אבקת רוכל קצ״דAvkat Rokhel 194
א׳אשר לו המשרה ומשפט הגאולה להאיר נתיב להסיר מוקש והמכשל' אליה פי קורא יורה המורה נר"ו:
1
ב׳גופא דעובדא הכי הוה שראובן החרים לשמעון ושמעון ענהו אדרבא ונשאל לחכמי שלמי אמוני רבני איטאלייא ויושבי צפת תוב"ב וכולם הסכימו שהדין עם שמעון וחל האדרבא על ראובן ושהוא בחרם ונתארכו הדברים ביניהם עד שיש דברים שאסור להעלותם על ספר דדמו לחוכא ואטלולא ובראות ראובן זה נסע ממקומו ובא לו אל מקום שהיה שם שמעון כאורח נטה ללון ושם קבץ שלשה רבנים ושנים מהם שונאים ואויבים זה לזה ואויבים ושונאים לשמעון וזה ברור ע"פי עדים ומקויים בב"ד של שלשה ועוד אסף וקבץ קצת מאנשי המקום וכולם שלחו השמש מק"ק של הלועזים שבאותו מקום לקרא לשמעון וכך אמר לו מטעם ג' רבנים ק"ק פ' ופ' ופ' ומטעם ראשי וטובי הקהל איך בא ציווי מהויקארי"ו מהחש"מן פה מקום פלוני שיתוועדו יחד בבית הכנסת של הלועזים וישלחו לקרא לשמעון ויהיה שם ג"כ ראובן והמה יראו ויבררו אם כדין עושים עם ראובן אם לא ואם לא יבא שמעון אל הוועד הנז' אז ידונו ויפסקו עפ"י דברי ראובן וכך הרבנים והקהל שלחו אותי אל שמעון שיתוועד גם הוא עמהם לשמוע דברי ראובן ואם לא יבא ידינו הם בלתי שמוע טענותיו כאשר סדר הויקאריי"ו מהחש"מן אלו דברי השמש השליח אות באות תיבה בתיבה בלי תוספת ומגרעת ככתוב וחתום בעדים ומקויים בב"ד של שלשה וכשמוע שמעון זה השיב לשמש תמהתי מאד איך אפשר זה בהיות עיניכם רואות פסקי גדולי הדור אשר מעולם אנשי שם גאוני ארץ ישראל וגאוני איטאלייא שפסקו וחתמו מידם על החרם שהטיל ראובן ותשובתם בכל פרט ופרט ואתם שולחים שאעמוד לדין עמו בכח אומות העולם והיה ראוי להשיב להוקארי"ו שאין אתם יכולים לערער אחר גזרת גאוני עולם:
2
ג׳והנה חשבתם גאוני ארץ ישראל ואיטאלייא כרועי בקר שהם טועים ועשו שלא כדין ואתם מנגדי' ומורדים בפסקיהם ובזאת אתם נלכדים לאמר שאעמוד עמו לדין על זה אשיב שהמרבה דברים מרבה חרם והוא בחרם ואינו דין שאעמוד עמו תחת בית האהל עד שיסיר מעליו החרם בזה האופן שגזרו עליו גאוני עולם ועוד שצריך כת אחרת גדולה מהם בחכמה ובמנין:
3
ד׳ועוד בא לו השמש של ק"ק לועזים יצ"ו וכך אמר לשמעון בפני עדים ככתוב וחתום בעדים המקויים בב"ד של שלשה מטעם הויקארי"ו ומטעם פ' ופ' וטובי העיר יצ"ו שיבא שמעון לפניהם לעמוד לדין עם ראובן בק"ק של לועזים יצ"ו על ענין פסק אשר פסקו רבני צפת ורבני איטאלייא יצ"ו ואם לא יבא שמעון אז ידינו ויפסקו הם עפ"י ראובן בלתי שמוע טענותיו של שמעון כאשר סדר הויקארי"ו אלו הם דבריו פ' ופ' הנ"ל הם האויבים והשונאים זה לזה ואויבי' ושונאים לשמעון הנ"ל:
4
ה׳והשלישי לא הוזכר כי נפרד מהם ותכף באותו מעמד של העדים ענה שמעון לשמש להשיב אל שני הרבנים פ' ופ' הנ"ל שהויקא"ריו פסול לדון והאחר נוגע בדבר ובעל הדבר וגם הוא בתוך הגזרה אשר גזרו הרבנים הנ"ל והוא אחד מהברורים בטענות השטר בחרם סתם והשני הוא אויב ושונא לו כמפורסם לכל והנשארים שהם טובי הקהל בעלי בתים הם ואינו דין ח"ו שידינו ויגזרו נגד גאוני עולם של צפת ורבני איטאלייא יצ"ו אם טעו בפסקיהם אם לא ועוד שצריך מניין אחר גדול מהם לגזור נגד גזרתם אם טעו בדבר משנה כאשר אמר כמה"ר פ' א' מהרבני' השולחים בעדי בתוך קהל ועדה שהרב הגאון מוהר"ר יוסף קאר"ו נר"ו וחביריו החתומים בגזרה טעו בדבר משנה ועוד שאינו דין שהנתבע הולך אחר התובע ואם רצה לדין עמו יבא למקום שמתפלל שהוא ספרדי ומנהג ארצו ארץ ישראל והוא נוהג כאנשי מקומו לכל דבר שכן הדין ויבא שם ויברר זה אחד וזה אחד אבל להלוך לפני רב אחד שהוא בעל הדבר הנוגע בדבר ורב שני אויב ושונא אותי כמפורסם לכל אין ראוי ללכת ולדון לפניהם ובו ביום וע"ש היה בכ"ג שבט בא חזן ק"ק של האיטלייאני יצ"ו וקרא כתב מנידוי על שמעון בק"ק ספרדים יצ"ו חתומה משני הרבנים הנ"ל על שלא הלך לפניהם לדין וכששמעו הק"ק הנז' את החזן ועמו שליח הויקארי"ו השליכוהו מעל הדוכן והדיחוהו מחוץ לב"ה בגערה רבה כלם כאחד לאמר שאינם רוצים בחרם הנ"ל ויחשבוהו שאין בו ממש וכחרש הנשבר ועוד היום לא רחקו ממנו אדרבא קרבוהו לשמעון ומצטרפין עמו יחשבוהו אדם כשר לכל דבר שבקדושה בב"ה ובאותה שעה הלך לבית הכנסת של ק"ק אשכנזים ובפני שמעון אחר תפלת המנחה קרא במגלה עפה כתובה משני הרבנים הנ"ל האויבים והשונאים איך מנדין ומחרימין את שמעון ותכף קם שמעון ואמר ג' פעמים הוו עלי עדים איך אני אומר אדרבא למי שמנדה ומחרים אותי וחכמי ישראל יבררו הדין עם מי ולמחרת ביום שבת הלך לק"ק של ספרדים ועלה לדוכן בנחת רוח ובלי טורח צבור ובלי חברת ערלים וכך אמר רבותי ידעתי שבב"ה הזה נקרא חרם נגדי תמול לעת המנחה מצד כמה"ר פלוני וכמה"ר פ' שלא כדין אתם עדים עלי שאני אומ' להם אדרבא ולכל החתומים בגזרה וחכמי ישראל יבררו הדין עם מי ומי נכשל בחרם ושאל מחילה אם היה מטריח בזה לקהל ובאותה שעה הלך לק"ק של האיטאלייאני ועלה לדוכן ואמר רבותי בהיות שנקר' בבתי כנסיו' נדוי נגדי מאת ה"ר פ' ופ' אני אומר אדרבא אדרבא אך הם שנדו בחרם ובשמתא ואין לצרף אותם לכל דבר שבקדושה ובעל חנות שהוא פרנס מהק"ק הנזכר העיד שגער בחזן בקוראו את הגזרה ושלא היה רצונו בחרם כלל וק"ק מהאשכנזים יצ"ו אחר שבעת ימים לקריאת החרם בב"ה שלהם שלחו שמשם שהוא חזן וש"צ שלהם אל הרב הא' לתת כתב הנידוי והחרם שקרא החזן האיטלייאני על שמעון והשיב שלא היה רוצה לתת אותה:
5
ו׳ושוב שלחו לרב הנ"ל שיתן העתק החרם שנתן להם לקרוא אותו והן הראה אותו לכמה אנשים והרב הנ"ל הפציר בהן שיתן אותו ההעתק בידו ע"מ להחזיר ובא הש"ץ הנ"ל ושאל מצד הק"ק הנז' ואמר לרב הנ"ל שאם הוא לא יתן להם ההעתק מקויים ומחתימת ידו יהיה כמו שהם לא ידעו מאומה וששמעון כאחד העם לכל דבר שבקדושה בב"ה של האשכנזים והשיב הרב הנ"ל עשו כטוב בעיניכם בב"ה של אשכנזים ומה לי כי כבר קראו החרם והנידוי בב"ה ולכן איני רוצה ליתן ההעתק וזה הרב הנ"ל שהוא בעל הדבר ונוגע בדבר יש עדים איך הודה בפיו ובשפתיו איך הוא הלך אל הויקארי"ו לבקש הציווי הנ"ל ולא די כל זה אלא שכתב על שמעון כי הוא גנב לב הרבנים השלמים של צפת תוב"ב ואיטאלייא י"א וז"ל לפטו' את ראובן מהחרם שחל עליו מכח האדרבא של שמעון וראיה לדבר כי כן עשה במרמה עם גאוני איטאלייא לגנוב את לבבם עד שכתבו מה שכתבו בראשונה הצדיק הראשון בריבו וכאשר בא בעל דינו והוכיח במישור לפני מעלתה כי הופיח כזבים לפניהם חזרו בהם והצדיקו את הצדיק ראובן כנראה מתוך אגרותיהם חתומות מכתב ידם עכ"ל ובא שמעון וחזר ושלח עוד לעשרה שליטים באיטאלייא לראות אם כנים דבריו שחזרו בהם כאשר הוא כותב כי שמעון זה לא קטיל קניא באגמא הוא כאשר יפורסם מתוך פסקי וכתבי הרבנים יצ"ו וכלם כאחד ענו ואמרו הגידו והעידו כי ככחם אז כחם עתה והאדרבא חל על ראובן והוא בחרם כאשר פסקו מתחלה וכל פסקם הא' והאחרונים הנם ביד שמעון וכן פסק מצפת תוב"ב ועתה יושבי על מדין עליכם להודיע אם האדרבא השני של שמעון על שני רבנים כדין האדרבא הראשון של ראובן והם ברשת טמנו לרגלי שמעון אם לאו זאת ועוד אחרת אל רבנים כאלו אשר חברו חבר לעשו' זאת נגד ש' להוצי' ציווי מהויקארי"ן להתנקם משמעון על לא חמס בכפיו כי הרב הא' הוא בעל הדבר ונוגע בדבר כמוזכר והשני אויב ושונא לו על שהוכיחו שמעון על דבר בלתי ראוי והגון שרצה להטות משפט אלמנה אחת כאשר כל זה כתוב וחתום בעדים כשרים נאמנים ושני הרבנים הנ"ל שניהם אויבים ושונאים זה לזה תכלית השנאה וגם זה כתוב וחתום בעדים סוף דבר אם שמעון יחיד כל דבריו הם בעדים כתובים בשטר ומקויים ביד ב"ד ורודפי צדק ולומדי תורה לשמה חם לבם בקרבם לקנאת קנאת ה' צבאות וצור ישראל יצילנו משגיאות ונזכה לדברים שעתיק יומים בהם שואל בפיו ואכלתם ישן נושן משה ן' שושן
6
