אבקת רוכל קצ״הAvkat Rokhel 195
א׳תשובת רבני צפת "א על השאלה הנ"ל:
1
ב׳קול שועת ה"ר משה ן' שושן עלתה לפנינו על האלוף כה"ר משה רוז'א ותרין דעמיה שגזרו חרם עליו להגיד עדות שיודע לאדם אחד והוא טען שאינו יכול להיותו נוגע בדבר וגם כי יש לו סכנת גוף וממון אם יגיד בדבר ולא חששו לדבריו והחרימו וה"ר משה ן' שושן השיב להם האדרב' וראינו פסקי האלופים רבני איטאלייא שפסקו שנידוהו שלא כדין והאדרבא שלו הוא כדין וחל עליהם ובקש מאתנו לחוות דעתינו בדבר:
2
ג׳והנה ראינו דאעיקרא דדינא פירכא ומכח שמנה טענות לא היה להם רשות לנדותו:
3
ד׳האחת שמן הדין אין משביעין ולא מחרימין את העדים בשבועת העדות דכתיב בקרא היינו כשרצה העד לישבע אבל לכופו לישבע אין לנו וכדתנן שבועת העדו' כיצד אמר לעדים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעים לך עדות או שאמרו אין אנו יודעים לך משביע אני עליכם ואמרו אמן הרי אלו חייבים משמע דדוקא מפני שהם רצו לישבע מעצמם או לקבל שבועה שהשביעם וענו אחריו אמן הא אם לא רצו לישבע ולא לענות אמן אינו יכול להשביעם על כרחם וזה דבר פשוט לא ניתן ליכתב לעוצם פשיטותו וכ"כ הרשב"א והריב"ש והר"ש בר צמח בתשובותיהם וכיון שאינו יכול להשביעם אינו יכול להטיל עליהם חרם כי החרם היא השבועה אלא שהאחרונים נהגו להטיל חרם על כל מי שיודע עדות שיבא ויעיד כדי שיצא הדין לאמיתו ודוקא בראויים להעיד ולא בשאינם ראויים:
4
ה׳ואעפ"י שראב"ן כתב שהאומרים שהחרם חל על שאינם ראויים להעיד הם טועים כי דייקת במילתא משכחת דלאו טועים נינהו לענין דינא ואם יש טעות בדבריה' אינו אלא לענין מה שכתבו כדתנן הכא ברחוקי' ולא בקרובי' וע"ז כתב ולא היא דלא פטר להו הכא אלא מקרבן כדכתי' והוא עד כו' אבל שבועה חיילא עלייהו ואם הזיד לוקה וליישב דברי הראשונים צריך לומר דהא ודאי לא נתכוונו לכך ולאו כל כמיניה לשוינהו טועים בדבר פשוט לדרדקי דבי רב ומה שכתבו כדתנן הכא ברחוקים ולא בקרובים לדוגמא בעלמא נקטינהו לומר דכל מאי דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכשם שלא נתחייבו קרבן אלא בראוי' להעיד כך לא יחול החרם על הראויים להעיד והיינו במטיל חרם סתם על כל מי שיודע עדות שיבא ויעיד והם שתקו דמסתמא אינו חל אלא על הראויים להעיד בלבד אבל אם הטיל חרם על שאינם ראויים ביחוד או השביעום וענו אמן ליכא מאן דפליג שחייבים דעובר על החרם או על השבועה ומעתה מ"ש ראב"ן ועוד לדבריהם פטורים כל העול' מלהעיד כו' וכן מ"ש ועוד דתנן במתני' כו' אינו ענין לדברי הראשוני' וק"ל:
5
ו׳ועוד י"ל דמ"ש ועוד לדבריהם פטורים כל העול' מלהעיד כו' הוא שלא בדקדוק ואשתמיטתיה הא דתניא בסוף ג"פ דערכין עלה י"ח ראה סיעה של בני אדם כו' יכול אמר כל מי כו' ת"ל והוא עד והרי ייחד עדיו ופרש"י כו' וא"כ חרמו' שלנו שפיר הוי ייחד עדיו שהרי אנו מחרימין על כל מי שיודע עדות וצריך עיון בהרמב"ם פ"ט משבועות ומעתה נמצאו דברי הראשונים האומרים שאין החרם חל על שאינם ראויים להעיד אין בהם טעות ולא נפתל ועקש ומ"ש עוד ראב"ן שלב ב"ד מתנה ע"כ כו' יש לתמוה עליו איך אפשר לומר שיתנה לב ב"ד על כך דהא כל דתקינו רבנן כעין דאורייתא תקנו כ"ש בדבר שאין בו תקנה קבועה אלא שהאחרונים מעצמם נהגו כך דודאי לא נהגו אלא כאין דאורייתא בראויים להעיד ולא בשאינם ראויים ומילתא דסברא היא דכיון דבאינם ראויים אין עדותם מעלה ולא מוריד למה יתנה לב ב"ד עליהם:
6
ז׳ומה שרצה לתרץ ראב"ן דנהי דממון לא מפקינן בפסולי' מ"מ הם מחמצים את הדין מידחי בגילא דחיטיתא דבלא עדות הפסולים צריך להחמיץ הדין ואם לומר שבעדו' הפסולים יוסיפו חימוץ על חמוצם זה דבר שאין לו שיעור שיצטרכו ב"ד להתנות ע"כ שיחול מן הסתם חרם אף על שאינם ראויים להעיד כך נראה לומר להעמיד דברי הראשונים הילכך דברי הראשונים שאין החרם חל על שאינם ראויים להעיד קיימים וחזקים כראי מוצק ודברי ראב"ן אין להם על מה שיסמוכו:
7
ח׳הטענה השנית שהרשב"א כתב בתשובה הובאה בספר ב"י שעל חושן המשפט וז"ל שאלה ראובן שרצה להחרים בבית הכנסת שכל מי שיודע לו עדות שפרע לשמעון שטר חוב פ' מהו שיאמרו קרובי שמעון שיוצאים מן החרם כיון שאינם ראויים להעיד. תשובה: מחרים סתם ומה בכך שהרי אין הקרובים בכלל החרם מן הסתם דעדות אינה בקרובים וכיון דאינן בכלל למה יוציאם בפירוש עכ"ל וכך הם דברי הרא"ש בתשו' כלל ו' סימן כ"ו שכתב וז"ל שמעון אינו עבריין שהרי כשמטילין חרם להעיד על הכשרים חל החרם ולא על בעלי דבר וכיון דהרא"ש והרשב"א בתראי נינהו נקטינן כוותייהו דקי"ל הלכה כבתראי וכ"ש היכא דקמאי סברי כוותייהו:
8
ט׳הטענה השלישית שמאחר שכל בני ספרד ובני אשכנזים סומכים על הרא"ש בהוראתם ובפרט באיסור והתר אחרי דברו לא ישנו אין כח לשום אדם לעשות מעשה נגד סברתו:
9
י׳הטענה הרביעית שאפי' אם היה במקום שנהגו כראב"ן לא היה מחוייב הר' משה בן שושן לקיים החרם שהוטל עליו הואיל ודעתו לחזור כי לא ירד להשתקע אלא לגור שם כאורח נטה ללון וכל שדעתו לחזור נוהג כאנשי מקום שיצא משם כדאיתא בריש פרק מקום שנהגו:
10
י״אהטענה החמשית דאפי' ראב"ן לא אמר אלא שהחרם חל אף על שאינו ראוי להעיד והוא יחוש לעצמו אבל לא שינדוהו בשביל שלא העיד:
11
י״בהטענה השישית דבנ"ד מודה ראב"ן שאין לגזור אפי' על הראויים להעיד דהא הכא הוא שטר מקויים והו"ל להגבותו מיד כאשר יפה טען הר' משה בן שושן:
12
י״גהטענה השביעית דכיון שהיה להר' משה ן' שושן סכנת גוף אפי' אם היה ראוי להעיד מודה ראב"ן שאין החרם חל עליו דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ותנן העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו נאמנים ואתמ' עלה לא שנו אלא שאמרו אנוסים מחמת נפשות אבל אמרו אנוסים היינו מחמת ממון לא משום דמשוו נפשייהו רשיעי הא קמן דאפי' להעיד שקר שרי במקום סכנת נפשות והכי אמרינן התם בהדיא בגמ' כ"ש לכבוש עדות אפילו בראוי להעיד וכל שכן כשאינו ראוי:
13
י״דהטענה השמינית שאפי' לא היה בדבר סכנת גוף אלא סכנת ממון בלבד היה מותר לכבוש עדותו אפי' אם היה ראוי להעיד ומודה ראב"ן שלא חל עליו החרם ואין אומרים לזה הפסד ממונך כדי שיזכה חברך בממון שהרי אין אדם חייב להעיד על חבירו אלא מדין גמילות חסדים כמ"ש נמקי יוסף פרק הכונס בשם הרא"ה ואין גמילו' חסד שיפסיד אדם ממונו בשבילו דיותר הוא חייב להיותו חס על נכסיו מעל נכסי חבירו וכדאשכחן במשיב אבידה הילכך אפי' לראב"ן מותר לו לכבוש עדותו אפי' בראוי להעיד וכ"ש בשאינו ראוי להעיד:
14
ט״וומאחר שנתברר שלדברי הכל לא היה חייב משה ן' שושן להעיד ולא חל עליו החר' נמצא שמה שנידוהו שלא כדין נידוהו ואם השיב לו אדרבא חל האדרבא שלו על מי שנידוהו וזה פשוט מביעתא בכותח' וכמו שהוכיחו יפה האלופים הרבנים יצ"ו ויען כתב לנו ה' משה ן' שושן שא' מהרבנים אומר שא"ל ב' עדים שהאלוף הר' משה דירוז"א לא נידה את הר' משה ן' שושן והוא טוען שיש בידו כתב כתוב וחתו' בעדים ומשמש קהלו איך נידוהו דבר פשוט הוא שעדות האומרים לא נידוהו אינו כלום וכדתנן בספ"ב דעדיות וחכמי' אומרי' אין לא ראינו ראיה ועם היות כי כבוד האלוף הר' משה דירוז"א חביב עלינו אין לנו רשות להחניף בדבר המשפט ומ"מ לחוש על כבוד האלוף הנ"ל וכדי שלא יתפשט עוד המחלוקת אנו גוזרים בגזרת התורה על האלוף הר' משה ותרי דעמיה שתוך ג' ימים לראות כתבינו זה יפייסו את הר' משה ן שושן בעל פה או בכתב וכן אנו גוזרים בגזרת התורה על הר' משה ן' שושן שיקבל פיוסם ויתיר להם ומפני כבודם גם הם יתירו לו ואין כל חדש תחת השמש כי בימי חכמי התלמוד אירע כיוצא בזה כדאיתא בירוש' ומובטחים אנו בשתי הכתות שיקבלו דברינו ויקיימו באהבה רבה ולא יכריחו לצאת ממחיצתינו נגד הכת המסרבת אלא שניהם כא' עובים לקיים דברינו והיה זה שלום מאדון השלום לברך את עמו בשלום בפרשת וישם לך שלום יוסף ישראל משה קארו דיקוריאל מטראני
15
