אבקת רוכל רט״וAvkat Rokhel 215
א׳קונטריס מליח הרי הוא כרותח
1
ב׳ח הדיבור הכללי מתחלק לשלשה מחקרים האחד אמת ויציב כי יש למליח רתיחה לענין פעפוע ועירוב שאר איסורין כדאשכחן בפרק כל הבשר אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח ואסיקנא התם הלכתא הכי מכח פירכא דרבי אמי ובפרק גיד הנשה מאי דעתיך דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח ובפרק כיצד צולין אוקי רב הונא הא דתניא צונן לתוך צונן מדיח בשלא מלחו אבל מלחו לא מדאמר שמואל מליח הוא כרותח ואולם יש להבין כי המליחה שיש לה רתיחה צריך שיהיה עמה תנאי והוא שהדבר הנמלח ההוא לא יהא נאכל מחמת מלחו כדאיתא בכל הבשר גבי ההוא גוזלא דנפל כו' כי אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח הני מילי דאינו נאכל מחמת מלחו והכי אסקא רבא להא שמעתתא בכיצד צולין האמנם בפי' אינו נאכל מחמת מלחו יש חילוק בין המפרשים וכדכתבו התוס' פרק כל הבשר וז"ל והר"י ישראל התיר כו':
2
ג׳ונראה לע"ד דפלוגת' דרש"י והר"י ור"ת לא תלייא בשיעו' כמות המלח דהא ודאי הר"י ורש"י אין בידם להכחיש המוחש דמליח לקדרה אינו נאכל מחמת מלחו וגם אין כמות המלח שמולחין בשר להצניע או לעור לעבדו נוסף הרבה מכמות המלח שמולחין בשר לקדר' אלא ודאי פלוגתייהו לא תלייא אלא בשיעור זמן ששוהא המלח על הבשר וכן נר' מדברי הר"ן ועוד ראיה מדהביא ר"ת ראיה לדבריו מדכתב ה"ג שיעור מליחה כשיעור צלייה כו' וק"ל ועם היות שכלל המחברים תפסו שיטת ר"ת עיקר עכ"ז דברים אלו למעשה נאמרו דהא הר"י עבד עובדא כשמעתיה וכ"כ המרדכי שם הראב"ן התיר בשר שלא נתנקר מחלבו ונמלח מטעם הר"י והרי ג' גאוני עולם בשטה זו והחוט המשולש כו':
3
ד׳עוד יש להבין דרתיח' זו שיש למלח לאו כרתיחת בישול היא אלא כרתיחת צלי והכי אמר רב אחא בפרק גיד הנשה ולפיכך דיני הצליה חלוקים דבכל דבר אסור המפעפע כשומן נבלה וחלב כליות ודומיהן כח הצלי יפה ככח הבישול והיינו דאמר רב הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפי' מראש אזנו ואמרינן עלה שאני חלב דמפעפע אבל בדבר איסור בלתי מפעפע כגון בשר נבלה כחוש ודאי אין בכח חום הצלי לערב האיסור בכל ההיתר אלא עד כדי קליפת נגיעת האיסור בהיתר והיינו עובדא דר"י בכנישתא דמעון בגדי שצלאו בחלבו והוא כחוש והורה ביה ר"י קולף ואוכל לדברי ר"ת דסבירא ליה דחלב כחוש אינו מפעפע והיינו נמי דאמר שמואל אמתניתין דירך שנתבשל ביה כו' ל"ש אלא נתבשל אבל נצלה קולף לדברי רוב המפרשי' דסביר' להו דשומן גיד אינו מפעפע בטבעו וכמו שאפרש בע"ה וכיון דמליח הוי כרותח דצלי הרי דיניו שוים ממש לדין הצלי והכי איתא בגמרא בעובדא דהנהו אטמתא דאימלחו בגידא דנשיא כו' וכן העלה הרשב"א בת"ה דבית התערובות ורוב רבותינו הצרפתים סוברים כן ובייחוד הר"י א"ז ורש"ש ור"י מפרי"ש ור"י מוניינא ובעל שערי דורא וראב"ן ור"י הלבן ורבותיו ומהר"מ בה"ג וכן תמצאם כלם מסכימים דבשר וחלב שנמלחו יחד דצריך ששים ומשמע מכללם דבחלב גמור מיירי האמנם חילוף הנמצא ביניהם לענין פעפוע עוד אזכרנו בע"ה בחקירה השנית:
4
ה׳ואולם למקצת רבותינו הצרפתים מצאתי שטה אחרת דהרי כתב בשערי דורא דרבינו יואל ורא"ם סוברים דיש להחמיר יותר ולומר דכל איסו' מפעפע שנתערב בהיתר דרך צליה אין לו תקנה כלל כו' ומ"מ אף אינהו מודו דהיינו דוקא לגבי צלי אבל למליחה סגי בקליפה וזה ברור שם בשערי' מלשון ראבי"ה וכ' שכן קבל מאביו ומר"אם וזאת היא סברת ראבי"ה ומוזכרת בכל מקום בהגהות אשרי ובמרדכי ובהגהות מיימון ואפשר שגם זה היה דעת הרא"ה שכתב הר"ן הגם כי הר"ן פי' דבריו דלא שנא ליה דין מליחה לצלייה ומסכים קצת לשיטה זו מצאתי דעת הרמב"ן מדכתב הר"ן שם והרמב"ן תירץ דבמליחה אפילו חלב שמן אינו מפעפע ואע"ג כו' ומשמע דהרמב"ן ארכבה לשטתיה אתרי ריכשי דלענין צלי ודאי סבירא ליה דחלב דאיסור מפעפע לא סגי בקליפה אבל בששים סגי וכדעת הרשב"א וכן נ"ל מדשתיק מיניה הר"ן בדיבור גדי שצלאו בחלבו שכתב דעת הרא"ה ולא הזכיר דעת הרמב"ן ולענין מליחה ס"ל דאיסור מפעפע אינו אוסר במליחה כלל ואין צריך ששים לבטלו ומ"מ בקליפה לחודה מותר כרבינו יואל ורא"ם וראבי"ה:
5
ו׳ועוד אפשר לומר שזה דעת ר"י שכתב המרדכי בכל הבשר וז"ל מעשה בא לפני ר"י בתרנגול' שנמלחה ונמצא הלב כו' אבל במליח אין פעפוע הילכך אין צריך להסיר כו' ומלשון זה נראה ברור שדעת ר"י להקל במליח ולומר שאין בו פעפוע ומדמייתי לראבי"ה בהך כללא ורצה לומר דאף בדברים המפעפעי' מעצמם ס"ל לר"י שאין למליחה פעפוע להצריך ששים אלא כדי קליפה אכן קשה דבפרק גיד הנשה כתב המרדכי וז"ל ור"י מפרי"ש כתב בשם ר"י שנסתפק בזה כ' ובסוף דבריו כתב שנר' לר"י דכל פעפוע בטל בששים אם יש ששים ואי האי לישנא אריש' קאי דמיירי במליחה משמע ודאי מיני' דס"ל לר"י דיש פעפוע במליחה וצריך ששים ולזה צריך לומר דתרי ר"י נינהו אי נמי ע"כ ל"ק הכא ר"י דשייך ביטול בששים אלא בחלב גמור המפעפע במליחה וצליה אבל בשומן וקרומים דלא מפעפעי ודאי שאין במליחה פעפוע והיינו נמי דקאמר דכל פעפוע בטל בששים כלומר כל דבר המפעפע בטבעו בין פעפוע דצלי בין פעפוע דמליחה בטל בששים והתם בעובדא דתרנגולת רב הוא דאוסר ודם אינו מפעפע מעצמו ואין מלח מפעפע ולפי זה יסכים דעת ר"י לשטת הרשב"א הנז' ואע"ג דמייתי לראבי"ה לאו למימרא דכוותיה ממש ס"ל אלא דמדראבי"ה דקאמר הכי בכל איסור בין מפעפע בין אינו מפעפע נלמוד לאיסור בלתי מפעפע לפחות:
6
ז׳נמצא כלל עולה בידינו משלשה שטות אלו דלכל הני רבוותא דבר איסור שאינו מפעפע שנתער' בהית' בין דרך צליה בין דרך מליח אינו אוסר אלא כדי קליפה האמנם באיסור זה המפעפע שנתערב בהיתר בזה פליגי הרשב"א וחביריו ס"ל דבין דרך צליה בין דרך מליחה צריך ששים להתיר:
7
ח׳ורבינו יואל ורא"ם וראבי"ה והרא"ה ס"ל דאם נתערב דרך צליה אסור בכל ענין ואין לו תקנה לא בקליפה ולא בששים ואם דרך מליחה נתערב לרבינו יואל והרא"ם והראבי"ה ניתר בקליפה ואפשר שכן דעת הרא"ה אלא שהר"ן כתב לדעת הרא"ה דמליח שוה לצליה:
8
ט׳והרמב"ן ס"ל דאם נתערב דרך צליה צריך ששים ולא סגי בקליפה וכשיטת הרשב"א ואם נתערב במליחה ניתר בקליפה וכשיטת רבינו יואל ורא"ם:
9
י׳ונמצינו למדים דיש בדרכי היתר קליפה וששים להקל ולהחמיר דכל תערובת שדרך התירו בקליפה אפי' יש בו ששים אינו ניתר עד שיסירו קליפתו מעליו מפני שכיון שאין האיסור מתערב בכל חלקי ההיתר מחמת העדר פעפועו או חולשת רתיחתו אין ההיתר שלא נתערב בו האיסור מצטרף להתר כלל אבל תערובת שדרך התירו בששים אם ימצאו ששים ממש מותר אבל אם אין ששים הכל אסור ואין כח בקליפה. להתיר הואיל והאיסור מעורב בכל חלקי ההיתר:
10
י״אואולם דעת הרמב"ם להקל במליחה מכל וכל דס"ל בין דבר מפעפע בין אינו מפעפע שנמלח עם הבשר אין הבשר ההוא נאסר כלל ואין צריך לא ששי' ולא קליפה אלא הדחה בלבד וכן נראה ממ"ש בסוף פ"ז מהמ"א וז"ל אין מולחין חלבים עם הבשר כו' וכל אלו הדברי' אסור לעשותן ואם עשאן לא נאסר הבשר כו' ולא הצריכו אפי' קליפ' וכן כתב עליו הרב המגיד שם ועם היות דעת הרמב"ם דבצלי חלב מפעפע אוסר בששים ושאינו מפעפע צריך קליפה כמבואר בדבריו פ' ט"ו ס"ל דרתיחה דצלי לחוד ודמליחה לחוד ואם תאמר כיון דמליחה אינה אוסרת כלל הא דאמר שמואל מליח כרותח דצלי למאי נפקא מינה ועוד שהרמב"ם גופיה כתב הא דשמואל בפ"ט וכ"כ בפ' ט"ו דין בשר נבלה מליח שנבלל עם בשר שחוטה כו':
11
י״בונראה למ"ד דבדברי הרמב"ם כאן במליחה לקדרה לבד הם וזה ברור מדהביא דינים אלו בפ' זה וס"ל דמליחה לקדרה לאו אינו נאכל מחמת מלחו הוא וכדעת הר"י ורש"י וראב"ן והיינו דדקדק וכתב בפט"ו בשר נבלה מליח שנבלל פי' שנמלח הנבלה בפני עצמה ושהתה זמן רתיחה וכגון שנמלחה להצניע ואח"כ נבללה הנבלה עם השחוטה ועובדא דרב מרי בר רחל דאימלח ליה בשר שחוטה דאיתא בכל הבשר שמשם למד רבינו דין זה ס"ל דמליחה להצניע או לאורחא הוא ולפיכך לא כתבו הרמב"ם בלשון מליחה אלא בלשון בלילה דהכי הו"לל בשר נבלה שנמלח א"נ אפשר דאף דמליחה לקדרה תהוי אינו נאכל מחמת מלחו ס"ל להרמב"ם דבשעת מליחה לקדרה דטרי' בשרא למפלט דמה לא בלעה כלל אפי' ציר שמן ואי בלעא פורתא כבולעו כך פולטו עם המים שפולט באותה שעה ועובדא דרב מרי אחר שנמלחה הנבלה ופלטה כל דמה נתערבה ונבללה עם השחוטה שהיתה טפלה בלי מלח או שנמלחה מקודם ופלט כל צירה ואח"כ נבללה אז ודאי פולטת היא ואם תאמר בעובדא דהנהו אטמתא דאימלחן בגידא דנשיא ולכאורה מליחה לקדרה הוא וא"כ מאי אקשי ליה רב אחא לרבינא מדאמר שמואל אבל נצלה קולף והא איהו אפי' בלא קליפה שרי:
12
י״גונראה לי שגם דעת הרמב"ם דהר"י ורש"י וראב"ן מוקי להך עובדא במליחה להצניעו או לאורחא ואם דעתו כפי' שני שכתבתי אפשר לומר דרב אחא לדבריו דרבינ' קאמר דאע"ג דמליח כרותח הוי אשתרי בקליפה מיהת כרותח דצלי אלא ליתסר נבלל אבל אית ליה ודאי אפילו בלא קליפה שרי וזה הפי' קרוב ומעט הדוחק ממה שפי' הרמב"ן במאי דאמר רב אחא מכלל דברותח דצלי קאמר שכתב הר"ן בשמו ועם היה דעת הרמב"ם בזה בלתי מוסכם לדעת כל הפוסקים עכ"ז חלוקו נכון ומכוון ע"ד פרט לענין שיעור מה שצריך לקלוף והוא דלענין צלי כתבו התוס' בפרק גיד הנשה דצריך לעמיק בקליפתו עד כדי נטילה והוא שיעור עובי אצבע:
13
י״דולכאורה נראה דאף למליחה כן צריך האמנם הרא"ש הזכיר דברי התוס' וכתב עליהם ומיהו יראה שאין להחמיר כרותח דמליחה ודי בקליפה ולא בעי נטילה וכמדומה שהורה רבינו מאיר כן עכ"ל ואפשר שאף דעת התוס' כן כיון דלא הזכירוה אלא לענין צלי גם הרשב"א כתב בש"ה דבית התערובות בענין שיעור איסורין דבכל דבר אסור בלתי מפעפע אין צריך אלא הסרת קליפה דקה אבל במפעפע צריך נטילה:
14
ט״ווהנה הוא ז"ל לפי המסקנא מחלק בין איסורי מפעפע לבלתי מפעפע וגם דלעיל מהאי כי כתב בענין ביאור איסורין באינן מפעפעין שיטת התוס' נסמכה למעשה ולדידיה מליחה וצליה אחת היא הנה על דבריו האחרוני' נסמוך ולא על הראשונים גם במקום דאשכחן להרא"ש משם מהר"ם דמחלק בדברי התוס' בין מליח לצלי כוותיה נקטינן וכן ראוי להורות שאין לקלוף במליחה רק קליפה קלה ודקה שתוכל להנטל כולה בבת אחת כי זה שיעור הקליפה לא יותר:
15
ט״זהמחקר השני ידיעת האסורים המפעפעים דברי המפרשים בענין זה עיקרו ושרשו בפרק גיד הנשה דאמתניתין דתנן התם ירק שנתבשל בגיד הנשה אמר שמואל ל"ש אלא נתבשל אבל נצלה קולף ואוכל כו' איני והא אמר רב הונא כו' שאני חלב דמפעפע ובחל' אסור והאמר רבה בר בר חנא עובדא הוי קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון כו' כחוש הוה רב הונא בר יהודא אמר בחלבה הוה ועוד גרסינן בסמוך אנהו אטמת' דנמלחו בגיד הנשה כו' וכתבו בתוס' שאני חלב דמפעפע וא"ת א"כ במתני' איכא שומן גיד דמפעפע ואפי' נצלה אתסר כולה ונראה לר"ת דשמנו של גיד אינו מפעפע והרב רבי מאיר מפריש כיון דשומן גיד לא מתסר אלא מדרבנן דגזרו ביה אטו גיד כשאין הגיד אוסר גם בו לא החמירו ולפי מאי דקי"ל אין בגידין בנותן טעם אפי' נתבשל לא אוסר כמו שאין הגיד אוסר ורבינא דאסר בסמוך גבי הנהו אטמתא צ"ל דסבירא ליה יש בגידין בנותן טעם כתנא דמתני' עכ"ל ועוד כתבו דהוא כחוש הוה ולכך שרי דחלב כחוש אינו מפעפע:
16
י״זועוד י"ל כחוש הוה ויש בו מעט חלב ובטל בששי' כולייא בחלבא הוה ושרייא לפי שהיה הקרום מפסיק כו' ומדבריהם אלו למדנו דיש בדבר שתי דעות אם דעת הר"מ ראיה שמנו דקונקונותיו אינן אוסרין כלל לא בבישול ולא בצליה ולא במליחה למאי דאסיקנא והלכתא אין בגידין בנותן טעם וכן דעת הר"י בר נתן כדכתב בסמ"ק והר"י בן בתו של רש"י כדכתב בסמ"ג ור"י סתם כדכת' במרדכי ואפשר דהני תלת ר"י כולהו חד הוא:
17
י״חעוד למדנו שקרום האליה אינו אוסר גם כן תערובתו כיון דאיסורו מדרבנן ואפשר שזה דעת הר"מ הנ"ל ושני הדבורים מקושרים לענין זה ולדעת זה נראה לע"ד דה"ה כל קרומות וחוטין האסורין מדרבנן משום חלב דאינן אוסרין כלל את תערובתן ואם דעתו של ר"ת ז"ל דשומן גיד וקנוקנות אוסרין תערובתן בבישול בלבד אבל מ"מ אינו מפעפע לאסור בצלי עד כדי שיעור ששי' ובקליפה סגי כן חלב כחוש וכן קרומות וחוטין האסורין משום חלב כלם שוים ואוסרים בבישול ודאי אבל מ"מ כלם אינם מפעפים בטבעם ואינם אוסרים בצלי אלא כדי קליפה ומליחה בצלי היא ע"פ השיטות שהזכרתי לעיל ולפי דברי ר"ת אלה היינו טעמא דלא חייש שמואל לשומן גיד בצלי ור"י בקרום בכולייא ורב אחא בטמתא דריש גלותא וכולהו שרו בקליפה ודברים אלה כתבם הרשב"ם בבירור עצום בבית התערובות ש"ה והעיד שזה דעת הרמב"ן וזה דעת הרמב"ם כפי מ"ש בפ"ז שכתבתי לענין מליחה ולענין צלי ג"כ דבריו מטין פט"ו אלא דבחלב כחוש נראה שדעתו ז"ל דהאי דלית ליה פעפוע אלא עד כדי קליפה היינו כשהוא מועט שאין בו אלא פחות מכדי חלק אחד בששים בהתיר וזה נוטה לתי' התוספות השני שכתבתי בסמוך ודעת הר"ן גם כן הגהה כדעת רבותינו אלא לענין תימא שהרי כתב ש"מ שומן גיד וקרומות אבל לענין בס' ושהריא"ה חלוק חלב כחוש לא כת' טעם כלל עליה' הקשה על הריא"ה וכן דעת הרא"ש ז"ל בפסקיו ואף ע"פ שכתב שלדברי ולענין שומן גיד אבל לענין רש"י ל"ק מידי ממ"ש גבי חלב כחוש כתב שני התירוצים. הנו אטמתא משמע דלא שכתבו בתוס' לא הכריע. סביר' ליה כדברי רש"י ביניהם ולענין הקרומות לשונו נוטה להורות דמשום מיעוט מתיר לא משום טבע והרא"ש כתב לגבי שומן גיד דיש לדון שכן דעת הרי"ף ורש"י שאינו מפעפע ולפי דברים אלה צ"ל דהא דכתב רש"י בפירוש והלכתא אין בגידים בנותן טעם וז"ל ובין נתבשל ובין נמלח ובין נצלה משליכו ומותר ודוקא בו אבל שומנו יש בו בנותן טעם ואם לא ניטל שמנו אוסר לאו אוסר בחד גוונא הוא אלא האי כדיניה והאי כדיניה בבישול אוסר עד ששים בצלי ומליח כקליפה בלבד תדע שכן פי' דברי רש"י מדכתבו כאן התו' פי' הקונטריס דוקא בו אבל שומנו כו' ומדלא כתבו נגד סברת רש"י אלא דעת ר"מ משמע דדוקא אר"מ פליג רש"י ולענין בישול דוקא קאמר דאוסר אבל על ר"ת לא פליג כלל ולענין צלי ומליחה ודאי אינו אוסר אלא כדי קליפה דאי ס"ל דבכל ענין אוסר עד ששים קאמר לימרו בברור ובצלי מקל ר"ת אלא ודאי כדכתיבנא וכן נראה מדעת הרא"ש שכתב כאן דלרש"י והרי"ף צריך לומר דשומן גיד אינו מפעפע והתם לגדי כתב וז"ל ופרש"י ומיהו שמנו של גיד אוסר וצריך ששים לבטלו וכ"כ הרי"ף ז"ל והנהו אטמתא משום שומן גיד אסר רבינא עכ"ד פירוש משום דסבירא ליה לרבינו דמליח כרותח כמבושל הוא עד דדק ליה רב אחא ממימרא דשמואל דלא הוי אלא כרותח דצלי ואלה הם דברי הטו' בסי' ק"ה ונמצ' לפי זה כלל עולה בידינו דר"ת והרשב"א והרמב"ן והרמב"ם והר"ן והרא"ש ורש"י והרי"ף כולם שוים לטובה בשומן גיד וקנקונותיו אין להם פעפוע כלל לענין צלי ומליחה ומן הסתם רוב רבותינו הצרפתים שהזכרתי לעיל כן דעתם שהרי רוב מה שמצינו להם פסקי' והוראו' ותשובות המחמירים ומצריכי' ששים אינו מדבר אלא בחלב ומשמע לכאורה דבחלב גמור כולהו מיירי: האמנם למקצת רבותינו הצרפתים מצאתי ברור דעת אחרת ולמקצתם בלתי ברור כ"כ אכן מבין רסיסי עיניהם ניכר כן ראשון לציון דבר זה מצאתי בהגהות אשרי שכתב וז"ל אבל בעל הלכות גדולות כתב כו' אבל שמנונית שנתבשל או נמלח אסור כל המבושל כו' ועם היות כי המרדכי כתב ויש לדחות דשיעור ששים קאי אבישול כפי הלשון אין דחיה זו ברורה וק"ל: ועוד מצאתי בשערי דורא שכתב וז"ל ומיהו ר"י הלבן פי' דחלב במליחה בששים והביא ראיה מהנהו אטמתא עכ"ל וקשה ע"ז קושיא שהקשו בתוס' ז"ל ואמרו והא במתני' איכא שומן גיד דמפעפע ואם בצלי הותרו מטעם ששים אף בבישול כן וכדקתני מתני' בהדיא אם יש בה בנותן טעם כו' וא"כ מאי קאמר שמואל לא שנו אלא נתבשל כו' ועוד עובדא דאטמתא דשרי רב אחא אי משום ששים שרינהו אמאי אסר רבינא משום דס"ל דמליח כרותח המבושל אפ"ה הא איכא ששים וגם רב אחא אמאי לא אהדר ליה הא איכא ששים ואי ליכא ששים מה לי צלי מה לי בישול לפי סברא זו ועוד מדקא מקשה לרבינא ממימרא דשמואל משמע דאיהו דשרי מטעמא דשמואל שרי וכי היכי דשמואל קולף ואוכל קאמר הכי נמי איהו בקליפה שרי ולא בששים וגם כי לר"י הלבן אפשר לומר דשומן גיד אינו מפעפע וראיה דמייתי מטמתא ה"ק דכיון דבההוא עובדא אסיקנא דמליח כרותח דצלי דוקא הוה משמע דצלי ומליחה שוים לגמרי ואנן אשכחן דלענין צלי חלב מפעפע צריך ס' ולא אמרינן קליפה אלא בבלתי מפעפע א"כ לענין מליחה נמי בחלב מפעפע צריך ס' ואין מקום לקליפה אלא בבלתי מפעפע והיינו דקאמר דחלב דמליחה פי' חלב ממש:
18
י״טהאמנם פי' זה נמנע לפי לשון המרדכי ז"ל שכתב דברי ר"י הלבן וז"ל מיהו ר"י הלבן ושאר רבותינו פסקו דמליחה נמי בס' וראייתם מהנהו אטמתא דאמאי שרי אם לא מטעם ששים קאי אאטמתא אי אפשר לפרש כמו שכתבתי ועוד דבברור מצאתי במרדכי שכתב עוד על עובדא דאטמתא וז"ל אמר אבא שרי וכן הלכתא וא"ת אמאי לא נאסר משום שומן גיד המפעפע וכן קשה נמי לעיל כו' ודלא כאלפס דפסק לעיל דשמנונית הגיד משערינן בס' ולדבריו היה צ"ל דבירך הוה לבטל שמנונית דגיד בס' עכ"ל:
19
כ׳ועם היות דלהרי"ף אין אנו צריכים לזה כיון דהרא"ש הסכים שטתו לשיטת ר"ת הנז' והוא העיקר בשיטת הרי"ף עכ"ז אליבא דמרדכי דקאמר הכי יש לעיין איך יתיישבו קושיא שכתבתי:
20
כ״אלכן נראה לע"ד שיטה דשוייא לכולהו וראשונה אציע דודאי לדידהו ז"ל שומן גיד מפעפע וכן קרומות וחוטין כולן מפעפעין ואוסרין תערובת ע"פ דרכי האיסור חלב הגמור ומפעפע והא דאמר שמואל ל"ש אלא שנתבשל כו' הכי פי' דשמואל וכולהו אמוראי לא מיירי הכי אלא לגבי דינא דמתני' דמיירי בגיד עצמו ולא בשומן כלל והכי קאמר לא שנו במתני' דאם יש בנותן טעם אסור אלא בבישול אבל נצלה קולף כו' משום דבצליה אין הגיד נותן טעם כלל בבשר דאע"ג דסבירא ליה לתנא דמתניתין דיש בגידים בנותן טעם הנ"מ בבישול אבל בצלי לא משום דבצלי אין הגידין בולעין ופולטין אלא נצמתין ומתכווצין בעצמם ואין פולטין כלל ואפשר דהיינו מ"ש רש"י אלא שנתבשל שהרוטב מעלה טעם כו' אבל נצלה עמה נצמת בתוכו וכו' ואקשינן והא אמר ר"ה משו' דס"ל למקש' דכחו של שמואל הוא משום חסרון רתיחת הצלי ומעוטו ולפיכך אקשי ליה מדרב הונא כו' ומשני שאני חלב דמפעפע אבל גיד נצמת ואינו מפעפע וא"ת גם בירך איכא שומן גיד דמפעפע י"ל דהכא במאי עסקינן כגון דאיכא בירך ששים כנגד השומן בלבד אבל לא כנגד שומן גיד עצמו ולפיכך אם דין צלי שוה לדין בשול אליבא דמתני' הרי ירך זו אסורה הא אין בירך ששים כנגד שומן גיד אבל אם צלי לא שנא לבישול אף למתני' ירך זו שרייא בצלייה משום דכיון דגיד אינו אוסר אין צריך ששים אלא כנגד השומן והני ודאי איתנהו וא"כ שרי וכל עצמו של שמואל לא בא להודיענו אלא הפרש שבין צליה לבישול אף למתני' ולומר דמשום גיד ליכא איסורא להצריך ששים בצלייה ואותבינן עלה ההיא דכנישתא דמעון ופרקינן דכחוש הוה ויש בהיתר ששים כנגד האיסור בירך עצמו דקאמר שמואל וגדי שצלאו דקאמר ר"ה דאסור מיירי בשומן שאין ששים בהתר כנגד האיסור ועובדא דכולייא בהכי נמי מתוקמא דאי חשבינן לקרמא דמפסיק אין לשער בכולייא אלא ס' כנגד הקרום הדק בלבד שהוא אסור ובודאי שיש בכולייא ששים כנגד הקרום בלבד ההוא וכיון דאודי לן רב"י דמפסיק קרמא שוב אין כאן לשער אלא כנגד הקרום בלבד וזה ודאי ניתר בששים שיש בכולייא כנגד קרומא ועובד' דאטמתא דאיפליגי עלה רב אחא ורבינא אליבא דמתני' פליגי ובשיטת מהר"ם שכתבו התוס' ועל הגוף הגיד הוא שנחלקו דרבינא ס"ל מליח כרותח דמבושל ויש בגידים בנותן טעם כדינא דמתני' ולפיכך כיון שאין בירך זו ששים כנגד גיד ושומנו אסור ורב אחא אקשי ליה דמליח כרותח דצלי הוי ובצלי אין בגידין בנותן טעם אפי' למתניתין ולפיכך אין להצריך ששים כנגד גיד ושומן אלא כנגד פליטת שומן בלבד והרי יש כאן ששים כנגד זה ואי משום גיד קליפה בעלמא סגי ולכך שרי ואנן דקי"ל אין בגידים בנותן טעם ודאי אין לשער בבישול צליה ומליחה אלא ששים כנגד שומן גיד בלבד ואסור' בגיד עצמו בקליפה לבד סגי ובזה כל דברי בעל הלכות גדולות ור"י הלבן ורבותיו והמרדכי ז"ל בצביונן ובקומתן ואין להקשות על שטה זו דא"כ אתו כל הני אמוראי דלא כהלכתא דקי"ל אין בגידין בנותן טעם משום דודאי שמואל כהלכתא ס"ל ולא קאמר האי ל"ש אלא לומר דאף מתני' לא קאסרה אלא בישול דוקא אבל בצלי לא אבל לדידיה אף בבישול ליכא טעם כלל וכן רב אחא לדברי רבינא קאמר הכי דלדידיה דס"ל דיש בגידין בנותן טעם הא אפי' למתני' היינו דוקא בבישול אבל בצלי לא ומליח כרותח דצלי הוא אבל לדידי' אף בבישול אין לשער אלא בשומן בלבד ומ"מ רבינ' כמתני' סבירא ליה ואין זה דוחק דהא להר"ם צ"ל כן וכמו שכתבו התוס' ונמצא לפי זה כלל עולה בידינו דלהלכות גדולות ור"י הלבן ורבותיו שומן גיד מפעפע הוא כשאר חלב ומסתמא דאף קרומות וחוטין האסורין משום חלב כיוצא בהן הן:
21
כ״באכן בענין הקרומות בלבד מצאתי בשערי דורא הגה' בשם מהר"ם במעשה שהיה שמלחה שפחת מהר"ם הקרום של חלב עם הבשר ולא ידע אצל איזו חתיכה נגעה והחמיר בקרום כאלו היה חלב גמור עם שהורה הוא ז"ל להתיר הבשר מטעם עוד אזכרנו עד המחקר השלישי בע"ה:
22
כ״גאכן מצאתי במרדכי שכתב וז"ל מעשה לפני רבותי שבמגנצא שנמלחה ריאה של כבש עם כמה חתיכות בשר והנה מצאו יותרת הכבד בריאה שלא נטל הקרום שלה האסור משום חלב כו' ונראה מדבריהם ז"ל דחוטין וקרומות האסורים משום חלב כחלב דמו ואוסרים עד ששים ועובדא דכולייא משום ששים התיר רבי יוחנן ועיקר חידושא לומר דקרמא מפסיק ואין צריך לשער בחלב כלל:
23
כ״דומ"מ אפשר לי לומר דע"כ לא אמרו דבני מגנצא ומהר"ם ז"ל דקרמי מפעפעי אלא בקרמי דאסירי משום תרבא וכדאיתא בגמ' התם דכיון דמשו' לתא דתרבא אסירי הוו ממש כתרבא אבל שומן וקנוקנות דלא אסירי אלא משום לתא דגיד וגיד עצמו אינו אוסר ואינו מפעפע כדכתיבנא גם שומן אין להחמיר בפעפועו כלל לגבי פעפוע בלבד משוינן שומן דגיד כגיד אע"ג דלענין בישול אוסר הוא והרי בזה שטת מהר"ם שוה לשיטת ר"ת וחביריו שהזכרתי לענין שומן גיד בלבד:
24
כ״הויש לי קצת ראיה להוכיח דזה ודאי דעת מהר"ם מדכתב הרא"ש גבי מימרא דשמואל דירך שנצלו בגיד הנשה שלה ולגבי אטמתא דבי ריש גלותא דיש להקל בקליפ' המליחה כנז' בסוף מחקר א' הוא כתב שם וז"ל וכמדומה שראיתי למהר"ם שהורה כן וכיון דאירך מייתי לה משמע דאירך מליחה הורה מהר"ם לקלוף קליפה בהן ואם איתא דס"ל דשומן גיד הוי כחלב מאי קליפה שייך ביה לא בדקה ולא בגסה הא אינה ניתר אלא בששים אלא ודאי דעתו ז"ל דשומן גיד אינו מפעפע:
25
כ״והאמנם דברי רב אינם ברורים כל הצורך אם מה שדן לפני רבותיו ק"ק דמאי הוי דקאמר כיון דקי"ל מליח הרי הוא כרותח דצלי א"כ יש לומר מה רותח דצלי כו' דכיון דס"ל דהני קרמי מפעפעי הרי איסורן מובלע בכל חלקי ההיתר ומה זו קליפה הא אין היתרו אלא בס' כדברי רבותינו דהא אף בצלי דינו כן ולא אמרו קליפה אלא לחלב שאינו מפעפע ואם ס"ל הפך דעת רבותינו דקרמי לא מפעפעי ואין צריך אלא קליפה בצלי לימא לה בפי' הא קרומי לא מפעפעי ואף בצלי אינו ניתר אלא בקליפה ומליח כרותח דצלי הוא ואף מה שנתן אל לבו ואמר מה זה שדנתי אעפ"י שחלב מפעפע בצלי הא איכא למימר דמאי דמצריכינן להו כו' ק"ל טובא דהני חלב המפעפע בצלי דשרי בקליפה כשאין בהיתר ששים אי איהו אי תימא חלב שומן הא גדי שצלאו בחלבו ולא היה בו ס' אסרי ר"ה למיכל ואפי' מריש אזניה וכ"ת חלב כחוש וס"ל כמ"ד חלב כחוש מפעפ' ואשכחן דשרא ר"י גדי בכינשת' דמעון בקליפה משום דהוה כחוש הא כפי סברה זו לא התיר רבי יוחנן אותו אלא מטעם ששים דאלת"ה אלא אפילו ליכא ששים התיר בקליפה אע"ג דחלב מפעפע הוה אמאי אסר ר"ה גדיא אחריתי מפני שלא היה בו ששים לקלוף וליכול ועוד עיקר דינו בזה כנגד הדעת הוא טעמא דשריותא בקליפה הוא מפני שלא עבר האיסור בעומק ולא נתערב בהיתר אלא עד כדי קליפה לבד וכיון שכן לא שייך במידי דקליפה שיעור ששים שהרי אין הבשר שלא נתערב בו איסור כלל מצטרף להיתר וכדכתי' לעיל:
26
כ״זוא"כ היכי קאמר רב דבדאיכא ששים מותר זולת קליפה אפי' במקום שדינו בקליפה ומתוך דוחקי קושייות אלו נראה לפ' דבין רבני מגנצא ובין רב כולהו ס"ל דקרמי לא מפעפעי האיסור בכל היתר בבישול ממש ולא אסרי אלא כדי קליפה בלבד ולא יהיו קרומות אלו חמורים מגדי כחוש דמשום כחישתו לא אסר אלא כדי קליפה אלא דרבני מגנצא ס"ל דאע"ג שלא נתער' האיסו' בכל ההיתר עכ"ז ההיתר מסייע לבשר הקליפה האסור הואיל ומחובר בו לבטל בליעתו בשיעור ששים ולפיכך צ"ל דכל מקום שצריך קליפה אם יש ששים אין צריך לקלוף כלל כי לא נאמר דין קליפה אלא כשאין ששים לבטל ועובדא דגדי כחוש לא הוה ביה ומשום דחלב כחוש אינו מפעפע בעומק הותר בקליפה כדברי ר"ת ורב בין לפניהם ואמר דקליפה בעי לעולם ואח"כ נתן אל לבו והורה כדברי רבותינו ואמר אע"פ שחלב מפעפע בצלי פי' עד כדי קליפה בלבד וצריך לקלוף הא דאיכא למימר דהא דמצרכינן כו' ומ"מ לפי דרכינו למדנו דלשיטה זו אין בדין קליפה חומרא כלל ולא נאמר קליפה אלא להקל ולהתיר בדליכא ס' שלא על הדרך שכתבתי במחקר הראשון:
27
כ״חהמחקר השלישי על כל הדברי' והאמת האלה נמצא פסקן של דברים לגבי נ"ד בבחינת האיסו' הכולל שהוא איסור המליחה בלבד אם היינו משיגים אותה קודם כבישה ובישול יש לה תקנה להתירה בא' משני דרכים:
28
כ״טהדרך הא' כשניקרוה משומן הגיד וקנוקנותיו וידיחוה יפה אין צריך קליפה כלל וכ"ש השערת ששים וזה לדעת פוסקים רבים ונכבדים היו לאחדים בהיתר זה נצמדים מא' משלשה צדדים אם לר"י ורש"י וראב"ן מטעם היות מליחה זה לקדרה ואינה חשובה כרותח ואם לדעת הרמב"ם וקצת פוסקים כפי דברי הרב המגיד כפי שני הטעמים שכתבתי וא"כ לדעת הר"ם והר"י והסמ"ג וסמ"ק ומרדכי ומקצת רבותינו הצרפתים לפי עדות הרשב"א והר"ן מטעם היות שומן גיד וקנוקנות בלתי אוסרין תערובו' בשום ענין הנזכר:
29
ל׳הדרך הב' הוא כשאחר שינקרוה יקלפו ממנה קליפה דקה כדי שתוכל להנטל כולה בבת אחת בלבד מ"מ אפשר שנגע שומן הגיד בה והיא מותרת וזה לדעת הפוסקים שאנו סומכים ועושים מעשה עפ"י הוראותיהם הלא הם הרשב"א והר"ן והרא"ש מטעם דס"ל דאף במליחה דקדרה חשיב רותח ומליחה שוה לצלי ושומן גיד אוסר תערובתו עכ"ז אינו מפעפע בצלי ומליח ואינו אוסר אלא כדי קליפה בלבד וכן דעת הרי"ף לפי דברי הרא"ש וזו ודאי שטה מוסכמת לרוב רבותינו הצרפתים המחמירים בכל שלשה דברים הנ"ל הם המדברים הריא"ז ורשב"ט ור"י מוינא ור"י מפריש ור"י סתם לפום מאי דכתיבנא בהסכמת לשון המרדכי בגיד הנשה למעשה התרנגולת דמייתי ליה בכל הבשר בודאי שנמצא לא' מגדולי עולם אלה מעשה שאסרו והצריכו ששים כי דייקת ביה שפיר משכחת דלא אמרו אלא בחלב גמור אך לענין שומן גיד וקנוקנות יש ליחס להם שטה זו הממוצעת ולא הקלה והיא דעת הר"מ גם לא החמורה והיא דעת הר"ם ורבני מגנצא ור"מ לפי מה שכתבתי דמודו בשומן דגיד אע"ג דפליגי לענין קרומות אם כן לפי פי' שפירשתי דברי ר"ב ורבותיו גם כי דחוק הוא ואין צ"ל שזו דעת רבינו יואל ורא"ם וראבי"ה והרמב"ן דמקילי במליחה אף בדבר המפעפע וסוברים דאין מליחה אוסרת אלא כדי קליפה:
30
ל״אהאמנם לדעת הלכות גדולות ור"י הלבן דס"ל דשומן גיד מפעפע וצריך ששים ודאי אי הוה חתיכה זו לבדה היתה אסורה בהיות אין בהיתר כנגד האיסור האמנם בנ"ד דנמלחה עם אחרות אפשר לצדד ולהתי' החתיכ' אפי' לדעתם ז"ל וכמו שאכתוב בע"ה:
31
ל״בואחר שהונח הדין כן בחתיכה זו יש לעיין בדין שאר חתיכות ולכך אני אומר דלדעת המקילים בדרך הא' גם כל החתיכות בהדחה בלבד ואולם לדעת המחמירים הנזכרים בדרך שני יש בענין להחמיר ולהקל אם להחמיר ולהצריך קליפה לכולן מטעם דאפשר דנגע שומן גיד שבחתיכ' זו בכל חתיכות הבשר כי כן דרך בשעת המליח' להפך ולבלבל חתיכה בחתיכ' וכדכתב המרדכי בשם רב הנ"ל וכ"נ דעת ראבי"ה כדמוכח מהג"ה דאשר"י שנזכיר בסמוך בס"ד ואין לומר כל החתיכות בלי שום היתר מטעם היותן חתיכות הראויות להתכבד הוא דהא אף חתיכ' ירך עצמ' עם היותה ראויה להתכבד לא נאסרה מפני כבודה וניתר' בקליפ' כדכתיבנא משום דע"כ לא אסרינן משום חשיבות וכבוד אלא כשהחתיכה כולה אסורה כחתיכת נבלה וטריפ' וחלב ודומיהם אבל חתיכה שנאסרה מחמת בלע שבלעה ודאי אינה חשובה חתיכת כבוד עד שתאסר וזה ברור כתבו הרשב"א והמרדכי סוף פרק גיד הנשה ובשערי דורא בפנים ובהגה"ה משם הר"ם ובהגהות פ' י"ו מהלכות מ"א וכן פסק הרא"ש וכ"כ הטור סי' ק"ה וכיון שכן לא תהא קליפה זו האסורה מפני שהיא דבוקה בבשר אוסרת כל החתיכה כיון דאיסו' קליפה משום בלע הוא כי אין הדעת סובל דיהא הבשר המותר מסייע לקליפה האסורה מפני שהיא דבוק בה להחשיבה כחתיכת כבוד ולאוסר' דהאי בלחודיה קאי והאי בלחודיה קאי ועוד דאפילו תימא דבשר מסייע להחשיב הקליפה ולכבדה ושייך כבלע כבוד עכ"ז לא חזרה חתיכה זו כולה נבלה אפי' למ"ד חתיכה נעשה נבילה בכל האיסורין משום דכיון דאפי' לדידהו אין קליפה אוסרת קליפה שאצל' מטעם דאין איסור הבלוע בקליפה מתפשט כלל בחתיכ' הואיל ואיסו' שנאסרה הקליפה ע"י לא היה לה כח לפעפע ולאסו' יותר מהקליפה וכן כתבו התוס' בפרק גיד הנשה וכ"כ הרשב"א והרא"ש וכל הפוסקים שווים בזה וכיון שכן כיון שהסרנו מחתיכת כבוד זה דבר האוסרה שהיא הקליפה הרי היא מותרת הא למה זה דומה לחתיכת כבוד של איסור שנתערבה בחתיכות מותרות והכרנוה דזורקה ואוכל השאר ותדע דכן הוא דהא כתב בהגה"ה דאשרי ובמרדכי וז"ל אבל ראבי"ה פסק אם נמלח חלב ובשר כו':
32
ל״גודברי ראבי"ה תמוהים קצת חדא היכי קאמר ואם יש חתיכות הרבה כו' אם ראויה להתכבד לא בטלה והכל אסור והא איסור זה בלע הוא ואין בבלע איסור כבוד ועוד כי האי אסור לגמרי קאמר בלי שום תקנה אמאי לא חלק נמי בידוע שנגע בחתיכה א' ודאי בין חתיכה מכובד' לשאינה מכובדת דאי בלע חשיב כבוד ליתסר נמי דודאי מגעו דבספק מגעו ואנן אשכחן דפסיק ותני בריש ההגה"ה וידוע מקום שנגע בו צריך קליפה ולא מחלק כלל וכן נמי כתב ואם אין ידוע מקום שנגע יקלוף כו' והא הכא נמי בספק מגעו שרי בקליפה ולפיכך נראה לע"ד דדעת ראבי"ה דאית דבלע כבוד ודלא ככל הפוסקים כדכתיבנא ואי בלע זה ראוי להתבטל בששים ואינם החתיכה אסור' ואוסרת בחחיכה של כבוד ואי בלע זה ראוי לקליפה בשר המותר שבו מסיע לקליפה לשנאסור מטעם כבוד אלא דבכולן ענין שבלע זה ראוי לקליפה יש תיקון לבשר זה והוא להסי' הקליפ' האוסרת הנכרת לעין ובזה חזר הדין בחתיכת כבוד אסורה שנתערבה בהיתר והכרנוה והשלכנוה שנשאר כל הבשר מותר והוא דקאמר לא בטלה והכל אסור לא אסור לגמרי קאמר אלא בטלה ברוב כדין יבש ביבש והכל אסור עד שיקלפוהו וכלפי מה שמתיר בסמוך אם אינם של כבוד בלי קליפה מטעם הבישול כמבואר בלשונו קאמר הכא הכל אסור ובכך נתיישבו דבריו כהוגן ומתוכן למדנו שאף עפ"י שיהיה כבלע כבוד והיתר מסייע לאיסור להחשיבו בו עכ"ז בהסרת הקליפה הכל מותר שהרי הכרנו חתיכת כבוד האסורה וסלקנוה ולא נשאר בהן אלא היתר גמור וכיון שכן בנ"ד כל שיקלפו החתיכה עצמ' ושאר כל החתיכות כמו כן הכל מותר בלי ספק וזה צד החומרא: ויש לצדד ולהקל ולומר דאע"ג דחתיכת ירך זו ודאי צריך קליפה היינו משו' דודאי לנו דנגע בה שומן של איסור אבל בכל שאר החתיכות שאין ידוע אם נגעו אם לאו כולהו שרו מספקא דאכל חתיכה וחתיכה אמרינן הא לא נגעה וכדכתב המרדכי בפרק גיד הנשה בהדייא ואם יעלה על דעתך לומר דאף לדעת זה יש לספק ולומר דאע"ג דשומן גיד לא מפעפע הרי שומן אחר מפעפע בטבעו ומליחה שוה לצליה להרשב"א ושאר פוסקים ובנ"ד איכא שומן דמפעפע דפשיטא דיש בין חתיכות בשר אלו חתיכות שמינות ואותו שומן אפשר שנגע בשומן גיד ונאסר קליפתו ושוב אותו שומן שנאסרה קליפתו מפעפע בכל הבשר הא ליתא לשום א' מהצדדים שהזכרתי אם לצד הקל הכל מותר מספק דאכל חתיכה וחתיכה אמרינן לא נגעה בדבר כבוד וכיון דלא נגעה אין כאן שומן מפעפע ואם לצד החומרא דחיישינן אכולן דילמא נגעו וכולן צריכות קליפה כבר כתבתי בסמוך דדברי כל הפוסקים כאחד לומר דאין האיסור הנבלע מתפשט יותר מכדי טבעו הא' וכל שאין לו כח בטבעו לעבור יותר מכדי קליפה שוב אינו עובר יותר בשום צד ובבירור אמרו בענין זה שאף שומן שנאסר מבלע האיסו' כדי קליפה בלבד אין לו פעפוע של איסור כלל וכיון שכן חתיכות בשר זה לא נאסרה קליפתן אלא מחמת שומן גיד שאינו אוסר אלא כדי קליפה כלל אף שומן הבשר שנאסרה קליפתו אינו מפעפע ואינו אוסר ונתקיימו בזה דברי הקולא והחומרא שהזכרתי לפי דעת בעלי הדרך הב' שהזכרתי:
33
ל״דהאמנם גם לדעת הלכות גדולות ור"י הלבן המחמירים בשומן גיד יש לצדד דבריהם להחמיר ולהקל אם להחמיר כיון דשומן גיד שוה לחלב גמור דחתיכת ירך זו אסורה כיון דלית ביה ששים כנגד האיסור חזרה חתיכה עצמה נבלה דאפשר דנמלחה חתיכה זו ראשונה ונאסרה היא עצמה ואנן קי"ל דחלב מפעפע מחתיכה לחתיכה אף בלא רוטב ואם כן אע"ג דלא נגעו כל החתיכות בשומן גיד עצמו כל א' בלעה פליטת חבירתה ונאסרו כל החתיכו' וצריך שיהיה בחתיכת הבשר ששים כנגד כל חתיכת הירך ובנ"ד הרב' בררו דלי' בבשר ששים כנגד חתיכת הירך ואלו דברי סוף הגה"ת אשרי ז"ל חתיכה שחלב דבוק בה ואין בה ששים ונמלחה כו' ואע"ג דהגה"ה זו בחלב גמור היא ופשטא דלישנא עכ"ז נלמוד ממנה לענין שומן גיד דאף הוא שוה לחלב לר"י הלבן דאדעתיה קיימינן:
34
ל״הויש לצדד ולהקל דאע"ג דחתיכת ירך נאסרה לפי הדרך הנז' לא נאסרה אלא היא דחלב דבוק בה ודאי ואין בה ששים כנגד חלבה אבל שאר חתיכות דמספקי לן אי נגעו אי לא נגעו כשרות על הדרך שכתבת למעלה וכולן מותרות בלא קליפה משום דנהי דליסברו ז"ל דשומן גיד הוי כחלב וחלב מפעפע במליחה היינו בחתיכה עצמה אבל בשאר חתיכות לא דאפשר דסבירא להו ז"ל דאין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ושום אחד מהנהו לא בלעה איסור כלל ואלה דברי מהר"ם בשערי דורא בהגה"ה ובפסק הנמצא בשמו בספר הרמב"ם שנדפסו בויניציאה וכן נמצא במרדכי וא"ת הרי הרשב"א ורבינו אפרים וגדולים אחרים סוברים דחלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וא"כ הרי הם מסכימים לאסור מטעם זה ונצטרף להם דברי ר"י הלבן ומדברי כול' תסתיים שמעתא לאסור כדברי ההגהו"ת אשרי שכתבתי בצד החומרא לזה אומר דההיא הגה"ה ס"ל דאמרי' חתיכה עצמה נעשית נבלה בכל האיסורים כולם ועוד דחיישינן דילמא חתיכה האסורה נמלחה ראשונה ונאסרה וצרי' ששים כנגדה וכדברי הר"י מויינא שכתוב במרדכי האמנם רבינו אפרים ס"ל דלא אמרינן חתיכה נעשית נבלה אלא בבשר וחלב בלבד וכן דעת רבינו יקיר והרשב"א והרא"ש וכן כתבו הטור בשמו סי' צ"ב וכן דעת הרמב"ם בפ"ט מה' מ"א לפי דקדוק סדור דבריו בהתיחדות פרקיו וכן העיד עליו ה"ה ז"ל וכיון שכן אפי' תימא דחתיכת ירך זה נאסרה והאחרות ג"כ מצטרפו' עמה ונאסרו מחמת פליט' זו כשם שמצטרפות לאסור כך מצטרפות להתיר וא"צ ששים אלא כנגד השומן והקנוקנות בלבד והרי ישנן והכל מותר זולת חתיכת ירך עצמה שמא נמלחה ראשונה ונאסרה ואינה חוזרת שוב להתירה אף לדעת הרשב"א ורבינו אפרים ז"ל עם היות הנראה לע"ד דאף זו מן הדין מותרת מטעם דאין לחושבה שנאסרה ראשונה אלא שנאסרה בזמן שנאסרו כל שאר החתיכות אבל האיסור נתערב בבת אחת ונתבטל בבת אחת והטעם דאע"ג דחתיכות הבשר נמלחות זו אחר זו עכ"ז קדימתן ואיסורן פורת' הוא בנ"ד דלא היה הבשר הרבה מאד וכיון שכן אין להחשיב קדימה זו המעוט' קדימה אוסרת כלל:
35
ל״וועוד דאפי' תימא דיש בקדימה זו איסור היינו כשנדע ודאי שנמלחה ראשונה אבל השתא דספיקא לן אימו' אחרונה נמלחה או בזמן שהיה בבשר שכבר נמלחה ששים כנגד איסור שבחתיכת ירך זו ולפיכך אפשר לומר דאף לפי שיטה זו חתיכה עצמה דינה שוה ממש לשאר חתיכות וסמך לדברים אלו מצאתי במרדכי גדול ששמטם ואסר החתיכה עצמה מספק גם כי כל החתיכות מותרים באמת וז"ל בפ' גיד הנשה שאלו רבינו שמואל מאוינא את רבינו נתנאל מקינהן על חתיכת בשר שלא נקרוה מחלבה כו' עד הוי כאלו דבוק בה הרי שרבינו שמואל פי' יפה בדבריו שני הצדדין שכתבתי עם מה שכתבתי לדעת רבינו אפרים והרשב"א הן הן דבריו שכתב ועתה אם חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה כו' דכשם שכל הבשר מצטרף לבלוע איסור מצטרף ג"כ להתיר ואפי' חתיכה עצמה ואין לחוש לקדימתה במליחה כדפרשתי ועם מה שכתבתי בשם מהר"ם דחתיכה עצמה אסורה ושאר חתיכות מותרות הוא אשר דבר ואם לאו היא אסורה ושאר חתיכות מותרות כו' והשיב רבינו נתנאל להחמיר בשתיהן להסתפקו בענין פעפוע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אי נקטינן כרבינו אפרים וחבריו או כחולקים עליו ולפיכך כתב דלעולם חתיכה עצמה כולה אסורה כיון שאין בה ס' דדילמא הלכה כמ"ד אין חלב מפעפע בלא רוטב ואין כאן בשר מצטרף להיתר זולתה גם שאר חתיכות אסורות כל שאין בהם ס' כנגד האיסור שבחתיכה זו דדילמא הלכתא כמ"ד חלב מפעפע בלא רוטב וכולן נבלעו ונאסרו ואולם היינו דוקא כשאין בשאר החתיכות ס' כנגד האיסור אבל אם בהם ששים לית דין לאסור החתיכות כולן דהא ממה נפשך מותרות אי חלב מפעפע הכל מצטרף לאסור ולהתיר ואם אין מפעפע אין כאן איסור וזה ברור בתשובה זו:
36
ל״זגם כי יש טעות סופר בה שכתב אבל היכא שאין בה ששים ובשאר החתיכות יש ששים עליך לתקנו ולהגיה ובשאר החתיכות אין ששים מן החלב ודוק:
37
ל״חואחר שעלה בידינו ברור זה הנה הוסר מנ"ד מכשול אחר והוא כי שאלתי את פי הקצבים ואמרו כי נמצאת בחתיכה דילאנטיירא זו דבוק קצת מחלב הכליות וכיון שכן הרי יש כאן חלב מפעפע ואוסר במליחה אף להרשב"א וחביריו אכן במה שכתבתי נסתלק גם איסור זה אפי' היה חלב כליות זה הנמצא בחתיכה זו שיעור גדול עד שאין בחתיכה עצמה ששים כנגדה וזה ע"פ ב' דרכים אלו שכתבתי אם להתיר הכל ואפי' חתיכה עצמה או להתיר כל חתיכות והיא גופה תאסר כדברי רבינו נתנאל ואולם באמת ובתמים יש לזו היתר יותר מפורסם אף למחמירים בתכלית שאמרו הקצבים שחלב הכליות הנמצא בחתיכה יהיה שיעורו קרוב לשני דרה"ם ולא יותר על שלשה ואמרו כי דלאנטי"רא א' שוקלת מעט פחות ממאתים דרה"ם ויש מאתים ויש יותר הכל כפי גדלה וקטנה ועתה אם נשער חלב זה כשיעור הגדול שהוא ג' דרה"ם גם יש לשער הירך כשיעור הגדול והרי ימצאו בירך מאה ושמונים דרה"ם של היתר כנגד שלשה דרה"ם של חלב זה ואם נשער כשיעור הקרוב שהוא שנים דרה"ם הרי יש בחתיכה זו ואפי' קטנה שבקטנה ק"ך דרה"ם של היתר ומה גם כי מספק יש להקל ולשער בפחות שבשיעורין ונלמד זה מהגה"ה שמצאתי בש"ד אשר בידי וז"ל וכשתרצה לדעת האיסור של החלב אז תניח לנקר ירך א' על המיעוט שיכול ולא לחתוך ממנו הרבה עכ"ל ועם היות שראיתי שערים אחרים שאין בהם ההג"הה זו עכ"ז מספרי' דאיתא נלמוד בבירור דיש לסמוך על המיעוט מן הספק וכללא הוא דמספיקא לא מחזיקינן איסורא הגה"ה דאע"ג דהחלב לפנינו עכ"ז ועוד דספיקא דרבנן שיעורו דבר ספק הוא וכיון שכן הוא דאע"ג דחלב גם כי נקח כל צדי צדדי החומרות זה איסורו מן התור' שכולן נתחברו בההיא הגה"ה שיעורא דס' הוי דרבנ' דאשרי שכתבתי בסמוך הרי מטע' דמדאוריתא אפי' לח חלב זה הכל מותר כיון שיש בלח בטל ברוב כדאיתא ששים בחתיכת ההיתר כנגד מיהו למ"ד מין במינו האיסור וחתיכה עצמה מותרת דאוריתא ע"כ מאיסור חלב זה וכ"ש האחרות נמצא כללן של דברים דנ"ד אי לא הוה ביה אלא מליחה לחודה דהך בשר שרי ויש לו תקנה לדעת רוב הפוסקים אם להר"י ורש"י וראב"ן והרמב"ם בהדחה וניקור האיסור בלבד ואם לראבי"ה ורבינו יואל והרמב"ן בניקור וקליפה שיקלפו מכל הבשר קליפה דקה מכל מקום איפשר שנגע האיסור בו ושתי דעות אלו דינן שוה בין לשומן גיד בין לחלב הכליות דהא מטעם קולת המליח' אנו באים:
38
ל״טהאמנם לדעת שאר המפרשים יש חילוק והוא דאי משום שומן הזה לדעת הר"ם והר"י וסמ"ג והמרדכי אין צריך כאן אלא הדחה וניקור בלבד ולדעת הרשב"א והר"ן והרא"ש והריא"ף והריא"ז ורשב"ם ור"ב צריך קליפ' כנז' וניצולו בזה מכל ספק גם שכתבתי דדבריהם דמקילין בשומן גיד ואמרי דלא מפעפע ואין כאן אלא איסור נגיעה א"צ לקלוף אלא חתיכה דירך עצמה ושאר חתיכות מותרות ואפי' בלא קליפה ואי משום חלב הכליות נמי הכל מותר ואפי' חתיכת הירך זולת קליפה כלל וזה ברור ומוסכם לכל הדעות ואפילו לדעת המחמיר בתכלית כיון דיש בחתיכה עצמה ששים כנגד האיסור ומה גם כי לדעת המקלי' מצד מן הצדדים לא ניתן ליכתב ההית' לחוזק פרסומו:
39
מ׳אך לדעת ר"י הלבן דמשום שומן גיד לחלב גמור יש בדבר שקול ויש להקל ולהתיר אלא חתיכת ירך עצמה אי סבירא ליה דחלב מפעפע בלא רוטב משום דהכל מצטרף להיתר אז חתיכה עצמה אסורה מטעמו של ר"י מויינא דשמא קדמה במליחה ושאר כל הבשר מותר משום דא"צ ס' אלא כנגד האיסור שבחתיכה הרי ישנן כי אין חתיכה עצמה נעשית נבלה להצריך ס' כנגדה וזה כדעת ר' אפרים וחביריו א"נ חתיכה עצמה אסורה מטעם ספק הפסק בפעפוע מחתיכה לחתיכה כדברי רבינו נתנאל ויש בדבר לנטות ולהחמיר ולומר הכל כדברי הגה"ת אשרי הנ"ל שכתבה כן להחמיר בענין חלב גמור בצירוף כל צדדי האיסורין בכללן חדא דשומן גיד מפעפע כר"י הלבן וחלב מפעפע בלא רוטב כדברי רבינו אפרים וחביריו וחתיכה זו נמלח' בראשונ' כדברי ר"י מויינא וחתיכה עצמה נעשית נבלה כדברי ר"ת וחביריו האמנם לדידי אמינא דזו חומרא יתירא אין לשום לב אליה דאם באנו לצרף ולחוש אליו אפי' ביעתא בכותחא אתי' למיסר ולכן אומר אני חכם לב נקי הדעח יכיר לעצמו דרך ישרה ממוצעת להתיר ע"י קליפת בשר זה בלי פקפוק ואיסור כלל:
40
מ״אהדיבור הפרטי אחר היות שבשר זה דנ"ד לא הושג עד שנחלק לחלקים רבים מתחלפים צריך לעיין ולברר דרכי האיסור והיתר בכל חלק מהם ולכן יתחלק דבור זה לארבעה דינים כמספר החלקים שנחלק בשר זה עליהם הדין הא' בדין חתיכת הירך שנכבשה עם הבשר בחומץ הן אמת שהכבישה שוה היא לבישול כדאמרינן בהדיא בפ' כ"ה ובפ' גה"נ ובפ' כיצד צולין למימר' דשמואל כבוש הרי הוא כמבושל:
41
מ״בהאמנם מהות כבישה זו מצינו בה חילוק רב בין המפרשים ז"ל דרש"י פי' בכל מקום דכבוש הוא דבר הנכבש בחומץ כדכתב בכיצד צולין ובפר' אין מעמידין ועיין בפ' הנודר מן המבושל מתני' דכבשין של גוים וכן בדוכתיה טובא ובקצת מקומות הוסיף לומר בחומץ ותבלין כדכתב בפ' גיד הנשה ובפ"ב דביצה ובמרדכי מצאתי שם בפ"ב דיו"ט שכתב בשם גדולים דלא בלבד שהיא בחומץ היה הכבישה אלא אף שהיא בכל משקין לח קרוי כבוש ובלבד ששהא הדבר הנכבש ההוא בדבר הלח ההוא שלשה ימים מעת לעת ואחרים החמירו יותר דבשהית יום ולילה סגי וזה נראה דעת הטור סי' ק"ה ונלע"ד דלפי דברי רש"י שכתב הכבישה היא בחומץ ותבלין א"צ שיהיה לה שלשה ימים ולא יום ולילה אלא כל ששהא שיעור רתיחה דיו דהא חומץ ותבלין מרתיחין בשעתן מתוך חדודן וכדאמרי' בפרק כל הבשר גביה צנון דאגב חורפיה דצנון בלע שמנונית שעפ"י הסכין ולגבי חלתית נמי אמרינן בפרק אין מעמידין דאגב חורפיה דחלתית בלע שמנונית של סכין של גוים וכיון דבצנון וחלתית אמרינן הכי הוא הדין לגבי חומץ ותבלין ושומים או שום דבר חריף אחר והיינו דלא כתב רש"י שיעור זמן כלל האמנם לזה יש לצדד ולומר דהיינו להרשב"א דס"ל דצנון וכל דבר חריף נאסר כולו ואין לו תקנה אבל לשאר מפרשים דס"ל דדוקא חלתית נאסרה כולו אבל שאר דברים החריפים אינם נאסרים אלא בכדי קליפה או נטילת מקום כעובי אצבע אפשר לומר דלהבלי' האיסור בכל ההיתר עד שלא יהיה לו תקנה בקליפה צריך זמן שהיא ומתון לדברי המרדכי ואין לומר דא"כ הציר שנאסר כדי קליפה אם ישהא שלשה ימים או יום ולילה יאסר הכל לפי סברא זו אע"ג דבשעתו לא נאסר אלא כדי קליפה משום דלא דמי דהתם ליכא שמנוני' דאיסור אלא מאי דבלע ברישא וההוא כיון דבשעתו לא אסר אלא כדי קליפה שוב אינו עובר עוד איסור שבאותו קליפה ואוסר עד עומק הציר אבל הכא בבשר זה איכא חלב האיסור חדש הנבלע בהיתר בכל עת ועת ולפיכך כל ששהא כדי זמן שלשה ימים או יום ולילה חזרה כבישה זו כבישול:
42
מ״גואפשר דהיינו נמי דעת שתי הסברות הנז' במרדכי ולא חלקו כלל בין חומץ לשאר משקין והיה אפשר לומר לפי דרך זה דאם הושג בשר זה קודם שהיה הניתר בקליפה עפ"י הדרכים הנז' מפני שלא נתחדש בו איסור כלל נוסף על המליחה רק צריך שהקליפה תהיה גסה ביותר עד כדי עובי אצבע לצאת מידי ספק הראב"ד והרא"ה שכתבו כן בההיא דצנון שכתבתי האף אמנם נראה לע"ד דאין לסמוך אשינויי דחיקי כי הנך אלא ודאי לרש"י לא צריך זמן כלל מטעם חריפות החומץ והתבלין וצנון שנחתך בסכין לחוד וכבישה לחוד:
43
מ״דואפשר נמי שאף שני הדעות הנז' במרדכי מודו נמי דבחומץ ותבלין הוי כמבושל לשעתו וכן מצאתי להרא"ש מחמיר בענין שיעור הכבישה שכתב בפ' כל הבשר וז"ל ושיעור כבישה כאלו נתנו על האור כדי שירתיח ויתחיל לבשל אם נכבש תוך הציר כשיעור זה נאסר כל מה שבתוך הציר ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה ולפי זה דברי הטור שכתב שיעור יום א' כדכתיבנא אינם דברי הרא"ש ולפיכך נראה לע"ד להחמי' בכבישה ולהשוותו כבישול ממש:
44
מ״הובזה הנה הדבר ברור דבנ"ד צריך ששים כנגד האיסור שבחתיכת הירך לבדה וכנגד האיסור הבלוע בקליפת כל הבשר כדברי רבינו אפרים והרשב"א וחביריהם וצריך שיהיה כאן בין הבשר של היתר והחומץ והתבלין משקל חמש עשרה ליטרין ויותר הכל לדעת רבינו אפרים ורבינו יקיר והרשב"א והרא"ש והרמב"ם ובלבד שיהיה קליפה דקה מעל כל הבשר דכיון דנאסרה קליפה זו משעת מליחה שוב לא חזרה להיתירא וכדברי הרשב"א שכתב בשער התערובות ומה גם כי לדעת האומרים דחתיכה. עצמה נעשית נבלה צריך שיהיו ששים כנגד איסור מבחתיכת הירך וכנגד כל קליפת הבשר שנאסרה משעת מליחה:
45
מ״והדרך הב' בדין הבשר שנתבשל עם עצם הירך זה בתבשיל יש לעיין בו ב' דרכים הא' בטעם עצם הירך שנתבשל עם הבשר ובזה נלע"ד דאין כאן מטעם זה איסור כלל מפני שהדבר ידוע דעצמות וקליפת איסור מצטרפין הן להיתר זולת מוח שבתוך העצם וכן העלה רבינו שמשון בתרומות פ' סאה תרומה וכ"כ הרא"ש בפרק גיד הנשה וכן הסכים הרשב"א וכיון שכן בנ"ד דעצם זה לא נתבשל קודם עירובו אלא במלח בלבד ולכ"ע מליח לאו כרותח דמבושל ואפי' לדעת המחמירים לומר דחתיכה עצמה נעשית נבלה בכל האיסורים אין כאן איסור אלא בשר שעל העצם בלבד ומוח שבתוכו וצריך ששים כנגדם ולדעת ר' אפרים וחביריו דאין כאן חתיכת נבלה אין צריך ששים אלא כנגד האיסו' שיש בדבר זה וכנגד האיסור שבלע מוח העצם:
46
מ״זהשנית מטעם קליפת הבשר שנאסרה מחמת מליחה דכיון שלא ניטלה קודם בישול חזר דין זה כדין חתיכה שנאסרה מחמת בלע שבלעה היא לבדה ולא היה בה שיעור לבטל איסור שבלעה וחזרה ונפלה לתוך חתיכות אחרות ונתבשלו יחד וא"כ לדעת האומרים דלא אמרי' חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב אין צריך כאן אלא לשער בששים כנגד האיסור ואפשר שבלעה קליפו' אלו בשעת מליחה ובלבד שקליפו' הבשר יסירו כי היא לא תזכר להתירה וכן כתב הרשב"א ולדעת האומרים דחתיכה נעשית נבלה אמרינן בכל האיסורים צריך שיהיה בהיתר ששים כנגד קליפות הבשר הדקות:
47
מ״חהדין הג' בענין הבשר שנתבשל לבדו כיון שאין כאן איסור אחר אלא קליפת הבשר שנאסרה משעת מליחה דרך תיקונה שיקלפו מכל חתיכות הבשר קליפה דקה ואם יש בהיתר ששים כנגד איסור הבלוע בקליפ' לדע' רבינו אפרים או יש בהית ששים כנגד כל הקלי' הדקה לדעת רבינו תם הכל מותר זולת הקליפה כנזז':
48
מ״טהדין הרביעי בענין הבשר מוליי"נאש או פאשט"ידי אחר היות דבר ברור דאין כאן איסו' זולת קליפות הבשר שנאסרה במליחה ואף להרשב"א דמיקל לעולם צריך להסיר הקליפה האסורה ולהשליכה כדכתיבנא ובתבשיל זה הסרת הקליפה נמנעת בהיות כל הבשר מוחלק לחלקים קטנים הרבה נראה דכל שיהיה בהיתר ששים כנגד איסור הבלוע בקליפה לרבינו אפרים או כנגד הקליפה לר"ת הכל מותר משום דע"כ ל"ק הרשב"א דחתיכה שנאסרה אסורה לעולם אלא בזמן שמכירה אבל לא בזמן שאינו מכירה וכן נראה מלשון הרשב"א שכתב ובזמן שמכירו זורקה ואוכל השאר עכ"ל דמשמע אבל אינו מכירה הותרה וליכא למידק לאידך גיסא ולומר אבל אינו מכירה הכל אסור דהא איהו ס"ל דאין בחתיכה שנאסרה בבלע משום חתיכת כבוד וכן זאת אינה ברי לשנאמר שלא תתבטל לעולם ועוד דרך חומר דידיה דמצריך השלכת חתיכה עצמה אינה ברורה לדע' הר"י בטור סי' ק"ו:
49
נ׳ועוד יש לי בזה טעם אחר יפה והוא שעירוב קליפה זו עם שאר הבשר היה קודם בישול משעת פתות אותה פתים ואז יבש היה דאע"ג דהוה ביה לחלוחית שנשארו בו משעת מליחה עכ"ז דינו כיבש וזה ברור מהגהת מהר"ם ודברי ראבי"ה המתירים בשר שנמלח ביטול חד בתרי ומן הידוע דכל איסור שנתערב בהיתר ביבש חד בתרי בטיל ומותר לאכול הכל וזה דבר מוסכם לדעת הכל רק בסדר האכילה לבד יש חילוק ביניה' דלהרשב"א אוכל החתיכות א' א' ולהרא"ש אוכל ביחד ובנ"ד להרא"ש הכל מותר ולהרשב"א דהכל מעורב אי אפשר למיכלינהו אחד אחד אלא שאני אומ' דבין לדבר זה ובין לדבר זה בנ"ד יש להצריך ששים ולסמוך עליו מפני שכיון שבשר זה לא השגנוהו חי אלא מבושל יש בו שני טעמי' להחמיר הא' דברי הרשב"א שכתב בענין יבש ביבש וז"ל ודוקא לאכול כל אחת בפני עצמה אבל לבשלן יחד אסור שהרי חזר האיסור להתערב עם ההיתר והרי הוא כשאר איסורין הנבללין עכ"ל כלומר ודרך היתרו בששים כדרך שאר האיסורין וכמו שפי' הוא ז"ל יפה השנית דאפי' לדעת הרא"ש שמתיר אפי' נתבשל אחר העירוב ה"ד כשנודע האיסור קודם הבישול אבל כל שלא נודע עירובו עד אחר שנתבשל דרך בטולו בששים בלח וכמ"ש הרא"ש בפ' גיד הנשה וכ"כ הטור ס"ס ק"ט עם כי באמת מ"ש בשם הרשב"א להתיר לאכול החתיכות אחת אחת אף אחר בישול צ"ע בדברי הרשב"א וא"כ כיון דבנ"ד חזר האיסור המעורב ונתבשל ולא נודע עירובו עד אחר הבישול ודאי לדברי הכל צריך ס' אלא לדברי רבינו אפרים כנגד מה שבלעה חתיכה ולר"ת כנגד הקליפה ועם היות בדין זה מלת בישול פעמים רבות לא נעלם מעיני שאין זה אלא טיגון האמנם לענין עירוב איסורין טיגון ובישול שוים הם שהרי יש שם משקה טופח וכן נראה מפסקי הרא"ש בפרק כל שעה בענין הכשר הכלים וגם לדעת מהר"ם צריך להשליך אפי' יבש ביבש כדמוכח בהגהת שערי דורא שכתבתי אעובדא דשפחה שמלחה בשר עם קרום כ':
50
נ״אוהנה גם לדעתו י"ל דע"כ ל"ק הכי אלא כל שהחתיכות נפרדות ונבדלות בעצמן אלא שאין ידוע איזו נגעה באיסור ונאסרה ולפיכך משליכין א' והשאר מותר אבל כל שהחתיכות מחותכות דק דק והכל בלול באופן שאי אפשר להשליך שום דבר מתערובת זה ולומר אפשר דאיסורה זה הוה ודאי ולא נשאר בלתו אף לדידיה הכל מותר דאין כאן טעם איסור חתיכת כבוד כדפי' הוא ז"ל דאין בבלע כבוד גם אין כאן איסור ברירה ומאיזה טעם יאסר הכל גם אפש' דס"ל למהר"ם כוותיה דטור ודלא כהרשב"א בענין הצרכת השלכת הקליפה האסורה ולדידיה אין כאן דבר איסו' המחייב להשליך דבר ממנו וחזר הדין להיות ניתר בששים ולא זו בלבד לדעת כל הני רבוותא אלא אף לראבי"ה דס"ל דהני חתיכות נאסרו מחמת חתיכות כבוד והרי הן באיסורן עד שיסירו מהם קליפתן וכמו שכתבנו לעיל אין כאן איסו' כלל שהרי דבר ידוע שאין חתיכות כבוד אוסרת אלא בעוד' שלמה אבל אם בשוגג נחלקו לחלקים קטנים עד ששום אחד מהם אינו חשוב חתיכת כבוד כבר נסתלק איסורו דמשום כבוד וכיון שכן הרי נתרסק בשר זה ריסוק גמור בשוגג ובהעלם ידיעת איסור כלל והותר אף מטעם זה:
51
נ״בוכלל אומרו בכל הנך שיעורין הוא לדעת המהדרין והמחמירים ואומרים שיש כאן קליפה אסורה מטעם החומרו' הנז' בדבור הכלל אבל לדעת המקילי' ואומרי' דאין כאן קליפה כלל ה"ה רש"י וראב"ן והר"י והרמב"ם המקילים במליחה לקדרה כל אחד מטעמו כדכתי' והר"ם והר"י וסמ"ג וסמ"ק המקילין בשומן גיד ולית כאן איסור מצריך קליפה אלא איסור שומן גיד לדעת קצת פוסקי' דהא חלב הכליות מועט הוא ואף בחתיכה עצמה נתבטל ולדעת מהר"ם והמרדכי המקילים בספק הנגיעה ודאי דלכל הני כי רווחא כל שני תבשילין אלו שנתבשל בהם בשר לבדו זולת בשר ירך ואין צריך שיעורין להתיר כלל דמותר ועומד הוא רק בתבשיל שנתבשל בו עצם הירך שם צריך שיעור לכ"ע זולת הר"מ והר"י וששים אלו יהיו לרבינו אפרים כנגד האסו' ולר"ת כנגד כל בשר הירך וכדפרשית ולפיכך נר' לי דדבר ברור דאף כשנשער בששים לדעת המרדכי ומחמירין יש לו לסמוך על דברי רבינו אפרי' ורבינו יקיר והרשב"א והרמב"ם והרא"ש דס"ל דבמאי דבלעה חתיכה משערינן ובזה ודאי איכא בנ"ד ששים של היתר כנגד האיסור ומה שנפלט מהאיסור בכל קליפות הבשר דבר מועט הוא ואין לומר דכל פליטת חתיכת ירך בין מציר עצמה בין מציר שבלעה מחתיכו' ההיתר כולו אסור והרי יש כאן איסור הרבה משום דבאמת לא כל פליטת החתיכה אסור משום דאין כאן איסור אלא קליפה לבד אין כאן ציר של איסור אלא ציר קליפה ואף בו אין לשער אלא בחלק האיסור שבו לא בכולו וזה ברור לדעת כל הנך רבוותא דאי לא תימא הכי נמצא רבינו אפרים וחביריו מחמירים יותר מר"ת וחביריו דלהני ידוע שיעור האיסור שהוא כל החתיכה ולהני לא ידיע כמה ציר פלט מעצמו או כמה ציר בשר בלע ונאסר וחזר לפולטו וזו ודאי אינה צריכה לפנים וברור הוא מדברי הרשב"א דלפי חשבון האיסור שנבלע מעצם האיסור משערינן ליה בכדי ציר חתיכה או קליפה שנאסר כלל:
52
נ״גולכן נראה לי דלסמוך דברי הנך רבוותא חמשה לדברי רבנן שמנה הגז' בקולת המליחה ושומן הגיד וספק הנגיעה ונתיר כל תבשילים אלו מטעם איסור הקליפה ואע"ג דמר מתיר מהאי טעמא ומר מהאי טעמא עכ"ז נכון לצרפם יחד להתיר וכמ"ש מהרי"ק בשרש שמ"ה ושנ"ב ושצ"ד וגם כי לדידי וגם למחמירים ואומרים שבכדי כל הקליפה משערים כמדומה לי שיחוייב היות בכל תבשיל מאלה ס' כנגד קליפת הבשר האסורה דקליפה זו דקה מן הדקה היא וכדכתיבנא עד שכמעט לא ימצאו לקליפה זו רק שתי פנות מפנות הגשם והם אורך ורוחב כי עומק איננו לעוצם מיעוטו ודקותו ולהיות שיעור תלוי בסברא מסתפינ' למכתביה אליבא דכ"ע בלתי אל לבי דברתי ואסמוך ההיתר לכל העול' לדעת רוב הפוסקים שאנו סומכים עליהם ומה גם כי בנ"ד יש הכרע אחד גדול ואף כי לא היה ההיתר ברור לדעת הפוסקים שאנו סומכים היה לנו לסמוך על טעם שאזכיר והוא כי לא היה למאריה דעובדא מאכל אחר לכל שלשה סעודות השבת ובכי האי גוונא יש לסמוך על המתירים כדאיתא במרדכי בפרק גיד הנשה גבי טפת חלב שנפלה בדופני הקדרה כו' וכן כתוב בהגהות פ"ט והטור סי' צ"ב והכא נמי אעפ"י שנאמר שלא היה בהיתר ששים כנגד הקליפה כדאי הם רבינו אפרים ורבינו יקיר והרא"ש והרשב"א והרמב"ם לסמוך עליהם ואין לשער אלא בכדי בלע לפי חשבון לבד אף כי עפ"י הרמב"ם והרשב"א והרא"ש אנו סומכים בהוראתם ומה גם דאיכא שני גדולים שנעשו סניף להם:
53
