אביהם ומתוך שאינם יכולים לישבע דהא לא בקיאי במילי דאבוהן משלמי דאיכא למימר דלא אמרינן מתוך שאינו יכול להשבע משלם אלא בשבועה דאורייתא דומייא דנסכא דרבי אבא דעלה אתמר אבל בשבועה דרבנן לא והכא ליכא שבועה דאורייתא דכיון דלא בקיאי במילתיה דאבוהון אינם מודי' מקצת וליכ' הכא שבוע' דאורייתא ואפילו הוה בגוונא דהוו מחוייבים יורשים שבוע' דאורייתא וכגון דאמרין חמשין ידענא וחמשין לא ידענא לא אמרינן דלישתבעו יורשים ואם אינם יכולים לישבע ישלמו דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא בבעלי דבר ולא ביורשין וכדאיתא בפ' הנשבעין ויליף לה מדכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים:
3
ד׳ואין לומר דהא מילתא ישבעו שלא פקדנו אבא דלא נאמרה שבועה זו אלא כשהניח להם אביהם שטר ורוצים לגבותו מאחרים צריכים לישבע שלא פקדנו אבא ששטר זה פרוע אבל בממון שהם מוחזקים בו ואביהם היה צריך לישבע אין צריכים לישבע עליו כלום וכמ"ש הרא"ש בההיא דשטר כיס וכן כתב עוד בתשובה וגם הרשב"א כתב כן בתשוב' וכן כת' סמ"ג במ"ע סי' פ"ב בשם ר"י וכן כתב ג"כ הרמב"ן בההיא דשטר כיס ודחה דברי רשב"ם שכתב דצריכי' לישבע שלא פקדנו אבא:
4
ה׳ועוד י"ל דבנ"ד אפילו רשב"ם מודה דאינם צריכי' לישבע וכמ"ש מוהר"י קולון דע"כ לא קאמר רשב"ם אלא התם דממונו של זה בא לידי אביהם בודאי ורוצים לפטור עצמם ולהפקיע ממונו של זה משום דאביהם היה יכול לטעון נאנסו או החזרתים לך וגם נקט האי שטרא בידיה אבל הכא דלא בא ממון לידי אביהם ואפשר דלא נתחייב בו לדברי הכל פטורים אפי' משבועת שלא פקדנו אבא נאם הצעיר יוסף קארו
5
