אבקת רוכל ח׳Avkat Rokhel 8
א׳שאלה ישראל שקנה מהגוי ענבים מחוברים לקרקע אם חייב בתרומה ומעשרות מן התורה ואם צריך ליתן מעשר ראשון ללוי אם לאו: תשובה ממה שכתב הרמב"ם ברישא ונתלשו משמע דבתר גמר מלאכה אזלינן שאם היה ע"י ישראל אע"ג שגדלו כל צרכן ביד גוי חייב מן התורה ואפי' מכרן הגוי לישראל כשהם תלושים ואין צריך לומר אם מכרן לו כשהם מחוברים וממה שכת' מכר הגוי הפירות שלו לישראל כשהן מחוברים בקרקע אם עד שלא באו לעונת המעשרות חייבים בכל הנז' משמע דבתר מי שגדל ברשותו אזלינן שאם באו לעונת המעשרות ביד ישראל חייבי' בכל הנז' משמע ביד ישר' חייבים בכל ואם באו לעונת המעשרות ביד גוי ונגמרו ביד ישראל מפריש לפי חשבון וממילא משמע שאם גדלו כל צורכן ביד גוי פטורים לגמרי ומשמע דאפי' מדרבנן פטורים מדסתם ליה סתומי וממה שכתב שישראל שמכר פירותיו לגוי כו' משמע דמדאורייתא אזלינן בתר מי שגמר מלאכתן ומדרבנן אזלינן בתר מי שבאו לעונת המעשרות בידו וממה שכתב מכר גוי לישראל פירות מחוברים אחר שבאו לעונת המעשרות ברשות הגוי ומירחן הגוי כו' הואיל ובאו לעונת המעשרות ברשות הגוי ומירחן הגוי כו' משמע דתרתי בעינן לפטור באו לעונת המעשרות ברשות הגוי ומירחן הגוי הא באחד מהם שתהא ביד ישראל חייבים. ונ"ל דהא ודאי מדאורייתא בתר מי שגמר מלאכתן אזלינן וכילפינן מדכתיב דגנך ולא דגנן גוי הילכך כל דאידגן ביד ישראל חייב מן התורה אפי' נגמרו כל צורכן ביד גוי ואפי' מכרן הגוי כשהם תלושים וממילא שאם גמר הגוי מלאכת' פטורין אפי' גדלו כל צרכן ברשות ישראל ואפי' עודם של ישראל דמ"מ דיגון גוי הוא ומיהו מדרבנן כל שבאו לעונ' המעשרות ביד ישראל חייבים אע"פ שדיגונם ביד גוי ומינה היכא שבאו לעונת המעשרות ביד גוי אע"פ שמכרן לישראל ונגמר בשולו בידו אם גמר מלאכתן גוי פטורים אפי' מדרבנן:
1
ב׳וע"פי הדברים האלו זכינו ליישב דברי הרמב"ם ז"ל שפתח דבריו יאיר פירות הגוי שגדלו בקרקע כו' פטורים שנא' דגנך ולא דגן גוי ואם לקחם ישראל אחר שנתלשו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן ישראל חייבים בכל מן התורה כי בזה למדנן יתד שהכל תלוי בו דבר תורה שהוא גמר מלאכתן שאע"פ שגדלו כל צורכן ביד גוי ונתלשו ואח"ך מכרם לישראל וגמרן ישראל חייבים בכל מן התורה דדגנך מיקרי ואח"כ כתב שאם מכר גוי פירותיו לישראל כשהן מחוברים אם עד שלא באו לעונת המעשרות ונגמרו ביד ישראל כלומר שנגמר בישולן ביד ישראל חייבים בכל ואפי' נגמרה מלאכתן ביד גוי דהוי דיגון גוי חייב מדרבנן כיון שבאו לעונת המעשרות ביד ישראל ואם מכרן אחר שבאו לעונת המעשרות מפריש תרומת מעשר ומעשר ונותן מהם לבעלים לפי חשבון ואפי' גמר גוי מלאכתן חייב מדרבנן וכדאוקימנא ודייק לישנא דרבינו ז"ל דבסיפא כתב ונגמרו ביד ישראל ולא כתב וגמרן ישראל כדכתב ברישא לאשמועינן דסיפ' נגמר בישולן ביד ישראל דהיינו משמעותא דנגמרו ביד ישראל ולא חשש לפרש דאפי' נגמרה מלאכתן ביד גוי מיירי דממילא משמע דאל"כ תיקשי דיוקא דסיפא ארישא כמ"ש בתחילת דברי ודייק עוד שכתב בסיפא חייבים בכל סתם ולא פירש אי מדאורייתא אי מדרבנן ומשום דניגמר מלאכתן ע"י ישראל חייבים מן התורה ואם גמר מלאכתן ע"י גוי חייבים מדרבנן דמש"ה מסתים לה סתומי דממה שכתב לפניו ולאחריו הוא נלמד ולא נחת הכא אלא לאשמועינן שאם לא באו לעו' המעשרו' ברשות הגוי נותן כל התרומות והמעשר לבעלים ואם באו ברשות הגוי לעונת המעשרות אינו נותן לבעלים אלא לפי חשבון ואח"ך כתב ישראל שמכר פירותיו לגוי כו' ללמדנו שאע"פ שגמרן הגוי כלומר שגמר מלאכת הגוי דהוי דיגון גוי חייבים מדרבנן מיהא לפי שבאו לעונת המעשרות. וכתב עוד וכן הגוי שגמר פירות ישראל כו' ללמדנו דמדאורייתא אין הדבר תלוי אלא במי שגמר מלאכתן שאפי' פירות שגדלו בקרקע ישראל ועודם של ישראל אם הגוי גמר מלאכתן פטורים מן התורה ואח"ך כתב מכר גוי לישראל פירות מחוברים אחר שבאו לעונת המעשרות כו' ללמדנו שאע"פ שבאו ברשות ישראל כיון שבאו לעונת המעשרות ביד גוי וגמר הגוי מלאכתן פטורים אפי' מדרבנן:
2
ג׳והשתא בנ"ד אם הישראל עושה יין מאותן ענבים של הכרם שקנה מן הגוי חייב בכל מן התורה אע"פ שלא לקחן אלא לאח' שבאו לעונ' המעשרות דהא גמר ישראל מלאכתן ומשמע מדברי רבי' ז"ל שצריך ליתן מעשר ראשון ללוי דהא לא פטר הרב ז"ל מליתן מעשר ראשון ללוי אלא משום דלקחן ישראל אחר שנתלשו אבל אם לקחן קודם שנתלשו נותן כל התרומות ומעשרות לבעלים ואם הישראל הקונה הזה רוצה לאוכלן ענבים אם בוצרן ע"י ישראל חייבים בכל מן התורה אפי' לקחן אחר שנתבשלו כל צורכן דהא אידגן ע"י ישראל דכיון דרוצה לאכלן ענבים בצירתן זו היא גמר מלאכתן וגם בזה צריך ליתן המעשר ללוי ואם בוצרן ע"י גוי בזה יש לחלק שאם כשלקחן מן הגוי עדיין לא באו לעונת המעשרות חייבים בכל מדבריהם דכיון שבוצרן אין חייב אלא מדבריהם וגם בזה נותן המעשר ללוי וכמו שדקדקתי בסמוך דלא פטר הרמב"ם מליתן מעשר ראשון ללוי אלא משום דלא לקחן אלא אחר שנתלשו ואם כשלקחן מהגוי כבר באו לעונת המעשרות אם בוצרן ע"י גוי פטור מן הכל אפי' מדרבנן דכיון דבאו לעונת המעשרות ביד גוי וגם בוצרן הגוי לא אחמור ביה רבנן ועונת המעשרות דענבים שנינו בפ"ק דמעשרות שהוא משהבאישו ופי' הרמב"ם שיתרכחו ויזדכחו כ"כ זיגי הענבים עד שיראו הגרעינים מבחוץ לרוב המים שבתוכם וכן כתב בפ"ב מהלכות מעשר הענבים משראה החרצן שלהם מבחוץ את זה השיגה ידי לעלות בדין זה על פי דברי הרמב"ם ז"ל והש"י יצילנו משגיאות וידריכנו בדר' אמת נאם הצעיר יוסף בכמוה"ר אפרים קארו
3
