אבקת רוכל קצ״אAvkat Rokhel 191
א׳זהו פסק הרב זלה"ה שמביא בתוך השאלות ותשובות שלו
1
ב׳תשובה לענין הקהל ההוא שלא קבלו עליהם דברי ההסכמה ההיא כמו שהיתה כתובה לאסור הבשר של אותם הקצבים כבשר קדשים אלא שקבלו עליהם בחרם שלא לאכול מבשרם דבר פשוט הוא שכיון שהסכימו החכם וראשי הקהל ההוא להתיר והודיע החכם לקהל העיר ההסכמה הרי היא מותרת ואפי' ששאר הקהלות אסרו את עצמם בשרם כבשר קדשים כיון שזה הקהל לא אסר על עצמו בנדר זה אינו נגרר אחר שארי הקהלות אע"פי שהם רוב שכל בני קהל וקהל כעיר בפני עצמו הוא וכשם שאין בני עיירות אחרות יכולים לכוף לבני העיר אחרת שיהיו נגררים אחריהם בהסכמתם כך אין בני שאר קהלות יכולי' לכוף לקהל אחר להיות נגררים אחריה' בהסכמתם אפילו אם כולם בעיר אחת וכן המנהג פשוט אבל לענין שאר קהלות שהכריזו לאסור בשר הקצבים ההם יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר שאע"פי שהסכימו החכמים ורוב אנשי הקהל להתיר אינו מותר עד שישאל כל אחד לנדרו ויתירו לו שלשה ע"י פתח וחרטה כדין התרת נדרים וכמו שנמצא כן בדברי בעלי התשובות יש למצוא היתר בדבר שכיון שלא קבלו הצבור נדר זה בפניהם ממש ולא ענו אחריו אמן אע"פ שהוכרז כן בצבור אין כאן נדר וכ"כ הרמב"ן על הסכמה שכתוב בה בשבועה שמי שלא ענה אמן אחר השבועה לא חל עליו שבועה ואינו צריך היתר כלל ואע"פי שהראב"ד מחמיר ואומר דשבועה שמשביע ש"צ חלה אפי' לא ענה אמן למי שהוא משביע' לדעתם וברצונ' כבר כתב הריב"ש שמהטעם שסמכו עליו בדורות אחרונים להתיר חכמי הקהל בלא שאלת חכם משום דהואיל וכך נהגו ע"ד מנהגם הם מחרימים אותו הטעם מספיק לשבועות הקהל שאף אם יאמרו בכח האלה והשבועה או אנו מחרימים ומשביעים יכולים הם עצמם להתיר הכל וכמ"ש הרא"ש בתשובותיו בארוכה ובחבורי בית יוסף הובאו כל דברי סברות אלו ומשכיל על דבר ימצא טוב וכתב מהרי"ק שכן דעת סמ"ג והמרדכי ואע"פי שיש לפקפק בזה ממה שכתבו הרשב"א והר"ן והרי"ן מאיר והרא"ה שכל שגילו בדעתם שלא על דעת המנהג הנהוג בקהלות הסכימו חזר אותו החרם לדינו ובנ"ד כיון שהחמירו לאסור בשרם כבשר קדשים ואין מנהג הקהלות בהסכמותיתם לקבלם לא בנדר ולא בשבוע' אלו שנדרו גילו דעתם שהוציאו עצמם מכלל מנהג הסכמות הקהלות ויצטרכו שאלת חכם:
2
ג׳כי דייקת במילתא איכא למימר דלא דמי דהתם שאני שהגילוי דעת היה כמפרש שלא יוכלו הצבור להתיר כמנהגם שהרי בדברי הר"ן כתוב שהתנו בפירוש שלא יוכלו להתירו או שאמרו על דעת הקהלות הרחוקות וגם בדברי הרשב"א כתוב שהחמירו על דעת הקהלות הרחוקות ובדברי הר"י ן' מאיר כתוב אם אמרו שלא יוכלו להתיר משמע בהדיא דלא אמרו אלא כשהסכימו בחרם ע"ד רבים או שהתנו שלא יוכלו להתיר אבל כל שלא התנו כן אף אם השביעו או אסרו בנדר לא יצא מכלל מנהג ההסכמות להתירם כשירצו ויסכימו להתירה החכמים ורוב טובי הקהלות ועכ"ז עדיין לא יצאצו ידי חובתינו ומה שאוסיף הרא"ה לומר שאפי' לא אמרו ע"ד רבים לא התנו שלא יוכלו להתיר אלא שהוסיפו חומר בחרם ממנהגם כגון התרועות ונאדות נפוחי' וכבוי נרות גילו אדעתיהו דלהחמיר באו ואינו ניתר כשאר החרמות אלא ע"י שאלה וא"כ בנ"ד שהחמירו לאסו' בשר אלו עליהם בנדר שלא כמנהג ההסכמות שאין מנהגם לאסור עליהם אלא לגזור בנדוי או בחרם גילו דעתם דלהחמיר באו ואינו ניתר אלא ע"י שאלה וגם בזה יש לחלק דשאני התם שכיון שהחמירו בחרם הסכמה ההיא יותר מבחרם שאר הסכמות גילו דעתם דלהחמיר עליו שלא יהיה ניתר בלא שאלת חכם כשאר חרמות באו אבל בנ"ד שלא החרימו בדבר מהשאלה אלא אסרו הבשר ליכ' למימר ומשמע דמשום דחמירי להו לאינשי חרם הסכימו לאסור הבשר ולא רצו לגזור חרם וא"כ אדרבה להקל משאר הסכמות לדעתם באו ולא להחמיר ואפי' היה בהסכמה זו חרם אע"פ שלא נזכר בשאלה י"ל דעל כרחין לא אמ' הרא"ה אלא כשמוסיפין חומר בחרם עצמו יותר מהנהוג כגון תרועה וכבוי נרות וכיוצא אבל כל שלא הוסיפו חומר בחרם עצמו אע"פ שהוסיפו על החרם בגזרה אחרת כגון שהיו נוהגים לגזור חרם וגזרו נח"ש אין זה גילוי דעת להוציא החרם ההוא ממנהגם שנהגו להתיר שלא בשאלת חכם וה"נ אע"פ שהוסיפו דבר אחר על החרם והוא איסור הבשר אין זה גילוי דעת שלא יהיה ניתר כשאר ראשי הקהלו' שלא בשאלת חכם:
3
ד׳ועוד י"ל שאם אמת הדבר שאלו הקצבים לא נחשדו להאכיל נבלות כמו שבא בשאלה ובהסכמה כתוב שמפני שהיו חשודים להאכיל נבלות לישראל אסרו בשרם כבשר קדשים הוה ליה נדרי טעות שלא אסרו בשרם אלא מפני שהיו סבורים שהיו חשודים להאכיל נבלות ואם לא נחשדו על כך אין כאן נדר ואם יתברר הדבר ח"ו שנחשדו על כך אע"פ שלא עשו הסכמ' לאסור בשרם ראוי להעביר' מאומנותם כמו שה"ה וכל שקלא וטריא דידן אינו אלא על הקדמת מה שבא בשאלה שלא נחשדו על כך ואין לומ' דכיון שהסכמה זו היתה למיגדר מילתא שלא יבא אחר להעליל על החרם הו"ל לדבר מצוה ואין לה התרה וכמ"ש הרשב"א על הסכמת השחוק י"ל דהאי מילתא במידי דממונא הוא וכיון שהקהל רוצים שלא לחוש לחששה זו יכולים להתיר שלא בשאלת חכם אע"פ שאפשר דאיכא איסורין במילתא תפיסת החכם כיון דחששא רחוקה היא להעליל שעד היום לא נשמע דבר כזה אין זה כדאי לומר שלא יהא התרה משום זה כיון שהקהל אינם חוששים למילתא דלא שכיח:
4
ה׳ועוד שבא בשאלה שאם לא היו מחזירים אלו הקצבים היו נמשכות בקלות ואם התיר הסכמה זו הוה מיגדר מילתא:
5
ו׳הכלל העולה שאם אין קצבים אלו חשודים להאכיל נבלות או טרפות כל שרצו החכמים ורוב אנשי הקהלות להתיר הסכמה זו כיון שיכריז ש"צ לומר שהסכימו להתירה הרי היא מותרת כמנהגם כשאר התרות שאר ההסכמות כל זה לענין המתרצים בהיתר אבל מי שמוחה בדבר אע"פ שהוא מיעוט ואפי' אינו אלא יחיד עדיין באיסורו עומד וכמבואר בתשובת הרא"ש שהבאתי בחבורי ואותם הבירורים שאסרו עליהם הבשר לשלש שנים ע"ד רבים שלא תהיה לו התרה וקבלו עליהם נזירות שמשון שלא להמצא בהתרתה אם כוונתם שלא להסכים בהתרה לעצמם אי אפשר להם להסכים בהתרה כדי שלא יחול עליהם נזירות שמשון ועוד שאסרוה עליהם ע"ד רבים שלא תהיה לה התרה ולכן אין כל דברים דלעיל אמורים אלא למתרצים בהיתר זולת אלו הברורים שאסרוה עליהם לג' שנים וקבלו עליהם נזירות שמשון שלא להמצא בהתרתה נאם הצעיר יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זלה"ה
6
