אבקת רוכל קצ״בAvkat Rokhel 192
א׳א"ה דברי מהרשד"ם הללו הם המדברים על החכם הש' יעקב סמוט ה"י שקבל נזירות שמשון ככתוב בשטר ואחר ימים הוא אמר שלא הוציא הנזירות בשפתיו ופסק הרב שחייב לקיים נזירותו ככתוב בארוכה בתשו' חי"ד סי' ע"ו:
1
ב׳אל אלהים ה' יודע וכל שאר עמי אשר אני בתוכם כי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא כתבתי מ"ש ומחיתי בידו בכל מאמצי כחי וצווחתי ככרוכיא בשווקים וברחובות למען ידעו כל ישראל שאם זה היה עובר לא היה אלא שלא ברצון ה' וכנגד רצון יראיו וכ"ז עשיתי כדי שלא יאמרו העם כי הנדרים והשבועות פורחות באויר כי כן למדו ממנו בעונות כי מיום שפרח פורה ראש ולענה בק"ק קלאב"ריאה הנשמעים אליו כמעט שהם מאמינים יש קיום בשום נדר ושבועה עד שהגיע נדר זה כי בשכבר כל העם פחדו רגזו וחלו מגבורת שמשון ועתה היה עושה האיש הזה שאין בו כח והרי הוא כנעורת בהריחו אש לכן אש קנאת ה' ותורתו בערה בקרבי קנא קנאתי לה' ובטחתי בחסד עליון יצא נזוף ומרוחק יותר מפני קדושת תורתכם כי הוסיף רעה אל רעה והפריד אלוף ושם חרב איש ברעהו ואיש באחיו ונחלק קהל ה' לשנים אשר זה כמה שנים היה קהל מיוחד שליו ושקט ובא סנחריב ובלבל את העולם מי יוכל להתאפק ולכם המלכים העומדי' על אדמת קדש לראותו לצאת לעזרת ה' בתורתו המחוללת ע"פ איש כזב זה עושה ויכול לעשות למען שמו יעשה שלום לכם כנפשכם ונפש עבדכם הכותב בנפש נענה הצעיר שמואל די מדינא:
2
ג׳תשובת הרב על הפסק הנ'
3
ד׳תשובה מה שנראה לי לומר על פסק הח"ר שמואל די מדינא זלה"ה זהו כתב ראשונה וז"ל ואני אומר כי במה שאלו העדים עצמם מעידים שלא הוציא הנזירות בשפתיו פשיטא שאין נאמנין כו' אין דבריו אלו מכוונים כי גם בחלוקה הא' נפל מחלוקת כי יען הטעם שנפל בשנית נפל גם בראשונה כי מאיזה טעם נפל בשנית וסבר מי שסבר שאם אמרו מודעא היו דברינו נאמנין מטעם דניתן ליכתב כדי להציל האנוס מאונסו כדפי' רש"י אם כן מזה הטעם בעצמו יפול מחלוקת בראשונה כשאמרו העדים חתמנו כדי להציל החכם מאונסו שהיו מאיימין ומגזמין לחכם שאם לא יחתום ויחתום עדים בשטר יוליכוהו לערכאות והם כדי להציל החכם מהאונס חתמו ככתוב בנסח השאלה וא"כ כך הוא להציל בבא זו כמו האחרת ולמה כתב כי בזו הוא מוסכם ובזו נפל מחלוקת וזה פשוט:
4
ה׳ולענין הדין נראה לי אע"ג דנחלקו שם אם נאמנים כשאומרים שעשו דבר כדי להציל אם לאו זהו לענין דין ממון אבל לענין איסור בנ"ד יהיו נאמנין כמו שהוא נאמן בעצמו אע"פי שחתם והודאת בעל דין כמאה עדים דמי מ"מ אם נתן אמתלאה שחתם בשביל כך או כך הוא נאמן ולא אמרינן דשוייה לנפשיה חתיכה דאיסור' ונלמד דבר זה מההיא דכתובות דהאשה שאמרה אשת איש אני ואח"כ אמרה פנויה אני שהיא נאמנת וכמו שאמרו משם בעל תרומת הדשן סי' שכ"ו כל שכן הכא דאיכא אונס דעדיף טפי מאמתלאה כמו שהעידו העדים שאינם חתומים בשטר וא"כ כמו שהוא נאמן על חתימתו אע"פי שהוא כק' עדים לומר שלא הוציא בשפתיו דבר מהטעם שכתבנו כן ג"כ יהיו העדים נאמנים לומר לא הוציא מפיו דבר ומה שחתמנו הוא כדי להצילו מאונסו דמה לי זה ומה לי זה מאחר דקי"ל דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי ומה שאמרתי שיש חילוק בין ממון לאיסור שבאיסור נאמנין ובממון אינן נאמנין אע"פי שלכאורה הסברא מחייבת בהפך דחמור איסורא מממונא לכך הוא נלמד מתשו' בעל ת"הד שכתבתי יעמוד עליה מי שירצה:
5
ו׳עוד כתב א"כ אוקי תרי בהדי תרי וגם בזה יש מחלוקת אם הוא איסור תורה או דרבנן ומאיסורא לא נפיק ע"כ המחלוקת הזה פלא בעיני והיה ראוי שישמיענו אותו באיזה מקום הוא כי לא ידענו מקומו איו והסברא היא מחייבת בהפך לומר שאין כאן איסור דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה דמעיקרא דהיינו חזקת היתר כי היכי דאמרינן אוקי אתתא אחזקתה ואוקי ממונא אחזקתא קמא א"כ לא היה מהראוי שיסתיר המחלוקת ויחליט הגזרה ויאמר מאיסורא לא נפיק בלי טעם:
6
ז׳עוד כתב עם שהאמת יורה שהשנים המעידין שלא הוציא כו' שהם עידי שקר שאם הוא מחמת אונס היה חותם ומחתים איך היה אומר הוו עלי עדים נראי' דברים סותרים כו' כמה יצא המאמר הזה יציאה גדולה מן ההקש ולמה לא יאמר אותו וכי האונס אינו נעשה לאדם שיודה ויאמר דברים שלא היו מעולם וכמו שאמרו הפוסקי' ואיתא בפרק חזקת שצריך עדים שראו לזה מקבל ממון מהגזלן ולא סגי בעידי הודאה דמחמת האונס הודה והוו עלי עדים הודאה מקרייא ועוד כי כפי מה שבא בשאלה הוא לא כתב ולא אמר דבר רק הקהל הביאו השטר ההוא כתוב באותו אופן ואמרו לו שיחתום עליו ע"כפ והוא לא סדר דבר ולא הוציא מפיו שום ענין רק שחתם בע"כ הרי שדברים אלו בושנו מהם כי סתירתם פשוטה לדרדקי דבי רב:
7
ח׳עוד כתב וכ"ש שמאחר שאנו יכולים לקיים דברי שני הכתות נשאר האיש הזה באיסורו והטעם שאפשר שקודם לכן הוציאו הכל בפיו כו' אי אפשר להסכים דברי שני הכתות כי הכת שלא חתמה אמרה דברים מנגדים הכת האחרת נגוד החלטי וז"ל ושהם יודעים בבירור שלא קבל שום נזירות ושום חומרא אחרת של אותו דבר זהו לשונם כפי מה שבא בשאלה והלשון הזה מורה שנתברר להם שלא קבלו בהחלט כי לא אמרו שלא קבלו בשעת החתימה רק שלא קבלו כלל ונתברר להם זה כגון שאותו יום הכתוב בשטר שקבל החכם על עצמו אותם דברים לא זזה ידם מתחת ידו ועוד כי העדים החתומים אומרים שלא קבלו לא באותה שעה ולא קודם זה ואע"פ שכתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים הם לענין איסורא כמו שהוא נאמן על חתימתו כל שהם נותנים אמתלאה לדבריהם כ"ש הכא דאיכא אונס כפי מה שאמרו העדים שאינם נחתמים בשטר וכמו שכתבתי לעיל שלמדתי זה מתשובת בעל ת"הד:
8
ט׳עוד כתב הנראה לענינו לא נשאר אלא טענת האונס והמודעא שמעידים חוץ מהחתומים בשטר כי אלו אינם מותרים כו' כמה דברים אלו אינם מדוקדקים ומאן דכתבינהו לא חש לקמחיה שאם היה רוצה לקיים דברי הב' כתות ומכח הקיום מכריח כי מה שהעידו העדים החתומים בשטר הוא ששעה אחת או שתים קודם החתימ' הוציא הכל בפיו א"כ מה מזיק לזה המודעה שהיתה אח"ך בשעת החתימה כי המודעא שמעידין עליה העדים שחוץ מהשטר הוא שאמר להם דעו לכם שמחתימים אותי בעל כרחי כמ"ש בשאלה והמודעא הזאת אינה מבטלת מה שאמר החכם והוציא בפיו קודם זה שעה או שעות וזה פשוט אבל ביטול דברי קיום דברי שתי הכתות כבר כתבנוהו לעיל והארכנו בו:
9
י׳עוד כתב וגם זה פלוגתא דרבוותא שגם בזה יש מחלוקת אי מהני ביטול או לא דלדעת רבינו יונה ורבותיו מהני כו' גם על דברים אלו פליאה דעת ממני איך כתבם והנראה הוא כי כד ניים אמרן בלי ספק כי בשלמא אם המודעא היתה קודמת לביטול והביטול בא עליה ניחא לומר שבזה נפל מחלוקת אי מהני הביטול אם לא אבל כאן בנ"ד הביטול היה כתוב בשטר כבר ובאו ואמרו לו שיחתום וטרם חתימתו אחר שנכתב השטר אמר המודעא דעו לכם שמחתימים אותי בעל כרחי הרי שהמודעא באה אחר הביטול הכתוב בשטר ואם רצה לומר שבא הביטול אחר המודעה במה שחתם והרי הוא כאלו הוציא הביטול בפיו זה אינו כי אין החתימה עושה כן כל שהיה באונס כי אפי' בלתי אונס אינה עושה כן כל שנותן אמתלאה לדבריו וכמו שהוכחנו מבעל ת"הד הרי שהעלינו שהביטול קדם למודעא באופן שאין הביטול מעלה ולא מוריד ונמצא שאין כאן מחלוקת פוסקים שכתב ואין כאן ספק נזירות באופן שכל מה שהאריך בענין הספק הכל הוא פורח באויר ואין לו מעמד שא"צ להשיב עליו עוד כתב כ"ש שכפי האמת הדברים מוכיחים שאין כאן אונס וכמ"ש הר' משה רושו כו' אין לנו עסק עם הוכחות כל שהעדי' אלו ואלו בין החתומי' בין הבלתי חתומי' מעידי' להפך ועדות הר' משה רושו לאו כלום הוא דאין דבריו של א' במקום ב':
10
י״אעוד כתב ואפי' היו אונסין אותו צריך שיחשוב בלבו היום או תנאי אחר זהו בנוי על יסודו הרעוע שיסד למעלה כי עליו לקיים דבר השתי כתות והם כת אחת מעידה שהוציא הכל בפיו שעה קודם החתימה וזה היסוד הרעוע כבר סתרנוהו ונפל הבנין אשר עליו כי הם העדים עצמם אומרים שלא היה אותו מאמר בעולם לא בשע' חתימה ולא קודם זה ולענין איסורא נאמנין הן כל שנותנין אמתלאה כ"ש הכא דאיכא אונס וכמו שהארכנו והוכרחנו לעיל ועוד שהרי העדים האחרים מכחישין אותם ואומרים שהוא ברור להם שלא קבל נזירות ולא שום חומרא אחרת על אותו דבר והכחשה היא ואי אפשר לקיים דבריהם כמו שהארכנו לעיל:
11
י״בעוד כתב ועוד אפילו אם היה נאמן כו' עד כדין עשו כי הוא עשה שלא כהוגן כי רצה ליכנס שם בע"כ ע"י אומות העולם כו' אני אומר על דבר זה ידוו כל הדווים שנעשה החכם הזה סניגור בעד העמי הארצות ומלשינים ומוסרים לת"ח ונעשה קטיגור לת"ח ומאמין עליו דברי עמי הארצות האומרים שרצה ליכנס שם ע"י אומות העולם ולא היה כן כי היו שם בקהל סרבנים ולא היו רוצים שיכנס שם להרביץ תורה כדין היה עושה לכופם ע"י אומו' העול' ובמקו' שהיה לו להחכם הזה להפך בזכותו כי זונות מפרכסות זו לזו ות"ח לא כל שכן נהפך אל הרודף רואה אני כאן כי השנאה והקנאה מקלקלין את השורה והקטיגורייא הזאת ההוא בין החכמים מעכבת ומארכת גלותינו זה והאל למען רחמיו יכפר בעד:
12
י״געוד כתב ראיתי ושמחתי כי תשובה זו חותם תכנית לכל מה שאמרנו והוי נראה ממש כי להשקיט המריבה עשו מה שעשו כו' הביא ראיה מחצי דברי הרשב"א והשמיט החצי כי הרשב"א כתב כיון שלא היו דבריו לעבור על דברי תורה וכאן היה לעבור תורות ולהחליף חק ולהפר ברית עולם כי מאסו לשמוע דברי תורה ובחרו החירות ממנה והלשינו ומסרו לת"ח ומי התיר להם להלשין ולמסור להת"ח ולומר שהוא דן ושיש לו בית וועד לדיינות ושהוא מכריז שלא ילכו לפני ערכאות כי אין דיניהם דין העל אלה יתאפק ה' והלא לא הותר למסור אפי' ליחיד שבישראל אפי' הוא רשע העובר עבירות כמ"ש הר"מ במז"ל סוף הלכות חובל כל שכן ת"ח הדור אתם ראו כמה השנאה והקנאה גורמת היא מעוורת עיני חכמים עד שהביאתם לדבר דברים כאלו האל למען רחמיו יקיים מה שהבטיח וסרה קנאת אפרים כי עד קיומו אין אנו רואים מקום לשתסור אבל בכל יום קללתה בו מרובה מחבירו והאל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן זהו מה שנראה לעניות דעתי הצעיר יוסף קארו
13
