אבקת רוכל ר״טAvkat Rokhel 209
א׳אורנו הודינו והדרינו עוזינו משגבנו ויושיענו המאור הגדול המאיר לארץ ולדרים עליה אספקלרייא המאירה בוצינא דנהורא הרב המובהק מורינו ורבינו כמהר"ר יוסף קארו נר"ו אחרי דרישת השלום כו' באתי אני הקטן להתחנן ולהתנפל לדרוש ולבקש מאת שלמות כסא כבוד מלכות תורתך שישקיף וישגיח ויעיין בפסק אשר שלחתי ליד הדרת תפארת חכמתך על אודות הריאה הדבוקה כולה ואגיד ואספר לפני כסא כבוד תורתך מעשה שהיה כך היה כאשר ראה א' מן החכמים אשר בזו המדינה קונטריס אשר חבר מוהר"ר יעקב ן' חביב ז"ל וראה שהחמיר בענין הדבוקה וחשב שהיא אסורה אליבא דכ"ע נתחבר עם קצת מן החכמים השלמים אשר בארץ הזאת והראה להם הקונטריס ההוא ואז שאלו לבודקי המדינה לדעת מהם אם מתירים אותה וכאשר הגידו להם שהיו מתירים אותה מבלי נפיחה היו צווחין ככרוכיא לעיני השמש בפרסום כי אוכלים נבלות וטרפות בישראל וחשבו שהיא אסורה גמורה ושבזמן הקדמונים אסרוה מן הדין ולכן כתבו הכתב ההוא כאשר הבאתי לשונו בשאלה ושלחו וקראו לכל החכמים הנמצאים במדינה מלבד להחכם השלם כמוהר"ר יוסף ן' לב נר"ו כי לא היו מכבדים עמו והחכם השלם כמוהר"ר חיים עובדיא נר"ו בעת ההיא לא היה במדינה וכאשר באו קצת מן החכמים הנקראים ראו דברי הקונטרים ההוא נפלאה דעתם כי איך היו אוכלים נבלות וטרפות ושלחו וקראו כמעט לכל העם בזה והגידו להם איך היו אוכלים נבלות וטרפות ואז קראו לי ג"כ במעמד וכאשר נתנו הכתב בידי כדי שאחתום בחושבם שהדבר פשוט אמרתי להם שאין זה פשוט כי אדרבא רוב הפוסקים מתירים אותה ולכן פשט המנהג להתיר ואיך צווחין שאכלנו טרפות בזמן הזה והראשונים קדושים אשר בארץ המה אז השיבו כי ח"ו כי מעולם נהגו בה איסור והבודקים היו טועים בזמנינו זה ואני לא רציתי לחתום וקמו קצתם כנגדי ועשו מחלוקת עצום ונורא בזה אז אמרתי שיבינו בדבר ושאח"כ נלך אחר הרוב כמו שהדין נותן ולא רצו ודברו עם קצת עמי הארץ מקהלותיהם שיקומו כנגדי וכמעט שהרימו יד כנגדי והיו רוצים לשפוך דמים כאשד יעידון יגידון הכל כאחד ואז אמרתי שהדין אינו כן ואינו ראוי להוציא לעז על אבותינו שאכלו טרפות והבאתי ראיה ממה שהביא רבינו ירוחם בשם ספר האשכול וקצת מהם כינו כינויים רעים לספר האשכול וקראוהו הכופר כלל הדברים שאמרו שאם לא אחתום לשם שיעשו דברים אסור להזכירם אז אמרתי רבותי הנה האמת הוא אצלי שהדין לדעת רוב הפוסקים שהיא כשרה מבלי נפיחה ואתם כתבתם שאין שום פוסק מתיר אותה ושג"כ פשט המנהג לאיסור והנה עתה אני מוכרח לחתום מפני סכנת נפשות אבל תדעו כי מרה תהיה באחרונה כי כשיבא החכם השלם כמוהר"ר חיים עובדיא נר"ו אם לא יסכים בזה וגם החכם השלם כמוהר"ר יוסף בן לב נר"ו אשר אינכם רוצים לדבר עמו נכתוב הדברים בשאר המקומות ואם יאמרו שאין הדין כן נחזור הדבר לקדמותו כיון שאתם אומרים שהדין פשוט ואני רואה ההפך בדברי רוב הפוסקים והנה כשיצאתי מן המעמד ההוא בחרי אף ודברתי עם החכם השלם כמוה"ר יוסף ן' לב היה צווח כי איך נעשה דבר שלא נעשה בזמן הח"ה' הרב המובהק כמוהר"ר יוסף טאייטאצאק וכן בזמן החכמים הראשונים הרבנים המופלאים קדושים אשר בארץ המה וכאשר בא מוהר"ר חיים עובדיא היה צווח ג"כ בשווקים וברחובות ורובם היו מחזקים במחלוקת והיו רוצים להנהיג ד"ז בהכרח גמור לפי שאמרו שהדין כך אח"ך שלחתי הדברים אצל הגאון כמוהר"ר שמואל חקן ז"ל ונפלא עליהם וכתב אלי וז"ל כי כיון שרבו המתירים פשט המנהג להתיר אין לבטל המנהג אלא שראוי להעמיד המנהג ההוא ומהיום ההוא והלאה היה מחלוקת בזה בינינו וטובי העיר לא קבלו גזרתם והנה עתה קצת מן החתומים כאשר ידעו שבשאר הארצות התירו הדבוקה מבלי נפיחה גם בא הבודק המומחה כה"ר נתנאל י"צו שהיה בודק בזמן החכם הש' הרב המובהק לוי בן הרב כמוה"ר יעקב בן חביב ז"ל והעיד שלעולם בזמנו התירו הדבוקה מבלי נפיחה וכן בזמן החכם הש' כמוה"ר יוסף טאיטאצאק אז חזרנו עטרה ליושנה וכל מה שנעשה קודם לא היתה אלא בקטטה ומריבה על הזה הוכרחתי לשלוח הפסק שלי ביד עטרת תפארת חכמתך שקשה בעיני הדבר להוציא לעז על אבותינו הקדושים שאכלו טרפות כ"ש שהיה המנהג בטעות בחושבם שפשט המנהג לאיסור בזמן החכמים הראשונים הרבנים המופלגים קדושים אשר בארץ המה זצ"ל ושגם כן היה בהכרח ומנהג כזה לא שמענו ולזה אתחנן לפני גאוננו ותפארת ישראל שישיב אלי תשובה כיד הדרת יקרת מעלת תורתך כי ידענו נאמנה כי לא לפניו חנף יבא מלך במשפט יעמיד אדץ על הדין ועל האמת ועל השלום אשרי העם שככה לו וחי נפשי כאשר ראיתי הספר הנפלא אשר חבר יקרת שפרת גדולת חכמתך על הטורים שמחתי כמוצא שלל רב כי כל ימי חיי הייתי טורח לכתוב קצת מאשר השיג מיעוט דעתי בטורים והחבור אשר חבר יקרת הדרת שפרת מעלת תורתך דברי אלקי"ם חיים הוא יישר כחך אריה וישר ולזה נכספה נפשי וגם כלתה לשלוח ליד יקרת תורתך הפסק שחברתי הריאה דבוקה גם פסק אחר על עגונא דאתתא והיתה כוונתי לשלוח קצת פסקים אחרים אשר שלחתי בזה המקומו' ות"ל קבלתי תשובה מכול' והסכימו גדולי הדור עמי בכל הדברים אשר שלחתי עד היום כו' ויכתוב כ"ת התשובה בנייר החלק שבפסק שלי וכדי שיהיה על השאלה בעצמה שלא יאמרו לא שאל הדבר כמות שהוא ובזה ידעו ישראל ויהודה כי יש שופטים בארץ מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים והנה כעת תלי"ת רוב בעלי ההוראה אשר בארץ המה הסכימו עמי בזה כפי הכתב אשר כתבו כאשר התורף כתוב בשאלה ועל האמת קצת מן החכמים דברו כנגד הגאונים המתירים בגאוה וגודל לבב ומנו החכם כמה"ר שמואל די מדינא וסוד ה' ליריאיו ודבר בפרהסייא כנגד הרוקח ורבינו חננאל וה' יכפר בעדו ואלמלא שאני יודע חסידות כ"ת וגדולת חכמתו תורה וגדולה וחסידות במקום א' לא הייתי מגלה זה גם בעונותי נתפרסם זה לעיני כמה גדולים אשר בארץ הזאת והנה אפשר שאשלח פסקים אחרים ליד יקרת הדרת תפארת חכמתך גם ליד הרב המובהק כמה"ר אברהם שלום נר"ו כדי שיקר תפארת חכמתכם תלמדוני תורוני כי תורה היא וללמוד אני צריך ובגלל הדבר הזה ה' אלקי"ם חיים ומלך עולם ירומם ינשא יגדל כסא כבוד מלכות תורתך יפוצו מעיינותך חוצה וה' יאריך ימי יקרת מעלת כבוד תורתך בטוב ובנעימים כנפש יקרת חכמתך הטוב' והטהורה והקדושה והחכמה המלאה כל טוב וכנפש הקטן זעירא דמן חברייא יעקב בר שמואל שמוט: תשובה אלקי"ם ראיתי עולים מן הארץ בקול סאון סואן ברעש על דבר ריאה הדבוקה כולה אם מכשירים אותה בלי נפיחה והדברים עתיקים וראיתי ראיות כ"ת וראיותיו להעמיד המנהג הקדום להכשירה בלי נפיחה ולא אכניס עצמי עכשיו בעיקר הדין כדברי מי ראוי לנהוג כי מאחר שפשט שם המנהג להכשירה בלי נפיחה אין לנו עסק בזה אך כאשר קימו וקבלו עליהם מקרוב להצריכ' נפיחה יש לדון אם רשאים לבטל ההסכמה ההיא וזה תלוי בההיא דר' יוסי בר ביבון דירושלמי שהביא כ"ת ובנדון זה משמע שהוא כעין דבר שהוא מותר ונהגו בו איסור שאינו עולה על הדעת שחכמי עיר ואם בישראל שנתקבצו יחד ולא א' מהם שראה דברי הפוסקים המתירים אם היותם כתובים בעט ברזל ועופרת ומצויים ביד כל אדם אלא שחזקה שכולם קראו אותם ועכ"ז נראה להם להחמיר על עצמם שלא להכשיר בה בלי נפיחה ועוד שמדברי הרב רבינו יעקב ן' חביב ז"ל אשר עליו סמכו נראה שיש פוסקים מכשירים בלא נפיחה שכתב שאמרו לו הבודקים שמנהגם להכשיר הדבוקה בלא נפיחה ע"פ הרבנים הנז' והנה ודאי היה להם פוסקים על מי שיסמוכו הרי בהדיא שהחכמים המוסמכים שלא להכשירה בלא נפיחה ידעו שיש פוסקים מכשירים בלא נפיחה ועכ"ז ראו שלא לסמוך עליהם מאשר ראו כי הרב הנז' כתב להחמיר ולאסור הסכימו לנהוג כדבריו ולשון הסכמתם מוכיח כן שכתבו וז"ל וחפשנו וחקרנו מאין בא להקל בזה ולא מצאנו אדרבא מצאנו שחכמינו הקדושים אשר בארץ המה החמירו בזה עכ"ל והדבר ברור דלשון להקל ולהחמיר לא יפול כי אם בדבר שיש אוסרים ויש מתירים הרי על כרחין שידעו שיש מתירים והסכימו שלא לסמוך עליהם והא ודאי עדיפא מדבר שיודע שהוא מותר ואין בהסכמ' זו משום הוצאת לעז על אבותינו שאכלו טרפות ח"ו שהרי היה להם ע"מ לסמוך ועתה שנדבה רוחם אותם להחמיר על עצמם כדברי האוסרים ולהשען על אילן גדול תע"ב נאם הצעיר יוסף קארו
1
