אבקת רוכל ז׳Avkat Rokhel 7
א׳על דבר להפריש תרומות ומעשרות
1
ב׳(והיא מהחכם השלם הרב כמהר"ר משה בר יוסף טראני זלה"ה)
2
ג׳כתבתי זה ימים על אותן שהיו מחמירים להוציא תרומה ומעשר ממה שהיו לוקחים מן הגוי במירוח שלהם ואפילו בירקות שהיו קונים מן השוק כי לכל הפירושי' ובין שיש קנין או אין קנין או מדאוריית' בזמן הזה או מדרבנן שירק של גוי במירוח אין בה משום גזרת בעלי כיסין ואפילו במירוח ישראל הוי גזרה לגזרה ולדעת הרמב"ם ז"ל מריה דארעא דישראל דסבר דגן תירוש ויצהר בזמן הזה דרבנן אטו כיבוש ראשון אפי' ירק בקרקע ישר' דבזמן ראשו' הוי מדרבנן השתא דדגן תירוש ויצהר הוו דרבנן ירק הוי גזרה לגזרה מירוח דישראל בקרקע של גוי הוי גזרה שלישי ופטור ואפי' בדגן מירוח דישראל בקרקע גוי הוי גזרה לגזרה אטו דגן דישראל בקרקע שלו בזמן הזה הוי מדרבנן אטו כיבוש ראשון ולפי זה אפי' בענבים שאנו קונים מן הגוי ואנו עושים יין מהם לא היינו חייבים להוציא מן היין תרומה ומעשר אלא שהמנהג פשוט להוציא ואיני רואה שום דרך לחייב לדעת הרמב"ם ז"ל אלא אם נאמר דכולא חדא גזירה היא חיוב בשדה שלו ומירוח של גוי כדקאי מעיקרא קאי וגם שמא חששוהו בדורות הראשוני' לס' האומרי' דדגן תירוש ויצהר מאוריית' בזמן הזה בקרקע דישראל ובקרקע של גוי במירוח דישרא' הוי גזרה חדא מדרבנן:
3
ד׳וכן נראה מלשון ס' התרומות דבקרקע של ישראל חייב מדרבנן ובשל גוי פטור סתם דמשמע אפי' מירחן כיון דעד שעת תלישה הוא של גוי ואח"כ כתב והרוצה להפריש ולהחמיר מפירות הגויים כו' וכ"ש לפי מה שפירשנו שפירות הגויים פטורים אפי' מדרבנן והמחמיר להפריש מהם לא יפריש משל ישראל על של גוי או איפכא כו' עכ"ל דמשמע דבשל גוי אינו חייב כלל ואי בלא מירוח פשיטא ולא תימא דבענבים שאנו לוקחים מן הגויים ואנו עושין מהם יין כיון שמירוח היין הוי משיקיפו כדתנן במתני' הוייא מרוחו ע"י ישראל וחייב דהא דתנן משיקיפו היין וענבים של ישראל או שנתמרחו ענבים עצמן ע"י ישראל שהענבים עצמן חייבות במעשרות ובשלא עושין מהם מעשר ועשה מהן יין הוי מירוח היין משקיפה אבל כשנתמרחו הענבים ע"י גויים דהן פטורין' מתרומה ומעשר אם נמלך לעשות מהם יין כיון שיכול לאכול מהן בלא הפרשת תרומה ומעשרות מאין בא ליין חיוב והוי כמו החיטה שאין קונים אותה מן הגוים אחר מירוחן דאע"ג דאינה ראוייה אלא לכסוס ואנחנו עושים בה כמה מלאכות עד שתעשה פת אפ"ה פטורה מתרומה ומעשר היין שנתמרחה קודם ע"י גוי וכ"ש הענבים שמיד אנו אוכלין מהם אפי' בקבע דאינן חייבות כלל כיון שנתמרחו ע"י הגוי שהניתן בסל או בכלכלה וכיסן דהוי מירוח שלהן כדתנן במתני' דפשיטא דאפי' יעשה מהן יין אח"ך לא יתחייבו בו בתרומה ומעשר כמו שנרא' מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות תרומות שכתב מכר גוי לישראל פירות מחוברין אחר שבאו לעונת המעשרות ומירחן הגוי כו' אינן חייבין כו' הואיל ומירחן הגוי וכ"ש הכא משמכרן הגוי לאחר מירוח וכן גבי הקדש אמרינן המקדיש פירות תלושין ופדאן קודם גמר מלאכתן חייב לעשר ואם נגמרו מלאכתן ביד ההקדש ואחר כך פדאן פטורים מן המעשרות שבשעת חובתן היו פטורות וגבי גוי נמי בשעת חובתן היו פטורות אפילו ענבים ועשה מהם יין:
4
ה׳ואיני רואה סמך למה שנהגו להפריש תרומה ומעשר אלא בשנים קדמוניות היו כרמים להרבה יהודים וגם היו קונים תירוש הרבה בכרמים שהיו היהודים דורכים שם הענבים של גויים וקונים התירוש ולא היו יכולים להבדיל בחביות היין של כרמיהן מהיין שהיו קונים והיו מוציאים ומפרישי' מהכל בחושבם שהתירוש של גויים שנטהר ע"י ישראל שהיה חייב ואפ"ה איני רשאי לבטל מנהג הראשונים להתיר וגם אני מפריש תרומה ומעשר מן היין העשוי מן הענבים של גויים אבל לענין ברכה אני חושש להם למברכין מחטא ברכה לבטלה ואני מחפש על מעט יין של כרם ישראל לברך עליו על הפרשת תרומה ומעשר ולהפריש עמו תרומה ומעשר מן היין העשוי מן הענבים שנלקחו מן הגויים אחר מירוח הענבים נאם הצעיר משה בכמוה"ר יוסף מטראני זלה"ה:
5
