אבקת רוכל קפ״דAvkat Rokhel 184
א׳ראיתי מה ששאל כ"ת על אדם א' שקבל נזירות שמשון בכל תנאיו אם לא יגרש אביו את אשתו ודעת כ"ת שלא חל הנזירות לפי שהוא נדרי שגגות שחשב שיכול להכריח את אביו וטעה וכתב הרמב"ם פ"ב מה' נזירות הנודר בנזיר בשוגג או באונס או שנדר לזרז את חבירו או דרך הבאי הרי פטור ואפי' שיהיה כמו נדרי זרוזין הרי זה פטור וק"ו משבועה שהיא חמורה מן הנדר וכתב הרמב"ם מי שנשבע על אחרים אינו חייב בשבועת בטוי שהרי אין בידו לא לקיים ולא לבטל כו' ועוד כתב כ"ת שלא יתוקן נדרו בגירושין אם יחזור ויקדשנה כי כוונתו שלעולם לא ישוב אליה אביו כי זהו רצונו בכל הקטטות:
1
ב׳ואנא מטיבותיה דמר אמינא בה מילתא שאין זה מנדרי שגגות שנדרים אלו שנויים במשנה פרק ארבעה נדרים נדרי שגגות כיצד אמר קונם אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה שלא אוכל ושלא אשתה ושכח ואכל ושתה קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונודע שלא גנבתו ושלא הכתה את בנו וכן כתב הרמב"ם פ"ג מה' שבועות והדבר מבואר שנדון זה אינו דומה כלל לנדרי שגנות ונדרי זירוזין שנויין בפ' הנז' נדרי זירוזין כיצד היה מוכר חפץ לחבירו ואמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע והלה אומר שאיני מוסיף לך על השקל שניהם רוצים בשלשה נדרים וכ"כ הרמב"ם פ"ד מהלכות נדרים ונתן טעם לפי שכל אחד מהם לא גמר בלבו ולא נדר אלא כדי לזרז את חבירו והרבה מבואר שאינו דומה לנדון שלפנינו:
2
ג׳ומ"ש כ"ת וק"ו משבועה שהיא חמורה מן הנדר וכתב הרמב"ם מי שנשבע על אחרים כו' אינו חייב בשבועת בטוי שהרי אין בידו לקיים ולא לבטל כו' מה ענין זה דנשבע על אחרים לא לזירוזין ולא לשגגות ועוד דאע"ג דנשבע על אחרים שיעשו או שלא יעשו אינו חייב בשבועת בטוי אם קבל עליו נזירות או אסר על נפשו שום דבר בנדר אם יעשו אחרים כך וכך אם עשו אותם אחרים הדבר חל עליו הנזירות או הנדר וזה פשוט בעצמו ובפירוש שנינו קונם שאיני נהנה אם אין אתה נותן לבני כור אחד של חטים ושתי חביות של יין קונם שאיני נהנה לך עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג:
3
ד׳גם מ"ש כ"ת שלא יתוקן נדרו בגירושין כי כוונתו שלעולם לא ישוב אליה אביו כי זהו רצונו בכל הקטטות בעיני נראה דשפיר מקיים נדריה בגירושין אע"פ שיחזור ויקדשנה מיד שאע"פ שרצונו בכל הקטטות שלעולם לא ישוב אליה אין דנין רצונו בקטטה זו מרצונו בקטטה אחרת:
4
ה׳ועוד שאפי' אם בקטטה זו היה מגלה דעתו כיון שלא הזכיר אלא לגרש ולא סיים שלא ישוב אליה עוד אין לנו אלא שיגרש שאע"פ שרצונו שלא ישוב אליה עוד אולי לענין נזירות חשש שלא לקבלו בדבר שהוא תלוי בדעת אחר אלא בדבר שיש תקנה שיגרש ויקדש ואילו שלא לשוב אליה עוד אולי וקרוב לודאי לא היה שומע לו אביו והיה נשאר בנזירותו:
5
ו׳ועוד שאע"פ שרצונו היה שלא ישוב אליה עוד בשעת הנדר נתפייס כשיגרשנה אע"פ שיחזור ויקדשנה כי יש בגירושין כדי בזיון וקצף עד כה כתבתי לענין הדין:
6
ז׳ועתה אני בא על פתגם המעשה הרע מהכאת אשת אביו ומקבלתו נזירות בדבר כזה כי ראוי לימתח על העמוד ולהכותו מכה ולהענישו בנידוי ולקונסו בממון שיקבל עליו בקנס נחש שלא ישוב לכסלו וגם להשתדל עם האב שאם יגרשנה לכפול כתובתה או יותר או שיתחייב הבן שאם יגרשנה אביו יפרע הוא לה סך גדול מממונו מלבד הכתוב' והתוספת שיפרע לה אביו זה וכיוצ' בו ראוי לעשות לחוש ולחמול על כבוד בנות ישראל לשבר מתלעות עוול להפר מחשבות ערומים נאם הצעיר יוסף קארו
7
