אבקת רוכל נ׳Avkat Rokhel 50
א׳דיני הכשר מקוה שאלה ששאל מוהרר"י קארו זלה"ה למוהרר"י טאייטאצאק זלה"ה על ענין הכשר מקוה
1
ב׳א שאלה אחרי שזכיתי לחזות בנועם זיו יקרך תיקר נא נפשי בעיני הדרתו להעמידם על נכון דין מקוה מים הנעשה ממעיין שמקלח בתוכו והדבר ידוע שדרך כל המעיינות כשהמעיין נכנס לעיר עושין חפירה גדולה בקרקע וטומנים בה חבית והמים מתכנסין לתוכה ומשם יפרד למקומות סילונות המקלחות מים בכל העיר וכפי מאי דתנן בריש פ"ה דמסכת מקוואות ופי' הרמב"ם והרא"ש המקוה הנז' פסול לטבול בו שהרי כל המים המקלחי' הם מאותם שבתוך החבית בלי תערובת מי מעיין אחרים והמפרשים הנז' לא הכשירו לטבול חוץ לכלי אא"כ יתערבו מימי המעיין שלא נכנסו לתוך הכלי ומשום דמעיין מטהר בכל שהוא וכמבואר בפירוש' למש' הנז' במאי דקתני העבירו על גבי שפה כל שהוא כשר חוצה לה וכ"כ הרמב"ם בחיבורו בפ"ט מהלכות מקוואות וגם הרא"ש בהלכות מקוואות וכ"כ שותי מימיו הטור ורבינו ירוחם ואע"פי שמדברי רבי' שמשון יש ללמוד התר שפי' כשר חוצה לה כל שהוא חוץ לשוקת על גבי שפתה כשר להטביל בו מחטים וצנורות עכ"ל נראה מדבריו דכל שהוא לא קאי למים המקלחים מהמעיין חוץ לכלי אלא אמים היוצאים מהשוקת קאי דמותר להטביל בכל שהן כלים ומשמע דאפילו כל מי מעיין מקלחים לתוך השוקת ואין טפה נופלת חוץ כשר להטביל כלים במים היוצאים ממנה וה"ה דכשר לטבול בהם אדם אם יש בהם ארבעים סאה וכן נראה ממה שכתב במשנה שאחריה על מעיין היוצא לתלמי דאפילו כל מי המעיין מקלחים לתוך השוקת עכ"ז כשיוצאי' חוצה לא טובלין בהם כיון שלא נפסק קלוח המעיין וכן מצאתי להרשב"א בתשובה בהדייא מ"מ היאך להרמב"ם והרא"ש והבאים אחריהם לא נחוש הן אמת נבוך הייתי במחשבה זו ויהי כהיום הוגד לי כי בשנים קדמוניות היה ויכוח גדול בדבר בימי קדושים אשר בארץ העומדים לנס בני הגולה במקום אחד מושבך על הדבר הזה ונכספה וגם כלתה נפשי לדעת ממוצא דבר שורשן של דברים וטעמם ומה' תהיה משכורתך שלימה:
2
ג׳תשובה החכם השלם הנעלה גביר ואדיר כמוהר"ר יוסף קארו י"ה אחרי השלום באתי להשיב לכבוד תורתך גם על ענין המקוואות אשר כתב כ"ת ואחוה דעי להפיק רצון כ"ת רצון שוכני סנה גם כי בזמן אשר היה הויכוח בדבר בעיר הזאת לא נמצאתי פה כי הייתי בעיר שויריס גם כי שם שמעתי שסמכו על תשובת הרשב"א ז"ל ולא היו אז בידי ספרים לעיין בענין ואיתני וגאוני עולם היו אז בעיר הזאת ולכן סמכתי על פסקם ועתה חקרתי מהנמצאים אז בעיר הזאת אם ידעו איזה דבר מהדברים שעברו אז על נכון ואמתתן יגעתי ולא מצאתי וחצני נערתי לבקשת כת"ר לעיין בענין כי לכאורה הדבר קשה איך יסמכו להקל במקום שהרא"ש והרמב"ם ורבים נמשכים אחריהם מחמירים ואם לא היה קושי אחר אין להפלא כיון שיש כמה פוסקים סוברים דשאובה שהמשיכוה כולה כשרה היא דאורייתא והספק הוא בדרבנן גם יש פוסקים דשאובה שהמשיכוה כולה כשרה אפילו בדרבנן ויש אומרים כי כן דעת הרי"ף ואיני מאריך בזה כי אין זאת כוונתי א"כ כדאי הוא הרשב"א לסמוך עליו בזה וכל שכן אם גם רבינו שמשון הוא סובר כדעת הרשב"א כפי אשר כתב כבוד תורתו:
3
ד׳אבל הקושי העצום כי מה שכתב כ"ת בפי' דברי רבינו שמשון על מתני' דמעיין שהעבירו על גבי השוקת פסול אי אפשר לפרש כן במשנה בשום צד דא"כ לא איכפת לן אם עברו על השפה אם לא אלא שבתוך השוקת פסול וחוצה לה כשר א"כ הכי הו"ל למתני מעיין שהעבירו על גבי השוקת תוך השוק' פסול חוצה לה כשר ועוד דלא הו"ל למתני לישנא דפסול אלא תוך השוקת אין מטבילין חוצה לה מטבי' דפסול משמע דכל מה שעבר בשוקת פסול אע"פי שיצא חוצה ועוד מאי העבירו על גבי שפה כדקתני:
4
ה׳ונ"ל כי לא יוכל שום אדם להכחיש פי' הרמב"ם והרא"ש במשנה בהעבירו על גבי שפה ר"ל שיהיה מימיו שופכים על שפת השוקת באופן שיתערבו המים שחוץ לשוקת גם שבשוקת עם המעיין ע"י המים שלא נכנסו תוך הכלי ואם היה כדברי תורתך שרבינו שמשון מבין פי' המשנה כאשר כתבת איך אפשר שהרא"ש שהביא כל דברי רבינו שמשון בתשובותיו גם בפסקיו גם בפי' המשנה לא חלק עליו כלל בזה בהיות ההבדל ביניהם לפי דעת כ"ת כרחוק מזרח ממערב ועתה הקושי עצום אחרי אשר פי' הרא"ש והרמב"ם והנמשכים אחריהם מוכרח במשנה על מה סמך הרשב"א ז"ל להכשיר גם על מה סמכו הנוהגים התר במקוואות דידן שהוא מעיין שהעבירו על גבי כלים ולא על גבי שפה:
5
ו׳ואגיד דעתי לכ"ת דרך כלל בדברי הרשב"א ואח"כ הוכיח סברתו ואכריח אותה לפי קוצר דעתי מתוך מתני' דסוף פ"ד דמקוואות השוקת שבסלע כו' היתה כלי כו' וכמה יהא בנקב כו' ומעשה בשוקת יהוא כו' ואבאר כי הוא אינו סותר דברי הרא"ש והרמב"ם אבל מודה בהם רוצה לו' במה שפירשו בהעבירו על גבי שפה כי פירושם בזה מוכרח מתוך לשון המשנה כאשר כתבתי נראה לע"ד שדעת הרשב"א שמעיין שהעבירו על גבי השוקת מתכשר אפילו לטבילת אדם אחד מתרי גווני או שהעבירו על גבי שפה וכמו שפירשו הרא"ש והרמב"ם או שנכנסים המים לשוקת דרך נקב כשפופרת הנוד אם יש במים שבשוקת עם מי המעיין ארבעי' סאה משום ערוב מקוואות דערוב מקוואות כשפופרת הנוד וה"ה והוא הטעם אם יוצאים מתוך השוקת ג"כ דרך נקב הנוד כשפופרת הנוד והולכים במקוה ובלבד שלא יפסקו אלא שיהיו תמיד מחוברים למי מעיין ולכן באותה התשובה אשר שלח לפאס' רבי משה ן' זכר אשר שאלו לו מעיין נובע והמים הולכים בצנורות תחת הארץ ומתקבצים בחפירה אחת ובחפירת כלי שמתקבצים שם המים ומשם יפרד כו' ולפי שידעתי כי השאלה והתשוב' הזאת נמצאת ביד כ"ת איני מאריך בה הנה השואל לא פי' אם אותו המעיין עובר על שפת הכלי או אם נכנסים ויוצאים המים דרך נקב כשפופרת הנוד או קטן ממנו ולכן פי' לו כל הצדדין וראשונה גלה לי שאם המים עוברים על גבי השפה כיון שהמים מחוברים למעיין אם יש ארבעים סאה במים שבין המעיין לכלי מטבילין אפילו בתוך הכלי והביא מתני' דמעיין שהעבירו על גבי השוקת וכתב וכמו ששנינו מעיין שהעבירו על גבי השוקת פסול העבירו על גבי שפה כל שהוכשר חוצה לו ואח"כ כתב ואם הכלי נקוב כשפופרת הנוד ונכנסים מי המעיין שיש בו ארבעים סאה דרך הנקב אע"פי שאין בתוך הכלי ארבעים סאה טובלין ומטבילין כו' הנה דעתו מבוארת ומבוררת כאשר כתבתי:
6
ז׳ועתה אגיד יסוד ועיקר סברתו הנזכרת לפי ע"ד לא נכחד מכ"ת מה שכתב הרב רבינו שמשון על ההיא מתני' דסוף פ"ד דמקוואות וכמה יהא בנקב לכאורה משמע דארישא קאי לבטלו מתורת כלי שלא יפסול את המקוו' מטעם שאיבה אבל אי אפשר לומר כן מדמייתי עלה ההיא דשוקת יהוא דמייתי לה בסוף פ"ק דיבמות לענין ערוב מקוואות כשפופרת הנוד ומשמע שלא היו ארבעים סאה בשוקת והיה מחובר למקוה בנקב כשפופרת הנוד ומילתא באפי נפשה היא ולא קאי ארישא אבל ניקבה ברישא לא בעי כשפופרת הנוד כיון דהנקב הוא למטה בשוקת ואינה יכולה לקבל מים כל שהוא נתבטלה מתורת כלי אלו דברי הרא"ש בפסקיו בהלכות נידה גם כיוצא בזה כתב בתשובותיו והם הם דברי רבינו שמשון ועיני כל רואי תראינה כמה יש מהדוחק לומר שמה שאומר במשנה ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהוא כשרה וכמה יהא בנקב כשפופרת הנוד שיהיה וכמה יהא בנקב מילתא באפי נפשא ולא יחזור לניקב' דלעיל כי ברור הוא לפי פשוט' דמתני' שיותר שייכות וקשר יש למה שאמר וכמה יהא בנקב עם מ"ש למעלה ניקבה מלמטה או מן הצד ממה שיש למה שאמר ר' יהודה ן' בתירא מעשה בשוקת יהוא עם מ"ש למעלה וכמה יהא בנקב ואע"פי שהוכיחו מהתוספת' דבניקב למטה בשוליי' בנקב דמחט סגי בניקבה מן הצד אע"פי שאין הכלי יכול לקבל מים כל שהוא צריך שיהא בנקב כשפופרת הנוד וכמו שהוכיח הרא"ש מההיא דקסטלון המקלח מים דכרכים ואם כן למה תהיה מילתא באפי נפשא ולא נאמר דקאי אניקב מן הצד דאע"ג דבניקב למטה בשוליים סגי בנקב כמחט מן הצד אע"פי שאינו מקבל מים כל שהוא צריך כשפופרת הנוד ועלה מייתי ההיא דשוקת יהוא הנקב שבה מן הצד היה ובעי כשפופר' הנוד אבל האמת דנקב דבעינן לבטולי מתור' כלי שלא יפסול את המקוה בעינן שיהא הנקב בשוליים ממש ואז סגי בכל שהוא או מן הצד וכשפופרת הנוד ובלבד שלא יהא הכלי יכול לקבל מים כל שהוא כגון שהנקב סמוך לשוליים אמנם נקב דלענין עירוב מקוואות כשפופרת הנוד בעי אבל שלא יכול לקבל מים כל שהוא לא בעי וכיון דההיא דשוקת יהוא בערוב מקוואות איירי ואין צריך שיהיה הנקב למטה אצל השוליים באופן שלא יהיה יכול לקבל מים כל שהוא אלא בכל מקום שיהיה סגי ובלבד שיהיה כשפופרת הנוד וא"כ לא שייכא ההיא דשוקת יהוא הכא כלל א"כ הרי לנו הוכחא גמורה דשוקת יהוא לא היתה נקובה סמוך לשוליים בענין שאינה יכולה לקבל מים כל שהוא רק בכל מקום שהיתה נקובה כשפופרת הנוד וסמוכה למעיין ולא נפסקו המים מטבילין אפילו בתוכה וכ"ש חוצה לה דכיון דלענין ערוב מקוואו' מתוקמא סוף פ"ק דיבמות לענין ערוב מקוואות לא בעינן נקב סמוך לשוליים כמו שביארתי וזהו יסוד ועיקר המנהג שלנו ויסוד ושרש דעת הרשב"א אמנם הרא"ש והרמב"ם שלא התירו בענין זה ראוי לחקור מה כוונתם ובמאי פליגי עם הרשב"א:
7
ח׳והנראה לי בזה מוכרח כי מחלוקותם תלוי בזה כי לדעת הרשב"א שוקת יהוא היתה כלי ואע"פי שהיתה כלי שייך בה ערוב מקוואות כשפופרת הנוד מבלי שיצטרך שיהא הנקב סמוך לשוליים כמו שפירשתי והרא"ש והרמב"ם סוברים דשוקת יהוא לא היתה כלי רק כמו שוקת שבסלע ולכן שייך בה ערוב מקוואות אמנם אם היתה כלי היו המים נפסלין משום שאיבה אם לא היה הנקב סמוך לשוליים וכשפופרת הנוד וכ"כ הרשב"א באותה תשובה פירוש שוקת יהוא אבן חלולה וכלי היה והיה בצד המעיין כו' הרי גילה יסוד דעתו שסובר ששוקת יהוא כלי היה ואפי"ה הביאוה בפ"ק לענין ערוב מקוואות משמע דבכלי נמי שייך דין ערוב מקוואות והרא"ש כת' בתשובותיו כלל ל' סי' ד' וז"ל אבל לפי סוגייא דפרקא קמא דיבמות דמייתי לענין ערוב על כרחין איירי בשוקת שבסלע שאינו כלי ע"כ הנה גם הרא"ש גילה יסוד סברתו ששוקת יהוא לא היה כלי:
8
ט׳ועתה אביא הראיות שנראה לע"ד שיש לדעת הרשב"א ששוקת יהוא כלי היתה פשוט הוא דכי אמרינן דכמה יהא בנקב קאי על רישא צריך לומר על כרחין דשוקת יהוא כלי היתה דרישא דמתני בשוקת שבסלע שאינו כלי ובתר הכי אמרינן היתה כלי וחיברה ממלאין בה ומקדשין בה ועל הך דהייתה כלי מייתי מעשה דשוקת יהוא א"כ שוקת יהוא על כרחין הוא כלי ובעינן כשפופר' הנוד לבטלו מתורת כלי ואי אמרינן דכמה יהא בנקב לא קאי ארישא אלא היא מילתא באפי נפשה וכדמוכח' סוגייא דסוף פ"ק דיבמו' צריך לומר כי לבטלו מתורת כלי אין צריך נקב כשפופרת רק כנקב כמחט סגי ובלבד שיהא סמוך לשוליים ובהכי פליגי תנאי בתוספתא דחד תנא סבר דמן הצד אע"פי שיהא כנקב סמוך לשוליים צריך כשפופרת הנוד ואע"פ שיהיה כשפופר' הנוד צריך שיהיה סמוך לשוליים שלא יוכל לקבל מים כל שהוא דתרתי בעינן וחד תנא סבר דאפילו מן הצד כנקב כמחט סגי ובלבד שיהא סמוך לשוליים והכי סברא סוגייא דסוף פ"ק דיבמות וכמו שכתבו הרב רבינו שמשון והרא"ש בפי המשנה ובשלמא להרשב"א ניחא דאע"ג דכולהו תנאי סבירא להו דשוקת יהוא כלי וכפשטא דמתני' וכמו שכתבתי מכל מקום בניקב כשפוררת הנוד אע"פ שלא יהיה סמוך לשוליים מכשירי' משום ערוב מקוואות ואין אנו צריכין להדחק ולומר דחד תנא סבר דשוקת יהוא אינו כלי: אבל לפירוש הרא"ש הכרח לנו לומר דתנא דבעי כשפופרת הנוד מן הצד אע"פי שהוא סמוך לשולים ובטלי מתורת כלי סבר דשוקת יהוא כלי ופליג אסוגיי' דפ"ק דיבמות דכיון שהוא כלי לא שייך בו עירוב מקוואות דלעולם צריך נקב כשפופרת הנוד וסמוך לשוליי' ותנא דסבר דסמוך לשולים בנקב כמחט סגי והא דבעי כשפופר' הנוד היינו לעירוב מקוואות וכסוגייא דפ"ק דיבמות צריך לומר דשוקת יהוא אינו כלי דאילו היה כלי לא סגי בנקב מן הצד אע"פי שהוא כשפופרת עד שיהא סמוך לשוליי' ואין לך דוחק גדול מזה דפליגי תנאי בשוקת יהוא אם הוא כלי או לא ושלא יזכר מזה דבר לא במשנה ולא בתוספתא ולא בגמרא. נראה דאין זה מוכרח דלפי מה שפי' הרא"ש דוכמה יהא בנקב לא קאי אריש' פלוגתא דתנאי דתוספתא בכלי ולענין שלא יפסול את המקוה וההיא דשוק' לענין ערוב מקוואות מתוקמא כדאיתא בפ"ק דיבמות ומצינן לאוקמא לדברי הכל אפי' כשהיא כלי דאפילו מאן דשרי בתוספת' בנקב כל דהוא מן הצד היינו לבטל מתור' כלי אבל לעירו' מקוואות מוד' דלא מתערבי כבציר מכשפפרת ומאן דאמר בתוספת' דבעי' כשפופר' וסמוך לשוליי' סבר דשוק' יהוא נמי הם עבדו נקבו' כשפופרת וסמוך לשוליים דבהכי בטלה מתורת כלי ונתערבו המקוואו' דלדברי הכל שוקת יהוא לא היתה כלי ואינה עניין לדברי התוספתא כלל(: ועוד אני אומר שלדע' הרשב"א אין אנו צריכין להוציא מתנ' מפשטא מכל וכל והכי קאמר אם השוקת היתה כלי פוסלת את המקוה ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהוא כשרה וכמה יהא בנקב שמן הצד כדי שלא תפסול את המקוה כשפופרת הנוד ומייתי ראיה משוקת יהוא שהיתה כלי דבנקב כשפופרת הנוד מהני לענין עירו' מקוואו' אע"פי שאינו סמוך לשוליים אם היא סמוכה למעיין ולא נפסק קלוח המים והכי נמי בנקב כשפופרת הנוד סמוך לשוליים מהני לבטלו מתורת כלי ולהכשיר את המקוה שעברו מימיו דרך אותו הכלי אבל לדעת הרא"ש מפקינן מתניתין מפשטא מכל וכל ולא שייכא ההיא דשוקת יהוא הכא כלל דשוקת דמתני' בשהוא כלי עסקינן כדאמרינן במתני' היתה כלי כו' ושוקת יהוא אינה כלי רק שוקת שבסלע ולא שייכא הכא כלל: ועוד ימצא כ"ת כי לעול' במשנה כשנאמר שוקת סתם הוא כלי לא שבסלע וכן נראה מדברי הרמב"ם פ"ה בפרה דמתני' בשני שקתות שבאבן וז"ל הבדל יש בין אמרו שוקת שבאבן לבין הסלע לפי שהסלע הוא הר או אבן קיים בארץ ואבן היא אבן מטלטלת וחפירה אשר יהיה בה הוא כלי בלא ספק והנה מתני' דמעיין שהעבירו על גבי השוקת ודאי הוא כלי ובהיות שוקת יהוא כלי נתאמתו דברי הרשב"א וזה נראה לי טעם כעיק' למנהגינו ולדברי הרשב"א והכתב ששלח לי כ"ת קרוב לחג הפסח הייתי עסוק בביעור חמץ מבין הספרים ושמתי הכתב בספר אחד ולא מצאתיו עוד ימחול לי כת"ר ואם עוד אוכל לשרת בו לעשות דבר יכשר בעיני כת"ר הנני ושלום כ"ת יגדול בנפש חכמתך החשובה והיקרה ונפש נכון למצות כ"ת הצעיר יוסף בכמוה"ר שלמה טאייטאצאק זלה"ה:
9
