אבקת רוכל רט״זAvkat Rokhel 216
א׳בית לחכמה כיתד תקועה חצבה עמודיה שבעה לכל המחנות מאסף: יושב על המשפט להסיר מכשולות: רוכב בשמי שמי המעלו' עדות ביהוסף: תורת אמת היתה בפיהו: ומזון לכולא ביה כי רב הוא: כבית יוסף: יחיד בדורו ככבב זרח יושב בשבת תחכמוני ליישר אורח טוב מחרוץ נחמד מכסף: וחוג שמים יתהלך מעל לרקיע אצל אבני שיש טהור מגיע ובני רשף:
1
ב׳סגן לויה חכמה ודעת. יראת ה' היא אוצרו מודעת. זאת בכל הארץ אליו תכסף. פיו ינוב חכמה יהיב חכמתא לחכימייא הכל צריכין למארי חטייא לאמר יוסף. ה"ה אבינו רועינו מגיננו המאור הגדול צור מחסה למעוז ולמגדול: מגן הדור מר רב יוסף: סיני ורבה עוקר הרים בימינו ובשמאלו נר אלהים נשמת קרבנו חיים ברצנו תמיד יעמד לנו עטרה לראשנו וימינו ימין רוממה תסעדנו בימנו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח במהרה בימינו אכי"ר:
2
ג׳שוב אמרתי אל לבי מה להביא לאיש האלהים הלחם אזל מכלינו ותשורה אין להביא כי אם במעט צרי ומעט דבש הנוטף מעצי הכת"ב להתחנן לו ולבקש מלפני רבינו ועטרת ראשנו יורה יורה יתיר לי שנים או שלשה ספיקות נסתפקו אלי בחבורו הגדול לדעת מה יהיה דבר המשפט ואלו הם מסעיהם למוצאיהם:
3
ד׳ט ראשונה על מ"ש הטור ס"ס נ"ז גבי דרוסה שנתערבה באחרות שיש להו תקנה דניכנשינהו דניידי וכל דפריש מרובא פריש כו' ועליו העד רבינו יופייו משלו דדברי הטור סותרין זה את זה דבסי' ק"י כתב אסברת ר"י דלא אמרינן כל דפריש מרובא פריש אלא דומייא דתשע חנוייות שהאיסור ידוע הניכר במקומו אבל היכא דאין האיסור ניכר במקומו לא ותשובתו הרמתה ביישוב זה הלא היא כתובה בספרו המפואר:
4
ה׳אלא דאכתי תמיהא לי דמדוכתא אחריתי דברי הטור סותרין אלו את אלו שהרי בשלהי סי' י"ו מהטור השני כתב דאותו ואת בנו שנתערב באחרים יש להם תקנה דניכבשינהו דניידי ממקום קביעותן כו' והלא אין האיסור ניכר וידוע במקומו וגם דברי הרא"ש מרפסי איגרי שכתב דין זה דאותו ואת בנו בשם בעל הלכות גדולות ז"ל והוא מסכים עמו ולא חש לקמחיה שהרי בפרק גיד הנשה הסכי' לדעת ר"י דלא אמרינן כל דפריש כו' אלא היכא שהאיסור ניכר וידוע ממקומו כו' והא מלתא קשה בעיני כחומץ לשינים ולא ידענא מה נידון בה:
5
ו׳עם שאפשר ליישב ולומר לע"ד דשאני אותו ואת בנו דאין איסורו מגופיה אלא מדוכתא אחרינא דהכי כתב הר"ן ז"ל בפר' גיד הנשה גביה בריה דבעינן שיהא איסור' מגופיה ומשם נלמוד בעלמא דיש לחלק בין איסורו מגופו להיכא דאין איסורו מגופו יורנו רבינו איזה דרך ישכון אור:
6
ז׳יוד שנית נסתפק לי במה שכתב הטור שילהי סימן ס"ט דבמקום שאין מלח מצוי יצלו הבשר עד חצי צליה כו' ועל דברי הטור מייתי מר לשון ארחות חיים בשם הרי"ף והר"ם ז"ל כשצולים יונים וכיוצא בהם שרגילין לטגן במחבת שצריך למולחן ולשהות כדי מליח' לקדר' כו' ומלישניה משמע דבחצי צליה אינו זב כל דמו ופליג אסברת הטור שכתב דבחצי צליה זב כל דמו וכן נראה מהגהות שערי דורא הכתובות בדפוס קושטאנדינא יע"א יורנו רבינו וגאוננו אי פליגי תרוייהו בזה ואם תמצא לומר דפליגי על מי נסמוך להורות וכמאן עבדינן עובדא:
7
ח׳יא שלישית נכספה נפשי לדעת מה יעשה למלח שמלחו בו פעם אחת אם מותר למלוח בו פעם שנית ואם תמצי לומר דאסור למלוח בו פעם שנית מה יהיה משפט הבשר ואם צריך עוד מליחה במלח אחר והנה אדונינו העיד בנו בשלהי סי' ס"ט לבאר לנו דין זה בסי' ק"ה ואני בלכתי לגן עדנו שמה לא ראיתי מאומה כנראה הסופר השמיט בשגגה:
8
ט׳יב רביעית על מה שכתוב בתחלת סי' ק"ה על מה שכתב בשם הרא"ש דכבוש בציר הוי שיעור בכדי שירתיח ונראה דה"ה לכבוש בחומץ כו' ולא ירדתי לסוף דעתו דהא עכברא בשכרא הוי כבוש כחומץ דפסקו כל הפוסקים שמימיהם אנו שותים דלא הוי כבוש עד שישהא בתוכו יום שלם מעת לעת:
9
י׳אנא אדוננו מורה צדק אל ישיב פני שואלו ריקם דכ"ע ברירי להו וידעי דנהירי למר שבילי דנה"ר דע"ה נגלו לו כל שערי צדק וכל סתום לא עממוהו לא היתה חכמה אשר שגבה ממנו לכן האדון אדוננו עשה נא למען שמו הגדול ואם לא למעני כי תורה היא וללמוד אני צריך וזכור יזכור לי אהבת הקדמונים אבותי הקדושים אשר בארץ המה החיים והמתים ואל תסתר פני הדרתך ממני כי פי המדבר מיחל ומצפה גשם נדבות משמי קדשו יניף אלהים להגיה חשכנו ועל דרכינו נגה אור יורנו יעננו בצדק נוראות ומתורתו התמימה ילמדנו יראנו נפלאות יערוף כמטר לקחו לקח טוב תיזל מים מדליו למופת ולאות נאם הכורע ומשתחוה ארצה בפשוט ידים עיניו מיחלות ומקוות להתאבק בעפר רגליו אפים עובד לאדוני עוזי מעבדי עבדיו הקטנים יאודה בכמהר"ר אברהם אלגאזי נר"ו:
10
י״אתשובה על השאלה הראשונה אין הנדון דומה לראיה דההיא דהר"ן למעוטי אם היא בלועה מחלב או דם וכיוצא אבל אותו ואת בנו איסורו מגופו הוא ולא בא לו ממקום אחר אבל טעם הדבר משום דע"כ לא אמר ר"י אלא בדרך שהוא אסור באכילה אבל לא באותו ואת בנו דשרי באכילה:
11
י״בועל השאלה השנית אפשר דלא פליגי ומאי כל צורכן דקאמר ארחות חיים חצי צליה ומ"מ לכתחילה יש לחוש למאי דמשמע מפשטא דלישנא דכל צורכן שהוא יותר מחצי צליה ומיהו אם ניכר שזב כל דמו תו לא צריך:
12
י״גועל השאלה השלישית אומר דאין כאן השמטה דמדין שנתבאר שם שמלח שמלחו בה אסור ממיל' משמע שאסור למלוח בו פעם שנית ואם מלחו בו הא ודאי פשיטא שאינו ניתר באותה מליחה ומה שיש להסתפק הוא אם הדיחו ומלחו במלח אחר אם הוא מותר אפשר דבר זה מתבאר מהסברות שכתבתי בסוף סי' ע':
13
י״דועל השאלה הרביעית אומר שמה שכתבת דהא עכברא בשיכרא הוי כבוש כחומץ לא צדקת בזה דשיכרא אינו חומץ וגם אינו חריף כמוהו ומה שהקשית מדפסקו כל הפוסקים אינם אלא דברי ריצב"א ותו אדמייתי' הפוסקי' מכולם הוה לך לאתויי מהרא"ש עצמו שהביא דברי ריצב"א וכתבתי דבריו שם בראש הסימן וכתב שם דחומץ אינו נאסר לריצב"א אלא ביום שלם והיאך כתבתי על דברי הרא"ש להשוות חומץ לציר לפי מה שעלה בדעתך אבל אין הדבר כן שאני לא באתי ללמוד חומץ מציר להחמיר אלא להקל דבפחות מאותו שיעור לא נאסר אלא כדי קליפה אבל בכדי אותו שיעור או יותר לא נחיתנא התם לפרושי שזה כבר נתבאר בתחלת הסי' וזה פשוט מאד בדברי:
14
ט״וע"כ מצאתי משאלות הנז' ומתשובות הרב זלה"ה כתובים בצידן:
15
