אבקת רוכל קפ״בAvkat Rokhel 182
א׳דיני שבועה ע"ד רבים
1
ב׳ה שאלה ראובן היה ש"צ בקהל אחד ושמע שהיו רוצים לסלקו מש"צ לפי שלא הגון במעשיו וסנו שומעניה וקדם הוא ויצא וקהל אחר כשומעם אמרו לו אם ירצה להיות ש"צ להם ואמר שאינו רוצה להיות עוד ש"צ אלא להסתחר או לאומנות אחרת אמרו לו א"כ תשבע שלא תהיה ש"צ בשום קהל בעיר הזאת ואם תהיה שתהיה בקהל שלנו ונתרצה להשבע והשביעוהו החכם וארבעה אנשי מעמד הקהל השני ההוא ע"ד רבים מפורשים פ' ופ' ופ' וקצת מאנשי הקהל הראשון היו רוצים להחזירו ובקשו מהקהל השני שיתירו לו הנאתם כו' ויעשו לו התרה משבועת ע"ד רבים מפורשים באומרם שהוא דבר מצוה שאין לו פרנסה כו' ובקשו מחכמי העיר שימצאו בהתרה ההיא ולא רצו כי בלבם היה פסול לש"צ בלא השבועה כי היה ממש נתנו עלי בקולם כו' ונעשו ב"ד של שלשה משכילים והשנים מהם אינם יודעים בטיב דיני שבועות כלל והתירו לו ואח"כ נתייעצו חכמי העיר ואמרו שאין בהתרה ההיא ממש אף אם היתה בב"ד חשוב כ"ש שהיתה בב"ד חצוף ומצאו חכמי העיר תשובת שאלה לחכמי קושטאנטינה הקדושים אשר בארץ החיים המה שאין בהתרה במי שנשבע לחבירו להנאתו ממש אפי' בדיעבד וה"ה במי שנשבע ע"ד רבים מפורשים שלא במקום מצוה שאין בהתרה ממש אפי' בדיעבד ובכן נחו שקטו הקהל הראשון ולא החזירוהו ואחר קצת ימים מועטים לקחוהו הקהל השני אשר השביעוהו ואחר קצת חדשים אמרו לו שאינם יכולים לתת לו הפרס כי מעטים הם כו' שילך לו ושהם מתירים השבועה שנשבע לדעתם שלא יהיה עוד ש"צ בעיר הזאת ואם יהיה שיהיה עמהם ואמר מהשבועה שנשבע ע"ד רבים מפורשים יעשו לו התרה ובין כך וב"כ קמו קהל שלישי ואמרו אם הוא מותר אנחנו רוצים שיהיה ש"צ בקהלינו ועמד חכם קהל השני עם חכם אחר ויהודי אחר והתירו לו השבועה שנשבע על דעת רבים מפורשים באומרם שהוא דבר מצוה שאין לו במה להתפרנס אע"פ שהוא בחור עדיין שאינו יודע מלאכה כו' וקצת מחכמי העיר ר"ל שהתרה זו התרה שלא עלה ע"ד שיהיה להם לקהל השני ש"צ וישאל צדקה מאחרים ושהרבים יסכימו בזה ועוד שאם הקהל השני יאמרו הרי אנו כאילו התקבלנו שאין בזה שום מיחוש עוד והרי הוא מותר ואפי' בלא התרה רצו לפוטרו מתשובת רבינו נסים ז"ל על הכל ילמדנו רבינו:
2
ג׳תשובה עם היות שדרכי להחמיר ולא להקל בנדרים ולפרוש מדברים אלו בחזקת היד מ"מ אהבת כ"ת לחצתני אלצתני הוציאני ממחיצתי ועכ"פ צריך לכתוב הנראה לי לפסק הלכה כפי הדין הפשוט מבלי נטות ימין ושמאל דרך חומרא או חסידות כי אדם רשאי להחמיר על עצמו ולא על אחרים זכר לדבר מה שאמרו לו לרבן גמליאל מה נעשה לבית אביך כו' וגם לא יבהילוני שמועות תשובות הראשונים הדור אשר קדמוני אין לנו ללכת כי אם לנוגה אור בבית תורה ומצוות חכמי דורות ראשונים אשר מפיהם אנו חיים ולא להאריך להביא דברי הגמרא והפוסקים בהיות ידעתי כי הכל ערוך לפני כ"ת רק ארמוז ואעיר על הדברים ברמיזו' וראשי פרקים ומיד תכיר ותדע כוונתי כי אין מפרשים לחכם:
3
ד׳ואומר כי אשר בקשו מהקהל השני שיתירו לו שבועתו אף אם היה ע"ד רבים מפורשים באומרם שהיא לדבר מצוה כאשר אין לו פרנסה כו' הטיבו אשר דברו כי להרויח פרנסתו הוי לדבר מצוה כמבואר וחכמי העיר שלא רצו להמצא בהתרה ההיא לפי שבלבם היה פסול לש"צ בלא השבועה כי היה ממש נתנו עלי בקולם כו' עצתם רחקה מני כי אדרבא היא הנותנת שהיה להם לקרב ולא לרחק כי היה להם לדבר על לבו וללחוש באזניו לשוב מדרכו ולקבל עליו דברי חברות וע"פ הדברים ההם ישוב מדרכו ויתירו לו ונמצא שמתקיים ע"י שלום למי שהיה רחוק ונתקרב גם מה שגזרו שאין בהתרה ממש אפי' היתה בב"ד חשוב מפני תשובת חכמי קושטא' שהתרת הנשבע לחבירו להנאתו אין בה ממש אע"פ שזהו דעת הראב"ד וגם הרשב"א נלוה אליו הלא ר"ת חלוק בדבר והרא"ש וסמ"ג והטור מסכימים לדבריו וכן דעת הריב"ש וכתב שהח"ר חסדאי קרישקאש ז"ל גם הוא הכריע כדברי ר"ת ז"ל:
4
ה׳ומ"ש וה"ה במי שנשבע ע"ד רבים מפורשים שאין בהתרה אפילו בדיעבד עכ"ל מאחר שכתבו זה בתורת וה"ה והוכחנו שנפל היסוד נפל הבנין כ"ש שבלאו הכי דין זה סתור מעצמו שהרי כתב מוהרי"ק ז"ל בשם הר' אביגדור דנדר ע"ד רבים אין לו הפרה היינו לכתחל' אבל בדיעבד אם התירוהו מותר ואע"פ שכתב שזה שלא כשטת רוב הפוסקים משמע דלטעמיה אזיל דס"ל כהראב"ד שהנשבע לדעת חבירו להנאתו אם התירו לו שלא מדעתו אינו מותר אבל כבר הוכחתי שדעת הפוסקים ז"ל להתיר בההיא וכ"ש בהא על דעת רבים ואל תשיבני משום דמייתינא לה במכ"ש ולא סגי ליה לאתויי בתורת וה"ה שהרי הרשב"א בההיא דהנודר ע"ד חבירו כהראב"ד ס"ל שאם התירו לו אינו מותר ואפ"ה כתב בתשובה דנדר ע"ד רבים אם התירו לו מותר בדיעבד ואע"פ שיש מגדולי המורים חולקים עליו כדאי הוא ר"ת לסמוך עליו בשעת הדחק עכ"ל וגם אשר הקפידו חכמי העיר על שההתרה היה בב"ד חצוף נראה שלא היה זה מעכב אף על פי שלא היו השנים בקיאים בטיב דיני שבועות וכ"ש שהשלישי היה בקי לדעת הרמב"ם כפי פשט דבריו בחיבורו ובפירוש המשנה אע"פי שההגהות כתבו על דבריו לאו הדיוטות גמורים אלא דמסברי להו וסברי אינו במשמע דבריו דא"כ לא הוה שתיק מיניה אלא אפילו שלשה הדיוטות דמסברי להו ולא סברי וטעמא כתבתי בחיבורי אמת הדבר דלשאר פוסקים בעינן דגמרי וסברי וידעי לפתוח לו פתח ועל מה שעמד חכם קהל שני עם חכם אחר ויהודי אחר והתירו בטענת שלא היה לו במה להתפרנס והוי לדבר מצוה וכבר כתבתי דטענה יפה היא זו.
5
ו׳ומה שכתבת שאמרו קצת מחכמי העיר שהתרה זו התרה שלא עלה טל הדעת שיהיה שליח צבור בקהל שני וישאל צדקה מאחרים ושהרבים יסכימו בזה עכ"ל נראה מדבריהם שע"פ טענה זו מותר בהתרה ולא זולתה:
6
ז׳ואני אומר שאף התרה אינו צריך שכיון שזה פרנסתו מהחזנות סתם בפירושו ומעולם לא נשבע אלא ע"ד שיתנו לו פרס הא לאו הכי לא חלה עליו שבועה כלל והרי זה כאותה ששנינו בפרק הנודר מן הירק רבי יהודה אומר הכל לפי הנדר טען והזיע והיה ריחו קשה ואמר קונם צמר ופשתים עולים עלי כו' וכן ההיא דפ' קונם היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו כו' והיו מסרבין בו להחזיר את אשתו כו' והיה מסרב בחבירו שיאכל אצלו כו' ומה שטענו עוד שאם הקהל יאמר הרי אנו כאלו התקבלנו אין כאן בית מיחוש ואפילו בלא התרה רצו לפוטרו מתשובת הר"ן עכ"ל דברים פשוטים הם בעיני ואין אנו צריכים לזה ולא למודעי' ולא למעשה נסים שזה דבר שהדעת מחייבו שאע"פ שנדר זה ע"ד רבים כיון שלא נדר אלא להנאת הקהל ולבקשתם כיון שהם אומרים הרי אנו כאלו התקבלנו הרי כאילו לא נדר ואין לרבים עסק בנדר זה דנדר אין כאן רבים אין כאן נאם הצעיר יוסף קארו
7
