אבקת רוכל ר״חAvkat Rokhel 208
א׳טבח דלא אשגח באוגרת
1
ב׳ב עלה דהאי עובדא דאתרמיא בהאיך קרתא דאתכחשו רבותא על דברת טבחי קהלתא קדישא למידע אי הוו בקיאי או לא ואשתכח חד מנהון דיהבו סכינא בידיה למבדקיה והוה ביה פגימה אוגרת ולא אשגח ביה ולא הרגיש כלל וחד מרבוותא הורה דמשום הא אין לאעבוריה משחיטתיה וחד הורה דפשיטא ופשיטא דאית לאעבוריה דברירא מילתא דלית ליה הרגשה כלל ולית ליה תקנתא מכאן ולהבא דחוש המשוש חרפה היא לו:
2
ג׳ואנא אסתפקנא אליבא דמאן נאמר נחזי לאעבוריה עלה דבשרא שנשחטה לשעבר אי הוייא למפרע בספק נבלה ונפקא מינה לכלים או לא והורה דאפי' דמדינא ראוי לאעבורי' דלית ליה הרגש כלל מ"מ כל מה ששחט למפרע בחזקת כשר הוי וכן הוא הדין נמי כל היכא דמעבירינן ופסלינן ליה לטבחא:
3
ד׳ומפני דהוייא הלכה למעשה הנה באתי לשרטט לקלישות דעתאי כסברא קמייתא דבנ"ד אין לאעבוריה וכל היכא דמעבירינן ליה דאיתסר כל הבשר למפרע וכלים נמי אסורים וצריכים טהרה או שבירה ואע"ג דאשלי רברבי קא שרו בהאי ואני זעירא דמייא לעשבא דגדיל בעציץ שאינו נקוב אף גם זאת כיון דהוייא מילתא דתלייא באיסור והיתר ודמייא באפאי הלכה רווחת דהלכה למשה מסיני קרינא עלי אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה':
4
ה׳ואע"ג דההיא דחולין פרק הכל שוחטין דאמר רב הונא האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם משמתינן ליה ורבא אמר מעבירינן ליה ומכריזינן ליה אבשר דטרפה ולא פליגי כאן בנמצאת סכינו יפה כאן בשלא נמצאת סכינו יפה משמע דמיירי בטבח מוכר בשר דאי מיירי בשוחט לאחרים א"כ מאי האי דקאמר מעבירינן ליה סגי דלימא מכריזינן אבישריה שהיא טרפה אלא על כרחין למימר כדפרש"י ז"ל מעבירינן ליה מאומנותיה שלא ימכור בשר עוד ותו דאי מיירי בשוחט לאחרים א"כ מאי האי דקאמר רבינא היכא דליכא נמצאת סכינו יפה משמע ליה בפרקא דאפי' לגויים לא מזבנן וכי טוביא חטא וזגוד קא מינגיד דמשום אסורה למוכרה לגויים ליתא דהא כתיב לגר אשר בשערך תתננה ואכלה או מכור לנכרי אלא על כרחין אית לן למימר דאיירי בטבח מוכר בשר והכי נמי משמע בהדייא בסנהדרין בפרק זה בורר ההוא טבחא דאשתכח דנפקא טרפתא מתותי ידיה פסליה רב נחמן ועברי' אזל רבי מזייה וטופרי' סבר ר"נ לאכשורי אמר רבא ליה דילמא איערומי קא מערים אלא מאי תקנתיה כדרב אידי בר אבין דאמר החשוד על הטרפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה בדבר חשוב או שיוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו ע"כ: ועל כרחין במוכר בשר קא מיירי חדא מדקאמר פסליה רב נחמן ואעבריה כלומר פסלי משחיטתי' ועברי מאומנותיה ועוד דאין אדם חוטא ולא לו ועוד דאי בשוחט לאחרים קא מיירי כי יחזיר אבידה בדבר חשוב מאי הוי ובשלמא אם היה נכשל משום חמדת ממון ניחא אבל האי דלא משום חמדת ממון קא אתי אלא שלא חשש לבדוק אי נמי במזיד אדרבא דתשובה מעלייא טפי הוה דרבי מזייה וטופריה כתוהא על הראשונות אלא על כרחין אית לן למימר דמוכר בשר קא מיירי וא"כ לפי זה נידוק מינה דמתוך כך מעבירינן ליה ומכריזינן אבישריה הא לאו הכי אלא כפי הנדון שלפנינו בזמנינו זה השוחט לאחרים לא מעבירינן ליה משחיטתיה ולא מכריזינן אבישריה ששחט ושישחוט דטרפה אפילו הכי מיחזי לי דמהאי מימרא ליכא למידק הכי אלא אדרבא לאידך גיסא דבשלמא אי הא דאמרינן מעבירינן ליה ומכריזינן אבישריה דטרפה היא משום קנסא ניחא דקנסינן ליה אבישריה משא"כ לשוחט לאחרים דלא שייך ביה קנסא מיהו קושטא דמילתא לפום קלישות דעתאי דלא משו' קנסא קא אתינן הכא אלא דוקא בשמתא דמשום אפקרותא דהחציף פניו נגד הרב משמתינן ליה בין שנמצאת סכינו יפה בין בנמצאת פגומה והכי נמי אליבא דרבינא דאפי' לגויים לא מזדבן הוייא קנסא אבל בהעברה מאומנותיה והכרז' אבשרי' דטריפה פשיטא דטעמא לא משום קנסא אלא משום דאתרע חזקתיה וכמו שנוכיח לקמן בארוכה בס"ד וראיה לזה ממ"ש רש"י ז"ל דאפילו לגויים לא מזדבן והיינו דנמצאת סכינו יפה מכריזינן עליה דטריפה היא משום קנסא ולגויים מיהא שבקינן ליה לזבונא ע"כ כלומר דנמצאת סכינו יפה ליכא למיטרפא מדינא כלל אלא משום קנסא מה שאין כן בנמצאת פגומה דאיכא למיטרפא מדינא ודוק דלא כתב רש"י קנסא בכולה שמעתתא אלא הכא בנמצאת סכינו יפה והא דאמרינן בההיא עובדא דהכל שוחטין איקלעו מר זוטרא ורב אשי לגבי רבנן אמרו להו ליעיינו רבנן במילתיה דתלי ביה טפלי דמשמע בין שמתא בין העברה בין הכרזה כולהו הוי משום קנסה דאי מדינא וכי משום דתלי ביה טיפלי יתירו האיסור ולאו קושיא דהא דייק רש"י ז"ל במילתיה דרבה בר חנינא שמתיה ואעבריה דקא סבר כי קאמר רבא מעברינן ליה אפילו נמצאת סכינו יפה קאמר ע"כ אלמא דאי הוה סבירא להו דרבה לא קמיירי אלא בשלא נמצאת סכינו יפה דלא הוה מעביר ליה אבל השתא דאעבריה על כרחנו משום קנסא ומשום הכי אמר לעיינו רבנן במילתיה דתלו ביה טפלי וכיון דלא הוי משום קנסא אלא מדינא א"כ שוה בכל מילי בין בשוחט לעצמו בין בשוחט לאחרים וראיה גם כן ממ"ש הסמ"ג ז"ל ומה שעתה אין מנדין על כך לפי שלא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם ובזמן הזה חכמים מחלו על כבודם לפיכך אין עושין דבר בנמצאת סכינו יפה ואין מנדין על ככה ע"כ וכן כתב הרא"ם ז"ל הא קמן בההיא דבזמן הזה דוקא אין מנדין על ככה כשנמצאת סכינו יפה משום דהוייא קנסא וחכמים מחלי על כבודם הא נמצאת סכינו פגום מעברינן ליה משחיטתיה ומכריזינן אבישריה ששחט ושישחוט דטרפה דלא לקתה מדת הדין:
5
ו׳מיהו אע"ג דלפום מאי דאוכחנא שמעינן דאפי' דשוחט לאחרים ונמצאת סכינו פגום מעברינן ליה מ"מ מסתברא דבכי האי גוונא דהאי נ"ד דלא מעברינן ליה מתרי טעמי חדא דכיון דהעמידו לו לשוחט לבדוק הסכין לפני חכימייא אשפייא ורוב טובי העיר ושלשה גדולי ארץ איכא למימר דאיטריפה דעתיה קמייהו וקשקש רוחיה כפעמון ובשלמא אי הוה באנפי תרי או תלתא ניחא ומילתא דברירה הוא דבדיקת הסכין בעי נחת רוח ויתובי דעתא וכמ"ש הרא"ש ז"ל וז"ל כי הרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין ע"כ ותו דבשלמא אי הוה בשעת שחיטה כגון שהיתה יוצאת נבלה מתחת ידו ניחא מיהו השתא לא בשעת שחיטה הוה וליכא למימר אדרבא קשה מן האחרת דכיון דשלא בשעת שחיטה הוי ולא הרגיש הפגם ש"מ דלית ליה הרגשה כלל חדא מטעמא דטירוף הדעת דכתיבנא ותו דאדרבא אימא לאידך גיסא דכיון דלא בשחיטה קאי לא דק כוליה האי בבדיקה אבל אי הוה קאי בשחיטה אנן סהדי דמרתת רתת ויירא על נפשו ודייק שפיר פן תדבקנו הרעה הילכך בנ"ד אין להעבירו דמשום הא לא אתרע חזקתיה לא להבא ולא לשעבר ומינה דכל הכלים טהורים:
6
ז׳ומיהו היכא דמעבירינן ליה לטבחי משחיטתי' ומכריזינן על הבשר שהיא טריפה כגון שנמצא סכינו פגום אחר ששחט בהמה והכריזה והכשירה אי נמי בנ"ד למ"ד דלא איטרי' דעתיה אלא דלית ליה הרגש כלל ולית ליה תקנתא איכא לספוקי שמא סופו הוכיח על תחלתו שבתחלתו ג"כ לא הוה ליה הרגש אי נמי במוציא נבלה מתחת ידו שמא עד השתא נמי האכיל נבלות וכן כל היכא דמעבירינן ליה לטבחא מספיקינן על כל הבשר ששחט וקאי כוליה בספק נבלה ומינה דכל הכלים איתסרו מספק נבלה ובעו הכשר או שבירה וקצת ראיה מההיא דהזכרנו האי טבחא דלא סר סכינא כו' ומכריזינן אבשריה משום טריפה ואע"ג דאפשר לדחויי דמיירי בבשר הנמצא בעין אבל בבשר שעבר לא ונפקא מינה דכלים טהורי' דייקא נמי דקתני אבישריה הנה בהגהות הנמצאות עכשיו בדפוס קוסטאנטינא רבתי כתוב בהם על האי לישנא ויש מפרשים דאף הכלים צריכי' טהרה אך קבלתי מהרא"ם מורי ז"ל דאין לסמוך עליהם ולאו הגהות מיימוניות הם אך אפשר לדיוקי דלמפרע כל הבשר בספק מלישנא דנקטי כל הפוסקים ומכריזין על כל מה ששחט שהוא טרפה ודוק ותשכח:
7
ח׳ויש לפקפק אמאי נקט תלמודא גם כל הפסקני' ומכריזין אבשריה משום טרפה דלא שייך הכא לישנא דטרפה אלא נבלה דהא הוכחנו לעיל דמדינא מעבירינן ומכריזינן עליה ולא מקנס' ואפש' לומ' דאה"נ דמדינא מעבירינן ומכרזינן עליה ולא מקנסא מיהו שייך הכא קנסא קצת דהא לא ודאי נבלה היא אלא ספק דדלמא במפרקת נפגם ואפ"ה מכריזי' עליה משום טרפה ודאי ולהכי נקט טרפה דכל היכא דאיכא צד קנסא אורחא דתלמודא למינקט לשון טרפה אי נמי אפשר דכיון דהאי נחשד על הנבלה נחשד נמי על הטרפה ולהכי נקט ומכריזינן אבישריה משום טרפה כלומר נמי משום טרפה ואיכא לאתויי ראיה מההיא דתנן בחולין שחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה ואם אחר שחיטה נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה אלמא דכל ספק דאפשר שיסתפק בשחיט' פוסל ואם כן הכא נמי בהאי נדון דמספקא לן בכל שחיטה ושחיטה ששחט למפרע קיימי כולהו בספקא ופסילי:
8
ט׳ואי קשיא דבפ"ק פריך תלמודא לרב חסדא מהאי מימרא גופא ושקיל וטרי כל ספק בשחיטה לאתויי מאי לאו לאתויי כי האי גוונא ומשני לא לאתויי ספק שהיה ספק דרס ופריך ומאי שנא ומשני התם דאתילידא בה רעותא בבהמה הכא סכין איתרמאי בהמה לא איתרמאי דמשמע דאיכא לאיפלוגי בין ספקא דסכין לספקא דבהמה איכא לתרוצי דהאי שיטא לא מתוקמא אלא אליבא דרב חסדא אבל אליבא דרב הונא כל ספק בשחיטה דקאמר כליל נמי סכין ואליבא דרב הונא נמי מתרצא שפיר במאי דקאמרי התוס' וז"ל ועוד יש לומר דהכא טעמא משו' דעצם ודאי פוגם ע"כ דכיון דהא דמשנינן הכא סכין איתרמאי ולא אפסילא בהמה מחמתיה טעמא משום דהוי קרוב לודאי להכשיר דעצם המפרקת ודאי פוגם א"כ שמעינן מיניה דהיכא דלא הוי קרוב לודאי להכשיר וכ"ש היכא דהוי קרוב לודאי לאסור דאפילו סכין אתרמאי איפסילא בהמה מחמתי' וכתבו עוד התוס' שם ועוד י"ל דמה לי אתייליד ריעותא בסכין מה לי אתייליד בבהמה אלא על כרחין הכי קאמר סכין איתרמאי פי' ואיכא ספקא טובא שמא בעצם נפגמה ואפילו בעור נפגמה שמא לא נשחטו הסימני' כנגד הפגימה והאי בספק ספקא ע"כ:
9
י׳נקטינן מיהא נמי דהיכא דליכא אלא חד ספק בלחוד דשוייא לן ספיקא דסכין בספקא דבהמה גופא וא"כ הכא בנ"ד למאן דאמר דלית ליה תקנתא להאי טבח כלל דלית ליה הרגשה וכן כל היכא דמעבירינן ליה מדינא איכא לספוקי בכל שחיטה ושחיטה דדילמא בסכין פגומה שחט בתחלה:
10
י״אודע דאיכא לאתויי ראיה מההיא דרב דאמ' בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזתת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ופי' עלה האלפסי שכל שהיא בחייה הרי היא אסורה משום אבר מן החי ואינה ניתרת אלא בשחיטה כשרה וכמו כן בסכין שאינו פגום הילכך אם לא נתברר שנשחטה שחיטה כראוי בין בסימנים בין בסכין יפה הרי היא בחזק' איסור עד שיודע לך במה נשחטה כו' הא קמן בהדייא דאם לא נתברר בבירור שנשחטה שחיטה כראוי בין מחמת הסימנין בין מחמת הסכין שהיא בחזקת איסור וא"כ הכא נמי בנ"ד דליכא מאן דפליג דלמפרע לא נתברר שחיטה שום בהמה ששחט דבספק סכין פגומה קיימי ואם כן על כרחין כולהו קיימי בספק נבלה:
11
י״בוהא דקי"ל חזקה דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם מדתניא הרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק או שאמר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצאו שחוט חזקתו שחוט אלמא אמינא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם והכי מסקנא בשמעתת' אע"ג דאית רבוותא דמפלגי בהא ומסקי כרבינא וא"כ הכא נמי מהאי טעמא הוה לן לאכשורי לשעבר ולאו כלום הוא דהני מילי היכא דלא אתרע חזקתיה אבל אם אתרע חזקתיה כנ"ד לא מיבעייא דמכאן ולהבא מיפסל לשחיטה אלא אפי' למפרע כל מה ששחט הוי בספק משום דאיהו הוא דאפסיד ומשוי אנפשיה ממיעוט המצויין אצל שחיטה ולא מומחין נינהו דמאן נימא לן דהשתא הוא דאפסיד ההרגש ולמפרע הוי בחזקת מומחא אי נמי דהשתא הוא דהאכיל נבלה אבל למפרע לא אלא על כרחין למימר דכיון דאיתרע חזקתיה למפרע כולהו שחיטות ששחט קיימי בספן וראיה לזה ממ"ש הר"ן ז"ל בהלכות פרק הכל שוחטין וז"ל ואומרים שגבינות שנעשו מבהמה שנמצאת טרפה בשעת שחיטה אסורות ואפ' שיש לבהמה זאת יותר מי"ב חדש לא אמרי' כיון שזה ודאי בשעה שנולדה לאו טרפה הוואי נעמידה אחזקתיה ועכשיו הוא דנטרפה שחזקה שאינה מבורר' כאמור כגון זו אינה חזקה הא קמן בהדייא אע"ג דבחזקת כשרה הייתה כיון דהשתא אשתכח בה טרפות איתרע חזקת' למפרע ונאמר דמתחלה טרפה היתה הכא נמי בנ"ד אע"ג דחזקה דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן לא אמרינן דהשתא איתשיל והפסיד ההרגש וכן נמי לא אמרינן דהשתא הוציא נבלה מתחת ידו אלא כיון דאיתרע חזקתיה אמרינן דלמפרע נמי הכי הוה:
12
י״גאך קשה מההיא דשנינו בפ"ק דכתובות הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך והלה אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראייה לדבריה דבשלמא לרבי יהושע ניחא דכיון דבתחלה היתה בחזקת בתולה והשתא אשתכחת בעולה אתרע חזקת' למפרע לגמרי וצריך שתביא ראיה לדבריה אלא לרבן גמליאל קשייא דמשמע אליביה דלא אתרע חזקתיה למפרע כיון דקאמר שהיא נאמנת לומר משארסתני כלומר דלעולם היא בחזקת בתולה עד שארסה והכין נפסקא הלכתא כרבן גמליאל דוק ותשכח התם בגמרא ואם כן הכא נמי נימא דבחזק' מומחא ומרגיש הוא והשתא הוא דאפסיד ההרגש אבל למפרע כל מה ששחט בחזקת כשר הוא:
13
י״דומחזי לי לתרוצי ולומר דדילמא לא היא דעד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם אלא מפני שהאשה גופא טוענת טענת בריא משנתארסתי נאנסתי ולא קוד' דאי איהי לא ידעה מאן ידע אבל הבעל טוען טענת שמא שלא ידע בבירור מאי דהוה ואינו יכול לטעון בריא לי שעד שלא ארסתיך נאנסת ומש"ה הוייא נאמנת ולא אתרע חזקתיה למפרע אקודם שנתארסה אבל הכא בנ"ד דשוחט גופיה לא ידע בודאי אימתי אבד הרגשו דאפי' השתא שבדקוהו חכמים ולא הרגיש הפגימה הוה סליק אדעתיה דהא דלא הרגיש משום דלא הוה ביה פגם ולא משום דלא הו"ל הרגש ע"כ למימר דלמפרע אתרע חזקתיה על כל מה ששחט דאל"כ נתת דבריך לשעורין אי נמי שאני התם דאיכא מגו ומש"ה נאמנת לומר משארסתני נאנסתי וכדאמרינן התם בגמרא אנא דאמרי אפי' כרבן גמליאל עד כאן ל"ק ר"ג התם אלא דאיכא מיגו אבל הכא מאי מיגו איכא ופרש"י דאיכא מיגו מיגו דאי בעייא טענה טענת מעליית' מהך משנתארסתי נאנסתי כגון טענת מוכת עץ אני דלא פסלה נפשה לכהונה וקא אמרה נאנסתי דקא מפסלא נפשה ש"מ קושטא קא אמרה ע"כ אבל הכא בנ"ד מאי מיגו איכא ומשום הני תרי טעמי לא דמו אהדדי ואע"ג דאליבא דר"י ליכא מיגו בההיא דמוכת עץ כלל מ"מ אליבא דרב נחמן איתא עיין התם בתוס' ומטעמא קמא דכתיבנ' דבריא ושמא איכא לתרוצי נמי ההיא דהמדיר גבי מומין דאמרינן העמד אשה על חזקת' ואמרינן דברשות הבעל נולדה דהיא טוענת טענת בריא מה שאין כן הבעל דטעין שמא ובריא עדיף א"נ איכא למימר דשאני התם דכיון דברשות הבעל נמצאו אמרינן כאן נמצאו וכאן היו לפי שאין מחזיקים מומין מרשות לרשות וכמו שתי' הר"ן ז"ל ומינה נמי דגבינות בהמה טרפה אסירי למפרע ולא דמי כלל לנושא את האשה ולא מצא לה בתולים מהני תרי טעמי דכתיבנא אי משום דכל שעתא ושעתא הוי בשמא ואי משום דלא שייך מיגו כלל:
14
ט״ואכן לפום מה שאמרו משם רבינו שמשון ז"ל קשיא דאמר דאין לאסור גבינות מטעם זה שאפי' תמצא לומר שאין הולכין אחר חזקה כזו מ"מ שאני הכא דהוייא לה חזקא דאתייא מכח רובא ורוב בהמות כשרות הלכך אמרינן דעכשיו הוא דנטרפה וכענין שאמרו בענין חזקה בכתובות פ"ק גבי הכונס את האשה ולא מצא לה בתולים ע"כ ואם כן בנ"ד נמי נימא דכיון דהוייא חזקה דאתייא מכח רובא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דעכשיו הוא דאתרע מזליה והפסיד ההרגש:
15
ט״זמיהו לקלישות דעתאי איכא לאקשויי אליביה ז"ל דאין הנדון דומה לראיה מהנהו תרי טעמי ממאי דכתיבנא וה"נ קשיא לפום סברת רבינו יונה דהתירו מדאמרי' נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה וא"כ משמע דאפי' נמצאת טרפה לא איתרעה חזקתה למפרע ואפשר דשאני הכא דכיון דהיתה הבהמה בחייה בחזקת שאינה טרפה ועכשיו נשחטה הו"ל מעשה אחריתי ואזל ליה מעשה קמא הילכך אי נמצאת עכשיו טרפה תלינן אאחר שחיטה:
16
י״זויש לתרץ בין אליבא דרבינו שמשון בין אליב' דרבינו יונה דשאני הכא בטרפה דאית לה לבהמה תרי חזקות חזקה דרוב הבהמות כשרות הן וחזקה דנשחטה בחזקת היתר עומדת ועוד דרוב בהמות כשרות עדיפה מחזקה דקי"ל רובא וחזקה רובה עדיף כדאמרי' בקידושין בפ' עשרה יוחסין ובנידה פ' כל היד דתנן תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר"מ מטהר וחכמים מטמאין לפי שדרכו של תינוק לטפח והוינן בה בטעמיה דרבי מאיר ובטעמייהו דרבנן ומסיק לרבנן דרובא וחזקה רובא עדיף פי' רובא דרוב תינוקות מטפחין בשרצים ובנבלות שבאשפה וחזקה דעיסה רובא עדיף ולכך מטמאין וא"כ הכא דאיכא רובא ועוד טפי חזקה רובא דרוב בהמות וחזקה דנשחטה בחזקת היתר עומדת ולהכי תלו לקולא ואם אתה משיבני א"כ בנ"ד נימא נמי דכיון דרובא עדיף ורוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דהאי שוחט לא אתרע חזקתיה אלא מכאן ואילך אבל למפרע לא דהשתא ליכא לתרוצי דשאני הכא דאית חזקה אחריתי לאסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ומש"ה לא שוי רובא דרוב מומחין לגביה דהא התם נמי איכא חזקה דעיסה ואפי"ה רובא דרוב תינוקות מטפחין עדיפא מההיא חזקה שתי תשובות בדבר חדא התם הוא דקא סברי רבנן דרובא עדיפא מחזקה משום דחזקת עיסה לקולא ורוב' דתינוקות לחומרא אבל כה"ג דרובא דמצויין לקולא וחזקת דבהמה לחומרא לא ועוד דשאני התם דאיתרע חזקתה דעיס' בבצק דביד התינוק ומסייע ליה לרוב אבל הכא כד איתרע חזקת' דהאי שוחט פרח רובא לגבי' ואשוי אנפשיה ממיעוט המצויים:
17
י״חותו דאיכא למידק ולאתויי ראיה לנ"ד דאי לא נימא הכי אלא דלמפרע סמכינן אחזקה דרוב מצויין אצל שחיטה ואפי' איתרע חזקתיה לא איתרע אלא מכאן ולהבא א"כ תיקשי דמכל שכן מאי דקי"ל דצריך לבדוק הבהמה דאי איתא דסמכינן אחזקה אפי' היכא דאיתרעאי כ"ש דאית לן למיסמך בהאי כיון דאכתי לא איתרעאי ותו דהוו תרי חזקות חזקה דרוב בהמות וחזקה דנשחט' בחזקת היתר עומדת וא"כ אמאי צריכינן לבדוק ולא עוד אלא שאסו' לאכול ממנה עד שתבד' כדא' באין צדין נטיעה מקטע רגליהון דקצביא ודבועלי נדות ופרש"י נטיעה ערלה שאמרה תורה להמתין ג' שנים מלאכול פירות מקטע רגלי הקצבים הממהרין לאכול קודם הפשט וניתוח ופעמים שנמצאת טרפה ע"כ אלא ע"כ אית לן למימר דהיכא דאתרעאי חזקה לגמרי איתרעאי ואפי' למפרע ולא סמכינן אההיא חזקה כלל אלא היכא דלא אתרע וכי פרכת ולדידך מי ניחא תימ' על עצמך וגבי בדיקת בהמה לא אתרע חזקתה עוד וצריך למבדקא ואמאי לאו פירכא היא דבשלמא לדידי דאזלי לחומרא איכא למימר דאימתי שווייא חזקה היכא דליתא לדינא קמא כגון ששכח טבח ונטלה או בא זאב ונטלה דאז אוקמינן בהמה אחזקתיה ואחזוקי רעותא לא מחזקינן וכמ"ש הרא"ש ז"ל שאם נאבדה הריאה כשרה משום דאזלינן בתר רובא ומ"מ אין מפרסמין הדבר ע"כ וכל היכא דאפשר למבדיקה כגון דאיתא לריאה קמן אע"ג דאיתא לה לחזקה דכשרות עכ"ז חיישינן למיעוט טרפות ומחמרינן ובדקינן להו אלא לדידך דסבירא לך לקולא דאפי' היכא דאיתרעאי חזקה לא איתרעאי אלא מכאן ולהבא א"כ אלמא חזקה טובא וא"כ מי הצריכנו לבדוק אלא ע"כ אית לן למימר כדאוכחנא:
18
י״טוהעבודה לבי מגמגם על המתירין דכי היכי דבבהמה שנמצאת טרפה בטלה חזקה דרוב בהמות כשרות לגבה ואמינא דהוא ממיעוט בהמות טרפות' אמאי לא נימא נמי בהאי שוחט אי מדינא להעבירו דבטלה חזקה דרוב מצויין לגביה והוי ממיעוט מצויין ולמפרע מה ששחט קאי בחזקת נבלה:
19
כ׳וכיון דאתא לידן הני תרי מימרי דרוב מצויין ודבהמה בחייה איכא לאקשויי מחדא לחבירתה דמהאי מימרא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן משמע דספק שחיטה תלינן לקולא ומההיא מימרא דלעיל דבהמה בחייה כו' משמע דספק שחיטה לחומרא וא"כ סתרן אהדדי וי"ל דכולהו איתנהו ולא סתרי אהדדי דמאי דאמרינן בחזקת איסור עומדת דמשמע דספיקא לחומרא היינו ספקא דסימנין דדילמא לא נחתכו כדינן כגון רוב א' בעוף ורוב שנים בבהמה וכן נמי סכין דילמא נפגם בשחיטה אבל בשוחט גופיה לא מספקא לן אי ידע אי לא ידע דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ומינה דאי איתיה לידא רעותא בשוחט כגון בנ"ד דפשיטא דאיתרע חזקתיה ונפקא ליה מרוב מומחין להבא ולשעבר:
20
כ״אואתה החולק אודי ליה מיהת מיהא בהא דהיכא דראינו שוחט ובדקנוהו ולא גמיר בהלכות שחיטה אפילו בפשוטן איגלאי מילתא למפרע דכל מה ששחט קאי בספק נבלה דהא לא ידע ואפי' אמר ברי לי שלא שהיתי ושלא דרסתי אין בכך כלום כיון דבשעת שחיטה לא ידע לאזדהורי וכדאמרי' בשבועות כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה א"כ אוף הכא דבדקנוהו ולא גמיר בבדיקת הסכין ולא די זה אלא דלית ליה הרגשה כלל על כרחין איגלאי מילתא למפרע על כל מה ששחט ואפילו אמר ברי לי שלא שחטתי בסכין פגום לא מהימן דכיון דלאו בר הרגשה הוא אם כן כמאן דלא רמיא עליה דמיא כו' ותלינן לחומרא:
21
כ״בנמצא העולה עכשיו לענין פסק הלכה לפום מה דשקילנא וטרינא דלעולם היכא דאיתרעי חזקה איתרע למפרע לגמרי בכל כה"ג וכל היכא דמעברינן ליה לטבחא מדינא כל מה ששחט למפרע בחזקת נבלה איטרפה הוא וכל הכלים צריכים טהרה או שבירה האי כדיניה והאי כדיניה דכוותא אמרינן גבי כתמים דכתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע עד שתאמר בדקתי את החלוק ולא מצאתי לה כתם עד שעת הכבוס יעויין במקומו ובנ"ד דמדינא אין להעבירו וכדאוכחנא דבההיא שעתא איטרפא רומי פשיטא דכל מה ששחט בחזקת כשר הוי וכלים טהורים ומטוהרים כך נ"ל לע"ד אני המדבר משים נפשי בין זאבים ואריות עודני בין שניהם ומתלעותיהם כתלמידים לפני רבותיהם מקצר ועולה מקצר ויורד גם כותב בחפזון על טירדת בר ולחם ומזון לאכלה ולגמיעה ואין מעה בשפת היריעה ע"כ אני מתקשה מדוע אין פנאי בבית הבליעה ולא יקדים קנה לוושט הן זאת ראתה עיני ותדד שנתי מעלי אך זאת אשיב אל לבי בצפרא ורמשא דיומא דעיבא כוליה שמשא ובכן אשתחוה לקדם רבנן בכוסי וחלקי צעיר לימים מפריס מקרי"ם ומילדי העברים קטינא חריך שקי נראים דברים בטעמן ואין להרהר אחריהם כי בדק עד מקום שידו מגעת והאמת יורה דרכו וכדי שלא להאריך לכתוב דברים כתובים ופשוטים וכי כבר שלמה פוקי הודעתי לכל כי אני מוטל על ערש דוי לזה לא יכולתי להתאפק לכתוב כמנהגי אלו דברי המדוכה ביסורין והוא הצעיר יוסף בכמר"ר אפרים קארו זלה"ה
22
